בתשובה לדרור, 16/09/05 16:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איני צמחוני כלל, אבל לפחות 2 המאבקים האחרונים של צער בע"ח (נגד ייצור כבד אווז ונגד הפרוות), נראים לי מוצדקים בתוקף היות התופעות הפרזות של המין האנושי. אפשר לאכול אווזים, אבל להתעלל בהם לאורך כל חייהם לצורך הפקת מאכל אחד ספציפי, נראה כהפרזה מיותרת. הצרה היא שחסידים קיצוניים של צער בע"ח וצמחוניים הם בפני עצמם הפרזה של ההתנהגות האנושית. כל הטבעונות והחקלאות האורגנית למיניה מתקיימות בזכות העובדה שהן מיועדות לשברי הפרומיל העשיר של האנושות. אין ביכולתן להזין בצורה מספיקה את 6-8 מיליארד התושבים האנושיים של הכדור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הצרה האמיתית היא שבנושאים האלה, כמו בפוליטיקה, כל אחד בטוח שהוא מומחה ומבין יותר מכולם. צא ולמד: תעשיית הבשר היא מהגורמים הבזבזנים והמזהמים ביותר בעולם. התעשייה הזאת מזיקה לבעלי חיים, מזיקה לאנשים שאוכלים את המוצרים שלה ומזיקה מאד לסביבה. הרבה יותר זול לגדל מזון צמחי מאשר לגדל חיות כדי לשחוט אותן - בכל יחידת שטח המשמשת כיום לגידול בע"ח ניתן להפיק פי 15 עד פי 20 מזון צמחי. מוצרי בשר מסוימים וגם חלב וביצים הם זולים יחסית רק מסיבה אחת - הממשלה מסבסדת אותם מכספי המיסים של כולנו בעקבות הסכמי קומבינה עם המגדלים המיוצגים בממשלה ע"י משרד החקלאות. גם כשקבעת שצמחונים הם שברי הפרומיל העשיר של האנושות כנראה שכחת שחצי מבני דת ההינדו, ובמיוחד הברהמינים, הם צמחונים (רובם טבעונים) והם ממש לא שברי פרומיל וממש לא עשירים, אז אני מבקשת לחשוב קצת לפני שמשמיצים ומפזרים עובדות לא נכונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 151845 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להירגע. אני בטוח שאני לא מומחה או מבין יותר מכולם. לגבי טענתך בנוגע לצמחונות ההודית יתכן שהיא נכונה. ארשה לעצמי לפרט כמה ספקות שיש לי. הצמחונים מתוך אמונה הם הבודהיסטים ולא ההינדים (וגם כמעט כל הבודהיסטים אוכלים בשר ורק מיעוט קטן, קריא הנזירים, מקפידים על טבעונות). ההינדים אינם צמחונים בעיקרון (הצמחונות מאפיינת את הג'אייניזם שהוא פלג קטן בן כמה מיליונים בהודו), אלא נמנעים מאכילת פרות (התרנגולות הם המזון המועדף בדרום אסיה). הברהמינים אינם חצי מבני דת ההינדו אלא מיעוט. מאחר והברהמינים הם העלית ההינדית אני מנחש שהם זוכים לאכול בשר יותר מבני הקאסטות האחרות. ה''צמחונות'' ההודית היא כנראה יותר עניין של עוני מסורת והרגלים ארוכי שנים מאשר של בחירה. בכל אופן הודו אינה ממש דוגמה של אוכלוסיה מוזנת היטב. דבר אחר שלמדתי עליו לאחרונה, הוא שדוקא המעבר לאכילת חלבון מן החי איפשר את גידולו המהיר של המוח אצל אבותינו קופי-האדם, מאחר והוא איפשר צמצום של הזמן והמאמץ שנדרש לאיסוף המזון הצמחוני. בקיצור, יתכן שאכילת בשר קשורה לאופי ולתכונות האנושיות יותר ממה שנוח לך להודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסקירה ההיסטורית-אנתרופולוגית-אבולוציונית הזו נחמדה מאוד, אבל היא מתייחסת רק להערה שולית בתגובה של האלמונית. לנוחותך, הנה שוב הטענה המרכזית שלה: "תעשיית הבשר היא מהגורמים הבזבזנים והמזהמים ביותר בעולם. התעשייה הזאת מזיקה לבעלי חיים, מזיקה לאנשים שאוכלים את המוצרים שלה ומזיקה מאד לסביבה. הרבה יותר זול לגדל מזון צמחי מאשר לגדל חיות כדי לשחוט אותן - בכל יחידת שטח המשמשת כיום לגידול בע"ח ניתן להפיק פי 15 עד פי 20 מזון צמחי. מוצרי בשר מסוימים וגם חלב וביצים הם זולים יחסית רק מסיבה אחת - הממשלה מסבסדת אותם מכספי המיסים של כולנו בעקבות הסכמי קומבינה עם המגדלים המיוצגים בממשלה ע"י משרד החקלאות." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שיש צער בע"ח יש גם צער הולכי על שתיים. היה אפשר למתן את הצליל הלעגני בדבריך. אני איני מתנגד נחרץ של הצמחונות. אני רק לא מאמין משוכנע ואומר הן לדעותיך. אין סיבה טובה שכל ויכוח יגרר מיד לאגרסיות והלעגה. אני איני בעל סמכא בעיני לפסול את ה"טענה המרכזית". אני פשוט רוצה להביע כמה ספקות. א. נדמה לי שהתשובה לטענה היא שמרבית שטחי המרעה כלל אינם מתאימים לחקלאות אינטנסיבית. בכל אופן מנין נלקחו הנתונים שצוטטו (פי 15 עד פי 20)? מה אומרים ברי הסמכא והכלכלנים? ב. מה האינטרס של ממשלות מרובות בכל העולם לסבסד מגדלי בעלי חיים ולא מגדלי אורז שעועית וקישואים? ג. עניין הבודהיזם אינו שולי בעיניי. מאחר ואני מתנגד למטלות נוספות על שלטון החוק (לאור הצלחותיו המפליגות במניעת מעשי שוד אונס ורצח), הדרך הנכונה למעבר לכלכלה צמחונית היא דרך דתית-אידיאולוגית. העובדה שמדינות בודהיסטיות (יפן, סין והודו-סין) מקיימות כלכלות בשר, למרות שהבודהיזם דוגל בצמחונות אידיאולוגית אומרת דרשני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן ואת צודקת. אבל אנשים אוהבים לאכול בשר וגם צריכים אותו. כדי שצמחים יהוו תחליף נאות להמנעות מבשר, צריך לשמור על דייטה מאד מתוכננת (B12). נעשה מחקר במסופוטמיה (אינני זוכר היכן אפשר למצוא אותו) אבל התגלה מהקברים, שהאצילים שאכלו בשר, היו גבוהים יותר מהעם הפשוט שאכל רק צמחוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא *כזאת* מתוכננת - כולה שילוב של קטניות ודגנים, שיוצר חלבון מלא. פיתה עם חומוס וטחינה, אורז עם שעועית או עדשים (מג'דרה), קינואה עם עדשים, תירס עם אפונה ונוסחאות דומות. לא רואה מה "מתוכנן" פה יותר מאשר הקפדה על פולקע פעם ביום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומאין B12, ברזל ואומגה 3? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברזל יש בטופו, בעדשים, בקטניות, בתרד, בכרוב, בפטרוזיליה, בנבטים, בדלעת והרשימה עוד ארוכה. אומגה 3 הכי כדאי לצרוך מזרעי פשתן (flax בלעז) טחונים למרות שיש גם בכל מיני שקדים ואגוזים ובעוד מקומות. בריאותית זה עדיף על אכילת דגים שיחד עם האומגה 3 מכניסים לגוף גם כל מני רעלים. B12 מייצרים לבד או משלימים ממזונות מועשרים ומטבליות. מי שהוא טבעוני מלידה או מגיל צעיר בדרך כלל לא צריך השלמת B12 כי הגוף מייצר לעצמו את הויטמין בכמות הדרושה, אבל מי שאכל בשר שנים והפסיק צריך לעתים קרובות להשלים B12. לפעמים מספיקים מזונות מועשרים (חלב סויה, דגני בוקר) ולפעמים עדיף לקחת טבלית אלף מיקרוגרם B12 שמניחים מתחת ללשון פעם בשבוע. סטטיסטית בערך שליש מהציבור סובל ממחסור ב-B12 כך שזו לא בעיה רק של צמחונים. אנשים פשוט לא יודעים שחסר להם הויטמין כי קופות החולים לא מאשרות בדיקת B12 באותה קלות שמאשרים בדיקות דם אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האם יש שם מספיק ברזל, והאם מספיק ממנו נספג בגוף? ב. אילו רעלים מכניסים דגים לגוף? ג. כיצד הגוף מייצר לעצמו B12 אצל מי שהוא טבעוני מלידה? ד. מנין לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כן וכן. ב. בעיקר כספית (http://www.nal.usda.gov/fsrio/topics/tpmercury.htm) אבל לא רק. ג. B12 מיוצר, תמיד, על ידי חיידקים. גם במעי האדם יש חיידקים שמייצרים B12, אבל אכילת בשר מדכאת עם הזמן את פעילותם. ד. ידע כללי - חמישים לירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. נכון, במעי האדם יש חיידקים שמייצרים B12, אבל עד כמה שאני יודע, הם מייצרים זאת במעיים, שם אין קליטה של B12 ע"י הגוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קינואה הוא ספק-דגן, אחד המזונות העתיקים של האדם, ומה שיכול להציל את ארוחת הערב של כל אייל גיק שמתקשה בבישול - שלא כמו אורז, לא צריך שום מומחיות כמו לבשל אותו, למעשה כמעט בלתי אפשרי להרוס אותו (אלא אם מתאמצים לשרוף את הסיר). מבשלים כמעט ללא מלח - טעים-טעים כשהוא מעורבב בסלט ירקות טרי (ורסיה של טבולה) ועם רוטב טחינה ליד, או מתובל בכמה טיפות סויה, ליד ירקות מוקפצים. להשיג עכשיו בכל סופר כמעט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ושכחתי - אם מבשלים קינואה עם עדשים אדומות ובצל מטוגן, מקבלים מג'דרה משודרגת. זה כדאי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בכל סופר? מעניין, אני אבדוק. לולא היית מציינת, אפשר היה להניח שזה נמכר רק בבתי טבע וכאלה..) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון, הקינואה היה סוג הדגן היחיד שהיה מוכר באמריקה לפני בוא האירופאים (הכלכלות שם היו של תפ''א ותירס). ע''פ הספר ''רובים חיידקים ופלדה'', אחת הסיבות לפיגור ההתפתחות באמריקה לעומת אירו-אסיה היא היבולים הנמוכים מאוד של הקינואה ביחס לדגנים השליטים (חיטה שעורה ושיבולת שועל). זהו פתח נוסף לויכוח על קונספירציות טבעוניות (להרעיב את העניים וכו'), אבל נשמור את זה למקום אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתך שהמעמדות השליטיםן היו ניזונים מבשר? (על פי הריס- במקסיקו מבשר אדם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והקינואה לא (כפי שטורחים לציין בכל כתבה על הקינואה) - הוא פרי של איזה שיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"טעים-טעים"? בחייך. הוא מצטיין בערך גליקמי נמוך ועוד מאפיינים מבוקשים, אבל הטעם אינו הצד החזק שלו, אלא אם כן את אוהבת קלקר באופן כללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכלתי לא מעט מזה בדרום אמריקה, וזה לא פחות טעים מאורז (כלומר, תלוי בעיקר מה זורקים לסיר בזמן הבישול). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורז (לפחות מלא) יכול להיות טעים גם אם זורקים לסיר בזמן הבישול רק קמצוץ מלח. בוא נתווכח על טעם וריח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב, אני צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורז מלא זה בריא. אתה רוצה טעים, תזמין פיצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, אז אייל שני, במדור שלו במוסף הארץ שלוקח זמן להתרגל אליו, פרסם שני מתכונים, אחד לאורז מלא (עגול!) ואחד לקינואה. הם על אותו פרינציפ, והם תשובה חזקה מאוד לך ולאיזי, בהתאמה. לא הייתי חושב להכין את שני המאכלים האלה רק מטעמי בריאות, אבל זה יוצא יותר טעים מרוב מנות הפחמימות בסביבה. אם מוסיפים הכל בסוף, זה גם מספיק חגיגי למסיבה לא רשמית. אז ככה (אני מפשט קצת ומאחד קצת): מגררים גס המון גזר - בערך בכמות האורז/קינואה היבש/ה. מטגנים כמה דקות בקצת שמן זית, בסיר כבד. מוסיפים את הדגן הנבחר (רצוי לא לשטוף), ומערבבים עוד כמה דקות עד שחם. מוסיפים מים רק עד כיסוי. מלח לא. מכסים הרמטית ומבשלים על אש כמה שיותר נמוכה, חמישים דקות (אורז) או עשרים וחמש (קינואה). מכבים, נותנים לעמוד כמה דקות, ומפלפלפים עם מזלג. עכשיו זה כבר די טעים, אבל אם רוצים להגשים את ההבטחה מהפסקה הראשונה, מוסיפים עוד קצת שמן זית, מערבבים (הוא ממליץ בידיים. יש בזה משהו, מצד שני יש אילוצי מציאות). אז מוסיפים קצת רוטב סויה, וזרעים של עגבניה עם המיץ שסביבם. זרעים של עגבניה! בשביל דברים כאלה שווה להתרגל לאייל שני: רוצים קצת חומץ בתבשיל, אבל כל חומץ אחר, כולל מיץ לימון, יהיה תוקפני מדי. הטעמים כאן עדינים. ועכשיו, כדי שבאמת יהיה חגיגי, מוסיפים הרבה מאוד בצל ירוק חתוך זעיר, פטרוזיליה, שמיר, פלפל ירוק חריף, ומי שלא בדיאטת הרזיה או צריך להתחלק עם פעוטות - פיסטוק או קשיו. ואם נדמה כאן שמה החוכמה, עם כל התבלינים האלו - אז לא; כל התוספות עושות הרבה כיף בפה, אבל מתחתם יש טעם ברור וטעים של האורז או הקינואה בטהרתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שאלה שאלתי שהמתכונים עונים עליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, טעות - השכ''ג. ולא שאלה, אלא טענה, בגנות הקינואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה קורא את אייל שני, אז אולי אתה יכול לענות לי, המאמר "חביתה פשוטה ב-12 שלבים"1 נכתב ברצינות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הוא כותב שם "הקרישה" ו"הקרישו". לא צריך להיות "נקרשה" ו"נקרשו" בהתאמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי חצי ברצינות - הוא התכוון לכל מה שהוא כתב, אבל הקצין את הפירוט תוך מודעות עצמית. אבל גם כקורא אדוק אני לא בטוח לשום כיוון. בכל אופן, זה בבירור יותר קיצוני מכל כתבה אחרת שלהם שזכורה לי. נדמה לי שזה היה אחד הטורים הראשונים שלהם - השני או השלישי - מעין מבחן קבלה בהלם לקוראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם כמה דברים שנראים לי, כמכין חביתות ותיק, די תמוהים. למה צריך לשים שמן עד שנראה כאילו יש יותר מדי? בדרך כלל אני שם שמן זית כזית וזה די והותר. מה מזיק בזה שמערבבים יותר מדי? אם אני מערבב מעט מדי זה יוצא לרוב יותר ביצה מקושקשת מחביתה. מה הקטע עם לשבור את הביצה בלי לפגום בחלמון? הוא לא יודע שרוב החביתות הן ביצי עין שלא נשברו כהלכה ולכן קושקשו למוות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחשת שלשיטתו, צריך חלמון שלם כדי שיהיה אפשר לספר לו סיפור לפני הטיגון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי בשביל התענוג של הרגע שבו המזלג מפוצץ את החלמון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות קורא אחד לא עמד במבחן הקבלה הזה. בכל מקרה, יצא לי לקרוא עוד כתבה שלהם1, גם היא קיצונית בצורה שלא ברורה לי אם מדובר בטירוף או בהומור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדרך כלל קיצוני, זה על גבול המגוחך, אבל הם בהחלט מלמדים שיעור בתשומת לב זנית לפרטים קטנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר לא חורג בעיניי מהקו הרגיל שלהם1. זה לא הומור, למרות שהוא2 בלי ספק מודע לחריגות שלו. האם זה טירוף? אחרי שהתרגלתי, אני מכור למדור, גומע אותו בשקיקה, ומוצא בו הרבה אמיתות (לצד לא מעט דברים שגם לי נראים תמוהים). כך שבעיניי הוא שפוי (ובאמת יותר טוב מאחרים), מצד שני לא חייבים לקבל אותי כמדד לשפיות. אם כבר טירוף, הייתי הולך על ביקורות היין של דניאל רוגוב. גם אותן אני גומע, אבל יותר כמו פריק-שואו. לא שאני באמת טוען שהוא מטורף - רק המציאות הקטנה שאני מכיר יותר רחוקה ממנו. 1 ה"הם" הזה מטעה כמובן: למרות ששני בני הזוג חתומים על המדור, ואין הפרדה גרפית בין החלקים שלו לשלה, ברור שמדובר בשני כותבים שונים, רק אחד מהם הוא הקיצוני, ואילו השניה מייצגת את הנורמליות. חלק מהקסם של המדור (ויש שיאמרו, מן הסתם, חלק מהבלתי-נסבלות שלו) הוא המתח הגלוי ביניהם. 2*הוא* מ-1. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ. אולי נעשה מקצה שיפורים קינואה בקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השמועה אומרת שגם עם קלקר אפשר להגיע לתוצאות טובות אם אתה מוכן להקדיש את חייך לפרוייקט ובמקום זרעי עגבניה להוסיף קוצים של סברס שהושרו ביין בורדו למשך שישה חודשים. הערבוב, אם יש צורך לציין עניין ברור שכזה, נעשה ברגליים (זה בשביל לקבל ארומה קלה של פטריות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צחוק צחקתי, אבל כדאי לציין על המתכון הכפול לעיל שהוא פשוט לאין ערוך מבישול של אורז לבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לבשל אורז לבן/מלא אני שוטף אותו (מה רע בשטיפה, באמת?) ושם בסיר עם שמן זית ואולי מוסיף טיפה מלח ואבקת מרק. איזו שיטה פלאית אתה מכיר לגירור גס של המון גזר כדי שהמתכון הכפול יהיה יותר פשוט? (לחילופין, מה המתכון *שלך* לאורז לבן?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטיפה מסירה את העמילן מהאורז. יש לזה פנים לכאן ולכאן. אבל בכל מקרה, הוא יותר טעים ויותר "אחד אחד" אם *מטגנים* אותו רגע בשמן זית לפני שמוסיפים מים ומתחילים לבשל (וזה אומר שמוסיפים אותו לסיר כשהוא לא שטוף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יוצא מדעתי. עד היום שמעתי שצריך לשטוף את האורז לפני *כדי* שהוא לא יידבק ויהיה "אחד אחד". לטגן לפני הוספת המים אני תמיד מטגן. מה הפנים לצד השני? אם לא שוטפים את האורז הוא פחות בריא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אורז לא דביק זאת מטרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין של טעם, אני מניח. אני אוהב אורז לא דביק הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ככה: אותו עמילן הוא מה שנותן לדגן/פסטה טעם קצת יותר mushy (מילה עברית?) ופחות "פלסטיקי". בהכנת ריזוטו למשל, בונים על העמילן שמצטבר והופך את התבשיל החורפי הזה לכמעט דייסה. אז נכון שבאורז רגיל ההימנעות משטיפה לכאורה מנוגדת ליעד "אחד אחד". אבל כיוון שאתה ממילא מטגן את האורז בשמן קודם, כלומר משתמש בשיטה יעילה לא פחות - עדיף לטגן אורז יבש ולא רטוב (כך השמן גם מצליח לעטוף אותו יפה ולמנוע הידבקות של הגרגרים), לוותר על השטיפה ולשמר את הטעם המקורי של האורז. אגב, פעם (אתה בטח לא זוכר) כשהקולינריה במדינת ישראל התמצתה בספרי רות סירקיס, אנשים היו נוהגים לשטוף את הפסטה במים קרים *אחרי* הבישול. עכשיו זה כמובן הוצא מחוץ לחוק, אבל בזמנו המנהג המגונה הזה היה מונע ספיגה טובה של הרוטב בפסטה, והפיק בעצם שרוכי פלסטיק חסינים בפני כל טעם שהוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אני אנסה בלי שטיפה בפעם הבאה. אגב, בספר החביב "אפשר גם בלי קוויאר" נותנים בהתחלה טיפ נגד הידבקות אורז - לשטוף אותו *אחרי* הבישול. כאן הבעיה היא לא שהרוטב לא נדבק (אני אוכל אורז בלי רוטב) אלא שהתיבול שכבר היה איתו בזמן הבישול נשטף, והתוצר די חסר טעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנוהג ההוא מקורו בימים שהפסטה הישראלית לא היתה מיוצרת מחיטת דורום, ואם היא לא נשטפה מיד לאחר הבישול, היתה מתקבלת עיסת בצק דביקה שצריך לאכול עם סכין ומזלג. לא כיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יתברר לי שכאשר לא שוטפים את האיטריות הטעם יותר טוב, הרי שכל הזמן שכיליתי באייל על כתיבת וקריאת הודעות תשתלם. אל גור (וברקת), תודה!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, ניסוי שדה (תוצרת ויטה)הפריך את הטענה. אני די מאשש את הוצאה של נועה ו תגובה 334382. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויטה? כל פסטה ראויה לשמה1 אינה צריכה שטיפה אחרי הבישול, אלא אם כן אתה מבשל אותה יותר מדי זמן. יש לי נסיון של ארבעים שנה בעניין הזה. ____________ 1- חיטת דורום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כתוב על זה 100% חיטת דורום (נדמה לי שזה מיובא). לא אמרתי שהספגטי *זקוק* לשטיפה רק שללא השטיפה זה יוצא דביק. אתה מוזמן לבוא אלי הביתה לכיתת אמן. אשלם לך בפסטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההזמנה. שמא אינך שם כפית מלח בסיר המים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא כן. תראה, זה היה ניסוי בודד. אם אתה נחרץ אני מוכן לתת לזה עוד צאנס (אני רק לא בטוח שהנוער ייתן לי עוד צאנס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה את הספגטי של ''ברילה''. אם גם הוא מכזיב, אאלץ להודות שמשהו על-טבעי מסתתר במטבח שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה של המלח היא לא לשנות את טמפרטורת הרתיחה של המים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, עד כמה שאני יודע זאת באמת המטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך המלח משנה את הטמפרטורה של המים? (איך הוא משנה את המעלות של הספגטי, זה אני יודעת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא את הטמפרטורה של המים, אלא את טמפרטורת הרתיחה שלהם (שהיא עד כמה שאני זוכר הטמפרטורה בהם המים מתחילים בתהליך הרתיחה, מאה מעלות צלסיוס בלחץ מסויים). המלח עושה את זה על ידי זה שהוא מתמוסס במים, והופך אותם ממים למי-מלח, שזה מים עם יונים של נתרן וכלור. מצד שני, כנראה שבאמת עבדו עלינו http://itotd.com/articles/521/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. המטרה של המלח היא להמליח את הפסטה. טמפרטורת המים היא תוצר לוואי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, כאן נפרדות דרכינו. אם עד עכשיו צידדתי במה שאת אמרת1, כרגע נראה לי שאת טועה. אם את רוצה להמליח את הפסטה, בזיקת כפית מלח על הפסטה המבושלת תגרום לה להיות מלוחה עד כדי בלתי אכילה. לעומת זאת השפעתה של כפית מלח במי הבישול על מליחות המוצר, זניחה עד כמעט בלתי מורגשת. אלא אם כן יש כאן קונספירציה של יצרני המלח2 לגרום לנו להשתמש בכמויות מוגזמות של מלח, כנראה שלא זאת הסיבה. ___ 1 נכון, לא נתתי לזה פומבי, אז מה? 2 כלומר, אורזיו ומשווקיו, לא נראה לי להאשים את אלוהים גם בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה להמלחת הפסטה היא כדי שהביצים הקשות לא יסדקו (תגובה 296651). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכימאי טועה. כדי שהן לא ייסדקו צריך בסך הכל לדאוג שהמים באמבטיה לא יהיו חמים מדי, ולא חשוב אם שמים מלחי אמבטיה או סתם קצף משמפו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קרה לכם? כולם החוצה מהמטבח! ממליחים את המים כדי להקטין את פער הריכוזים בין הפסטה למים, כדי שלא יחדרו יותר מדי מים לפסטה ויהפכו אותה לרכה מדי. [אסתי, ניחוש מלומד]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו פעם בדק מה קורה אם *לא* ממליחים1? 1 מסכנים הילדים שלי, מה שהם הולכים לאכול השבוע. איפה יצחק קדמן כשצריך אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן (ולא קורה שום דבר מיוחד). מצד שני, אם מדובר על שינוי טמפרטורת הרתיחה, אז צריך לבדוק את זה בלחצים שונים, ואם מדובר על המלחת הפסטה, אז צריך לבדוק את זה בלי רוטב (וזה שני ניסויים שלא עשיתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי קרה כמה פעמים שלא המלחתי, לא לצרכי ניסוי אלא מתוך פיזור נפש. לא קרה שום דבר מיוחד והפסטה היתה אותו הדבר, רק לא מלוחה. המלחנו בצלחות (עדיף בבישול, כי טעם המלח נספג יותר טוב, אבל זה הכל - ההשפעות הכימיות המאגיות עובדות בעיקר בתיאוריה, ולא ניכר שהן מדגדגות את המציאות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו פעם בדק מה קורה אם לא מוסיפים פסטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבלים משהו שהוא almost, but not quite, entirely unlike tea. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם שמת מלח - מקבלים מי מלח. אם לא שמת מלח, אתה מקבל מה שהמוני סינים שתו במשך אלפי שנים, והרוסים קוראים קפיאטוק 1. 1 אם יש דוברי רוסית בקהל - הם מתבקשים לתקן. אני מסתמכת על "במעגלי הדובה הגדולה" של יצחק גנוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. הילדים האומללים הכינו לעצמם, בסופו של דבר, טוסטים עם גבינה צהובה. דו"ח ניסוי: טוב כמו פסטה, רק עם הרבה פחות פוזות, גלים, רוח וצלצולים. מומלץ לפרולטריון נטול שאיפות. מועצת הקרדינלים לא הכינה טוסטים עם גבינה צהובה מאימת הרופא. כך, מתוך קלילות הגוף הבלתי צפויה - נולדה האפשרות לבדוק מחדש ביצועים אקרובטיים נשכחים מימים עברו, ימים צעירים ונלהבים. דו"ח ניסוי: טוב כמו פסטה, רק עם הרבה יותר פוזות, גלים, רוח וצלצולים. מומלץ לאריסטוקרטיה שירדה מנכסיה אבל לא מרימה ידיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1- מילא פסטה במים לא מומלחים, אבל לתת לעוללים פסטה שבושלה בסיר לחץ? הגזמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיתות וסודה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. הפסטה לא מלוחה. ואלא אם כן ממליחים מאוד את הרוטב - היא לא טעימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממליחים, בסדר, אבל *מאוד*? כמה מלח כבר נשאר בפסטה? הרוב הרי נשפך לכיור עם מי הבישול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. זה מי מלח. בדיוק כמו שמוסיפים מלח לאורז 1 ולתפוחי אדמה. אם לא ממליחים בזמן הבישול, אתה מוצא את עצמך מוסיף יותר מלח לתבשיל עצמו2. 1 למרות שפעם אחת ניסיתי להכין אורז לפי מתכון שבו נטען בתוקף שיש להמליח רק בסוף. וזה עדיין יצא טוב3. 2 לגבי ה'יותר' - כמובן שלא תוסיף כף מלח לתבשיל. זה המון. אבל מבחינת מלח ש'נדבק' לתבשיל - תוסיף יותר. 3 אבל לא עד כדי כך שאני אכין שוב בשיטה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו? אחרי כל מה שהיה בינינו? ככה? בגלל כף של מלח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסטה שוטפים במים קרים אחרי הבישול. אחרת היא נדבקת. כל פתרונות ה"אם שמים שמן אז לא צריך לשטוף" 1 הם אחיזת עיניים. ושום קשר לרוטב. הרוטב נתפס טוב מאוד גם עם פסטה שטופה. פשוט פעם אנשים לא תפסו שפסטה בלי כלום זה כמו לחם בלי כלום 2. 1 אמא שלי. פעם היא עצמה לימדה אותי שצריך לעשות את זה, ואז היא קראה ש"אם שמים שמן אז לא צריך לשטוף". נו, אמא. זה פעולה פשוטה וזה פעולה פשוטה. מה בדיוק חסכת בזה? 2 שוב אמא שלי. רק כשבייתי בת 12 התחלנו להכין רוטב לפסטה. לפני כן, אנחנו היינו אוכלים איטריות עם קטשופ, ואבא שלי בלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדבקת למה? לצלחת? אם כבר יש סכנת הידבקות בפסטה, זה בזמן הבישול עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדבקות אחת לשניה. במיוחד אם לא מסיימים לאכול את כל הפסטה, ונשאר עוד, בגוש אחד גדול בגלל שמישהו התעצל לשטוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו פירמה אתם קונים? פוזילי סכנין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה איזה פירמה? ג'ון ווין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 334487 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאני אבין, זו השתמשות בשמות ישובים ערביים ככינוי למשהו זול ולא איכותי? מה הגזענות הזו לפתע? פסטה. כל פסטה. מפסטה של אוסם דרך פסטה אורגנית מקמח מלא של 'אדמה' דרך התוצרים הכי יוקרתיים שמיובאים מחו"ל ועד פסטה עבודת יד שמיוצרת בבית - נדבקת. להזכירך, פסטה עשויה מבצק. בצק עשוי מקמח ומים. מה עוד עשוי מקמח ומים? דבק. .paste נורא קרוב ל-pasta.ובכן. פסטה שלא שוטפים אותה במים קרים לקחא הבישול נדבקת אחת לשניה. ואז נוצר גוש פסטה. יש אנשים שזה לא מפריע להם. יש אנשים שאוהבים את זה. יש אנשים שלא. יש גם אנשים שתמיד מכינים פסטה בכמות מדוייקת לכמות הרוטב ומערבבים אותם זה בזה, ואז לא נוצרת להם הבעיה הזו. או שהם מעולם לא שמו לב אליה. ויש אנשים שמזלזלים ברות סירקיס כפי שהם מזלזלים בערבים, מסיבות כאלה ואחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת. התיאוריות שלך יפות ופוליטיקלי קורקט, אבל אני לא שוטפת את הפסטה אף פעם (אדמה, אסם, ברילה...), והיא לא נדבקת. אפשר היה לומר שזו ראיה אנקדוטלית, אבל אני מעדיפה לחשוב על כך כפרכה רצינית בתזה שלך. למניעת בעיית ההידבקות במטבח שלך, אולי תשקלי בישול קצר ומהיר במים רותחים ועמוקים. לא עוזר? הוסיפי למים טיפונת שמן. לא עוזר? החליפי סיר, כי משנה מקום משנה מזל. שנה טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איטריות עם קטשופ? זה עוד טוב, בילדותי העשוקה הלעיטו אותנו באיטריות עם תערובת של סוכר וקינמון. (והיו כאלו שממש שמחו ביום של "איטריות עם קינמון") | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גבינה וסוכר וקינמון. ואז זה טעים. סתם סוכר וקינמון??? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק סוכר וקינמון. זה פחות נורא ממה שזה נשמע, אבל לא הייתי אוכל את זה מיוזמתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה שהטבח שלכם היה בעל שורשים הונגריים. איטריות עם סוכר, קינמון וגם עם גבינה ופרג הם מטעמים אופייניים במטבח הזה. בעקבות התיקונים הקטלניים (התירס הוא דגן והקינואה הוא גרעין לא דגני), טרחתי להציץ שוב ב"רובים חיידקים ופלדה" והטיעון שם הוא שונה ויותר מורכב מזה שהצגתי. אבל בעיקרו של דבר נטען שהשילוב של דגנים (חיטה ושעורה) וקטניות (עדשים, אפונה) האופייני לסהר הפורה ולאיזור הים התיכון, הביא לצמיחה המזורזת של החקלאות והתרבות שם, נניח ביחס לצפון אמריקה שם התבססו על 7 גידולי זרעים שמבחינת התזונאי היום הם עדיפים (עשירים בשומן וחלבון) אבל עוד ברמת זני הבר שלהם הם הרבה פחות עמידים ומניבים מן השילוב המסופוטומי. נראה לי שזה כן מרמז לכיוון שהצגתי לפיו הגידולים האורגניים והטבעוניים כנראה אינם גם עדיפים בהיבט של כמות המזון הפוטנציאלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? ריסוס מסיבי מעלה את כמות המזון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור נא, אתה יודע אם התיאוריה בספר הזה היא של דיאמונד עצמו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע, אך להתרשמותי התאוריה בקוויה הכלליים (קצב ההתפתחות ההיסטורית נקבע ע"י תנאי הגאוגרפיה, האקלים והסביבה יותר מאשר ע"י הבדלים גנטיים ומנטליים בין בני אדם (שהם בחלקם, בעצמם תוצאה של הסיבות הראשוניות) היא מקורית. אבל המידע לגבי הפרטים, חקלאות, צמחיה, בע"ח וכו' הוא מסתמך על מחקרים שונים. יש חמישה עמודים של מקורות על ייצור מזון: ספרים, מאמרים ותזות דוקטורט. כולל אפילו הפרק הראשון ב"מוצא המינים" של דארוין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתוספת של פירורי גבינה כנענית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם האיטריות טובעות בחלב חם זה באמת טעים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |