|
||||
|
||||
לא כל יום מוצאים ביוספירה שהיתה מנותקת לגמרי משאר העולם במשך כמה מליוני שנים. אפשר ללמוד קצת על האבולוציה של שוכניה, אפשר להשוות אותם לבני הדודים שלהם שבחוץ וללמוד משהו על מידת הדיוק של השעון המולקולרי, אפשר לחקור את שיווי המשקל האקולוגי בסביבה הזאת (ממה כל החבר'ה האלה חיו, בסופו של דבר, אם אפילו מים לא מחלחלים לשם מבחוץ? גם בקטריות צריכות מקור אנרגיה), ולא פחות חשוב: אפשר סתם לעמוד ולהתפעל קצת. מה החשיבות במציאת סימפוניה לא מוכרת של בטהובן, או ציור של רמברנדט? |
|
||||
|
||||
לא בכל יום אבל לא לעיטים כה נדירות. ללמוד אבולוציה ניתן גם מחיידקים (מנגנון אותו מנגנון פחות או יותר). אולי בזמנו המערה היתה עשירה במקורות אנרגיה למיניהן (כך שאין פה כל הפתעה). אפשר להתפעל גם אפשר. הבט סביבך, אתה לא רואה סימפוניות וציורים פסטורליים גם מתחת לעליו העדינים של עציץ באדן חלונך? |
|
||||
|
||||
מה זה "בזמנו"? מדובר על מערכת שהצליחה לקיים חיים המון זמן. זה לא רק העניין עם האנרגיה (לזה, ללא ספק, יש הסבר פשוט, רק שאינני יודע מהו) אלא שיווי המשקל הדרוש כדי שהמערכת תמשיך להתקיים. לגבי הנדירוּת אני לא לגמרי בטוח, לא זכור לי מתי נמצאה מערכת כזאת בפעם האחרונה, ומכל מקום, מערכות אקולוגיות הן כמו נשים: לכל אחת יש ייחודיות משלה. אני בטוח שהמערכת החדשה עוד לא נחקרה מספיק, והיא תספק כמה וכמה הפתעות, אלא אם כן יצליחו לזהם אותה כמקובל במקומותינו1. אגב, במקום החייזרים שלך, אם את כבר רוצה לעסוק בפנטזיות, מה דעתך על כך שהבקטריות יתגלו ככאלה שאין לנו שום נוגדנים נגדן בגלל הבידוד הממושך, והמגפה שתפרוץ תשמיד כמעט את כל האנושות עד ששוטה קשיש אחד ימצא את התרופה בעציץ על אדן חלונו? לא, לא הגיוני. אין לי עציצים על אדן החלון. שיט. ______________ 1- סקופ: שקית במבה ריקה נמצאה במערה המבודדת זה מליוני שנה. |
|
||||
|
||||
אם כבר פנטזיות, מה לגבי יצור (בקטריה/חולימשהו) שתוצר הלוואי שלו הוא יהלומים? לא נורא גם לי אין (במקרה שלי גם נמלה/עכביש/זבוב על אדן חלוני מספיקים). |
|
||||
|
||||
כבר כתבו ספר על יצור (לא בגודל של בקטריה, אמנם) שתוצר הלוואי שלו יקר יותר מכל היהלומים בגלקסיה. (חולימשהו). |
|
||||
|
||||
חוליגן? |
|
||||
|
||||
אתה מצפה שעכשיו אנחש על איזה יצור מדובר? אולי פשוט תגלה לי מיהו,אתה מבין כרגע (טוב, מתי לא?) אני קצת דחוקה כספית כך שיצור שתוצר הלוואי שלו יקר מכל היהלומים יוכל לעזור לי... (אודה לך מאד אם גם תשלח "ערכת התנסות"). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אוף! עכשיו ביאסת אותי. אז אין דרך קלה להתעשר? (לא אהבתי את "חולית", "שיר של אש ושל קרח" "רומח הדרקון" "מלוריאן" ועוד רבים הרבה יותר מוצלחים לדעתי, אם כי הם מז'אנר הפנטסיה ולא המדע בדיוני ובכל זאת...). |
|
||||
|
||||
את כותבת את "שיר של אש ושל קרח" באותה שורה כמו "רומח הדרקון" ו"המלוריאן"? |
|
||||
|
||||
נכון, שיר של אש ושל קרח יותר סיפור של תככים, בגידות ומזימות בחצר המלוכה עם מעט יחסית מוטיבים של פנטסיה. רומח הדרקון סיפור של עלילה על גיבורים, מכשפים דרקונים והרבה יצורים אגדיים (מלוריאן איפשהו באמצע). כתבתי באותה שורה את הספרים השונים פשוט כדי להשוות סיפורים שקיבלתי הנאה מקריאתם לעומת ספר שכלל לא נהנתי ממנו (יתכן וזה נובע מהעובדה שאני יותר אדם של פנטסיה ופחות של מדע בדיוני). חוץ מזה מה רע ברומח הדרקון? לדעתי מרגרט וייס וטרייסי היקמן סופרים מעולים (רק טריולוגיה אחת שלהם לא אהבתי משהו על חרב...). |
|
||||
|
||||
חרב האופל. איום. טוב, אולי יום אחד מישהו יכתוב כאן מאמר על ספרי פנטזיה (כשיצא הספר החמישי של ששאש"ק?) ואז אפשר יהיה להתווכח ולהסביר למה לדעתי אין שום קשר בין מעבירי אבט"שים כמו המלוריאן לספרים כמו ששאש"ק. יש לי סבלנות. |
|
||||
|
||||
ספרי פנטסיה -יאמי! מה זה שאש"ק ואבט"שים (אבטחת ישובים?)? אם קראת את מחזור שער המוות, לדעתך פיזבן/פלדין שברומח הדרקון הוא אותו זקן מטורלל שמסופר עליו במחזור שער המוות? (יש המשך של מלוריאן בלגריאת ואז גם פולגרה), קראתי גם חפצי הכוח, מה דעתך? |
|
||||
|
||||
ששאש''ק - שיר של אש ושל קרח. אבט''שים הם דברים לא נחמדים שהצבא מכריח אנשים לעשות ואז הם קוראים ספרים תוך כדי על מנת שיעבור מהר (למשל, את כל המלוריאן). מן הסתם זיפנאב הוא פרודיה (מביכה למדי) על פיזבן. העובדה שאלו אותם סופרים לא הופכת את זה למוצדק יותר. את חפצי הכוח לא קראתי. |
|
||||
|
||||
לא אוהד גדול של רומח הא? (דווקא יש דמויות מעניינות כמו רייסטלין וגדיל), תן לי לנחש אהבת את "המשחק של אנדרו"? חפצי הכוח ממליצה בחום ולא כדי להעביר זמן שמירה, בשביל זה קיימים עשרים ומשהו ספרים של הסופר ג'ורג'...(אופס שכחתי איך קוראים לסדרה). |
|
||||
|
||||
''המשחק של אנדר''. גדיל הוא אכן דמות מעניינת. כשהקומיק רליף הוא הדמות הכי מעניינת בספר, אולי יש כאן בעיה. |
|
||||
|
||||
אני לא מוצאת כאן בעיה, להפך זה תורם רבות לספר. אישית נהנתי גם מהעלילה עצמה, מההרפתקאות שעברו על הגיבורים וגם מדרכם היחודית של הסופרים לשלב את הדמויות השונות בעלילה בצורה מוצלחת. לכשיזדמן לי אברר על אותה סדרה בת עשרים ומשהו ספרים (הסופר, שם הסדרה) שתספק לך בידור באבט"שים לשארית קריירת המילואים. סתם הערה לא קשורה, אבל עוד לא ראיתי ספר פנטסיה מבית היוצר הישראלי. נראה לי שאצטרך לתקן את העוול ולהיות הראשונה (0; |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שגדיל הוא הדמות המעניינת היחידה שם (עזבו אותי מרייסטלין המעצבן). לגדיל אין הרבה זמן מסך יחסית, ואנחנו נתקעים עם הקונפליקטים של תניס, משבר הזהות של סער, היבבות של קרמון והניג'וסים של סהר-פז ומי-נהר. אולי הסדרה בת עשרים הספרים שאת מכוונת אליה היא "כישור הזמן" (שבעברית פוצלה להמוני ספרים ובאנגלית פחות)? שמעתי על ספר מבית יוצר ישראלי שנקרא "חרב אלף הראמות", ואמור להיות משהו מעניין במיוחד: |
|
||||
|
||||
בקורתי מדי (גם טולקין, כבודו שמור עמו, רשם בערך באותה מתכונת -גיבורים,"כוחות הרשע הזדוניים", מקומות"לא רלוונטים",מקום משכנו של האויב וכו') . נראה לי שזה השם, מדובר שם על נער בעל כוחות דרקון (הפסקתי באמצע הסדרה, הספרייה שלי הצהירה שתפשוט את הרגל אם תמשיך לרכוש את הספרים). מבטיחה שהספר שלי יהיה קצת יותר מעניין(אל תצפה למצוא אותו בקרוב בחנויות). פנטסיה או מדע בדיוני, סטיבן קינג או דניאל סטיל? |
|
||||
|
||||
טולקין *יצר* את הז'אנר. ה"חרב" הוא חיקוי (עלוב, קלוש ועילג) של הז'אנר שיצר טולקין. להגיד על המקור שהוא "רשם בערך באותה מתכונת"1, זה כמו להגיד שדה-וינצ'י צייר באותה מתכונת שכל ילדון-במה-חדשה מצייר, כי גם הם מציירים פרצופים נורא יפה. 1 רשם?! טולקין "רשם"?! טולקין כתב. לעזאזל, אפילו היקמן ומה-שמו כתבו ולא רשמו. רושמים רשימות מכולת. ספרים *כותבים*. |
|
||||
|
||||
היקמן ומה שמה (מרגרט וויז). דווקא טרייסי היקמן הוא גבר. כשאתה אומר ''יצר את הז'אנר'' אני מקווה שכוונתך לפנטזיה טולקינאית, כי פנטזיה (לא טולקינאית) הייתה גם לפני טולקין. |
|
||||
|
||||
כמובן. אבל פנטזיה לא-טולקינאית היא יותר סגנון המלך ארתור, דרקונים ונסיכות, ופחות זנים כמו-אנושיים, הוביטים, אלפים ואורקים - וזה האחרון הוא הז'אנר הנפוץ יותר, דומני. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני לא יודע אם 35 במאי ממש יכול להיקרא "פנטזיה". מה שכן, מה עם גוליבר? |
|
||||
|
||||
סאטירה, לא? |
|
||||
|
||||
גם פראצ'ט הוא סאטירה, אבל לדעתי הוא גם בהחלט פנטזיה. אין סתירה. |
|
||||
|
||||
מה זה, לדעתך, פנטזיה? |
|
||||
|
||||
שאלה קשה שהכי טוב לענות עליה בעזרת דוגמאות. באופן גס אפשר לומר שמדובר בסיפור שמתרחש בעולם בעל חוקיות שונה מהעולם שלנו. |
|
||||
|
||||
ו-35 במאי לא עונה לתנאי הזה (ז"א, יכול להיות שלגמרי שכחתי על מה הספר הזה)? |
|
||||
|
||||
באופן גס הוא עונה לתנאי הגס, אלא שהוא בעיקר אוסף של אפיזודות שאין בהן שום חוקיות ברורה. העיר האוטומטית היא, אם כבר, מד"ב מופרע (אפילו פלאפון מוזכר שם!), "העולם ההפוך" ו"ארץ העצלנים" הם סתם מקומות מוזרים וכו'. אני חושש שאני לא מסוגל לתת הסבר מקיף יותר כרגע (וגם לא בטוח שכזה הסבר הוא חיוני). השאלה הקשה באמת היא "למה 35 במאי לא ואליס בארץ הפלאות כן?" ועליה אני מסרב אפילו לנסות לענות. למען הסר ספק: 35 במאי הוא אחד מהספרים האהובים עלי. |
|
||||
|
||||
וואלה, נכון, אליס בארץ הפלאות הרבה יותר מוקדם מ-35 במאי ומטולקין. |
|
||||
|
||||
''בראשית'' הקדים את כל אלה. |
|
||||
|
||||
זה דוקומנטרי, לא? |
|
||||
|
||||
לדעתי, פנטסיה הוא סיפור המתרחש הרחק "אי שם" (בעולם או גלקסיה או מימד, מה שתרצה) אבל שלא כמו במדע בדיוני, לא תפגוש שם חלליות, רובוטים או חייזרים. סביר יותר שתפגוש חייזר בדמות טרול, וחללית בדמות דרקון. בשמחה יצטרפו גם אלים וכוהנים, מכשפים, קוסמים וכמה מטיפוסי ה"גיבורים".יתכן ומה שתיארתי היא "פנטסיה טולקנאית", אבל בשבילי היא "הפנטסיה"! אגב גם "נרניה" היא פנטסיה ונראה לי שק.ס לואיס כתב (הו כן *הוא* כתב) את ספרו הראשוןבמקביל לכתיבתו של טולקין(?). למה אין טוענים "פנטסיה ק.ס לואיסית"? |
|
||||
|
||||
זאת הגדרה מאד מוזרה, חלק גדול מספרי המדע הבדיוני הקלאסי (לא שאני יודע מה זה מדע בדיוני) מתרחשים ללא חייזרים, רובוטים או חלליות. נגיד, ורן דיק או אסימוב. ועדיין, אני לא חושב שמישהו חושב לקרוא להם פנטזיה. בכל מקרה, ההוביט פורסם ב-1937, דברי ימי נרניה פורסם ב-1950. |
|
||||
|
||||
הבנתי את הבעיה, ככל הנראה הגדרתי פנטסיה נוסחתית... |
|
||||
|
||||
ספרי הארי פוטר (וגם הספרים של ניל גיימן) מתרחשים כאן ועכשיו, אבל מתחת לפני השטח שאנחנו, האנשים הרגילים, רואים. אי אפשר להגיד שהם לא פנטזיה. רוב ספרי הפנטזיה לא דומים במיוחד לספרי נרניה. |
|
||||
|
||||
לעולם לא עולם, האם זה הספר על אנשים לא נראים ואחת ש"כישרונה" לפתוח דלתות? אם תרשה לי שנייה להיות סניגורית, אבקש לטעון בסיכומי ההגנה, כי אין רע בלחקות (אולי עדיף הביטוי "להשתמש במודל"), סופרים שהיו הראשונים שהעזו לפתח, נגיד, ז'אנר חדש. יתרה מזאת, אני רואה בזאת מעין "אבולוציה" ספרותית. נכון, יתכן וספרו של ח. קוגל דמה ביותר לספריו של טולקין (בצורה לא מוצלחת) כמו גם ספרי רומח הדרקון. אבל לולא היקמן ווייס ש"חיקו" את טולקין לא היו קיימות לא "רשומות" ולא "אגדות" של רומח הדרקון (ספרים להם מעריצים רבים). למה אבולוציה, כי יש לי הרגשה שוויס והיקמן הרשו לעצם הרבה יותר "מרחב פעולה" בכתיבה, דבר שלא היו עושים לולא טולקין "פתח להם את הדרך". לסיכום אומר, שירבו לכתוב ספרי פנטסיה, גם אם "במבט מלמעלה" כולם די דומים, זה לא נורא. מישהו אמר לי לאחרונה (אם כי בהקשר אחר לגמרי) כי "אלוקים נמצא בפרטים הקטנים" - וזה עושה את כל ההבדל. (לא לדאוג, משפטים מעולם לא היו משאת נפשי- הנאשמים יכולים לנשום לרווחה). |
|
||||
|
||||
אני דווקא לא חושב שרומח הדרקון דומה במיוחד לספרים של טולקין, בפרט לא ''אגדות''. אולי זו הבעיה בו (את ''רשומות'' די אהבתי, למרות שהם הולכים ומתדרדרים לקראת הסוף). |
|
||||
|
||||
(אפשר לתאר את הספר הזה ככה, אבל זה יהיה תיאור מאוד לקוי שלו, כי הם לא "אנשים לא נראים" אלא "אנשים שאנשים רגילים לא רוצים לראות אותם, ולכן לא רואים אותם"). אין רע בלחקות, אם יש בכך משום פיתוח של משהו מקורי ומחדש. חיקוי הוא דרך מצויינת לאימון ולמידה. אבל אני לא רואה סיבה לקרוא את האימונים של סופר מתחיל. כשיהיה להם משהו חדש ומעניין להגיד, אז אני אקרא אותם. יש כל כך הרבה ספרות טובה ומחדשת בעולם, לא חבל לבזבז זמן על קריאת ספרים ש"די דומים, אבל לא נורא"? |
|
||||
|
||||
קראתי את הספר מזמן, ודווקא משום שעניין "אנשים לא נראים" הטריד אותי זכרתי אותו (איך יתכן שאנשים לא רואים אותם, אני בטוח הייתי רואה...). היה שם גם עולם תחתון,נכון? זאת בדיוק הבעיה, אני לא מוצאת ספרות טובה ומחדשת. המצב התדרדר כל כך שהספר האחרון שקראתי היה "חשיפה קטלנית" (נורא נורא נורא) והספר לפניו, אפילו את העלילה לקח לי זמן להיזכר בה (השם מזמן פרח מזכרוני). |
|
||||
|
||||
על זה בדיוק התלוננו שם במאמר שקושר למעלה, לא? שעצם ריבוי הזבל פוגע באפשרות לפרסם ולמצוא משהו טוב. לניל גיימן יש עוד שניים-שלושה ספרים, גם הם, כך שמעתי, טובים למדי (טרם הספיקותי). אפשר להתחיל שם. |
|
||||
|
||||
הם התלוננו שיש זבל "פנטסיה" או פנטסיה נוסחתית. אני מתלוננת שכבר קראתי את כל אותה הפנטסיה וכל מה שנשאר לי הם רומנים רומנטים מפגרים וספרי מתח מופלצים (מתוך הכריכה של "חשיפה קטלנית": בתוך קרחון במרחק מה מאלסקה ממתין מעיין מוות ממשי לרגע בו תינתן לו ההזדמנות להתפרץ - חיידק אלים כל כך שיש ביכולתו, לו ישוחרר, לחולל שואה כלל עולמית. בספינת המחקר גלובל אקספלורר של הצי האמריקני, התכנסו חוקרת מקרי המוות, ג'ואנה בליילוק, ועילית המדענים...) אני עומדת בפני שני מכשולים נוספים: א. מעדיפה לקרוא בעברית. ב. מנוייה לספריה, כך שעד שיוצאים לאור ספרים טובים ומגיעים לספרייה עוברים שנים. |
|
||||
|
||||
עוברות שנים. לא ביקרתי בספרייה כבר עשור וחצי, אז אין לי מושג מה המצב שם. אני הייתי ממליץ על מעבר לרכישת ספרים, אם התקציב מאפשר זאת, או מציאת חברים חדשים עם ספריות נאות ו/או תקציב רכישה נאה, והתעלקות עליהם. עוד אפשר להמליץ על מגזיני המד"ב/פנטזיה שנעשו פופולריים למדי בעת האחרונה (חלומות באספמיה, המימד העשירי, בלי פאניקה) שמכילים מגוון מהתוצרת המקומית והמיובאת המשובחת ביותר. |
|
||||
|
||||
ואיפה ניתן לרכוש את אותם המגזינים? (תאמין או לא, שנייה אחרי שלחצתי "אשר" קלטתי איזו טעות טרגית עשיתי, אבל קיוויתי שיעבור בשקט...) |
|
||||
|
||||
חלומות באספמיה אמור להיות זמין בחנויות, אבל אפשר גם לעשות מנוי או סתם להזמין גליונות ספציפיים דרך האתר - http://www.aspamia.co.il . את המימד העשירי אפשר לקבל רק אם את חברת האגודה למד"ב ופנטזיה - http://www.sf-f.org.il . ובלי פאניקה זה ברשת: http://www.blipanika.co.il/ |
|
||||
|
||||
תודה, אבדוק אותם. |
|
||||
|
||||
ואני ממליץ לך פשוט לעבור לספרייה אחרת. יש ספריות בהם עוברים שבועות ספורים מהיום שהספר מופיע ברשימת רבי המכר עד שהספר מגיע למי שמזמין אותו. |
|
||||
|
||||
אה, ומה עם פנטסיה אורבנית, שמתרחשת כאן ועכשיו? למשל- "הזמנות אחרונה" של טים פאוארס. או "בשורות טובות" (מתאים לתאריך של אתמול..) של טרי פראצ'ט ונייל גיימן (ולמעשה, רוב מה שנייל גיימן כותב). יש הרבה מאוד פנטסיה שאינה פנטסיה "אפית" (=="פנטסיה כמו טולקין") |
|
||||
|
||||
ובהזדמנות זו: המלצה חמה על "שערי אנוביס" של טים פאוארס. עולה בהרבה על "הזדמנות אחרונה". |
|
||||
|
||||
קראתי את שערי אנוביס (בחור שחוזר לעבר עם איזושהי משלחת על מנת לחקור סופר ואז מסתבר שהוא הסופר,כן כן אני יודעת, תיאור לקוי...), ולמעןהאמת לא התלהבתי. לקראת סוף הספר קורים מיני דברים הזויים, ואני אישית איבדתי ריכוז במהלך קריאתם. היי אבל אולי זו רק אני. |
|
||||
|
||||
''ואז מסתבר ש...'' נראה כמו משהו שמזמין אזהרת ספוילר. |
|
||||
|
||||
אז כנראה נאלץ להסכים שלא להסכים (לדעתי ''הזדמנות אחרונה'' הוא הטוב מבין השניים. מצד שני, הוא גם נטוע יותר ב''כאן ועכשיו'' מ''שערי אנוביס''). |
|
||||
|
||||
then we are at an impasse.
|
|
||||
|
||||
"הזדמנות אחרונה" ו"בשורות טובות" (יום שטן שמח?) לא קראתי, ורק ספר אחד של ניל גיימן. לכן אני לא זו שתתיימר לדעת להגדיר "פנטסיה אורבנית". אולי אתה תנסה? |
|
||||
|
||||
קודם כל- אני זו "היא", לא "הוא". הגדרה חלקית לפנטסיה אורבנית כבר נתתי בתגובה עליה הגבת: פנטסיה המתרחשת כאן ועכשיו. והגדרה גנובה מהאתר הישן של "הממסד האפל": "פנטסיה אורבנית בת ימינו: ספרות המביאה את הפנטסיה לעולמנו המודרני. קשורה לעיתים קרובות לפנטסיה אפלה, ושואבת לעיתים ממקורות דומים. במידה רבה, הז'אנר התוסס והפעיל ביותר בפנטסיה כיום, מכיוון שסופרים מוכשרים רבים נמנעים במכוון מצילו של טולקין, והפנטסיה האורבנית מציעה להם חלופה. אין תבנית אחת לפנטסיה האורבנית, זהו ז'אנר בהתהוות. מקים המתים של שון סטיוארט ולעולם-לא-עולם של ניל גיימן הם דוגמאות לפנטסיה אורבנית. צ'ארלס דה לינט הקנדי נחשב לאב המודרני של הז'אנר." |
|
||||
|
||||
הקדים את טולקין באי אלו שנים, לא? אפשר גם להגיד הארי פוטר, אבל אני חושב שאם סופרים לפי כמות הספרים מכל ז'אנר שיוצאים בשנה, פנטזיה טולקינאית עדיין לוקחת בהליכה. |
|
||||
|
||||
רגע, 35 במאי זה על בלש וכלב, אנשים לא נראים ודלתות? |
|
||||
|
||||
לא ממש, זה על ילד ודוד, סוס על סקטים והרבה נונסנס. |
|
||||
|
||||
הוא "פנטזיה נוסחתית": |
|
||||
|
||||
"בדיון זה, תוך ההכרה בכך שכתבי ג.ר.ר. טולקין היו חתרניים בפני עצמם, התרכזנו יותר במסורות המודרניות של הפנטסיה שאינה טולקינאית." (הוצאת דברים מהקשרם?) |
|
||||
|
||||
כמובן. אם היית ממשיך עוד כמה שורות היית רואה על איזה סגנון (של עורכים, בציטוט הזה) הם מדברים במאמר: "דברים כמו טולקין, דברים כמו רוברט א. הווארד, דברים כמו וויליאם מוריס - לפיהם [=עורכים נוסחתיים], זוהי הפנטסיה. לרוע המזל, במהרה השתרשה התפיסה הגורסת כי זוהי כל הפנטסיה." הדגש בציטוט הוא על ה"כמו". הכוונה היא "דברים [שנראים] כמו טולקין..." ואם זה לא מספיק, הנה עוד גריין: "כל זה [=דמיון, יצירתיות וחדשנות] לא ממש מתאים ליצירת הנוסחה להצלחה המסחרית של 'רשומות קצף הדרקון של קדמוני ממלכת המכשפים', או כל טרילוגיה נפוחה אחרת שמכבשי המוציאים לאור יבחרו להפריש מחר אל תוך אסלת שוק הספרים. אפשר להבטיח שההפתעה היחידה שתגלו בספרי 'רשומות קצף הדרקון של קדמוני ממלכת המכשפים' - או כל קרוביהם הזהים מכל וכל - טמונה בעובדה כי יש אנשים מבוגרים ושפויים הבוחרים מרצונם החופשי לבזבז תאי רשתית בריאים בתכלית על קריאתם." |
|
||||
|
||||
ועדיין, אין לבלבל את ''פנטזיה טולקינאית'' עם ''פנטזיה נוסחתית''. מדובר בשתי קבוצות שההפרש הסימטרי שלהן לא ריק משני הצדדים. |
|
||||
|
||||
ועדיין, אני חושב שבדיוק לזה התכוון דובי אי שם במעלה הפתיל, כשהתערבתי בטיפשותי. אבל אני כבר לא בטוח שאני זוכר נכון, כי שוב נגררתי איכשהו לדיון סמנתמטי שאין לי עניין בו. ובסך הכל רציתי להציע רפרנס לדיון על הסגולות הספרותיות של "רומח הדרקון". או בקיצור: עזוב, לא משנה. |
|
||||
|
||||
יופי! גרמת לי לבכות, אני מקווה שאתה שמח(אחרי שקראתי את המאמר)! נו באמת, רומח הדרקון לא כל כך גרוע (ואני אטען להפך), אבל בעצם מה אני עושה? על טעם וריח אין מה להתווכח. |
|
||||
|
||||
סליחה? אז מה אנחנו עושים באתר הזה, בדיוק? |
|
||||
|
||||
וואלה, מתווכחים. העניין הוא שאדון mermit הכפיש לגמרי את רומח הדרקון, כמעט וסיווג אותו כספרות זבל ("טריולוגית *קצף* הדרקון", היית מאמין?!), דבר שנפשי העדינה לא עומדת בו... |
|
||||
|
||||
סליחה, ובלי שום כוונות להעליב - נפשך העדינה לא היתה צריכה לחשוף כאן סוד מביש בשם "דניאל סטיל", תגובה 389045. אחרי החשיפה הזאת, למה כבר את יכולה לצפות ולמה כבר אפשר לצפות ממך? :) |
|
||||
|
||||
אני מאד מקווה שאתה מבין שאותה תגובה (הסעיף האחרון) היתה אירונית? קראתי דניאל סטיל, אמת, רק שזה היה בכיתה ח'...(תזכורת, למקרה שלא ידעת, אני בשנות העשרים שלי כיום) אגב, מאד מסקרן אותי לדעת, מה ניתן לצפות ממני או מכל אדם אחר שקורא דניאל סטיל? |
|
||||
|
||||
שיוכל להסביר לשאר האנשים מה בעצם קורה בספרים של דניאל סטיל? |
|
||||
|
||||
כפי שכתבתי זה קרה מזמן, אבל ממה שזכור לי, תמיד יש אישה צעירה ויפה (אתה מתמרמר על "עלם נאה וחסון", מה דעתך על "היא היתה יפה, גבוה, דקיקה, עצמות לחייה אציליות ושערה בלונדיני שופע ומבריק..."), תמיד היא נקלעת לאיזושהי תסבוכת ותמיד מוצאת אהבה (גבר יפה תואר) שמוציא אותה מאותה צרה. אם רסיסי זכרוני אינם מספקים אותך, אתה מוזמן לקרוא לפחות ספר אחד על מנת להבין את "מה שקורה בספרים". אבל ברצינות, לא יזיק לקרוא לפחות את ה"הטבעת" (יש שם גם מאפיינים היסטוריים). רזומה בלי דניאל סטיל זה לא רזומה :) נ.ב קראת "קוסם: שולייה", "קוסם:רב מג" וספר שלישי מאותה הסדרה? לדעתך זו פנטסיה או פנטסיה נוסחתית? |
|
||||
|
||||
לא קראתי, אבל שיחקתי ב-Betrayal at Krondor (עד הסוף!). זה נחשב? (דווקא היה מעניין. אולי יום אחד אני אגיע גם לספרים). |
|
||||
|
||||
לא, זה לא נחשב! ממך ציפיתי ליותר. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שכבר דיברו על זה כאן: היום הכל *נרשם*. איש כבר לא כותב. |
|
||||
|
||||
נכון, כבר דיברו על זה, והסכימו על כך שהשימוש הגורף בפועל זה איננו תמיד במקומו. רישום הוא עניין אחד וכתיבה ספרותית היא עניין לגמרי אחר. תגובה 352627. |
|
||||
|
||||
אכן. שכחתי את אייקון הסרקזם. |
|
||||
|
||||
אכן, הכל רשום וההרשאה נתונה. |
|
||||
|
||||
אולי התכוונת להרשעה? |
|
||||
|
||||
שכחת להוסיף: רישום גרפי (סכמה). אני אישית כותבת רשימת מכולת (אצלי זו כמעט אומנות). גם הערות אני כותבת. אבל אם אתה מתעקש אני רושמת הכל. מעתה: ילד לומד לרשום בכיתה א' (חס וחלילה הוא לא כותב). עדין לא מבינה למה להיטפל לפרטים קטנים? |
|
||||
|
||||
דווקא רשימות רושמים. גם רישומים רושמים. ונטפלתי לפרט הזה בהערת שוליים, שהיא, מן הסתם, עניין שולי. אבל לפעמים אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. |
|
||||
|
||||
ורשומות? |
|
||||
|
||||
ששאש"ק 5 נמצע בתהליכי הוצאה לאור ברגעים אלו ממש (טוב, בעצם גם חג וגם שבת אז סביר שאין עכשיו אף אחד בהוצאה..). למיטב ידיעתי הוא כבר בשלב עריכה אם לא מעבר לזה. |
|
||||
|
||||
"חלק מהבקטריות מנצלות את הגפרית שבמים כמקור לאנרגיה ויוצרות את הבסיס התזונתי לכל המערכת האקולוגית של המערה" (מתוך הלינק של YNET המצורף למאמר) |
|
||||
|
||||
כן, מאז כבר התעדכנתי, תודה (משום מה לא קראתי את הידיעה ב Ynet). סיפרו לי גם על תמונה של החוקרים הנועזים שלנו משתכשכים במימי האגם התת-קרקעי, ואני מקוה מאד שהם יודעים מה הם עושים כשהם מזהמים את הזירה. הסקופ הדמיוני שלי על שקית במבה ריקה הולך ונראה ריאלי. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שארתור ס. קלארק כתב סיפור על חוקרים שגילו לראשונה חיים על המאדים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לפי אחת הכתבות שקראתי, החיידקים הם כימוטרופיים, הם מנצלים את המימן הגופריתי שנמצא שם בשפע. הם הבסיס התזונתי לכל השאר. |
|
||||
|
||||
סכנה ברורה ומיידית: "למרות שחלפו 15 שנה מאז גילוי המערה ועל אף חשיבתה הייחודית, היא טרם הוכרזה כשמורת טבע", ועם כנסת לא מתפקדת וממשלה מקרטעת אני מסופק אם יש מישהו שיקדם את זה לפני שיהיה מאוחר מדי. |
|
||||
|
||||
ס.ג'. גולד כתב ספר המתאר את סוגי הזנים החדשים שהתגלו באתר בארג'ס שייל בהרי הרוקי הקנדים בערך בשנות ה 1930-ים. אאז"נ, מדובר על חמישה או שישה מינים חדשים מתוארכים מלפני כ500 מליון שנה. הספר לא לפני אבל אני זוכר שהוא נפתח בציטוט הידוע מיחזקאל... |
|
||||
|
||||
אתה מתבלבל לגמרי. מדובר שם (בספר Wonderful Life) על מאובנים, ולא חמישה מינים חדשים אלא משפחות שונות לגמרי מאלה המוכרות לנו. אגב, בנוסף לכמה טענות תמוהות שהוא מעלה בספר, גולד נפל שולל לטעות שהיתה מקובלת בזמנו בעניין יצור אחד שנראה מוזר עד כדי כך שקיבל את השם Halucigenia (שגיאת כתיב אפשרית כאן), עד שהתברר שפשוט הסתכלו עליו הפוך. |
|
||||
|
||||
הסתכלו עליו הפוך או שהחולירע הקטן בלבל את כולם בכוונה? |
|
||||
|
||||
איך אני יכול להתבלבל לגמרי אם זכרתי את (1) שם הספר (בכותרת), (2) את המספר 5, (3) שדובר על דברים חדשים, ו- (4) שזה היה באזור נידח בקנדה. אני חושב שמתבקש שתעשה תיקון חצות חלבי. |
|
||||
|
||||
אני בדיוק בדרך לארוחה חלבית, אבל אין בכוונתי לעשות שום תיקון כי החצות שלי עובד מצויין, וכידוע, if it ain't broke, don't fix it. (לגבי המספר 5 אני בכלל לא בטוח. אבדוק אי"ה מחר) |
|
||||
|
||||
אתה מוזמן להעביר לנו איזה לזניה. |
|
||||
|
||||
לא היתה לזניה, היו המון קישים וסלטים, והיתה גברת אחת, עובדת בכירה ומצליחה בהיי-טק, שהוציאה חפיסת קלפי טארוט וקראה מהם מה שקוראים מקלפים כאלה לאיזו גברת אחרת. לפי ההבעה שלה, החדשות לא היו טובות. היא גם אמרה שהיא לא מאמינה באבולוציה. השוטה חשב לרגע לשאול אותה מה היא בכלל יודעת על התיאוריה שהיא לא מאמינה בה, אבל חשב שוב והחליט לשתוק (ליתר דיוק: החליט ללחוש כמה נאצות על אוזנה של בת-זוגו). ארוחות חלביות אף פעם לא היו חביבות עליו. |
|
||||
|
||||
כל הסיפור הזה עם בכירת ההיי-טק בטח היה הצגה. היא פשוט קראה בטארוט קודם, לפני הארוחה, שיהיה שם איזה שוטה שכדאי להרגיז אותו. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע אם זה המקום הנכון לשאול בו את השאלה אבל בנתיים אין לי מקום אחר. אדם דתי שפתח אתי בשיחה אמר לי שגוף האדם הוא דבר כל כך מופלא, ושמבחינה לוגית יש בדיוק שתי אפשרויות: או שמישהו ברא את המערכת המופלאה הזאת, או שהיא נבראה לבד ("נבראה לבד" ככה הוא הגדיר את תאורית האבולוציה. לקח כמה פעמים עד שתפסתי שהמלים האלה זה מין קוד כזה) והוא שאל אותי האם "נראה לי הגיוני" שדברים מופלאים הם מקריים. בשלב מסויים נכנס גם עניין של "מכונית במדבר". "אם היית רואה מכונית באמצע המדבר, היית חושב שהיא התפתחה מעצמה?..." אני לא דתי, כמובן, וגם החילוניות אצלי היא לא דבר שאני קנאי לו במיוחד (אני מתעסק בדברים לגמרי אחרים, יותר מעשיים), אבל הדיבור שלו היה בסגנון של תקיפה וזה קצת הרגיז אותי. אמרתי לו כמה פעמים שאני לא הסנגור של דרוין ואחר כך פשוט לא עניתי יותר ופשוט נתתי לשיחה לגווע. אבל אם הייתי רוצה לענות לגופו של עניין, מה הייתי אמור לענות? |
|
||||
|
||||
קצת מסובך להתווכח עם אנשים מאמינים אשר מנסים לשכנע אחרים להאמין באמונות שונות, ואשר אותן ברוב המקרים הם עצמם לא מבינים עד הסוף ובאופן מלא. לויכוחים כאלה יש נטיה להתמשך ללא הכרעה, מכיוון שהם מבוססים על מעט מדי ידע והבנה בנושאים המדוברים (בעיקר כשמדובר בנושאים מדעיים, כמו במקרה הזה), והם שואבים את ההצדקות התיאורטיות שלהם ממקור אמוציונלי ולא תבוני-לוגי. תוכל למצוא דוגמאות רבות לטיעונים דתיים בלתי תקפים ולתגובות אפשריות אליהם באתר "חופש". בפרט ניתן למצוא שם מאמרים רבים בנושא ההתנגדות הדתית לתיאוריית האבולוציה. הנה קישור למאמר קצר וטוב: ועוד אחד קצת ארוך יותר: |
|
||||
|
||||
היית יכול להגיד לו שאתה מסרב לדבר עם חמורים על מרק פירות. היית יכול להגיד לו שמשפט פרמה מוכיח את זה. היית יכול להגיד לו ש"דרווין צדק" כתוב בדילוגים בתורה ולכן אין מה להתווכח. אפשר גם למצוא איזו גימטריה משעשעת כמו (דרווין צדק)=470=(תנ"ך), ואפשר לספר לו שאפילו האפיפיור כבר נאלץ להכיר בתורת דרווין, ואין צורך להיות יותר צדיק ממנו. הארגומנטציה הזאת היא פרי הגותו של הארכיבישוף פיילי שחי לפני כמאתיים שנה, והיא נחשבה מאד משכנעת בימים שלפני דארוין (למרות שגם אז היו מי שלא קיבלו אותה, וראה, למשל: http://skepdic.com/design.html ). מכל מקום, במאה העשרים ואחת זה כבר מביך. הספר "השען העיור" של דוקינס קיבל את שמו מהרעיון הזה, ובקצרה אפשר להגיד שהרבה שינויים קטנים שנגזמים ונקטמים בידה האכזרית של הברירה הטבעית פותרים את הפרדוקס לכאורה. קיומו של אלוהים, לעומת זאת, לא זכה לתיאוריה שיכולה להסביר אותו. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |