בתשובה לדוד ארוון, 06/08/00 22:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה לא מדייק במאה אחוזים. תאורטית, אין כל מכשול המונע מחילוני גמור, אפיקורס לשם שמיים, לנתח את עמדתו הדתית-תיאולוגית של רב גדול וגאון בתורה. יש הבדל גדול בין ניתוח לוגי-הגיוני של עמדה דתית או של אסכולות שונות ביהדות, לבין ה"אמונה" היהודית לכשעצמה - הנכונות לעבוד את האל, קרי קבלת עול מצוות. אני אישית למשל מבין מצויין ואף למדתי להעריך את עמדותיו הדתיות של ישעיהו ליבוביץ' ז"ל, משום שקראתי את רוב כתביו - ולא בשמיים הם. כל מה שנדרש כדי להבין אותם זה קצת הגיון, רצון טוב, וזמן פנוי. אולם גם אם אני מסוגל כיום לנמק את דעותיו של ליבוביץ' ולתאר את עמדתו הדתית, הרי אינני מסוגל להפוך להיות אדם דתי - שהרי האמונה הדתית היא איננה ידע או לימוד מעמיק, כי אם בראש ובראשונה -בחירה-. ומכיוון שיש הבדל בין ידיעת הדרכים השונות על בוריין לבין בחירת הדרך בה אדם הולך, יכול להיות אפיקורס גמור אשר מסוגל לפרש את דברי הרב עובדיה ללא כל קושי. ולכן, אף שאני אינני אדם דתי - קרי, אינני מקבל עלי לעבוד את האל - אני מסוגל לעשות ניתוח פשוט והגיוני של דברי הרב, משום שגם הם לא בשמיים. אינני צריך לקבל עלי עול מצוות כדי להבין שדבריו של הרב מייצגים, כפי שכותב כאן בהמשך ליאור גולגר, את האסכולה ביהדות אשר דוגלת באמונה -שלא לשמה-. אמונה זו, לפי דברי הרמב"ם, היא האמונה של פשוטי העם, של רוב רובו של העם היהודי בכל דור ודור. אין היא פסולה (שהרי אחרי הכל היהדות היא דת של מעשים ולא של אמונות), אולם היא בפרוש נחותה מהאמונה לשמה. האמונה שלא לשמה מתבוננת על ההיסטוריה כרצף של מעשים בהם "נגלית" לנו "אצבע אלוהים" ובהם מתקיים "הסתר פנים". האמונה שלא לשמה מתבוננת על מושג "השכר והעונש" בצורה פשטנית של שכר אנושי ועונש אנושי - ונאלצת להכניס מושגים מיסטיים של "העולם הבא" על מנת "להסביר" את העולם. אדם המאמין אמונה לשמה (ואני מראש מודיע שאני כלל אינני כזה) כלל איננו מנסה להסביר את העולם - לא את השואה, לא זכייה בלוטו, ולא את העובדה שהשמש זורחת בבוקר. שלושת הארועים הללו מבחינתו שווים לחלוטין, ונעדרים כל משמעות דתית - משום שלא נעשו לשם שמיים, אלא הם חלק מ"עולם כמנהגו נוהג". הרמב"ם הציג את "ההשגחה הכללית" כדרכו של עולם, וכמובן שלא ניתן לייחס התערבות אלוהית למקרה מסוים שקורה בעולם. אם אתה אומר לי על מקרה מסוים ש"זו היא אצבע אלוהים", הראה לי ולו מקרה אחד בעולם אשר איננו אצבע אלוהים. השכר והעונש של המאמין אמונה לשמה, כפי שנרמז בספר קהלת למשל (כמובן שזו היא פרשנות אפשרית אחת מני רבות) הם פשוט קרבת האל או הריחוק ממנו. השכר על קיום המצוות הוא האמונה - אשר איננה מתבטאת בדבר מלבד קיום המצוות עצמו. זו היא קרבת האל בשביל האדם המאמין, וזה הוא ה"טוב". אין שכר נעלה מעבודת האל לכשעצמה, משום שעבודת האל היא התכלית בשביל האדם המאמין, ולא אמצעי. אין "עונש" (אפילו המוות מידי מרצחים) נורא מהריחוק מהאל, המתבטא בסרוב לקבל עול מלכות שמיים. בקיצור, אין כל צורך לחבוש כיפה ולהצביע ש"ס כדי להבין את דברי הגאון הגדול עובדיה. ההבנה נבדלת מהבחירה, ויכולה להופיע אצל אדם גם בנפרד ממנה. לא צריך גם שנים של לימוד כדי להבין שהגישות הדוגלות בשכר ועונש פשטניים, "העולם הבא" במשמעות של גן-עדן וגיהנום, או אפילו גלגולי נשמות (אשר אכן מגיעים ממקור אלילי), הן גישות פשטניות, המתאימות לפשוטי העם (כפי שטען הרמב"ם בעצמו), והן מייצגות את האמונה שלא לשמה - זרם שתמיד היה קיים ביהדות, לכל אורך ההיסטוריה. מנהיגים של המונים ממילא אינם מסוגלים להעביר להמוניהם גישות מסובכות ותובעניות. המוני מצביעי ש"ס ימצאו נחמה בשכר "ארצי" בעולם הבא או אף בקמע העוזר בעולם הזה, ובעונש "ארצי" לשמאלנים בעולם הבא. אי אפשר לשלהב אותם באמצעות "שכר מצווה מצווה", או באמצעות הרצאות משמימות על דרכו של עולם ועל קרבת אלוקים. האם עובדיה יוסף הוא פשוט מנהיג ציני אשר יודע מה למכור להמונים? או שמה גם הוא עצמו מחזיק בסוג אמונה פשטני שכזה? פתרונות אין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אמונה אנמית במיוחד.... אפילו גלגלי השיניים של אריסטו עושים את מלאכתם בייתר חדווה. התפיסה שהצגת היא התפיסה הידועה ביהדות כשיטת הפילוסופים. הרמבם בפירוש לא סבר כך (בניגוד לליבוביץ שכבר הזכרנו את הדת אשר בדה מליבו) יתר התייחסות שלי לנושא זה בדיוק. haayal.co.il/reply.php3?id=266&rep=7102
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אין קיום המצוות חייב להתקיים עם חדווה. מבחינת היהדות נבחן המעשה הסופי - קיום המצוות, ולא מצב הרוח של האדם. שנית, אני אישית דווקא זיהיתי חדווה רבה בדרך אמונתו - אם להידרש למקורות מחוץ ליהדות, הרי שהיא הזכירה לי לא במעט את חדוות האבסורד של סיזיפוס - תמיצת האדם האבסורדי של קאמי, אשר מדי יום ביומו מסתער על גורלו בכוונה גדולה, ''מתגבר כארי'' כדי להילחם בסלע שלו, אף כי הוא יודע כי המטרה היא בלתי מושגת. בכל אופן, מכיוון שהלינק שצרפת איננו פעיל, אתה מוזמן להסביר מדוע לדעתך אין הרמב''ם סובר כך, ואני אשיב לך. לגבי דת אשר ''בדה אותה מליבו'', הרי אין זה מראה לדעתי אלא על חוסר הבנתך שלך. היהדות נמדדת בסופו של דבר במעשים - ויהודי אשר מקיים מצוות מקיים את הדת. על ענייני אמונה ותאולוגיה מעולם לא היתה הסכמה ביהדות. על כל נושא חשוב ומרכזי (ואין ספק ש''אמונה לשמה'' או ''שלא לשמה'' הוא נושא מרכזי ביותר) היו לפחות שתי גישות מנוגדות - ואלו ואלו יהודים כשרים. רק מי שסטה באורח קיצוני מקיום ההלכה כגון השבתאים או הנוצרים, נפרד הלכה למעשה מהעם היהודי ומהיהדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, קראתי לבסוף את הלינק המדובר, ואני מוצא שאני חולק עליך אף בצורה חריפה עוד יותר מקודם לכן. אינני מתווכח עם העובדה ההיסטורית והאובייקטיבית שההלכה זרועה נסיונות לתת טעם למצוות. ההלכה כוללת בתוכה גישות רבות ומגוונות, לעיתים מנוגדות, לעיתים פשוט ברבדים שונים. הנסיון לתת טעמים למצוות הוא ביטוי של אמונה שלא לשמה, ותו לא. גם הרמב''ם בעבודתו החשובה נתן טעמים למצוות, אולם במורה הנבוכים הוא מציין כי בסופו של דבר, תכלית המצוות הינה האמונה - והאמונה, לכל מי שאמון על תורת שלילת התארים, איננה אלא קיום המצוות לכשעצמן. שוב - אינני חולק על כך כי ישנם יהודים כשרים המאמינים בסבא זקן שיושב בשמיים ומתערב בחיי אנשים לפי המפלגה שהם מצביעים או הקמיע שהם עונדים - אולם זו איננה הגישה העמוקה ביהדות של האמונה לשמה. בלינק המצורף אתה מבלבל בין סיבה לתכלית. למצוות אין ''סיבה'', משום שדבר שיש לו סיבה הוא הכרח, ולא ערך. לו היו המצוות הכרח, לא היה בהן כל ערך. אם כבר, הרי שיש במצוות -תכלית-. הטבע נובע מסיבות, ולעולם אין לו תכלית. לאנשים יש תכלית וערכים. הגישה המניחה תכלית מעבר לקיום המצוות היא או תמימה או פשטנית. אם הכוונה היא לתכלית חומרית, קרי ''שכר'', הרי שאדם זה עובד את עצמו ואת טובתו, ולא את האל. ואם מדובר בתכלית רוחנית או בהבנת האל או התקרבות אל האל - הרי מדובר בתמימות. אין האדם תופס את האל, ואין האדם מסוגל ''להתקרב'' רוחנית אל האל. אפשר לבטא את המילים הללו, אולם הן חסרות משמעות. כל נסיון לצקת משמעות למילים אלו כרוך ב''שיתוף מילים'' ונתינת תארים לאל אשר מורידים אותו אל תפיסת האדם. באשר ל''שיטת הפילוסופים'', אני לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון. אם הכוונה היא ל''דעת פילוסופים'' בניגוד ל''דעת רופאים'' אשר ב''שמונה פרקים'' של הרמב''ם, אז עד כמה שזכור לי הרמב''ם דווקא מקבל את דעת הפילוסופים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה גיל, ואולי מן הראוי להדגיש, שע"פ ההלכה בעניינים שבאמונה הטהורה, דהיינו עניינים שאין להם כל השלכה על קיום מצוות באופן מעשי, *נאסר* להכריע בין דעות חלוקות, כיוון שכל הדעות מקובלות באותה מידה. הייתי מצטט במדויק אלמלא העותק של "על עולם ומלואו" היה בחיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. התכלית היא צידה השני של מטבע הסיבה. כלומר, אם ננקוט בדוגמא בה השתמשנו. הסיבה לבניית גדר ההפרדה היא תכלית קיומה. ולענינינו, הסיבה למצוות (הסיבה לציווי) היא תכליתנו בקיומם. אנחנו אכן לא מסוגלים לדעת מהי אותה סיבה (מצד עצמה) ולפיכך גם לא להבין את התכלית. רמת ההבנה אליה אנו כן יכולים להגיע, היא כמר מדלי או נכון יותר כלום מאין-סוף. ובשביל אותה רמת הבנה קטנה, טורח הרמב"ם לחדד את אותה נקודת מבט אינסופית, השוללת את כל תארי הא-ל וחשובה כהקדמה דווקא לאותם הסברים, ודווקא לאותם תארים שנוכל מכאן ואילך לתת ולהסביר, מכיוון שעכשיו ברור לנו שכוונתינו, תמיד היא "הדברים כפי שהם מנקודת מבטנו ולא מצד עצמם". לכן הן נתינת טעם למצוות והן נתינת טעם למהלכים היסטוריים, אין בה כדי לסתור את העובדה שנתינת הטעמים הם כלפי עצמנו בלבד, ולא נסיון הסבר של דרכי האל "כפי שהם לעצמם". לא, לא זו כוונתי. שיטת הפילוסופים מתוארת בפתיחה לספר הכוזרי. בראשי פרקים: הפילוסוף רואה את העולם (ולמעשה גם את הא-ל) כהכרח, וכפועל יוצא מזה לא מייחס לא-ל רצון. הסיבה להשקפה זו היא המחשבה שרצון לא-ל מצביע על חיסרון והא-ל, הלא שלם מכל חוסר. אולם הכשל הפילוסופי היא הגבלת הבלתי מוגבל להיות בלתי מוגבל (והצד ההפוך זו הנצרות אולם אין כאן מקום לפרט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אם איננו מסוגלים להבין את התכלית מלכתחילה, מה הטעם בהתייחסות לתכלית? מה הטעם לומר שהמצוות נעשות למען תכלית נסתרת אם איננו יכולים להתייחס לתכלית זאת. אני יכול לומר באותה מידה שבסוף היקום יש היפופוטם ורוד נסתר שעושה ג'גלינג או הדרקון יורק האש שעל ראשו של דורון יערי ולשאלה "למה?" לענות "ככה! כי זה נראה לי" אם אני גם מבין את מה שאמרת בפסקה הראשונה אזי התכלית במצווה, מבחינת עושה המצווה, צריך להיות עצם קיומה ולא איזשהו גמול נסתר. כיוון שלא ברורות לו הסיבה והתכלית אזי הוא אדיש אליהן והן לא אמורות להשפיע עליו, ולכן, מבחינתו, הן לא צריכות להיות רלוונטייות. כלומר, כפי שאתה אומר בפסקה השלישית הטעמים התכליתיים שיש הנותנים למצוות הם מבחינת הסבר ריק מתוכן שנועד לרצות את אי ההבנה, או את אי היכולת שלנו להבין את המצוות. אתה יכול בכל אופן לפרט את השקפתך על הנצרות בנקודה שציינת על האל? ועוד שאלה אינפורמטיבית, מדוע אתה כותב א-ל, האם יש בצורת הכתיבה ללא המקף משום ביטוי השם המפורש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאף אילולי היו המצוות "תכליתיות" היינו מקיימים אותם, מכיוון שההתייחסות לתכלית היא רק כערך מוסף ולא כגורם בשאלה מדוע אני מקיים את המצוות. אולם עדיין שאלתך במקומה עומדת, והיא לא מדוע אני מקיים, את המצוות אלא איזה משמעות יש למצווה שאיני יכול להבינה. התשובה לשאלה הזו היא שחוסר הבנה איננו חוסר שייכות. אף שאיננו יכולים להבין את הערך המוחלט של המצוות אנחנו שייכים אליהם. חוסר הבנה, וכזאת שהיא חלקית, איננה נחלת המצוות. הוא טבעו של עולם. כפי שלא תצליח להפריט את החומר לחלקיקיו האלמנטריים, ביותר (הרי גם על המודל הפרטני ביותר ועל ההתנהגות הבסיסית ביותר, ניתן להקשות את קושיית ה'למה' המעידה על כך שלא חקרת הכל) אולם תרותק למשמע מודל פרטני שהוא כביכול מדוייק יותר, בדבר המציאות, העוסק בטעמי המצוות ירותק למודל פרטני יותר, והמקיים את המצוות 'ירוויח' בדומה לרווח שהרוויח המדען מעבודתו המדעית, אף שלא הגיע לחקר התכלית. ברוח תגובתי, אגיב לשאלותיך ברובד הפשטני ביותר, שלמרות שהינו רק כלום עדיין משהו הוא: תשובה לשאלה בדבר הרעיון האלילי שהא-ל יתגלגל בדמותו של אדם, לומדים בסמינריון כמורה בשנה הראשונה (את המידע הזה שאבתי מצ'יטוט באנגליתי המאוד עילגת עם מדריך בסמינריון מהסוג הנ"ל) ש"האל יכול להחליט להיות מה שהוא רוצה" או בלשון אחרת "הבלתי גבולי לא מוגבל שלא להתגבל". כמובן שהתשובה לטיעון כמו גם הסבר הטיעון שלכאורה גם את תהפוך אותו יכיל סתירה פנימית, טעון הסבר, שאליו לא רציתי להגרר ועל כן סתמתי דברי ב"אין כאן המקום לפרט". השימוש במקף כמו גם חוסר השימוש בשמות אחרים, הוא ברוח הרמב"ם, כדי להדגיש את העובדה שעיסוקנו בדבר הא-ל הוא בסמלים וכינויים בלבד. ללא כל יכולת תפיסה בדבר העצם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדען לעולם לא ישאל למה. הוא ישאל "מה גורם לכך", אך אף פעם לא יחפש *תכלית* בעולם הפיזי, שכן אין כזו בנמצא. דברים קורים כי הם קורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת פעם את זאב בכלר? לדידו, (אם איני חוטא בפשטנות יתר בשורות הבאות), המדע נע תמיד בין שתי פרדיגמות. אריסטוטלית - של תכליות (האבן נופלת כי תכליתה היא לחזור למצבה הרגיל - על האדמה), ואפלטוניסטית - הסתכלות על המציאות כצלליות של עולם האידאות ופרשנותם כסיבות ותולדות. והמעברים הללו מתרחשים כל הזמן (על פני פרקי זמן של מאות שנים). אגב, ד"ר יובל שטייניץ היה תלמידו וממנו קיבל את כל הרעיונות שהכעיסו לא מעט מדענים (חוץ מזה שהוא עבר מהשמאל לימין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתך עדיין לא מספקת. אתה מניח א-פריורית את קיומה של התכלית. מדוע? האם אתה יכול לכוון אותי לציטוט בחומש שממנו נגזרת התכלית (ולא לפרשנות) או לחילופין להביא את הפרשנות יחד עם הציטוט כדי שתעמוד לביקורת? כל טענת התכלית מדיפה ריח של ניסיון להסביר את הבלתי-ניתן להסבר, לסיפוק יצר השאלה למה, ולא נובע משום דבר. ולכן, במידה מסויימת, מזכיר את ההיפופוטם הורוד שלי או את הדרקון של דורון (אלא אם כן תראה אחרת). איני מערער על הרווח הנובע מהאושר של המאמין על קיום (רוב) מצוותיו מתוך דעתי כי אם תכלית המצוות היא האדרת האל הרי כל מצווה מממשת את תכליתה ומשום כך סביר שלעושה המצווה יהיה סיפוק מעצם ביצועה - זה בעצם טיעון מעגלי, אך במובן החשמלי של "משוב חיובי" הטענות שהבאת לגבי המדע הן לא מדוייקות (כפי שציין דובי) - המדע בימינו לא עוסק כלל בשאלה "למה" - הוא עוסק בשאלה "איך" וזהו. הטלטאולוגיה האריסטוטלית עברה מן העולם המדעי (בינתיים). השאלה "למה" היא אולי שאלה מטפיסית אבל לא מדעית. אשר ליכולתו של הלא מוגבל להתגבל (מבלבל?), האם באותה מידה יכול הלא מוגבל והאין-סופי להחליט להפסיק להיות שכזה - ולהיות סופי ומוגבל לעולמי עד? האם הבלתי מוגבל יכול להחליט להפוך למוגבל בעל תכונות גשמיות לגמרי ואז למשל למות? הפרדוקסים האפשריים הם בלתי-מוגבלים (או שמא מוגבלים?) ולמה אתה תמיד "פשטני" תן לנו צ'אנס, אולי נלמד משהו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולים במוחי כמה פסוקים, אני אבדוק את מידת הרלוונטיות שלם לדיון, ואת הפרשנות עליהם ואחזיר תשובה, כנראה לאחר תשעה באב, בו כידוע אסור ללמוד תורה. אני לא רוצה להגיב ברשלנות ועל רגל אחת. נושא הפרדוקס שאתה מזכיר לו רמזתי, הוא פרדוקס רק מנקודת המבט המוגבלת אולם איננו כזה מנקודה שאיננה מוגבלת, מה לעשות ואנו שבויים, במוגבל. כמו שוודאי שמת לב הטיעונים פה מעגליים, עד אין-סוף זה המקום בו הפילוסופיה לא מוליכה לשום מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון הדאוס-אקס-מכינאי לפתור את המעגליות ע''י התכלית הנסתרת זה בדיוק מה שמפריע לי. המעגליות בטיעון הסיפוק האישי היא מתקבלת על הדעת ומעידה על האל כטוב המוחלט. בכל אופן, צום קל. ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אני מתנצל על תגובתי שהתאחרה קמעה, עקב טרדותי השונות. כששקלתי איזה סוג פסוקים להביא, הגעתי למסקנה שהרבה ערפל, פזור סביב הדיון הזה והוא לא מספיק ממוקד. לכאורה נקודת אי ההסכמה ביננו היא פעוטה. שהרי גם אתה מסכים שקיום המצוות יש בו תועלת גבי האדם המאמין, וגם אני מסכים שאותה תועלת איננה הסיבה והתוקף לקיום המצוות. לכן כל פסוק (כמותם תמצא לעשרות בפרשת השבוע שעבר ''ואתחנן''), המייחס טעם לקיום המצוות, יכול להיות מיוחס לאותה תועלת בה אתה מכיר ולא לתכלית. אתה כמובן יכול לקרוא רבות בתורה על ''רצון'' אלוקי וגם אותו ניתן להסביר כפי שמסבירים עניין כמו ''יד ה''' כלומר על דרך המשל בלבד. אולם הדיון הזה, בדבר הסיבה ובדבר ''הרצון'', רחוק מלהיות טכני או תוצאה של אי הבנה. הוא המחלוקת בין הרמב''ם לאריסטו, כפי שבא לידי ביטוי בפרק ב' בהלכות יסודי התורה לרמב''ם, הוא המקום בו ''נגמרת'' הפילוסופיה ומתחילה הקבלה. ומלכתחילה לא ששתי להכנס אליו. זהו אני יודע שזה נשמע כמו התחמקות. זו אכן התחמקות אני חושב שדיון בנושאים אלו צריך להתבצע בבית המדרש בלבד ועל כן סליחה שאני גודע כך סתם את הדיון שהיה יכול להתפתח ללא ספק אל מחוזות אליהם טרם הפליגו מעל בימה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרקון הוא של ניר לי יש פיל ורוד מעופף. מדעי הטבע לא עוסקים רק בשאלה איך אלא גם בשאלה מדוע (מאיזו סיבה להבדיל מ''למה'', לשם איזו מטרה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין השאלה "איך" לשאלה "מדוע", לפי ההגדרה שאתה נתת להם? אה, והדרקון הוא לא של ניר. קארל סייגן רק השאיל לו אותו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |