בתשובה לארז לנדוור, 30/07/02 23:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה נכון. התרגום עצמו לא מבריק, אבל גם לא נורא, וההערות הן מה שעושות את המהדורה הזו למיוחדת. ובנוסף, זו המהדורה הראשונה בעברית שהיא מלאה וללא השמטות. אבל אני עדיין מעדיפה את ה"ניחוח דק מן הדק של אבטיחים צהובים" ואת "1 ליטרה בשר בקר עם 1 כוס בירה גדולה פעם לשש שעות. 1 צעדה של חמישה עשר קילומטר בכל בוקר, 1 שינה משעה 11 בדיוק בכל לילה. ואל תחקור במופלא ממך" על התרגום החדש ("ואל תכניס לך לראש דברים שאתה לא מבין בהם.") למעשה, אני עושה כמיטב יכולתי לחיות את חיי לפי העצה הזו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה קילומטר זה חמישה עשר קילומטר כפול מיטב יכולתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפה עד העבודה דרך הפארק? רק שכבר אין לי עבודה...זה לא חמישה עשר קילומטר, אבל זה משהו כמו 40 דקות הליכה מהירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
40 דקות הליכה מהירה זה בדיוק מהבית שלי לעבודה. צירוף מקרים? (אבל אני עצלנית, במיוחד בחום הזה, אז לוקחת אוטובוסים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, את רואה, לי יש מזל. אין לי עבודה, אז אני לא צריכה לצאת בחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי את התרגום המחודש שיצא ל"נסיך הקטן". דובר שם על פיל בתוך נחש בואה. אז נכון ששמו האמיתי של הנחש הוא אכן בואה (Boa) ובכל זאת, איך אפשר להתפשר ולהחליף את פיל בתוך נחש בריח הישן והטוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא הכי גרוע - מה עם "צייר לי כבש"? לא יודע, כשאומרים לי כבש אני חושב על מנגל, לא על קופסה עם חלונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה אנשים מעדיפים את התרגומים הישנים של שר הטבעות והנסיך הקטן, ואולי גם של שלושה בסירה אחת, על פני החדשים. מה הסיבה? כנראה שלמרות שהתרגומים החדשים מדויקים יותר מבחינה טכנית, חסר בהם הסגנון הפיוטי של הישנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי יש בעיה עם עיבודים של פו הדב. למרות שבכל התרגומים נעשה נסיון לשמור על שפה יפה (ארכאית?) ישנם ביטויים שמתרגלים אליהם מהילדות כמו למשל נמיר לעומת נמרור (טיגר לילדים של היום) ומשחק כפיסי פו. עצוב לגלות שההנחה הבסיסית היא שאנשים וילדים צריכים היום שפה פשטנית כדי להצליח להתמודד עם ספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לחילופין, לגלות שהעברית השתנתה בעשרים השנים האחרונות, בדיוק כפי שהשתנתה בעשרים השנים שקדמו לאלה. מה שבעינינו הוא שפה יפה/ארכאית, היה בעיני הוריי "שפה פשטנית", קל וחומר בעיני סבי וסבתי, שעד היום העברית שלהם משובצת במטבעות-לשון שיצאו מכלל שימוש לפני שנים. גם אותי לא ינתקו מהתרגומים הישנים של הספרים האהובים עליי, וגם אני מביטה בספרי ילדים ומזדעזעת לעצמי בשקט. אך לדעתי, לא בצדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, למקרא תגובתך נזכרתי בהערתי הישנה תגובה 42700 , שעוד לא פסה תקוותי לאפשרות שמישהו שמכבד את עצמו יסכים עימה אי-פעם. אבל גם אם לא, אני רוצה שהיא תדע שאני לא מתבייש בה וגם שחשוב שהיא תזכור שלמרות שהיא לא תהיה מקובלת בקרב אנשי כבוד, תמיד יהיו אחרים, שידעו להעריך אותה כמו שהיא, מוזרה ומעצבנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שציינת את "האמן ומרגריטה". נהניתי מהתרגום החדש עד מאוד מבלי לקרוא את הספר בהוצאתו הישנה, ואז נודע לי כי כמה ממכריי קראו את שתי הגרסאות, ומוצאים את הישנה נעלה על החדשה באופן משמעותי. או שמא גם הם נפלו בפח ההתרפקות על השפה הארכאית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק הם. לכל מי שהתרפק בילדותו, כמוני, על "נחש בריח"* קסום, לעולם לא יצלצל עוד שום כינוי אחר לאותו נחש באותו הקסם, או בקסם כלשהו. זאת, כפי שצילצולו של "נחש בואה" יישמר לעד לכינוי זה בלבד, אצל ילדיו. *אזהרה לילדים מבין קוראינו: מי שהתרפק בילדותו על נחש המסוגל לבלוע פילים, מתרפק עתה על ברכי מלאכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי ארכאיות התרגום לפו הדב היא בעוכריו - כבדות, קריאה לא קולחת ואי התאמה למקור. כך גם לגבי הרוח בערבי הנחל בתרגום יונתן רטוש. בילדותי השתעממתי מהתרגום למרות שמאוחר יותר התרגלתי אליו. לעומת זאת, התרגום של אהרון אמיר לעליזה הוא יצירת מופת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... למעט, כמובן, עברות השם (''עליזה'' במקום ''אליס''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע? וכי לא כתב לואיס קרול את הספר לילדים רגילים שקוראים על ילדה רגילה עם שם רגיל (ולא זר - למשל אלואיז)? האם לא ראוי לשמר את כוונתו? במחשבה שנייה, מה אכפת לי? כבר אין לי במה להתעסק? לילה טוב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר נקרא על שם ילדה אמיתית. אפילו ספרים עם גיבורים בדויים לא עוברתו באופן שכזה (למעט בדורות קודמים - כגון "רם ויעל", שתורגם משפת בריטאניה ע"י י.ע.ס. בשנת 1878 – ראה http://www.benyehuda.org/shakespeare/Ram00.html ). דוגמאות? מקס ומוריץ, אמיל (ההוא עם הבלשים), פיטר, לוסי, אדמונד וסוזן (אלה עם הארון), צ'רלי (ההוא עם השוקולדה), ואפילו לבוקא, נמצ'ק, צ'לה, ברבש, קולנאי וחבריהם מרחוב פאל (למיטב זכרוני, גם בתרגום הישן, "מחניים", נותרו השמות ההונגאריים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא להזכיר את קולונל שולץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתרגום העברי הראשון נקראו מקס ומוריץ "שמעון ולוי", ובאחד המאוחרים יותר כונו "גד ודן". "שמעון ולוי" יצא לאור בשנת 1898 בוורשה. אני עדיין מחפש אותו, זה היחיד מכל התרגומים של מקס ומוריץ שעדיין לא הצלחתי להניח עליו את ידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ליסה, לוטי ואנה לואיז, כמו גם קונרד זכו לשמות עבריים - לי, אורה, פצפונת ודני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביידיש כונו מקס ומוריץ ''שמול און שמרקה''. ג'ים קנופף זכה לשם ''ג'ים כפתורי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש לך סיכוי לשמור את כוונתו של לואיס קרול, מבחינת התאמת הספר לקהל היעד? הרי יש בספר גם מסיבת תה; לילד אנגלי מהמעמד הנכון זה היה דבר מוכר וברור, אני מניח. האם בתרגום אתה אמור להחליף אותו ב"על האש" (ולצייר מחדש את האיור הקלאסי, בסגנון המקורי)? אני יכול למצוא טעם מסוים ב"עברות", או "טרנסקולטורציה" למי שמעדיף מילים ארוכות, מהסיבות שאמרת; אבל אני חושב שהכף מוכרעת לטובתן רק אולי בספרים לפעוטות מאוד, מאוד קטנים. קהל היעד של אליס כבר מכיר את האפשרות שיש מקומות אחרים בעולם, והיו זמנים אחרים, ושם לילדים קראו בשמות אחרים והם היו עושים דברים אחרים. ואם הוא לא מכיר, לא מוקדם מדי לעשות לו היכרות עם העובדה הזו. הזרות דווקא יכולה, אני מניח, להשרות קסם שיפצה על אובדן הפמיליאריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השתכנעתי ש"טרנסקולטורציה" אינה תמיד הפתרון המוצלח ביותר.* עיקר טענתי הוא יותר הבחנה מאשר המלצה. ההבחנה היא ששימור המקור אינו זהה תמיד עם שימור מילות המקור בלבד, שכן אז, עשוי זה להיות על חשבון כוונת כותב המקור (לטעמי – כותב הגירסא הראשונה). מה ראוי לעשות? זה עניין של טעם - טעמו של המתרגם וטעמו של הקורא. לי עצמי אין טעם מוגדר בנושא. לעיתים אעדיף הקפדה על צורת המקור, לעיתים דווקא "טרנסקולטורציה" ולפעמים אף פשוט את הדבר המשוכתב היפה ביותר שיכול המתרגם המיומן להוציא תחת ידיו, ללא הגדרה מחייבת של אופי הקשר למקור. העניין הוא ששיקול דעתנו העקרוני מוסח מעט בעניינים אלו בגלל תחושות לא לגמרי מודעות. כוונתי היא לצורך להאמין שבמקור ישנה איזושהיא איכות ייחודית ושלמות הנפקדת מכל שִכתוב ותרגום. ישנה גם מחוייבות צורנית הנוצרת לקסם התוודעותינו הראשונה ליצירה (ראה שיחתי לעיל עם נוגה). בעייה שיכולה להיווצר בנושא זה היא איבוד קהלי יעד שיכלו ליצירה בזמן גירסה 0** ואובדים לה עם הזמן. ובכל זאת בתחום הראוי: דבר לא ישיב את יפעת המקור, עזבנוה יום עזבתנו שלושה – גם העולם, גם השפה וגם מערכי נפשו של האדם מתמידים בתנועתם. מן הראוי הוא לענגם ולרצותם, והדרכים לכך מגוונות. רק עתה, תוך חיפוש באייל, נוכח אני במאמרו של טל דיון 92 הנוגע גם בנושאים כאלו. מומלץ. * קראתי שבאחד התרגומים הראשונים של התנך לאסקימוסית, תורגם "טלה" ל"כלב ים קטן". השאלה האמיתית היא כמובן מה היה עושה המתרגם המוכשר עם "אפופידס". זמנים יגידו. ** נראה כי כל ספק באשר לטיבו של עולמי המקצועי הנוכחי הוסר עתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה זו נפלו טעויות מספר טעויות. למשל, ''מן הראוי הוא לענגם...'' מתייחס לבני האדם. עם הקוראים הסליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאמין שזה קורה לי. גם בקודמת ישנה טעות בולטת. לא, אני לא שתוי, פשוט קצת לא מרוכז. נראה לי שמספיק להיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "ואולי גם של שלושה בסירה אחת"? איך אפשר בכלל להשוות את עוית הרחם עם מים בברך? (שניהם, כמדומני, תחליף ל Housewife knee בעל האפיון המגדרי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היו מיים בברך. היו: 1) צרעת נושנה של השוקיים. 2) עוית הרחם. 3) ברכי העוזרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "צניחה חופשית של הרחם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בשלושה שיש לי, ועד כמה שאני יודעת הם היחידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני זוכר ''צניחה חופשית של הרחם'' אבל אסור להסתמך על הזכרון שלי, יותר מידי אלכוהול. (י. פופק בהתקף חמרמרת קשה) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |