בתשובה למאיה, 02/09/15 16:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חבל שאת מעתיקה מלנדו טיעונים בלי לבדוק אותם. ישראל אינה חתומה על פרוטוקול 1 של אמנת ג'נבה, אין חקיקה מקומית שנובעת מהאמנה. לתרגום מאתר ארגון בצלם אין תוקף של חוק ישראלי (שמץ של הטעיה). נכון, לחלק מהעקרונות שבפרוטוקול ובראשם עקרון המידתיות יש תוקף מנהגי בישראל. ואכן, והפצ"ר מתיחס לעקרון המידתיות. 1. המידתיות היא שאלה פתוחה וקשורה בהשקפת עולם. מבחינתך, ומבחינת לנדו, כל פגיעה בבלתי לוחמים אינה מידתית. לכן, כל פעילות צבאית בשטח מאוכלס גובלת בפשע מלחמה. האדם הסביר מבין שאין מנוס מפשרה בין הצורך להגן על המדינה ואזרחיה מפני אלימות חיצונית, ובין הצורך להמנע מפגיעה בבלתי לוחמים. אנשים שדבקים בקנאות בעיקרון פשוט, מוחלט, חד מימדי, מתקשים לעכל מציאות שיש בה צורך בפשרות. זו בעיית אישיות של אותם אנשים, ולא בעיה של המדינה או של צה"ל. 2. כל שאלת התקיפה חסרת האבחנה, אינה רלוונטית להחלטת הפצ"ר בעניין מלכא, מפני שמדובר בירי מדוייק למטרה נקודתית שהייתה חשודה כמקור לירי. קשה לך אולי להבחין בין פגיעה נקודתית שגרמה נפגעים רבים, ובין פגיעה חסרת אבחנה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפרוטוקול יש תוקף נורמטיבי (גם בישראל, ראה למשל בג"ץ 3799/02). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכן להצביע למקום המדוייק שבו בג"ץ קובע שלנוסח הפרוטוקול יש תוקף מחייב? כתבתי "לחלק מהעקרונות שבפרוטוקול ובראשם עקרון המידתיות יש תוקף מנהגי בישראל". אני חושב שזה המצב, אבל מאחר שאינני משפטן, ובוודאי לא מומחה לחוק בינלאומי, יתכן שאני טועה (כנראה שלא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע במה שהבאתי למעלה (סעיף 20 או 21)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הבנתי בסעיפים אלה מנסה השופט להשתשמש בתקדימים שונים, במאמרים, ספרי משפט, וגם בפרוטוקל האמור, כדי להראות שהמנהג המקובל בדין הבינלאומי מתאים להשקפת עולמו של השופט בעניין מסויים. לא מצאתי שם פסיקה שלפרוטוקל כשלעצמו יש תוקף חוקי באופן גורף - נוסח הפרוטוקול אינו חוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר במאמר דעה, מדובר בפסק דין. לפרוטוקול אין ''תוקף חוקי באופן גורף'' יש לו תוקף נורמטיבי שהתקבל על ידי בית המשפט בישראל (שהוא הפרשן המוסמך לחוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנה מידתיות שכולנו מכירים בה וכאשר נטענות טענות הן מתייחסות לחריגות ממנה ולאי הנכונות הכוללת לבדוק אותן. נענית בעניין הרלבנטיות של הפסיקה. ישנן תהיות לגיטימיות שצה"ל מעדיף לא לבחון או להתעלם מהן כאשר הוא נדרש לתת תשובות: 1. מדוע נמנעה כניסת כוחות הצלה במשך 48 שעות ואפילו לא איפשרו לבני משפחתו של איאד סמוני שנורה בידי צלף, לקחת אותו לביה"ח והוא מת מאובדן דם? לא ברור, לא נחקר. במשך יומיים גססו אזרחים וילדים מבלי שחיילי צה"ל יושיטו עזרה וחמור מכך מבלי שאפשרו לכוחות הצלה לסייע. זו אינה התנהלות מידתית אבל אין חקירה. 2. האם חיילי צה"ל רצחו מטווח קצר את עטיה סמוני ובנו אחמד בן ה-4? לפחות שלושה עדים העידו על כך. האם ירו למוות בוליד בן ה-17 רק מפני שנבהל וברח מהם? האם צלף של צה"ל ירה פעמיים באיאד סמוני, שצעד עם שיירת ניצולים, בזמן שידיו היו אזוקות? - הפצ"ר התעלם מכך לחלוטין. ב2009 התקיימה "בדיקה של הנסיבות", לא חקירה, כי גולדסטון לא לחץ. כרגיל, אין תוצאות אלא זיכוי מוחלט או פשוט מסמוס ללא מתן תשובה. 3.כדי להדגים עד כמה הפצ"ר הוא שליח המערכת נבחן את קביעתו התמוהה, למרות עדויות של פלסטינים שדיברו עברית עם החיילים שפינו אותם, כדי לזכות את מלכא: לא ניתן להוכיח כי 100 אנשים התפנו מביתם והתקבצו במחסן אחד לפי הוראת צה"ל ולכן סביר שמלכא לא ידע. ברצינות? כפי שלנדו כותב: נראה לך הגיוני, אדוני הפצ"ר, ש-100 איש, כולל זקנים נשים וילדים, יעזבו את בתיהם, <מודגש, ללא מיטות או ריהוט, ללא מזון >– מרצונם החופשי? זה הסיפור שאתה מנסה למכור לנו?" זה הסיפור. ישנן תהיות נוספות אבל התמונה ברורה, ממציאים ולא בודקים העיקר לנקות מאשמה גם כאשר העובדות הפוכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק ניטפוק (כי עקרונית, כמוך, המקרה הזה כולו נשמע חמור ומאד מאד בעייתי - עם זה שהוא נראה לי רחוק מאד מהמקרה הנפוץ בצה"ל): לשאלה "נראה לך הגיוני... ש-100 איש, כולל זקנים נשים וילדים, יעזבו את בתיהם1 מרצונם החופשי?", תשובה אפשרית היא: אם זה הגיוני למיליון אזרחים סורים2, כמו שאפשר להיווכח מאתר החדשות הקרוב למקום מגורייך, קל וחומר שזה הגיוני גם למאה פלסטינים. 1 שנמצאים באיזור לחימה פעיל - תוספת שלי. 2 עשיתי כנראה הנחה גדולה במספר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחה בסדר גודל. באו"ם מעריכים שלא פחות מ-50 אחוז מתושבי סוריה (כלומר כ 11 מליון) עזבו את בתיהם בעקבות המלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה אולי רחוק מאד מהמקרה הנפוץ בצה"ל אבל שכיח מאד בהתייחסות הצה"לית אליו: סירוב אוטומטי לחקור למרות חומרתו וניסיון למסמס את החקירה או חלקים ממנה ולהביא לזיכוי מוחלט. זו התנהלות פחדנית של ציפוף שורות והיא לצערי, נפוצה עד כדי אוטומטית. ישנם עדים (למשל סלאח סמוני) שדיברו בעברית עם החיילים שפינו וריכזו אותם. גברי השכונה רוכזו בבית משפחה אחת והוחזקו כפותים ומכוסי עיניים למרות היותם אזרחים, גם לפי צה"ל. הסיבה שניתנה להם: אתם מוחזקים כאן למקרה שהחמאס יגיע. כלומר, שימוש במגן אזרחי כנגד לוחמי החמאס. פחות מ100 מטר מעמדת החיילים גססו משפחות במשך 48 שעות. צה"ל כלל לא היה מוכן לערוך בדיקה או לגבות עדויות. שוב ושוב אנו עדים להתנהלות הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה המידתיות שלך? נניח שתצפיתן מדווח שנראו לוחמים על גג בניין מסויים, או שנורה RPG מאחת הממרפסות של הבניין, או שצלף ירה מחלון באותו בניין. לא ידוע אם יש בלתי לוחמים בבניין. מותר לירות פגזי טנק בבניין הזה? "נענית בעניין הרלבנטיות של הפסיקה" - סליחה? על מה את מדברת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ננסה לבחון מידתיות: א. האם התגובה הראשונית של צה"ל, לסרב לחקור אירוע בו נהרגו 21 אזרחים, בהם 9 ילדים, נראית לך מידתית? אם כן, אנחנו מאד חלוקים. השתקה וחיפוי לא יובילו לתיקון ולשיפור. ב. האם הסירוב לחקור ולגבות עדויות לגבי ידיעת מלכא את העובדות של 100 אזרחים מרוכזים במקום אחד והחלטתו לירות טיל נוסף (לאחר פגז ושני טילים שכבר נורו) על הבורחים, כולל ילדים, נראית לך מידתית? (עובדה שקצינים אחרים מנעו את קיום החלטתו). ג. לגבי "נראו לוחמים על גג הבניין" הפעם צה"ל ריכך את סף המידע: אם ילדים נראו על הגג - "הם תצפיתנים ולכן מותר לירות בהם". אם נראו אזרחים מדברים בסלולרים שלהם: "הם מדווחים על פעולותינו ולכן יש לירות בהם" - כך נהרגו אזרחים רבים. האם ההנחות הללו מידתיות? בעיני לא. ראה את הבעייתיות של תצלומי המזל"טים כפי שמתארת אותה עמירה הס (ברור לי שאינך מאוהדיה וכל זאת היא מביאה עדויות שראוי לדעת): "במהלך "עופרת יצוקה" נהרגו ונפצעו אזרחים רבים אחרים מירי מכלי טיס, בתהליך דומה: על סמך הפרשנות שנתנו לתצלומי מזל"ט במסכי החמ"לים. המקרים הרבים האלו, שמפורטים בדו"חות ארגוני זכויות האדם, יכולים להעיד על אחד מהשניים: או שתצלומי המזל"טים אינם מדויקים וברורים כפי שהם אמורים להיות וכפי שצה"ל הצרכן מתיימר שהם. או שהטכנולוגיה המתוחכמת הנחשבת "אובייקטיבית" ו"יודעת כל" סיפקה אליבי למפקדים כדי לתת מראש פרשנות מפלילה לכל פעילות אזרחית: ילדים משחקים על גג הם "תצפיתנים" שדינם להיירות, אנשים שניסו לדבר בטלפון עם קרוביהם הדאוגים הם "קשרי גדוד מחבלים", ומשפחות שיצאו מהבית אל הגינה כדי להאכיל את העזים – חוליות משגרי קסאמים. בפרשת משפחת סמוני, האפשרות להצליב מידע טכנולוגי מתוחכם עם מידע אנושי מהשטח היתה ממש בהישג יד, כבר יממה לפני שהופיעה "חוליית האר-פי-ג'י" כביכול." סוף ציטוט. הדוגמא שנתת כלל אינה קרובה למה שהתרחש. חיילים צפו על המחסן הזה במשך ימים. עמדת צה"ל מוקמה כ-100 מטר מהמחסן והחיילים ידעו שיש שם משפחות (בצלם ועמירה הס הביאו עדויות, צה"ל סרב להתייחס ולבדוק). לכן ההחלטה להפציץ ריכוז אזרחים כה גדול, לא היתה מידתית והתוצאה מבטאת זאת. כדוגמא היפותטית לחלוטין, במקרה הראשון יש צורך בתצפיות נוספות - אולי יש משפחות שלמות החיות בבניין? בדוגמא השניה - יש להשיב אש לא בהכרח פגז. התייחסתי לגבי תוקף החוק הבינלאומי כקובע נורמות חוקתיות מחייבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צה"ל לא סירב לחקור. נהפוך הוא. בוצע תחקיר מבצעי להפקת לקחים, ובמקביל הוקם צוות חקירה מטכ"לי לבדיקת האירוע, שבעקבותיו אל"מ מלכא נשפט בדין משמעתי אצל אלוף הפיקוד. דרך אגב, אחד הדברים החמורים בסיפור הוא שהפצ"ר קיבל לידיו את התחקיר במסגרת החקירה הפלילית, דבר שלא ייעשה. עקרון הבסיס של תחקיר מבצעי הוא חסיון מפני גורמי חקירה. כלומר לא רק שלא היה מסמוס, אלא להיפך, הפרקליטות הפגינה להיטות יתר להרשיע, עד כדי עבירה על החוק. אילן מלכא [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי נדייק: בעקבות פניות של ארגוני זכויות אדם לאחר מבצע "עופרת יצוקה" הוקם צוות חקירה ראשוני לאירוע. הצוות לא מצא פגם בהתנהלות הצבא בשכונת זיתון. כרגיל, אין כל דופי, זיכוי מוחלט. רק לאחר שהאירוע מוזכר בדו"ח גולדסטון מוקם בנובמבר 2009 צוות חקירה שני. כבר לא ניתן לצופף שורות לחלוטין אלא לנהל חקירה שטחית ובסיומה להכריז על זיכוי מוחלט. מינוי נשוא חקירה לחוקר מעיד גם הוא על מידת תום הלב של צה"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדייקים, קודם כל בוצע תחקיר מבצעי, לאחריו הוקם צוות חקירה מטכ"לי (שהורכב מקצינים בכירים שעמדו במצבים דומים ויכולים לשפוט את התנהלות המפקדים בשטח), שהמליץ להעמיד את אל"מ מלכה לדין משמעתי. לא רק שהוא לא זוכה אלא הוא הורשע ב"חריגה מסמכות באופן שסיכן חיי אחרים" ונקבע כי לא יוכל לשמש עוד בתפקיד פיקודי. לאחר מכן פנו מ"בצלם" לפצ"ר בבקשה להורות על פתיחת חקירה פלילית. הפצ"ר עיין בתחקיר המבצעי (דבר שהיה אסור לו לעשות, אמורה להיות חומה בלתי עבירה בין התחקיר המבצעי לבין כל חקירה פלילית שהיא), והחליט על חקירה נוספת, הפעם פלילית (שוב - חריגה מעקרון הסיכון הכפול). לאחר חקירה מעמיקה בת שנתיים ע"י הפרקליטות הצבאית (ויש שיגידו עינוי דין), הופרכו החשדות נגדו ונקבע שלא נהג ברשלנות בנסיבות העניין. כמובן שאת השנתיים האלו מחייו אף אחד כבר לא יכול להחזיר לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*לאחר* הירי, כשנראו ילדים בין הבורחים, מלכא מחליט לשגר טיל נוסף לעברם. לא מידתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הדיונים לגבי המידתיות של פעולה לוקים, מטבעם, בסובייקטיביות. זה בדיוק המקום בו עדויות אנונימיות אינן שוות כלום. בלי שיש אפשרות לחקור כמה וכמה עדים, להשוות עדויות, לאסוף חומר לגבי המצב באותה גיזרה ובאותו זמן ולהתייחס למה שהמפקד ידע - או היה צריך לדעת - בזמן אמיתי אין שום דרך להחליט. מצב בו יש כמה ילדים בתוך קבוצה של נמלטים מחייב הפעלת שיקול דעת, אבל לא מחייב בהכרח המנעות מפתיחה באש (בדיוק כפי שלפמים מוצדק לפתוח באש על אמבולנס). הרעיון שבשום נסיבות שהן אין לפתוח באש אם יש חשש לפגיעה בילדים הוא רעיון רע שממש מזמין אימוץ ''נוהל ילד'' ע''י טרוריסטים. אני מסכים איתך שלא הפצ''ר צריך לחקור את המקרים האלה אלא גוף עצמאי שמורכב לא רק מאנשי צבא ומשפטנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר תחילה נשלח חיילים לסכן עצמם בקרב כדי להגן עלינו, ואחר כך נעמיד אותם לחקירה בפני גוף עצמאי, כדי שנוכל לרחוץ בניקיון כפינו. ואיך העיסקה מבחינת החיילים? מדוע שחיילים יסכימו להשתתף בחוויה של ספורט אתגרי בעזה, כדי לזכות בסופה לחקירה בעוון פשעי מלחמה בפני גוף עצמאי? אם היית אומר שהדיון יהיה בפני חבר מושבעים מבני יחידתו ודרגתו של החשוד, והדיון יהיה חסוי במקרה של זיכוי, אפשר להבין אולי את ההצעה. אבל ככה, לשלוח להלחם, ואחר כך לזרוק לכלבים? חקירה והעמדה לדין יכולה להיות אך ורק במקרה של פשע מובהק. ההחלטה הערכית מהו פשע מובהק יכולה אולי להתקבל ע"י חבריו של החשוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבריו של החשוד יקבעו את זכאותו? אתה רציני? בוא נאמץ את השיטה: ניצבים יקבעו את אשמת הניצבים בהטרדות מיניות, נהגים עם מספר X של עברות יקבעו את זכאותם של נהגים דומים וכך הלאה. זו דרך שכמעט דורשת, לא רק מאפשרת, עיוות דין וציפוף שורות פנים ארגוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה, מן הסתם לא לחבריו ממש אלא לעמיתיו. בצבאות רבים (ארה''ב למשל), חוגר העומד לדין רשאי לבקש ששליש מחבר המושבעים יהיו חוגרים בדרגתו (שני השליש הנותרים הם קצינים בדרגות שונות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני חולקת על דבריך פרט למציאות בה בצלם וארגוני זכויות אדם מעבירים עדויות מפורטות לצה''ל וזה נמנע מלבדוק אותן - כמדיניות. התוצאה היא ביטול ערכן כך או כך ולכן נמצא ערך במסה ובהפצתן בחו''ל, כפי שנוהגים ב''שוברים שתיקה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא להעביר את הממצאים לשלי יחימוביץ', לעומר ברלב או לציפי לבני, כולם ח"כים מן השמאל החברים בועדת חו"ב? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |