|
||||
|
||||
אני חושבת שהטעיתי. היה נחמד להשתעשע בתזה הקטנה הזו, אבל אם המונח "אובייקט" (שראשיתו בכלל ב תגובה 378317 של יהונתן אורן) מטעה עד כדי כך, אולי הגיע הזמן שאפסיק להשתמש בו כדי לתאר תפקוד תקין של הורים וטיפול בתינוק. המונח הזה מצא חן בעיני כיוון שהוא מחריף וממחיש את ההנגדה בין "אמא כדמות המטפלת העיקרית של התינוק" לבין "אמא כבן אדם". רוצה לומר, טיפול מסור בתינוק בהכרח דורש מידה מסוימת (מסוימת! לא מוחלטת) של selflessness (עייפה מכדי למצוא תרגום מדויק). זו כל כוונתי, ואולי אמצא מונח מתאים יותר עוד מעט. אני לא חושבת שתינוק בן כחצי שנה ראה קודם לכן את אמא שלו כיצור אנושי, ועם המעבר למוצקים התחיל לראות בה רק מקור מזון. למעשה זה מנוגד למה שידוע (המעט שידוע) על צורת החשיבה והתפישה של תינוקות1. עד גיל מספר חודשים כלל אין תפיסה של האם כדמות נפרדת. אחרי שהתינוק מבין שהאם נפרדת (בערך בגיל חצי שנה), הוא מתחיל להבין שהיא גם הולכת מדי פעם, ונוטה לפתח חרדת נטישה - מצב שנמשך בד"כ עד אחרי גיל שנה-שנה וחצי. אחרי שקביעות האובייקט (הבנה שגם אם אמא הולכת, היא עדיין קיימת, והיא תחזור) ותפיסת הזמן מתחדדות, חרדת הנטישה יכולה לשכוך מעט. בכל אופן, כל הבלה-בלה הזה כדי לומר, שאם כבר, התפיסה של אמא כיצור אנושי רק תלך ותתחזק - הכנסת מוצקים היא במובן מסוים תחילת הגמילה (לא משנה כמה זמן ההנקה נמשכת), ותחילה של היפרדות מהסימביוטיקה עם האם. 1 בהקשר הזה מומלץ הספר "יומנו של תינוק", אף שהוא נוטה לפייטנות מיותרת בעיני. |
|
||||
|
||||
לא טענתי שהכנסת מוצקים גורמת לאובייקטיפיקציה1, אלא שהפסקת ההנקה האקסלוסיבית מאפשרת לראות את האובייקטיפיקציה שהייתה קיימת ממילא. וציינתי את הקושי להתייחס לאובייקטיפיקציה אצל תינוקות - אבל אני בכל זאת חושב שאפשר לדבר עליה, אם האינטראקציה של התינוק עם דמויות משמעותיות אחרות (אבא, אחים וכו') היא ברמה של לשחק\לבקש חיבוק\להתפנק, שהן פעולות שאנחנו מצפים לראות בין סובייקט לסובייקט, והאינטראקציה של התינוק עם האם היא של 'אני רוצה לינוק', שהיא אינטראקציה שאנחנו מצפים לראות בין סובייקט לאובייקט2. --- 1 ותודה לבלבניסט על התיקון 2 כמובן שהתיאור כאן מופרז, לצורך הדוגמא. |
|
||||
|
||||
אתה מפספס לגמרי את הפונקציה של השד כמקור נחמה והרגעה (והרדמה...). ציצי הוא לא רק אוכל. חיבוק ופינוק אצל אבא הם פשוט עוד צורה של נחמה והרגעה. |
|
||||
|
||||
..ומעבר לזה, עדיין לא הבנתי מדוע דווקא הפסקת ההנקה הבלעדית גרמה לראיית הציצי כמקור מזון בלבד (הייתי מצפה שיקרה ההפך). |
|
||||
|
||||
מודה: חשבתי שאצל הבלבניסט האובייקטיפיקציה היתה משהו על גבול הבדיחה. מישהו יכול להסביר לי מה זה? |
|
||||
|
||||
לאלמוני - אובייקטיפיקציה היא ראיית אדם אחר כאובייקט (בד''כ משמש בהקשרים מיניים - נשים נתפסות כאובייקט מיני ולא כסובייקטים בעלי רגשות) לברקת - כמובן שציץ זה לא רק אוכל. אבל עדיין, כשתינוק מבקש להתערסל בידיים של אבא ולשחק איתו או כשתינוק מבקש לינוק, ההרגשה היא אחרת. אולי זה רק אני. וכמו שאמרתי, עניין הגמילה לא יוצר את האובייקטיפיקציה, אלא רק מדגיש אותה - פשוט כי קודם לילד לא הייתה ממש הזדמנות להפגין אותה, כי כל פעם שהוא ביקש הוא קיבל ציצי. היום הוא רוצה ציץ גם כשהוא לא רעב, ולכן לא ממש אוכל, יורד ממנו וישר מבקש לחזור (סוג של קשיי גמילה). |
|
||||
|
||||
השימוש הרגיל ידוע לי, רק לא הבנתי במה עדיפה לנושא כאן המלה אובייקטיפיקציה על המלה אובייקטיביזציה. |
|
||||
|
||||
''אובייקטיביזציה'' פירושה להפוך משהו לאובייקטיבי, לא לאובייקט. |
|
||||
|
||||
תודה, צודק, לא חשבתי על נקודת הראות הזאת. |
|
||||
|
||||
או.קיי, אז קודם בכל פעם שהוא ביקש אמרת לעצמך שהוא רעב. לא היתה לך באמת דרך לדעת אם הוא מבקש מתוך רעב או מתוך צורך בנחמה, נכון? היום אתה פשוט מסתכל על זה אחרת. שים לב שאצל הילד השתנה מעט מאוד. שוב - מצד אחד אתה אומר שהציצי הוא רק מזון, מצד שני אם הוא יורד ממנו ומבקש לחזור, זה גם כן סוג של "התפנקות", לא? מה הקשר לאוכל? (ברור שההרגשה אחרת ושיש הבדל בין להיניק וסתם לחבק. אבל כל אחד עושה מה שהוא יכול :-) ולכן אבא מחבק). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |