בתשובה להאייל האלמוני, 14/04/05 0:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. תתפלא, אבל אלה מ"מאה שערים" שיצא לי להכיר מקרוב מכירים מספיק טוב את התיאוריה. הפילוסוף יעקב גולומב סיפר פעם בראיון למוסף הספרות של "ידיעות אחרונות" לאור צאת הקובץ שערך, בשם "ניטשה בתרבות העברית" (מאגנס), שלימים פגש את רבי לייבלה וייספיש ממאה שערים, שהיה חסיד גדול של ניטשה, ושאל אותו 'מה לו ולניטשה ממית האלוהים?'. הרב וייספיש סיפר לו שכאשר היה נער בבית יתומים ועמד על סף התאבדות, הגיע לידיו בדרך לא דרך הספר 'כה אמר זרתוסטרא', ואז ניצת בו זיק חיים". ללמדנו שלא כל "דוס" מזוקן ומפואת שלבושו חלוק זברה בשבתות ובחגי ישראל וראשו חבוש שטריימל או ספודיק – הוא פנאט שחי על פלנטה אחרת או שהזמן נעצר עבורו מאות שנים אחורה. לעתים דווקא הוא שמתברר כבקיא יותר מהחילוני המצוי בהגותו של גדול שוחטי הפרות הקדושות: פרידריך ניטשה. היית מאמין? 2. האם תועיל בבקשה להסביר מהו בדיוק (!) הקשר בין תיאוריות מתחום המדעים "הקשים"? 3. מסופר כי במשך זמן רב ניהלו אלברט איינשטיין והפיזיקאי הדֶנִי נילְס בּוֹהר, חתן פרס נובל (1922) על עבודתו בתיאוריה הגרעינית, ויכוחים ידידותיים על תיאוריית הקוואנטים. באחת מפגישותיהם אמר איינשטיין לבוהר: "אינני מאמין כי א-לוהים משחק בקוביה!" ובוהר התריס כנגדו: "תפסיק לומר לא-לוהים מה לעשות!". 4. אה, כן. סליחה שמרוב שמיהרתי קודם להגיב, שכחתי לענות על כך. טוב, זה ברור שהנצרות והאיסלם מקבלים את הנאמר בספר הספרים, התנ"ך, ככתבו וכלשונו. הוויכוח בין הדתות הוא בעיקר במסגרת פרשנות הכתוב. ועוד משהו, מאיפה קבעת על סמך היהדות שהגויים הם "ערלי לב"? האם יש לך מושג כמה גויים טובים היו חבריי וחברותיי ברוסיה הקומוניסטית בה גודלתי? ולא משנה כרגע שכאשר הנבחרת הישראלית בכדורגל ניצחה את הנבחרת של מוסקבה 2:1 בבקיעת שער מדהים, החברה הרוסייה הקרובה ביותר שלי התחילה להקניט אותי ולבוז לי לעיני כול על מוצאי היהודי (היחיד בבי"ס למחוננים), כן. כמו שיש יהודים כאלה ואחרים, כך יש גם גויים טובים וגויים רעים ואכזריים. ועל היהודים כבר אמרה התורה במקרים מסוימים: "עם נבל ולא חכם" ובמקרים מסוימים "והיא חכמתכם לעיני העמים". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את הסיפור על לייבלה וייספיש והיכרותו עם כתבי ניטשה אני מכיר היטב. אין בו כל חידוש. את הטענה שניטשה המציא'גילה את תיאוריית המפץ הגדול לא היכרתי, והייתי אומר שזה חידוש ברמה של סקופ. כעיתונאי בעל ותק, אני נדהם שהסתפקת בבמת האייל כמקום ראשון להפיצו. המדעים הקשים שייכים לאותה פקולטה באוניברסיטה. מפתיע אותי שאתה מתאר את איינשטיין ובוהר כמגמגמים כשהם מדברים על א-לוהים. אבל אם להתייחס יותר ברצינות לדבריך, מוזר מאוד בעיניי שתיאוריית המפץ הגדול מקובלת עליך משום שלדעתך היא מאששת באופן ישיר את הכתוב במקרא, ואילו מכניקת הקוונטים מתיישבת לדעתך עם קיום אלוהים - משום שמה? משום שבשלב כלשהו נמאס לאלוהים לכתוב מה הוא עושה? זה ברור שהנצרות והאיסלאם נקבלים את הנאמר בתנ"ך ככתבו וכלשונו וההבדל הוא בפרשנות בלבד? אם כך, איזו עדיפות יש לפרשנות שלך? ואם היהדות שלך לא קובעת שהגויים הם ערלי לב - תבורך. מרוב יעקבים, ניצות וכיו"ב - הנחתי שאתה באותו הסיפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסיפור על לייבלה וייספיש יש חדש למי שמתיימר לקטלג את תושבי מאה שערים כאיזה שבט פרימיטיבי השייך לימי הביניים, שלא הכיר את ניטשה או לחילופין, במקרה שלך, לא שמע על המפץ הגדול. איזו קלות דעת! לא טענתי בשום אופן או הקשר שניטשה אחראי לגילוי תיאוריית המפץ הגדול. לא כל שומר מצוות אינו יודע להבדיל בין ניטשה לדרווין או לג'ורג' גמוב והאבל. אם כבר, אז יש יותר מדי חילונים שמסתובבים סביבי מידי יום שאינם יודעים מי אלה בכלל ומהי תרומתם לאנושות, וזה לא בגללי, תהיה בטוח. המדעים הקשים יכולים להמשיך להיות שייכים לאותה פקולטה באוניברסיטה ועדיין שתי הדיסציפלינות המדעיות לא חייבות האחת לשנייה מאומה. מסקנה שיכולה להתקבל ברמת הפילוסופיה של המדע על האסטרו-פיזיקאי אינה חייבת להתקבל על הביולוג או הכימאי, ולהפך. שתי הדיסציפלינות בהחלט יכולות להפרות האחת את השנייה, אבל עד שהן תסכמנה האחת עם השניה, ורק בעקבות האמיתות של האחת מהן, הדרך רחוקה מאוד. הקיצר, לא כל מי שמקבל את המפץ הגדול או היחסות *חייב לקבל עליו* את עול האגדות סבתא של הדרוויניסטים למיניהם. יש להבדיל בין השניים, גם אם מדובר בשני תחומי מדעי הטבע וקיים הבדל מהותי יותר בינם לבין מדעי הרוח או החברה. מה גם שבקרב הביולוגים עצמם אין אחידות דעים על אמיתות התיאוריה הדרוויניסטית. איינשטיין ובוהר אינם מגמגמים בתיאור שלי, שבכלל אינו שלי, אלא ידוע ומפורסם לכל כפי שסיפרתיו. ==> "מכניקת הקוונטים מתיישבת לדעתך עם קיום א-לוהים - משום שמה? משום שבשלב כלשהו נמאס לא-לוהים לכתוב מה הוא עושה?". מה הקשר בין מסקנות מכניקת הקוואנטים לבין נמאס לא-לוהים?! אתה יודע מה, בוא וניתן לפרופ' אהרן קציר המנוח להסביר לנו מעט את השיחה הזאת בין שני ענקי המדע: "המשמעות הממשית של התנהגותו האומדנית של כל אטום היא שאין בכוחו של שום מדען לנבא בדייקנות מוחלטת מה תהיינה תנועותיו של אטום, אף כי יוכל לתאר בקירוב טוב מאד מה תהיינה תגובות האטום בתנאים מוגדרים. לפיכך רעיונו של מקס בורן, שהגליות החומרית מביאה לכלל ביטוי את החוק הסטטיסטי של התנהגות הפרודות, היה בו כדי להפתיע, ולא הניח דעתם של רבים, ביניהם חוקרים מצוינים שלא רצו לקבל את התפישה החדשה. בקרב החולקים היה אלברט איינשטיין, שלא אבה להיכנע לגזירת הסטטיסטיות של תופעות הטבע, ובניגוד לחבריו, טען שאין הקב"ה משחק בקובייה... רוצה לומר, שחוקי הטבע הם חד-ערכיים ובעלי תוכן חד-משמעי".1 נמצא כי איינשטיין התנגד למכניקת הקוואנטים בשל אופייה ה"הסתברותי", לפיה אינך יכול לדעת בדיוק היכן נמצא אלקטרון – אתה יכול רק לנחש. וכך כתב איינשטיין למקס בורן: "אתה מאמין בא-לוהים שמשחק בקובייה ואילו אני בחוק וסדר מושלם, בעולם קיים באופן אובייקטיבי, שאני מנסה להבינו בדרך של ספקולציה פרועה. אני מאמין באמונה איתנה, אבל תקוותי היא שמישהו יגלה דרך מציאותית יותר – או, מוטב, בסיס מוחשי יותר – ממה שעלה במזלי למצוא".2 עדיפותה של הפרשנות היהודית המסורתית למקרא עולה בעשרת מונים על כל פרשנות אחרת, בפרט אם היא ישראלית מחלנת. על "זכויות יוצרים" כבר שמעת? מה? יעקב וניצה "קובעים שהגויים הם ערלי לב"? איפה ומתי? אפשר בבקשה קישורים ישירים לעמדותיהם בנידון. ------------------- 1 "בכור המהפכה המדעית", הוצ' עם עובד, ת"א 1996, עמ' 83. 2 "The Born-Einstein Letters 1916-1955" (London 1971), p. 493.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהציטוט שלך את קציר דווקא די ברור למה ממכניקת הקוואנטים גוזרים שלאלוהים נמאס - במקום שהוא ימשיך לקבוע דטרמיניסטית את כל מה שיקרה בעולם, הוא הותיר את ההתרחשויות ליד המקרה. בכל מקרה, מה הקשר האמיתי בין הציטוט שלך ובין אלוהים - זה נפלא מבינתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא לא בנמאס לו או לא. משום שא-לוהי ישראל מעולם לא נמאס לו או לא בא לו או שבא לו להביא ביד ושאר הוויות העולם החילוני של שינקין. המאמינים אף פעם לא ייחסו תשוקות ורצונות לא-לוהים, אחרת לדידם אינו א-לוהים כלל. א-לוהים כזה הם לא צריכים לנוכח קיומם של 6 מיליארד כאלה מסביבם. זה הכול מדובר עלינו, בני האדם, שביחס אלינו ואל התנהגותינו היומיומיות – יש מקום לבחירה חופשית שא-לוהים העניק בידינו: לבחור בין טוב לרע, בין חושך לאור ובין החיים למוות (המתת חסד או התאבדות, למשל). כך שמנקודת הראות שלי, תיאוריית הקוואנטים רק מאששת את נקודת הבחירה שלי מן הבחינה מדעית. ועד גילויה, בעוד ששלטה בעולם הפיזיקה הקלאסית של הדטרמיניזם הניוטוני, נשללה הבחירה החופשית מהאדם, שכן ניתן היה לדעת המדע לחזות מראש את העתיד לקרות אילו ידעת מה קורה ברגע מסוים עם העצם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה המקום שיבוא מישהו שמבין פיזיקה ויסביר האם תורת הקוואנטים באמת שוללת את הדטרמיניזם, או רק את *יכולת הניבוי הדטרמיניסטית*. דומני ששכ"ג בדיון 2220 לא התרשם במיוחד מתורת הקוואנטים, ואולי יש צדק בדבריו. אני לא בטוח שאין לאלוהים "רצון". האם ניתן לומר שאין משמעות לשאלה האם אלוהים "רוצה" שנקיים את עשרת הדיברות או שאינו רוצה זאת? ואגב, "או שבא לו להביא ביד ושאר הוויות העולם החילוני של שינקין"? נו, בשביל מה היה צריך את זה? וכבר חשבתי לרגע שיש לנו דיון תרבותי ומנומס (ושאר הוויות העולם החילוני והנאור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי, אין כל משמעות לשאלה האם א-לוהים "רוצה" שנקיים את עשרת הדיברות או שאינו רוצה זאת. מאחר ואם הוא היה רוצה - אנחנו היינו מקיימים, בדיוק כשם שבגלל רצונו/גזירתו אנחנו חיים ומתישהו נפטרים מהעולם הזה והולכים לעולמנו, והעולם ממשיך להתגלג על צירו בשל גזירות הטבע הא-לוהיות. נכון יותר לומר שא-לוהים מציע לך עצה טובה/עצת חכם לשמור את מצוות תורתו כספר הוראות לתפעולו הנכון של העולם וניהול החיים במסגרתו. במפעל של חברת סוני רק מציעים לך כיצד להשתמש נכון ויעיל בכל כפתורי המוצר המשוכלל בפסגת הטכנולוגיה הקיימת. במידה והינך מחליט שלא להישמע להוראות היצרן ולעשות ככל העולה על רוחך עם המוצר שהעמיד לרשותך - "ואם לצת, לבדך תישא". כך לפחות היא תפישתה של היהדות, איך שהספקתי להכיר אותה ואני מודה שלא הספקתי די ויותר, והדרך הארוכה עוד לפני. -------- נ.ב. אני מקבל את הערתך מהסוף, גם הפעם החלקתי בלשוני. עמכם הסליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע עד כמה אני מבין בפיסיקה, אבל תורת הקוונטים בהחלט שוללת דטרמניזם. הויכוח בין אינשטיין לבור היה סביב הסוגיה האם זהו רק המדען שלא יכול לדעת לעולם את המציאות לאשורה, ולכן נאלץ להסתפק בכלים הסתברותיים, או שהמציאות באמת הסתברותית. הניסוי המחשבתי המפורסם ביותר בהקשר זה היה EPR, בו אינשטיין אתגר את התפיסה הקוונטית. בל הוכיח שהמציאות עצמה היא אקראית, ולא רק התפיסה שלנו אותה. ההסבר הטוב ביותר ברשת בעברית הוא באתר חביב עלי במיוחד: דיון 1177 והלאה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא אתיימר לטעון שאני מבין בפיסיקה, למרות שרכשתי השכלה מסוימת בתחום. ככל הידוע לי, שאלת הדטרמיניזם עדיין פתוחה. בתנאים מסוימים, עבור מערכות פיסיקליות מבודדות (כלומר: שאין שום אינטראקציה בינן לבין מערכות אחרות), "המצב הקוונטי" של המערכת (פונקציית הגל, לצורך העניין) ברגע כלשהו, קובע באופן חד ערכי את המצב הקוונטי בכל רגע אחר בעתיד (וגם בעבר). לכן, בהחלט יש מקום לדון בדטרמיניזם גם במסגרת תורת הקוונטים. כשמנסים להקיש מכאן מסקנות כוללניות יותר, המערכת המבודדת המינימלית חייבת להכיל את כל היקום "הנתפס מבחינתנו". מנקודת המבט הזו, כולנו למעשה כמו החתול של שרדינגר, במצב שבו אין שום צופה חיצוני שיפתח פעם את דלת הקופסא ויבדוק מה מצבנו (כלומר: אנחנו כנראה בסופרפוזיציה של חיים, מוות ועוד כמה אפשרויות). השאלה היא האם היקום שלנו בכלל ממלא את אותם תנאים מסוימים שהזכרתי קודם. מטעמים מובנים, מאד קשה לנו לענות על השאלה הזו. יתרה מכך, כשמכניסים את הגרביטציה לעסק הדברים נעשים הרבה יותר מסובכים. אחת מהבעיות המרכזיות היא שתורת היחסות הכללית מאפשרת כל מיני פתולוגיות כמו חורים שחורים, שבהן ידיעה מלאה של התנאים ב"זמן" מסוים לפני שהקטסטרופות מתהוות, אינה מאפשרת את חיזוי העתיד באופן חד משמעי. כשלון יכולת החיזוי אינו מוגבל רק לאיזורי הסינגולריות. הוא יכול להתרחש גם במקומות נוספים, במידה שקיימים אופקי ארועים. גם אם מניחים שאפקטים קוונטיים מונעים התהוויות של סינגולריויות בפועל, זה לא מובן מאליו שאופקי הארועים צריכים להעלם ושהבעייה בהכרח תפתר על ידי כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מכניקת הקוואנטים עצמה איננה תיאוריה; נכון יותר לומר שהיא מסגרת שכל תיאוריה פיסיקלית בת-זמננו חייבת להתאים את עצמה לתוכה. מסגרת זו, כידוע לכל, מחייבת ויתור על הדטרמיניזם שאיפיין את הפיסיקה הקודמת, ה'קלאסית', משום שמכניקת הקוואנטים מאפשרת, אפילו עקרונית, רק חישוב של הסתברויות. הפיסיקאים יודעים כיצד להשתמש בה לניבוי ההסתברויות של תוצאותיו האפשריות השונות של ניסוי. מאז גילויה ב- 1924, פעלו ניבוי מכניקת הקוואנטים בשלמות בכל פעם, עד לרמת הדיוק של הניסוי המסוים ושל התיאוריה המסוימת שעל הפרק. אבל למרות ההצלחה המתמדת הזאת, עדיין איננו מבינים עד תום, ברמה העמוקה ביותר, את משמעותה האמיתית של מכניקת הקוואנטים, במיוחד כשאנו מחילים אותה על היקום בכללותו. במשך יותר משלושים שנה התקדמו אחדים מאתנו לקראת בנייתה של מה שאפשר לכנות 'הפרשנות המודרנית' של מכניקת הקוואנטים, המאפשרת לנו להחיל אותה על היקום וגם לטפל באירועים מסוימים הנוגעים לגופים פרטניים, במקום לעסוק רק בניסוים בני-שיחזור על פיסות חומר שאינן שונות במאומה זו מזו". ("הקווארק והיגואר", פרופ' מארי גל-מן, אבי תיאורית הקווארקים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי יובל נאמן? האמא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היזכר בתורה של בוהם מדיון 1181: תואמת למופת את אי-שוויון בל, ובכל זאת גורסת מציאות דטרמיניסטית לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל"ט1, שכ"ג דווקא מתרשם מתורת הקוואנטים. הוא פשוט טוען שאין סיבה לקפוץ על האי-דטרמניזם, כמוצאי שלל רב, כדי להצדיק משאלות לב ומושגים מוזרים כמו "רצון חופשי". בדיון 2220 הוא פשוט מעלה את הטענה שאפילו מאי-דטרמניזם (קריא: יקום ש"ברמה התחתונה" שלו "נזרקות קוביות") לא נובע רצון חופשי. "מה שמתחשמק" הוא לא רלבנטי ביקום בו המצב הבא נקבע באופן דטרמיניסטי, באותה מידה שהוא לא רלבנטי ביקום בו המצב הבא "מוגרל" מסט של מצבים. הרי מה זה משנה אם היקום בודק בטבלה או זורק קוביה? הרצון הוא חלק בלתי נפרד מגחמות התנהגות העולם הרגילה, בשני המקרים. כל זה לא רלבנטי לסוגיה האם האי-דטרמניזם הוא בעולם עצמו או נובע מבעיית המדידה. דיון 1177 הרבה יותר רלבנטי לסוגיה הזאת. לגבי ההערה האחרונה: מסתבר שיש פה באייל גם הוננות תאולוגית ולא רק הוננות אינטלקטואלית. _______________ 1 ושכ"ג מוזמן לתקן, במקרה שאני מטעה את הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא טועה. נדמה לי שזה עלה בדיון, והסברתי למה הכוונה ב''דטרמיניזם מורחב'' - אם תרצה זאת פונקציית הגל של היקום כולו שמתנהגת באופן דטרמיניסטי ואינה קורסת אלא כשאלוהים מסתכל עליה. בשביל אלוהים, כולנו חתולים של שרדינגר. מיאו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אינני אדם מאמין, אך מתוך כבוד לאנשים ואמונתם - לא התבטאתי מעולם ולא העליתי בדעתי להתבטא, *אף לא כאנלוגיה על דרך השלילה* - בשום ביטוי הכורך את אלוהי ישראל עם ענייני - "להביא ביד", ודומיהם. עניין של טעם, כנראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, נדמה לך שהוא עשוי ליהנות מזה כמונו? א-לוהי ישראל איננו חומרי בשום פנים ואופן, את לא מבינה את שאני טוען לכל אורך הדרך כאן? עם זאת, אני מקבל את זה שיש אנשים מאמינים שעשוים להיפגע מתיאור שבלוני וקל-דעת זה. רק שידעו להם שפשוט החלקתי בלשוני מבלי משים לב. ושנית, אני מאמין בא-לוהים לא פחות מכם ולדידי, הוד כבוד והדר קדושתו במקומם מונחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"טען שאין הקב"ה משחק בקובייה... רוצה לומר, שחוקי הטבע הם חד-ערכיים ובעלי תוכן חד-משמעי".1" משום מה זה תמיד מעלה אצלי גיחוך כשדתיים מנכסים לעצמם את "האלוהים" של איינשטיין, כשברור לחלוטין שהוא לא הקב"ה, כלומר האלוהים הפרסונלי של היהודים כפי שהצגת באמצעות עיוות הציטוט, את האלוהים של אינשטיין, כמו גם את האלוהים של דקארט לא מעניינות לא מקוואות וגם לא ההעדפות הגסטרונומיות של העם היהודי. הכוונה היא לאלוהים מטאפיזי שאין לו כל נגיעה למעשי האדם. אגב, זו הייתה דעתו של איינשטיין על האורתדוכסים כשביקר בכותל המערבי : "אחר כך מטה, אל חומת בית המקדש (כותל הדמעות), שם אחים – בני-עמי קהי המוחין מתפללים בקול רם, פניהם מכוונים אל הכותל, תוך נענועי גופם לפנים ולאחור. מראה עלוב של בני-אדם, נושאי עבר ללא הווה (ע' 195)." (לקוח מן המאמר הנ"ל : http://www.e-mago.co.il/e-magazine/einsam.html ) אני חושב שהציטוט הזה מדבר בעד עצמו, בכל אופן בdebate בין איינשטיין לבוהר, בוהר ניצח - לפי מיטב ידיעתנו כעת העולם בסופו של דבר כן מתנהל באמצעות אקראיות גמורה ברמת המיקרו - מה שלא נראה "אלוהי" במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שידוע לי, הפרופ' אהרן קציר המנוח, מדבריו ציטטתי וציטטת אחרי והגבת על דבריו, בפירוש לא היה יהודי שומר מצוות. מה שכן איפיין את האיש זה היושר האינטלקטואלי להודות על האמת באשר היא נראית לדעתו תוך ענוות האינטלקט. דבר שלצערי חסר מאוד לכמה מדענים ישראלים שיצא לי להכיר מקרוב. על הא-לוהים של איינשטיין כבר עניתי בזמנו לדובי: תגובה 272832 המובאה מיומנו של איינשטיין כפי שאתה מצטט אותה לא מתורגמת נכון בידי מצטטה, שכן בתרגום מדויק ומקצועי יותר מצאתי כך: "...אחר כך מטה, ירדנו אל חומת בית-המקדש (=כותל הדמעות), מקום שם אנשים קהי-מוח מהשבט שלנו התפללו בקול רם, פניהם מכוונים אל הכותל, תוך נענוע גופם לפנים ולאחור. מראה *פתטי* [=שיש בו פתוס, נלהב, ולא: עלוב] של אנשים נושאי עבר וחסרי הווה".* ויחי ההבדל בין משמעות דבריו הנובעים מתרגום קלוקל ומגמתי. זאת ועוד, שאיני יודע מה כל-כך אומרת לך המובאה הזאת של איינשטיין ביחס לאנשים מתפללים, אבל לי היא אומרת משהו אחר, בהביטי במבט כולל על מלוא תמונת עולמו של הגאון. איינשטיין, שהאמין בקיומו של כוח עליון שברא את היקום והאדם, מתגלה בביקורו בכותל המערבי בירושלים כבעל הבחנה פסיכולוגית מלאת חמלה, לעיתים ציני ואפילו קצת רכלני. ונשאלת השאלה: האומנם לא התפלל איינשטיין מימיו? האומנם לא החזיק בידו סידור תפילה יהודי? במכתבו מיום 24 בינואר 1936 לילד צעיר ששאל אותו האם המדענים מתפללים השיב: "ספק גדול אם יימצא ולו אחד מבעלי המוחות המדעיים המעמיקים שאין בו רגש דתי. כל מי שמעורב ברצינות בחקירה המדעית משתכנע בהדרגה שבחוקי היקום מתגלמת רוח – רוח נעלה לאין שיעור מזו של האדם... בדרך זו מוליכה החקירה המדעית מהרגשה מדעית להרגשה דתית ומיוחדת במינה". וכאמור למעלה, האקראיות הזאת שנובעת מתיאוריית הקוואנטים של נילס בוהר וחבריו היא שמאפשרת בידי מאמיני הא-ל את "הבחירה החופשית", בהיעדר דטרמניזם של "הפיזיקה הקלאסית". ----------------- * פרופ' זאב רוזנקרנץ, "אלברט איינשטיין: יומן המסע לארץ-ישראל", 3 בפברואר 1923, עמ' 195 (באנגלית); ארכיון: מקראות לארכיונאות ולתיעוד, 10-11, 184-207; התרגום המובא הוא מתוך: אליס קלפרייס (ליקטה וערכה), "כמו שאיינשטיין אמר", (מאנגלית: איתן בן-נתן), הוצ' הד ארצי, אור יהודה 1999, עמ' 97. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קהי מוחין או לא? אגב, אינשטיין התחמק ממש יפה מלהגיד לילד הזה "לא". אלגנטי מאוד. חוץ מזה אי הדטרמיניזם אינו מובנה במכניקת הקוואנטים אלא רק אי הידיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדל גדול, המלך החליט לפני שבועיים שתמות מחר. זה שאינך יודע זאת - לא שקול למצב בו ישנה הסתברות לכך שהמלך כבר החליט שתמות מחר וישנה הסתברות שלא. הראשון מתאר אי ידיעה, השני אי דטרמיניזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו המלך במשל שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיבתיות טהורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איבדת אותי. אתה אומר שיש בקוונטים סיבתיות טהורה, רק שב*עיקרון* אין לנו שום דרך לחזות אותה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, הידע שלי לא גדול בנושא. אבל ממה שקראתי מעט בנושא תורתו של בוהם. אין שום דרך להבדיל בין עולם שבו הכל קבוע דטרמיניסטית ולנו אין שום דרך מעשית לחזות מה יקרה. לבין עולם בו בכל רגע מתגלגלות קוביות. הנה כאן ב דיון 1180. אבל איני פיזיקאי, ואולי עדיף שאני אפנה את מקומי לפיזיקאים שיבהירו יותר את הנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ככה: ראשית, הודית שלהבנתך ההצהרה בכותרת אינה נכונה, ושלמעשה אי אפשר להבדיל בין שתי הגישות אז כל הפתילון הזה היה מיותר. שנית, עד כמה שאני מבין את בעית המדידה1, השאלה היא איפה אתה קובר את חוסר הדטרמניזם- במיקום ההתחלתי של האלקטרון או בהתנהגות הדינמית שלו. 1 למרות שאני פיסיקאי בהשכלתי מעולם לא למדתי את הנושא הזה, אז מהבחינה הזאת שנינו בורים באותה מידה, אולי עם יתרון2 קל מצידי כי יש לי את הרקע להבין את הכולה ה*טכנית* של הצהרות כמו "פונקצית גל" ו"הסתברות". 2 יש כאלו שיגידו שזה דווקא חיסרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ההצהרה בכותרת אינה נכונה? אינך יכול לדעת אם ישנו דטרמיניזם או אי דטרמיניזם שנגזר ממכניקת הקוואנטים. הדבר היחיד שודאי (ברמת המסויימת הזאת) הוא אי הידיעה. "השאלה היא איפה אתה קובר את חוסר הדטרמניזם- במיקום ההתחלתי של האלקטרון או בהתנהגות הדינמית שלו." יש כאן הבדל קריטי, זה שאין אנו יודעים את תנאי ההתחלה לא אומר שהעולם הוא אי דטרמיניסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת (הדגשות שלי): " *אין שום דרך להבדיל* בין עולם שבו הכל קבוע דטרמיניסטית ולנו אין שום דרך מעשית לחזות מה יקרה. לבין עולם בו בכל רגע מתגלגלות קוביות." ומכך הסקתי ש אי הדטרמיניזם בתורת הקוונטים שקול ל אי הידיעה בתורת הקוונטים. ובעניין ההבדל הקריטי, הוא קריטי בשני מקרים 1- האם אפשר להבדיל ניסיונית בין שני המצבים 2- אם "ידיעת תנאי ההתחלה" אפשרית אפילו בעיקרון. מקרה 1 הוא מעניין אבל לא בנסיבות הדיון הזה. מקרה 2 הוא בלתי אפשרי, עד כמה שאני מבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום דרך *טכנית* לדעת את תנאי ההתחלה, אבל מכיוון שהדיון הוא פילוסופי-מטאפיזי. ישנו הבדל מהותי בקונטקסט הראשוני, אם מדובר אכן בחוסר דמטרמיניזם או בחוסר ידיעה גם אם אי אפשר להבדיל בינהם באמצעים אמפיריים. הרי טענתו של מר פז, היא שחוסר הדטרמיניזם הוא זה שנותן לאדם את הבחירה החופשית, אבל אני אומר שאין אנו כלל משוכנעים שישנו חוסר דטרמיניזם כזה ממכניקת הקוואנטים. למשל אם בזמן t=0 הבורא קבע את תנאי ההתחלה, יכול להיות בהחלט מצב שמנקודה זו והלאה הכל היה קבוע מראש ברצף של תמונות זמן קפואות - כמו במרחב מינקובסקי - ואין כאן בדיוק "בחירה חופשית"(שזה לטעמי מושג חסר משמעות 1, אבל שיהיה) כפי שמציג מר פז. 1 - לטעמי גם בעולם דטרמיניסטי יש מקום לאותו סוג של "בחירה חופשית", מכיוון שאני מזהה את הבחירה עם הפיזיולוגיה. כלומר זה שנקבע מראש עקב התנגשויות אטומים מסויימות שכך תבחר, זה לא אומר שלא "בחרת בצורה חופשית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר מזכיר לי את הדיון על פרהדסטינציה אצל הקלוויניסטים. אני חושב שאורי דווקא צידד בגישה הזאת במאמר לו על המתגיירים. משהו על ניצוצות הרוח היהודית שהיו בגר מלכתחילה או משהו כזה. אני לא יודע מספיק על התאוריה של בוהם כדי לדעת האם אי ידיעת תנאי ההתחלה הם משהו *טכני* או מובנה. אני כן יודע שזאת גישת מיעוט, ושהמחיר שלה כבד ( חוסר לוקליות וכולי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> "טענתו של מר פז, היא שחוסר הדטרמיניזם הוא זה שנותן לאדם את הבחירה החופשית, אבל אני אומר שאין אנו כלל משוכנעים שישנו חוסר דטרמיניזם כזה ממכניקת הקוואנטים". ראה נא: תגובה 293738 "לעיקרון אי-הוודאות של ורנר הייזנברג היו השלכות מעמיקות על השקפת-עולמנו. ... עיקרון אי-הוודאות שם קץ לחלומו של לאפלאס על תיאוריה מדעית - דגם של היקום - שתהיה דטרמניסטית לחלוטין: ודאי שאי-אפשר אפילו למדוד במדויק את מצבו העכשווי של העולם! עדיין יכולים אנו לדמות לעצמנו שישנה קבוצת חוקים הקובעת אירועים בשלמות עבור איזו ישות על-טבעית, היכולה לצפות במצבו העכשווי של היקום מבלי לשנות אותו אגב תצפית". (סטיבן הוקינג, "קיצור תולדות הזמן", ספריית מעריב, עמ' 60-61; וראה עוד בספרו "חורים שחורים, גורי יקומים ומסות אחרות", ספריית מעריב, עמ' 127, 130-135). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והקשר לבחירה חופשית הוא...? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין כל מקום לדטרמניזם בטבע האדם והעולם הסובב אותנו, הרי שלא ניתן לחזות מראש את העתיד להיות ומכאן שיש מקום לבחירתו החופשית של האדם ולקבלת האחריות על כתפיו. ומכאן גם המקום למתן שכר או לקבלת עונש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא ניתן לחזות מראש את העתיד" ו"יש מקום לבחירתו החופשית של האדם" אינם נקשרים במילת היחס "מכאן". זה מה שקרוי בלטינית non-sequitur. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז, נישאר רק שתסביר מהם *עבורך* המושגים הבאים (שכ"ג, תהיה לרגע רציני ולא ציני, טוב? אחרת פשוט לא אגיב ואפסיק להתייחס אליך ברצינות): 1. דטרמניזם – ? 2. בחירה חופשית – ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא התייחס לזה באופן מסוים כאן: דיון 2220. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם רצית באמת להודות לערן, בעברית עושים זאת כך: "תודה." אם רצית להתנהג בגסות אופיינית, אז סליחה על ההפרעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הודיתי לו במילה הראשונה: "תודה", ומיד נזכרתי שהוא בעצם לא חידש לי כלום על קיומו של איזה דיון ארוך כסרוך שנתנו פה לשכ"ג לכתוב בשמו האלמוני. ואם שכ"ג היה רוצה להסמיך את טענותיו, הוא היה מועיל להפנות אותי לתגובות ספציפיות המתמקדות על כך. דחילק, למי יש כוח לקרוא מגילות לאורך של למעלה מאלף וכמה מאות תגובות רק בשביל להבין מה שכ"ג חושב ולמה התכוון המשורר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה לא מצדיק גסות רוח. אף אחד לא חייב אותך לקרוא משהו וערן רק רצה לעזור ע"י הפניתך לטקסט רלבנטי. את מה שרצית להגיד אפשר להגיד כך: "תודה על ההפניה, אך אין ברשותי זמן לעבור על כל הטקסט ועל אלפי התגובות. אודה לשכ"ג אם הוא יענה על שאלתי בתימצות, בדיון זה." "תודה שגילית לי את אמריקה" עלול, בטעות, לצייר אותך כאדם גס רוח (ושנינו יודעים שזה לא נכון, אז חבל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שמר פז לא *רצה* להתנהג בגסות, בדיוק כפי שהלוקה בפסוריאזיס אינו *רוצה* להתגרד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההפניה, אך אין ברשותי זמן לעבור על כל הטקסט ועל אלפי התגובות. אודה לשכ''ג אם הוא יענה על שאלתי בתימצות, בדיון זה. (ותודה לאביב על ניסוח ועל המוסר החינוכי. כל הזכויות שמורות לאביב י.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבין מהם המושגים הנ"ל עבור השכ"ג זה מאוד קל. קוראים את דיון 2220 נ.ב. את הציטוט של האייל הירוק מהכותרת מחקתי ואני ממליץ לעשות זאת גם בהמשך הפתיל, משום שאנשים עוד עלולים לחשוב שההצהרה הבומבסטית הזאת נכונה. אי הדטרמניזם כן מובנה במכניקת הקוואנטים הקלאסית (והסבר אי הידיעה, שמניח משתנים חבויים, נפסל). רק פרשנות מאוד מסוימת, כמו זו של דיוויד בוהם (או ביקורת שטוענת שתורת הקוואנטים לא שלמה, כמו זו של EPR, למשל) מניחה שהביזריות הקוואנטית חייבת לנבוע מאי ידיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאקח את הסיכון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערת אגב: המשפט האחרון בציטוט שהבאת מהוקינג, מדבר בדיוק על דטרמיניזם מהסוג שכבר הוזכר כאן בתגובות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, רק שבניגוד לבני האדם, א-לוהים אינו כפוף ל''בחירה חופשית'' או לסיבתיות כלשהי. והוא אשר טענתי, כפי שגם טוען הוקינג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל צפוי והרשות נתונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחשוב שאיינשטיין הכיר מקרוב את המתפללים בכותל המערבי שקביעתו הצינית-הרכלנית תהלום את הווייתם. יהודי גרמני זה מעולם לא פגש עד אז יהודים ירושלמים שומרי מצוות ומה פלא שאלה נראה בעיניו הזרות כמוזרים. וכשבן-גוריון אוחז בידו במהלך הטיול הזה – מה הפלא שיחשוב כך על החרדים?! מבחינה זו, דב"ג לא היה יותר טוב? ואפרופו בן-גוריון ואיינשטיין. ברישום הפגישה הפרטית שהתקיימה אז בין מי שעתיד להיות ראשון מראשי ממשלות ישראל לבין איינשטיין, התמקדו השניים דווקא בשאלה אם יש ראיות לכוח עליון המכוון את היקום... שניהם הסכימו שיש כוח מרכזי, כוח עליון כזה. באילו מילים בדיוק איינשטיין אמר לילד שאינו נוהג להתפלל? בדיוק להיפך, הוא צידד בכך שכל תחומי עיסוקיו המדעיים הם תפילה אחת גדולה לבורא העולם שבו האמין. כלומר, הוא מתפלל את מנגינת תפילתו בכינור ייחודי משלו* (שאגב, היה גם כנר מבריק שכל שמנה וסלתה של החברה הגרמנית ונשות החברה נהרו לבית-הכנסת המפואר בעל כיפת-הזהב של ברלין באוֹרַניאֶנבורגרשראסה כדי לשמוע את איינשטיין מנגן באך בכינור בליווי עוגב, כפי שמספר עמוס אילון ב"רקוויאם גרמני", עמ' 357). * ד"ר יעקב ויינרוט אמר פעם בראיון ל"מעריב": "תפילה היא לא משא ומתן. תפילה איננה תקשורת. תפילה היא משהו שאמור וצריך לבוא ממקום שבו האדם פוגש את עצמו במקום העמוק ביותר, וממילא הוא פוגש שם גם את א-לוהיו. ... כל אדם ואדם הוא כינור ייחודי, שאין שני לו, ויש לו מנגינה מיוחדת שרק הוא יכול להפיק, בזמנים ובנתונים מסוימים מאוד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה? באותה מידה נוצרי יכל להגיד שאינשטיין האמין בנצרות. עדיין לא הבאת שום סימוך לכך שהאלוהים שאינשטיין התכוון אליו הוא י**ה 1, ולא אלוהים מטאפיזי דקארטיסטי. הטיעון שלך הוא בדיוק מעין טיעון עקיף רומז, אינשטיין האמין באלוהים מטאפיזי, אינשטיין נולד כיהודי והייתה בו קצת מסורת יהודית, כלומר : סימן שהוא מקבל את הדת היהודית ומצוותיה. המעבר הלוגי הוא שגוי, ועד שלא תארגן ראיות קצת יותר רציניות מכך שהוא "ניגן בכינור בבית כנסת", לא תשכנע אף אחד שאינשטיין צידד ביהדות 2 - אני מעדיף לקבל את ההערה "הצינית רכלנית" כהגדרתך כדיעה יותר רצינית על הדת ומצוותיה. 1 - די ברור מה צריך להיות כתוב כאן, צנזרתי את עצמי. 2 - ואני מזכיר לך שיהדות זה לא רק האמונה באל שברא את היקום, אלא גם שאר המצוות - שמירת שבת וכו'... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשכח שללא אמונה בתחיית המתים (תגובה 294110) האדם אינו דתי. דומני שאורי מנסה לטעון שאיינשטיין היה יותר דתי מלייבוביץ'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איינשטיין האמין בכוח עליון מטאפיזי ובעיקר ידע לדבר בנושא זה באופן יפה ורגיש שלא יפגע באף אחד. נוצרי יכול לנכס לו את אמונתו של איינשטיין לצרכיו באותה מידה שעושה זאת א"פ. האם איינשטיין אמר באיזה מקום שהוא מאמין בתחיית המתים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא האמין בזה, כנראה לא היה איכפת לו לחזור בתור זומבי, שכן הוא נתן אישור לד''ר תומס הרווי לנתח את מוחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה ליבוביץ לא נתן לעשות. 1:1 בינתיים, אני חושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליבוביץ שמר את המצוות, ולכן לא תרם את גופו למדע. איינשטיין לא שמר את המצוות כפי שאנו מגדירים זאת. אם ניתן להשוות, זאת ההשוואה והיא לרעת איינשטיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה היא לטובת איינשטיין, שלא נתן לקובץ של חוקים דתיים חסרי טעם ומשמעות לבלבל אותו - ותרם למדע בחייו וגם במותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איינשטיין לא תרם את גופו למדע. גופתו נשרפה ואפרו פוזר כפי שדרש (הוא סלד מפולחן האישיות סביבו ולא רצה להשאיר אחריו אתר עליה לרגל). בניגוד לדרישותיו, פיסות ממוחו נלקחו ע"י Dr. Thomas Stoltz Harvey, במהלך הניתוח שלאחר המוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שיש יותר מגירסה אחת לגבי "האם איינשטיין הסכים לזה או לא?". התשובה "לא" נשמעת, לדעתי, הרבה יותר קונסיסטינטית עם אופיו (כפי שהוא מתואר בביוגרפיות שונות). החינגה הזאת, סביב המוח, ניראת לי בדיוק כמו המשהו שאיינשטיין חשש ממנו ושהוביל אותו לדרוש את שריפת גופתו. זה לא עונה על השאלה, אבל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, הרוואי הפר את צוואת איינשטיין, תרתי משמע, במהלך הניתוח שלאחר המוות. ולימים התברר במחקר שמוחו של איינשטיין היה גדול יותר מגודלו של מוח אנושי סטנדרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, מבחינת משקל, מוחו של אינשטיין היה קטן יותר מהממוצע (1230 גרם לעומת 1400 גרם בממוצע אצל גברים). ההבדלים שכן נמצאו הם באזורים ספציפיים של המוח: קפל אחד היה חסר, שני אזורים היו גדולים יותר מהממוצע, קליפת המוח הייתה דקה יותר, אבל דחיסות הנוירונים גדולה יותר. מסקנות סופיות: אין. המחקרים שנערכו הם בעיתיים מבחינה מתודולוגית, ובשורה התחתונה אף אחד לא יודע אם היכולת המנטלית של איינשטיין נובעת מהבדל פיסיולוגי במבנה המוח, או מהבדל בהתארגנות של הנוירונים בתוך מוח שהוא, באופן כללי, רגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מהי בעצם "היכולת המנטלית של איינשטיין"? אין ספק שהוא היה אדם מבריק, אבל אנשים מבריקים היו רבים, הן במאה ה-20 והן במאות שקדמו לה, למרבה המזל. הוא גם לא היה חסין מטעויות, לא פתר את השערת רימן (או הוכיח את המשפט האחרון של פרמה) וכדומה. כלומר - בתוך ליגת הגאונים (להבדיל, אולי, מליגת ה"מחשבים אנושיים", שדווקא אצלם הרבה יותר מעניין איך המוח שונה מזה של אדם רגיל) הוא לא נראה לי חריג יותר מדי, מה שהופך דווקא את המוח שלו לנושא מחקר מעניין. האם פספסתי משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא פתר את השערת רימן ולא הוכיח את המשפט האחרון של פרמה, אולי כדאי לזכור שהוא לא היה מתמטיקאי. בליגת הגאונים הפיזיקאים של המאה העשרים (והתשע עשרה, והעשרים ואחת עד היום) הוא היה הטוב מכולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בדיוק זו ההצהרה הבומבסטית שאותה אני מנסה להבין: למה הוא "היה הטוב מכולם"? איך מבצעים את ההשוואה הזו? למה איינשטיין כן ובוהר לא? ושוב, האם יש טענות שהמוח שלו עבד בצורה לא רגילה (כמו "מחשבים אנושיים") או שהוא סתם היה פיזיקאי תיאורטי מעולה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> "למה הוא "היה הטוב מכולם"? איך מבצעים את ההשוואה הזו? למה איינשטיין כן ובוהר לא?". לאחר שתצפיות אסטרונומיות אישרו את תורת היחסות, הפך איינשטיין למעין סלבריטי גרמני ובינלאומי. כבר אז ניסה להדוף חלק מן התהילה. למושג "גאון" תהודה עמוקה יותר בשפה הגרמנית מאשר בשפות אחרות; הוא מבטא משהו שכמעט אינו מן העולם הזה. איינשטיין כינה את התיאורים העיתונאיים המופרזים "בדותות משעשעות". שבועיים לאחר ההכרזה הפומבית כתב ב"טיימס" הלונדוני שאף-על-פי שהגרמנים כינו אותו בגאווה 'גרמני' והאנגלים כינו אותו 'יהודי-שווייצרי', אם יוכח אי-פעם שתחזיתו בתורת היחסות שגויה, ייהפכו היוצרות... ==> "האם יש טענות שהמוח שלו עבד בצורה לא רגילה (כמו "מחשבים אנושיים") או שהוא סתם היה פיזיקאי תיאורטי מעולה?" הרב הפרופ' אברהם קושלבסקי ז"ל, מהמחלקה להנדסה גרעינית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מספר בספרו "מפגשים בין יהדות, מדע וטכנולוגיה" (ירושלים, תשס"א): "בקוראי את הביוגרפיה של אלברט איינשטיין התרשמתי שאמנם נכון כי איינשטיין היה כישרוני ביותר, אך כישרונותיו המתמטיים לא היו יוצאי דופן בהשוואה למדענים אחרים מהשורה הראשונה. למרות זאת, היה זה דווקא איינשטיין שהגיע להישגים אדירים, וזכה למעמד של אחד מגדולי המוחות המדעיים שקמו לאנושות לאחר ניוטון וגאון שחולל מהפכה בפיזיקה המודרנית. ומה שהביא אותו לכך היא היכולת שהיתה לו לרכז את כל הכוחות המחשבתיים, הידע והאינטלקט, ולמקדם בבעיה אחת. "בביוגרפיה זו מתוארת פגישה שנערכה בין איינשטיין לג'ופי אשר בא לבקר אותו בשנות העשרים במעונו בברלין. ג'ופי מספר שהיא ביקש להתייעץ עם איינשטיין על תיאוריה שפיתח בתחום הגבישים. הוא הגיע אליו בבוקר, והם התחילו לדבר והמשיכו שעות ארוכות, כאשר איינשטיין קולט במוחו את החומר ומעבד אותו. רמת הריכוז היתה כבר קשה עבור ג'ופי עצמו, אף שהיה בקי בנושא, אך איינשטיין המשיך לשמוע ולטחון את החומר עד שתיים בלילה, ורק אז אמר שהוא חושב שהבין את הדברים וסיים את השיחה. ג'ופי מסכם שבחייו הוא לא עבר חוויה כה אינטנסיבית של חשיבה, כפי שחווה באותה שיחה עם איינשטיין, ושהוא יצא ממנה סחוט לחלוטין. "הנקודה שצריכים אנו ללמוד מכל האמור היא שאם ברצוננו להגיע להישגים גבוהים, עלינו למקד את כל כוחותינו במה שאנו עושים – במדע, בעבודה, ובעיקר בקיום המצוות ובלימוד התורה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מבצעים את ההשוואה? מאמינים למומחים. מי המומחים לעניין? פיזיקאים תיאורטיים מצטיינים אחרים. להם יש בדרך כלל אינטואיציה טובה להעריך "כמה קשה היה לעלות על זה", או "עד כמה אני, אילו הייתי אז, הייתי רחוק מלעלות על זה"; ואני מנחש שפיזיקאים תיאורטיים שונים די יסכימו (הרבה יותר מהטלת מטבע (-:) על ההבחנות האלו. המדריך שלי בקורס פיזיקה לנוער שוחר מדע - אז סטודנט שנה ג', היום מרצה, ובמקרה או לא שם משפחתו הוא רוזן - אמר שתורת היחסות הפרטית לא צריכה להיחשב לגאונית במיוחד: אם איינשטיין לא היה עולה עליה, מישהו אחר היה עושה זאת די מהר. ואילו היחסות הכללית כן הצריכה גאונות של ממש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שלא יאשימו אותי שאני לא מסוגל לכתוב תגובה בלי מרכאות. מרק כץ פעם אמר (על פיינמן כמובו): " There are two kinds of geniuses: the "ordinary" and the "magicians." An ordinary genius is a fellow whom you and I would be just as good as, if we were only many times better. There is no mystery as to how his mind works. Once we understand what they've done, we feel certain that we, too, could have done it. It is different with the magicians. Even after we understand what they have done it is completely dark.
" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנה גם הגישה ההפוכה: גאון אמיתי הוא מי שאחרי שגילה את התגלית כולם דופקים את המצח בקיר בתסכול ואומרים "שיט, זה כל כך ברור, איך לא חשבתי על זה בעצמי"?. הדוגמאות הקלאסיות הן דארוין ואיינשטיין (גם האפקט הפוטו אלקטרי וגם תורת היחסות הפרטית. הרי הטרנספורמציה של לורנץ היתה ידועה לכל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנחה שלי נהג להשמיץ את המבקרים של מאמריו על ידי כך שהוא היה מסכם את מכתבי "ביקורת העמיתים" שהוא קיבל באופן הבא: 1) התוצאה טריויאלית. 2) התוצאה לא נכונה. 3) עשיתי את זה קודם בעצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו דומה על התגובות לתיאוריה חדשה באשר היא (אבל בסדר אחר. זה מתחיל מ''לא נכון'' ונגמר ב''טריויאלי''). לא זכור לי הציטוט המדויק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה מדבר על "חמשת השלבים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה קצת יותר מפורטת ל"ביקורת עמיתים" באקדמיה (מצחיק ומומלץ): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 285823 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהשאלה האמתית היא לגבי גדל, למשל. הרי כל הכלים הרלוונטיים היו כבר כ-50 שנה לפני משפט אי השלמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מסכים עם הקביעה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם איזה חלק שלה אינך מסכים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הרי כל הכלים הרלוונטיים היו כבר כ-50 שנה לפני משפט אי השלמות". (לא חייבים לדון בנושא הנידח הזה בפרהסיה, אם את/ה מעדיפ/ה אפשר בדואל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נידח? אתה בטח צוחק. אנשים כאן מגלים עניין בהוכחות מתמטיות של ממש, אז שלא יתענייננו בהגיגים על הרגע המכונן של יסודות המתמטיקה? אני למשל, התגובה הראשונה שלי היתה "לא יכול להיות", ואז ניסיתי לחשוב על זה קצת, ולהבנתי המוגבלת יצא ש"כל הכלים הרלוונטיים" זה בערך לוגיקת הפרדיקטים כפי שפרגה פיתח אותה. בדקתי תאריכים, וגיליתי שאכן עברו חמישים שנה בין "כתב המושגים" של פרגה ל"על טענות שאינן..." של גדל. אילו דברים שהתגלו בדרך הם כלי עבודה מהותיים בטיעון של גדל? בפרט, ה"פרינקיפיה" של ראסל ווייטהד לא נראית לי מהותית, למרות שהטענה של גדל היא לכאורה רק תשובה לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקופת ה 50 שנה היתה אחת מתקופות החושך בהם לאנשים היו הזיות ובמקום ללמוד וללכת לרופא הם האמינו בניסים והשתתפו ב 1. רק כאשר האנושות התבגרה והפסיקה להאמין באסטרולוגיה, יכל גידל לאסוף את מה שהיה מתחת לפנס ולנסח את המשפט בן האלמוות שלו. 1 איך אומרים ברבים דו קרב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איך אומרים ברבים דו קרב?" קרבות בשניים? מערכות דו-קרב? דו קרבות (בטוח לא)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוכמולוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלבינים פני חבריהם.1 דוקרבים (על משקל עורכדינים). ___ 1 ד"ר מלכיאל זוארץ ז"ל, אלא מי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דו-קרב במקרה של הזוג הקלאסי. דו-דו-קרב במקרה של רביעיה. דו-דו-דו-קרב במקרה של שמיניה. וכן האלה (ניתן לסמן ב- דו^x-קרב). במקרה שמדו-בר במספר אנשים שאיננו חזקה של שתיים, זורקים את האנשים העודפים לנהר (או שמזמינים אותם, אחד אחד, לדו-קרב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לחזקה או למכפלה? בכל מקרה, כשמדובר ב-70 זוגות המונח הנכון הוא עקרבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הכוונה היא להתמודדויות שכל אחת מהן היא דו קרב (ולא התמודדות בה משתתפים מספר גדול של אנשים), הצורה הנכונה היא דו קרבות (בשחמט משתמשים בצורה הזאת הרבה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נידח": לא צוחק, סתם עושה שימוש דבילי במילה. אפילו אוף-טופיקיסט חסר-בושה כמוני הרגיש שאנחנו כבר נסחפים, אבל האמת? אז מה. לענייננו: אני לא חושב שה"כלים" של הוכחה הם הדבר עליו היא מדברת, אלא המכשירים בהם היא עושה שימוש. הדרך בה פירשתי את הטענה היא שהכלים הדרושים להוכחת משפט גדל כבר היו שם, והוא רק בא ויישם את הכלי המתאים במקום הנכון. דברים כאלה בהחלט קורים בהוכחות מתמטיות, ולעיתים מדובר בהוכחות גאוניות באמת. במובן הזה הטענה נראית לי שגויה; משפט גדל מדבר *על* מערכות פורמליות, אבל ה*הוכחה* שלו איננה משתמשת ב"כתב המושגים" או בפרינקיפיה כ*כלי*. במה כן? הכלי העיקרי בהוכחה הוא, כמובן, מספור-גדל, וזה לא היה קיים 50 שנה או 5 שנים או 5 דקות לפני שההוכחה פורסמה (חוץ מאשר בתוך ראשו של גדל עצמו). גדל המציא כלי אמיתי חדש; זה נדיר, וכשזה קורה נראה לי מוזר לטעון שכל הכלים היו שם עוד קודם. יתרה מזו: 50 שני לפני משפט גדל, כל התפיסה המטא-מתמטית לא היתה ממש קיימת. לקח זמן להפוך את המבנים הלוגיים מעזרים להבנת התהליך המתמטי למבנים מתמטיים ראויים למחקר בפני עצמם. גם לזה הייתי קורא "כלי", עמוק ויסודי, שהיה דרוש כדי להפוך את ההוכחה של גדל לאפשרית בכלל, ואת זה דווקא לא עשה גדל לבדו. במילים אחרות: לפני הילברט, סקולם, לוונהיים, צרמלו ואחרים, קשה בכלל להעלות על הדעת את גדל מוכיח מה שהוכיח (לא שזה מתקבל מאוד על הדעת גם ב-1931, אבל בכל זאת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי לא התכוונתי לטעון ש"הכלים הדרושים להוכחת משפט גדל כבר היו שם, והוא רק בא ויישם את הכלי המתאים במקום הנכון." ועוד פחות מזה ל"רק" (בכל זאת יש גבול, לא?:)). בדיעבד אני גם מגלה שההקשר לתגובתי וניסוחה היו אולי מבלבלים: רציתי רק לתהות על השאלה איך זה שאיש לא עשה זאת קודם. ואגב, האם יש שימושים ניכרים ל"כלי" המספור שלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמן הבשלה. לא מספיק שהמונחים כבר קיימים. צריך לתרגל אותם עד שהם מוטמעים כאינטואיציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבדרך כלל זמן ההבשלה איננו כה ארוך. זה הסיבה דווקא לחשוב שיש כאן משהו אחר - הייחוד של גדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר Adventures of a Mathematician (טל הזכיר אותו כבר כמה פעמים באייל) כתב סטן אולם שג'ון פון-נוימן, חברו הקרוב, "אכל את עצמו" שלא היה זה הוא שהוכיח את המשפט - כנראה שהוא עבד בסביבה, והיה יחסית קרוב. (לא עונה לך על השאלה, אבל יחסית קשור.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת נראה שגדל היה גדול עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מההקדמה של T. Gowers לספרו החדש "Mathematics: a very short introduction": ... I have done without anecdotes, cartoons, exclamations marks, jokey chapter titles, or pictures of the Mandelbrot set. I have also avoided topics such as chaos theory and Godel's theorem, which have a hold on the public imagination out of proportion to their impact on current mathemaical research...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחר כך מתפלאים למה מתמטיקאים הם חכמים אבל לא עשירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק המשפט שגרם לי להתאהב בספר. מומלץ בחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה להימנע ממשפט גדל? גם בלי ההשפעה שלו על המתמטיקה (הייתה כזו? אין לי מושג), הרעיון שמאחוריו, ובפרט ההוכחה שלו (ומספור גדל עצמו) הם מאוד יפים (לפחות מה שלמדתי - את החלק הטכני באמת המרצה החביא בתור "קופסא שחורה"). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |