|
אני מסכים שנראה כי המשטרה ממעטת בחשיבות הראיות הפורנזיות (אולי בגלל ריכוז המאמץ בהודאה). מבחינת הוצאת הודאה, פרשת ראדה היא בזוית שונה ממה שאתה מתאר. הבעיה בעיני אינה חומרת הלחץ שהופעל על זדורוב, אלא שאיכות ההודאה לא היתה טובה. אם החוקר מטרטר את זדורוב בלי סוף עד שהוא מגיע לתנוחה הנכונה של תאיר, איכות השחזור וההודאה ירודות. בזוית הלחץ. ראיתי שנכתב על שני עצורים קודמים (הומלס ובנו) ששוחררו די מהר לאחר שאמתו את האליבי שלהם. כמו כן, ישנה פרשת הגנן. אחת המורות העידה כי כ-15 דק אחרי הרצח, ראתה את אחד מגנני ביה"ס בחדר המורים כשהוא נרגש ועצבני. המשטרה חקרה את הגנן, אלא שהתברר שהוא היה אותו יום בעפולה. זדורוב נעצר בגלל הדימיון הניכר בינו לבין הגנן. כך שהמשטרה במקרה זה לא היתה נעולה מדי על כל חשוד. לענ"ד, כפי שכתבתי, זדורוב הוא חשוד כבד מאד בתיק זה ללא כל קשר להטיות של המשטרה והתביעה.
|
|