בתשובה לערן בילינסקי, 09/08/00 14:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עולים במוחי כמה פסוקים, אני אבדוק את מידת הרלוונטיות שלם לדיון, ואת הפרשנות עליהם ואחזיר תשובה, כנראה לאחר תשעה באב, בו כידוע אסור ללמוד תורה. אני לא רוצה להגיב ברשלנות ועל רגל אחת. נושא הפרדוקס שאתה מזכיר לו רמזתי, הוא פרדוקס רק מנקודת המבט המוגבלת אולם איננו כזה מנקודה שאיננה מוגבלת, מה לעשות ואנו שבויים, במוגבל. כמו שוודאי שמת לב הטיעונים פה מעגליים, עד אין-סוף זה המקום בו הפילוסופיה לא מוליכה לשום מקום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון הדאוס-אקס-מכינאי לפתור את המעגליות ע''י התכלית הנסתרת זה בדיוק מה שמפריע לי. המעגליות בטיעון הסיפוק האישי היא מתקבלת על הדעת ומעידה על האל כטוב המוחלט. בכל אופן, צום קל. ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אני מתנצל על תגובתי שהתאחרה קמעה, עקב טרדותי השונות. כששקלתי איזה סוג פסוקים להביא, הגעתי למסקנה שהרבה ערפל, פזור סביב הדיון הזה והוא לא מספיק ממוקד. לכאורה נקודת אי ההסכמה ביננו היא פעוטה. שהרי גם אתה מסכים שקיום המצוות יש בו תועלת גבי האדם המאמין, וגם אני מסכים שאותה תועלת איננה הסיבה והתוקף לקיום המצוות. לכן כל פסוק (כמותם תמצא לעשרות בפרשת השבוע שעבר ''ואתחנן''), המייחס טעם לקיום המצוות, יכול להיות מיוחס לאותה תועלת בה אתה מכיר ולא לתכלית. אתה כמובן יכול לקרוא רבות בתורה על ''רצון'' אלוקי וגם אותו ניתן להסביר כפי שמסבירים עניין כמו ''יד ה''' כלומר על דרך המשל בלבד. אולם הדיון הזה, בדבר הסיבה ובדבר ''הרצון'', רחוק מלהיות טכני או תוצאה של אי הבנה. הוא המחלוקת בין הרמב''ם לאריסטו, כפי שבא לידי ביטוי בפרק ב' בהלכות יסודי התורה לרמב''ם, הוא המקום בו ''נגמרת'' הפילוסופיה ומתחילה הקבלה. ומלכתחילה לא ששתי להכנס אליו. זהו אני יודע שזה נשמע כמו התחמקות. זו אכן התחמקות אני חושב שדיון בנושאים אלו צריך להתבצע בבית המדרש בלבד ועל כן סליחה שאני גודע כך סתם את הדיון שהיה יכול להתפתח ללא ספק אל מחוזות אליהם טרם הפליגו מעל בימה זו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |