בתשובה לערן בילינסקי, 08/08/00 19:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמובן שאף אילולי היו המצוות "תכליתיות" היינו מקיימים אותם, מכיוון שההתייחסות לתכלית היא רק כערך מוסף ולא כגורם בשאלה מדוע אני מקיים את המצוות. אולם עדיין שאלתך במקומה עומדת, והיא לא מדוע אני מקיים, את המצוות אלא איזה משמעות יש למצווה שאיני יכול להבינה. התשובה לשאלה הזו היא שחוסר הבנה איננו חוסר שייכות. אף שאיננו יכולים להבין את הערך המוחלט של המצוות אנחנו שייכים אליהם. חוסר הבנה, וכזאת שהיא חלקית, איננה נחלת המצוות. הוא טבעו של עולם. כפי שלא תצליח להפריט את החומר לחלקיקיו האלמנטריים, ביותר (הרי גם על המודל הפרטני ביותר ועל ההתנהגות הבסיסית ביותר, ניתן להקשות את קושיית ה'למה' המעידה על כך שלא חקרת הכל) אולם תרותק למשמע מודל פרטני שהוא כביכול מדוייק יותר, בדבר המציאות, העוסק בטעמי המצוות ירותק למודל פרטני יותר, והמקיים את המצוות 'ירוויח' בדומה לרווח שהרוויח המדען מעבודתו המדעית, אף שלא הגיע לחקר התכלית. ברוח תגובתי, אגיב לשאלותיך ברובד הפשטני ביותר, שלמרות שהינו רק כלום עדיין משהו הוא: תשובה לשאלה בדבר הרעיון האלילי שהא-ל יתגלגל בדמותו של אדם, לומדים בסמינריון כמורה בשנה הראשונה (את המידע הזה שאבתי מצ'יטוט באנגליתי המאוד עילגת עם מדריך בסמינריון מהסוג הנ"ל) ש"האל יכול להחליט להיות מה שהוא רוצה" או בלשון אחרת "הבלתי גבולי לא מוגבל שלא להתגבל". כמובן שהתשובה לטיעון כמו גם הסבר הטיעון שלכאורה גם את תהפוך אותו יכיל סתירה פנימית, טעון הסבר, שאליו לא רציתי להגרר ועל כן סתמתי דברי ב"אין כאן המקום לפרט". השימוש במקף כמו גם חוסר השימוש בשמות אחרים, הוא ברוח הרמב"ם, כדי להדגיש את העובדה שעיסוקנו בדבר הא-ל הוא בסמלים וכינויים בלבד. ללא כל יכולת תפיסה בדבר העצם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדען לעולם לא ישאל למה. הוא ישאל "מה גורם לכך", אך אף פעם לא יחפש *תכלית* בעולם הפיזי, שכן אין כזו בנמצא. דברים קורים כי הם קורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת פעם את זאב בכלר? לדידו, (אם איני חוטא בפשטנות יתר בשורות הבאות), המדע נע תמיד בין שתי פרדיגמות. אריסטוטלית - של תכליות (האבן נופלת כי תכליתה היא לחזור למצבה הרגיל - על האדמה), ואפלטוניסטית - הסתכלות על המציאות כצלליות של עולם האידאות ופרשנותם כסיבות ותולדות. והמעברים הללו מתרחשים כל הזמן (על פני פרקי זמן של מאות שנים). אגב, ד"ר יובל שטייניץ היה תלמידו וממנו קיבל את כל הרעיונות שהכעיסו לא מעט מדענים (חוץ מזה שהוא עבר מהשמאל לימין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתך עדיין לא מספקת. אתה מניח א-פריורית את קיומה של התכלית. מדוע? האם אתה יכול לכוון אותי לציטוט בחומש שממנו נגזרת התכלית (ולא לפרשנות) או לחילופין להביא את הפרשנות יחד עם הציטוט כדי שתעמוד לביקורת? כל טענת התכלית מדיפה ריח של ניסיון להסביר את הבלתי-ניתן להסבר, לסיפוק יצר השאלה למה, ולא נובע משום דבר. ולכן, במידה מסויימת, מזכיר את ההיפופוטם הורוד שלי או את הדרקון של דורון (אלא אם כן תראה אחרת). איני מערער על הרווח הנובע מהאושר של המאמין על קיום (רוב) מצוותיו מתוך דעתי כי אם תכלית המצוות היא האדרת האל הרי כל מצווה מממשת את תכליתה ומשום כך סביר שלעושה המצווה יהיה סיפוק מעצם ביצועה - זה בעצם טיעון מעגלי, אך במובן החשמלי של "משוב חיובי" הטענות שהבאת לגבי המדע הן לא מדוייקות (כפי שציין דובי) - המדע בימינו לא עוסק כלל בשאלה "למה" - הוא עוסק בשאלה "איך" וזהו. הטלטאולוגיה האריסטוטלית עברה מן העולם המדעי (בינתיים). השאלה "למה" היא אולי שאלה מטפיסית אבל לא מדעית. אשר ליכולתו של הלא מוגבל להתגבל (מבלבל?), האם באותה מידה יכול הלא מוגבל והאין-סופי להחליט להפסיק להיות שכזה - ולהיות סופי ומוגבל לעולמי עד? האם הבלתי מוגבל יכול להחליט להפוך למוגבל בעל תכונות גשמיות לגמרי ואז למשל למות? הפרדוקסים האפשריים הם בלתי-מוגבלים (או שמא מוגבלים?) ולמה אתה תמיד "פשטני" תן לנו צ'אנס, אולי נלמד משהו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולים במוחי כמה פסוקים, אני אבדוק את מידת הרלוונטיות שלם לדיון, ואת הפרשנות עליהם ואחזיר תשובה, כנראה לאחר תשעה באב, בו כידוע אסור ללמוד תורה. אני לא רוצה להגיב ברשלנות ועל רגל אחת. נושא הפרדוקס שאתה מזכיר לו רמזתי, הוא פרדוקס רק מנקודת המבט המוגבלת אולם איננו כזה מנקודה שאיננה מוגבלת, מה לעשות ואנו שבויים, במוגבל. כמו שוודאי שמת לב הטיעונים פה מעגליים, עד אין-סוף זה המקום בו הפילוסופיה לא מוליכה לשום מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון הדאוס-אקס-מכינאי לפתור את המעגליות ע''י התכלית הנסתרת זה בדיוק מה שמפריע לי. המעגליות בטיעון הסיפוק האישי היא מתקבלת על הדעת ומעידה על האל כטוב המוחלט. בכל אופן, צום קל. ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אני מתנצל על תגובתי שהתאחרה קמעה, עקב טרדותי השונות. כששקלתי איזה סוג פסוקים להביא, הגעתי למסקנה שהרבה ערפל, פזור סביב הדיון הזה והוא לא מספיק ממוקד. לכאורה נקודת אי ההסכמה ביננו היא פעוטה. שהרי גם אתה מסכים שקיום המצוות יש בו תועלת גבי האדם המאמין, וגם אני מסכים שאותה תועלת איננה הסיבה והתוקף לקיום המצוות. לכן כל פסוק (כמותם תמצא לעשרות בפרשת השבוע שעבר ''ואתחנן''), המייחס טעם לקיום המצוות, יכול להיות מיוחס לאותה תועלת בה אתה מכיר ולא לתכלית. אתה כמובן יכול לקרוא רבות בתורה על ''רצון'' אלוקי וגם אותו ניתן להסביר כפי שמסבירים עניין כמו ''יד ה''' כלומר על דרך המשל בלבד. אולם הדיון הזה, בדבר הסיבה ובדבר ''הרצון'', רחוק מלהיות טכני או תוצאה של אי הבנה. הוא המחלוקת בין הרמב''ם לאריסטו, כפי שבא לידי ביטוי בפרק ב' בהלכות יסודי התורה לרמב''ם, הוא המקום בו ''נגמרת'' הפילוסופיה ומתחילה הקבלה. ומלכתחילה לא ששתי להכנס אליו. זהו אני יודע שזה נשמע כמו התחמקות. זו אכן התחמקות אני חושב שדיון בנושאים אלו צריך להתבצע בבית המדרש בלבד ועל כן סליחה שאני גודע כך סתם את הדיון שהיה יכול להתפתח ללא ספק אל מחוזות אליהם טרם הפליגו מעל בימה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרקון הוא של ניר לי יש פיל ורוד מעופף. מדעי הטבע לא עוסקים רק בשאלה איך אלא גם בשאלה מדוע (מאיזו סיבה להבדיל מ''למה'', לשם איזו מטרה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין השאלה "איך" לשאלה "מדוע", לפי ההגדרה שאתה נתת להם? אה, והדרקון הוא לא של ניר. קארל סייגן רק השאיל לו אותו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |