 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש את זה:http://www.arxiv.org/abs/hep-th/0512177 אבל אני לא בטוח מה הסטוטס שלו. אולי מחר אנסה לגרד יותר פרטים. לא רציתי להיכנס יותר מידי לקרביים הטכניים, מה גם שאני לא מבין מהחיים שלי בתחום. יש לשים לב שאפילו אם גרסא כלשהי של התאוריה מתאימה למודל הסטנדרטי, לא יהיה טעם להתבונן בה אלא אם כן אפשר לחשב איתה גם תיקונים. כרגע נראה שכמעט כל גרסא סבירה של התאוריה גם מנבא משפחה חדשה של חלקיקים שהם כעין "אחים" לחלקיקים הקיימים. האחים הללו אמורים אולי להתגלות במאיץ החדש. מצד שני, עד כמה שאני מבין, אפשר לכלול את האחים הללו במודל הסטנדרטי גם ללא מיתרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יש גם תיאוריות חלקיקים סופר-סימטריות, כלומר כאלה שאינן קשורות במיתרים. אבל למיטב ידעתי (אני לא בטוח כאן) הרעיון של סופר-סימטריה עלה בגלל המיתרים, ורק אח"כ הגיעו למסקנה שבכלל לא צריכים אותם בשבילו. אז במובן מסויים, בכל זאת יהיה בגילוי סופר-סימטריה חיזוק לתורת המיתרים. אני לא מבין מדוע מפקפקים במדעיות של תורת המיתרים, אם נכון שהיא (\הן) מכלילה את המודל-הסטדנרטי ואת היחסות הכללית גם יחד. הרי לשתי התיאוריות הנ"ל יש חיזוקים למכביר, ואפשרויות הפרכה לרוב - ולכן תורת המיתרים מדעית לפחות כמו שתיהן. היא "טובה יותר", מכיוון שאין בה סתירות פנימיות. זה מדגיש את התפקיד שיש לאפקטים סוציולוגיים בקביעת "מדעיות" של תאוריות פיזיקליות. הרי לו ההיסטוריה הייתה מעט שונה, ואת תורת המיתרים היו מגלים *לפני* היחסות והמודל הסטדנרטי (וזה אפשרי, בעיקרון, כי היא לא תלויה בהם), אני לא חושב שמישהו היה טורח להקדיש להם הרבה תשומת לב, והיה לכולם ברור שתורת המתרים היא הנכונה, והפרשנויות שמדברות על "חלקיקים" ועל "עיקום המרחב-זמן" היו נתפסות כאיזוטריות, במיוחד מכיוון שהן לא מתיישבות זו עם זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני הערות: 1. מפקפקים בה משום שלא רק שטרם נמצא לה ביסוס ניסיוני עצמאי, כזה שאינו נסמך על יחסות והמודל הסטנדרטי, אלא שאף כתורה מתמטית, יותר מדי פרטים בה טרם התבררו. 2. קשה לי לראות כיצד יכלה תורת המיתרים להתגלות קודם לזמן שזה קרה. קודם כל, משום שדרוש היה ידע רב על העולם כדי לקבל בכלל מוטיבציה לפיתוחה. ללא התוצאות הניסיוניות שהתקבלו בעיקבות המודל הסט' ויח"כ, זה לא היה קורה. גם השיטות המתמטיות אותן דורשת תורת המיתרים לא היו בנמצא לפני ארבעים שנה וכנראה גם לא יכלו להיות מפותחות ע"י אדם בודד (וכאמור גם היום, טרם הבשילו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אני לא חושב שעומר התייחס לזמן האבסולוטי שבו התגלתה התורה, אלא רק לסדר היחסי של גילויה לעומת התורות שהיא "מכלילה". גם הריאליסטיות של התסריט שבו היא מתגלה קודם, לא נראה לי שמשנה הרבה; לצורך העניין מספיק לדמיין שהיה איזה פיזיקאי עם גאונות או אינטואיציה מדהימה שאפשרה לו "להקדים את זמנו" בצורה דרמטית. זה ניסוי מחשבה מעניין ומאלף, ובכך הריני מקיים מצוות "יהללך פיך ולא זר", שכן ניסיתי בזמנו ניסוי כזה על על דוגמה אחרת: תגובה 112208, ושם אני מנסה להסביר מה אפשר ללמוד מניסוי המחשבה הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<מנצל את ההזדמנות הזאת להודות לאפופידס שקרא קריאה ביקורתית גרסא מוקדמת של המאמר> יש בזה משהו. ההיסטוריה של תורת המיתרים התחילה כתורה שנועדה להסביר תופעות של "הכוח החזק"- כוחות גרעיניים. אבל ההסברים היו חלקיים והתאוריה נזנחה בסופו של דבר כאשר תאוריה יותר שלמה התפתחה. רק שנים רבות אחר כך עוף החול עלה מחדש. כך שזה נכון שהרבה פעמים התאוריה הדומיננטית תלויה במקריות הסטורית, אבל במקרה של תורת המיתרים, היא קיבלה את ההזדמנות שלה, ונדחפה הצידה על ידי תאוריה שהתאימה יותר טוב. באופן אירוני, תורת המיתרים "נוקמת" את נקמתה עכשיו, כשהיא מהווה תחליף למודל הסטנדרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה קצת ממעיט בחומרת הבעיה של פיזיקת החלקיקים. א. בעיית החופש הפרמטרי (קיומם של יותר מדי פרמטרים חופשיים במשוואות של המודל הסטנדרטי) שציינת היא בעיה ותיקה שניתן להתיחס אליה כבעיה פילוסופית כפי שאמרת. למעשה מדובר בבעייה של סימטריה. באנרגיות גבוהות השקולות לעולם סימטרי לגמרי צריכים להיות מספר קטן מאוד של פרמטרים. גדולת המודל היא ביכולתו להסביר (לחשב) חלק מן הפרמטרים שנחשבו עד להופעת המודל כפרמטרים חופשיים (אקראיים) אחרים של הטבע (מטען האלקטרון למשל. אאל"ט נכון להגיד שבאנרגיות גבוהות לאלקטרון אין מטען החשמלי. המטען החשמלי נובע משבירת הסימטריה של האלקטרון במקרה הפרטי של האנרגיות הנמוכות בהן אנו מתקיימים). הבעיה היא שבמודל עדיין נשארו פרמטרים חופשיים שאין להם הסבר. מאחר ואין סיבה מדוע הטבע יהיה לא סימטרי, קיום הפרמטרים ללא הסבר מרמז לכך שהמודל הנוכחי הוא רק מקרה פרטי (השובר את הסימטריה) של מודל כללי יותר. ב. עם בעיית החופש הפרמטרי אפשר היה להשלים. הבעייה היא שהתוצאות של השנים האחרונות במדידת התנודות-מסות של הנייטרינים מוכיחות כי במשוואות של המודל הסטנדרטי חסרים איברים. האיברים במודל נקבעו משיקולי סימטריה (זהו המערך המינימלי של איברים הדרוש כדי לתאר את ההתנהגות הסימטרית של חוקי הפיזיקה בטבע). כעת צריך להוסיף למשוואות איברים נוספים שאין להם הצדקה מן הסימטריות הידועות לנו של הטבע. לכן ברור שיש "מימדים" נוספים של הטבע שהמודל הסטנדרטי לא מתאר (בפיזיקה מימדים וסימטריות קשורים זה לזהץ למשל סימטריה ההיפוך בזמן קשורה למימד הזמן). לכל הפחות צריך לומר שהמודל הסטנדרטי אינו מלא. ג. הסיפור של המאיצים לאנרגיות גבוהות חשוד בעיני כקצת בלוף של פיסיקאי החלקיקים. האנרגיות הגבוהות הדרושות כדי לחקור את הפיזיקה של התחום בו הפרמטרים החופשיים נעלמים, כל הכוחות הופכים לאותו כח (השדה המאוחד) ושבירת הסימטריה נעלמת, רחוקה מאוד מן היכולת הטכנולוגית של היום ולא משנה כמה מיליארדים ישקיעו בכך. אם מאיצים אלו דרושים באמת, זה כנראה לא משום תרומתם בנושא השדה המאוחד. ד. עד כמה שאני זוכר תורת המיתרים היא תורה ותיקה מאוד שיסודה בכלל בפיזיקה הקלסית של המאה ה-18 (ההתנהגות של מיתרים ויריעות גמישות). בסוף המאה שעברה פשוט גילו שהמשוואות האלו יכולות לתאר גם את ההתנהגות של חלקיקים אלמנטריים. מבחינה זו הסופר-סימטריה קדמה לתורת המיתרים (קיומם של מימדים (סימטריות) סמויים הדרושים כדי להסביר פרמטרים אקראיים לכאורה של המודל. השלב הבא אחרי הופעת תורת המיתרים היה תורת הסופר-מיתרים שהיא מיתרים + סופרסימטריה (כלומר מיתרים עם מימדים "סופר סימטריים"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומהי, במטותא, סימטריית ההיפוך בזמן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמיין סרטון וידאו בו מתנגשים אלקטרון ופוזיטרון, ומאיינים עצמם לפוטון. כיוון שהעולם סימטרי תחת היפוך זמן (ברמה החלקיקית) לא תוכל להבחין אם זה בעצם סרטון שמוקרן הפוך של פוטון המתפרק באופן ספונטני לאלקטרון ופוזיטרון. (מה שמאוד תמוה הוא שהסימטריה הזו נשברת לחתיכות בגדלים המוכרים לנו: אם תראה סרטון של חביתה הופכת לביצה, תדע שהוא מוקרן הפוך. אני לא יודע אם יש לכך הסבר כלשהו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה שמאוד תמוה הוא שהסימטריה הזו נשברת לחתיכות.." ומה עם סרטון של סימטריה נשברת לחתיכות..? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למה אתה קורא "להסביר", אבל יש משהו שנקרא "החוק השני של התרמודינמיקה". החוק הזה לא תופש במערכות עבורן לא ניתן להגדיר טמפרטורה ואנטרופיה 1. מתי ניתן ומתי לא ניתן, ומתי בכלל, על זה מדברים ב"תורת הקוהרנטיות". 1 זה נובע מכך שניסוח מדוייק שלו הוא ניסוח סטטיסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק השני הוא חזק, הוא מדהים, אבל הוא שובר את הסימטרייה להיפוך זמן. הערתי שאין לי מושג אם ניתן להסביר את החוק השני בתוך תאוריה המבוססת על הסימטריה הזו. אפשר כמובן לומר שהסימטריה איננה תקפה עבור זמנים ארוכים מ-7 פיקושניות, אבל מעניין להבין מהי התופעה המיקרוסקופית ששוברת אותה. (ואין לי מושג מהי "תורת הקוהרנטיות" ומה אמרת עליה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תורת הקוונטים אינה "מבוססת על הסימטריה בזמן". את החוק השני לא ניתן להסביר, וגם לא לנסח, במסגרתה - מהסיבות שציינתי בתגובה הקודמת. המעמד של החוק השני שונה משל חוקים פיסיקליים אחרים, בפשטות כיוון שניתן להפר אותו. תורת הדה-קוהרנטיות (תיקון מתגובה קודמת) עוסקת בשאלה עבור אילו מערכות תוה"ק ישימה - בשפה פופולרית יותר מתי איך ולמה מתרחשת "קריסה של פונקציית הגל" 1. 1 בעצם היא לא עוסקת בלמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הערה 1, האם החוק השני של התרמודינמיקה אומר למעשה שסביר שהאנטרופיה תגדל, אבל אם לדייק יש סיכוי (שואף לאפס) שהיא תקטן? מבחינה פיסיקלית, אם לאחר הכנת חביתה יהפכו את כיוון התנועה של כל החלקיקים ביקום, האם היא תשוב להיות ביצה לא מבושלת? (האם מותר להניח לצורך הדיון שהיקום הוא דטרמיניסטי?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי החוק השני, אכן כך. לגבי היפוך התנועה, כלומר היפוך זמן - זה *כמעט* נכון (ובהקשרנו זה מה שמשנה). לשם דיוק, מסתבר שעבור היפוך מושלם ברמת החלקיקים התת-גרעיניים, צריך להחליף גם ימין-שמאל וחומר-אנטיחומר. כלומר, אם ביצה מתבשלת לחביתה אז תמונת הראי של אנטי-חביתה, בהיפוך תנועת החלקיקים, "תתבשל" לתמונת הראי של אנטי-ביצה. מאחר והתהליכים הרלוונטים כאן (דהיינו הסתבכות של חלבונים זה בזה) הם בקירוב מצויין סימטריים תחת היפוך ימין-שמאל וחומר-אנטיחומר, אפשר להשמיט את הדקדקנות הזאת בהקשרנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שבכל תהליך פיסיקלי שתיקח, אם תהפוך את כיוון תנועת הזמן (כלומר תסתכל מהסוף להתחלה) תקבל תהליך שמציית לאותם חוקי פיסיקה. החנגשות של פרוטון ואלקטרון, תנועה של שני אלקטרונים סמוכים, פוטוסינתה, וכו'. למה צריך לערב אנטי חומר? לא מספיק להפוך את כיוון הספין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הראו אמפירית שעבור תהליכים אקזוטיים-משהו בהם מעורב הכח הגרעיני החלש, לא מתקיימת סימטריה מלאה בהיפוך זמן בלבד. ראה http://en.wikipedia.org/wiki/CPT-symmetry ו-http://en.wikipedia.org/wiki/CP-symmetry ושים לב שאם סימטריית CPT מתקיימת (עפ"י משפט) וסימטריית CP מופרת (ניסויית) אזי נובע שלא מתקיימת סימטריית T. אדגיש שוב שלמיטב ידיעתי, חוסר הסימטריה הנ"ל זניח בקנה מידה ביולוגי ואנושי, כך שדידקטית ומעשית סימטריית זמן פשוטה היא קירוב סביר מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. מה שלא ידעתי הוא שסימטריית CP לא מתקיימת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שזה עובד ככה: נניח את הדוגמה הפשוטה, מיכל ובו מחיצה, בצד ימין גז כחול, בצד שמאל גז אדום, מסירים את המחיצה, ואחרי דקה הם מעורבבים לגמרי. נניח שקונספטואלית אנחנו ממספרים את החלקיקים, ובוחנים את מצבם אחרי דקה (המקום של חלקיק מס' 1, המקום של חלקיק מס' 2, וכו'). זה מצב מעורבב - אחד מאינספור מצבים מעורבבים. אז הטענה היא שההסתברות למצב הזה היא בדיוק (טוב, בערך בדיוק) כמו אחד מאינספור המצבים שבהם כל החלקיקים האדומים הם בצד ימין והכחולים בצד שמאל; אלא שבלי הבחנה בין חלקיקים כחולים (כלומר, כשמבטלים את הנחת המספור, שבאמת אינה אפשרית), יש הרבה יותר מצבים שאנו נקרא להם "מעורבבים" ממצבים שנקרא להם "מחולקים", ולכן ססטיסטית יש נטייה לאי-סדר, ואנו רואים זאת כתהליך חד-כיווני. לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח, כיוון שמעורבת כאן גם שאלת האנרגיה: נראה לי שמהמצב ה"מחולק" ניתן להפיק אנרגיה ומהמצב ה"מעורבב" לא (או הרבה פחות). לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון במערכות סגורות? רק במערכות כאלה החוק השני תקף, אבל במערכות כאלה גם חוק שימור האנרגיה תקף. (אני לא פיזיקאי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא סותר, אני חושב - ר' הפתיל בתגובה 296887. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, נראה לי שמהמצב המחולק ניתן להפיק אנרגיה כי היא יותר מסודרת, ובמצב המעורבב היא הופכת ל"חום", כלומר הגורם שאתה לא מצליח לשחזר הוא סדר. אם התכונה המבדילה בין החלקיקים היא כיוון/מהירות תנועה, אז הסדר נותן אנרגיה מסודרת. אבל תיאורטית, אותו השיקול עובד (תנועה מסודרת היא סתם עוד מצב). אם התכונה היא היא צבע, אני חושב שמראש אתה לא יכול להפיק ממנו אנרגיה (אם נזניח את אנרגיית הפוטונים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהבעייה שעדיין נותרה היא - כשמריצים את הסרט הזה לאחור, איך קרה שהמצב ההתחלתי (סוף היקום) הוא בדיוק זה שמפר את עקרון האנטרופיה בכל אותם ערבובים? איך זה ש"במקרה" יש בו כל כך הרבה גזים סגולים שתנועתם היא בדיוק זו הדרושה להם להפוך לאדום וכחול? מצד שני, יש מי שיגיד שזאת לא שאלה שדורשת תשובה. עדיין, מבחינת חוקי הפיסיקה, היקום הוא סימטרי להיפוך הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ, צודק, שאלה נחמדה. נדמה לי שיש ספרות פילוסופית שעוסקת בזה, ושאולי זו עדיין נחשבת לשאלה פתוחה (בכלל זה, ואולי בעיקר, השאלה האם באמת יש כאן בעיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בערך איך שגל-מן מתאר את זה בקווארק והיגואר. הוא מיישב את הפרדוכס לכאורה של מספור החלקיקים כך: מחשב העל או השד התאורטי שממיין ועוקב אחרי החלקיקים מונע אמנם את עליית האנטרופיה בתוך המיכל, אבל עצם המיון והרישום מעלים את האנטרופיה במקום אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המיון והרישום אולי היו מעלים, אבל העצם מעלה. לא מעלים. (לי לקח זמן להבין את זה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם? נראה לי שעצם ההחלטה לצאת למלחמה היא שערורייתית, ולא הוא שערורייתי. ואם בנקבה, למה לא ברבים? אבל מכיוון שששתי האפשרויות לא נשמעות טוב כל כך, נראה לי שעדיף "המיון והרישום עצמם מעלים", וההחלטה לצאת למחמה היא כשלעצמה שערורייתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר בכך עסקינן, אז ''כיוון ש...'' או ''מכיוון''. לא ''מכיוון ש...''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, נכון. רק ''כיוון ש...'' (התבלבלתי אם ''נראה ש...'' או ''כנראה''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אין לי שום ביסוס. אבל תגיד לי, יכול להיות שגם "עצם המיון והרישום" וגם "המיון והרישום עצמם" תקניים? הראשון הוא לא פשוט בלבול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע; אני לא בטוח שיש תקן, או שמדקדקים היסטוריים נתנו דעתם לסוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, על מה אני מדבר? הרי "עצם" היא בכלל יותר נקבה מזכר (בדקתי עכשיו במילון, וזה גם זכר, אבל לפי המצב בעברית המודרנית האוזן שלנו אמורה להעדיף נקבה). לכן, ברור שעצם ההחלטה היא שערורייתית, השאלה היותר מעניינת היא האם עצם הדיון הזה הוא הזוי או שמא היא הזויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עצם מעצמותיו של דיון זה היא הזויה, אבל עצם הדיון הוא הזוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, מטים לפי מה שאחרי "עצם ה-"? אני מסכים איתך שכך האוזן שלנו מעדיפה זאת, אבל זה תהליך מרתק מבחינה תחבירית. הרי ברור שהביטוי הזה נוצר כצירוף סמיכות. וככזה צריך להטות לפי "עצם", גם אם מה שאחר כך הוא ברבים. השווה "עיקר ההצעה עוסק ב-" (ולא "עוסקת ב-"), וכנ"ל "לב" וכו'. אבל מה שמתברר הוא שבעברית המודרנית ה"עצם" הפך למה שבתיאוריות מודרניות של תחביר (דיסקליימר: איני מומחה) קוראים "כמת" - הוא מתפקד תחבירית כמו "כל", "רוב", "חלק קטן מ-" וכו'. אלא שבניגוד לכמתים המקובלים הוא לא מציין כמות. האם יש דוגמאות אחרות? (עדי סתיו, לקבלה!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי המילון שלי, ''עצם'', במובן ''תמצית'' ''יסוד'' ''לב'', הוא זכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מילון זה? באבן שושן אין הבחנת מגדר לפי המשמעות, והייתי שמח לראות נימוק להבחנה כזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רב מילים. אין הנמקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת העצם של הכלב, לא, זה עצם העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך, גוטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר במשפט מהסרט מציצים, שעוד תיתקל בו פעם פעמיים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שזה האיל האלמוני הקודם, שלא יודע דברים כאלו, יודע יותר מידי על דברים אחרים, מכנה את עצמו אסור לויתן ומשמש כאח שלי. זנבות הוא שמה השני של כלבתנו המשותפת, הרבה מידע מיותר הה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיחור קל: לא יודע. אבל מחמיא לי שטועים בי כאותוריטה. מה שאני חושב, כאמור ללא אותוריטה וללא טיעונים תומכים, ש"עצם העניין" זה פשוט סמיכות, ו"עצם" הוא שם־עצם (הא!) ויש לו מין דקדוקי משלו. מבנה נפוץ בהרבה שפות. באנגלית "self", בערבית הקוגנטה של "נפש". שניהם משמשים כשמות־עצם, למרות שהשימוש בself עבר קצת שינוי שהפך אותו לדומה-אבל-לא-זהה לשימוש בשם־עצם רגיל. משעשע אותי מאוד לראות התפתחות של מבנים כאלה, למשל בסלנג. בסלנג אמריקאי, למשל, במקום להגיד self של אדם אפשר להגיד ass. אני זוכר למשל את וופי גולדברג ב"רוח רפאים" טוענת ש"all I want is to get my little black ass out of here in one piece" או משהו כזה. שים לב שלא רק שass הוא שם־עצם דקדוקי לכל דבר, אלא שהוא ממשיך לשמש במשמעותו המקורית כ"אחוריים" והמשפט הופך לדו־משמעי, כי אמנם גם וופי גולדברג וגם התחת שלה שניהם שחורים, אבל מצד אחד רק התחת של וופי גודלברג יכול להיחשב קטן ולא היא־עצמה, ומצד שני ברור שאת כל עצמה היא רוצה להיחלץ מהצרה ולא רק את התחת שלה. בסלנג יעברי אפשר לדבר על "תחת" בהשפעת האנגלית, אבל אפשר ורצוי לשמור על טהרת הלשון ולהשתמש ב"צורה" (במקרים קיצוניים "אמא"), שכרגע מוגבלת בעיקר להקשרים תוקפניים. אבל אני חושב שיש מצב שמילה "צורה" תתחיל לשמש גם בהקשרים כללים – כבר עכשיו אתה יכול להגיד משפט כמו "הכתיבה של X פשוט מופלאה, אני מעריץ לה את הצורה" וזה יהיה ברור, גם אם מוסיף איזה דגש משעשע למילה "מעריץ". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי - ברור ש"עצם" הוא שם-עצם, ויש לו מין משלו, וברור שנראה על-פניו ש"עצם העניין" הוא סמיכות. הבעייה היא ש"עצם ה-" לא מתנהג בהתאם - הוא נוטה לנטות (הא!) לפי הסומך ("עצם הנכונות שלו מפתיעה"). זה מה שניסיתי לנתח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוווו. זה באמת מוזר. אני הייתי כולי מבסוט מזה ש"עצם" ודומיו (לא יודע איך קוראים לזה) הם התפתחות טבעית של לתת לחלק ממשהו לייצג את השלם, אבל באמת "עצם" לא משמש באותו תפקיד דקדוקי. כמת? הממם. אני אחשוב על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, גם התופעה שאתה מדבר עליה באמת מעניינת. אני חושב ש"עצם" ו-ass הם בשלבים שונים - ב"עצם הנכונות", ה"עצם" כבר איבד את משמעותו המקורית בתודעת הדובר, והפך שקוף. כשוופי גודלברג מדברת על התחת שלה, אני מנחש (אבל לא יכול להיות בטוח) שהיא (ויתר דוברי האנגלית שמשתשמים בזה) עדיין קצת מודעים למשמעות הנפרדת שלה, ונהנים מהגסות. אגב, בעברית אני לא חושב שמשתמשים כך ב"תחת" - יש "להזיז את התחת", אבל במשמעות שונה קצת, של לפעול ולא להיות בטטת כורסה. ואין "תביא את התחת שלך לכאן". אבל אולי אצלכם שם באזור תל אביב, ששכחתם מה זה להיות יהודי, זה כן חדר :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודעים לגמרי, כמו שאני חושב שהראיתי שאפשר ממש להוכיח. זה לא חדר, אפילו לא בתל־אביב, לפחות לא ככל שאני זוכר ממה שאנשים מוכנים לדסקס בציבור. מה שכן, בעברית אפשר גם להיות חולה על התחת של מישהו (בעיקר בנות אומרות את זה) גם בלי להתכוון שפיסית התחת שלו או שלה יפה, ואולי אפילו בלי להתכוון למשיכה מינית דווקא. וכמובן שאפשר לפרק/לקרוע/לעצב-מחדש למישהו את הצורה, או את האמ-אמא. האמת ש"צורה" היא אולי קנדידט מעולה, כי היא מופשטת ולא אנתרופוצטרית, ממש כמו עצם ונפש וself. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמקרה של "עצם" פשוט יותר. בסמיכות "עצם הדיון" העצם בכלל אינה bone, זו דרך אחרת לומר "העניין עצמו", או בלשון חז"ל "כל עצמו של העניין". לכן עצם הדיון הוא הזוי, ועצם ההחלטה היא הזויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל סמיכות לא עובדת ככה. בסמיכות, המין הדקדוקי מסכים עם שם העצם הראשון. החוק אולי לא רצוי, אבל הצעת־החוק היא דווקא הזויה. והרעיון של הצעת החוק הוא דפוק מיסודו (ולא דפוקה מיסודה). מה שירדן אומר לגבי עצם, לעומת זאת, זה שלמרות שעצם הרעיון של הצעת החוק הוא הזוי, הרי שעצם הצעת החוק היא הזויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני אומר הוא שמתוך נקבותה של עצם הכלב (עצם ממש) אי אפשר לקבוע שעצם הדיון גם היא נקבה (עצם במובן ''עצמיות''). אני טוען שאין מין דקדוקי ברור לאחרונה - ואם מתעקשים, אז דווקא זכר נשמע לי סביר יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו ראיתי שיכולתי לנסח זאת טוב יותר: מה שאמרה ג'וד למטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבוקר אשתי אמרה לפעוט שזחל החוצה מחדר האמבטיה ''שכחת את הצורה שלך באמבטיה''. פלבלתי בעיניי כמה שניות, עד שהבנתי שמדובר בצעצוע בצורת לב אדום, אחד מני כמה צורות בסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרת, עצם היא גם זכר וגם נקבה. בעברית החדשה 'עצם' במובן bone היא נקבה ו'עצם' במובן מהות או תמצית היא זכר, אבל בתלמוד עד כמה שראיתי שניהם זכר, גם העצם בגוף וגם עצם במובן מהות. בוא נראה מה דעתו של ביאליק על שני השימושים: "מיד היו רואים בעמנו ראש גדול וגוף חולה, מוח גדול אבל עצמות לא חזקות" (באספת היסוד של "שוחרי האוניברסיטה" סניף רחובות) "עצם נושאי הפעם הוא: תחית התרבות בארץ-ישראל. (מתוך הרצאה בקובנה, י"ט אלול תר"ץ על תחיית התרבות בארץ הישראל) נראה לי שזה סוגר את העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי איך זה סוגר את העניין. אם אתה רוצה לומר ש"עצם" יכול להיות גם זכר וגם נקבה, ולכן נוח להטות אותו לפי הסומך, מה תעשי עם רבים? "עצם הויכוחים האלו גרמו לי למצוקה" (ולא "גרם" ולא "גרמה"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא כוונתי. א. המילה 'עצם' המופיעה במשפט "עצם הויכוחים האלה וגו"', אינה נקבה אלא זכר. הציטוט מביאליק מראה לך זאת: "עצם נושאי הפעם הוא" ב. נכון אמרת שהצורה 'עצם הויכוחים' היא צורת נסמך וסומך. אי לכך המין תלוי בנסמך (שהוא 'עצם') ולא בסומך, ואי לכך 'עצם הויכוחים האלה גרם לי למצוקה' ולא כפי שכתבת. ג. בהערה: למילה 'עצם' יש מספר משמעויות שונות (אף אם הן התפתחו מאותו שורש). המילה 'עצם' במובן bone מופיעה במקורות בעיקר כזכר, אבל גם בנקבה (נדמה לי שרק בחזון העצמות היבשות). אולי בגלל החשיבות של חזון העצמות היבשות ואולי בגלל צורת הריבוי 'עצמות', עצמות הגוף הפכו בעברית החדשה לנקבות, כפי שראינו אצל ביאליק: "עצמות לא חזקות" המילה 'עצם' במשמעות של עיקר, מרכז, מהות, נשארה זכר עד עצם היום הזה. לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איך אומרים בעברית מדוברת? מה נשמע טבעי יותר לאוזן? "עצם הויכוחים האלה גרם" או "גרמו"? (אוף, מרוב התבחבשות אני כבר בעצמי נהייה לא בטוח.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרומים, אם כבר :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי ''גרמו'' מצלצל טוב יותר, אבל אני מבין היטב את הבעייתיות שחשפת. באמת תופעה מוזרה ומעניינת. גיגלתי את הצירוף ''עצם הויכוחים'' וקיבלתי עמוד ורבע של תוצאות. בלי להיכנס לקישורים, זיהיתי שלושה מופעים של הצירוף שאפשר לשייך להם ריבוי דקדוקי, ושלושתם היו ברבים (''את עצם הויכוחים מנהלים'', ''עצם הויכוחים הרבים בעיתונות ממחישים'' ו''עצם הויכוחים האלה מביישים''). לצורך הבחנה בין בין זכר ונקבה גיגלתי את הצירוף ''עצם השאלה''. בעמוד התוצאות הראשון שקיבלתי, מתוך שבעת המופעים של הצירוף שאפשר לשייך להם מין דקדוקי, שישה היו במין נקבה (''עצם השאלה מוכיחה'', ''עצם השאלה מעידה'' וכו'), ורק אחד במין זכר (''עצם השאלה מצביע''). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אפשר להתייחס לזה כ quantifier (כמת?), שלא משנה את הסוג הדקדוקי של המילה? לדוגמא: "רוב הויכוחים גרמו..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן הציע זאת בתגובה 447283 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הדוגמה הראשונה, ''את עצם הויכוחים מנהלים'', אינה מעידה על הריבוי של ''עצם הויכוחים''. רבים הם מי שמנהלים אותם, לא הויכוחים עצמם.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. שמתי לב בעצמי אחרי זה, אבל התעצלתי לתקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...ומה בעצם עושים עם בעיות דומות אחרות? למשל, "זוג הולך" או "זוג הולכים"? בפרט אם הזוג הזה מגיע לסוף הכביש ושם נפרד? נפרדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראית איפשהו ש"זוג" לא מתנהג כסמיכות (כלומר, ראית זוג נפרדים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עולה בדעתי כרגע דוגמה לזוג כנפרדים ואני מתעצלת לחפש, אבל 'ציבור', שהוא דומה ל'זוג', דווקא כן, למשל: "הציבור עונים אמן". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, ראיתי הרבה זוגות שנפרדים... אבל נכון, לא ראיתי אחד כזה. מאידך גיסא, אם להיות רציניים לרגע, אז בוא ננסה משהו: דינה ודני הם זוג. הם נאמנים זה לזה או בוגדים זה בזה, כרצונך. כעת, הורד את המשפט הראשון ונסה להעביר את האינפורמציה תוך שימוש ב"זוג" בלבד. ואגב, ראיתי גם ראיתי זוג אינדיווידואליסטים, ואף זוג סוציאליסטים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דינה ודני הם זוג שנאמן זה לזו, עד שהוא בוגד זה בזו. נשמע לי לא הכי טבעי, אבל טיפה יותר טבעי מזוג שנאמנים זה לזו. זוג אידיווידואליסטים - ברור, תמיד אחרי זוג תבוא צורת רבים כדי לציין של מה הזוג - השאלה היא באיזו צורה יבוא הנשוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, רציתי לבדוק איך אני נוהג לכתוב, וגיליתי שבעצם דנו בשאלה הזו בעבר. איזי הסביר כבר אז שהעצם הוא זכר ולא נקבה. אני הסכמתי אך טענתי ששתי הצורות טובות, וגם אני הסתמכתי על חיפוש. מסתבר גם שלמרות שהיום אני חושב שנכון להתייחס לעצם בלשון זכר יחיד, אני לא מקפיד על כך. גם אתה כותב לפעמים כך ("עצם האפשרות... הוא") ולפעמים כך ("זו שאלה שעצם האמונה באל גם לא משיבה עליה"). תגובה 237699 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז האם אומרים "נסים גרמה", "נסים גרמו" או "נסים גרם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי על מה הדיון. יש עצם במובן של עצם בגוף, והיא נקבה - ברבים עצמות. ויש עצם במובן של חפץ, פחות או יותר -ברבים עצמים. ''עצם העניין'' הוא מהסוג השני, זה הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועצם האי-בהירות של הדיון מפתיעה, או מפתיע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו כבר שאלה קשה יותר, ואחרת לגמרי. בפרט שצריך לקחת כאן בחשבון את ה*אי* בהירות... אבל אם נדבר, לצורך העניין, על בהירות דווקא - אז הייתי אומרת שהיא מפתיעה. כי ה"עצם" המלווה אותה איננו בדיוק סמיכות, נראה לי. לא יודעת מספיק על בלשנות כדי לומר מה זה, אבל אם משווים את הביטוי הזה לביטויים אחרים של סמיכות -קח "עורך דין", למשל, או"שומר חוק" אז היחס בין חלקי הביטוי הוא שונה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה ההתלבטות, עצם הוא זכר ולא חשוב של מה הוא. לגבי ה'אי' - תחיליות לא משנות את מין המשמו שהן מתחילות, לכן התת-רמה שולטת, והתת-אלופים רוקדים. עם זאת, לא מזמן הרימה האקדמיה ידיים ואמרה שהיא אינה מתערבת בהטיה של תחיליות. הפסיקה הקודמת היתה שאין להפריד בין התחילית לשם העצם, כלומר יש לומר כפי שכתבת 'האי הבנה' ולא 'אי ההבנה', ו'התת אלופים' ולא 'תתי-האלופים'. אך הציבור לא עמד בפסיקה כי תחילית דומה לתואר וקשה לדעת מתי היא תחילית ומתי היא תואר. למשל המילה 'רב' בביטוי 'רב כוח' היא תחילית או תואר? הציבור לא ידע להחליט והאקדמיה פסקה שמותר גם ככה וגם ככה: התת אלוף, תת האלוף, התת אלופים, תתי האלופים, וכולי וריאציות שונות. (אבל לא 'התתי-אלופים'! לדעתי, יש לי ויכוח על כך) באשר לשאלתך אם דיבורית 'עצם הויכוחים גרמו' נשמע בסדר: ברור, מחליק כמו מים זכים. הערה לגבי משהו שכתבת קודם: 'עצם' איננו ביטוי של כמות כמו 'רוב' או 'כל' או 'מחצית'. אני לא רואה סיבה שיהיה, פירושו אמצע, מהות, עיקר. לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזבי רגע את האי. טבעי לך לומר "עצם הבהירות של הסוגיה מפתיע"? כתבתי "כמת" לעדי סתיו, כדבר בלשן חובב לבלשן חובב - זה מונח מקצועי בתחום (לא שאני בטוח שאני משתמש בו נכון). "רוב ה-" נראה תחבירית כסמיכות, אבל ביטויים עם רוב נוטים לפי מה שאחריהם - רוב הנשים חכמות, ולא רוב הנשים חכם. אותו כנ"ל "כל" ו"מחצית". אלו כמתים, ולכן תיארתי את ההתנהגות של "עצם" בעברית מדוברת1 כהתנהגות של כמת, למרות שכדבריך הוא לא מציין כמות. 1 אפשר להוריד את ה"מדוברת", אני בספק אם מישהו ממתקנני העברית טרח לתקנן כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עצם הסוגיה מפתיע" טבעי לי, אבל גם "מפתיעה" נשמע טבעי, ועכשיו ראיתי שגם ביאליק נוהג לפעמים כך ולפעמים כך. הנה דוגמה הפוכה לדוגמה שציטטתי ממנו קודם: "אבל עצם ההכרה של הציונות לא היתה קיימת". ההתעקשות שלך השתלמה, מסיבה כלשהי, שעלינו עוד לחקור, 'עצם' מתנהגת לפעמים כנסמך ולפעמים ככמת (אם זה המונח הנכון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצם ההתעקשות שלו השתלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי איך מהסעיפים שלך נובע שאני "ממעיט בחומרת הבעיה", אבל המטרה שלי לא היתה לסקור את המודל הסטנדרטי ובעיותיו (קטונתי, ובגדול, כמו שאסתי אומרת) אלא להעיר כמה הערות על איך המשבר הנוכחי נראה בבלוגים ובקהילה. יש לזה יותר השלכות על המודלים של "איך עושים מדע", ולא על המודלים של "איך נראה היקום". בעניין סעיפיך, אני לא מספיק מומחה כדי להתייחס לכולם (למשל, נראה לי שמה שנעלם באנרגיות גבוהות הוא ה*מסה* של האלקטרון, ולא המטען שלו, שעד כמה שאני מבין ( וזה מעט מאוד) נובע מסימטרית כיול. כמו כן, עד כמה שהבנתי, מציאת המסה של הניטרינואים מצריך רק תיקון קל למודל הסטנדרטי. האפשרות של משהו יותר מעניין במסות הניוטרינו כרגע לא על הפרק תגובה 438522 ), אבל בעניין ג- המטרה של המאיץ החדש הוא (בין השאר) לחפש את חלקיק ההיגס, שהוא החלקיק החסר של המודל הסטנדרטי, ואולי גם חתימות של סופרסימטריה, שעשויה אולי לחזק את הטענות של תורת המיתרים. אני מסכים שצימוד לכבידה כנראה לא יימצא כאן, אבל גם לא טענתי זאת. מה שכתבתי הוא "ייתכן שהאנרגיות של מאיץ זה יהיו גדולות מספיק כדי למצוא מספר תופעות ספקולטיביות שיצביעו על תיקונים ושינויים נדרשים במודל הסטנדרטי, אבל לא כאלו העשויים לאחד אותו עם הגרביטציה." בעניין סעיף ד, נדמה לי שנפלת גם אתה קורבן להייפ. תורת המיתרים נובעת מתנודות של מיתרים קלאסיים בערך כמו שהמודל הסטנדרטי נובע מתנודות של יריעות. למעשה *כל* תורת שדות קוונטית ( או קלאסית) היא בבסיסה תורה שמניחה שכל המרחב מלא ב"שדות" שיכולים להתנדנד. בתורת שדה קוונטית רגילה, לכל חלקיק משוייך שדה, והשדות גם מתנדנדים והם מנדנדים אחד את השני. אז אם המודל הסטנדרטי יסודו בתאוריה מהמאה ה19 שמתארת התנהגות של תווך אלסטי, תורת המיתרים גם היא כזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חלילה שהבנתי מלה אחת מכל השאר, אבל את "קטונתי ובגדול" גנבתי מאפופידס. (נו, איפה הגאולה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, אפילו לא את הפסקה הראשונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה... הה... האילוסטרציה לתורת המיתרים נהדרת! חוט כל כך יפה וכחול כבר מזמן לא ראיתי. בערך מאז שגנבו לנו את חבל הכביסה, אם כבר מדברים... אז איפה היינו, כן, המאמר, כלומר הפסקה... פסקה ראשונה מצויינת, פסקה לדוגמה ממש, אין מה לדבר. ובאמת הכי טוב שאני אשתוק.. לא, תירגע. הבנתי את ההסבר (וזה תמיד הישג, להסביר דברים כאלה להדיוטות), וגם נהניתי מחן הכתיבה (באמת!). אבל בוא נגיד שלא הייתי רוצה להיבחן על החומר.. ולכן, בעיקרון, אני לא פה :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לפסקה הראשונה בתגובה 441275. אבל אם כבר את מתייחסת למאמר, אגיד שלמעשה רציתי לדבר על עסקי הבלוגים ואיך המלחמות האקדמיות בתחום פרצו החוצה לבלוגוספירה. דווקא חשבתי עלייך או נניח יהונתן אורן בתור קוראים טיפוסיים שאליהם המאמר מכוון. את הפרק היותר פיסיקלי שמתי כי הרגשתי שאני צריך לספק איזשהו רקע לדיון. גם אני מבין מאוד קטן בתחום. הרקע שלי בפיסיקה הוא בכלל לא בנושאים הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שהסיפור הרכילותי מובן כמובן, רק לא ברור על מה הם בדיוק רבים, הפיזיקאים האלה. ולכן, בעוד שהמאמר עצמו קריא מאוד, והקורא הפשוט יכול להרגיש שהנה, הוא מבין בפיזיקה, הגיעו התגובות המלומדות והוכיחו לה שהיא לא. מצד שני, אני לא צריכה לענות פה לאף אחד, ואתה דווקא כן. כך שאם אין לך רקע בתחום, כדאי שתגייס אותו מהר. כלומר, עכשיו כזה? and may the force be with you.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם רבים על פרסטיג'ה ועל תקציבים, כמובן. אבל עוד מעט דורפל יגיע למאמר הזה ויציע להפסיק לכולם את התיקצוב ( פרט למכון פרימיטר, שהוא אגב ממומן מתרומות של איזה מיליונר הי טק), אז אני צופה שהבעיה תיפתר בקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת נהניתי מהמאמר, ובכלל גם מתגובות שלך בזמן האחרון כמו תגובה 441434 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כי על הביטוי ''ארטיקולציה של הדוגמה'' היייתי מורידה לך חמישה אחוז מהתשלום שסוכם בינך לבין המערכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאפופידס יגיד מאיפה הוא גנב את זה, תבוא הגאולה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הפעם לא גנבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידע שלי בנושא היה מלכתחילה מועט וגם אותו שכחתי מאחר שאיני עוסק בתחום. בכל זאת לפי מיטב זכרוני (שאינו ערובה בלתי מוגבלת) אני לא טועה לגמרי. 19 הפרמטרים החופשיים שיש בתאוריה הם בעיה במימדים שאתה מתאר. אתה יכול לקבל את או לחפש תורה מכלילה שתסביר אותם. ההבדלים בין התורה ה"מאוחדת" לסטנדרטים יהיו באנרגיות הגבוהות שאינן בהישג היד הטכנולגי. תנודות הנייטרינים הן יותר בעייתיות. אם התנודות האלו אכן קיימות (ולמיטב זכרוני הן נתגלו לא רק ב-LSND אלא בכמה מקומות, למשל SNO. התנודות בכל מקרה הן ההסבר המוביל לתוצאות הידועות היטב של Davis עוד משנות ה-70) ברור שמשהו "פגום או חסר" במודל הסטנדרטי. יתרונו של המודל הסטנדרטי נבע מכך שהמשוואות שלו נבנו כך שהכילו בדיוק את ההרכב המינימלי של איברים הנדרש כדי להסביר את הסימטריות הידועות של הטבע. כדי להסביר את התנודות הללו (מלבד עוד 10 פרמטרים חופשיים) צריך להכניס איברים נוספים ונייטרינים ימניים (שעד עתה לא נצפו) ובכך אתה מחסל את ה"מינימליזם המזהיר" של המודל. אפשר לומר שבמצב הזה המודל הסטנדרטי מאבד את היחודיות ה"מינימלית"שלו ואפשר לחשוב על כל מיני מודלים מאחדים עם עוד איברים. לגבי מסה ומטען יכול להיות שאתה צודק. המודל הסטנדרטי חישב בדיוק רב את המומנט המגנטי (אאל"ט שוב) של האלקטרון שהוא בעצם היחס בין המטען החשמלי למסה (או להיפך), כך שהתיקון יכול להיות במונה או במכנה וזה תמיד מבלבל אותי. בכל מקרה אני די בטוח שגם המטען החשמלי משתנה באנרגיות גבוהות (כלומר ככל שמצליחים להתקרב לליבו ה"נקודתי" של האלקטרון). לגבי הקשר בין המיתרים הקוונטיים למתמטיקת היריעות הקלאסית, אני רק מוסר מה שנאמר לי ולכן איני יכול להתוכח יותר מדי בנושא. (בכל מקרה לא צריך להיות מופתע מאוד גם אם זה נכון. גם את חבורות הסיבוב של מכניקת הקוונטים לא המציאו הפיזיקאים הקוונטיים). דרך אגב לא יצא לי עד עתה לשמוע הסבר ממש אינטואיטיבי או לחילופין מובן של האופן בו מיתר יכול ליצג חלקיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל האופן בו משוואה פונקציונלית-דיפרנציאלית על אופרטורים לא חילופיים יכול לייצג חלקיק יש לך הסבר אינטואיטיבי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''משוואה פונקציונלית-דיפרנציאלית על אופרטורים לא חילופיים'' היא לא אינטואיטיבית. לכן לא צריכה הסבר אינטואיטיבי. מיתר זה משהו הרבה יותר מוכר ומומחש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה מכשילה. א. מצד אחד אני בטוח שהתשובה היא כן. יש הסבר אינטואיטיבי, או ליתר דיוק תאור משלים מעולם המושגים הקלאסי המקל עליך להבין/לזכור (או לפחות לזכור על מה מדובר, כמו סביבון לספין). ב. מצד שני אני ממש לא זוכר אותו ולכן לא אנסה לסבך אותך ובעיקר אותי. אני בטוח שסטודנטים שהחומר טרי אצלם ייטיבו לענות ממני. בכל אופן בהמשך לויכוחים הקודמים שהיו לנו, אפשר לציין שגם ההמילטוניאן וצפיפות הלגרנז'יאן הומצאו הרבה לפני שמישהו בכלל חשב על קוונטים. גם הצורך לתאר ספינורים ע"י קומוטטורים מודגם יפה ע"י סימטריות שיקוף (אני חושב) של סביבונים. לגבי החלקיקים המתוארים כמיתרים או יריעות גמישות מתנודדות בהיפר-מרחבים סגורים על עצמם, דוקא ניסו להסביר לי אבל לא ממש הבנתי (קוצר המשיג וגם הגיל כנראה נותן אותותיו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל''ח - קומוטטורים זו כמובן סימטריית חילוף (החלפה פנימית בין זוג ספינורים) ולא שיקוף (היפוך צירים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשאול (בבורות מוחלטת) על אילו חלקיקים מדובר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהכוונה לכולם. כלומר החלקיקים האלמנטריים שהם אבני היסוד הבסיסיים של החומר ביקום. אני חושב שתורת המיתרים מנסה לתאר את ''תנועתם'' של החלקיקים האלו במימדי המרחב-זמן (ולמעשה בעוד מימדים מסתוריים המתארים סימטריות וסופר-סימטריות פנימיות של החלקיקים) ע''י המשוואות של מיתר רב-מימדי רוטט. (אני מנחש שאוסף הנקודות במרחב תלת מימדי המתארות את תנועתו של חלקיק קלאסי לאורך הזמן הן מיתר קלאסי. עבור חלקיק קואנטי המיתר הופך ליריעה גמישה). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |