 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום. זהו, אני אוטוטו נוסע, לגלות בנכר, לעבר עתיד לא נודע, להתייצב מול גורלי. אולי עיון מעת לעת בדפי האייל יזכיר לי את הטעם הטוב של הבית. אני לוקח איתי מזוודה, אחת, לא גדולה במיוחד, בינונית. במזוודה אני מתכוון לקחת כמה בגדים וספרים. אורכה של גלותי לא ידוע לי מראש, כמו גם הקשיים שאתקל בהם בדרך. חשבתי על איזה ספרים לקחת איתי וזוהי הרשימה : 1. תנ"ך מלא, כזה שמקבלים בטכסי השבעה בצבא. קטן וקומפקטי, מלא בספרות יפה, היסטוריה ,כתיבה טובה. 2. "כימים אחדים", מאיר שלו. פשוט אהבתי את הספר הזה. 3. שניים/שלושה ספרים מקצועיים. אודה לכם אם תוכלו לספק לי עוד רעיונות למספר ספרים.תודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איזה כיף, זה כמו לשחק ב"מה היית לוקח איתך לאי בודד". אבל בלי להכיר את הטעם שלך, איך אוכל לעזור? אולי "שירה" של עגנון - ארוך מספיק להחזיק אותך חודשים מספר וניתן לקראו שוב ושוב. או, במסגרת הדיון הנוכחי, אולי דווקא כדאי להמליץ על אוסף המד"ב המשובח בו דנתי עם טל (ראה את הודעותינו למעלה). בכ"א, כשעזבתי את הארץ לקחתי איתי כמעט את כל אוסף הספרים. אבל אולי אני לא דוגמא כ"כ טובה, כי אני גם התעקשתי לקחת את כל קלטות הווידאו, למרות שיטות השידור השונות בין ישראל וארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלישיית ספרי אי בודד עולמיים: 1) התנ"ך במובן הרחב ביותר הכולל את הספרים החיצוניים והברית החדשה. 2) כתבי שייקספיר ובעיקר המחזות כמובן. 3) סדרת הארץ התיכונה של טולקין. שלישיית ספרי אי בודד ישראלים: 1) התנ"ך. 2) שירי נתן אלתרמן. 3) "מלך בשר ודם" מאת משה שמיר (ומחזה ההמשך "מלחמת בני אור"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד שלישיה: 1) כתבי יוסף בן-מתיתיהו. 2) הקאנון השרלוק הולמסיאני (וגם הפאסטישים הטובים). 3) מדריך טוב ללונדון, העיר הנפלאה ביותר בעולם ששום פאריז ושום ניו יורק לא ישוו לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכוונתך לשבת באי בודד ולהנות מעיון במדריך ללונדון? אתמהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא המדריך ללונדון, אבל יוסף בן מתיתיהו? על אי בודד?.. אני בכל זאת בעד התנ"ך וכל טולקין (ההוביט, שר הטבעות, הסילמריליון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ענין האי הבודד הוא כמובן רק משל לשלישיית ספרים אולטמטיבית. ענין המדריך ללונדון הוכנס בגלל הזכרת מדריכים ע''י אחרים. ונכון, טולקין הוא לא רק ההוביט ושר הטבעות. הוא גם הסילמריליון, סיפורים שלא תמו ושאר הכתבים המיתולוגים. (ולכן נאמר סדרת הארץ התיכונה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק גלעד דנבום כלל ברשימה שלו מדריכים, וזה בגלל שזו הייתה רשימה *אמיתית*, והוא נסע לארץ חדשה, אז הוא לקח מדריכים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ל.ב.פ. כללה ברשימתה מדריך: וכן, אני יודע שזאת היתה רשימה *אמיתית*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז לפי הלוגיקה הזו הית צריך לקחת מדריך לאי שאליו הגעת, ולא כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. יש מדריכים שאפשר לקרוא בהם להנאה כמו המדריך הויזואלי של הוצאת כתר והמדריך המקיף של דני קרמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו. אני קוראת עכשיו את המהדורה המוערת של דני קרמן ל''שלושה בסירה אחת'' שחלקה הגדול הוא בעצם מדריך לשייט על התמזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דני קרמן הוא מבין גדול מאין כמוהו בלונדון ובבריטניה וכל קריאה בכתביו היא חוויה. הבנתי שהוא גם מתכוון לכתוב ספר על האזורים מחוץ ללונדון, אבל זה מלפני כמה שנים ומה עם זה בינתיים אני לא יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון. התרגום עצמו לא מבריק, אבל גם לא נורא, וההערות הן מה שעושות את המהדורה הזו למיוחדת. ובנוסף, זו המהדורה הראשונה בעברית שהיא מלאה וללא השמטות. אבל אני עדיין מעדיפה את ה"ניחוח דק מן הדק של אבטיחים צהובים" ואת "1 ליטרה בשר בקר עם 1 כוס בירה גדולה פעם לשש שעות. 1 צעדה של חמישה עשר קילומטר בכל בוקר, 1 שינה משעה 11 בדיוק בכל לילה. ואל תחקור במופלא ממך" על התרגום החדש ("ואל תכניס לך לראש דברים שאתה לא מבין בהם.") למעשה, אני עושה כמיטב יכולתי לחיות את חיי לפי העצה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה קילומטר זה חמישה עשר קילומטר כפול מיטב יכולתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפה עד העבודה דרך הפארק? רק שכבר אין לי עבודה...זה לא חמישה עשר קילומטר, אבל זה משהו כמו 40 דקות הליכה מהירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
40 דקות הליכה מהירה זה בדיוק מהבית שלי לעבודה. צירוף מקרים? (אבל אני עצלנית, במיוחד בחום הזה, אז לוקחת אוטובוסים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, את רואה, לי יש מזל. אין לי עבודה, אז אני לא צריכה לצאת בחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי את התרגום המחודש שיצא ל"נסיך הקטן". דובר שם על פיל בתוך נחש בואה. אז נכון ששמו האמיתי של הנחש הוא אכן בואה (Boa) ובכל זאת, איך אפשר להתפשר ולהחליף את פיל בתוך נחש בריח הישן והטוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא הכי גרוע - מה עם "צייר לי כבש"? לא יודע, כשאומרים לי כבש אני חושב על מנגל, לא על קופסה עם חלונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה אנשים מעדיפים את התרגומים הישנים של שר הטבעות והנסיך הקטן, ואולי גם של שלושה בסירה אחת, על פני החדשים. מה הסיבה? כנראה שלמרות שהתרגומים החדשים מדויקים יותר מבחינה טכנית, חסר בהם הסגנון הפיוטי של הישנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי יש בעיה עם עיבודים של פו הדב. למרות שבכל התרגומים נעשה נסיון לשמור על שפה יפה (ארכאית?) ישנם ביטויים שמתרגלים אליהם מהילדות כמו למשל נמיר לעומת נמרור (טיגר לילדים של היום) ומשחק כפיסי פו. עצוב לגלות שההנחה הבסיסית היא שאנשים וילדים צריכים היום שפה פשטנית כדי להצליח להתמודד עם ספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לחילופין, לגלות שהעברית השתנתה בעשרים השנים האחרונות, בדיוק כפי שהשתנתה בעשרים השנים שקדמו לאלה. מה שבעינינו הוא שפה יפה/ארכאית, היה בעיני הוריי "שפה פשטנית", קל וחומר בעיני סבי וסבתי, שעד היום העברית שלהם משובצת במטבעות-לשון שיצאו מכלל שימוש לפני שנים. גם אותי לא ינתקו מהתרגומים הישנים של הספרים האהובים עליי, וגם אני מביטה בספרי ילדים ומזדעזעת לעצמי בשקט. אך לדעתי, לא בצדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, למקרא תגובתך נזכרתי בהערתי הישנה תגובה 42700 , שעוד לא פסה תקוותי לאפשרות שמישהו שמכבד את עצמו יסכים עימה אי-פעם. אבל גם אם לא, אני רוצה שהיא תדע שאני לא מתבייש בה וגם שחשוב שהיא תזכור שלמרות שהיא לא תהיה מקובלת בקרב אנשי כבוד, תמיד יהיו אחרים, שידעו להעריך אותה כמו שהיא, מוזרה ומעצבנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שציינת את "האמן ומרגריטה". נהניתי מהתרגום החדש עד מאוד מבלי לקרוא את הספר בהוצאתו הישנה, ואז נודע לי כי כמה ממכריי קראו את שתי הגרסאות, ומוצאים את הישנה נעלה על החדשה באופן משמעותי. או שמא גם הם נפלו בפח ההתרפקות על השפה הארכאית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק הם. לכל מי שהתרפק בילדותו, כמוני, על "נחש בריח"* קסום, לעולם לא יצלצל עוד שום כינוי אחר לאותו נחש באותו הקסם, או בקסם כלשהו. זאת, כפי שצילצולו של "נחש בואה" יישמר לעד לכינוי זה בלבד, אצל ילדיו. *אזהרה לילדים מבין קוראינו: מי שהתרפק בילדותו על נחש המסוגל לבלוע פילים, מתרפק עתה על ברכי מלאכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי ארכאיות התרגום לפו הדב היא בעוכריו - כבדות, קריאה לא קולחת ואי התאמה למקור. כך גם לגבי הרוח בערבי הנחל בתרגום יונתן רטוש. בילדותי השתעממתי מהתרגום למרות שמאוחר יותר התרגלתי אליו. לעומת זאת, התרגום של אהרון אמיר לעליזה הוא יצירת מופת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... למעט, כמובן, עברות השם (''עליזה'' במקום ''אליס''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע? וכי לא כתב לואיס קרול את הספר לילדים רגילים שקוראים על ילדה רגילה עם שם רגיל (ולא זר - למשל אלואיז)? האם לא ראוי לשמר את כוונתו? במחשבה שנייה, מה אכפת לי? כבר אין לי במה להתעסק? לילה טוב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר נקרא על שם ילדה אמיתית. אפילו ספרים עם גיבורים בדויים לא עוברתו באופן שכזה (למעט בדורות קודמים - כגון "רם ויעל", שתורגם משפת בריטאניה ע"י י.ע.ס. בשנת 1878 – ראה http://www.benyehuda.org/shakespeare/Ram00.html ). דוגמאות? מקס ומוריץ, אמיל (ההוא עם הבלשים), פיטר, לוסי, אדמונד וסוזן (אלה עם הארון), צ'רלי (ההוא עם השוקולדה), ואפילו לבוקא, נמצ'ק, צ'לה, ברבש, קולנאי וחבריהם מרחוב פאל (למיטב זכרוני, גם בתרגום הישן, "מחניים", נותרו השמות ההונגאריים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא להזכיר את קולונל שולץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתרגום העברי הראשון נקראו מקס ומוריץ "שמעון ולוי", ובאחד המאוחרים יותר כונו "גד ודן". "שמעון ולוי" יצא לאור בשנת 1898 בוורשה. אני עדיין מחפש אותו, זה היחיד מכל התרגומים של מקס ומוריץ שעדיין לא הצלחתי להניח עליו את ידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ליסה, לוטי ואנה לואיז, כמו גם קונרד זכו לשמות עבריים - לי, אורה, פצפונת ודני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביידיש כונו מקס ומוריץ ''שמול און שמרקה''. ג'ים קנופף זכה לשם ''ג'ים כפתורי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש לך סיכוי לשמור את כוונתו של לואיס קרול, מבחינת התאמת הספר לקהל היעד? הרי יש בספר גם מסיבת תה; לילד אנגלי מהמעמד הנכון זה היה דבר מוכר וברור, אני מניח. האם בתרגום אתה אמור להחליף אותו ב"על האש" (ולצייר מחדש את האיור הקלאסי, בסגנון המקורי)? אני יכול למצוא טעם מסוים ב"עברות", או "טרנסקולטורציה" למי שמעדיף מילים ארוכות, מהסיבות שאמרת; אבל אני חושב שהכף מוכרעת לטובתן רק אולי בספרים לפעוטות מאוד, מאוד קטנים. קהל היעד של אליס כבר מכיר את האפשרות שיש מקומות אחרים בעולם, והיו זמנים אחרים, ושם לילדים קראו בשמות אחרים והם היו עושים דברים אחרים. ואם הוא לא מכיר, לא מוקדם מדי לעשות לו היכרות עם העובדה הזו. הזרות דווקא יכולה, אני מניח, להשרות קסם שיפצה על אובדן הפמיליאריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השתכנעתי ש"טרנסקולטורציה" אינה תמיד הפתרון המוצלח ביותר.* עיקר טענתי הוא יותר הבחנה מאשר המלצה. ההבחנה היא ששימור המקור אינו זהה תמיד עם שימור מילות המקור בלבד, שכן אז, עשוי זה להיות על חשבון כוונת כותב המקור (לטעמי – כותב הגירסא הראשונה). מה ראוי לעשות? זה עניין של טעם - טעמו של המתרגם וטעמו של הקורא. לי עצמי אין טעם מוגדר בנושא. לעיתים אעדיף הקפדה על צורת המקור, לעיתים דווקא "טרנסקולטורציה" ולפעמים אף פשוט את הדבר המשוכתב היפה ביותר שיכול המתרגם המיומן להוציא תחת ידיו, ללא הגדרה מחייבת של אופי הקשר למקור. העניין הוא ששיקול דעתנו העקרוני מוסח מעט בעניינים אלו בגלל תחושות לא לגמרי מודעות. כוונתי היא לצורך להאמין שבמקור ישנה איזושהיא איכות ייחודית ושלמות הנפקדת מכל שִכתוב ותרגום. ישנה גם מחוייבות צורנית הנוצרת לקסם התוודעותינו הראשונה ליצירה (ראה שיחתי לעיל עם נוגה). בעייה שיכולה להיווצר בנושא זה היא איבוד קהלי יעד שיכלו ליצירה בזמן גירסה 0** ואובדים לה עם הזמן. ובכל זאת בתחום הראוי: דבר לא ישיב את יפעת המקור, עזבנוה יום עזבתנו שלושה – גם העולם, גם השפה וגם מערכי נפשו של האדם מתמידים בתנועתם. מן הראוי הוא לענגם ולרצותם, והדרכים לכך מגוונות. רק עתה, תוך חיפוש באייל, נוכח אני במאמרו של טל דיון 92 הנוגע גם בנושאים כאלו. מומלץ. * קראתי שבאחד התרגומים הראשונים של התנך לאסקימוסית, תורגם "טלה" ל"כלב ים קטן". השאלה האמיתית היא כמובן מה היה עושה המתרגם המוכשר עם "אפופידס". זמנים יגידו. ** נראה כי כל ספק באשר לטיבו של עולמי המקצועי הנוכחי הוסר עתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה זו נפלו טעויות מספר טעויות. למשל, ''מן הראוי הוא לענגם...'' מתייחס לבני האדם. עם הקוראים הסליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאמין שזה קורה לי. גם בקודמת ישנה טעות בולטת. לא, אני לא שתוי, פשוט קצת לא מרוכז. נראה לי שמספיק להיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "ואולי גם של שלושה בסירה אחת"? איך אפשר בכלל להשוות את עוית הרחם עם מים בברך? (שניהם, כמדומני, תחליף ל Housewife knee בעל האפיון המגדרי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היו מיים בברך. היו: 1) צרעת נושנה של השוקיים. 2) עוית הרחם. 3) ברכי העוזרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "צניחה חופשית של הרחם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בשלושה שיש לי, ועד כמה שאני יודעת הם היחידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני זוכר ''צניחה חופשית של הרחם'' אבל אסור להסתמך על הזכרון שלי, יותר מידי אלכוהול. (י. פופק בהתקף חמרמרת קשה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה חודשים יצא לי לבקר בטירת ווינזדור ולהתהלך באפרים שמסביבה וליד בי"ס איטון. מקום יפה חמוד ליום טיול, אבל בעקרון, ממליץ להשאר עם הספר של ג'רום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אמנם לא בעקבות ספר, אלא בעקבות הסרט BraveHeart . וזה גם לא "בעקבות", אלא לפני שראיתי את הסרט. אבל זה מקום כל כך שווה שאספר עליו למרות העפעוף הקל: טירת ברקלי נמצאת כ-30 ק"מ צפונית לעיר בריסטול, שבמערב אנגליה, ועל גבול ויילס. היא נבנתה לפני כ-850 שנה, ובמשך כל הזמן הרב הזה, ועד היום, גרו בה דורות של משפחת ברקלי. זו טירה מבוצרת, ולא טירה "ארמונית", חומותיה מאסיביים ביותר, וסביבם חפיר. המבנה הוא בעצם שורה של מבנים שקשורים זה לזה במסדרונות ארוכים ואפלים, כאשר המבנים מסודרים בצורת מ"ם סופית סביב חצר פנימית. בקירות המסדרונות והחדרים יש חרכי ירי (לקשתים, ואח"כ לרובאים). החלק שבו גרים בני ברקלי הנוכחיים סגור לקהל, ומה שפתוח הוא בעיקר מספר אולמות ענקיים, המסדרונות שהזכרתי, גרמי מדרגות אבן מתפתלים, המטבח ה/ענק/ (סדרה של מטבחים בעצם). וגם ה- Keep, המצודה, שהיא החלק המבוצר ביותר בקומפלקס. וכאן הגענו סופסוף לסרט ברייב-הארט. זוכרים את אדוארד הראשון שנלחם באומץ ובאכזריות בסקוטים, שבראשם עמד מל גיבסון החתיך? ואת בנו של אדוארד דנן, הלא הוא אדוארד השני הנעבך, ששודך לסופי מארסו היפהפיה (הנסיכה איזאבל מצרפת), אך העדיף על פניה את מאהבו פירס גבסטון? ובכן, ב-1327 נשבר למלכה סופית מהסידור הביתי הזה, וחוצמזה גם לה כבר היה מאהב, בשם מורטימר. והשניים ארגנו כוח צבאי שתקף את כוחותיו של אדי 2, והביס אותם. המלך הועף כלאחר כבוד לתא כלא במצודה האמורה, והושאר שם כמה חודשים. הסוהרים גם ניסו להרוג אותו באמצעות השלכת פגרי בע"ח רקובים לתאו, בתקווה שזה יפגע בבריאותו. אך אדוארד לא התרשם והמשיך ליהנות מבריאות טובה. ואז, בלילה אפל בחודש ספטמבר שניים מהלורדים שהיו מופקדים עליו רצחו אותו. הרצח היה מגעיל במיוחד גם בסטנדרטים המקובלים באותו זמן- כמעין "בדיחה" חולנית על נטיותיו המיניות הם דחפו שיפוד ברזל לוהט למקום הרלוונטי בגופו. הוא צרח נוראות, ומת. גופתו נקברה בקתדרלת העיר גלוסטר הסמוכה. מורטימר נרצח ע"י המון זועם. ואיזאבל נאלצה לפרוש מהחיים הפוליטים (אם אפשר לקרוא לזה כך). בנה בן ה-15 אדוארד ה-3 עלה אז לכס המלוכה. במצודה רואים את התא שבו חי, ומת, המלך. התא מרוהט ונראה נוח למדי, ביחוד כשמשווים אותו לבור הכלא הסמוך- בור עמוק עד מאוד, עם קירות ישרים שאין שום דרך שבעולם לטפס ולעלות בהם מלמטה. לתוך הבור הנ"ל היו מושלכים האסירים הפחות מיוחסים. וגם לשם היו מושלכים פגרי חיות, כדי שהאסיר יתחיל להירקב בינתיים, בזמן שמחפשים מישהו שיפדה אותו. ואם אף אחד לא יפדה אותו, הוא פשוט יירקב בבור, פשוטו כמשמעו, עד שהמוות יגאל אותו מיסוריו. אגב, ליד הטירה עומד ביתו של ד"ר אדוארד ג'נר, שפיתח את החיסון נגד אבעבועות שחורות (שאיום בהן מושמע לאחרונה מכיוון סאדאם, אבל זה כבר סיפור אחר). וגם את בית ג'נר והגן שסביבו כדאי לבקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כ8 מייל מסטרטפורד-אפון-אבון (עירו של שקספיר, מומלץ לכל טיול באנגליה) נמצאת טירת ווריק שבה ניתן לראות את תולדותיה לכל אורך ההיסטוריה האנגלית, מימי ויליאם הכובש ועד לסף המאה ה20. יש מגדל תצפית עם *המון* מדרגות לטיפוס וצפייה על כל האזור, הדגמה על לוחמת ימי הביניים, נוף יפהפה שעליו בנו אוהלים צבעונים בנוסח יה"ב (לפחות כשאני הייתי), עופות המסתובבים בשטח, סיפור הטירה לאורך כל תולדותיה (כולל חדר שעל פי הטענה רדוף רוחות) ועוד. בקיצור, מומלץ מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תקחי את זה באופן אישי אבל הסרט ברייב-הארט הוא סרט דוחה ופלצני להחריד - קומבינציה כמעט בלתי אפשרית וקטלנית במיוחד (יצאתי באמצע). אני לא בטוח שעל פי התאור שלך את הטירה הזו, יש לי חשק לבקר בה. אני מבכר עליה אפילו את כרי הדשא המשעממים של איטון בצרוף בירה פושרת. ישנם עוד כמה "סיורים בעקבות" שאני יכול להמליץ: 1) נסיעה לראש פינה בעקבות גיא-אוני של שולמית לפיד 2) סיור בשכונת אחוזת בית בתל-אביב בעקבות נחום גוטמן - וביקור במוזיאון הקטן 3) סיור באזור גן העצמאות ומתחם מלון הילטון - היכן שהיתה המערה החשמלית המיתולוגית של חסמב"ה 4) נסיעה למכתש הקטן בעקבות שני ספרים ישנים ששמם זרח מפרחוני - על ילד שפוגש גמל ויוצא למסע גאוגרפי, ארכאולוגי והיסטורי ברחבי הנגב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרצה פיצה מהמקרר עם הבירה הפושרת שלך? בירושלים נערכים סיורים במסגרת יד בן צבי ובמסגרת בית שמואל, עם סופרים שמספרים על ילדותם. מומלצים הסיורים עם חיים באר ועם דן-בניה סרי (בתקופת הסליחות, הסיורים עם דן-בניה מעולים אבל יש צורך להזמין מראש, הואיל והם עמוסים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם אחרונה שבקרתי שם אכלתי פיש אנד צ'יפס סבירים. חזרתי לאותו פאב על גדות התמזה ביום ראשון לאכול רוסט ביף ויורקשיר פודינג - מה אגיד לך? נראה לי שאפילו את הדבר הצמיגי הזה אעדיף על טירת הבלהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולאור דבריך אלה, מה דעתך על סיורים בעקבות המרקיז דה סאד והרוזן מזוך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דה סאד זה מעניין, מעודן ונטול יומרה הוליוודית ריקנית ורקבון בורות כלא מחליאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל היה לאחרונה סרט הוליבודי על המרקיז דה סאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין? ללא ספק. מעודן? אני לא בטוחה. איש איש וטעמו עימו (ואפילו אם מדובר באוכל אנגלי דלוח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא פלצני, אם אני זוכר נכון, אז הוא בכלל צולם באירלנד, שמעניקה הטבות מופלגות לסרטים שמצולמים בתחומה, ולא בסקוטלנד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הם דחפו שיפוד ברזל לוהט למקום הרלוונטי בגופו. הוא צרח נוראות, ומת" - מישהו מכיר איזה ספר-ילדים טוב הכולל סצינה דומה, כדי שאוכל להעשיר לילדי את 'החויה'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה את הנזל-ועמי-וגרטל-ותמי, שבו צמד הפושעים הרכים בשנים הודף את הוויקה המסכנה לתוך תנור וצולה אותה בתוכו, רק מפני שניסתה לקיים את עיקרי אמונתה כבת למיעוט נרדף. הערה לעצמי: כמובן, היה עדיף אם הם היו /תוחבים/ את השיפוד. כנראה שמיהרתי שם להגיע אל הקטע המרגש הבא, עם הפגרים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחר כך תשאל כיצד אתה מוציא את דברי מהקשרם? אני תוהה אם אתה באמת כזה או רק עושה את עצמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כנראה אצטרך לשאול שוב. (טוב, ברור שזו הקצנה, אבל אין שום דבר מיוחד בהבאה-לאבסורד שלי). מחכה להסבריך... [וסתם ככה: ספר ילדים (עתיר 'חויות' מעשירות) שיכלול סצינה כזו: יצונזר/יוכוון-החוצה, או רק לא-יוקרא-אלא-אם-כן-תהיה-דרישה-מפורשת?] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת? אין לי עניין להמשיך איתך את הדיון הזה. אני כותבת ומשקיעה בהסברים ואתה מתייחס לכל הרעיון באופן שנוח לך. אין לי עניין לחזור על עצמי שוב ושוב ושוב ולהראות לך עד כמה תפיסת העולם שלך מעוותת. אני לא מפלצת, אני לא מחנכת את ילדיי למפלצתיות. לא כל חתיכת נייר מודפסת זוכה אצלי לתשומת לב בניגוד למה שאתה כנראה סבור. אני לא מקריאה רומנים למשרתות לילדות בנות שנה כדי לעצב את עולמן הרומנטי ובעיקר אני מחנכת להיות בני אדם עם ספרים או בלעדיהם. עד עכשיו אני עושה עבודה לא רעה. אתה לעומת זאת, מצד אחד תוך מצמוץ שפתיים והנאה עילאית מהטאבו בוחר דוגמאות בוטות תחת מסווה של "הומור" ובנשימה אחת מדבר על ערכיות ודת. אני באמת ובתמים חושבת שכאשר תגיע לשלב שבו תצטרך אתה לעצב דמותו של ילד הלך מחשבה כזה יהיה לך לרועץ משום שכל הזמן תחשוב מה הילד או אתה, עלולים להפסיד בשם הערכים המכניים שאתה כופה על עצמך. יום טוב ושבת שלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני טרחתי והשקעתי בהסברים (נכון, לא *כל* תגובה הייתה ארוכה), ואני באמת משתדל להבין אותך - אחת הדרכים היא לנסות להציג את מה שנראה *לי* כאבסורד בשיטתך. לגיטימי. מה שרציתי הוא שתסבירי מדוע את רואה באותו אד-אבסורדום 'הוצאה מהקשר'. על זה לא חזרת שוב ושוב. את תפיסת העולם שלי את לא מכירה, כי בכל תגובותיי לאייל חשפתי רק קורטוב מאוד מסוים ממנה; עיקר התגובות היו בנושא הפילוסופיה פרימה. לכן, לא ברור לי כיצד הגעת למסקנה כי היא מעוותת; האם התפיסה שספרים (כמו כל דבר אחר בעולמו של הילד) מעצבים את תפיסתו את העולם היא המעוותת לדעתך? מעבר לכך שתפיסה זו נפוצה ביותר, אינני מבין מה מעוות בה, לטענתך; אם את טוענת שהיא שגויה, אשמח להמשיך ולהתווכח איתך על כך. חלילה לי מלטעון כי את מחנכת את ילדייך למפלצתיות; היית יכולה לומר שזה מה שאני טוען *אם* טענתי הייתה: "איילת בועזסון מכירה בערכם החינוכי של ספרים, ומשום כך מעדיפה להשתמש בספרים ככלי חינוכי לעיצוב מפלצת קטנה וגרגרנית בביתה". אבל לא זאת אני טוען, וזאת משום שהבהרת שאת *לא* מכירה בכך שספרים יכולים לעצב את תפיסת עולמו של הילד, באותה תקופה מעצבת של חייו. על טענה זו קראתי תגר; היא עומדת בסתירה הן לכל מה שידוע לי, והן לניסיוני האישי: אני יודע היטב שלספרים *שאני* קראתי בילדותי הייתה השפעה עצומה על מי שאני היום (ואם תטעני שזו הוכחה נפלאה לכך שקראתי ספרים איומים אדע שיש לך הומור כלבבי...). אני לא טוען שכל חתיכת נייר מודפסת זוכה אצלך לתשומת לב, אני כן שואל עפ"י אילו קריטריונים את קובעת מה ראוי לתשומת לב, ומה לא. כל טענתי היא שגם המרכיב החינוכי צריך להילקח בחשבון, לא יותר, לא פחות. וממה שהצלחתי להבין ממך, גם אצלך זה כך, בשתי הסתייגויות: א. *המטרה החינוכית* היחידה היא 'עושר החוויה' (לי פשוט יש מטרות חינוכיות נוספות), כלומר ספרים יצונזרו או יוקראו לפי 'העושר החוויתי' שהם מעניקים לילד (וכך, 'ספרי זבל' דלים לא ייקנו אפילו, ולא יגיעו הביתה - אין פסול בכך, ממילא אין אפשרות להקריא את כל הספרים הקיימים, וכדאי שהקריטריון לבחירתם לא יהיה אקראי) ב. מקרים קיצוניים (כמו אונס וקיצוץ איברים, אצל האחים גרים) בכל-זאת יצונזרו, אבל כדי לשמור על מראית-עין כאילו אין צנזורה, הם יוקראו במידה ותינתן דרישה מפורשת. גם אני מחנך להיות בני אדם עם ספרים או בלעדיהם. אני פשוט חושב שאי-התייחסות לספרים כאלמנטים משמעותיים בעולמו של הילד היא בגדר עצימת עיניים לתועלת ולנזק הפוטנציאלי האפשרי. כמו אותם הורים המושיבים את הילד מול הטלוויזיה בתקווה שזו תחליף את תפקידם ללמד אותו לדבר. כל שאני אומר הוא שיש לשים לב לערכים החינוכיים המועברים לילדים דרך הספרים (אגב, ויכוחים פדגוגיים לגבי ערכן החינוכי של אגדות בעלות תוכן אימים אינן דבר חדש, ויש משהו בעייתי בטענה שגישה אקדמית ידועה היא "מעוותת") אינני נוהג למצמץ בשפתי אלא אם הן דביקות (לא אפרט) אבל אודה שאני נהנה מהומור שמאתגר טאבואים חברתיים, גם אם הוא כולל דוגמאות בוטות (דוגמא טובה תהיה הסדרה הבריטית "drop the dead donkey", שאם מישהו יודע כיצד ניתן להשיג פרקים שלה, או מתי תשודר בארצנו בשנית, הוא יעשה אותי אדם מאושר). אין הדבר פוסל 'ערכיות' (להיפך, בייחוד אם חלק מהטאבואים הם לא ערכיים לשיטתי) אבל ייתכן שהוא פוגע בדת, שכבר ציינתי שנחשבת טמאה בעיני. על פרטים אישיים (כמו: האם יש לי ילדים או אני מחנך ילדים, אם תחום העבודה שלי נוגע לפדגוגיה וכו') אני בוחר שלא לפרט מעבר לרצוי. המושג "ערכים מכאניים" זר לי. ערכים, כפי שאני מבין אותם ('מה שראוי') הם כל דבר פרט ל "מכאניים", וברור שאינני מבין מדוע ערכים כגון עזרה הדדית ותרומה לקהילה הינם יותר מכאניים מערכים כמו אינדיבידואליזם וחשיבה עצמאית (שגם אני שותף להם!) יום טוב גם לך, ושבת פעילה ומרתקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בDVD: בוידאו: http://www.amazon.co.uk/exec/obidos/ASIN/B00004D01X/... או:http://www.amazon.co.uk/exec/obidos/ASIN/B00004CQ8B/... http://www.amazon.co.uk/exec/obidos/ASIN/B00004CQ8E/... http://www.amazon.co.uk/exec/obidos/ASIN/B00004CPBX/... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרו לך פעם שאתה נהדר? (אגב, אתה מכיר את הסידרה? מישהו אחר מכיר?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר, וצפיתי בה בהנאה בזמנו, אבל אני לא חושב שהיא מעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נו. זה באמת מכיל רכיב סובייקטיבי חזק מאוד. אגב, סתם כדי לכייל, איזו סידרה זוכה אצלך לתואר "הסידרה הקומית השנונה ביותר?", אם כי רוב הסיכויים שלא אכיר (בשנים האחרונות בקושי יצא לי לראות טלוויזיה - הכל בגלל ההחלטה השרירותית להגביל את היממה ל 24 שעות...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכורה לי סדרה בריטית ששודרה לפני שנים בערוץ הראשון, וכללה את החיפוש אחרי כותב תשבצי הגיון בשם ''אריסטו'' ע''י מורה חובב שעשועי לשון. הייתי נותנת לה את תואר אבירת השנינות, אם רק הייתי זוכרת איך קראו לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Oliver's travels נכתבה על ידי אלן פלטר האלוהי, שגם כתב את טרילוגית בידרבק. יש לי את האודיובוק של כל הארבעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאני אקליט לך עותק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לחילופין: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, אני מורשמת. בטח להקליט לי עותק. תודה תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם לא - אודיובוק? אני אלך כבר על הדיוידי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצלחתי להשיג את הדיוידי. לדעתי הוא בכלל לא יצא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מי מקוראי האייל הקליט את הסדרה כאשר היא שודרה בארץ?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, זה אצל אמא שלי. עזרתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף - ושכחתי לגמרי מכל העניין של שיטות שידור שונות (הוידאו שלי כאן לא מראה PAL). כמה מסובך. אז חזרה לענייננו: האין זו אחת הסדרות השנונות ביותר שחווית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן. שוב אני אציע לך את האודיובוק. אני רק צריכה למצוא מישהו עם טייפ כפול שיעשה עותק... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי את כל הסדרה מוקלטת בוידאו, עם אלן בייטס היחיד והמיוחד. אני עדיין מחפש את הספר המקורי. למי שמתעניין, השיר היפה שהם מדקלמים בדרך לאיים הוא של ג'ורג' מקאיי בראון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. לא, לא שמעתי אף פעם על הסידרה. לגבי הסדרה השנונה ביותר, לעניות דעתי היא כן אדוני השר/ראש הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אז אני אוסיף לרשימה את סדרת BLACKADDER המלאה(ארבע עונות של שישה פרקים כל אחת, פלוס ספישל כריסמס פלוס ספישל חזרה בזמן). מה שמעלה את השאלה: שמתם לב שכמעט כל הסדרות שדובר בהן הן של הBBC? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אמור להיות ברור מאליו? הסדרות האמריקאיות לא מדגדגות את האיכות הבריטית, ומכל התחנות הבריטיות הBBC היא המובילה. ולשתי הסדרות האלה, אם נוסיף את "המלון של פולטי" ואת "ג'יבס וווסטר" נקבל את ארבעת הסיטקומים הבריטים הטובים ביותר בכל הזמנים. אתר טוב על הטלביזיה הבריטית לדורותיה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שהבריטים עושים עם כספי האגרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהם מנצלים את זה *קצת* יותר טוב מאיתנו. ואם כבר, השוואה בין שני עמים שכנים ניצים - אנחנו והפלסטינים לעומת האנגלים והאירים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מניחה שהפילפילון רצה להוסיף לינק אז הנה הוא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שיצא לך לראות את הסדרה הזו. הקומדיה הזו, בכיכובו של לני הנרי מצליחה להיותת מצחיקה ומציאותית בעת ובעונה אחת. היא מתאימה לכל מי שאוהב לאכול במסעדות ואין לו מושג מה קורה במטבח, ובמיוחד לשפים ושפיות שעתידם עדיין לפניהן. "השף גארת' בלקסטוק מתיחס לצוות שלו כאל נבלות, יש לו רפרטואר ספרותי של קללות, נאצות, ניבולי פה וחרפות מלומדות ומקוריות, הוא מבשל כמו מלאך והוא הדבר המרענן ביותר שהופיע על מסך הטלויזיה שלי." תגובה 83587 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יצא לי לראות את זה, אם כי אני די מחבבת את לני הנרי. וגם השף שעבדתי אצלו התנהג ככה. כל השפים הגדולים מרגישים חובה לעצמם להתנהג כמו נבלות. לא יודעת למה. אולי עכשיו כשאני מובטלת אז יצא לי, אם כי מנסיון דברים כאלה מצחיקים פחות(1) את מי שחווה אותם על בשרו. (1)או הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שלא יצא לי. הרגע בדקתי וכבר לא משדרים את זה בBBC AMERICA. אבל עוד חודש אני עוברת לתחום השיפוט של BBC WORLD ושם כן משדרים. ונושא אחר: בזמן שאני כותבת מילים אלו צ'ארלסטון הסטון נפרד בחדשות של חמש מהקהל שלו, כי אבחנו אצלו אלצהימר והוא חושש שכשיגיע יומו הוא כבר לא יהיה קוהרנטי דיו לעשות זאת. הוא גם מבקש התחשבות כשהוא יתחיל לספר את אותם סיפורים שוב ושוב, ואם אפשר שיצחקו מהבדיחות שלו כל פעם מחדש. אני יודעת שבגלל כל הקטע של הNRA הוא נחשב לאחת מהתגלמויות השטן אצל חלק ניכר מהאוכלוסיה כאן, אבל אני תמיד מאד אהבתי אותו כשחקן וזה עצוב לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטפן טומפקינסון, אחד השחקנים הראשים של הסדרה הזו, היה הכוכב של הדרמה המעולה באליקיסאנג'ל. הוא שיחק בתור הכומר האנגלי, פיטר קליפורד שנשלח לכפר אירי ומתאהב באסמפטה פיטג'ראלד, בעלת הפאב המקומי. הסדרה איבדה מכוחה כשטומפקינסון עזב עקב...לא אגלה כדי לא לקלקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כופה ספרים על ילדיי. אני לא מספרת להם מעכשיו את "מקס ומוריץ" וגם לא את "חמישה כושים קטנים" שנמצא באוסף הפרטי שלי. עם זאת, אני לא חושבת שכשיגיעו לגיל שבו יקראו בעצמם יגרם להם עוול נורא ואיום אם כן יקראו אותם. כשהתייחסתי ל"תפיסת העולם שלך" התייחסתי רק לדברים שאני קוראת כאן משום שאין לי שום דרך לדעת מי ומה אתה בחייך הפרטיים. היא מעוותת בעיני משום שבנשימה אחת אתה מנתח מין אוראלי על שטיח טורקיז ומרחיק ילדים מספרים שאתה אהבת כילד משום שהספר יפגע בהם. יש כאן משום חוסר אמינות ונאמנות לעצמך ולערכיך. לא אמרתי שספרים אינם יכולים לעצב את תפיסת עולמו של הילד אלא שספרים אינם מכשיר חינוכי. מי שקורא את "יפתח המלוכלך" מתוך נקודת מבט לבחון את גרמניה במאה ה-18 ימצא בו אלמנטים שונים מאשר מי שקורא בו ללא מחשבה מוקדמת. כך גם בנוגע ל"נשים קטנות". הספר יכול לעצב ראייה פמיניסטית למשל ועדיין ליצור ביקורתיות אצל הילד. ילדים שמזדהים עם גיבורי ספרות אינם נוטים להערצה עיוורת משום שהספר (בניגוד לטלוויזיה) מאפשר להם פתח רחב יותר לדמיון. ואני לא אטען שקראת ספרים איומים משום שאין טעם לחזור על דברים שאתה רוצה לשמוע. דעתי היא קיצונית בהרבה אך לא מענייני כרגע לגרום לך את הנחת שבחוש ההומור שלי. ספרי ילדים אני קוראת בעצמי לפני שאני קונה ובוחנת את החוויה שתיווצר ומידת השפעתה. להגיד שאני לא מייחסת לספרים אפקט על עיצוב אישיות זוהי הוצאת דברי מהקשרם. העובדה שאני לא מצנזרת ספרים אלא בוחרת אותם מראש ע"פ קריטריונים אחרים וסומכת על תבונתם של הקוראים שידעו להפיק מהם חוויה ולהעשיר את עולמם ודמיונם, לא אומרת שאני מעלימה אינפורמציה מעיני הילדים. גם אתה לא מכניס לפה כל שרץ. ובנוגע למעשיות האחים גרים ודומיהם. את הסיפורים האלה אני לא מקריאה כלל. אני מספרת. לכן, על פי הקהל שיושב מולי, אני מתאימה את הסיפור. מה גם שלידיעתך מדובר במעשיות עממיות (ולא אגדות!) שעברו שינויים רבים במרוצת השנים ואינם בעלי נוסח אחיד או מחייב. אני לא דוחפת ספר ליד ומצפה מהילד שיתמודד איתו בעצמו. אני מספרת ומקריאה כבר מגיל מאוד מאוד צעיר ובכך מייצרת אופן הסתכלות מסויים על ספרים (ומי שמכיר את בני משפחתי יודע שזה עובד). והנה שוב חזרתי על עצמי. שבת שלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרים, כמו כל דבר אחר שהילד נכסף לו, יעצבו את חייו. ההגדרה של ספר כמכשיר חינוכי כן או לו היא שרירותית היא עניין סמנטי ולכן לא מעניין. כל עוד ניתן יש לסנן את שהילד קורא רואה ושומע. יחד אם זאת מתוך ידיעה שהבועה סופה להתנפץ יש לצייד את העולל בכלים של שיפוט ואבחנה בין טוב לרע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהכותרת בהודעה שלך הפוכה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט! לקרוא מהסוף להתחלה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לגמרי. אגב, זה יכול להיות רעיון לסקר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהסקר הבא יהיה "איך אתם במיטה?". אבל עוד לא חשבתי מה יהיו התשובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאם אתה נוסע לנכר כדאי לך לקחת ספרים עבריים. אני לא מעריץ גדול של אריאנה מלמד, אבל ב http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-696868,00.ht... יש מבחר גדול (שכולל הרבה ג'אנק). מתוך הרשימה, הייתי לוקח את 13, 17, 33, 35, 40, 46. אם אתה רוצה להתגעגע, אתה יכול להשמיט את 13 ו 17, להוסיף בשביל הכיף את הספר "הכלה המשחררת" של א. ב. יהושע, ובשביל המטוס את 52. חוץ מזה, במדור ספרים באייל יש כמה ספרים עבריים נחמדים (אני אישית מאוד נהניתי מהסקירות ומהספרים דיון 820 דיון 706 ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא "הכלה המשחררת"? לא שלא נהניתי מהספר, אבל אם ענייננו במישהו שרוצה לקחת 3-4 ספרים, הרי שאפילו ל-א. ב. יהושע ספרים שהייתי ממליצה עליהם לפני ה"משחררת". קל וחומר אם בספרות מקור עסקינן, הרי זו אינה אחת מהיצירות העבריות שאי אפשר בלעדיהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל זה ''בשביל הכיף''. אבל אני מסכים - פשוט קראתי את הספר לאחרונה, ואני קצת מוטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא להבהל, אין באמת צורך למלא מזוודה. רק קח איתך כמה לינקים פשוטים |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |