בתשובה למאיה, 28/08/15 13:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מנחש שלא היית לוחמת. 1.בואי תתארי לי מצב שחייל בטוח שמדובר בפשע מלחמה אבל בעצם מדובר בסתם יום מלחמה רגיל. 2.את מראה את הצביעות והטמטום בכל הארגון האנטישמי הזה,אם יש מצב שחייל מנקודת מבטו המוגבלת "חושב" שמשהו לא תקין,אבל בעצם לא מדובר במשהו כזה-מה הטעם בכל השוברים שתיקה האלא,שכל רב"ט מנתח את שדה הקרב האסטרטגי של האוגדה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה הפוכה. מתקיים פשע מלחמה, מתקיים דיווח וצה"ל בתואנות שונות ממסמס את החקירה ולא מעמיד לדין את האשמים ובמקרים הנדירים שמבצעי הפשע מועמדים לדין, גזרי הדין מקלים במידה נכרת יחסית לפשע. למשל, דוגמא אחת מיני רבות: <http://idanlandau.com/2012/05/05/zeytoun-massacre-op... 29 בני משפחה אחת נהרגים. צה"ל יודע שיש שם ילדים ונשים שכן הוא (חיילי גבעתי) הורה לכ-100 אזרחים לפנות את בתיהם ולהתרכז במחסן אליו הוא שיגר את הטיל - פשע מלחמה אחד. ילד אחד נורה בזרועות אביו ואח"כ גם אביו נורה במצב בו אין כל סכנה ליורים - פשע מלחמה שני. לאחר שהאירוע מסתיים, צה"ל מונע במשך 48 שעות ללא אירועי ירי מכוחות הצלב האדום להושיט עזרה ובשל כך ילדים נוספים מתים - פשע מלחמה שלישי. מוגשות עדויות ובקשת חקירה מצה"ל ע"י "בצלם", התגובה: צה"ל לא מוצא כל דופי בהתנהלותו בזיתון. אלמלא הופעל לחץ חיצוני בדמות דו"ח גולדסטיין צה"ל לא היה חוקר כלל את האירוע. בחקירה שנפתחה בעקבות הלחץ, נמצא כי האשם המרכזי, תא"ל אילן מלכא, מורה לשגר טיל נוסף לעבר הניצולים המנסים לברוח מהמחסן למרות שהיו ילדים ביניהם, זאת לאחר שבשל הוראה קודמת שלו נהרגו 21 אזרחים. רק בהתערבות קצינים אחרים שזיהו את הילדים בין הבורחים, נמנע שיגורו של הטיל הנוסף. קידומו של מלכא נעצר ל-3 שנים ובכך הסתיימה החקירה ובמקביל, בעיצומה של החקירה, הוא מונה לועדה שבדקה את הוראות פתיחת האש בגדה המערבית לאחר הרג של 2 אזרחים שם. מלכא אחראי ישירות למותם של 21 אזרחים ביניהם 9 ילדים. הוא סירב להשיב לכל השאלות וכסיבה לסרובו לבדיקה, הוא הוקלט ותשובתו משקפת את הלך הרוחות בצה"ל ולצערי בחלק גדול מהציבור: "כל החקירה הזאת – בגידה בצה"ל, בגידה בחיילים, בגידה בציונות ובמדינת ישראל". - פושע מלחמה שמסרב לענות לשאלות על פעולות צבאיות שביצע. לאחר שבקשות נוספות הופנו לצה"ל, הם הודיעו על חקירה נמשכת של האירוע אבל בפועל, ללא לחץ נוסף, הם מסמסו את החקירה ובניגוד לסעיף 51 בו לא נדרשת הוכחה לכוונה פלילית בביצוע פשע מלחמה, הפצ"ר כתב שכיוון שלא היתה כוונה כזו - אין כאן פשע מלחמה. הוא עיוות את החוק כדי, כרגיל, לצופף שורות. "לפני 3 וחצי חודשים ערך ארגון "בצלם" סיכום של חקירות צה"ל שנפתחו בעקבות עדויות ודיווחים על חשד לפשעי מלחמה ב"עופרת יצוקה". מתוך 20 מקרים שונים שהפנה "בצלם" לפרקליטות הצבאית, נפתחו תיקי חקירה ב-11. מתוך ה-11, 5 נסגרו ללא הליכים משפטיים, ב-4 לא התקבלה החלטה, בתיק אחד לא ברור כלל אם יש או אין חקירה עד היום, ובתיק בודד הואשם חייל ב"הריגת אלמוני", אך ההליכים בעניינו הוקפאו." על מה הצבא כן העמיד לדין? שלושה כתבי אישום הוגשו בסך הכל בעקבות "עופרת יצוקה": חייל שגנב כרטיס אשראי מבית פלסטיני (7 וחצי חודשי מאסר); שני חיילים שהשתמשו בילד בן 9 כ"מגן אנושי" שיפתח עבורם תיקים שנחשדו כממולכדים (הורדה בדרגה ו-3 חודשי מאסר על תנאי); והאישום על "הריגת אלמוני", שעדיין לא מוצה. דוגמא נוספת לחייל המעיד על פקודה בלתי חוקית בעליל בכתבה של "עובדה": "אני זוכר משפט: "גם אם יש להם דגל לבן שכתוב עליו Peace , אתם יורים". ואכן ירה למוות בפלסטינית שלידה החזיקו דגל לבן. שני חיילים אחרים העידו שהשתמשו בילדים כמגינים אנושיים, גם הם העידו. יש המון חומר על פשעי מלחמה שצה"ל ללא אילןץ העדיף למסמס: "צה"ל בודק את האירוע" אבל אינו מגיע למסקנות ואינו מעמיד לדין את החיילים, אלא אם יש צילום או לחץ חיצוני. דבר אחרון, מדוע הנטייה הזו שלך ושל הנמר לרדת לרמה אישית ולטעון טענות אישיות נגד הטוען ("אני מנחש..." ) כאשר קשה לכם להתמודד עם הטיעון? אתם הופכים את האייל למקום לא נעים שבו במקום ללמוד דברים חדשים הדיון יורד לרמה של התקוטטות אישית. אולי תחדלו מכך ותשיבו עניינית או שפשוט תשתקו כאשר אין לכם תשובה טובה לתוכן הדברים. לרדת לרמה אישית פירושו שהטיעון שלכם חלש או שאתם פשוט גסי רוח ומדרדרים את האייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מסתמכת על שני מקורות שאחד מהם (עידן לנדאו) הוא עבריין אידיאולוגי מורשע שישב מספר פעמים בבית סוהר, והשני (מערכת "עובדה" ואילנה דיין עצמה) שלגביהן קבע בית המשפט המחוזי ש"הדיווח הציג (תקרית ירי דומה מאוד למה שאת מציגה)...באופן שנוטה מהאמת ושלנתבעות לא עומדת הגנת אמת הפרסום" והן חויבו לפרסם התנצלות ולשלם פיצויים בסך 300,000 ש"ח. בקיצור, את משתמשת במקורות לא אמינים בעליל ("אמת לשעתה" בשיחדש) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, תראי, עם כל חוסר-הסימפטיה שיש לי ללנדאו עקב עבודות קודמות ששזפו עיני, גם פציפיסט סרבן גיוס יכול בקלות להפוך ל''עבריין אידיאולוגי מורשע שישב מספר פעמים בבית סוהר''. זה כשלעצמו לא מספיק כדי להפוך אותו למקור לא אמין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא פציפיסט אלא סרבן פוליטי (פציפיסטים כידוע משוחררים), ולא רק זאת אלא שהוא גם בכיין - בפעם האחרונה שהוא ישב בכלא, הוא בכה על כך שהמעסיק שלו לא שילם לו משכורת על הזמן הזה (מהסיבה הפשוטה שביטוח לאומי משפה את המעסיק על שירות מילואים אבל לא על ישיבה בכלא), כלומר הוא אפילו לא מוכן לשלם את המחיר עבור הבחירה "המצפונית" שלו. בכל מקרה, מי שמרשה לעצמו לעבור על החוק מסיבות אידיאולגיות גם ירשה לעצמו לשקר מאותן סיבות, ולכן - א-פריורית - הוא לא אמין בעיניי. דרך אגב, המקרה שמצויין אצל מאיה בעקבות לנדאו מוכר וידוע (הרג האזרחים בזייתון בעופרת יצוקה), הפצ"ר קבע כי איש מן הגורמים המעורבים, ובראשם המח"ט (מלכא דנן), לא נהג ברשלנות בנסיבות העניין ואפילו ארגון בצלם מודים שהדבר לא נעשה במכוון ומדובר בתאונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מעוותת חלק מהנתונים. ראשית, קידומו של מלכא עוכב במשך 3 שנים בשל רצונו לשלוח טיל נוסף אל המחסן בו קיבצו חיילי גבעתי כ-100 אזרחים למרות שנראו ילדים בין הבורחים כך שנקבעה אשמה כלשהי. נציגת בצלם התרעמה על חוסר לקיחת האחריות של הצבא לפשע מלחמה זה (כפי שכתבתי בתגובה הקודמת שבניגוד לחוק הקובע פשעי מלחמה על פי המעשים ללא צורך הוכחת כוונות, הפצ"ר הישראלי עיוות את החוק וקבע חפות מפני שלכאורה, למרות שהצבא הוא זה שריכז את האזרחים, מלכא לא ידע על כך). ציפוף שורות נוסף. ודאי שצה"ל ינסה לזכות את עצמו. הרי הוא סרב לדרישה לחקירה למרות העדויות שהובאו בפניו ורק בשל לחץ חיצוני הוא פתח בחקירה שגם אותה מסמס. קצת קשה לבטל דברים של אדם המצרף עדויות ותיעוד, בחלקו רשמי, של התנהלות כושלת ושקרית של הצבא. אבל לבטל אותו כדרך להתחמק מתוכן התיעוד והעדויות, זו בפני עצמה היא דרך לא ישרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אגרר למלחמת ההשמצות שאת מנסה להטריל כאן, רק אציין שאת קובעת ש"היה כאן פשע מלחמה" למרות שהגורמים המוסמכים קבעו שהיתה זו תאונה מבצעית (שכמוה קרו, קורות ויקרו במלחמה, לצערנו) ואתקן שקידומו של מלכא עוכב (ובדין עוכב) כל עוד החקירה לא הסתיימה וכל עוד חגה עננה של חשד לרשלנות מעל ראשו. ברגע שהחקירה הסתיימה ונקבע כי לא התרחש "פשע מלחמה" כהגדרתך (כי מלכא לא ידע שהיו במחסן אזרחים) והשאלה היחידה שנותרה פתוחה היא האם היה עליו לדעת שאכן יש שם אזרחים (כלומר האם הוא התרשל בכך שלא בדק את העניין) ונקבע כי תחת ערפל הקרב, הוא לא התרשל אלא פעולותיו היו סבירות. אפילו לדברי הקיצונים שבקיצונים - "בצלם" לא מדובר ב"פשע מלחמה" כהגדרתך (דרך אגב, אשמח אם תצטטי את "החוק הקובע פשעי מלחמה על פי התוצאות ולא הכוונות" שנראה לי שהמצאת אותו כרגע) אלא ברשלנות של גורמי צה"ל. ואחרון: דייקי. לא מלכא הוא זה שסירב לענות בחקריה וטען שהיא בגידה בחיילים, אלא חייל מילואים (אחד) שנחקר כעד. בארגון גדול כמו צה"ל יהיו אנשים כאלה (שחושבים שהפצ"ר "מחפש" את המח"ט שלהם ומנסה להפלילו בכל מחיר) בדיוק כמו שיהיו אנשים שחושבים הפוך - כמו אותו מפקד שדיווח על האונס במוצב. בסופו של דבר לא ניתן להסתיר פשעים אמיתיים - לא אונס ולא רצח. (בדיעבד אותם חיילים שחיבלו בחקירה עשו עוול למח"ט שלהם בכך שעיכבו את טיהור שמו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוט סעיף 51 הקובע כי פשע מלחמה ייקבע לפי המעשים ולא הכוונות: " הפצ"ר כותב: "נשמט גם הבסיס להאשמות כי באירוע זה בוצעו פשעי מלחמה, אשר לפי המשפט הבין-לאומי להתהוותם נדרש יסוד נפשי מסוג מחשבה פלילית." המשפט הזה מנוסח בערמומיות. חזקה על הפרקליטות הצבאית שהיא מכירה את הפרוטוקול הראשון הנספח לאמנת ג'נבה (1977). סעיף 51 מגדיר כל התקפה חסרת אבחנה כפשע מלחמה – בלי להכיר כלל בנחיצותה של מחשבה פלילית. הנה לשון החוק: "בין השאר, ההתקפות מהסוגים שלהלן תחשבנה כחסרות הבחנה: (א) התקפה על-ידי הפצצה בכל שיטה או אמצעי, המתייחסת למספר מטרות צבאיות נפרדות ומובחנות באופו ברור והממוקמות בעיר, עיירה, כפר או אזור אחר המכיל ריכוז דומה של אזרחים או אובייקטים אזרחיים, כאל מטרה צבאית יחידה; וכן (ב) התקפה שניתו לצפות כי תגרוס לאובדן נלווה של חיי אזרחים, פציעה נלווית של אזרחים, נזק נלווה לאובייקטים אזרחיים, או שילוב של כל אלה, אשר יהיו מופרזים ביחס ליתרון הצבאי הקונקרטי והישיר הצפוי." במלים פשוטות: דין ידיעה מראש כדין כוונה. מי שיכול לצפות בוודאות פגיעה לא-מידתית באזרחים, ואינו נמנע ממנה, נושא באחריות בדיוק כמו מי שהתכוון לפגוע באזרחים. במשפט הפלילי העקרון הטבעי הזה מוכר כ"הלכת הצפיות". בהקשר הפוליטי והמוסרי, העקרון הזה שומט את הקרקע מתחת לסיסמה הישראלית החבוטה "הם מתכוונים לרצוח אזרחים, אנחנו לא". מי שלא סופר אזרחים הוא טרוריסט, נקודה." לגבי הציטוט, אכן מדובר בחייל מילואים שהתבטא באופן הזה. בוודאי שניתן להסתיר פשעים, חשבי על ההטרדות במשטרה בשנים הקודמות לפני "שיח הניצבים". מצבים בהם צופפו שורות והנורמה היתה העלמת עין. רק כאשר הפשעים נחשפים את יודעת על קיומם. האם החשיפות האחרונות מעידות על גידול במספר המוטרדות או מה שסביר יותר שינוי בנורמת ההסתרה והפיכת התלונה לנורמה החדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנת הנקרא: בציטוט שאת עצמך הבאת, הפצ"ר בכבודו ובעצמו (שהוא "קצת" יותר מוסמך ממך או ממני לפרש את החוק הבינ"ל בעניין דיני מלחמה) כותב "לפי המשפט הבין-לאומי להתהוותם נדרש יסוד נפשי מסוג מחשבה פלילית" - כלומר פשע מלחמה כן דורש כוונות ("מחשבה פלילית") ולא רק מעשים. גם סעיף 51 שציטטת ניסוחו: "התקפה שניתן לצפות כי תגרום לאבדן נלווה של חיי אזרחים...אשר יהיו מופרזים ביחס ליתרון הצבאי..." - גם כאן הניסוח במפורש מתייחס לכוונה ולא למעשים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את טועה בהתייחסות לפצ''ר כגורם חף מאינטרסים. הוא חלק מהמערכת ומשרת ומכשיר אותה ולפעמים ממש נאלץ לאנוס את הנסיבות כדי להגיע למסקנות המזכות המצופות ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הבנת הנקרא:) סעיף א' לחוק אינו מתייחס לכל ציפייה, פלילית או שאינה פלילית כדי להרשיע בפשע מלחמה. הנה הציטוט: "בין השאר, ההתקפות מהסוגים שלהלן תחשבנה כחסרות הבחנה: (א) התקפה על-ידי הפצצה בכל שיטה או אמצעי, המתייחסת למספר מטרות צבאיות נפרדות ומובחנות באופו ברור והממוקמות בעיר, עיירה, כפר או אזור אחר המכיל ריכוז דומה של אזרחים או אובייקטים אזרחיים, כאל מטרה צבאית יחידה;" הפצ"ר בחר, כפי שאת בחרת, להתעלם כליל מסעיף א' ולזכות על סמך סעיף ב'. פשע מלחמה לפי סעיף א' אינו מחייב כוונה כלשהי אלא מתייחס למעשים בלבד, בדיוק כפי שלנדו כתב. שיגור טיל למחסן בו מרוכזים 100 אזרחים, משפחות, עונה על הדרישה בסעיף א' ולכן ההתעלמות הבעייתית ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הסעיף הזה קשה להבין מבחינת הבנת הנקרא אז אני אזקק בשבילך את עיקר תוכנו: "התייחסות למספר מטרות צבאיות נפרדות כאל מטרה צבאית יחידה" את באמת חושבת ששיגור טיל למחסן היא הפרה של סעיף זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא קשה להבין. נניח שבקצותיה של עיר מסויימת (נגיד עזה) יש שתי מטרות צבאיות (נניח בסיס אימונים ומפקדה של חמאס). ''הפצצת שטיח'' של כל העיר כדי לפגוע בשתי המטרות האלו תיחשב כפשע מלחמה. הסעיף הזה פחות רלבנטי היום מכיוון שההפצצות הרבה יותר מדוייקות מאשר הן היו בתקופה שניסחו את האמנה, ולמעשה השיטה של הפצצות שטיח לא קיימת יותר בצבאות מודרנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע את מתעקשת להתיחס לציטוט מתוך אמנה שישראל היא "מתנגדת עקבית" לה, כאילו היא חוק ישראלי? טכנית זה לא נכון. הערתי לך כבר בעניין זה. מדוע את טוענת טענות שאת יודעת שהן לא נכונות? יש עקרונות שמופיעים גם בפרוטוקול הראשון של אמנת ז'נבה, וגם במקורות אחרים לחוק הבינלאומי, עקרונות שישראל מחוייבת להם, כמו עקרון המידתיות או עקרון ההבחנה - אבל נוסח הפרוטוקול הוא לחלוטין לא חוק במדינת ישראל. את לא יכולה לצטט מתרגום שמצאת באתר בצלם, ולהטעות את הקוראים כאילו את מצטטת מתוך החוק הישראלי. די כבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי לרחל שהשיגה על הסעיף הזה. הרלוונטיות היא בהודעה המטעה של הפצ"ר לפיה יש צורך במשפט הבינלאומי הוכחת יסוד נפשי לקיום פשע מלחמה, ללא קשר לתוקף החוק בישראל. הן רחל והן הפצ"ר מטעים ומתעלמים מסעיף א'. מתוך הודעת הפצ"ר: "נשמט גם הבסיס להאשמות כי באירוע זה בוצעו פשעי מלחמה, אשר לפי המשפט הבין-לאומי להתהוותם נדרש יסוד נפשי מסוג מחשבה פלילית." הוא מטעה (שלא להשתמש בנוסח בוטה יותר) ומשתמש בהטעיה כטיעון לזיכויו של מלכא. לא נשמט הבסיס כי אין צורך בהוכחת כוונה כדי לקבוע אשמה בפשע מלחמה. הפנה נא את טענותיך לפצ"ר המסתמך על החוק הבינלאומי אלא שהוא מעוות אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר ביו מה שטענתי, ובין התשובה שלך? אין קשר. והטענה עצמה לא נכונה. את פשוט מסרבת להבחין בין פגיעה נקודתית שמתברר בדיעבד שגורמה אבדות גדולות, ובין פגיעה חסרת אבחנה. הסעיף שציטטת "מהחוק" (לא חוק!), מתיחס לדוגמאות לפגיעה חסרת אבחנה כפי שמחבלים עושים כשהם מכוונים בגדול לישוב אזרחי. שיטת המלחמה הזאת אסורה. במקרה של מלכא, מדובר בפגיעה מדוייקת במטרת נקודה. במקרה כזה מפעילים את עקרון המידתיות, כפי שהייתה לנגד עיניו של המפקד בשעה שנתן את הפקודה, ולא לפי מה שהתברר מאוחר יותר. במקרה של פשע מלחמה נקודתי, מבחינים בין צלף שטעה בזיהוי בין לוחם לבלתי לוחם, ובין צלף שירה מתוך שנאה והרג בכוונה בלתי לוחמים. אלה שני המבחנים שמלכא עמד בהם. החלטתו עמדה במבחן המידתיות, ולא נמצאו ראיות לכוונה פלילית. נדמה לי שכתבתי לך כבר את הסברים האלה, את פשוט מתעלמת ומתחמקת ממתן מענה ענייני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר הוא הטענה הלא נכונה שטענת מולי: "מדוע את מתעקשת להתיחס לציטוט מתוך אמנה שישראל היא "מתנגדת עקבית" לה, כאילו היא חוק ישראלי?" וכן: " את לא יכולה לצטט מתרגום שמצאת באתר בצלם, ולהטעות את הקוראים כאילו את מצטטת מתוך החוק הישראלי. די כבר. " (ההנחות שלך לגבי - ששיקרתי לגבי "אשת תקשורת שדיברה ברדיו" - צפריר תיקן אותך, שמצאתי "תרגום באתר "בצלם" - לא היה ולא נברא, מתחילות לעייף אנא הפסק להניח לגבי הנחות וכשמשהו לא ברור לך פשוט תשאל. איני נוהגת לשקר ואין זה נעים שאתה מניח אחרת ומנסה לתקוף אותי. אצטט אותך: "די כבר".) הדיון ביני לבין רחל התרכז בזיכוי של הפצ"ר שבו, בין היתר, הוא מדבר באופן מטעה על החוק הבינלאומי. הפגזה בפגז ובטיל וניסיון לשגר טיל נוסף - אינה החלטה מידתית - וקצינים נאלצו לעצור את מלכא מלשגר את הטיל האחרון. וכאשר מדובר בריכוז אזרחים שפונו מבתיהם כדי שיהפכו לעמדות של צה"ל (למשל ביתה של משפחת טלאל) על אחת כמה וכמה. בנוסף, ניסית לקרוא פוסט של לנדו והלעגת על כך שקישור מסויים הוביל לפוסט אחר. לנדו נוהג לכתוב תחקירים מעמיקים וארוכים. כאשר הוא מזכיר בתחקיר מסוים נושא שכתב לגביו תחקיר ארוך ומעמיק, אתה מצפה שהוא יעתיק את כל התחקיר הקודם או שהגיוני יותר, כפי שהוא עושה, להפנות את הקורא אליו? האם קראת את הקישורים הרלוונטים אל תיעוד אחר או שכמו שלגבי, פשוט ניסית לדלות מידע חלקי ולבנות עליו מצג שווא לגביו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהתבלבלת קצת. תיקנתי את הקוף הירוק (ולא את ירון) בתגובה 662647. מעבר לכך, קראתי רק עכשיו חלקית את הפוסט האמור של לנדו (קישרתי מחדש מכיוון שהקישור למעלה שבור). גם אם לא מסכימים עם מסקנותיו, נראה שהוא מפריד בין מידע שהתקבל ממקורותיו לבין מסקנות שהוא מסיק ממנו. לא נראה לי שנכון שהאשים אותו בהתייחסות עצמית חריגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון. היחס התוקפני כלפי גרם לטעות הזו. (לא הצלחתי לפתוח את הקישור השני אבל לנדו מתייחס למקורות שונים, כולל כתבות בידיעות ובהארץ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי שתקפו אותך. אמר לך ירון, תשע פעמים תיארת את הפעילות של צה''ל כפשע מלחמה. אדם פלוני שלא מכיר את.. האתיקה שלך בתור ''חושפת אמת'' עוד עלול לחשוב שאת מנסה להדביק את התואר הזה. להדביק. כמו שמי מן הפוליטיקאים נשא נאום וניסה להדביק את התואר ''מנותק'' לאדם אחר. אלא שתשעים פעם הפנית בתגובות שלך אל לנדו. ולא שכחת גם לציין ..למשל. למשל לנדו. כאילו אי פעם הפנית למשהו או למישהו אחר. למשל. כי אדם שלא מכיר את האתיקה שלך עוד עלול לחשוב שיותר משאת מבקשת לקיים דיון, את מנסה..להפיץ. כמי שעומדת ברחובות ומפזרת עלונים. להפיץ. וזה לא בלתי לגיטימי להפיץ דרך פורומים באינטרנט, אבל אולי זה מלמד משהו על הדחף המיסיונרי שלך, שלכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו. ליבי התנפץ. דווקא לי אין ספק ביושרה שלך, אבל פלוני- הוא שעשוי לחשוב שאת, איך לומר...מפיצה. מפיצנית. וזה בסדר להפיץ. אבל אי אפשר להציג את עצמך כגוף מחקרי ובה בעת להיות בעל אג'נדה, אידיאולוגית, פוליטית וסתם כזו שרוצה לשנות את השיח הציבורי. אי אפשר. לפרסומים היוצאים מארגונים, עמותות או בלוגרים בעלי אג'נדה פוליטית, מימין או משמאל, הם אולי בעלי ערך פמפלטי, סנטמינטלי, אידיאולוגי, אך הם אינם והם אינם יכולים להיות בעלי ערך מחקרי. למה להעמיד פנים. הלא זיננתם די? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעשות שהפצ"ר "קצת" יותר מוסמך ממך (וממני) בנושאים האלה, אבל לא צריך להיות ד"ר למשפטים (והדוקטורט של הפצ"ר הספציפי הזה הוא בדיוק בנושא זה), בשביל להבין את המשפט הבא, שמגדיר מהם פשעי מלחמה, ושנכתב באנגלית פשוטה A person is normally only guilty of a war crime if he commits it with intent and knowledge. תרגום לא רשמי: "באופן רגיל, ניתן להרשיע אדם בפשע מלחמה רק אם הוא ביצע אותו במכוון ומתוך מודעות"מקור: <British_war_crimes#Definition> [Wikipedia]; את החלטת מראש שבוצעו פשעי מלחמה (על סמך בלוג שכתב עבריין אידיאולוגי מורשע), וכל גוף שבודק לעומק את הפעולות שנעשו ומגיע למסקנה אחרת מוכרז על ידך כ"ממסמס". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאת מעתיקה מלנדו טיעונים בלי לבדוק אותם. ישראל אינה חתומה על פרוטוקול 1 של אמנת ג'נבה, אין חקיקה מקומית שנובעת מהאמנה. לתרגום מאתר ארגון בצלם אין תוקף של חוק ישראלי (שמץ של הטעיה). נכון, לחלק מהעקרונות שבפרוטוקול ובראשם עקרון המידתיות יש תוקף מנהגי בישראל. ואכן, והפצ"ר מתיחס לעקרון המידתיות. 1. המידתיות היא שאלה פתוחה וקשורה בהשקפת עולם. מבחינתך, ומבחינת לנדו, כל פגיעה בבלתי לוחמים אינה מידתית. לכן, כל פעילות צבאית בשטח מאוכלס גובלת בפשע מלחמה. האדם הסביר מבין שאין מנוס מפשרה בין הצורך להגן על המדינה ואזרחיה מפני אלימות חיצונית, ובין הצורך להמנע מפגיעה בבלתי לוחמים. אנשים שדבקים בקנאות בעיקרון פשוט, מוחלט, חד מימדי, מתקשים לעכל מציאות שיש בה צורך בפשרות. זו בעיית אישיות של אותם אנשים, ולא בעיה של המדינה או של צה"ל. 2. כל שאלת התקיפה חסרת האבחנה, אינה רלוונטית להחלטת הפצ"ר בעניין מלכא, מפני שמדובר בירי מדוייק למטרה נקודתית שהייתה חשודה כמקור לירי. קשה לך אולי להבחין בין פגיעה נקודתית שגרמה נפגעים רבים, ובין פגיעה חסרת אבחנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפרוטוקול יש תוקף נורמטיבי (גם בישראל, ראה למשל בג"ץ 3799/02). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכן להצביע למקום המדוייק שבו בג"ץ קובע שלנוסח הפרוטוקול יש תוקף מחייב? כתבתי "לחלק מהעקרונות שבפרוטוקול ובראשם עקרון המידתיות יש תוקף מנהגי בישראל". אני חושב שזה המצב, אבל מאחר שאינני משפטן, ובוודאי לא מומחה לחוק בינלאומי, יתכן שאני טועה (כנראה שלא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע במה שהבאתי למעלה (סעיף 20 או 21)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הבנתי בסעיפים אלה מנסה השופט להשתשמש בתקדימים שונים, במאמרים, ספרי משפט, וגם בפרוטוקל האמור, כדי להראות שהמנהג המקובל בדין הבינלאומי מתאים להשקפת עולמו של השופט בעניין מסויים. לא מצאתי שם פסיקה שלפרוטוקל כשלעצמו יש תוקף חוקי באופן גורף - נוסח הפרוטוקול אינו חוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר במאמר דעה, מדובר בפסק דין. לפרוטוקול אין ''תוקף חוקי באופן גורף'' יש לו תוקף נורמטיבי שהתקבל על ידי בית המשפט בישראל (שהוא הפרשן המוסמך לחוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנה מידתיות שכולנו מכירים בה וכאשר נטענות טענות הן מתייחסות לחריגות ממנה ולאי הנכונות הכוללת לבדוק אותן. נענית בעניין הרלבנטיות של הפסיקה. ישנן תהיות לגיטימיות שצה"ל מעדיף לא לבחון או להתעלם מהן כאשר הוא נדרש לתת תשובות: 1. מדוע נמנעה כניסת כוחות הצלה במשך 48 שעות ואפילו לא איפשרו לבני משפחתו של איאד סמוני שנורה בידי צלף, לקחת אותו לביה"ח והוא מת מאובדן דם? לא ברור, לא נחקר. במשך יומיים גססו אזרחים וילדים מבלי שחיילי צה"ל יושיטו עזרה וחמור מכך מבלי שאפשרו לכוחות הצלה לסייע. זו אינה התנהלות מידתית אבל אין חקירה. 2. האם חיילי צה"ל רצחו מטווח קצר את עטיה סמוני ובנו אחמד בן ה-4? לפחות שלושה עדים העידו על כך. האם ירו למוות בוליד בן ה-17 רק מפני שנבהל וברח מהם? האם צלף של צה"ל ירה פעמיים באיאד סמוני, שצעד עם שיירת ניצולים, בזמן שידיו היו אזוקות? - הפצ"ר התעלם מכך לחלוטין. ב2009 התקיימה "בדיקה של הנסיבות", לא חקירה, כי גולדסטון לא לחץ. כרגיל, אין תוצאות אלא זיכוי מוחלט או פשוט מסמוס ללא מתן תשובה. 3.כדי להדגים עד כמה הפצ"ר הוא שליח המערכת נבחן את קביעתו התמוהה, למרות עדויות של פלסטינים שדיברו עברית עם החיילים שפינו אותם, כדי לזכות את מלכא: לא ניתן להוכיח כי 100 אנשים התפנו מביתם והתקבצו במחסן אחד לפי הוראת צה"ל ולכן סביר שמלכא לא ידע. ברצינות? כפי שלנדו כותב: נראה לך הגיוני, אדוני הפצ"ר, ש-100 איש, כולל זקנים נשים וילדים, יעזבו את בתיהם, <מודגש, ללא מיטות או ריהוט, ללא מזון >– מרצונם החופשי? זה הסיפור שאתה מנסה למכור לנו?" זה הסיפור. ישנן תהיות נוספות אבל התמונה ברורה, ממציאים ולא בודקים העיקר לנקות מאשמה גם כאשר העובדות הפוכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק ניטפוק (כי עקרונית, כמוך, המקרה הזה כולו נשמע חמור ומאד מאד בעייתי - עם זה שהוא נראה לי רחוק מאד מהמקרה הנפוץ בצה"ל): לשאלה "נראה לך הגיוני... ש-100 איש, כולל זקנים נשים וילדים, יעזבו את בתיהם1 מרצונם החופשי?", תשובה אפשרית היא: אם זה הגיוני למיליון אזרחים סורים2, כמו שאפשר להיווכח מאתר החדשות הקרוב למקום מגורייך, קל וחומר שזה הגיוני גם למאה פלסטינים. 1 שנמצאים באיזור לחימה פעיל - תוספת שלי. 2 עשיתי כנראה הנחה גדולה במספר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחה בסדר גודל. באו"ם מעריכים שלא פחות מ-50 אחוז מתושבי סוריה (כלומר כ 11 מליון) עזבו את בתיהם בעקבות המלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה אולי רחוק מאד מהמקרה הנפוץ בצה"ל אבל שכיח מאד בהתייחסות הצה"לית אליו: סירוב אוטומטי לחקור למרות חומרתו וניסיון למסמס את החקירה או חלקים ממנה ולהביא לזיכוי מוחלט. זו התנהלות פחדנית של ציפוף שורות והיא לצערי, נפוצה עד כדי אוטומטית. ישנם עדים (למשל סלאח סמוני) שדיברו בעברית עם החיילים שפינו וריכזו אותם. גברי השכונה רוכזו בבית משפחה אחת והוחזקו כפותים ומכוסי עיניים למרות היותם אזרחים, גם לפי צה"ל. הסיבה שניתנה להם: אתם מוחזקים כאן למקרה שהחמאס יגיע. כלומר, שימוש במגן אזרחי כנגד לוחמי החמאס. פחות מ100 מטר מעמדת החיילים גססו משפחות במשך 48 שעות. צה"ל כלל לא היה מוכן לערוך בדיקה או לגבות עדויות. שוב ושוב אנו עדים להתנהלות הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה המידתיות שלך? נניח שתצפיתן מדווח שנראו לוחמים על גג בניין מסויים, או שנורה RPG מאחת הממרפסות של הבניין, או שצלף ירה מחלון באותו בניין. לא ידוע אם יש בלתי לוחמים בבניין. מותר לירות פגזי טנק בבניין הזה? "נענית בעניין הרלבנטיות של הפסיקה" - סליחה? על מה את מדברת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ננסה לבחון מידתיות: א. האם התגובה הראשונית של צה"ל, לסרב לחקור אירוע בו נהרגו 21 אזרחים, בהם 9 ילדים, נראית לך מידתית? אם כן, אנחנו מאד חלוקים. השתקה וחיפוי לא יובילו לתיקון ולשיפור. ב. האם הסירוב לחקור ולגבות עדויות לגבי ידיעת מלכא את העובדות של 100 אזרחים מרוכזים במקום אחד והחלטתו לירות טיל נוסף (לאחר פגז ושני טילים שכבר נורו) על הבורחים, כולל ילדים, נראית לך מידתית? (עובדה שקצינים אחרים מנעו את קיום החלטתו). ג. לגבי "נראו לוחמים על גג הבניין" הפעם צה"ל ריכך את סף המידע: אם ילדים נראו על הגג - "הם תצפיתנים ולכן מותר לירות בהם". אם נראו אזרחים מדברים בסלולרים שלהם: "הם מדווחים על פעולותינו ולכן יש לירות בהם" - כך נהרגו אזרחים רבים. האם ההנחות הללו מידתיות? בעיני לא. ראה את הבעייתיות של תצלומי המזל"טים כפי שמתארת אותה עמירה הס (ברור לי שאינך מאוהדיה וכל זאת היא מביאה עדויות שראוי לדעת): "במהלך "עופרת יצוקה" נהרגו ונפצעו אזרחים רבים אחרים מירי מכלי טיס, בתהליך דומה: על סמך הפרשנות שנתנו לתצלומי מזל"ט במסכי החמ"לים. המקרים הרבים האלו, שמפורטים בדו"חות ארגוני זכויות האדם, יכולים להעיד על אחד מהשניים: או שתצלומי המזל"טים אינם מדויקים וברורים כפי שהם אמורים להיות וכפי שצה"ל הצרכן מתיימר שהם. או שהטכנולוגיה המתוחכמת הנחשבת "אובייקטיבית" ו"יודעת כל" סיפקה אליבי למפקדים כדי לתת מראש פרשנות מפלילה לכל פעילות אזרחית: ילדים משחקים על גג הם "תצפיתנים" שדינם להיירות, אנשים שניסו לדבר בטלפון עם קרוביהם הדאוגים הם "קשרי גדוד מחבלים", ומשפחות שיצאו מהבית אל הגינה כדי להאכיל את העזים – חוליות משגרי קסאמים. בפרשת משפחת סמוני, האפשרות להצליב מידע טכנולוגי מתוחכם עם מידע אנושי מהשטח היתה ממש בהישג יד, כבר יממה לפני שהופיעה "חוליית האר-פי-ג'י" כביכול." סוף ציטוט. הדוגמא שנתת כלל אינה קרובה למה שהתרחש. חיילים צפו על המחסן הזה במשך ימים. עמדת צה"ל מוקמה כ-100 מטר מהמחסן והחיילים ידעו שיש שם משפחות (בצלם ועמירה הס הביאו עדויות, צה"ל סרב להתייחס ולבדוק). לכן ההחלטה להפציץ ריכוז אזרחים כה גדול, לא היתה מידתית והתוצאה מבטאת זאת. כדוגמא היפותטית לחלוטין, במקרה הראשון יש צורך בתצפיות נוספות - אולי יש משפחות שלמות החיות בבניין? בדוגמא השניה - יש להשיב אש לא בהכרח פגז. התייחסתי לגבי תוקף החוק הבינלאומי כקובע נורמות חוקתיות מחייבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צה"ל לא סירב לחקור. נהפוך הוא. בוצע תחקיר מבצעי להפקת לקחים, ובמקביל הוקם צוות חקירה מטכ"לי לבדיקת האירוע, שבעקבותיו אל"מ מלכא נשפט בדין משמעתי אצל אלוף הפיקוד. דרך אגב, אחד הדברים החמורים בסיפור הוא שהפצ"ר קיבל לידיו את התחקיר במסגרת החקירה הפלילית, דבר שלא ייעשה. עקרון הבסיס של תחקיר מבצעי הוא חסיון מפני גורמי חקירה. כלומר לא רק שלא היה מסמוס, אלא להיפך, הפרקליטות הפגינה להיטות יתר להרשיע, עד כדי עבירה על החוק. אילן מלכא [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי נדייק: בעקבות פניות של ארגוני זכויות אדם לאחר מבצע "עופרת יצוקה" הוקם צוות חקירה ראשוני לאירוע. הצוות לא מצא פגם בהתנהלות הצבא בשכונת זיתון. כרגיל, אין כל דופי, זיכוי מוחלט. רק לאחר שהאירוע מוזכר בדו"ח גולדסטון מוקם בנובמבר 2009 צוות חקירה שני. כבר לא ניתן לצופף שורות לחלוטין אלא לנהל חקירה שטחית ובסיומה להכריז על זיכוי מוחלט. מינוי נשוא חקירה לחוקר מעיד גם הוא על מידת תום הלב של צה"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדייקים, קודם כל בוצע תחקיר מבצעי, לאחריו הוקם צוות חקירה מטכ"לי (שהורכב מקצינים בכירים שעמדו במצבים דומים ויכולים לשפוט את התנהלות המפקדים בשטח), שהמליץ להעמיד את אל"מ מלכה לדין משמעתי. לא רק שהוא לא זוכה אלא הוא הורשע ב"חריגה מסמכות באופן שסיכן חיי אחרים" ונקבע כי לא יוכל לשמש עוד בתפקיד פיקודי. לאחר מכן פנו מ"בצלם" לפצ"ר בבקשה להורות על פתיחת חקירה פלילית. הפצ"ר עיין בתחקיר המבצעי (דבר שהיה אסור לו לעשות, אמורה להיות חומה בלתי עבירה בין התחקיר המבצעי לבין כל חקירה פלילית שהיא), והחליט על חקירה נוספת, הפעם פלילית (שוב - חריגה מעקרון הסיכון הכפול). לאחר חקירה מעמיקה בת שנתיים ע"י הפרקליטות הצבאית (ויש שיגידו עינוי דין), הופרכו החשדות נגדו ונקבע שלא נהג ברשלנות בנסיבות העניין. כמובן שאת השנתיים האלו מחייו אף אחד כבר לא יכול להחזיר לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*לאחר* הירי, כשנראו ילדים בין הבורחים, מלכא מחליט לשגר טיל נוסף לעברם. לא מידתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הדיונים לגבי המידתיות של פעולה לוקים, מטבעם, בסובייקטיביות. זה בדיוק המקום בו עדויות אנונימיות אינן שוות כלום. בלי שיש אפשרות לחקור כמה וכמה עדים, להשוות עדויות, לאסוף חומר לגבי המצב באותה גיזרה ובאותו זמן ולהתייחס למה שהמפקד ידע - או היה צריך לדעת - בזמן אמיתי אין שום דרך להחליט. מצב בו יש כמה ילדים בתוך קבוצה של נמלטים מחייב הפעלת שיקול דעת, אבל לא מחייב בהכרח המנעות מפתיחה באש (בדיוק כפי שלפמים מוצדק לפתוח באש על אמבולנס). הרעיון שבשום נסיבות שהן אין לפתוח באש אם יש חשש לפגיעה בילדים הוא רעיון רע שממש מזמין אימוץ ''נוהל ילד'' ע''י טרוריסטים. אני מסכים איתך שלא הפצ''ר צריך לחקור את המקרים האלה אלא גוף עצמאי שמורכב לא רק מאנשי צבא ומשפטנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר תחילה נשלח חיילים לסכן עצמם בקרב כדי להגן עלינו, ואחר כך נעמיד אותם לחקירה בפני גוף עצמאי, כדי שנוכל לרחוץ בניקיון כפינו. ואיך העיסקה מבחינת החיילים? מדוע שחיילים יסכימו להשתתף בחוויה של ספורט אתגרי בעזה, כדי לזכות בסופה לחקירה בעוון פשעי מלחמה בפני גוף עצמאי? אם היית אומר שהדיון יהיה בפני חבר מושבעים מבני יחידתו ודרגתו של החשוד, והדיון יהיה חסוי במקרה של זיכוי, אפשר להבין אולי את ההצעה. אבל ככה, לשלוח להלחם, ואחר כך לזרוק לכלבים? חקירה והעמדה לדין יכולה להיות אך ורק במקרה של פשע מובהק. ההחלטה הערכית מהו פשע מובהק יכולה אולי להתקבל ע"י חבריו של החשוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבריו של החשוד יקבעו את זכאותו? אתה רציני? בוא נאמץ את השיטה: ניצבים יקבעו את אשמת הניצבים בהטרדות מיניות, נהגים עם מספר X של עברות יקבעו את זכאותם של נהגים דומים וכך הלאה. זו דרך שכמעט דורשת, לא רק מאפשרת, עיוות דין וציפוף שורות פנים ארגוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה, מן הסתם לא לחבריו ממש אלא לעמיתיו. בצבאות רבים (ארה''ב למשל), חוגר העומד לדין רשאי לבקש ששליש מחבר המושבעים יהיו חוגרים בדרגתו (שני השליש הנותרים הם קצינים בדרגות שונות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני חולקת על דבריך פרט למציאות בה בצלם וארגוני זכויות אדם מעבירים עדויות מפורטות לצה''ל וזה נמנע מלבדוק אותן - כמדיניות. התוצאה היא ביטול ערכן כך או כך ולכן נמצא ערך במסה ובהפצתן בחו''ל, כפי שנוהגים ב''שוברים שתיקה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא להעביר את הממצאים לשלי יחימוביץ', לעומר ברלב או לציפי לבני, כולם ח"כים מן השמאל החברים בועדת חו"ב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עידן לנדו (ולא לנדאו) הוא אחד המקורות המעמיקים, הפדנטיים והמקפידים על גיבוי ותיעוד של דבריהם, לכן כל כך קשה להתמודד עם דבריו. העובדה שבמקביל לחקירתו בנוגע לפשעי מלחמה שביצע מונה אל"מ מלכא כחבר בועדה שביררה את נסיבות הריגתם של 2 אזרחים פלסטינים, מעידה על מידת הרצינות של חקירתו. דוגמא אחת מתוך רבות ולנדו אכן חושף רבות מהן. לנדו אכן חווה רדיפה פוליטית (זימון לחקירה בשב"כ, אינני מוצאת כרגע את הפוסט שכתב בעקבות הזימון)על האומץ לומר דברי אמת. <http://idanlandau.com/2011/01/13/political-imprisonm... זימון פעילים פוליטיים לחקירה בשב"כ הוא אחד מאמצעי ההפחדה שנוקט השלטון כלפי חושפי אמת האוחזים בדעה פוליטית שונה. הוא לא ישב מספר פעמים וכ"ו, הוא סרב לשרת בשטחים ולכן נאסר בשל סרבנות בשנת 2011. במקרה השני, החיילים העבריינים עצמם מדווחים על פעולותיהם ועל ההצדקה שלהם. צה"ל נוהג ע"פ קודים של חברה סגורה המגנה על חבריה. כאשר מדובר במעשים שהם פשעי מלחמה, התנהגות זו מפוררת אותנו כחברה ומדרדרת אותנו לתרבות של שקרים, שחיתות ואבדן המוסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. דייקי. לנדו (תודה על התיקון) ישב במאסר פעמיים לפני 2011, ועוד פעם אחת ב2011 כלומר 3 פעמים לפחות. 2. את טוענת ש"צה"ל נוהג ע"פ קודים של חברה סגורה המגנה על חבריה." - הנה דוגמה הפוכה שפורסמה אתמול - כתב אישום הוגש נגד לוחם שאנס חיילת. החיילת עצמה חששה להתלונן, והמקרה נחשף "לאחר שאחד המפקדים במוצב, ששמע על המקרה שבועיים לאחר שאירע, העביר את הפרטים למשטרה הצבאית וזו פתחה בחקירה." - מספיק בן אדם (תרתי משמע) אחד עם מצפון שמעביר את פרטי המקרה לרשויות המוסמכות בשביל לגרום לחקירה רצינית שבמקרה הזה גם הבשילה לידי כתב אישום, ובניגוד ל"עדים" האנונימים של שוברים שתיקה שכבר פשטו את מדיהם ואין להם ממה לחשוש, כאן מדובר בחייל בסדיר שממשיך לשרת באותה מסגרת ועם אותם אנשים. את באמת רצינית בטענתך כאילו המפקד המצפוני הזה הוא אחד ויחיד בכל מאות אלפי חיילי הסדיר והמילואים של צה"ל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קיבלתי את התיקון. לנדו עצמו אינו מגדיר את עצמו כפצפיסט אלא כסרבן שירות. 2. הדוגמא שנתת אינה רלוונטית. בשיח הקיים היום (ניתן לקרוא לו "שיח הניצבים") הדיווח על מטרידנים ועל אחת כמה וכמה (לא מכוון) על אונס הפך סופסוף לנורמה מקובלת. אין הדבר דומה כלל לדיווח על פשע מלחמה כלפי פלסטינים. צה"ל כחברה סגורה צבאית מצופף שורות נגדם והתנהלות זו מחלחלת גם למרחב האזרחי. דוגמא שהיתה מתאימה יותר היא שחייל מדווח על עוולה שחייל אחר ביצע כנגד פלסטיני. זו אינה הנורמה, להיפך. במקרים כאלה הניסיון מוכיח שלא רק שלא מדווחים אלא מטייחים. את ההתנהלות כחברה סגורה המסרבת לחשוף מעשי פשע בקרבה ביטא מלכא בעצמו: ""כל החקירה הזאת – בגידה בצה"ל, בגידה בחיילים, בגידה בציונות ובמדינת ישראל". פעם קיבוצניק היה יכול להתבטא כך, כיום, חבר בארגון פשע כלפי חקירה נגד הארגון שלו או חייל בצה"ל, מתבטאים כך. זו הנורמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, לא מלכא טען שהחקירה היא בגידה בחיילים, אלא אחד מחיילי המילואים שנחקר כעד. וכאמור גם, החקירה עצמה (שחלק גדול מהעדים שנחקרו הרגישו שהיא מתנהלת כ''מסע ציד'' כלפי המח''ט שנועד להפלילו בכל מחיר) נוהלה ע''י מצ''ח והפרקליטות הצבאית - שניהם גופים בתוך ''החברה הסגורה'' כדבריך. אם היא היתה כזו, כל החקירה לא היתה מתקיימת מלכתחילה, ובטח לא כ''מסע ציד'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר כתבתי, התגובה הראשונית לדרישה לחקור את האירוע בו נהרגו 29 אנשים, בהם 9 ילדים נתקלה בסרוב לחקור. רק בשל הלחץ של דו"ח גולדסטיין צה"ל *נאלץ* לפתוח בחקירה. זו התנהלות של חברה סגורה המגוננת גם על הפושעים בקרבה. אם הדבר היה תלוי בצה"ל דבר לא היה קורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא מדייקת. התגובה הנכונה לעובדה (שאין עליה מחלוקת) שנהרגו מאש כוחותינו, במהלך מלחמה, ובשטח שבו התנהלה לחימה, 21 אזרחים (גם בזה את לא מדייקת) היא קודם כל תחקיר מבצעי להפקת לקחים ולמניעת הישנות האירוע, ואח"כ (בנפרד) העמדה לדין משמעתי של האחראים. מלכא אכן הועמד בפני דין משמעתי על האירוע הזה (בפני אלוף הפיקוד) מייד לאחר המלחמה. העקרון המשפטי של "סיכון כפול" מונע העמדה לדין פעמיים. במקרה הספציפי הזה היתה התערבות פוליטית חיצונית פסולה שבעטייה הפרקליטות הצבאית חרגה מהעקרון המשפטי הנ"ל (זו אחת הסיבות שהחיילים הרגישו שיש רדיפה משפטית כנגדו ומיאנו לשתף פעולה במה שהם ראו כמסע ציד). בדיעבד הסתבר שלא היה מקום - גם מהבחינה העובדתית גרידא - לפתוח בחקירה מלכתחילה. המסקנה מכך היא שיש לשמור על עצמאות הפצ"ר ולא לאפשר לגורמים פוליטיים להתערב בהחלטותיו המקצועיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי שקשה להתווכח עם דבריו. כתיבתו כל כך אידיאולוגית, כל כך מגמתית שהדבר האחרון שאפשר לומר עליה שהיא מקור מעמיק. ריבוי ההפניות, והנה השתיים שאליהן נכנסתי וגם היו האחרונות, מוליכות אל...מאמרי דעה שלו עצמו שכתב אי פעם בעיתון, אלא שכהפנייה פסאודו אקדמית הוא מציג אותם כראיה לחיזוק טענותיו, וכל זה משתלב במין צירוף שכולו מאחז עיניים להצגת כתיבה ''פדנטית וקפדנית''. צריך שתדעי. אתם- לא מחזיקים את זכויות האדם בישראל. זכויות האדם מעוגנות בחוק. כדי להגן על זכויות האדם, צריך לדבוק בשיטה הקיימת. תרומתם של הארגונים האזרחיים ל''זכויות האדם'' היא שולית. מבחינת המובן המשפטי של המושג- אתם מיותרים. אם תתבטלו, לא ישתנה דבר במוסר, בחברה או בתרבות. מעשכם היחיד הוא לטפח פאתוס של ''זכויות אדם'' על פי רוב כמניפולציה ליצירת אידיאולוגיה שלטונית. אתם אינכם ''חושפי אמת''. הארגונים הטוענים בשם זכויות האדם, העמותות, הבלוגרים, האקדמיה - אתם כנסיה. יחסכם לביטוי- יחס דתי, יחס של מאמינים. בכך אין סיכוי שלא יזנה המושג תחת ידיכם ואכן זנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכויות האדם מעוגנות בחוק אבל לא ממש נשמרות ואנחנו רואים את זה חדשות לבקרים עם חקיקת החוקים האנטי-דמוקרטים של הממשלה והכנסת. ראינו את זה גם בהשמטת הנושא מלימודי האזרחות. לא במקרה המושג נחשב לתפיסת עולם של שמאלנים בלבד (ולכן גם ימנים התומכים בו כמו רובי ריבלין נחשבים לשמאלנים) והיחידים שעומדים על קיומם הם אותם גופי "כנסיה" שכדרכך המטיפנית והצווחנית אתה משתלח בהם. בלי הארגונים הללו, לא רק שהיו נעשות יותר הפרות זכויות אדם אלא שלמרות ה"עיגון בחוק" היה ידוע לכולם שהם יעברו ללא עונש. השפעתם על המוסר, החברה והתרבות היא גבוהה יותר ממה שאתה חושב או מציג מכיוון שלמרות "שוליותם" הם נוכחים בשיח הציבורי גם אם לא לרצון הרוב שמסיבות גזעניות ו/או לאומניות אינו שותף לתפיסתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי תגובה כזו פוגענית ("כדרכך המטיפנית והצווחנית") אתה באמת רוצה שנאמין שאתה דוגל בערכי תרבות הדיון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו דרכו הכרונית של dd בהשתלחויות זועמות כלפי מה שאינו מוצא חן בעיניו ואני ציינתי עובדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארז, נניח (לצורך הדיוק) שהתגובות שלך נשמעות לי מטיפניות וצווחניות. נניח גם (לצורך הדיוק) שאתה לא נשמע כמו בחור חכם במיוחד. האם לדעתך אילו טענות שאני צריך להעלות בדיון ציבורי איתך? האם גם אתה תחשוב ש"אני ציינתי עובדה"? האם הטיעון העמום ש"זו דרכו הכרונית" של צד שלישי שלא קשור אליך תרכך במשהו את העלבון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הצורה שבה הוא משתלח בכל מי ומה שלא מוצא חן בעיניו היא ראויה? האם דרכך להטיף מוסר למגיבים מצד אחד של המפה הפוליטית ולהתעלם מתוקפנות המגיבים מהצד השני היא נאותה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק האנטי דמוקרטי, המסוכן ממש, האחרון לעת עתה: "חוק השרות הציבורי" כלומר, החוק לסתימת הפיות של מגישי התוכניות ברשות הציבורית שנאסרת עליהם הבעת דעה אישית. כך נשתיק את קרן נויבך או את אסתי פרז למשל, כך נצמצם את חופש הביטוי ואת היכולת לבקר את השלטון, שהיא אבן יסוד בכל דמוקרטיה, כך נסתום פיות ורק אמרות שבח לממשלה יותרו. כך נהפוך את הרדיו הציבורי ל"ישראל היום". מתקרבים ל-1984. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חופש הביטוי הוא זכות בסיסית שצריכה להיות נחלתם של כלל אזרחי המדינה. אבל אין לאזרחי המדינה זכות טבעית להגיש תוכנית רדיו, או טלוויזיה, על חשבון הציבור. מטבע הדברים רק חלק זעיר מאזרחי המדינה יכולים להגיש תוכנית כזאת, ולכן הגשת תוכנית רדיו אינה חלק מזכויות האדם הבסיסיות. אם מקובל ששדרנים ינהלו תעמולה פוליטית, נישת השידור שלהם הופכת להיות עמדת כוח פוליטית, והשדרנים הופכים להיות פוליטיקאים. חלק מהמאזינים הם בבחינת קהל שבוי, ולשדרנים יש כוח פוליטי. במדינה דמוקרטית מקובל שהתחרות בין פוליטיקאים על מישרות ציבוריות, נעשית בדרך של בחירות הוגנות ופתוחות לכלל ציבור האזרחים. ממש לא מקובל שסוג מסויים של מישרות פוליטית יהיה נחלתה של אליטה מסויימת, שמנציחה את שילטונה באמצעות שיטת מינויים סגורה וחסוייה מפני ביקורת ציבורית. (מה שנכון ביחס לרשות השידור, נכון כמובן גם ביחס לממסד המשפטי שעובר תהליך של פוליטיזציה) אני יכול לנחש מדוע קרן נויבך, ואסתי פרז חשובות לך. אבל מה הקשר לדמוקרטיה? האם היית מסכימה שהציבור יבחר את השדרנים בשידור הציבורי? האם היית מסכימה לשיטה של בחירה עקיפה באמצעות ועדה של הכנסת? ___ מצידי הייתי מעדיף לסגור לחלוטין את השידור הציבורי (כולל גלי צה"ל) ומאפשר סוף סוף שידור חופשי בערוצים דיגיטליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברדיו ובטלוויזיה יש גם כמה דברים מעבר לדיווחי חדשות יבשים (ושירים). יש לא מעט פינות אישיות. אין דרך סבירה להגיד משהו בעל ערך בלי להכניס דעות אישיות. מי שלא רוצה, שלא יקשיב, או שיחליף תחנה. יש מספיק חלופות (ועובדה היא שלמרות החלופות הללו, תחנות הרדיו האמורות די פופולריות). וכמובן שהפוליטיקאים (ובראשם ראש הממשלה) הבינו שהצעד הזה היה מוגזם והצהירו שתיקון הזה יתוקן בחזרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לטענה הראשונה שלך, ולטעמי זו אחת הסיבות לביטול השידור הציבורי. הצעד סביר ביותר, אלא שהוא לא ניתן לאכיפה בפועל. כמו במשאבים ציבוריים אחרים, התגבשה בשידור הציבורי "מיליציה" ששולטת במשאב ועושה בו כרצונה, וזו סיבה טובה נוספת לסגור אותו. האם היית מסכים שהשדרנים ימונו מתוך ציבור המתנחלים, או ע"י קבוצת מפלגות מסויימת, או בכל דרך פוליטית לא הוגנת אחרת, ו"מי שלא רוצה, שלא יקשיב, או שיחליף תחנה"? אישית אני נוהג על פי עצתך, אלא שאני חושש שקוראי האייל האחרים פחות זהירים ממני. השידור המוטה מעצב את השקפת עולמם, ובסופו של דבר משפיע גם עלי כאשר הם מצביעים בבחירות. כלומר למרות שאני נמנע מעישון, העשן שפולטים המעשנים שסביבי הופך אותי למעשן פסיבי, ופוגע בבריאותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השדרנים לא צריכים להגיע מתוך קבוצה כלשהי. אין מניעה לגאולה כהן, יהורם גאון או עמית סגל לשדר. את יורם שפטל לא הייתי רוצה לשמוע משיקולי איכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שיש מניעה, את דודו אלהרר השתיקו. את עמיר בניון העיפו מהפלייליסט, את אבשלום קור צינזרו והזהירו, ועוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה אותו אבשלום קור ששר לנו על אברמלה מלמד שניסה להרביץ תורה והתלמידים הרביצו לו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת ההשפעה, אין להשוות תוכנית עיתונאית שמשודרת בכל יום בשעתיים של פריים טיים לתוכנית להגת אישית של שישי אחרי הצהרים. את התוכניות של נויבך או גולן אפשר להשוות, אולי, לזו של קלמן ליבסקינד. משום מה, הם משדרים על חשבון הציבור והוא בתחנה ''פרטית'' (אם כי גם זה לא באמת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או של עמית סגל, או אברי גלעד (לשעבר), או כל מיני אחרים. הם משדרים שם דווקא משום שדעתם מעניינת. אבשלום קור ניסה להכניס בכוח דעות פוליטיות לתוך פינת לשון, על חשבון איכותה של פינת הלשון. זה כבר דבר לא רצוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוכנית שבה השתתף גלעד, וכן התוכנית של גאולה כהן ואלי עמיר, מקבילות למדור הדעות שבעיתון. מטור דעה אינני מצפה לאיזון. כמובן, מוטב שיהיה איזון מסוים בין טורי הדעה השונים, אבל בכל מקרה הקורא הסביר יודע לקרוא את הטור בקונטקסט הנכון. התוכנית של נויבך (ושל סגל) מקבילות למדור החדשות בעיתון. כאן אני מצפה לדיווח הוגן ומאוזן. למיטב שיפוטי, עמית סגל עומד בכך ונויבך לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נויבך מגישה תוכנית בשם "סדר יום". התוכנית הזו נמצאת ברשת ב' תחת הקטגוריה תוכנית חדשות ואקטואליה. מגיש אותה לסירוגין כיום גם צ'יקו מנשה. תוכנית בוקר דומה היא "הכל דיבורים" בהגשת (לסירוגין) איילה חסון או הצמד עדי מאירי ובני טייטלבאום. גם עמית סגל נמצא בתוכנית בוקר מקבילה בפורמט די דומה (עם ירון דקל). בעבר הוא היה עם יועז הנדל. התוכניות הללו לא מקבילות למדור החדשות מכיוון שהן משלבות ראיונות. הבעיה העיקרית של הרדיו הוא קוצר היריעה (אפילו ביחס לעיתון). לכן שיקולי העריכה מאוד חשובים ובאים כמעט תמיד לידי ביטוי. נויבך (וצוותה. אני לא זוכר כרגע מי העורך/כת) בוחרת לשים דגש על ענייני פנים על חשבון חדשות חוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין הכי נמי. שיקולי העריכה חשובים, ואני מצפה שהם יהיו הגונים. הם לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן דוגמה למה שנראה לך ''לא הגון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שללא קשר למהלך התוכנית (משתתפים, דרכי הבעה) יש מי שעבורם עצם העיסוק בנושאים חברתיים וצדק חברתי, והפנית שאלות לנושאי משרות ודרישה לעובדות, הוא הלא "הגון" והמפר את "האיזון" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בכלל שאלה עם איזה צד פוליטי מזוהים רוב המגישים והעורכים ברשות השידור וגלי צה"ל ורמת החשיפה שלהם לעומת זה של הציונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב המגישים והעורכים בגלי צה''ל הם ציונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, לפי הקישור שהבאת לפני מספר דקות, השמאלנים גנבו יותר אדמות (ציוניות) והם יותר גזענים מאשר הימין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נשפוט לפי החלוקה שהתקבעה בציון- שמאל למסור את יהודה ושומרון, ימין לא כרגע, לא בכלל, נראה שהשמאל אוחז את התקשורת בגרון. אני בטוח שדיונים כאלה קרו כאן יותר מפעם אחת ואין לי חשק לנסות שוב להוכיח את המובן מאליו. נפלתי היום על רינו צרור שחירטט על "ההשתקה" וה"משתיקים" לפני שהעברתי ל-88FM. עיתונאי צבוע או עיוור. השתקת דיעות "אחרות" במשך 20 שנה לא הטרידה אותו גם לא העובדה שהוא מקבל משכורת מציבור שמרביתו חושב הפוך ממנו. נאור דמיקולו, זה מה שזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז האזנתי הבוקר לכמה דקות מהתוכנית של נויבך ונזכרתי מדוע היא בלתי נסבלת בעיניי. נושא הדיון היה נציבות הביקורת על הפרקליטות. אני תומך מאד בביקורת, ההתנגדות לה מצד פרקליט המדינה היא שערורייתית, ובאופן כללי נראה לי שאת הפרקליטות צריך לנער ניעור רציני. דעת נויבך כדעתי. אבל במקום לאפשר דיון מאוזן, היא נקטה בטקטיקה הקבועה שלה: בהתחלה מביאה גורם "נטול פניות", בדרך כלל עיתונאי או אקדמאי, שמציג את הנושא מנקודת המבט הרצויה בעיני נויבך. במקרה זה, העיתונאית רויטל חובל. אחר כך מעלה לתגובה בתור "הצד השני" את הגורם בעל העניין שהיא מבקשת לתקוף; במקרה זה, את נציגת ארגון הפרקליטים. את הפרקליטה היא תקפה ללא הפסק, קטעה לעיתים תכופות, זלזלה בדבריה. לגרסטל התייחסה כסמכות שאין להרהר אחריה ("שופטת!") אבל כשהפרקליטה ביקשה להיתלות בגולדברג היא הפטירה "אז זו דעתו, לא כולם מסכימים לה". זה לא היה מקרה; כך נוהגת נויבך דרך קבע. כיביתי את הרדיו בעצבים והלכתי לטיפול שיניים, היה מהנה בהרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה. אחת הבעיות בראיון בזמן מוגבל הוא שקל מאוד להסיט את הדיון בטקטיקות של השהיה ומסיחים. מראיין תוקפני ''עוזר'' למרואיין להתרכז בנושא ולא לברוח הצידה. אני אשתדל להקשיב לראיון היום ולחוות את דעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לביקורת על סגנונה של נויבך שנוטה לעיתים להאריך בשאלות, להתפרץ לדברי מרואיינים וגו'. אך הקו שלה ברור למי שמאזין לה לאורך זמן ולכן אמור לקחת זאת בחשבון. משאמרנו זאת, אני חושב שהיא מגישה שרות עיתונאי חשוב בעיקר משום הקו הברור והנמשך שלה שמאפשר לה להקדיש זמו ארוך לנושא מסוים. בכלל, אני חושב שברשת ב' (ועכשיו ב103FM) יש שורת מגישות אינטלגנטיות ורדיופוניות שמגישות תוכניות חדשות, אקטואליה וכלכלה ברמה גבוהה ביותר. קרן נויבך, ענת דוידוב, אסתי פרז, ובטח שכחתי עוד כמה (שלא לדבר על המפיקות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט שותף לשבחים לנויבך, ואמרתי את זה בתגובה 637739. הנקודה שלי היא שבשל חוסר האיזון וחוסר ההוגנות בניהול הדיונים, ההתנגדות שלי למתן הבמה הציבורית לנויבך דווקא גדלה בהתאמה לכשרונה. אילו היה ניתן המיקרופון לאיזה אידיוט חסר השפעה (נגיד, אראל סגל?) לא היה לי אכפת כל כך, אבל נויבך מקדמת באפקטיביות את עמדותיה. זה מעצבן אותי גם כשאני מסכים לעמדות, וברור שכשאני מתנגד להן זה מרגיז שבעתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חושבני שהאידיוט חסר ההשפעה בדרכו להיות ח''כ ואולי שר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? איפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבין מגישי התכניות, נויבך היא הפחות תקפנית כלפי מרואיינים. בני טייטלבוים ומאירי הרבה יותר תקפנים. כך גם אסתי פרז. בתכנית יום השישי של סג״ל ומפקד גלי צה״ל ששמו פרח מראשי, סג״ל אינו מאפשר לאף מרואיין לומר יותר משתי מילים ברצף בלי שיתפרץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שלי היא שנויבך אינה תוקפנית במידה שווה למרואיינים. בדרך כלל יש לה שיטה, כפי שכתבתי לעיל. אני חושב שאתה מתכוון לעמית סגל וירון דקל. תיקון קטן, לעצמי ולך: עמית סגל, אראל סג"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת את ג'ודי - ניר -והשאר ואת אלכס אנסקי הורידו מהשידור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן המטרה אינה להגן על זכויות האדם אלא להיות נוכח בשיח הציבורי. להפיץ את הבשורה, להרחיב את קהל המאמינים. לכן הפנייה אל הפרובוקציה. לכן ההתעקשות לקיים את המצעד האקסהיבציוני הקרוי מצעד גאווה, דווקא בירושלים. למשל. לכן התואר ''בוגדים'' כפי שהתבטא אחד הסופרים, אינו לגנאי עבורכם אלא מחמאה. לכן עיתות חירום הן בדיוק המועד המתאים שמעניק את ההזדמנות לפעול כדי לחולל סנסציה. אם תיעלמו, לא ישתנה דבר במשטר זכויות האדם של ישראל. ייתכן כי יתאחה הסנטימנט של כלל הציבור כלפי הרעיון אשר עד להופעתכם היה בבחינת מובן מאליו, ולאחר שנרפש בידיכם, נזדהם זוהמה אידיאולוגית כדי כך שרוב הציבור הוגה אותו בתיעוב, הפך לאידיאל רדיקלי החותר ומבקש לחתור תחת בסיס הזהות הלאומית, הדתית המסורתית או כל עיקרון חברתי אחר. לו הייתם נעלמים, ייתכן שהיה אפשר לרפא ולאחות את הקרע אשר קרעתם. אלא מכיוון שעתידים אתם להישאר, מכיוון שאתם עצמכם מזדהים כמיעוט מאורגן אשר נחוש לכפות את תפישתו על הרבים, נעשה הדבר קשה להגן על הרעיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיות נוכח בשיח הציבורי זה דבר לגיטימי בהחלט. לקיים מצעד גאווה בירושלים אינה פרובוקציה אלא רצון לקיים את הדמוקרטיה הלכה למעשה גם במקומות שמיעוטים מסוימים אינם אהודים בה. הפיסקה השנייה שלך שוב מדגימה את תפיסת העולם הפאשיסטית שלך - נאמנות מוחלטת ללאום ולמסורת ללא אפשרות של התנגדות או אפילו ביקורת. כל עוד קיימים אנשים כמוך בחברה הישראלית שאם להשתמש במונח האהוב עליך, מזהמים את הדמוקרטיה, חובה על כל אדם הגון להמשיך ולהיאבק למען מדינה וחברה טובה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מפריע לי שאתה מכנה אותי פשיסט, שהרי דווקא מכיוון שנתתי ביטוי לדעותיי והן מוכרות, אזי שהכינוי שלך משקף בעיקר אותך. גם לא מפריע לי שאתה מתייחס אל אנשים כמוני כאל כאלה שעצם קיומם מזהם את הדמוקרטיה, שהרי זה משקף את יחסך הדתי לדמוקרטיה. כל אדם הגון צריך להמשיך ולהיאבק, וצריך להוסיף מלחמה דתית- ג'יהאד, למען מדינה וחברה טובה יותר, כלומר להכרית אנשים כמוני או אנשים בעלי דעות כמו שלי, מתוכה. בסך הכל אני חושב שקידוש הדמוקרטיה כמו גם הפנייה אל ''האידיאל האזרחי'' ''החברה האזרחית'' וכל מה שקשור ב''אזרחיות'' של בני האדם ומופץ על ידי הכנסייה האזרחית, כל אלה מכסים על ריקנות גדולה. וזה משהו שכנראה הרבה אנשים חווים אותו, ונדמה להם שימצאו משמעות לחיים בפסאדה הזו. בחלוף הזמן אולי ישתאו לגלות עד כמה אותן ''תשובות'' אשר נתקדשו להילחם למענן, לא היו אלא שטויות. אולי. באשר להשתלחויות שלי, אולי זה זמן לבקש מחילה מאנשים שדיברתי בהם לגנאי, כי נסחפתי באמת כנגד מה שנראה לי רע, אבל לא ברמה של מוצא חן, אלא באופן קריטי. במבט לאחור רבים, גם אנשי שמאל, חושבים שאותם אנשים טעו, הטעו, ועדיין טועים באורח קריטי. מפני עצמם הם מסתירים את מה שהכל יודעים. באשר אליך ארז. אין לי שום דבר לומר עליך או לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורה: "מפני עצמם הם מסתירים את מה שהכל יודעים." היא הנוסח החדש של "תינוק שנשבה"? זו גישה כה מתנשאת שאינה מוכנה להכיר בכך שלאדם אחר יש עגלה מלאה משלו ואינו זקוק לאישור חיצוני לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן והשסע נגרם בשל אי הנכונות להכיל דעות ונוכחות של מיעוטים ואפילו הסתה נגדם מפי נבחרי ציבור. ו''עיתות חרום'' הם עבר, הווה ועתיד, כסות לאי הסובלנות. השיח הליברלי קידם ומקדם זכויות אדם שהם לצנינים בעיני מי שמחפש קול אחד ומפחד מריבוי עמדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל''ריבוי עמדות'' אין כל קשר לזכויות אדם. לכן הנכון לומר הוא שרעיון ''זכויות האדם'' נועד לקדם את מה שאת מכנה ''שיח ליברלי''. המטרה אינה להגן על זכויות אדם אלא לשנות את השיח. המטרה היא להשתמש ברעיון זכויות האדם ככלי לשינוי השיח. המטרה היא להביא לציבור ''קולות אחרים'' ולהנחיל בתודעה שלהם ובזהות שלהם את העיקרון החדש שמנמק את הכל. אתם לא מביאים דעות ונוכחות של מיעוטים. רוכבים אתם על מיעוטים כדי להביא את הדעה שלכם. גזלנים אתם. מטרתכם לגזול מן האנשים את עולמם הרוחני, לגזול מן החברה הישראלית את נכסיה המורשתיים, ולהנחיל תחתם את הנפיחה שלכם. על זה השסע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרתי ומצאתי שבטקסט שלך מופיע תשע פעמים הצרוף ''פשע(י) מלחמה''. ''מתקיים פשע מלחמה, מתקיים דיווח וצה''ל בתואנות שונות ממסמס את החקירה ולא מעמיד לדין את האשמים ובמקרים הנדירים שמבצעי הפשע מועמדים לדין, גזרי הדין מקלים במידה נכרת יחסית לפשע.'' את יודעת מראש שמתקיימים המון ''פשעי מלחמה'', וכאשר החקירה אינה מובילה לתוצאה הרצויה לך, את מסבירה לעצמך את התוצאה בכך שצה''ל ממסמס את החקירה. אני לא הייתי מייחס משקל אפס לעדויות של פלסטינים, אבל מצד שני, מאחר שלפלסטינים יש אינטרס אישי ולאומי חזק להאשים את ישראל בפשעי מלחמה, לא ברור לי מדוע עדויות של פלסטינים, הופכות אצלך ואצל האליל שלך לנדו לאמת מוחלטת, והחקירה של צה''ל לשקר מוחלט. אצלך אין טעויות, ואין בלבול. כל פלסטיני שנהרג - נרצח בכוונה תחילה. מזל שאת לא מאשימה את צה''ל בפשעי מלחמה כאשר הוא יורה והורג את חייליו שלו. בלחימה בשטח מאוכלס, נפגעים הרבה אנשים שלא היו צריכים להפגע. כתוצאה מטעויות, מלחץ ומחוסר מקצועיות. בעיקר כתוצאה מכך שחלק גדול מהאש מכוון לכיוון כללי של האיום, או למטרות חשודות, ולא למטרות מזוהות היטב. זו הסיבה שצה''ל קורא לאזרחים לעזוב, ואחר כך פועל בהנחה שהם עזבו, גם אם ההנחה לא מדוייקת. זו רמת הטכנולוגיה הצבאית של כוחות היבשה. לכן מלחמה היא עסק מחורבן. את יודעת שהחסידה לא מביאה ילדים לעולם, עכשיו את יודעת שמלחמה היא עסק מחורבן. זה לא ''פשע מלחמה'' זו פשוט המציאות. האלטרנטיבה היא להרים ידיים מול החמס. נכון, יש גם פגיעות מכוונות כתוצאה משנאה, או נקמנות, או למטרת רווח אישי. רק פגיעות אלה, הן פשעי מלחמה. וצריכות להיות ראיות המספיקות להעמדה לדין. את מאמינה שיש לך טיעון, אבל האמת היא שיש לך אובססיה אידאולוגית חזקה ופשטנית. לכן את מאמינה במה שנוח לך, ולכן את מדביקה את התווית המחמיאה ''פשע מלחמה'' - שאת כל כך מאוהבת בה - לכל עדות שפלסטיני חף מפשע נהרג ע''י צה''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה בלי להתייחס לעובדה שאותם ''עדים פלסטינים'' הם נתיני האוייב ומתגוררים בשטח שאין לצה''ל גישה אליו, כך שהדרישה של לנדו (ושל מאיה בעקבותיו) שהפצ''ר יחקור אותם היא מופרכת מעיקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענו כאן שארגונים כמו "בצלם" או "שוברים שתיקה" כלל לא מעבירים נתונים לצה"ל וכי מטרתם היא הכפשת ישראל. טענה זו הוזמה על ידי בהבאת בקשת החקירה שהופנתה מבצלם לצה"ל. טענתי היתה ועודנה שצה"ל מעדיף שלא לחקור גם כאשר מביאים בפניו עדויות למצבים העלולים להתברר כפשעי מלחמה אלא אם ישנו צילום או לחץ חיצוני משמעותי ובכך הוא נוהג לפי קוד של ארגון המגן על חבריו ולא כגוף המוכן לבדוק בכנות טעויות או פשעים בתוכו. את הטענה הזו הוכחתי בשתי הדוגמאות שהבאתי: בסירוב הראשוני, למרות העדויות, לחקור את פרשת מלכא ובהתקפלות לנוכח לחץ חיצוני שהכריח להפסיק את הנוהג להתעלם מעדויות לא נוחות. בנוסף, היתכן שכאשר אדם נחקר לכאורה בשל פשעי מלחמה הוא עצמו ימונה ע"י הגוף החוקר אותו לחבר בועדה הבודקת אירוע ירי והרג אחרים? אין כאן תום לב. הוכחה נוספת שהבאתי היא העברתם של 20 מקרים לבקשה לחקירה וצה"ל שוב מסרב לחקור כחצי מהם וכמובן מזכה את השאר פרט לאחד שגם את ההליכים נגדו הוא מקפיא. זו ההתנהלות ואלה הסטנדרטים. כאשר 100 אנשים, כולל נשים וילדים מפונים ע"י חיילי צה"ל למחסן שאליו אח"כ משגרים פגז וטיל וכאשר מחליט אדם לירות טיל נוסף אל הנמלטים, בהם ילדים וצה"ל מתנגד לחקור את האירוע למרות 29 איש שנהרגים, חוסר תום הלב משווע ומוכיח את הנחיצות של לחץ חיצוני אם אנחנו רוצים התנהלות מוסרית ככל שאפשר בתנאי מלחמה. צה"ל עצמו, בחקירה שהוא העדיף לא להתחיל, מצא את מלכא אשם והישהה את קידומו ב-3 שנים. קיימת אמונה, שגויה לדעתי, שעדיף לא לגלות התנהלות לא מוסרית של צה"ל כדי לשמר איזו הילה "ציונית" גם אם היא שקרית. עבורי ניקוי אורוות שעלול להתבטא בסילוק קצינים הממהרים לירות גם אם מדובר באזרחים, ייטיב עם צה"ל ויוסיף לחוסן המוסרי שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מסירת נתונים לצה"ל איננה שוללת את המסקנה שהמטרה היא הכפשת ישראל. 2. לחץ חיצוני כביקורת (על כל ארגון) רצוי ומבורך כשנעשה מתוך כוונה לתקן. לבצלם ושאר ארגוני הקרן לישראל חדשה אין כוונה לתקן אלא להחריב את הדו קיום היהודי-ערבי, דתי-חילוני, אתיופי-וותיק, שמאלני-ימני ועוד. בניגוד לאמונה הרווחת שום ארגון של הקרן לא מקרב לבבות, מועיל לסביבה, מקדם אוכלוסיות או מסייע לדפוקים. זה ארגון שנועד מעוצב ופועל להעצמת סכסוכים וקריעת שסעים תחת מעטה נאור. רבים וטובים בולעים את האג'נדה המוצהרת מבלי לעכל את הבסיס העובדתי וחבל. לא מכיר מאבק אחד שהקרן באמת עזרה לאוכלוסיה מסויימת. בסופו של תהליך לאחר כל ההתלהמות והכותרות הבומבסטיות מתברר שהמצב הורע. תראי מה קרה למסתננים, בדואים, להטבי"ם, ערבים ישראלים, שומרי סביבה, המעמד הבינוני, מתנגדי קרינה סלולרית- לכולם הקרן גרמה להקצין את עמדתם ולהחצין את התנגדותם ובסופו של דבר המצוקה תחזור אליהם כמו בומרנג לפנים בעוצמה כפולה שבעתיים כשהאהדה הציבורית שככה. דרך הפעולה הטפילית של הקרן מזכירה חיי לחם. היא מצטרפת כשעניין תופח, כשמוכן וחם ורעבים היא מאפסנת ובסוף הכל מסתיים הרחק מהעין עם מעטה עובש ומי זוכר על מה בדיוק הפגינו. לי ברור כשמש שאם היו נותנים לי או לך מיליארד ש"ח ועשרים שנה כדי לעזור התוצאות היו נראות אחרת. ברור מההתנהלות של בצלם שהמטרה שלהם היא לא לשפר או לתקן. באנונימיות שקרים וצביעות לא משפרים, רק יוצרים שנאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו כל כך חלוקים בהבנת המציאות שכרגע אין לי כוח להיכנס לברור מעמיק של חוסר ההסכמה, אולי בהזדמנות אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, חלוקים בהבנת המציאות. מתוך עדויות הוידאו 1 של שוברים שתיקה: הולכים איתו כמו בובת סמרטוטים. נדב, לוחם במיל' בפלס"ר נח"ל, והיום מדריך סיורים ורכז פעילים בשוברים שתיקה. נדב מתאר איך בזמן מעצר בבלאטה, הוא והצוות שלו יוצאים בהליכה ממחנה הפליטים תוך כדי שהעצור משמש כמגן אנושי עבורם. תגובת המפקד, מהיום: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה הקשקוש הזה? איפה בתיאור של נדב וימן (או, סוף כל סוף מישהו שלא מסתתר מאחורי "עדות אנונימית", מסתבר שכשרוצים, אפשר) יש אפילו קמצוץ של פשע מלחמה? נכנסו בשקט, עצרו את המבוקש, ויצאו בשקט. ללא נפגעים - לא מכוחותינו ולא מקרב האזרחים. שמו למחבל פלנלית על העיניים ואזיקים על הידיים, וכיוונו עליו נשק לאורך כל ההליכה? זו ההגדרה של "שוברים שתיקה" ל"פשע מלחמה"? מה הם מצפים, שישימו לו זר פרחים על הראש, יעודדו אותו עם שירי לכת וילכו איתו שלובי זרוע? מישהו שם פשוט לא מבין את המושג "שיקולים מבצעיים" וחושב שמלחמה היא פעילות בצופים. העדות הזו בעיקר מזכירה לי את העדות הטראומטית הזו |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |