בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 11/04/06 16:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שכ"ג, איפה אתה? למה אתה מתעסק בקטנות כשיש לך דברים כאלו כאן? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני המומחה לענייני גועל נפש? הנקה? כל עניין ההנקה בפרהסיה היה זוכה אצלי להרבה יותר סימפטיה אלמלא חשדתי במיניקות שיותר משהן רוצות להאכיל את התינוק בחלב אם, הן מנסות להאכיל אותי בפרופגנדה פמיניסטית. אבל אולי אני סתם פרנואיד, כפי שברקת הולכת להגיד תיכף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גועל נפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מומחה אני יכול רק לצטט: כל המגעיל נפש אחת, כאילו הגעיל עולם מלא. אני חייב לציין שבימים אלה היה ראוי לאתר בארץ קודשנו שיעסוק בהגעלת כלים ולא נפשות. גויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמדובר בנפש אחת *מישראל*. ומי שהגעיל כלי אחד - מה דינו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עליו לברך ברכת הגועֵל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שכלים הזקוקוים להגעלה מגעילים אותי. שנאמר, ''הקם להגעילך - השכם להגעילו''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכתבי יד של המשנה המילה "מישראל" לא מופיעה. ובכלל, בהקשר של המשפט הזה, המילה "מישראל" לא מסתדרת עם הטקסט: "לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא." http://www.mechon-mamre.org/b/h/h44.htm (פרק ד', משנה ה') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, באמת כשאישרתי את התגובה אמרתי לעצמי שכשנכתב המשפט הזה, ודאי הכל ידעו שנפשות יש רק ליהודים בכל מקרה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה ישראל מופיעה במשנה 325 פעמים, לדוגמה סדר נשים מסכת גיטין, א,ב "רבי מאיר אומר, עכו כארץ ישראל לגיטים", מה שנשמע מעודד מאוד. הנוסח שהבאת הוא הנוסח הקדום יותר, אבל גם כתוב ביד חזקה "שכל המוסיף נפש אחת מישראל, כאילו בנה עולם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לומר שבכתבי יד של המשנה המילה "מישראל" לא מופיעה *במשפט הזה*, כמובן. ולא צריך להרחיק עד יד חזקה. נדמה לי שכבר בגמרא ובירושלמי המשנה הנ"ל מצוטטת בצירוף המילה "מישראל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכרח לציין שאתה די מפחיד אותי. קבל את זה כמחמאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המומחה לענייני מגעיל/מגעילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים שמיניקות בפרהסטיה באופן *בוטה* (וכפי שאמרה ברקת, הבוטות כנראה איננה הכרחית כלל ועיקר) - חשודות עליי דווקא באקהיביציוניזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחת לשים את האצבע בדיוק על הבעיה, אי אפשר היה להגדיר את זה נכון יותר. ולעניין, אני חושבת שהמבחן הנכון הוא לשאול נשים מניקות את השאלה הבאה (יכול להיות שהתשובה ברורה לכולם, וסתם אני שלא רואה לאחרונה הרבה נשים מניקות לא יודעת את זה): האם היית מוכנה להניק ככה, כמו שאת מניקה עכשיו, כשמולך עומד אביך/ סבך/ אחיך או כל השלושה יחד? האם היית מרגישה מבוכה כלשהי? ואם כן, האם את חושבת שזה היה גורם לו למבוכה? נאמר ורוב הנשים היו אומרות שאין להן בעיה עם זה, וגם לבני משפחתן הזכרים אין בעיה עם זה, כנראה שהגענו לשלב חברתי כזה שכל הנדחים/ נבוכים צריכים לסתום את האף ולקבל את זה. אם לא, אז שיתכבדו הנשים ויחפשו להן פינה נסתרת יותר לעשות מה שלא היו עושות בפני בני משפחתן. זו דעתי ואני תומכת בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את חושבת שמי שמיניקה בקניון הומה אדם, לא היניקה מול בני משפחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדוניה מכירה רק את עצמה ולכן שאלותיה היפותטיות. ברור שהתשובה לשאלה שלך היא חיובית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאם בעמדה של הנקה בפרהסיה יש פרופוגנדה פמיניסטית היא מחטיאה את מטרתה. נראה לי שהיא אפילו ריאקציוניזם חזק במסווה של פמיניזם. העמדה הזאת מבצעת החפצה של האישה: גם היא וגם אנחנו אמורים לתפוס את האישה וגופה כלא יותר מכלי להאכלת התינוק. בנוסף, עמדה זאת מחזירה אותנו לדיכוטומיה של אם מול אדם שלם שיש לה מיניות מלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את עמדתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמדה שלי תחומה להנקה פומבית מטעמים פמיניסטיים או מטעמים של "טובת התינוק" בלבד. היא לא נוגעת לעמדות מורכבות יותר, כמו עמדתה של החשמנית. 1. אחת הטענות החשובות של התנועה הפמיניסטית (גם בגירסאותיה הרכות) היא כנגד החפצה של האישה - בעיקר, זיהוי שלה כאובייקט לתשוקות וליצרים של גברים. הטענה היא שבגלל אופי התרבות הגברית, האישה מפנימה את צורת ההתייחסות הזאת ומתייחסת לעצמה ולגופה כאובייקט, כחפץ, במקום להתייחס לעצמה כאל סובייקט. לכאורה, הנקה בפרהסיה לא לוקה בבעייתיות הזאת. האישה המניקה אומרת "אני עושה מה שאני בוחרת ואתם הגברים תלמדו להסתדר עם זה". למעשה, היחס החברתי כאן אל האישה הוא שוב כאל אובייקט. היא הפנימה את תפקידה ככלי להאכלת תינוק. היחס המורכב אל הגוף הנשי, שכולל מיניות, בושה, אשמה, גאווה, מקור לאינטימיות וכולי נעלם ואיננו. היא יצור שמכוון כל כולו למילוי תפקידה האימהי, להיות אובייקט, והפעם עבור התינוק (והחברה). 2. עוד דבר שהתנועה הפמיניסטית (ולא רק היא) יצאה נגדו הוא הדיכוטומיה בין אישה, שהיא אדם שלם עם מיניות מלאה, לבין אם, שבמחשבה המסורתית המחשבה עליה היא כעל יצור לא-מיני אלא אימהי - על כל התכונות הסטריאוטיפיות המיוחסות לאם. נשים תבעו מהתרבות להכחיד את החלוקה הגברית של "קדושה" (אם) מול "קדשה" (אישה)(יחס שהוא תוצר של החפצה, כי הוא יכול להיווצר רק מבחוץ, תוך התעלמות מהמורכבות האנושית). התביעה שלהן היא לראות באישה אדם מלא, מגיל הנעורים ועד זקנה. העמדה הפשטנית שמצדדת בהנקה בפרהסיה מחזירה אותנו ליחס הזה. האישה המניקה היא ה"קדושה". היא חסרת מיניות, ולכן אין רבותא בכך שהיא חושפת את שדיה ומניקה בפרהסיה. בעוד שהיינו מגנים את מי שחושפת את גופה כקדשה, במקרה של הנקה אין בעיה כי אם אינה יצור מיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהגישה הפמיניסטית חצתה אי אלו נהרות מאז שהיתה כפי שאתה מתאר. הריאקציה כנגד היות האשה מכונת ילודה, הנקה וכיו"ב אולי קיימת עדיין בחוגים קיצוניים מסויימים. נשים מתקדמות חיות יותר בשלום היום עם האמהות שלהן. האמהות אינה נתפסת יותר כמשהו שהגברים הטילו על הנשים ונעשה למען הגברים, אלא כחלק מהמכלול הנשי שיש בו גם מיניות וכל מה שציינת. גם ההנקה איננה מה שאתה מציין. מה שטבעי בהרבה חברות פרימיטיביות (שהאישה מניקה כשהיא צריכה להניק) ואם היא צריכה להניק כשאיננה בביתה אז היא מניקה במקום שהיא נמצאת. הייתי פעם חבר בקיבוץ מסויים וישבתי במזכירות שמיריק שניר-סופרת ילדים- היתה מזכירה. היתה לה בת תינוקת והיא היתה מניקה תוך כדי דיון וזה לא הפריע לאף אחד. בעצם אינני יכול להיות בטוח שלא היו כאלה שזה שזה הפריע להם אך הם התגברו. לי זה לא הפריע. גם אישתי היתה מניקה בכל מקום שהיא נמצאה בו והיתה צריכה להניק. במקום לבנות תיאוריות על שהנקה בפרהסיה היא חריגה מהמצב הטבעי והנכון, עדיף להסביר כיצד צמחה תפיסת המיניות בחברה שלנו כך שאשה לא תוכל להניק במקום שהיא נמצאת בו ותצטרך לתכנן את יומה עם הליכה הביתה. היתה תקופה שהתייחסו לאישה שמניקה כמו לפרה (השדיים נועדו רק למשחקי אהבה!) ובמעמד הבינוני ומעלה שכרו "פרה"-מינקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך מרעננת כרגיל. רציתי לומר שאם אינה אובייקט, אבל זה לא נכון. כמעט בלתי אפשרי שאם תתפקד כהלכה בלי להיות אובייקט מבחינות מסוימות (האכלה בבקבוק לא תעזור כאן - עדיין צריך להיענות לדרישות התינוק בכל מה שקשור לשעות שינה, פעילות וכדומה). אבל כאן מתעוררות השאלה - האם מדובר באותו סוג של החפצה? האם בעיניך התינוק מבצע abuse לאם המוחפצת כמו שהגבר מבצע לאשה המוחפצת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו, אחרי קריאת התגובה של איציק: שים לב שדבריך מלאים בשולטים ונשלטים, מחפיצים ומוחפצים. בעצם נתת פה ניתוח אני חושבת שאחת הרעות החולות בהתייחסות החברתית שלנו לילדים, היא שאנחנו מנתחים את היחסים איתם בדפוסים של כוח. בחברה שלנו מחנכים אותם לצייתנות, מצפים שיקפצו לדום למשמע דברינו כבר מגיל צעיר, רואים בכל מעשה שלהם "מניפולציה" שבאה להערים על המבוגרים, נרתעים מ"פינוק יתר" שלהם פן יעלו עלינו לכלותנו, ונכנסים איתם למאבקי שליטה על כל נושא יומיומי כמעט (הרדמה, אמבטיה, אוכל, צרכים...). הייתי מצפה שתתייחס באופן קצת יותר מורכב ליחסי אם-ילד, ובעצם גם ליחסי הורה-ילד בכלל. האם אב מסור שקם בלילה להאכיל את בנו התינוק הוא אובייקט? או שרק אם מסוגלת להיכנס להגדרות כאלה? ועוד דבר: האם רק היחס המיני אל הגוף הנשי הוא "מורכב", כדבריך? ההקשר האמהי שלו הרי מסתורי ומרתק לא פחות (זה כמעט לא קיים בשיח התרבותי שלנו, כיוון שבשונה מגברים שמבטאים בגלוי את תשוקתם/כמיהתם לגוף האשה, תינוקות וילדים לא יודעים לכתוב שירים או לעשות סרטים שימחישו את הערצתם לגוף האם. מעניין איזו שירה צרופה היינו מקבלים מתינוק מחובק בן יומו, למשל). התיאור שלך כאילו האמהות היא חד ממדית, עושה רדוקציה פראית לאמהות (ומחמיא ללא צורך לחד ממדיות!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, איזו החמצה. התחלתי לכתוב לך תגובה לתגובה הקודמת שלך, שעיקרה הייתה שאני לא נכנס ליחסים בין האם והילד אלא רק לקונטקסט החברתי. זנחתי אותה לכמה דקות (שיחת טלפון), ועכשיו אני צריך להיכנס למגננה. לא נורא. אנסה. 1. הניתוח של שולטים-נשלטים, מחפיצים-מוחפצים אינו שלי אלא של הוגות פמיניסטיות והתייחסתי אליו בהקשר של הטענה הפמיניסטית. בעיניי הוא אכן לוקה בפשטנות יתר. 2. השאלה אינה אם התינוק הופך את האם לאובייקט. השאלות הן (א) היחס של האישה כלפי עצמה. דהיינו, האם היא מפנימה את היחס אליה כאובייקט. (ב) היחס החברתי לנשים. זה בעצם הנושא שלנו - הדרישה מהסביבה להתייחס לנשים מניקות במרחב הציבורי כאובייקט שמוכרע ע"י צרכיו של התינוק וחסר כל מיניות. 3. אני לא מסוגל ולא התכוונתי לומר דבר בעל משמעות על יחסי אם-תינוק. זה עולם שלם שסגור בפניי. הקונטקסט שלי היה חברתי. עם זאת, אני רוצה להעיר שהחפצה אינה פסולה קטגורית. אנחנו עושים את זה לעצמנו ולזולת במערכות יחסים. זה יכול להיות אקט של נתינה "אני כאן בשבילך. עשי בי כרצונך" (דהיינו, אין לי צרכים משלי. אני הופך לחפץ כדי לספק אותך). זה יכול להיות אקט של הגנה, למשל "אני פועל כאוטומט, כך שאת לא יכולה לפגוע בי", ועוד. כמובן, זה יכול להיות מופנה גם כלפי הזולת ואני יכול לחשוב עלייך כחפץ. בכל מקרה, הבעיה שהזכרתי היא בעיה במישור הסוציולוגי, דהיינו, ביחס של החברה אל נשים. לא הייתי ממהר להחיל אותה על יחסים אישיים ואין לי יומרה להבין מה אם מרגישה. 4. לאור מה שכתבתי עד עכשיו, אני חושב שברור שלא ניסיתי לטעון שיש משהו חד-ממדי בהקשר האימהי. אבל קדימה - מאחר שאני לא יכול לדבר על הנושא באופן שיהיה בעל משמעות, ומאחר שאני מנסה להבין את כוונתך - אני אשמח מאוד אם תשתפי ותרחיבי את שדה הראייה שלי ואת גבולות הדיון. כיצד ההקשר האימהי משנה את היחס לגוף הנשי? מה המורכבות הזאת מכילה? (את כמובן מוזמנת להתעלם אם הנושא לא לטעמך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שלך לברקת מפספסת לדעתי את מהות העניין. חיכיתי שהיא תענה לך אבל היא כנראה לא כאן. "כיצד ההקשר האימהי משנה את היחס לגוף הנשי". יחס של מי? ההקשר האימהי הוא חלק בלתי נפרד מהגוף הנשי. אני יודע את זה משיחותי עם נשים. היחס אל הגוף הנשי בהקשר הזה נובע מסיבות תרבותיות ואני מאמין שהחברה שלנו משתנה בכיוון הנכון; בדיוק מה שכתבת, חיבור מחדש של הנתק המלאכותי בין מיניות האישה לחלק האימהי שבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כתבתי בדיוק שמתרחש חיבור מחדש של הנתק המלאכותי בין מיניות האישה לחלק האימהי שבה. לא יודע מה מתרחש. אבל אני הולך בעקבות החשמנית, ולא מאמין שהנקה בפרהסיה מנותקת מהקשרים מיניים. זה שאישה היא אם לתינוק לא הופך אותה פתאום ליצור א-מיני, ולא חוסם את תודעתה לכך שיש גברים בסביבה ולהשפעה של מראה שד חשוף עליהם. אם תודעתה כן חסומה לכך, זה רק מראה שהיא עברה תהליך של הפנמת ההפרדה קדושה/קדשה. "ההקשר האימהי הוא חלק בלתי נפרד מהגוף הנשי"? אני לא ממש מבין את המשפט הזה (למשל, אני מכיר נשים שאינן אימהות). חוץ מזה, גם הזדקנות משנה את היחס שלנו לגוף שלנו ואת יחס החברה לגוף שלנו, למרות שהיא אינהרטית לטבענו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שיש נשים שאינן אימהות. רוב הנשים הן אימהות. בודאי שההזדקנות משנה את היחס שלנו לגוף שלנו. נדמה לי גם שרוב הנשים אינן מרגישות חופשיות להניק במקום ציבורי. אלה שאני מכיר שהניקו במקום ציבורי (ביניהן אישתי והבת שלי), הן נשים חזקות ובעלות בטחון רב בנשיות שלהן. אולי אשה צריכה להיות חזקה כדי לפעול באופן המנוגד למקובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע, בהקשר הזה, מה המשמעות של "נשים חזקות ובעלות בטחון רב בנשיות שלהן". השיחה כאן התגלגלה לאישה כאם והאישה כיצור מיני. האם הנשים החזקות שאתה מדבר עליהן מניקות בפרהסיה כי הן מתייחסות לגופן באופן א-מיני? האם הן כן מתייחסות לגופן באופן מיני? אם כן, זה צריך לשנות את אופי הטיעונים בדיון על הנקה בפרהסיה. אני לא יכול לדעת כיצד מרגישה אישה, אבל כרגע זה מה שנראה לי: אני לא מאמין בתשובה "אני ערה לקונטקסט המיני אבל לא אכפת לי. בעיה שלכם". אמנם, גם לי יצא לחוות מצב של אהבה שבו "העולם מת" ונוצרת דיאדה מנותקת מהעולם. אבל זה מצב זמני של מעורערות נפשית. אני מסרב להאמין שאמהות צעירות הן מעורערות נפשית. סביר יותר שהן הפנימו את הדיכוטומיה אם/יצור-מיני או ש(בסגנון החשמנית) יש להן הנאה מהעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנשים הן חזקות משום שהן מסוגלות לבצע את ההפרדה. השדיים, בסופו של דבר, אינם איבר מיני מטבעם, הם קיבלו משמעות מינית בחברה האנושית המודרנית (אני משתמש במילה "מודרני" בצורה רחבה כאן. כוונתי ברורה). אם כך, בה במידה שניתן לתת לשדיים משמעות מינית בהקשר מסויים, ניתן לתת להם משמעות שאינה מינית בהקשר אחר. אין הדבר שולל את מיניותה של האישה באופן כללי, אלא רק שהפטמה הזו, ברגע הזה, אינה דבר מיני. דקה אחר כך, כשהילד יסיים לאכול ויוחזר לעגלתו, אם האשה תמשיך להסתובב עם השד בחוץ, הוא יחזור להיות בעל משמעות מינית. אפשר, כמובן, גם להסתכל על זה בצורה אחרת. החברה החילונית שלנו הרי אינה שוללת הפגנת מיניות פומבית. נשים מסתובבות במגוון בגדים חושפניים שכל מטרתם היא הפגנת מיניות1. מדוע דווקא המיניות שבהנקה (אם נסכים לרגע שיש כזו) היא בעייתית? 1 ויש שיאמרו שגם זו החפצה עצמית, מה שאומר שבין אם האשה מינית ובין אם היא א-מינית, היא מחפיצה את עצמה, ובעצם אין לה ברירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי שהיא בעייתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אתה מזמין בעייתיות. כיוון שהיות אובייקט מובנית באמהות, אין דרך לפתור את המצב שאתה מדבר עליו אלא "להפסיק עם האמהות". התנכרות לתינוק או אי-טיפול בו, אני מניחה, מפסיקים לחלוטין את "מצב האובייקט" של האם. למותר לציין שזה לא פתרון מומלץ. 3. טוב, זה קצת מקהה את עוקצו של סעיף 2 שלי :-) אכן, אמהות היא מצב אחד שבו (השלמה עם) היות אובייקט דווקא מבטיחה תפקוד טוב יותר. כדי לא להיכנס לפה הגדול של החשמנית, אציין מראש שלכל אחת יש "תפקודי אובייקט" קריטיים משלה ושעד מדרגה מסוימת, יש כאן יחסיות אישית ו/או תרבותית (למשל, יש מקומות שבהם לא נהוג לקום לתינוק בלילה). 4. קצת קשה לי לפרט בלי להיכנס לווידויים א-אייליים. אגיד רק שהדיאדה של האם והתינוק בהחלט יוצרת מעגל סגור שנפרץ מאוד לאט בחודשים שאחרי הלידה. ההנקה לא רק מחזקת את החיבור הזה, היא גם משחררת הורמונים כמו אוקסיטוצין (הורמון האהבה) ופרולקטין (הורמון ייצור החלב) שמבטיחים המשך קשר חזק לתינוק ורצון "חייתי" להגן עליו. כל אלה קורים בגוף וזורמים לנפש. אם אתה מדבר על דימוי גוף - אז כן, עם שינוי הגזרה משתנה גם דימוי הגוף. בהתחלה, מייד לאחר הלידה, הוא דימוי של "גוף הרוס" (דלדולים פה ושם, שאריות עלייה במשקל מההריון, סדקים בפטמות בהסתגלות להנקה, "פס הריון" על הבטן שדוהה לאט לאט, שלא להזכיר תפרים). לאט לאט הגוף מתכווץ ומשתנה שוב, אבל כאן יהיה זה כשל לדבר על "חזרה לעצמי". לא חזרתי לעצמי, אלא חזרתי קרוב לאחד הדימויים של עצמי, בחפיפה חלקית. כבר לא קונה "בגדים של ילדות" שהייתי עשויה לקנות לפני שנתיים-שלוש, לא בגודל ולא בהדפסים צבעוניים. הפרונט למשל השתנה לטובה (גם כן קשור להנקה), לאחר שבעבר היה פינה נידחת למדי... אבל תמיד ישנה החצאית האחת שנשארה מלפני ההריון, שלעולם לא אכנס אליה עוד. משום מה היא לא מזכירה לי עודף משקל (גם אין לי כמעט עודף משקל) אלא תקופה שעברה לבלי שוב. זה טוב, לא רציתי אחרת. גם כשחשבתי שלעולם לא יירדו ממני העודפים, קיבלתי את זה כעובדה. האמהות "יושבת" עלי ברצון, גם נפשית, ולכן נראה לי מגוחך לנסות לטשטש אותה פיזית. אמהות "מהסרטים" עם גזרה הוליוודית ובגדים ללא רבב, הן פיקציה - אלא אם הן לא נוגעות בילד כלל. אצל אם פעילה, הבגדים מותאמים לחזיית הנקה (שיהיה נוח בכל עת), הנעליים נוחות (כדי לא למעוד כשנושאים את התינוק), ותמיד יש איזה כתם קטן על השרוול או דש הבגד (מפליטת חלב, או מיד קטנה מוכתמת בחטיף כלשהו). אה, על מיניות אתה שואל? :-) בפעם אחרת. אני אגיד רק שמאז חזרת הווסת (גם זה סיפור נהדר בפני עצמו, ההשתחררות הזמנית מעול הווסת, כי כבר לא צריך לשאת בעול המזויף של התכלות ביצית - נושאים בעול של הדבר האמיתי, גידול תינוק!), התחושות המיניות מחזוריות מתמיד. משמע, הן לא קשורות כמעט למציאות הגברית בשטח אלא למתרחש בפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. לא שאני לא מעוניין (בעיקר ב''הדיאדה של האם והתינוק בהחלט יוצרת מעגל סגור שנפרץ מאוד לאט בחודשים שאחרי הלידה''), אבל זה כנראה באמת לא המקום המתאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן, תודה על השיתוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעיה. חיים ולומדים (וזו פעם אחרונה שאני עונה בכנות לשאלות שלך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל תגובה 378446 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסוח לא מוצלח שלי. אני משנה את התגובה שלי ל''הייתי רוצה לשאול שאלות המשך, אבל אני מתחיל להרגיש כמציצן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יכולה להסביר קצת למה התכוונת בקריטיות של "תפקודי האובייקט"? (ולא הבנתי למה זה קשור עם חשמנית, אבל אם יש לך עם זה בבעיה אז אל תיכנסי לנושא) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש קשור לחשמנית, סתם עקיצה :-) הניסוח קצת פתלתול מפני שניסיתי לצאת פוליטיקלי קורקט. אולי אהיה פחות זהירה: התכוונתי שיש מספר דברים מינימלי שאם צריכה לעשות כדי לטפל בתינוק ולמלא את צרכיו. הרשימה הזו, שניסחתי הרגע, כוללת (לא לפי סדר חשיבות): הזנה נאותה, ניקיון, סיפוק חום ומגע, הרגעה, יצירת "התקשרות בטוחה" לאם או למטפל קבוע אחר, הקלה על מכאובים שונים וטיפול רפואי, דיבור וקיום תקשורת הדדית, יחס מכבד ואנושי, העשרה בגירויים שונים (כמו צלילים וצבעים) ואולי עוד משהו. מזווית ראייה מסוימת אפשר לומר שמילוי צרכים אלה הופך את האם לאובייקט, לכן דיברתי על "תפקודי אובייקט", אבל האמת היא שמדובר בסך הכל במילוי צרכי התינוק ובמסירות לתינוק. למה אמרתי שיש סקאלה של קריטיות במילוי הצרכים? כי המציאות מראה שלגבי הרבה קריטריונים, לא כולם מסכימים. למשל הזנה: אמא אחת מיניקה כמובן מאליו, השנייה טוענת שתמ"ל מספיק בהחלט. או סיפוק חום ומגע - יש הורים שיישאו את תינוקם שעות רבות ביום ואף יישנו איתו במיטה משפחתית, ויש הורים שחושבים שזה לא רצוי לשאת תינוקות כדרך שגרה או אפילו לחבק אותם יותר מדי. זה עניין שמשתנה על פני תרבות (ותת-תרבות), על פני זמן ועל פני חברה אנושית. עד כאן החלק הפוליטיקלי קורקט של תשובתי. בדרך כלל, השוללים "תפקוד אובייקט" זה או אחר (או השואפים לצמצם אותו למינימום) ייתנו נימוקים שמציגים את האם או ההורים כסובייקט: "גם לאמא מגיע לנוח" 1 משמש כגיבוי לטיסה לחו"ל לשבועיים ללא התינוק, "ילד צריך אמא רגועה"2 הוא ארגומנט חזק בעת הפסקת הנקה, והנימוק החביב עלי "לנו קשה יותר מאשר להם" מסייע להורים בעת שהם מניחים לילדם להירדם בבכי או להיפרד בדמעות כל בוקר. אמהות למתבגרים ינסחו את ההתנערות מתפקודי האובייקט שלהן בצורה קצת אחרת: "אני לא משרתת של אף אחד בבית הזה" (אבל כמובן הן צודקות, ויש להוריד את הכלים מהשולחן לאחר הארוחה). הייתי מוסיפה עוד משפט אלגנטי שיקשור את כל קצוות התגובה הזו יחד, אבל אני גמורה מעייפות וצריכה לפרוש לתפקוד האובייקט הלילי שלי. 1 או כפי שאני אומרת לתינוקי לפעמים "די כבר! גם אמא בנאדם!". הוא לא קונה את זה. 2 שטויות. ילד צריך אמא וזהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 ולא זו בלבד, אלא שאם הוא, הילד, יראה אמא רגועה, זה עלול לבלבל אותו ולגרום לו חוסר בטחון וחרדת נטישה. הוא עלול גם לא לזהות שהדבר הזה זה אמא. חוץ מהילדים שלי, כמובן :-] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את באמת חושבת שהקונפליקטים שבין אמהות לילדיהן המתבגרים והלבטים הקשורים בתפקוד הרצוי שבתחילת חייו של הילד ובשנותיו הראשונות - הם חלק מאותו רצף? והאם הקונפליקטים האלה (מי יפנה את השולחן, למה לא סידרת את החדר שלך...) נכללים בהגדרת - "*התנערות* מתפקודי אובייקט" - באותה מידה כמו טיול של שבועיים בחו"ל בלי התינוק? הבהרה: אין לראות בתגובה זו המלצה על סדרת הג'ינגלים הפולניים הבסט-סלרים ממחלקת - "אני לא משרתת...". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, ממש לא. אפילו להיפך. עוד ניסיון כושל לשנינה חביבה, שקהה בגלל השעה המאוחרת והעייפות. אגב, אם כבר אנחנו מתדיינות, רציתי להעיר שממדיו הצנועים של אותו "פרונט" מדובר מ תגובה 379205 , גם במצבו לפני וגם במצבו אחרי, כלל אינם מצדיקים פסקאות ארוכות כאלה. שלא לדבר על זאבת, חמסה חמסה, מחלה שלא אאחל אף לזאביק השועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הזאבת, יש לי אסוציאציה משפחתית הקשורה עם המחלה העצובה, ואתמול אחרי ששלחתי את התגובה, חששתי שזה עלול לעשות למישהו לא טוב באופן לגמרי אישי. צר לי... רק מחשבות חיוביות, בלי שום זאבים ושום שועלים :-] (חמסה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש מספר דברים מינימלי שאם צריכה לעשות כדי לטפל בתינוק ולמלא את צרכיו." ברוב המכריע של הזוגות (לפחות בישראל) יש שניים שצריכים למלא את התפקידים האלו. פרט ל"הזנה נאותה", וגם זה רק בחצי שנה הראשונה לחיים (בעיקר), אב יכול למלא את כל התפקידים באותה המידה. האב הוא לא אובייקט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האב לא צריך להתערטל בציבור כדי למלא את תפקידו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה, וגם התייחסתי לאב בתגובה קודמת. כמעט בכל מקום שבו כתוב ''אמא'' אפשר לשים ''הורים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא שאני לא מבין איפה פה האובייקטיביזציה. אני בחרתי מרצוני לקחת אחריות על שני הילדים שלי. נכון, אני שם את הצרכים שלהם לפני הצרכים שלי לרוב, אבל אי אפשר להגיד שיש כאן אובייקטיביזציה - כי אני עושה את זה מבחירה מלאה. עקרונית, הבחירה היא יומיומית - כל פעם שהילדה שלי קוראת לי, אני יכול להחליט שאני לא קם ומסיים לכתוב את התגובה באייל 1, ועל הז... שלי הצרכים שלה. ברמה הפרקטית, הבחירה היא אמנם חד פעמית - כשבחרתי לעשות ילדים - אבל אני חושב שהרוב המכריע של ההורים ידעו על שינוי סדרי העדיפויות כשהחליטו לעשות ילד (או החליטו לא להפיל). הנקה זה סיפור אחר. אני עכשיו בדיוק בנקודה שבה אני רואה את זה הכי טוב - הילד שלי התחיל לעבור למוצקים, מה שהביא באופן טבעי לירידה בכמות ההנקות (מרצונו - אף אחד לא מכריח). כל פעם שהילד רואה את אימא שלו, הוא מתחיל להתבכיין ולהיתלות לה על הציצי. לצורך העניין הוא אפילו למד להגיד גרסא של 'את זה', כדי שלא נתבלבל. אמא של הילד עברה אובייקטיביזציה לטעמי - הילד לא רואה בה יצור אנושי לשחק איתו אלא מקור מזון (וכיף, אבל זה לא משנה את הפואנטה). הטיעון הוא קצת בעייתי, כי קשה להגיד על תינוק בן שמונה חודשים שהוא מבחין באופן מלא בין אובייקט לסובייקט, אבל לפחות מבחינת איך שזה נראה, אין לי ספק שיש כאן אובייקטיביזציה. --- 1 אל חשש, הילדה שלי לא צורחת 'אבא, הצילו' ברגעים אלו ממש. זה רק הדמיון שלכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון איננו קצת בעייתי; הוא מאד בעייתי. לי אין אמנם ילד שעובר עכשיו למוצקים אך יש לי ילדים שינקו זמן רב ונכדים שינקו ויונקים-הנכדה הגדולה שלי ינקה עד גיל שנתיים. האמא אינה עוברת שום אובייקטיביזציה. האמא היא בשביל התינוק הכל -אם האבא לוקח אחריות אז גם לו יש חלק ב"כל" הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהטעיתי. היה נחמד להשתעשע בתזה הקטנה הזו, אבל אם המונח "אובייקט" (שראשיתו בכלל ב תגובה 378317 של יהונתן אורן) מטעה עד כדי כך, אולי הגיע הזמן שאפסיק להשתמש בו כדי לתאר תפקוד תקין של הורים וטיפול בתינוק. המונח הזה מצא חן בעיני כיוון שהוא מחריף וממחיש את ההנגדה בין "אמא כדמות המטפלת העיקרית של התינוק" לבין "אמא כבן אדם". רוצה לומר, טיפול מסור בתינוק בהכרח דורש מידה מסוימת (מסוימת! לא מוחלטת) של selflessness (עייפה מכדי למצוא תרגום מדויק). זו כל כוונתי, ואולי אמצא מונח מתאים יותר עוד מעט. אני לא חושבת שתינוק בן כחצי שנה ראה קודם לכן את אמא שלו כיצור אנושי, ועם המעבר למוצקים התחיל לראות בה רק מקור מזון. למעשה זה מנוגד למה שידוע (המעט שידוע) על צורת החשיבה והתפישה של תינוקות1. עד גיל מספר חודשים כלל אין תפיסה של האם כדמות נפרדת. אחרי שהתינוק מבין שהאם נפרדת (בערך בגיל חצי שנה), הוא מתחיל להבין שהיא גם הולכת מדי פעם, ונוטה לפתח חרדת נטישה - מצב שנמשך בד"כ עד אחרי גיל שנה-שנה וחצי. אחרי שקביעות האובייקט (הבנה שגם אם אמא הולכת, היא עדיין קיימת, והיא תחזור) ותפיסת הזמן מתחדדות, חרדת הנטישה יכולה לשכוך מעט. בכל אופן, כל הבלה-בלה הזה כדי לומר, שאם כבר, התפיסה של אמא כיצור אנושי רק תלך ותתחזק - הכנסת מוצקים היא במובן מסוים תחילת הגמילה (לא משנה כמה זמן ההנקה נמשכת), ותחילה של היפרדות מהסימביוטיקה עם האם. 1 בהקשר הזה מומלץ הספר "יומנו של תינוק", אף שהוא נוטה לפייטנות מיותרת בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שהכנסת מוצקים גורמת לאובייקטיפיקציה1, אלא שהפסקת ההנקה האקסלוסיבית מאפשרת לראות את האובייקטיפיקציה שהייתה קיימת ממילא. וציינתי את הקושי להתייחס לאובייקטיפיקציה אצל תינוקות - אבל אני בכל זאת חושב שאפשר לדבר עליה, אם האינטראקציה של התינוק עם דמויות משמעותיות אחרות (אבא, אחים וכו') היא ברמה של לשחק\לבקש חיבוק\להתפנק, שהן פעולות שאנחנו מצפים לראות בין סובייקט לסובייקט, והאינטראקציה של התינוק עם האם היא של 'אני רוצה לינוק', שהיא אינטראקציה שאנחנו מצפים לראות בין סובייקט לאובייקט2. --- 1 ותודה לבלבניסט על התיקון 2 כמובן שהתיאור כאן מופרז, לצורך הדוגמא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מפספס לגמרי את הפונקציה של השד כמקור נחמה והרגעה (והרדמה...). ציצי הוא לא רק אוכל. חיבוק ופינוק אצל אבא הם פשוט עוד צורה של נחמה והרגעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
..ומעבר לזה, עדיין לא הבנתי מדוע דווקא הפסקת ההנקה הבלעדית גרמה לראיית הציצי כמקור מזון בלבד (הייתי מצפה שיקרה ההפך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודה: חשבתי שאצל הבלבניסט האובייקטיפיקציה היתה משהו על גבול הבדיחה. מישהו יכול להסביר לי מה זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלמוני - אובייקטיפיקציה היא ראיית אדם אחר כאובייקט (בד''כ משמש בהקשרים מיניים - נשים נתפסות כאובייקט מיני ולא כסובייקטים בעלי רגשות) לברקת - כמובן שציץ זה לא רק אוכל. אבל עדיין, כשתינוק מבקש להתערסל בידיים של אבא ולשחק איתו או כשתינוק מבקש לינוק, ההרגשה היא אחרת. אולי זה רק אני. וכמו שאמרתי, עניין הגמילה לא יוצר את האובייקטיפיקציה, אלא רק מדגיש אותה - פשוט כי קודם לילד לא הייתה ממש הזדמנות להפגין אותה, כי כל פעם שהוא ביקש הוא קיבל ציצי. היום הוא רוצה ציץ גם כשהוא לא רעב, ולכן לא ממש אוכל, יורד ממנו וישר מבקש לחזור (סוג של קשיי גמילה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש הרגיל ידוע לי, רק לא הבנתי במה עדיפה לנושא כאן המלה אובייקטיפיקציה על המלה אובייקטיביזציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אובייקטיביזציה'' פירושה להפוך משהו לאובייקטיבי, לא לאובייקט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, צודק, לא חשבתי על נקודת הראות הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי, אז קודם בכל פעם שהוא ביקש אמרת לעצמך שהוא רעב. לא היתה לך באמת דרך לדעת אם הוא מבקש מתוך רעב או מתוך צורך בנחמה, נכון? היום אתה פשוט מסתכל על זה אחרת. שים לב שאצל הילד השתנה מעט מאוד. שוב - מצד אחד אתה אומר שהציצי הוא רק מזון, מצד שני אם הוא יורד ממנו ומבקש לחזור, זה גם כן סוג של "התפנקות", לא? מה הקשר לאוכל? (ברור שההרגשה אחרת ושיש הבדל בין להיניק וסתם לחבק. אבל כל אחד עושה מה שהוא יכול :-) ולכן אבא מחבק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאוד. עמדה כזאת היא פוסט-פמיניסטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אני לא מתמצא מספיק... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. חשבתי שאתה ממתענייני הפוסט, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני רק מתעצבן מפסילה גורפת שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלק הפמיניסטי בעיני הוא ההתרסה בנוסח "אני אישה משוחררת ועצמאית, והתינוק שלי לא מונע ממני לעשות את כל הפעילויות הרגילות שאישה משוחררת ועצמאית עושה. מי שזה מפריע לו, יתכבד נא ויקפוץ לי". כידוע, יש הלוקחות את התינוק שלהן איתן לעבודה ואף דורשות שמקום העבודה ייערך לכך (ואני לא מדבר על אלו שעושות זאת כדי לחסוך את מחיר המטפלת). אגב, לי אישית הנקה בפומבי לא מפריעה במיוחד, למרות שבפעם הראשונה שנתקלתי בה, וזה היה לפני הרבה שנים, הייתי די המום; ביקרתי בבית ידידים, וכשהתינוק התחיל לצייץ אימו פשוט חלצה שד בטבעיות, כאילו כל חייה היתה רגילה לחשוף את החזה שלה בפני האורחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי הנקה בפומבי אפילו משמחת. אני מגניב מבטים ונהנה מהעניין. שד של אישה הוא מראה נפלא, והנקה היא פעולה מרגשת. אבל להגיד שזה לא מפריע לי? אני לא רואה את הסתירה. זה כן יוצר דיסוננס שאני צריך להתמודד איתו, אני כן מרגיש מודר ממשהו אינטימי שקורה בנוכחותי, אני כן מרגיש שלא מתייחסים לכך שאני גבר ושאני כאן עכשיו. מי אמר שהיחס שלנו לא יכול להיות מורכב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אתה אומר שנשים לא צריכות להניק בפומבי משום שאתה, כגבר, מרגיש מעורר מינית כתוצאה מכך ("לא מתייחסים לכך שאני גבר")? האם כאשר אשה לובשת מחשוף זועק ואז מזדעפת כאשר אתה בתמימותך בוהה לתוכו, גם אז "לא מתייחסים לכך שאתה גבר"? האם צריך לאסור גם על מחשופים? מה ההבדל בין גישה זו לבין הגישה החרדית לחשיפה של הגוף הנשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, הוא דווקא אמר שנשים יכולות מבחינתו להיניק בפומבי. רק ציין שזה מעורר בו תחושות מורכבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולות, אבל הוא היה מעדיף שלא. בקיצור, מצד אחד הוא היה רוצה לאסור עליהן, אבל מצד שני הוא אדם נאור וליברלי, ולכן הוא לא יאסור עליהן בחוק. אבל by god, הוא יעשה כל שביכולתו כדי לגרום להן להרגיש לא בנוח עם זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מבין את הביטוי "תחושות מורכבות". יש תחושות שאינן מורכבות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיש תחושות שאינן מורכבות. תחושת כאב, למשל. או רעב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מאיפה הבאת את זה. לא ביקשתי לאסור שום דבר ובהחלט לא כתבתי שאני מעדיף שנשים לא יניקו בפרהסיה. כלל לא התייחסתי לשאלה הנורמטיבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה-א' של יהונתן מתגובה 378317 מוזר באותה מידה שה"יש הלוקחות את התינוק שלהן איתן לעבודה" שלך. אני לא אומר זאת כנגד י.א., כי אני מניח שהוא רק מציג עמדה שאיננה בהכרך שלו, בעוד שנראה לי שאתה מציג את מה שאתה חושב. זאת של יהונתן מראה כיצד מחויבות פילוסופית מסוימת עלולה לגרור אותך למסקנות קיצוניות. זה גם נובע אולי מהאופי החישובי שיש לטענות כאלה. למה הדבר דומה? לטענה שלך (מדיון אחר שאין לי חשק לחפש כרגע), שאין שום סיבה שאתה תתרום מכספך כדי לתמוך במי שאין לו פנסיה בגלל שהיא לא היתה אחראית וזהירה מספיק. שתי המסקנות האלה נראות כתוצאה מתחייבת מהטענות בהן החלטת לתמוך. אשר לפנסיה, האם גם תישלול תמיכה מכבאי שברוב טיפשוטו החליט להתעסק במקצוע מסוכן? האם תישלול תמיכה ממי שבחרה לטפל בהורה חולני במקום לצאת לעבוד ולשכור מטפלת? אתמהה. כך גם הטענה שלך נגד מי שדורשת שהעבודה תתחשב בזה שיש לה תינוק, נובעת מהאקונומיזציה של החברה. אני לא זוכר כרגע אצל מי קראתי את התגובה להתנגדות הזו (יכול להיות איריס יאנג), שאומרת שהורות היא דבר טבעי והחברה צריכה לשנות את הצורה בה היא מתייחסת לזה, משהו בסגנון "שורת הרווח התחתונה" איננה הדבר היחיד שצריך להכתיב את היחסים בין אנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לדייק, מעולם לא אמרתי שאני מתנגד להעביר חלק מכספי הפנסיה שלי למישהו אחר (שים לב, אני לא אומר כאן שאני לא מתנגד, אני רק אומר שלא אמרתי את זה). בינתיים כל הטענות שלי בעניין הפנסיה היו שצריך לקרוא לילד בשמו ולא לעמעם את ההצעה ע"י שימוש בכל מיני ישויות כמו המדינה, החברה או האוצר. למיטב זכרוני, דעתי על ענייני הפנסיה של הכבאים מעולם לא הובעה כאן (בקצרה, הייתי אומר שיישרפו1). גם לא טענתי שאין להתחשב במי שיש לה תינוק. אני רק חושב שההתחשבות הזאת צריכה להיות סבירה. מי שלצרכי bonding (איך זה בעברית?) לא מוכנה להפרד מהעולל שלה לכמה שעות ביום צריכה, לדעתי, להטיל את העול הזה על כתפיה שלה ולא על כתפי "החברה" (קרי, המעביד שלה ועמיתיה לעבודה). _____________ 1- בצחוק, בצחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שאתה לא קורא נכון את המעשה של לקיחת תינוק לעבודה. בעיני הוא כלל לא קשור לפמיניזם הקלאסי, זה שמדבר על אשה "משוחררת" ו"עצמאית". פמיניסטיות "קלאסיות" לא ייקחו את התינוק איתן לכל מקום אלא יממנו לו גדודי מטפלות משבע עד שבע, וייצאו לחו"ל לנסיעת עבודה, בלי התינוק כמובן. הלוקחות-תינוק-לעבודה מתחברות בעיניי יותר עם האקו-פמיניסטיות ונשות עיקרון הרצף, שכאילו אומרות: אני אשה ואם, אין לי דרך מילוט מזה. דרך ההתמודדות שלי היא ניסיון לגשר על עובדה זו ולחבר אותה למקום העבודה שלי, שהוא "גברי" אומנם, אבל ברוח הפוסט-מודרניזם ודאי לא יזיק לו לספוג כמה תכונות "נשיות" וביניהן קצת פוצי-מוצי לתינוק בין הישיבות. אגב, גם אלה גם אלה לא מצליחות לפתור את הדיסוננס שבין מילוי צרכי תינוק לבין מקום העבודה או הקריירה. מצליחות בזה חלקית רק אמהות שעובדות מהבית, או שמצאו להן עיסוק שקשור בתינוקות (גן ילדים, ייצור ומכירה של מוצרי תינוקות וכולי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בזרמים בפמיניזם עסקינן, לדעתי נכון לשייך את המיניקות בציבור (בעיקר בעבודה, אבל בכלל) לפמיניזם רדיקלי או פוסט-מודרני. הטענה היא: "העולם הציבורי תוכנן לגברים, ולכן הנקה בציבור נחשבת לא לגיטימית - כי אנחנו לא מספיק רגילים לראות נשים במרחב הציבורי. כדי להשיג שוויון מגדרי אמיתי, צריך להפסיק לראות בגברים נורמה ובנשים חריג, ולהתחיל להפנים שאישה עובדת (ובכלל מסתובבת) היא נורמה ולכן לאפשר מקומות עבודה (ובילוי) ידידותיים להנקה". (הטיעון המקורי מתאים לעבודת נשים - בסוגריים ההתאמות למקרה שלנו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש חתיכת מרחק בין "לא רגילים לראות נשים חושפות שד כדי להניק במרחב הציבורי" לבין "לא רגילים לראות נשים במרחב הציבורי", לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוסט מודרני - כן, מהנימוקים שנתת. רדיקלי - ממש לא. פמיניסטיות רדיקליות יגידו לך שתמיכה בהנקה היא הטפה להמשך שעבוד האשה. במצב האידיאלי פמיניסטיות רדיקליות לא יניקו (אם יבחרו ללדת בכלל) וירחיקו את הילדים מעליהן כדי להתפנות לקריירה בעולם הגברי. לומר זאת אחרת, הן לא שואפות "להפוך (=לקרב) את הגבר לאשה" אלא את האשה לגבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |