 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אענה לך תשובה מלאה אחרי ארוחת צהריים בינתיים בכל זאת כמה משפטים על הקטע הנבואי. אנחנו מדברים על שני דברים שונים פשוט. אני לא חושב שטענתי שיש אנשים עם יכולות ניבוי בסה"כ שיחקתי עם האפשרות שראייה1 אל תוך העתיד יכולה להיכנס אל החלומות שלנו, שהם מנגנון שאנחנו רחוקים מלהבין, ושיש הוכחות שהוא בהחלט ניתן להשפעה חיצונית. אם דבר כזה קיים, אני עדיין לא מאמין שזה משהו שמישהו יכול לשלוט בו באיזושהי צורה. אחרי חשבתי שדיברנו אל איך בודקים אם בכל זאת זה קיים, ולא בצורה הסתברותית, שלשיטתך תמיד שוללת הכול. פה נראה לי שהדיון נעצר, כי אתה לא מוכן לדבר על דברים היפוטתיים. ואת זה אני יכול להבין כי הרבה פעמים גם אני כזה. רק שהפעם החלטתי ללכת בדרך אחרת, בעקבות המקרה שקרא לי. יכול להיות שאם זה לא היה קורה הייתי עכשיו בצד שלך. ____________ 1 זו יכולה להיות תמונה, או הרגשה, או משהו אחר. לאו דווקא ניבוי ב- 100% בצורה של ההוריקן יוצא מהמקום הזה בים, עובר דרך פה ומגיע לשם בתאריך XXX. אבל זו כן יכולה להיות, לדוגמא, תמונה של הוריקן, עם מוזיקת ג'ז ברקע. hint hint. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר ומתייחס אל אותה "ראיה אל תוך העתיד" כאילו היא משהו סביר. עזוב עכשיו את שאלה איך היא נכנסת לחלום, שהיא העניין הפשוט יחסית בסיפור הזה; מצידי, החלום יכול להיות המחשה של מידע שמסתתר בתת ההכרה שלך גם בשעות הערות, או שבזמן החלימה נפתחות יכולות חישה מיוחדות. לא מעניין. לאור הידע העכשווי שלנו, ההשערה שמישהו קיבל מידע מהעתיד על ההוריקן ריטה, או שיש למישהו יכולת לנבא התנהגות של מערכות מטאורולוגיות גלובליות היא השערה מרחיקת לכת, ולפיכך דורשת אישושים קצת יותר רציניים מסיפור החתונה של החברה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה חוזר ואומר שבגלל שמשהו לא סביר בעיניך, אתה מבטל אותו ישר בלי אפילו להתאמץ ולהפריך אותו. מידע מהעתיד עוד איכשהו נשמע בסדר, אבל חשבתי שהייתי מספיק ברור בשביל שלא תכניס עוד פעם את עניין הנבואה רק כדי לחזק את הטיעון שלך, כי ממש לא דיברתי על זה. אני בהחלט חושב ש*אתה* זה שחוטא כאן לתהליך המדעי. התהליך אכן מדבר על להפריך, אבל קודם כל צריך תיאוריה. אתה מבטל את התיאוריה בנימוק של - לא סביר בעיני, ואומר שזה יכול להיות בגלל ש... או בגלל ש.... עדיין לא הסברת לי את הסתירה בין קשר לא מובן בין עבר הווה ועתיד והעברת מסרים ביניהם, לבין תיאורית הכאוס או הסיבתיות. אם מישהו לדוגמא כבר *ראה* מה קורה בעתיד של ההווה שלך, ואיכשהו החזיר את זה אליך, אני לא רואה דרך שלך לסתור את זה עם הכלים שלך, מעבר לאמירה - זה לא נראה לי סביר, שזו כמו האמירה שאלוהים לא נראה לך סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עוסק בהפרכת תיאוריות. בשביל זה קיימים מדענים בעולם. "קשר לא מובן בין עתיד ועבר" הוא לא תיאוריה (למרות שיש פיזיקאים שמוכנים לדבר גם על תיאוריות שכוללות אותו - אבל הם לא מסתפקים בזריקת אמירות כאלה אלא הולכים בדרך הקשה עם משוואות וניסויים ותיאוריות של ממש) אלא ספקולציה פרועה ובעייתית. אם אתה מרגיש נוח עם הסברים מהסוג ה"לא מובן" הזה, שיהיה במזל. לכשלעצמי, אני לא רואה איך אתה מצליח ליישב העברת מידע מהעתיד עם סיבתיות, ואיך אתה פותר את "פרדוקס הסבא" (אבל אני פוחד לשאול מחמת אימתם של עולמות מפוצלים למינהם). איך אתה מפריך את התיאוריה שבעל החלום לא *חזה* את העתיד אלא *ברא* אותו? קטונתי. עם מערכות כאוטיות אין שום בעיה בהנחה שאתה מקבל אותו קשר לא מובן עם העתיד כנתון. הבאתי אותן כמשהו שמקשה מאד על ההשערה האלטרנטיבית: לא העברת מידע מהעתיד אלא יכולת ניתוח משוכללת של המידע בהווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא מדען, ולא עוסק בהפרכות ואישושים. אני מסכים איתך שהרמה שאני מדבר על הדברים היא שטחית, בלי להתיימר להבין יותר מדי לא בחלומות ולא בעבר-הווה-עתיד / עולמות מפוצלים. הסר דאגה מליבך, אני גם לא מתכוון לפתור לך עכשיו את פרדוקס הסבא, עם תיאוריה מופרכת חדשה. היה לי יותר חשוב *העיקרון* של איך ניגשים לנושא הזה, אם ניגשים אליו בכלל או פוסלים אותו מדי מתוך חוסר סבירות, וההתעסקות בניסוי עצמו, היא אולי כבר עמדה יותר מתיימרת. אבל כנראה שהגישה שלי כן קשורה למה שאני כן, וזה מתכנת. ומתכנת שמשתדל מדי פעם גם "ממציא המצאות ופטנטים" בקוביה הקטנה שלו. כדי להמציא משהו חדש בתוך עולם קיים, אתה צריך לפעמים גם לחיות בנוח עם תיאוריות מופרכות. אני משער שגם תהליך מדעי "אוניברסיטאי" חוטא בתיאוריות שכאלה, שמנסות להוסיף דברים חדשים לתוך עולם עם מושגים מסוים, עם אקסיומות מסוימות. כולנו יודעם שלפעמים גם צריך לנסות ולשלול את האקסיומה, או את התיאוריה המקובלת הקודמת, כדי להגיע למקום חדש. בתכנות לפחות קיים סיעור מוחות. בסיעור מוחות טוב, החוק הראשון הוא לא לשלול שום רעיון, אפילו אם הוא נראה לך המופרך ביותר. לפעמים מבזבזים שעה על רעיון שברור לכולם סביב השולחן שלא ניישם אותו, רק כדי לקבל רעיונות אחרים ותובנות אחרות, שיעזרו לך בהמשך הדרך. כדי להגיע למצב שבו מיישמים את החוק הראשון, מצטרף חוק נוסף שמעריך שרעיון שעלה לדיון לא עלה סתם, ושאם בן-אדם העלה רעיון מסוים, כנראה שזה מגיע אצלו מאיפשהו וכדאי לבדוק את זה. אולי הוא לא בדיוק יודע להעביר את הרעיון כמו שצריך, אולי זה מתוך הסתכלות שלך קשה כרגע לראות, כי אתה לא במקומו, אבל שווה להתייחס אליו רק מעצם קיומו. יש לזה כמובן גם השלכות פסיכולוגיות שקשורות לעבודה בצוות. אבל אני ואתה לא צוות, וכאן לא נהוג לדבר בשיטה כזו של חשיבה משותפת והליכה אחרי רעיונות של אחרים, אלא יותר בצורה התנצחותית שבאה לאשש טענה, או לחזק את ראיה עצמית של נושא מסויים. אולי מפה נובעת הטעות שלי. מחוסר הבנה של חוקי הדיון הלא כתובים. אפשר להשליך את הגישה הזו גם על דברים אחרים בחיים. לדעתי הפרטית, היכולת להכניס את עצמך למצב של הקשבה אמיתית למשהו שאתה לחלוטין לא מאמין לו, לא נוטה להאמין בו, או פשוט לא מבין אותו, זה חלק חשוב מאוד מלהיות מתכנן/מנהל טוב. לפעמים אין זמן ולא עושים את זה. והרבה פעמים מתברר בדיעבד שבגלל שפסחנו על רעיונות מסויימים שנראו לנו לא במקום, בעצם פיספסנו משהו. אבל מה לעשות - Time to market זה שם המשחק. אלה היו 60 שניות על חשיבה מסוג אחר :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סיעור מוחות" הוא טכניקה שאני מכיר (אם כי בעוונותי אף פעם לא הייתי חסיד גדול שלה). גם בעצומו של סיעור כזה, הרעיונות הפרועים שמועלים הם בתוך מערכת מוסכמת של חוקים וידע על העולם. אני לא צופה עתיד ורוד לאף מתכנת שיציע ברצינות הצעות פרועות ממש אפילו אם אינן עומדות בסתירה מתמטית למה שידוע - למשל מישהו שיציע לבסס את עתיד החברה על אלגוריתם שמניח p=np. לדעתי הפרטית, היכולת להכניס את עצמך למצב של הקשבה אמיתית לשטויות הוא בזבוז זמן. היכולת להבחין בין מה שראוי להקדיש לו מחשבה לבין שטויות היא באמת תכונה חשובה למנהל. האתיקה של גילוי נאות מחייבת אותי להוסיף שאינני מתכנן/מנהל טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ואני חשבתי שעזבנו את הדיון ההוא. בסה"כ הסברתי איפה הייתה הטעות שלי ועפ"י איזו דרך הראש שלי עובד ולמה. אני חושב שבצורה מסויימת אפילו טענתי שטעיתי שניסיתי ללכת בדרך הזו כאן באייל. ב. זה נכון ולא נכון. השאלה היא כמובן מה אתה מגדיר כשטות. p=np זו אולי שטות גמורה, ובשבילך מן הסתם גם חלומות נבואיים. אבל אני דיברתי על משהו אחר וגם הסברתי אותו. בסיעור מוחות איכותי, עם אנשים מוכשרים ופתוחים, לא יעלה בכלל רעיון של p=np. נקודת ההנחה היא שאנשים לא מעלים סתם רעיונות. מצד שני - בסיעור מוחות לא מדובר על חקר האמת.1 בכלל, זה לא שחור ולבן. יש גם רעיונות שלא נעביר עליהם שעה. תמיד צריך להיות מישהו *אחראי* שמחליט, ובסופו של דבר גם עוצר את הדיון. הרי אחרי המון רעיונות אפשר להמשיך גם עד אין סוף. יש מן הסתם עוד המון שיטות. ____________ 1 שזה שוב דרך להסביר את הטעות שלי. יש הבדל בין חשיבה המצאתית, לבין חקר האמת. אנשים רגילים הרי שיש רק אמת אחת (אם זה נכון או לא זו כבר שאלה פילוסופית), ומצד שני - פתרונות יש הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אם n=1 ? _____________ ברקת, 3 יחידות מתימטיקה פלוס העתקה בבגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא! כבר סיפרו באייל את הבדיחה הזאת. בדיחות שמספרים יותר מפעם אחת, חובה להרוס :) NP זה שם של אובייקט אחד ולא כפל בין שני אובייקטים. P ו-NP הן מחלקות ולא מספרים. להלן קצרקורס-מזורז-רצח: הסבר בעיית P=?=NP ב-30 שניות (מהזיכרון ועם נסיון להמנע מהגדרות פורמליות): P היא מחלקת1 השפות2 המתקבלות3 ע"י מכונות טיורינג4 דטרמיניסטיות5 בזמן פולינומיאלי6. NP היא מחלקת השפות המתקבלות ע"י מכונות טיורינג לא-דטרמיניסטיות7 בזמן פולינומיאלי. ניסוח הבעיה: אנחנו יודעים ש-P מוכלת ב-NP (כל שפה ב-P היא גם ב-NP). אנחנו לא יודעים להראות (או להפריך) ש-NP מוכלת ב-P ולכן איננו יודעים בודאות אם הן שוות או שונות. הרוב סבור שהטענה ש-P=/=NP היא הסבירה מבין שתי האופציות, אבל אף אחד עדיין לא הוכיח או הפריך את אחת משתי האפשרויות. למה זה טוב, איך זה קשור לאלגוריתמים/מחשבים, למה אנשים נוטים להאמין באפשרות אחת על פני השניה ואת מי זה פריקינג מעניין? בקצרקורס-מזורז-רצח הבא. ______ 1 מחלקה זו מן קבוצה גדולה שכזו. 2 שפה זה אוסף של מילים הכתובות באיזה א"ב סופי. 3 "שפה שמתקבלת ע"י מ"ט M" זה אוסף של מילים כך שעבור כל מילה המכונה M תעצור ותקבל אותה (ז'תומרת המכונה תעצור ותגיד לנו "חביבי, המילה שנתת לי היא בסדר היא"). 4 מ"ט זה בסה"כ מן מחשב פרימיטיבסקי שכל מה שיש לו זה אוסף סופי של מצבים וזיכרון (סרט עליו הוא יכול לכתוב ולקרוא). 5 דטרמניסטית משום שבהינתן רגע נתון במהלך החישוב בו "מצב המכונה+האות עליה מביטה המכונה" (בקיצור: קונפיגורציה) בו היא נמצאת - תמיד מוגדר לה מה היא צריכה בדיוק לעשות והיא תמיד עושה בדיוק את זה (במילים אחרות: יש לה פונקציית מעבר דטרמניסטית). 6 ז"א בזמן החסום ע"י פולינום כלשהו. או במילים פשוטות: מהר יחסית (בניגוד לריצה בזמן אקספוננציאלי). 7 מכונה נוירוטית שיכולה "לנחש" במהלך החישוב, בהיותה בקונפיגורציה מסוימת, לאיזה מצב מתחשמק לה לקפץ לפני ביצוע צעד החישוב הבא. מילה מסוימת מתקבלת ע"י מכונה כזאת אם קיימת סידרה *כלשהי* של צעדים/ניחושים שיובילו את המכונה מהמצב ההתחלתי אל המצב המקבל. השפה המתקבלת היא אוסף כל המילים המתקבלות ע"י המכונה הזאת. על פניו נראה כאילו מ"ט כאלה הן הרבה יותר מהירות ממכונות "רגילות" (דטרמניסטיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-3 צריך להיות "שעבור כל מילה *בשפה*, המכונה M...". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, בקצרקורס-מזורז-רצחים עדיף להשתמש בהגדרה אחרת ל־P ו¯NP (שקולה): P היא קבוצת הבעיות שניתן למצוא להן פתרון ביעילות (בזמן פולינומי). NP היא קבוצת הבעיות שניתן לוודא ביעילות האם משהו הוא פתרון שלהן או סתם קשקוש. בהצגה הזאת, כל בר דעת מבין ש־NP הרבה יותר גדולה מ־P, וקולט את התסכול של מדעני המחשב שכבר 40 שנה לא מצליחים להוכיח כזה דבר ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, גם אני אוהב יותר את הפשטות שבההגדרה הזאת של NP, אם כי אני לא שותף להרגשה שנביעת גודלה של NP מכך זה "כזה דבר ברור" (אם כי אני לא בטוח שבר דעת אנוכי). אבל אולי כדאי לחזור לנושא הדיון המעניין, לפני ששדמי יצוץ פה ויוכיח ש-NP מוכלת *ממש* ב-P, באמצעות מ"ט בעלת קבוצת מצבים מלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה לגבי 1: במקרה הזה "מחלקה" היא באמת קבוצה (שלא כמו "מחלקת כל הקבוצות", למשל). היא אפילו די קטנה. העוצמה שלה היא א_0. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשששששי... אתה מנסה להחזיר לי על הפעם ההיא שניסיתי להסביר לך מה זה פוסט מודרניזם? :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו במהלך של סיעור מוחות יעלה רעיון מופרך מידי פעם, לא אשלול אותו מיידית, אבל אם באופן שיטתי, כל פעם שיש סיעור מוחות אותו בן אדם ימשיך עם רעיונות שכל פעם מתבררים מחדש כמופרכים, אני אפסיק להזמין אותו לסיעורי מוחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק כמובן. אבל שים לב להבדל אני כתבתי: - מראים כמופרכים (תחילתו של רעיון) ואתה כתבת: - מתבררים כמופרכים (סוף סיעור מוחות) מעבר לזה, זה לא באמת מה שחשוב, אפילו אם רעיון הראשוני מתברר כמופרך, השאלה היא איזה ידע צברת במהלך הניתוח של הרעיון הזה, והאם בסופו של דבר הידע הזה עזר לך כדי להגיע לפיתרון טוב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה לבן האדם שמעלה כל פעם רעיונות טיפשיים לא היית אתה, אלא "יש דברים שמעבר למדע, בואו לא נסמוך על השיטה המדעית". רעיון זה חזר וכשל בכל פעם שהעמידו אותו לבדיקה רצינית. כדי שתדרוש מאיתנו להתייחס לכך, אפילו בסטרינג'נסי של סיעור מוחות, עליך לפחות להראות כמה הצלחות. מה אתה אומר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי שזה אני - התייחסתי בצורה רצינית לעניין שכתבת עליו, שהוא סיעור המוחות1 "רעיון זה חזר וכשל בכל פעם שהעמידו אותו לבדיקה רצינית" אתה בטוח? זה לא קצת מתיימר לכתוב כל פעם? מאיפה אתה יודע כמה עובדות מדעיות נאספו בשיטה של ללכת אחרי רעיון שבהתחלה נשמע כמופרך ומנוגד לאקסיומה של תפיסה קודמת? אני בטוח במאה אחוז שיש כמה וכמה כאלה. מעניין לחפש. יש מספיק תיאוריות שהחזיקו מעמד במשך עשרות ומאות שנים, אבל אחר-כך הופרכו. ושוב ושוב אני אגיד - אמת חדשה זה לרוב דבר שהסביבה לא תוכל לקבל אותו, כי לאנשים קשה להשתחרר מהאמת הישנה, שנראית להם כל כך ברורה. דת זו דוגמה טובה. אבל גם חוסר היכולת להשתחרר מאמת מדעית קודמת לא מוסיפה. מעניין אילו תגובות היו באמת כשהגיעה תורת הקוונטים, וכמה דברים היא חיסלה בתיאוריות קודמות כמו תורת היחסות. יותר מעניין לדעת כמה אנשים קמו להגן בחירוף נפש על אותם הדברים שאחר-כך הופרכו2. אמרתי כבר שאני לא יכול לעשות הקבלה לדיון, שתפקידו למצוא פתרונות ולא את האמת. אבל בכל זאת הקבלה קטנה שתנסה להסביר דרך העולם שלי את מה שכתבתי למעלה. במידה ויש רעיון שהוא הזוי3, לרוב הוא באמת יפול. זה הגיוני לחלוטין. אבל.... בפעם מתוך 20 (ואין לי סטטיסטיקה מדויקת)שהוא לא יפול, הוא יהיה לרוב רעיון טוב יותר מרעיון סטנדרטי, בדיון בלי רעיונות הזויים. ולפעמים ממש רעיון פורץ דרך שאף אחד אחר לא חשב עליו, כי כולם הולכים בדרך סטנדרטית. בשוק התחרותי של היום, רעיונות חדשים הם דברים חשובים מאוד, אם לא החשובים ביותר. ועל זה יש לי סיפור, אבל אולי בתגובה הבאה. _________ 1 חשבתי לתומי שאתה באמת מדבר מהצד של המנהל בדיון שכזה, ולא שוב מדבר בצורה עקיפה על לסמוך או לא לסמוך על השיטה המדעית. 2 אני יודע שרוב תורת היחסות נשארה שלמה, ולא התכוונתי לקרוא עליה תיגר (אני בור ועם הארץ). 3לא מופרך. במסגרת החוקים אבל נשמע מוזר ולא נכון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על ''השיטה המדעית'' לא על תאוריות. ''בשוק התחרותי של היום, רעיונות חדשים הם דברים חשובים מאוד, אם לא החשובים ביותר.'' הניסיון שלי מראה שרעיונות חדשים זה נחמד, אבל הכישורים הנדרשים לממש את הרעיונות חשובים עוד יותר. אפילו רעיון ישן נראה יותר טוב אם המימוש הוא מקצועי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''יש דברים שמעבר למדע, בואו לא נסמוך על השיטה המדעית''. נראה לי שאתה ממציא כאן איש קש. לא ראיתי כאן טענה כזאת. הטענה הנכונה היא ''יש דברים שהמתודה המדעית איננה המתודה הנכונה לבדוק אותם. בואו ניתן למדע את אשר למדע, ונשאיר דברים אחרים לסוגי בדיקה אחרים''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן דוגמה בבקשה לדבר שהמתודה מדעית איננה המתודה הנכונה לבדוק אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהוא אמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זאת ספרות טובה'', ''הנוף יפה'', ''המתודה המדעית היא הדרך לחקר האמת'', ''המתודה המדעית היא רציונאלית'', ''אני מרגיש נפלא'', ''המציאות מורכבת מחומר ורוח''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נתחיל ב 'זאת ספרות טובה" מהם השיטות המקובלות ? 1) תחושה פנימית של הקורא 2) קונסנזוס של מלומדים 3) תפוצת הספר 4) קריטריונים ספרותיים ( דימויים, שפה עשירה, תובנות פסיכולוגיות, עלילה וכולי) שיטות 2 ו 3 בוודאי ניתנות למחקר בשיטה המדעית: נותנים לאלף מלומדים לקרוא את הספר ואז נותנים להם שאלון. משיגים מאמאזון נתוני מכירות, וכולי. שיטה 4 גם היא די amenable למחקר מדעי. נותר לנו רק שיטה 1: הקוואליה של קורא הספר. בינתיים בסדר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לא נראה לי שערכים (כולל ערכים אסתטיים) ניתנים לרדוקציה למשפטי-תצפית שיאששו את קיומם. אתה מכיר הגדרה (במונחים של תנאים הכרחיים ומספיקים) ל"אמנות טובה"? אין כזאת הגדרה אפילו ל"אמנות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה לא היתה האם אני מכיר הגדרה, אלא האם אפשר להשתמש בשיטה המדעית כדי למצוא אותה. אגב, אם כבר אנחנו בעניין, הכשל הנטורליסטי אורב לי: נניח שנדע מראש איזה סוג כתיבה תחשב כ"ספרות טובה" על ידי ניתוח מאפיני המוח האנושי (או משהו כזה). טיעון הכשל הנטורליסטי מלמד שזה עוד לא אומר שהספרות הזאת *באמת* טובה, אלא רק שיש אנשים מסויימים שיחשבו שהיא טובה. נכון, אף פעם לא נוכל להחליט איזו סיפרות היא *באמת* טובה, ואף פעם לא נוכל להחליט איזו פעולה היא באמת *מוסרית*, אבל לפחות יהיה לנו מושג אלו פעולות יחשבו על ידי אילו אנשים לטובות או רעות, ובמה זה תלוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שיש מובן לביטוי ''ספרות טובה'' שאינו מסתמך על כך שיש אנשים שחושבים שהספרות היא טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חייזרים גם קוראים ספרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הם חושבים שכל הספרים שלנו גרועים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהם דווקא אהבו את "כמעיין המתגבר" :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. יש לנו כאן שתי טענות אלטרנטיביות. אתה יכול לטעון שטענות דסקרפטיביות הן סוג אחר של דברים מטענות נורמטיביות, ואז השאלה אילו פעולות יחשבו ע"י אנשים לטובות או רעות אינה רלוונטית כלל לנושא שלנו. לחלופין, אתה יכול לטעון ש"כל מה שיש" זה העולם החומרי - זה שהמדע חוקר. אבל אז, המדע אינו משהו שעומד "מעל" התרבות האנושית ובמנותק ממנה. אם אין לנו אפשרות לטענות נורמטיביות "מסוג אחר", אזי אין לנו מושג של רציונאליות טהורה שהמדע מיישם. הניתוח המדעי הוא תלוי-תרבות, כמו שאר התחומים 1, ואין לנו סיבה לתת לו עדיפות על תחומים כמו מוסר או אסתטיקה בחקר הדברים. 1 לדעתי, מספיק להסתכל על התלות של מושג ה"הסבר המדעי" בתקופה ובתחום המדעי כדי להגיע למסקנה שהמדע הוא תלוי-תרבות ושההשקפה שהמדע הוא אחדות של תחומים לאורך-זמן היא בסה"כ נראטיב. זה לא עושה את הפעילות המדעית ללא רציונאלית (אפילו ההיפך), רק מגביל את הריאליזם שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שמה שאמרת סותר את מה שאני אמרתי. שוב , אני לא דן איתך על מהו ''הסבר מדעי''. אני מדבר על השיטה המדעית. כשמישהו אומר לי ''חלומות נבואיים קורים הרבה ולכולם'', אני לא יכול להמלט לכיוון של ''זאת טענה נורמטיבית, הרף ידך''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התערבתי בדיון על חלומות נבואיים. בעניין זה אני מסכים אתכם, כל האנשים הרציונאליים 1. הדרישה למעלה הייתה ל"דבר שהמתודה מדעית איננה המתודה הנכונה לבדוק אותו". 1 למרות שאני לא אוהב למצוא את עצמי בצד הזה. כשפעם יעמדו זה מול זה המחנות האמיתיים באנושות, אני אעדיף למצוא את עצמי עם הטרחנים הכפייתיים, הסהרוריים, הלוזרים והאוהבים הנכזבים. הישמרו לכם, כל המצליחנים בחיים (שגם אוהבים מתמטיקה), עוד יבוא יומכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, אתה כבר איתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעשות. דטרמיניזם גנטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלה בדעתי שכמו "הכשל הנטורליסטי" צריך להמציא ביטוי גם עבור הכשל של הדטרמיניזם הגנטי. חבל ש"הכשל הדטרגנטי" נשמע כמו בעיה של מכונות כביסה. (האם הייתי צריך להוסיף חיוך בסוף התגובה הקודמת?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נבהלת, הא? לא היית צריך להוסיף חיוך. כשאני ניגש לתגובה שלך אני קורא אותה עם חיוך מלכתחילה, ואם לא היה בה משהו מצחיק אני נאלץ לגלול אותה להתחלה, למחוק את החיוך ולהתחיל לקרוא מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא מספרים לי שכבר החלה ההרשמה ל-butlerian jihad? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אם שכחו להזמין אותך למסיבה, די ברור לאיזו קבוצה אתה שייך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כזה ברור. שכחו להזמין אותי גם למסיבה של הקבוצה השנייה. סיפור חיי :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? (אני יודע שזה רק חצי ברצינות, ובכל זאת?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את השאלה שלך כבר בבוקר, חשבתי עליה מפעם לפעם במשך היום, אבל אין לי כרגע תשובה מעניינת. אני שומר לעצמי את האפשרות לחזור לכאן (או לעשות זאת במקום אחר באייל) אם תהיה לי כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי. דואל גם טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, אתה לא היחיד שזה מסקרן אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי מתודה שאיננה מדעית, מהם הקריטריונים שקובעים מהי מתודה מדעית או לא, ואיזה מתודה מהווה אוסף הקריטריונים האלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי יודע את התשובה אפילו לאחת השאלות האלה, לא הייתי טורח להיכנס לאייל. הייתה לי בטח קתדרה משלי באחת האוניברסיטאות המובילות והייתי עסוק בלנצל את מעמדי כדי להשיג בחורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה סתם צנוע עם מטרות מוטעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחורים לא עושים לי את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני רוצה, משמע זה נכון.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה הבסיסית היא ששום דבר לא קורא ללא הגוף, ובגוף שום דבר לא קורא ללא המוח. אז נניח ש 90-95% מההסברה לספרות טובה או לציור מהנה נובע מהפן התרבותי-חברתי, השאלה היא מה עם האחוזים הנותרים, שהם ההתרחשות הגופנית, המוחית. ה"ניורואסטתיקן" סמיר זקי, ראש המחלקה לניורוביולוגיה קוגנטיבית באונ' קולג' שבלונדון שמתמחה בחקר האמנות מנקודת מבט של המוח והנפש: תגובה 120467 תגובה 121555 בקשר לציורים מהנים, אולי אפשר לבחון כיצד עכברושים מתייחסים למשולשים וגוזלי שחפים לנקודות אדומות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נטורליזם ''קשה'', וצריך להאמין בהנחות-היסוד שלו כדי לקבל את הפרשנות הזאת (במיוחד הייתי שמח לראות אותו מרצה על האמנות של דושאן וכאלה). כבר צייתי שאני חושב שהמדע עצמו קשור בהנחות-יסוד תרבותיות וחברתיות, וההשקפה הזאת מגבילה מאוד את הנטורליזם שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב דושאן, בוא נביט על הדברים "הפשוטים," היותר בסיסיים. אתה לא חושב שהשאלה למה ואיך סידרה של כתמי צבע גורמים לנו לתחושות שונות היא שאלה מעניינת? למה *ואיך* הנחות יסוד חברתיות גורמות לנו להרגיש דברים עקב קריאה בספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברמה הביולוגית? בעיניי לא. עניין של אופי ותחומי-עניין אישיים. בכל מקרה, נראה לי ששתי השאלות שהצבת שונות מאוד זו מזו. השאלה הראשונה נראית כשאלה מדעית-טכנית (אני עוזב את ההיבטים הפילוסופיים, הם לא קשורים דווקא לשאלה הזאת). השאלה השנייה היא כבר משהו אחר לגמרי, שאני לא מאמין שאפשר לעשות לה רדוקציה למדעי הקוגניציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריך לחפש את המאמר שקראתי פעם. הוא נכתב ע''י פילוסוף דני (או נורווגי) שהתענין במדעי הנפש והקוגניציה. חבר גרר אותו להופעת בלט ולפגישה עם הרקדנים ומשם הוא התחיל להתעניין בקשר בין הריקוד והדרך בה פועל המוח והתפיסות הנפשיות. המאמר ניתח כיצד המוח של הצופה ''רוקד'' יחד עם מה שאנחנו רואים על הבמה ועל ידי כך הגוף מבצע סימולציה של התנועות מבלי להזיז את האברים שלנו ממש, (הדבר מזכיר את ההתרחשות המוחית בזמן חלימה, אגב) וכך מתעוררות בנו תחושות שונות. הפילוסוף התחיל לרקוד בעצמו ויצר כוריאוגרפיות שמיישמות את ההבנה שלו כיצד מוח הצופים מפרש ומגיב לתנועות הריקוד, כדי לגרום למגוון חוויתי חדש. שוב, אל תחפש רדוקציה, אולי צריך להתחיל בהבנת אבני הבנין ה''פשוטות.'' מה שלא אומר שנבין אי פעם איך המבנה התרבותי נבנה (לפשר על הפער בין האחוזים ''המוחיים'' הבודדים להשפעה החברתית הכבירה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מעולם לא הייתי רקדן גדול. אולי זה מסביר כל מיני דברים. הסיפור מוכר לי, לדעתי סיפרת אותו לפני כמה שנים באייל. אם תמצא את המאמר, אשמח אם תשלח אותו אליי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלפשה"מ (מה שמעלה את השאלה החשובה, איך אומרים בעברית Mouthful) אבל אני מבין שכשמעלים תיאוריה כזו, היא צריכה לענות על שאלות כמו, האם הדבר הנבדק הוא אמיתי, להציע מנגנון פעולה ולהראות למה זה "טוב." נראה לי שדי ברור שאנחנו מחקים אחד את השני, אתה מחייך לתינוק והוא מחייך חזרה, אתה מלמד ילד איך לזרוק לסל והוא עוקב אחרי תנועות הידים שלך, אתה חולם בלילה על ריצה והאזורים המוטוריים במוח נדלקים, וכיוב'. מדען המוח רמצ'נדרן חקר ניורונים באונות הקדמיות במוח של פרימאטים ושל בני אדם, ניורונים שמכונים "ניורוני מראה." הניורונים האלה פעילים בשעה שאנחנו מבצעים פעילויות שונות אבל הם גם נדלקים כשאנחנו צופים באחרים שעושים את אותן הפעולות. החשיבות של ניורונים כאלה ליכולות של למידה, חינוך, שימוש בכלים ואימון אחרים בשימוש בכלים או בכשרים גופניים שונים היא עצומה. כמו כן, יש להם כנראה חשיבות חברתית ממדרגה ראשונה, למשל בתחומי כשרים אמפטיים, שיתוף רגשות והתפתחות של פעילויות חברתיות כמו ספורט, אמנות וכמובן, אהמ, מדע (סתם ספקולציה שלי). סרט קצר בנושא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל פעם שאני נוסעת באוטובוס אני שמה לב לתנועות ש''עוברות'' בין האנשים - ליטוף שיער, שיעול (בולט גם בהפסקות קונצרטים), מבט בשעון... זה, בפני עצמו, מהווה מין כוריאוגרפיה טבעית כזאת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"Dogbert: Remember, the first rule of brainstorming is to openly mock the opinions of others. " אתה מוזמן להעלות בישיבת סיעור המוחות הבאה שלך את הרעיון הבא: אם המערכת שלכם תדפיס כל 10 דקות "נ נח נחמ נחמן מאומן" הביצועים שלה ישתפרו פי שתיים. אתה צריך כמובן להגן על הרעיון, ולהגיד שקשה לחזות איך דבר כזה ישפיע על מהלך הריצה של התוכנית - והנסיון מראה ששינויים קלים בקוד עשויים לגרום להפרשי ביצועים מדהימים.אני לא אומר את זה כדי לקנטר. גם אני מגיע מתחום התוכנה. עם כל הכבוד למתכנתים, פיזקאים הם הרבה יותר פתוחים לרעיונות חדשים. אם כבר יש משהו שמאפיין מתכנתים הוא אנאליות ופדנטיות ברמות שלא תאמנה. אבל תאמין או לא, כמו שאתה מסוגל לפסול את התאוריה שהעליתי עכשיו מבלי הרבה מאמץ ומבלי לבדוק אותה, אז גם תאוריות פיזיקליות לא סבירות ניתנות לפסילה יחסית בקלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל תסכים איתי שתופעות פרא-פסיכולוגיות, בסופו של דבר, לא ניתנות לא לאישוש ולא לפסילה :-) אולי זו בעצם ההגדרה. תופעה שלא ניתן לאושש ולא לפסול. אבל יצאנו מהדיון ההוא. תרשה לי בכל זאת לנסות לסכם את זה. יש מתכנתים ויש מתכנתים, אני משער שיש פיזיקאים ויש פיזיקאים. כשאני חושב על מה שכתבנו אני מגיע למסקנה הבאה. 1. היכולת לזהות שטות. קרי יכולת ההפרכה - חשובה 2. היכולת להקשיב למישהו אחר, שמדבר על משהו שאולי אתה לא מבין - גם חשובה (או לעצמך שפתאום יש לך הזיה). 3. כדי שיהיה דיון פרודוקטיבי, צריך איזון בריא בין שתיהן. אני משער שלממציאים הגדולים היו את שני הכובעים. אינשטיין היה פנטזיונר גדול. אני חוזר על זה ש*שכמעט* אי אפשר להגיע לרעיון חדש או תובנה חדשה רק דרך התסכלות בתובנה ישנה. תמיד חייבת להיות פריצת דרך. ופריצת הדרך היא לראות משהו שאחרים לא ראו קודם. להגיע לידע שלא היה לך קודם. לפעמים המשהו הזה שאתה רואה, יכול במבט ראשון להיראות לך מופרך. אבל לא סתם ראית אותו. הוא הגיע מאיפשהו. מעניין להבין מאיפה זה הגיע ולמה המוח "מתעתע" בך, או שלא - אולי המוח שלך הצליח להראות לך הרגע את האמת שחיפשת, רק שאתה עוד לא בדיוק יכול להבין את זה. לפחות עם זה תסכימו איתי? ובשורה התחתונה - אם האינסטינקט הטבעי שלך הוא קודם לשלול תיאוריה חדשה על סמך המידע הקודם שלך, בסופו של דבר שיגיע משהו אמיתי, תפסול גם אותו לפני שתוכל להתעמק בו כראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים איתך שתופעות פארא-פסיכולוגיות אינן ניתנות לאישוש או לפסילה; למעשה, פארא-פסיכולוגיה הוא תחום שמנסה *לחקור* את אותן תופעות בכלים פסודו-מדעיים. אז מוזר שדווקא בחרת במונח "פארא-פסיכולוגיה". לגבי פתיחות לרעיונות חדשים - הכל טוב ויפה, אבל לכל מטבע יש 2 צדדים - כשם שאתה פתוח לקיומם של חלומות נבואיים, אתה צריך להיות פתוח לתיזה שמדובר בזכרון או תחושות שגויות ותו' לא. ואתו איזון בריא שדיברת עליו מחייב אותך גם לשים לב איזה עדויות יש לכל תיזה, והאם התיזה מבוססת על אמונות ותחושות (ע"ע "נ נח נחמ נחמן מאומן"), או על עובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשעתי אני שוב משתמש במושגים הלא נכונים (אמרתי כבר שאני בור) ושוב מקווה שתדעו למחול, לא להתרגש, להבין למה התכוונתי כי אני כותב עוד אלף מילים, ותתייחסו לשאר הדברים. תופעות "על טבעיות" סורי מאיפה קיבלת תחושה שאני לא פתוח לזה שמדובר בזכרון או תחושות שגויות? אני לא רואה סיבה שתכתוב את זה אחרי כל מה שכתבתי, אלא אם כן אתה מנסה באיזושהי צורה - לנצח בדיון שאי אפשר לנצח בו. זה נראה לי מיותר.1 אני לא חושב שיש לנו מחלוקת לגבי העובדות. התיזות שלמעלה כמובן מבוססת על עובדות. התיזה שלי כמובן מבוססת על אמונות ותחושות. ועדיין אי אפשר לאושש או להפריך שמדובר באחת מהשתיים במקרה של "חלום נבואי X", אם אין לך גישה ל"סרט" בחלום המקורי. ואם אי אפשר לא לאושש ולא להפריך, צריך לחקור. ושוב השאלה היא מה מטרת המחקר והניסוי, ומה הכלים אני חוזר על עצמי אובר אנד אובר מה שאומר שאולי הגיע הזמן לפרוש הביתה :-) ______________ 1 זה מזכיר לי ויכוחים עם אשתי. בשלב הזה לרוב אני שואל אותה, אז מה את רוצה ממני? את רוצה שאני אגיד לך שאת צודקת? בסדר - את צודקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם באמת אי אפשר לאשש חלום נבואי X אם אין גישה ל"סרט" בחלום המקורי? האם אי אפשר להסתפק בתיעוד מילולי מדוייק של חלום כזה? האם אי אפשר להסתפק בהרבה (מאד) תוצאות שליליות של חלומות נבואיים לכאורה, או בהסברים המדעיים לאותן תופעות? הגישה שלך מזכירה לי את השאלה המפורסמת האם האור במקרר נכבה כאשר סוגרים את הדלת. אפשר לטעון שגם את זה אי אפשר לאושש או להפריך - הרי אחרי שסגרנו את הדלת, אי אפשר לדעת מה קורה בפנים! נכון, ידוע איך המקרר עובד. ידוע שהמפעל בודק מדגמית מקררים ומוודא שהאור באמת נכבה. אנחנו ראינו סרטים של אנשים שדחפו מצלמה לתוך מקרר. האם זה אומר שבמקרר שלך באמת האור נכבה כשהדלת נסגרת? הרי אי אפשר לדעת את זה באמת כל עוד אתה לא נכנס לתוך המקרר שלך ונועל על עצמך את הדלת! וגם אם תעשה את זה, איך תדע שגם בפעם הבאה האור באמת נכבה? ואולי דווקא במקרר של השכן שלך, שמעולם לא נבדק, אולי דווקא שם האור לא נכבה? לפי הגישה שלך, אי אפשר לאושש או להפריך כלום - ואתה יודע מה? לשיטתך אתה צודק; אבל המחיר של הגישה שלך הוא שהכל פלואידי ואי אפשר לדעת כלום. האם המחיר הזה שווה כדי שנוכל להגיד "הידד, איזה אנשים פתוחים ומגניבים אנחנו, אנחנו מוכנים לקבל כל רעיון ולו המופרך ביותר?" אני אשאיר את השאלה הזו פתוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי החלק הראשון נגמרו לי המילים. תן לי לינק להרבה (מאוד) תוצאות שליליות של חלומות נבואיים לכאורה, ואני אשמח לדבר על זה עוד פעם. בינתיים, עד שאתה מוצא, אולי תנסה להזכיר לי עוד פעם מה בדיוק הגישה שלי. אתה כותב - "לקבל כל רעיון ולו המופרך ביותר", כאילו שאמרתי: "יש כזה דבר חלומות נבואיים - אני מקבל את זה". כתבתי הרבה דברים כאן, אבל אני בספק אם תמצא משהו זה. את זה שלאנשים מסויימים יש בעיה לדון ברעיון הזוי ולהגן על הידע שלהם בחירוף נפש אפשר לנתח פסיכולוגית לכל הכיוונים, אבל עלי אישית זה לא מאיים ולא גורם לי להרגיש הזוי. אבל אתה לא ממש צריך לנתח אותי, אני יכול לעשות את זה בשבילך - בתחילת הדיון לא האמנתי בחלומות נבואיים ובסוף הדיון אני עדיין לא מאמין, ואפילו קיבלתי כמה הסברים אפשריים לתופעה (תודה למלנקקים). העובדה ששמת את המילים - פתיחות ומגניבות - אחת ליד השניה בהקשר של רעיונות מופרכים, כבר מעידה יותר עליך מאשר עלי. נראה לי שהסברתי בצורה סבירה חלק מהכוח של פתיחות כזו, אבל אצלי זה יותר השקפת עולם מאשר סתם משחק מזדמן בסיעור מוחות, או דיון באייל. במשפט וחצי, פתיחות לרעינות הזויים, או לאמיתות שלא מסתדרות או מנוגדות לאמת שלך, היא כלי חשוב מאוד כדי להבין אנשים אחרים, וליצור איתם קשר עמוק יותר מהקשר שאפשר ליצור בלי פתיחות שכזו. אם תחשוב על זה תראה, שזה משהו שמגיע הרבה מעבר לאמת המדעית לבדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך על תוצאות שליליות של חלומות נבואיים: למרבה הצער, היו לי לא מעט חלומות בהשתתפות של בחורה או שתיים מבנות השכבה שלי שלא התגשמו. אני בטוח שגם לך היו אי אלו חלומות טובים או רעים שלא התגשמו, ואפילו לאותה חברה שלך. ולגבי אלו שכן התגשמו - מכיוון שאתה איש תוכנה זהיר וחכם, אני בטוח שאתה יודע שאי אפשר לחרוץ שמשהו עובד על סמך דוגמא מוצלחת אחת; גם שעון מקולקל מראה את השעה המדוייקת פעמיים ביום. להרבה אנשים יש חלומות שיקיר שלהם נפגע. יותר מחלום אחד. גם לי אישית. אם מישהו נפגע ואמא שלו מספרת שבדיוק בלילה לפני היא חלמה שמשהו רע עומד לקרות - האם זה אומר שהיתה לה גישה למידע מהעתיד? (אל תענה, זו שאלה רטורית). אבל התחמקת מהנקודה המרכזית שלי. המילה "לקבל" באמת לא מתאימה פה. אבל טענת בצורה מפורשת: תופעות פארא-פסיכולוגיות אינן ניתנות לא לאישוש ולא להפרכה. אני חולק על דעתך, ולכן הבאתי את הדוגמא על האור במקרר. אז אני אשאל באופן מפורש: האם לדעתך ניתן לאושש או להפריך את זה שלפעמים האור במקרר נשאר דלוק? והאם אפשר לאושש או להפריך את זה שהאור נכבה אבל אם אף אחד לא בסביבה מגיעים גמדים קטנים שחיים בתוך המקרר, מדליקים את האור וטועמים את הגבינה? האם התשובות שלך שונות מהתשובה לשאלה האם אפשר לאושש או להפריך חלומות נבואיים? ואם כן, למה היא שונה? למה אי אפשר לאושש או להפריך תופעות פארא-פסיכולוגיות, וכן אפשר לאושש או להפריך תופעות אחרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למרבה הצער, היו לי לא מעט חלומות בהשתתפות של בחורה או שתיים מבנות השכבה שלי שלא התגשמו". היו לי כל מיני חלומות על גברים, שגם הם לא התגשמו. זה לא רלוונטי. השאלה היא אם ראיתי אותם כחלומות נבואיים. התשובה - לא. ראיתי אותם כמה שהם היו: משאלות לב. היו לי גם כמה וכמה חלומות כאלה שכן התגשמו. שוב, גם אותם לא ראיתי כחלומות נבואיים. אם מישהו שומע על רצח רבין בטלוויזיה ואומר, "יו, ידעתי את זה! חלמתי הלילה שמישהו מת" - קשה לקחת את זה ברצינות. אפילו אם מישהו חולם על רצח רבין לילה לפני הרצח הממשי, גם זה עוד לא בהכרח אומר שיש כאן משהו יוצא דופן. לעומת זאת, אם אתה חולם שביום מסוים יתרחש, נאמר, פיגוע במושב זבלייה, שהיה עד כה שלו ביותר, ואתה מרגיש שהחלום הוא נבואי ואתה הולך ומודיע לזבלניים להיזהר במיוחד באותו יום, והפיגוע אכן ומתרחש, ואם אחר כך אתה חולם שאדם קרוב מסוים חולה באלופית השחמות, ואומר לו להיבדק בדחיפות ומציל אותו כך ממוות בטוח, ובכל פעם שאתה פועל בהתאם לחלום כלשהו מסתבר בדיעבד שהחלום אמר אמת - כאן כבר יש משהו שקשה להתעלם ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק במאה אחוז. עכשיו צריך רק לחפש את ההוא שחלם על הפיגוע בזבליה ועל אלופית השחמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סטרייטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא קשור לקסאמים). כל מי שישתמש בניק המחדלי "האייל האלמוני" יזכה ממני לפניה כאל זכר, אפילו אם יכתוב מאה פעמים "אני אומרת", "אני חושבת" ו"אני אוהבת". כמה קשה כבר להקליד "האיילה האלמונית" בשדה השם? וכמה קשה לעשות copy&paste ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו לא טיפה יותר קשה מלכתוב ''הגיבו'' או ''אשרו'' במקום ''הגב'' או ''אשר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכל אחד יקח אחריות על מה שהוא יכול לתקן לפני שהוא מטיף לאחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל הקורא ומדיניות העריכה שלו הם המסגרת שבה אני פועלת. אני מתאימה את עצמי אליהם, בלית ברירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, ידידי, המשך להחזיק בעקרונותיך! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שאת, לפחות, ממשיכה להחזיק בעקרונותייך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו תהיה שגיאה דיקדוקית, שכן למרות שהמערכת נענת לפניות רבות, היא נענת לכל אחת מהן כבודדת. "אשרו" מרמז שעוד מישהו חוץ ממני צריך לאשר, זו טעות למיטב ידיעתי. היות וברירת המחדל בעברית היא זכר, לכל היותר ניתן לשנות לאשר/י. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולהפלות כך נשים (וגברים) עם הגדרה עצמית אנטי-קולקטיביסטית? לא יפה. למה לא להתיחס אל הכפתור "אשר" כאל פקודה למחשב (שמה לעשות, בעברית הוא בד"כ זכר)? את הבוס, את מחליטה מה לעשות, את תלחצי על "אשר" כאשר את רוצה שהוא (השרת הכנוע של האייל, שמשרת אותך נאמנה) יאשר את התגובה ויוסיף אותה לפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הצורך הזה לפקד ולצוות? למה לא פשוט "אישור", וזהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. תשוקה פרומתאית טבעית, כנראה. אני נוטה להשתמש ב-"אישור", "כניסה", "ביטול", "יציאה", "שליחה" וכו', בממשקים שאני בונה. שים לב למושגים, בתכנון ממשקים, שמגיעים מעולם המושגים השתלטני הזה: "פקדים" (controls), "פקודות" ("commands"), "הוראות" (instructions), "ניהול אירועים" (Event Handler)... נשמע יותר כמו התנהלות חמ"ל אלוף בשעות חירום מאשר כמו פיתוח אפליקציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגידו, למה מתעקשים לשים גם כפתור "נקה טופס" או "נקה פרטים", שבד"כ אני לוחצת עליו בטעות והכל נמחק? זה קורה באתר האומלל של 144 למשל, במקומות מסוימים שדורשים פרטי כרטיס אשראי ובעוד הרבה אחרים. מי בכלל רוצה לנקות את הטופס? לקח לי חצי שעה למלא אותו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, חצי שעה זה המון זמן. במהלך אותה חצי שעה בטח גם אכלת איזה סנדוויץ (או לפחות איזה בורקה או שתיים) ושתית לפחות כוס קפה אחת. ואם נשפך לך קצת קפה ולכלך את הטופס, תשלחי אותו ככה עם כתמים של קפה, עם פרורים של בורקס? מה יחשבו עלייך ב"בזק"? לא עדיף לנקות אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כל העניין, הם שמים את הכפתור הזה ליד כפתור ''חפש''. כך שברוב המקרים אני כבר מנקה את הטופס בעצמי, ובטעות. אגב, לא ראיתי בורקס מקרוב כבר המון זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ה"אגב" - איזה כיף לך! דווקא בזמן האחרון אני רואה יותר מדי בורקס בסביבתי, אם כי בדר כלל רק לשניות אחדות... טחר כך הם אינם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? כי הגדרת הטפסים ב-HTML מאפשרת הוספת כפתור שכזה ללא מאמץ תכנותי (<input type=reset>). הם מוסיפים את זה משום שהם מתכנתים ומשום שמתכנתים הם בד"כ גיקים ו/או טכנואידים. גיקים חושבים שאם קיימת אופציה (הגיקואיד יכנה את זה "פיצ'ר" תוך כדי התזת רוק קלילה על מסך מרצד), אז צריך להשתמש בה. אפשרות נוספת היא פשוט עצלנות לשמה. אם כבר מוסיפים כפתור כזה, אז המינימום שצריך להוסיף, לדעתי, הוא הודעה קצרצרה שמודיעה למשתמש שהוא עומד למחוק את כל התוכן של הטופס ושתאפשר לו לאשר או לבטל את הפעולה. ברוב המקרים אפשר להסתדר בלי שימוש בכפתור שכזה. _________ תאור המתכנת הממוצע הוא בצחוק, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_________ תאור המתכנת הממוצע הוא בצחוק מר, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_________ יותר בכיוון של גיחוך גיקי מר, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הכפתור „סגור חלון” נראה לי מטופש. מה רע להשתמש ב-X הפינתי שעליו החליטו אלוהים וביל גייטס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש לך דיבור עם הגמדים שגונבים לי את הכפיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרר שלי, למשל, האור ודאי אינו כבה כשסורים אותו. אין סיכוי כזה: הוא לא נדלק מלכתחילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משחק שחמט? (זאת לא שאלה מכשילה, אם התשובה חיובית יש לי אנלוגיה טובה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה: שחמטאי מומחה יודע באופן אינטואיטיבי לפסול הרבה אפשרויות בעץ המסעים העומדים לרשותו בלי ניתוח מפורט שלהן. הנסיון שהוא צבר והכשרון שלו יוצרים אצלו תפיסה (לא בהכרח מודעת) של המציאות השחמטית, והכרה של כל מיני מטא-חוקים שרק בקושי רב, אם בכלל, הוא יהיה מסוגל לנסח אותם במלים. "אינטואיציה" הוא המונח שמשתשמשים בו כדי לתאר את התופעה. מדי פעם, האינטואיציה הזאת מכשילה את המומחה שלנו. מסתבר שאם רק היה מעמיק לחקור בעץ המסעים איזה ענף שנראה חסר תקווה ממבט ראשון, היה מגלה דרך נאה לנצחון. גדולתם של רבי אמנים היא בין השאר בכך שזה לא קורה להם הרבה: האינטואיציה שלהם מעודנת ואינה מפילה אותם בפח הזה. אבל אין אדם1 שפטור מהכשל הזה לחלוטין. כאשר אלוף העולם השחמט מנתח מצב, אם הוא אומר פתאום "אהמממ. מעניין אם כדאי להקריב את הצריח ב ו7, אני חושב שהטור הפתוח הוא פיצוי מספיק על אבדן הכלי" כדאי לך לחשוב על האפשרות הזאת. לעומתו, כאשר טירון שרק אתמול הצליח להבין מה זאת הצרחה מכה עם הצריח שלו את הרגלי ב ו7, הכי סביר שהוא לא שם לב שהמלך יכה בחזרה. יש הסתברות קטנה מאד שהוא עלה כאן על משהו גדול. והנמשל: איינשטיין שהקריב את טרנספורמציית גליליי הכיר את המשחק לפרטיו, ולכן היה ראוי לתשומת לב רבה (מה עוד שהוא הראה בדיוק מה לעשות עם הטור שנפתח שם), ולעומתו דני שובבני שמדקלם מנטרות על העולם המופלא מסביב ועל קוצר ידו של המדע לתאר אספקטים מסויימים של המציאות כנראה יקבל מט בעוד שני מסעים, אם לא חבל לך על הזמן לשחק איתו. האפשרות שדני שלנו עלה על איזו אמת עמוקה אינה ניתנת לשלילה מוחלטת, וצודקים האומרים שאולי אנחנו מחמיצים כאן משהו גדול. העניין הוא שאין לאף אחד מספיק זמן ומספיק כסף להתחקות אחרי אותן אפשרויות שהסיכוי לכך שייצא מהן משהו מועיל הוא כמו הסיכוי שלי למצוא את עצמי על הירח בשניה הבאה. _____________ 1- או מחשב. גם הם לא בודקים את כל האפשרויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה משחק שחמט? (זו שאלה מכשילה רק אם בא לך לשחק) הניתוח שלך לא רע בכלל. תן לי רק להוסיף את הצד השני. דווקא האינטואיציה של רבי אמנים מטעה אותם די הרבה ובווריאנטים פשוטים יחסית. זה קשור בעיקר לאגו. ידוע הרי שהבעיה הכי גדולה עם נסיון זה שאתה נהפך להיות למלא בעצמך. אני בטוח שיש אינסוף פרופסורים עם המון ידע, שלא מגיעים לשום דבר חדש. מה לדעתך מבדיל את הממציאנים משאר ההדיוטות1? מעבר לזה אני לא בטוח שאתה יודע בדיוק מה היה התהליך המחשבתי של אינשטיין, ואם מראש הוא ידע בדיוק מה שהוא עושה, או שהלך בעיוורון אחרי רעיון שבתחילה נשמע לו יחסית הזוי. אתה דיברת כבר על התוצאה. את עניין האינטואיציה שלו אני מקבל בשתי ידיים, והדוגמא שלך הייתה יפה. ציינתי כבר שאני טיפש מדי לעניין החלומות הנבואיים. ועדיין עומד על זה, שבנושאים שאני טוב בהם ראיתי שהליכה מדי פעם אחרי רעיון הזוי2 (כמובן במסגרת כללי העולם שלי), הוכחה כמניבה פירות גם אם בסופו של דבר הרעיון הופרך. ולפעמים מניבה פירות טובים יותר מהליכה בדרך הרגילה. כדי להגיע לדברים חדשים צריך לחשוב הזוי ולא בנאלי. ___________ 1 מלבד מזל 1 אינטואיציה היא מילה הרבה יותר טובה. ונא לא לחזור לחלומות נבואיים, אני כבר מזמן לא מדבר על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאוריה של השכ"ג מקבלת חיזוק דוקא מן המקרה של תורות היחסות. תורת היחסות הפרטית היא לא דוגמה כל כך טובה, כיון ששם איינשטיין ידע בדיוק מה הוא עושה. המטרות היו מוגדרות מראש (שמירת האינוריאנטיות של חוקי ניוטון ושמירה על מהירות האור קבועה במערכות אינרציאליות). הטכנולוגיה המתמטית היתה קיימת (טרנספורמציית לורנץ נקראת כך לא לחינם) וגדולתו של איינשטיין נבעה מכך שהצליח לנסח את התמונה הכללית ולהבין את משמעויותיה. (במובן זה ניוטון היה גדול יותר שכן הוא נאלץ להמציא את הטכנולוגיה המתמטית שנדרש לה, החשבון האינפיניטיסימלי). בנוגע לתורת היחסות הכללית, אני רוצה שוב להמליץ על הספר של סטיבן ויינברג/חזון התאוריה הסופית (בפרט לאלו שעייפו מעודף הפרשנויות ה"רוחניות" בספרי מדע פופולרי). לטענתו חשיבותה של היחסות הכללית הוכרה עוד לפני שהיו לה הוכחות נסיוניות תקפות. ההכרה הזו התבססה על 2 גורמים: א. התפיסה האינטואיטיבית של הפיזיקאים (כמו השחמטאים) את ה"יופי" והקומפקטיות של התאוריה. ב. בניין התאוריה הסתמך יותר על הסבר חדש לתופעות שהיו ידועות לפניה (מחזור הפרצסיה של מסלול כוכב-חמה) מאשר על חיזוי של תופעות חדשות (התעקמות קרינת השמש). (בניגוד לאגדה המקובלת איינשטיין קיבל את הנובל על עבודותיו בתחום הפוטואלקטריות והתנועה הבראונית, לא משום שהפיזיקאים לא הצליחו להבין את תורות היחסות, אלא משום שהיו אז עדיין מחלוקות לגבי האישור הנסיוני שלהן. לגבי חשיבותו של הפיזיקאי ממשרד הפטנטים של שוויץ, אני לא חושב שהיה למישהו ספק כבר בשנות העשרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד נהניתי מהתגובות האחרונות שלך. אני חושב שהדוגמה שלך עם סיעור המוחות הייתה יפה וקולעת, אם כי חשתי שהיא נפלה על אזניים ערלות. באמת הרוח הכללית כאן היא של נצחנות ולא של זרימה עם רעיונות (יש כאן אידיאולוגיה אנטי-זרימתית מוצהרת :), והרבה פעמים יש ההרגשה שאנשים מזדהים כ"ך עם האידיאולוגיה שלהם שהם לא מקשיבים למה שנאמר. (זה בטח קורה גם לי). בכל אופן, סחטיין על הסבלנות ועל ה(רחמנא לצלן)פתיחות. שבוע טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זרימה עם הרעיונות'' תביא אותך כמעט בוודאות לשפדן. (מתוך ''מתחת לתחת'' בטאון אגודת האינסטלטורים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה בעייתית: בהתחשב בעובדה שבשנת 1905 איינשטיין היה "בסך־הכל" בוגר המכון הטכנולוגי של ציריך שלא הצליח להשתלב באקדמיה, לא ברור עד כמה קורא של המאמר שלו צריך להניח שהוא יודע מה שהוא עושה כאשר הוא מקריב את טרנספורמציית גליליי. לורנץ, שהיה באותה תקופה כבר בעל מוניטין מסויים, הגיע בנפרד ממנו לאותה מתמטיקה אך לא היו מוכן לזרוק לפח את גלילאו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |