בתשובה לדב אנשלוביץ, 18/08/22 14:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לתומי חשבתי שרק בספרים ובסרטים הרוצחים משתעשעים עם המשטרה ומסכנים את עצמם. אלמלא העדות הראשונית של מר חבני שמו בכלל לא היה נקשר לפרשיה, וקשה לי להאמין שכעסו על א.ק. היה כל-כך גדול שהוא נטל סיכון כזה והעמיד את עצמו באור הזרקורים ביוזמתו (אלא אם כן הוא סופר-מתוחכם ובנה לעצמו אליבי מוצק שמבטיח בוודאות שלא יואשם. איכון של הטלפון *אינו* אליבי מוצק, כמובן, במיוחד לא אם הרצח תוכנן מראש). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי שהתפתח ריב בינו לא''ק ומהדברים שהוטחו הוא הבין שסודו כבר אינו בטוח יותר. הפנייה למשטרה הייתה כדי להקדים תרופה למכה וגם כדי להפחית מהחשדות העתידיים נגדו, כי מה פתאום ''שהוא נטל סיכון כזה והעמיד את עצמו באור הזרקורים ביוזמתו''. הוא ידע שיתכן שהשאיר ד.נ.א בזירת הרצח ולכן הגה את הסיפור המפוקפק שא''ק לבשה את המכנסיים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הגב' קרבצ'נקו סיפרה בחקירותיה על משהו כזה? מהמעט שאני יודע היא סיפרה על אונס שלה (א.ק.) על ידי חבני אבל לא על כך שהוא רצח את תאיר, ומאחר שהוא היה זה שהאשים אותה היא בטח היתה משתפת את המשטרה במה שידוע לה לגבי אשמתו שלו ברצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א"ח איכונים טלגרם: א"ח בטלגרם כפי שכתבתי, חבני היה במקום עבודתו בקיבוץ גדות (15 דק' ברכב מקצרין). הוא עבד יחד עם עובדים אחרים במתן שירותי מחשב לצרכנים שונים בקיבוץ, כך שצריכים להיות אנשים שראו אותו. בזמן הרצח (13:30-14:00) הוא היה לטענתו בחדר האוכל הקיבוצי. ברומן של אגתה כריסטי, הוא היה יכול לחמוק, לעבור בריצה את 10 הק"מ לקצרין, לרצוח את תאיר ולחזור מבלי שאיש חש בהעדרו. במציאות זה כנראה פחות אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בסוף יתגלה שיש לו אח תאום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין מטריד אותי מאד הדבר הבא: המשטרה והפרקליטות אומרים לנו שא"ק חפה מכל חשד, אבל לא אומרים לנו מדוע. אני לא יכול להעלות על דעתי מה יכול להיות סודי או מוכמן במידע כזה. אני יכול לחשוב רק על שני הסברים. ההסבר הראשון הוא שמדובר באליבי שהוא מביך עבור א"ק והרשויות מנסות לשמור על פרטיותה. (בהסתמך על יכולתן הידועה של רשויות לשמור על פרטיות האזרחים, לו אני במקומה, הייתי מאשר פרסום. עדיף להיות מובך לזמן מה (עד שהסוד ידלוף) מאשר להיחשד ברצח). האפשרות השנייה היא שהציבוריות שלנו נגמלה מן היכולת לומר אמת מבלי לעוות אותה. יתכן שמה שאומרים לנו הוא שאין שום ראיות שיכולות לעמוד בביה"מ לאשמתה. שזה לגמרי לא אותו דבר כמו חפה מכל חשד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאני צריך להסביר את מה שכתבתי בתגובה 751415 . שיטת העבודה של הפרקליטות היא שיטת הבולדוג. היא נועצת את שיניה במטרה שבחרה, ומרגע שהיא עושה זאת אין לה שום יכולת לשחרר את הלסתות, והאמת היא הדבר האחרון שמעניין אותה. ובתיק רצח תאיר ראדה אנחנו ראינו זאת מספר פעמים. הרדיפה אחר החוקרת מאיה פורמן שהעזה לסתור את דעת הפרקליטות1, מלחמתה המכוערת בפתולוג קוגל שהעז אף הוא לפקפק בגרסתה, הגדרתו של המומחה האמריקאי שעל סמך התיאוריה שלו הסתמכה ראיית "טביעת הנעל" כנוכל רודף בצע כשהובא על ידי הסנגוריה הציבורית, וסתר את טענות התביעה שהסתמכו על התיאוריה שהוא פיתח ועוד ועוד. אז העובדה שהם אומרים שא.ק. נקיה מכל חשד מפליאה אותך? הרי כל דבר שעלול להעלות פקפוקים בגרסתה מביא לפרקליטים את הסעיף. 1 הסוף היה שהיא קבלה פיצויים בשל רדיפתה זאת, והותר לה לקבל את התקפיד במכון הפתולוגי, זאת רק לאחר התערבות בית המשפט העליון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנדודי חסרי השינה בערבות האינטרנט נתקלתי לא מזמן בקטע הבא: מה קרה לעדים. מותר להעיר כי לפחות במקרה זה התגלה הבולדוג שלך כדי חסר שיניים. אני מניח שיהיה קשה מאד לסדוק את אמונתך בעוללות הפרקליטות הממוגנת מכל הכיוונים במעגלי היזון חוזר, אבל במקרה זה המעגל אינו מושלם. יש לו נקודת התחלה. נשאלת השאלה מדוע בחרה הפרקליטות במטרה שבחרה? האם היתה זו בחירה אקראית? בודאי שלא. היא בחרה באדם היחיד שהיו ראיות של ממש לאשמתו. ועובדה זו כנראה לא השתנתה עד היום. האם היה בראיות אלו די כדי הרשעה משפטית? האם זדורוב הוא באמת הרוצח? לא יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לגורמי החקירה בעיה מובנית שמרגע שיש להם חשוד, הירידה לחקר האמת (כלומר חיפוש חשודים נוספים) מפסיקה לעניין אותם, והדבר היחיד שמעניין אותם הוא להוכיח את אשמתו. רק אם החשוד מתנקה לפתע מאשמה הם הולכים לחפש חשודים חדשים. זו בעיה מובנית כי לרשויות החקירה אין משאבים בלתי מוגבלים, ולכן ברגע שיש להן חשוד סביר הן מתמקדות בו ולא ממשיכות לחפש עד אינסוף. לפעמים החשוד הסביר הוא סתם שעיר לעזאזל, כפי שמשפחת קיקוס מאמינה עד היום שהיה סלימאן אל עביד. ככה זה. כיוון שהודאה באשמה מספיקה להרשעה ולו בתוספת קמצוץ זעיר של ראיות נסיבתיות, זה מה שהמשטרה מנסה להשיג יותר מכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשטרה כארגון ענק בסופו של יום נמדד ונבחן מול טבלאות אקסל ומספרים. הטייטל הניצב מול הנציב בבואו לשווק את נציבותו הוא - מהו שיעור הפשעים המפוענחים שהגיעו לרמת הבשלה פלילית וכתב אישום. מבחינת הרכז וכל יתר שרשרת הפקידות במערכת, השאלה המתבקשת - מה קורה לאחר כתב האישום/סימון ה-V [שאלה שגם נשאלת אצל הפקיד/שופט], מקבלת תשובה בנוסח 'אחרי המבול, והיא אופיינית לגורמי האכיפה שתמיד נמדדים מול מספרים וכותרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. זה גם מעמיד את טענתו של דב באור נכון יותר. הבעיה היא שלצייר את הפרקליטות כבולדוג שברגע שהוא נועל את לסתותיו, אין מוצא, זה בערך היפוכה של האמת. אילו היה זה נכון, מן הסתם, הציבוריות שלנו היתה נקייה יותר מעבריינים. האמת היא שהפרקליטות היא מוסד פקידותי שרוב עובדיו מן הסתם עושים את עבודתם ככל שיכולתם משגת. אין זה גם תפקידם למצוא חשודים. אני חושב שתפקידם לקבל חשודים מן המשטרה ומתלונות של גורמים אחרים. האם ברגע שיש להם כבר חשוד "טוב", הנכונות שלהם לבדוק חשודים אלטרנטיביים היא פחות מאופטימלית? אני מניח שזה טבעי ולכן גם קורה לעיתים. בפרשת רצח תאיר ראדה, נדמה לי שאי אפשר להתלונן על מספר הפעמים שאשמת זדורוב נבחנה במערכת המשפטית. אני חושב שמה שכתבת, רק מאיר באור חדש את מה שמטריד אותי. אם לא"ק אין אליבי מוצק לשעת הרצח, מדוע הפרקליטות מודיעה שהיא אינה בחזקת חשודה. האם הפרקליטות לא עושה לעצמה מלאכה קלה? נראה שאין בנמצא ראיות שיעמדו במבחן משפטי למעורבותה, האם הפרקליטות פוטרת עצמה מן העניין ע"י החלפת אין ראיות באין אשמה? מה כל כך מסובך בהבהרה מדוע א"ק אינה חשודה? ע"פ עדותו של א"ח, היא שוחחה איתו פעמיים. זמן מה לפני הרצח וזמן קצר לאחריו. איכוני השיחות שלה ימקמו אותה בזמן הרלבנטי. אם היתה בסמיכות מקום, קשה יהיה לטעון שאינה חשודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. תכונת הבולדוג לא מצמצמת את מספר העבריינים החופשיים אלא בדיוק ההפך. היא גורמת למערכת להתעקש וללכת לכיוונים לא נכונים, וכך לזרוק משאבים לפח. ולכן תכונה זו מגדילה את מספר העבריינים החופשיים. אני סבור, גם לפי תגובתך הקודמת, שלא הבנת את משל הבולדוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי עדות חבני, א.ק. התקשרה אליו מביתם אחרי הרצח. אני מניח שלמשטרה יש איכון לשיחה הזאת. ידוע בדיוק מה מרחק הבית ממקום הרצח, ומן הסתם אי אפשר ללמוד מזמן השיחה שום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה, וגם יש להם confirmation bias סטנדרטי. ברגע ש"נמצא" החשוד, והוכרז בפומבי כ"חשוד מרכזי", שלא לדבר על משפט והרשעה - אז פתאום הכל מסתדר, ראיות לטובתו נראות גמדיות ומינוריות, וראיות לרעתו נראות משמעותיות ונחרצות. פסיכולוגיה אנושית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, אתה ואני קוראים אותם ספרים! (ואגב, לכן ברור לשנינו שהרוצחת היא האמא) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK. מה שכתבת נראה לי די טבעי. אפילו ברמה בסיסית של הגנה על עבודתך. אלא, שכעת, לראשונה, השקעתי קצת זמן בקריאה על פרשת רצח ראדה ולמדתי שמדובר במקרה מעניין ומיוחד. מה שעושה כל מיני אבחנות כלליות ללא רלאבנטיות. כרגיל, מתברר שאמצעי התקשורת שלנו הם דלים ושטחיים מדי ונטולי יכולת לתווך ולפרש את המידע שבהשגתם לתמונת מצב אינפורמטיבית. מה למדתי? א. להתחיל מן הסוף: למי שלא ברור, זדורוב לא שוחרר. הוא שוחרר למעצר בית ויזכה למשפט חדש בו הוא מואשם ברצח הנערה תאיר ראדה בדצמבר 2006. עובדה זו בפני עצמה, כבר מעמידה את כל הטענות כנגד מערכת המשפט כלא רלאבנטיות. בסה"כ המערכת המשפטית, כולל התביעה פעלה באופן מובן בהתחשב בנתוני האירוע. ב. אנשי המשטרה שטיפלו בפרשה זו, עשו עבודה בלתי מקצועית ונראה כאילו עשו כל שביכולתם על מנת להכשיל את חקירתם. אנסה להצדיק את קביעותי בהמשך. ג. אין לדעתי ספק בכך, כי החשוד הממשי היחיד שיש כרגע למערכת החוק הוא רומן זדורוב. כל הסיבות מדוע דוקא הוא נעצר ומדוע לא עשו כך ואחרת מול חשודים אחרים מתגמדות מול הנתון הבא: להבנתי, אין שום ספק שרומן זדורוב יכל לרצוח את ראדה, הן מבחינת מקום וזמן והן מבחינת היכולת הפיזית והפסיכולוגית לבצע את הרצח. המשמעות היא שזדורוב הוא חשוד מאד כבד וזאת על סמך ראיות אובייקטיביות בלתי ניתנות להכחשה. לכן המשך המשפט נגדו מובן. עבודתה הכושלת של המשטרה ניכרת ב-2 ההיבטים הסותרים של התיק נגדו. ד. מצד אחד, יש בתיק הראיות מספר עובדות שזדורוב יתקשה מאד להסביר: להיכן נעלמו מכנסי העבודה שלו? היכן סכין החיתוך שהחזיק לעבודתו? מדוע נעלי העבודה שלו נקיים כאילו עברו ניקוי? כיצד ידע להראות למדובב ארתור איך בדיוק נשחטה ראדה? מנין ידע שדלת תא השירותים (אתר הרצח) היתה נעולה מבפנים, בזמן שגם השוטרים שחקרו אותו, לא ידעו זאת? מנין ידע לומר לאשתו שמישהי נפלה בשירותים עוד לפני שנמצאה הגופה? למרבה הצער, זה שקשה להסביר אינו אומר שאי אפשר להסביר. ה. מצד שני, יש בשחזור הרצח ע"פ התביעה מספר ראיות שאינן מתיישבות עם אשמתו של זדורוב. מדוע הבנות שראו את ראדה עולה במדרגות לשירותים, לא ראו את זדורוב? מדוע אין התאמה בזמנים ובגרם מדרגות שונה? מדוע יש בתא השירותים עקבות נעליים (לא של זדורוב) המוליכים לתא שלידו, בזמן שבשחזור זדורוב יצא מן התא בדילוג אתלטי יוצא מן הכלל מעל הדלת? מדוע יש כתם דם קטן בתא שליד? מדוע דם של תאיר ראדה מכסה אחד מן העקבות שהזכרתי? וכיצד, אם בכלל, הגיעו שערות של א"ח לתא? וגם כאן, זה שאנו לא יודעים להסביר אינו אומר שאין הסבר. ו. התוצאה מן השילוב הזה, היא שיש לתביעה חשוד כבד מאד ומצד שני אי אפשר לומר שאין ספק סביר. בהנתן זאת התביעה התנהגה בדרך הכי סבירה שאפשר. גם עניין הכרעת הדין הופך לעניין של פרשנות משפטית. האם די בראיות שיש כדי להכריע את הספק או שמא יכריע הספק את הדין? לאלוהי המשפטנים הפיתרון. ז. מה שהביא למצב הראייתי המפוקפק הם מחדלים בחקירה. אין ספק שחקירת המשטרה פספסה את הבעיות בראיות ולא ידעה לחקור ולברר אותן בזמן אמת. אני לא בקיא בחלוקת האחריות בין התביעה למשטרה במהלך חקירת החשוד ולכן לא ברור לי אם הבעיה היא בהעדרות התביעה מן החקירה או בשותפות לאחריות במחדלים. ח. במה חטאה המשטרה? ראשית, אנו רואים טיפול כושל בראיות הפורנזיות. שוב ושוב המשטרה מובכת מול ראיות פיזיות "חדשות" שאינן מתאימות לגרסת המשטרה. אנו לא יודעים אפילו מדעית את שעת מותה דל ראדה. שעת המוות המשפטית נקבעה על סמך עדויות עדים. תאיר נראתה עולה במדרגות לשירותים ב-13:50. זדורוב "זוהה" בחדר המורים עצבני ומרוגש ב-14:15 ולכן שעת המוות נקבעה ל-14:00, כ-5 שעות לפני גילוי הגופה. לדעתי הסיפור הזה מלמד שלראדה לא בוצע ניתוח לאחר המוות ולכן אין שעת מוות פורנזית. המשטרה לא זהתה שמדובר בפענוח מסובך (אין קשר בין הרוצח לנרצח) ולא עמדה על ביצוע ניתוח פורנזי. כמוכן המשטרה נכשלה בסגירת תא השירותים לאחר שראדה נתגלתה. קשה להבין מה עשו 15 איש בתא שהמשטרה אפילו לא יודעת מי הם, כפי שתואר באחד המקורות. ט. נראה שהמשטרה הסתמכה בעיקר על ראיות מילוליות (מדובב, וידוי ושחזור) וגם אלו בוצעו באופן שפגם בערכן. המדובב שחוזר ושונה לזדורוב שכדאי לו להודות, גם אם הוא לא הרוצח וחוקר המשטרה שכל הזמן מתקן את זדורוב עד שהוא מגיע לתנוחה הנכונה, נוקבות סדקי ספק גדולים בוידוי של זדורוב. י. מה בנוגע לחשודים אחרים? אני מתרשם שמדובר בעורבא פרח ואין ראיות פיזיות שיוצרות הזדמנות לביצוע הרצח. לדוגמה, לגבי החשודה א"ק, התביעה נקתה אותה בנימוק "חוסר אשמה" אבל לא התפרסם מדוע. בכלל, בעובדה, התביעה בחרה להאשים את זדורוב שוב ולא טרחה לפרסם מדוע החשודים האחרים אינם חשודים. יתכן שזה קרה מפני שהתקשורת לא טרחה לשאול, או בגלל הנטייה הטבעית של מוסדות לשמור לעצמן כל מה שאינן חייבות לחלוק עם הציבור. אבל בנסיבות הנתונות יש לומר לזכות התביעה שפרסום מידע רלאבנטי עשוי להפריע בלכידת חשוד אחר ובעיקר ללבות את הפריק שואו המלווה את הפרשה. כ. כאמור התביעה אינה מסבירה מדוע א"ק אינה חשודה. בהעדר מידע מוסמך, נשאר רק לציין את ההבדל שבין חשד סביר לאישום של ממש. אני לא מקבל את התיאורים על קשיי המשטרה/התביעה לחקור את א"ק. אין ספק שא"ח אינו עד אמין, אבל יש כאן עדות ישירה כנגד אדם שלדעתי כבר הואשם בניסיון לרצח. למיטב הבנתי א"ק תקפה בשבר בקבוק זכוכית חבר אחר שלה. היא שוחררה בגלל אי-שפיות ואושפזה בכפייה. קשה להאמין שמערכת שלמה (להבדיל מאדם אחד או שניים) יכולה לטייח מידע כזה. כאשר מתחילים לחקור, מתברר שהנתקף אפילו לא נשרט והוא לא מאמין לטענותיו של א"ח. עושה רושם שלהבדיל מזדורוב, לא"ק אין את היכולת הפיזית והפסיכולוגית לבצע את הרצח של ראדה. ל. מתברר שגם מבחינת זמן ומקום לא בטוח שהיא מועמדת. דף האיכונים שפרסם א"ח כפי הנראה מנקה אותו מחשד, מפני שבמשך כל היום הטלפון שלו אוכן במקום עבודתו, בקיבוץ גדות כ-10 ק"מ מקצרין. הבעיה היא שהאיכונים בדף חד-צדדיים. לא ברור ממי השיחות ואפילו אי אפשר לדעת אם בצד השני מדובר בטלפון אחד או כמה. אני מניח שלמשטרה ולתביעה יש גישה לאיכונים מפורטים יותר. בכל אופן, א"ח מספר על שיחה מא"ק שמספרת לו שבקרוב יתחיל בלגן. כאמור אני לא יכול לדעת אם מדובר בשיחה אחת או 5-6 (כפי שטוענת אחת הבלוגריות). בכל אופן עושה רושם שיש הסכמה שמדובר בשיחה של 14:05. בהתחשב בכך ששעת הרצח היא בסביבות 14:00, התביעה יכולה לדעת באופן אובייקטיבי היכן היתה א"ק בשעת הרצח, מידע שהיא בוחרת לא לשתף איתנו. מ. ולגבי שעת הרצח, האם שמתם לב שהיא נקבעה משפטית בהסתמך על כך שזדורוב הוא הרוצח. אם הוא לא, אז היא יכלה להירצח בכל אחת מ-5 השעות הבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל דבריך עולה רשלנות כבדה של המשטרה - בשמירה על זירה סטרילית, בגילוי ראיות פורנזיות ובפענוח שלהן וכו'. אני לא רואה בזה שום דבר יוצא דופן מול תיקים אחרים. בסך הכל מבחינת התנהלות המשטרה פרשת רצח תאיר ראדה אינה שונה בעיני מאשר פרשת רצח דפנה כרמון [ויקיפדיה]1, רצח דני כץ ורצח רחל הלר. אמנם מקרה ראדה בולט לרעה במיוחד מצד התנהלות המשטרה כי הגופה נמצאה בזירת הרצח, להבדיל מהמקרים האחרים בהם הגופה נמצאה אחרי שבועות רבים ולא בהכרח בזירת הרצח. אבל השיטה העקרונית - מציאת חשוד וחקירתו עד שיודה וישחזר את הרצח- זהה. כל זה נובע מכך שבית המשפט מתייחס להודאת הנאשם כראיה בעלת משקל עצום- ראה החלטת השופטים בכל המקרים לעיל, כולל ברנס. תפקיד המשטרה למצוא ראיות, ואם ההודאה היא הראיה החשובה ביותר אז זאת הראיה שהמשטרה "מחפשת". ____________ 1 ראוי לציון הקטע הבא (הדגשה שלי): "צוות החקירה המיוחד שהוקם עצר שני חשודים ובמהרה אף חילץ מהם הודאה, אך בהיעדר פרטים נוספים שיקשרו בינם לבין הרצח, הם שוחררו. בשלב זה החקירה נקלעה למבוי סתום." עצם העובדה שהמשטרה (אם לדייק- הצח"מ) מסוגלת לחלץ הודאה מכל בר בי רב אמורה להטיל ספק בכל הודאה שהיא מביאה לבית המשפט. לי זה מזכיר בדיחות ק.ג.ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחדלים בתיקים האחרים מתגמדים לעומת ''חקירת'' הרצח של תהילה נגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכרתי. קראתי עכשיו כתבה. כשהמשטרה אומרת "קשיים ראייתיים" זה פשוט: הנאשם לא הודה, ואנחנו לא מתורגלים לעשות שום דבר אחר חוץ מאשר "לחלץ" הודאות". אפילו הביטוי "לחלץ הודאה מפי הנאשם" מזכיר לי עקירה אצל רופא שיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו בטובלו הסרט הזה נבחר לקומדיית השנה, ולך תשכנע את הילידים שזה לא צחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי. משטרה דמיקולו פרקליטות דמיקולו וצר לי מאוד, גם משפחה דמיקולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שנראה כי המשטרה ממעטת בחשיבות הראיות הפורנזיות (אולי בגלל ריכוז המאמץ בהודאה). מבחינת הוצאת הודאה, פרשת ראדה היא בזוית שונה ממה שאתה מתאר. הבעיה בעיני אינה חומרת הלחץ שהופעל על זדורוב, אלא שאיכות ההודאה לא היתה טובה. אם החוקר מטרטר את זדורוב בלי סוף עד שהוא מגיע לתנוחה הנכונה של תאיר, איכות השחזור וההודאה ירודות. בזוית הלחץ. ראיתי שנכתב על שני עצורים קודמים (הומלס ובנו) ששוחררו די מהר לאחר שאמתו את האליבי שלהם. כמו כן, ישנה פרשת הגנן. אחת המורות העידה כי כ-15 דק אחרי הרצח, ראתה את אחד מגנני ביה"ס בחדר המורים כשהוא נרגש ועצבני. המשטרה חקרה את הגנן, אלא שהתברר שהוא היה אותו יום בעפולה. זדורוב נעצר בגלל הדימיון הניכר בינו לבין הגנן. כך שהמשטרה במקרה זה לא היתה נעולה מדי על כל חשוד. לענ"ד, כפי שכתבתי, זדורוב הוא חשוד כבד מאד בתיק זה ללא כל קשר להטיות של המשטרה והתביעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שזדורוב הוא חשוד רציני, ואף יותר מזה, כי כבר הורשע. הנקודה היא שאילו המשטרה היתה עושה את עבודתה כמו שצריך בתחום הפורנזי לא היו כל כך הרבה סימני שאלה בתיק. הלו, זירת פשע! השוטרים לא רואים טלוויזיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים! ושוב: אפילו את שעת המוות לא טרחתם לקבוע פורנזית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איך היעלמות העדים בפרשת ליברמן סותרת את טענתי. ליברמן היה החשוד היחיד, והעובדה שלא נמצאו הוכחות, והפרקליטות לא הייתה מספיק נחושה ובעלת מוטיבציה להמציא הוכחות שקר כפי שעשתה במשפט נתניהו לא אומרת שום דבר. אין שום קשר בין פרשת ליברמן ודימוי נעיצת השינים שלי. התכוונתי לכך שברגע שהפרקליטות מוצאת חשוד היא מתמקדת אך ורק בו ומעלימה עיין מאפשרויות אחרות, כפי שגם אריק הסביר, וכיוון שבמקרה של ליברמן לא היו אילו שהם אפשרויות שאת העבירה שבה היה חשוד בצעו אחרים, המשל הזה לא מתאים לכאן בכלל. אשר לשאלתך למה דווקא זדורוב, התשובה היא שזה לא היה בדיוק כך. בתחילה המשטרה עצרה שני חשודים אחרים. אבל הסתבר שלכל אחד משני אלה יש אליבי מוצק, ולכן הם שוחררו אחרי יום או יומיים. לזדורוב לא היה אליבי, ובניגוד לשנים האחרים, הוא היה גם מהגר שזה מקרוב בא, שאינו מכיר את מנהגי המקום ואינו דובר עברית. זה התאים להם ולכן בחרו בו. אולי גם, לפחות חלק מהם, בחוסר מקצועיותם וחוסר חוכמתם האמינו בכך. "ראיות של ממש" בתיק זדורוב הם הודאתו בחקירתו במשטרה ובפני המדובב, אחרי שהפעילו עליו "תרגילי חקירה" כאלה שלו אני הייתי המחוקק הייתי אוסר על עשייתם1. כולנו מכירים את המשפט. לא היו ראיות ממשיות אחרות. 1 בנוסף לשיגור ה"מדובב", החוקרים שיקרו לו בחקירתו שנמצא דובר שקר במבחן הפוליגרף וגם סיפרו לו שיש הוכחות "ביולוגיות" כלומר בדיקות די אן איי שמוכיחות את אשמתו. בעניין זה אני תמיד מביא את עדותו של החשוד ברצח בבר נוער שסיפר שכאשר ראה את פרצופו מרוח על הדפים הראשונים בעיתונים הוא התחיל להאמין שאולי באמת יש בתוכו עוד מישהו, וזה ביצע את הרצח. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא שהפרקליטות שמטה ברפיון ידה עדויות שכבר היו בידה. לדוגמה: עדותה של פקידת הבנק בקפריסין. את עדי המדינה ממשפט נתניהו מעמתים עם עדותם במשטרה. במקרה של ליברמן קיבלו עדות מאוד מפורטת מפקידת הבנק. ואז, ליתר ביטחון, חקרו אותה שוב כדי לתת לבנק (שגם הוא יצא לא טוב מכל הפרשה) אפשרות למסמס את כל הסיפור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שבחכמתם הם כבר הבינו שהם תפסו מישהו שעתיד להיות אנטיביביסט חשוב, ולכן הלכו על המטרה החשובה יותר . . . :) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |