 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה: שחמטאי מומחה יודע באופן אינטואיטיבי לפסול הרבה אפשרויות בעץ המסעים העומדים לרשותו בלי ניתוח מפורט שלהן. הנסיון שהוא צבר והכשרון שלו יוצרים אצלו תפיסה (לא בהכרח מודעת) של המציאות השחמטית, והכרה של כל מיני מטא-חוקים שרק בקושי רב, אם בכלל, הוא יהיה מסוגל לנסח אותם במלים. "אינטואיציה" הוא המונח שמשתשמשים בו כדי לתאר את התופעה. מדי פעם, האינטואיציה הזאת מכשילה את המומחה שלנו. מסתבר שאם רק היה מעמיק לחקור בעץ המסעים איזה ענף שנראה חסר תקווה ממבט ראשון, היה מגלה דרך נאה לנצחון. גדולתם של רבי אמנים היא בין השאר בכך שזה לא קורה להם הרבה: האינטואיציה שלהם מעודנת ואינה מפילה אותם בפח הזה. אבל אין אדם1 שפטור מהכשל הזה לחלוטין. כאשר אלוף העולם השחמט מנתח מצב, אם הוא אומר פתאום "אהמממ. מעניין אם כדאי להקריב את הצריח ב ו7, אני חושב שהטור הפתוח הוא פיצוי מספיק על אבדן הכלי" כדאי לך לחשוב על האפשרות הזאת. לעומתו, כאשר טירון שרק אתמול הצליח להבין מה זאת הצרחה מכה עם הצריח שלו את הרגלי ב ו7, הכי סביר שהוא לא שם לב שהמלך יכה בחזרה. יש הסתברות קטנה מאד שהוא עלה כאן על משהו גדול. והנמשל: איינשטיין שהקריב את טרנספורמציית גליליי הכיר את המשחק לפרטיו, ולכן היה ראוי לתשומת לב רבה (מה עוד שהוא הראה בדיוק מה לעשות עם הטור שנפתח שם), ולעומתו דני שובבני שמדקלם מנטרות על העולם המופלא מסביב ועל קוצר ידו של המדע לתאר אספקטים מסויימים של המציאות כנראה יקבל מט בעוד שני מסעים, אם לא חבל לך על הזמן לשחק איתו. האפשרות שדני שלנו עלה על איזו אמת עמוקה אינה ניתנת לשלילה מוחלטת, וצודקים האומרים שאולי אנחנו מחמיצים כאן משהו גדול. העניין הוא שאין לאף אחד מספיק זמן ומספיק כסף להתחקות אחרי אותן אפשרויות שהסיכוי לכך שייצא מהן משהו מועיל הוא כמו הסיכוי שלי למצוא את עצמי על הירח בשניה הבאה. _____________ 1- או מחשב. גם הם לא בודקים את כל האפשרויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה משחק שחמט? (זו שאלה מכשילה רק אם בא לך לשחק) הניתוח שלך לא רע בכלל. תן לי רק להוסיף את הצד השני. דווקא האינטואיציה של רבי אמנים מטעה אותם די הרבה ובווריאנטים פשוטים יחסית. זה קשור בעיקר לאגו. ידוע הרי שהבעיה הכי גדולה עם נסיון זה שאתה נהפך להיות למלא בעצמך. אני בטוח שיש אינסוף פרופסורים עם המון ידע, שלא מגיעים לשום דבר חדש. מה לדעתך מבדיל את הממציאנים משאר ההדיוטות1? מעבר לזה אני לא בטוח שאתה יודע בדיוק מה היה התהליך המחשבתי של אינשטיין, ואם מראש הוא ידע בדיוק מה שהוא עושה, או שהלך בעיוורון אחרי רעיון שבתחילה נשמע לו יחסית הזוי. אתה דיברת כבר על התוצאה. את עניין האינטואיציה שלו אני מקבל בשתי ידיים, והדוגמא שלך הייתה יפה. ציינתי כבר שאני טיפש מדי לעניין החלומות הנבואיים. ועדיין עומד על זה, שבנושאים שאני טוב בהם ראיתי שהליכה מדי פעם אחרי רעיון הזוי2 (כמובן במסגרת כללי העולם שלי), הוכחה כמניבה פירות גם אם בסופו של דבר הרעיון הופרך. ולפעמים מניבה פירות טובים יותר מהליכה בדרך הרגילה. כדי להגיע לדברים חדשים צריך לחשוב הזוי ולא בנאלי. ___________ 1 מלבד מזל 1 אינטואיציה היא מילה הרבה יותר טובה. ונא לא לחזור לחלומות נבואיים, אני כבר מזמן לא מדבר על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאוריה של השכ"ג מקבלת חיזוק דוקא מן המקרה של תורות היחסות. תורת היחסות הפרטית היא לא דוגמה כל כך טובה, כיון ששם איינשטיין ידע בדיוק מה הוא עושה. המטרות היו מוגדרות מראש (שמירת האינוריאנטיות של חוקי ניוטון ושמירה על מהירות האור קבועה במערכות אינרציאליות). הטכנולוגיה המתמטית היתה קיימת (טרנספורמציית לורנץ נקראת כך לא לחינם) וגדולתו של איינשטיין נבעה מכך שהצליח לנסח את התמונה הכללית ולהבין את משמעויותיה. (במובן זה ניוטון היה גדול יותר שכן הוא נאלץ להמציא את הטכנולוגיה המתמטית שנדרש לה, החשבון האינפיניטיסימלי). בנוגע לתורת היחסות הכללית, אני רוצה שוב להמליץ על הספר של סטיבן ויינברג/חזון התאוריה הסופית (בפרט לאלו שעייפו מעודף הפרשנויות ה"רוחניות" בספרי מדע פופולרי). לטענתו חשיבותה של היחסות הכללית הוכרה עוד לפני שהיו לה הוכחות נסיוניות תקפות. ההכרה הזו התבססה על 2 גורמים: א. התפיסה האינטואיטיבית של הפיזיקאים (כמו השחמטאים) את ה"יופי" והקומפקטיות של התאוריה. ב. בניין התאוריה הסתמך יותר על הסבר חדש לתופעות שהיו ידועות לפניה (מחזור הפרצסיה של מסלול כוכב-חמה) מאשר על חיזוי של תופעות חדשות (התעקמות קרינת השמש). (בניגוד לאגדה המקובלת איינשטיין קיבל את הנובל על עבודותיו בתחום הפוטואלקטריות והתנועה הבראונית, לא משום שהפיזיקאים לא הצליחו להבין את תורות היחסות, אלא משום שהיו אז עדיין מחלוקות לגבי האישור הנסיוני שלהן. לגבי חשיבותו של הפיזיקאי ממשרד הפטנטים של שוויץ, אני לא חושב שהיה למישהו ספק כבר בשנות העשרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד נהניתי מהתגובות האחרונות שלך. אני חושב שהדוגמה שלך עם סיעור המוחות הייתה יפה וקולעת, אם כי חשתי שהיא נפלה על אזניים ערלות. באמת הרוח הכללית כאן היא של נצחנות ולא של זרימה עם רעיונות (יש כאן אידיאולוגיה אנטי-זרימתית מוצהרת :), והרבה פעמים יש ההרגשה שאנשים מזדהים כ"ך עם האידיאולוגיה שלהם שהם לא מקשיבים למה שנאמר. (זה בטח קורה גם לי). בכל אופן, סחטיין על הסבלנות ועל ה(רחמנא לצלן)פתיחות. שבוע טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זרימה עם הרעיונות'' תביא אותך כמעט בוודאות לשפדן. (מתוך ''מתחת לתחת'' בטאון אגודת האינסטלטורים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה בעייתית: בהתחשב בעובדה שבשנת 1905 איינשטיין היה "בסך־הכל" בוגר המכון הטכנולוגי של ציריך שלא הצליח להשתלב באקדמיה, לא ברור עד כמה קורא של המאמר שלו צריך להניח שהוא יודע מה שהוא עושה כאשר הוא מקריב את טרנספורמציית גליליי. לורנץ, שהיה באותה תקופה כבר בעל מוניטין מסויים, הגיע בנפרד ממנו לאותה מתמטיקה אך לא היו מוכן לזרוק לפח את גלילאו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לדעתי, האנלוגיה בעייתית מעט. דרך הטיעון חשובה הרבה יותר מזהות הטוען. בכל זאת, אולי ניתן להעזר בה כדי להבהיר את מהות הבעייתיות במוכנות לקבל כל תאוריה הזויה; ההבדל בין אותו שחקן מתחיל לרב-אמן הוא לא רק במה שאנחנו חושדים שהביא אותם לכלל אותו מהלך מדובר, אלא מה יקרה אם נשאל אותם לפשר אותה החלטה. השחקן המתחיל, אם ישאל, סביר שיקרה אחד מהדברים הבאים; או שהוא יבחן שוב את העמדה המתקבלת שני מסעים מאוחר יותר, ויודה בטעותו, או שבעזרת דמונסטרציה של הוריאנטים השונים (כלומר של העמדות "העתידיות") יצליח לשכנע אותנו ב-"צדקת דרכו". כעת, אם לחלופין יטען, שכל מה שמנחה אותו היא האינטואיציה, ואין הוא מוכן כלל לבדיקה אמפירית של הצעתו ... או גרוע מכך, יציע אפשרויות או מסעים החורגים מכללי המשחק כדי להצדיק את אותו מהלך מפוקפק – ברור שאין שום סיבה לבזבז עליו את זמננו. ... והנמשל די ברור, אני מקווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני מקבל את התיקונים והעידונים של האנלוגיה שעשיתי. החלק המשמעותי שם היה העובדה ש*אין ברירה* אלא לקצוץ באכזריות את עץ המסעים, למרות שבכך אנחנו עלולים להחמיץ איזה מט פנטסטי אחרי שהקרבנו את כל הכלים שלנו מלבד המלך ורגלי (חסום) אחד. המומחים הם אלה שקוצצים את העץ בצורה חכמה, והסיכוי שטירון בן יומו יעשה זאת זניח לחלוטין. סיעור מוחות בין רבי אמנים הוא דבר אחד, דיון בכל הצעה ("שח! שח!") של פאצר מצוי הוא משהו אחר לגמרי. ולכותב שלפניך: נכון, אבל הוא דיבר בשפה שכל "שחמטאי" הבין. הוא לא אמר משפטים כמו "כדאי להקריב את הצריח כי זה יאפשר לסדר את הכלים שלנו בצורת פירמידה ונוכל להשתמש באנרגיה הקריסטלית למוטט את היריב". הסיבה שגררתי הנה את איינשטיין היא השימוש שעושים במהפכה שלו כדי ל"הוכיח" את ההבטחה הגלומה בשבירת פרדיגמות. סיכוייו של פיל לגלות אמיתות חדשות בחנות חרסינה אינם משהו שכדאי להסתמך עליו. _____________ ולראובן: לא, אני לא מתיימר להיות מומחה בשח או בכל תחום אחר. אני רק מתיימר לדעת למי כדאי להאזין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך אני אקבל את השימוש במילה פאצר, כתשובה חיובית לזה שאתה משחק שח1. אני חושב שהעיקר שרצית להעביר הועבר במלואו ובצורה ברורה כבר בתגובה הראשונה, למרות החורים. אני לומד מהר, ולהבא נדע לדבר איתך רק על נושאים שאני מתיימר להבין בהם. אבל רק הערה קטנה... אני בטוח שגם אם היה מולך כאן מומחה בעל שם עולמי בחקר חלומות ומימדי זמן מקביליים, והיה מדבר איתך על אינטואיציה שלו (ללא הוכחות), ומציע ניסוי כזה או אחר, היית מתנהג בצורה דומה2. לדידי, הבעיה אצלך היא יותר עם הנושא, ופחות עם מי שמנסה להתעסק בו. _____________ 1 נראה לי שמצאת את מילת הקוד העברית היחידה שיכולה להבדיל את השחמטאים משאר העולם :-) 2 רק שהוא מן הסתם היה עושה עבודה הרבה יותר טובה ממני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה אצלי הרבה יותר חמורה מזאת שהצבעת עליה, או לפחות זה מה שהשרינק שלי טוען. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמורה ככל שתהיה, אם השרינק שלך טוען שיש לך רק בעיה אחת, אז אולי מצבך טוב משל רובנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, *מצבו* טוב משל כולנו. כל פעם יש רק בעיה אחת, אבל מיד כשהיא נפתרת1 צצה חדשה. _____________ 1- אכן, אני כבר לא מוצץ אצבע! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הכרתי את ''פאצר'' (ממישהו אחד בלבד, שהשתמש בה במשך שבועיים בערך, וכבר עברו איזה תריסר שנים) מברידג' דווקא. אשמח ללמוד עליה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכירה אותה משום מקום. אפשר תרגום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פאצר" – בעגה השחמטאית, כינוי לשחקן חלש. אינני יודע בודאות מה מקור המילה אבל פעם שמעתי הסבר שגורס כי מקורו בקריאה: "פט, סיר! (Sir)", שהכריז איזה שחמטאי לאחר שיריבו כשל בניסיון להכריע את המשחק במט, בעמדה זכויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר הזה נשמע קלוש משהו (בין השאר, כי באנגלית בכלל לא משתמשים במלה "פט"), אז הלכתי למילון הגרמנית ומצאתי ש-pazen (פאצן) הוא פועל סלנג שפירושו לעשות טעות טפשית, לאו דווקא בשחמט, ומכאן "פאצר" הוא מי שעושה כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ההסבר שלך נשמע סביר הרבה יותר. האם יש קשר ליידיש, או שזו גרמנית טהורה? (אולי עצם הפיכת הפועל לשם-עצם, כלומר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיכת הפועל לשם-עצם על-ידי סיומת er עובדת באותה צורה בגרמנית, יידיש ואנגלית. מילון היידיש שלי לא מכיר את הפועל הזה, אבל זה לא אומר כלום (הוא קטן בהיקפו, ומתבייש מסלנג). כך שאני לא יודע מה המסלול שהוא עבר בדרך לכאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאת לך בפני מי להתנצל. אני אפילו את זה לא יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הערה 1: קל מאוד לבנות תוכנת מחשב שתבדוק את כל האפשרויות. הבעיה היא להיות שם כאשר היא תוציא את הפלט שלה. כמה טוב שיש חלומות נבואיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, לכן אמרתי ''אין מספיק זמן...''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |