|
||||
|
||||
גרף |
|
||||
|
||||
גרף פעמיים לאחרונה היה נדמה לי בטעות שהגל החמישי מתחיל. הפעם זה כנראה זה. |
|
||||
|
||||
גרף |
|
||||
|
||||
גרף |
|
||||
|
||||
גרף מספר הישובים עם אפס חולים - 14. |
|
||||
|
||||
גרף |
|
||||
|
||||
גרף |
|
||||
|
||||
גרף אנחנו כבר עם יותר מעשרים אלף חולים בפועל. איני יודע עד כמה זה יכול לנחם, אבל מספר החולים קשה והמאושפזים קטן יותר מאשר היה בתחילת הגל הרביעי כשהיינו עם מספר דומה של חולים בפועל, ואז הוא היה קטן יותר מאשר בתחילת הגל השלישי. היסטוריה |
|
||||
|
||||
גרף לוגריתמי היה יכול לעזור בהשוואה של קצב הגידול של מקרים חדשים הפעם מול הגלים הקודמים |
|
||||
|
||||
גרף לוגריתמי לא יהיה. לא אצלי. |
|
||||
|
||||
גרף |
|
||||
|
||||
גרף מספר הישובים עם אפס חולים - 1 עין קנייא |
|
||||
|
||||
גרף |
|
||||
|
||||
כמו אש בשדה קוצים. |
|
||||
|
||||
ומה עושה הממשלה? בעניין הקורונה לא כלום, אבל חוקי חשמל, בהתנהלות הנוגדת את דעתם של היועצים המשפטיים של הכנסת שהיום הם כבר פתאום לא חשובים. |
|
||||
|
||||
גרף |
|
||||
|
||||
גרף נראה לי שבזכות ממשלת "השינוי" שנלחמה בהצלחה בקורונה באמצעות העברה מוצלחת של התקציב והנחיות סותרות ומבולבלות, אאלץ לקבל את עצתו של אריק ולעבור לגרף לוגריתמי, אבל לא בציר הזמן אלא דווקא בציר החולים הפעילים, כדי שלא אאלץ לשנות את קנה המידה מדי יום. או שלחילופין אוותר לחלוטין על הצגת הנתון הזה, שכן העברת התקציב לא הוסיפה מלאי מספיק של בדיקות, והמספר שמתפרסם כמספר החולים הפעילים הופך להיות חסר משמעות. |
|
||||
|
||||
ביום חמישי נערכו 218,000 בדיקות PCR. זה יותר ממספר הבדיקות שנערכו בשיא הגל הרביעי (179,000) וממספר הבדיקות בשיא הגל השלישי (124,000). מערך הבדיקות רק הולך ומשתפר. אבל זה לא מספיק. צוואר הבקבוק אינו בהכרח מספר הבדיקות אלא גם מעבדות כדי לעבד אותן. |
|
||||
|
||||
גרף |
|
||||
|
||||
גרף מספר הישובים עם מספר חולים אפס - אפס. |
|
||||
|
||||
אולי הגיע הזמן להתחיל לספור את היישובים בהם מספר הבריאים הוא אפס. |
|
||||
|
||||
גרף הנתון "בית חולים" שממנו לקחתי עד כה את ה"מאושפזים" הפסיק להופיע, אבל יש "חולים בינוני" ו"חולים קל", שאני משער שהם אלה שנמצאים יחד עם החולים הקשים בבתי החולים. לכן, מעתה ה"מאושפזים" הם סכום שלושת הסוגים האלה. חוץ מזה השתנו בבת אחת כל המספרים בגרף החולים בפועל אותו אני מעתיק. בזמנו דיווחתי על שינוי פתאומי כזה שגרם לכך שמספר החולים בפועל בימי המינימום התחלף מכ 300 ל 3000. עכשיו הוא שב להיות 300 כך שייתכן שהמספרים של עכשיו הם הנכונים. |
|
||||
|
||||
גרף |
|
||||
|
||||
גרף |
|
||||
|
||||
גרף עקבתי בדריכות אחרי מה שקורה עכשיו בסיו ונראה שהם בלמו גם את העלייה של האומיקרון מבלי שנוסף אפילו מת אחד לרשימתם. השיטות השמרניות בכל זאת עובדות. |
|
||||
|
||||
אני משוכנע שניתן לעצור את התפשטות הנגיף באמצעים חביבים ונעימים כפי שנהוג בסין, ואפשר גם ללכת צעד אחד קדימה ולאכוף את העוצר בשיטת כפר קאסם. אגב, ייתכן שאנחנו כבר רואים את תחילת סופו של הגל. כבר מהיום הראשון בשנה החדשה1 מקדם ההדבקה יורד (אם הוא לא שינה מגמה בעשרה הימים האחרונים, מה שעלול עדיין להתגלות כנכון). מס' החולים, המאושפזים והמתים ימשיכו, כמובן, לטפס אבל לא לאורך זמן. _____________ 1- האזרחית, כמובן. רק ישו! |
|
||||
|
||||
איני יודע איך ניתן למדוד מקדם הדבקה אמיתי בתנאים כאלה. למשל, בתי הגדולה ובעלה נמצאו חיוביים בבדיקת אנטיגן ביתית, כשלה יש תסמינים כולל חום גבוה יום אחד. אבל אין מצב שבמשרד הבריאות מישהו יודע על הזה. |
|
||||
|
||||
עקרונית, בתך ובעלה יעשו בדיקה מוסדית (או CPR, כתלות בסטטוס החיסוני שלהם) וכך משרד הבריאות יעודכן. אבל גם אם הם בוחרים שלא לפעול לפי ההנחיות, עדיין ניתן למדוד מקדם הדבקה אמיתי בדיוק כמו שמדדו קודם. הרי ברור לך, אני מקווה, שגם קודם היו כאלה שנדבקו ולא הופיעו בסטטיסטיקה. כל עוד שיטת המדידה תופסת אחוז קבוע מכלל החולים, זאת לא בעיה למדוד שיעורי שינוי. הבעיה היחידה היא לבצע השוואות של נתוני התחלואה עכשיו לנתוני התחלואה לפני ה-5 לינואר. עם זאת, ביום המעבר השינוי במאומתים התנהג בהתאם למגמה1, לכן סביר שהשגיאה הזמנית שנוצרת לא גדולה מדי. ___________ 1 למעשה, הייתה עליה של כ-50% ביום, שהיא גידול מעל לקו המגמה. יש סיכוי לא רע ששיטת הבדיקה החדשה תופסת יותר נדבקים ולא פחות. |
|
||||
|
||||
גרף מספר המאושפזים עלה על זה שהיה בשיא הגל הקודם, ומספר החולים קשה מתקרב לשיא החולים הקשים שהיה אז. ההבדל הוא שלא רואים בינתיים שום סימן להתהפכות מגמת העלייה, ואי אפשר לדעת מתי נתקרב לשיא הגל. את מספר החולים בפועל איני מציג, משום שהוא לדעתי אינו אמיתי, מהסיבה שציינתי בתגובה קודמת. כזכור כל הגלים הקודמים ירדו אחרי איזו פעולה שלנו: שני הגלים הראשונים לאחר הפעלת סגרים, הגל השלישי לאחר מבצע החיסונים, והגל הרביעי אחרי הבוסטר. עכשיו לא רואים באופק שום אמצעי משמעותי שבאמצעותו ניתן יהיה לבלום את התחלואה ולהורידה. מסתבר שהאומיקרון מדביק גם מחוסנים, ועדיין (משום מה) לא ברורה האפקטיביות של החיסון הרביעי, וגם לא נראה שיהיו רבים שיתחסנו בו. לכן המצב לא נראה טוב. |
|
||||
|
||||
מצד שני, לפי הכתבות בעיתונים, מצבם של החולים הקשים בגל הנוכחי טוב יותר מאשר בקודמים - פחות מונשמים ומשך אשפוז ממוצע קצר יותר. ההבדלים כנראה די דרמטיים, גם בארץ. |
|
||||
|
||||
הקדמת אותי בכמה דקות עם הקישור השני (לכתבה עם פרופ' עידית מטות) - היא אומרת אפילו יותר מזה, שרבים מהמאושפזים מאושפזים בגלל סיבות אחרות לגמרי, אבל נרשמים ככאלה שיש להם קורונה1. 1 מה שאגב יכול לבוא בקורלציה למספר העצום של נדבקים - כשיש יישובים, כמו ביתר עילית ובני ברק, שבהם אחוזי המאומתים מהנבדקים נושקים ל-40%, סביר שמתוך עשרה מאושפזים כלשהם יהיו כמה חולי קורונה אסימפטומטיים שיתגלו בבדיקה ('אקראית') בבית חולים. |
|
||||
|
||||
אני תוהה אם גם המתים בגל הנוכחי יהיו במצב יותר טוב. מספר המתים בחודש הראשון של הגל הקודם היה אמנם קצת יותר גדול אבל ההבדל אינו דרמטי |
|
||||
|
||||
ייתכן שיש כאן שאלת מדידה. כאשר נשאי קורונה מהווים, בכל רגע נתון, רק חלק זניח מהאוכלוסיה, סטטיסטיקת מקרי המוות מקורונה היא אמינה. אבל מה קורה כאשר הנשאים הם 5% מהאוכלוסיה? אם בדיווחים הרשמיים כל מקרה מוות של נשא קורונה מתויג כ- "מוות מקורונה", נקבל הערכה שגויה של קטלניות המגיפה. מה שאולי נחוץ כאן הוא השוואה בין שיעור האשפוז והתמותה אצל נשאי קורונה, לבין זה הכללי. |
|
||||
|
||||
"לוח הבקרה" של משרד הבריאות הפסיק להתעדכן מיום ראשון האחרון בערב. ניסיתי לברר מה קורה אצלם באמצעות השיטה אותה גליתי ושעליה ספרתי בתגובה 739461 אבל הפעם ענתה לי אישה שאמרה שהם לא מטפלים בקורונה ועלי לפנות ל"קול הבריאות" הזכור לרע (האם השינוי הוא מסימני ממשלת "השינוי"?). אני כבר יודע שלפנות ל"קול הבריאות" הוא מהלך חסר תוחלת, ונותר רק לחכות. |
|
||||
|
||||
לכתבנו נודע שיש תקלה ואין צפי לגבי זמן התיקון. את קו הבריאות באמת לא ניתן להשיג, אבל הם פתחו אפשרות לשלוח להם הודעות ווטסאפ והשרות הזה דווקא פועל להפליא1. לחברת החשמל, אגב, המושג "אין צפי" נשמע לא מספיק ידידותי למשתמש ולכן הם מודיעים מייד עם פתיחת התקלה על צפי לזמן תיקון של ארבע שעות, ואת זה הם אמורים לעדכן עם התקדמות התיקון אלא שאינם טורחים (לפחות במקרים בהם זה היה חשוב לי ולכן בדקתי). ניסיתי לשכנע אותם שבהרבה פעמים המידע הזה חשוב ללקוחותיהם ושמן הראוי שחלק מהטיפוטל בתקלות יכלול עדכון זריז ככל האפשר לגבי המצב והצפי לחזל"ש. אז ניסיתי. ____________ 1- החלק של המשלוח. הם לא התחייבו לענות. |
|
||||
|
||||
תן לי לנחש - הם הגדירו שני בייטים למספר היומי של החולים, וכשזה עבר את המספר הזה (~65K, ממש באזור המדווח) המערכת קרסה. ועכשיו צריך לשנות את כל הגדרות המשתנים. |
|
||||
|
||||
הנתון המעודכן לגבי אתמול - 71 אלף מאומתים - הוא בול בפוני לפי ההיפותיזה שלי :) |
|
||||
|
||||
שלשום עוד יותר טוב עבור התיזה שלך: "למעשה, מתחילת החודש ועד שלשום – אז נרשם שיא של יותר מ-65 אלף מאומתים ביממה אחת". (חוכמת הדיעבד שלי מתפלאת מאד איך לא הריצו במשרד הבריאות סימולציות עם מספרים גדולים בשבועות בהם התכוננו לגל הזה, שבסך הכל מתנהג כצפוי. האתר היפה שהם העלו בזמן קצר יחסית דווקא מעיד על יכולות לא מבוטלות שלהם). |
|
||||
|
||||
תיאוריה סבירה בהחלט. מעלה אצלי זכרונות מהימים בהם היינו עושים שמיניות באויר כדי לחסוך כל ביט בזכרון, ולא פחות חשוב, על הדיסק. לפעמים זה הגיע עד כדי שמירת התאריך בשני בתים: 7 ביטים עבור השנה ("באג אלפיים") 4 עבור החודש ו-5 עבור היום בחודש, עם כל הסרבול וההאטה המתחייבים. לא חשבתי שבימים אלה יש עוד מישהו שמגדיר משתנים בינאריים שתופסים פחות מארבעה בתים, אבל ייתכן שבמשרד הבריאות עוד מועסקים עובדים שרכשו את ההרגלים שלהם יחד איתי. |
|
||||
|
||||
בטח שיש עוד 'מישהו', גם אצלנו (במוצר שאני עובד עליו) כשיש כמות נתונים גדולה, להקטין משתנה מfloat (32 ביט) לשני בתים זו תרגולת רצויה ומועילה. יש היום גם אפשרות לfloat16, אבל עדיין לא נפוצה באופן גורף. |
|
||||
|
||||
כן, אני משער שפה ושם עוד מתייחסים לעניינים האלה, אבל מסופקני אם זה קורה במערכות BO כמו זאת עליה אנחנו מדברים עכשיו. א-פרופו פינת הנוסטלגיה: שנים אחרי כן, כשאחד מהצעירים בסביבתי אמר בנון-שלנטיות "אז נגדיר מטריצה של 100 מגה" כמעט התעלפתי. בשנים בהם קיבלתי את ההכשרה ובהן התגבשו הרגלי העבודה שלי התוכנית כולה היתה מוגבלת בגודלה למשהו כמו 256 K בתים. בעצם גם שנים אח"כ עוד עבדתי עם מערכת תוכנה אחת מעצבנת שהיתה בה הגבלה חמורה עוד יותר על גודל התכנית (אם כי שם המשתנים הוגדרו בנפרד, בשטח נוסף של 64K אאז"נ). ולעניין משרד הבריאות: איזה כיף יהיה אם יתברר שהתקלה נובעת מוירוס מחשבים! |
|
||||
|
||||
אני טוען מזה שנים1 שהגאונות ההנדסית של ביצועי התוכנות על מחשבי שנות השמונים עולה לאין ערוך על אלה של היום, כשכל תוכנה היא כמה ג'יגה בייט זכרון. אני בספק אם אפילו אחוזון יחיד מתוך מהנדסי התוכנה של היום מסוגלים לכתוב סימולטור טיסה שירוץ על מחשב עם 48K זכרון2. 1 ובטח מישהו תכף יחזק את זה בציטוט נשבח שלי מהאייל 2 איזה סימולטור, אפילו מחשבון הם לא יצליחו לכתוב על מחשב כזה. אולי Hello world. |
|
||||
|
||||
מספרם של אותם יחידי סגולה לא היה גבוה אז, ואני לא בטוח שהוא השתנה לרעה. כשנתקלתי לפני כמה שנים בפעם הראשונה בקטע הקידוד הזה (כמדומני בבלוג של גדי אלכסנדרוביץ'): float Q_rsqrt( float number ) המחשבה הראשונה שחלפה במוחי היתה שהשטח התקדם מאד מאז אותם ימים בהם היינו כותבים בקובול "add 1 to a". המחשבה השניה היתה שגם אז היו בטח כמה גאונים שתכנתו ברמה הזאת, ובעצם אולי אפילו הכרתי שטחית מי מהם. העובד הממוצע, אני בטוח שאין צורך להגיד, היה שש ליגות נמוך יותר. מה שכן, העבודה דרשה הכרות עם המחשב ברמה הרבה יותר קרובה לשפת מכונה מה שקורה היום: אמנם רוב הקידוד נעשה בשפות "גבוהות" - כלומר לא באסמבלר - אבל לא היו אמצעי ניפוי שגיאות מתקדמים, כך שנאלצנו לפענח תצלומי זכרון, מה שקרוי Dump.
{ long i; float x2, y; const float threehalfs = 1.5F; x2 = number * 0.5F; y = number; i = * ( long * ) &y; // evil floating point bit level hacking i = 0x5f3759df - ( i >> 1 ); // what the fuck? y = * ( float * ) &i; y = y * ( threehalfs - ( x2 * y * y ) ); // 1st iteration // y = y * ( threehalfs - ( x2 * y * y ) ); // 2nd iteration, // this can be removed return y; } |
|
||||
|
||||
אני לא נחתום, אז אעיד על עיסתי. לפני מספר שנים הייתי צריך לכתוב אפליקציה מורכבת למדי שלרשותה עמדו 64 KB של זיכרון RAM בלבד. התוכנה עצמה רצה מה-Flash שהיה קצת יותר גדול - 256 KB (למעשה כפול, אבל היו שם שני עותקים + Bootrom), אבל כל זכרון העבודה היה ה-RAM גם בגלל זמני כתיבה ארוכים וגם בגלל מגבלה על מספר מחזורי קריאה-כתיבה. היה לא פשוט והצריך פתרונות מחוץ לקופסה (למשל, חישוב של CRC בלי Look-up table). |
|
||||
|
||||
איזי, לא היה לנו לרגע ספק שאתה שם למעלה באחוזון העליון. |
|
||||
|
||||
משרד הבריאות הבריטי נהג לאסוף נתונים בקבצי CSV(!) ולעבד אותם באקסל(!!) בגרסא ישנה(!!!) שתמכה רק ב-64k עמודות. |
|
||||
|
||||
תיקון קל: שורות, לא עמודות. זה אחד מאותם דברים שלו היו קורים כאן היינו אומרים שזה יכול לקרות רק בישראל. |
|
||||
|
||||
זאת כבר לא שמועה. מנכ"ל המשרד מספר על כך בכבודו ובעצמו, ומביע תקווה שהתקלה תתוקן בהקדם. |
|
||||
|
||||
מספר המאושפזים הכולל (כ-1300) אכן עבר מעט את השיא של הגל הרביעי, אבל הוא עדיין קטן ממה שהיה בשיאים השני והשלישי (כ-2160). הבעיה היא שהמספרים הללו מרמים כמו כמעט כל המידע המתפרסם חדשות לבקרים, מה שהופך את רוב התובנות שלנו כחובבנים לחסרות ערך. ההבדל המשמעותי הוא שיש הרבה פחות חולים קשה (יש יותר חולים קל ובינוני). מאחר וספק אם החולים הקלים בכלל מאושפזים (מן הסתם רובם אשפוזים ביתיים, מוסדות של קופות החולים ובתי אבות למיניהם), ספק אם למספר הכולל יש משמעות רבה. אם מסתכלים על ח"ק בלבד, מספרם כעת כ-380 לעומת 700 ו-1200 בשיאי הגל הרביעי והשלישי. מאחר וגם משך האשפוז ירד ספק אם תזכה למה שאתה צופה גם בעוד שבוע שבועיים. דעיכת הגל המהירה והמפתיעה לא רק שנצפתה בחו"ל, אלא שהיא כבר קורית כאן (האוכלוסיה כאן צעירה יותר). מקדם ההכפלה כבר יורד ומספר המאומתים היומיים מתייצב. אפשר כמובן ליחס זאת לשינויים מנהליים, לסוף הניסיון לבודד את הנשאים ולמעבר לבדיקות אנטיגן. הניחוש שלי הוא שזה לא נכון והוא טוב בדיוק כמו זה שלך. דוקא בדיקות האנטיגן שיותר משהן מזהות תחלואה בזמן אמת, מזהות את נכחות הנגיף בעבר, מגלות שהאמדנים בעבר (של מאומתים) היו יותר מדוייקים משחשבנו. אלמלא המחדל של הממשלה בבתי הספר, היה טעם לטעון שדוקא עכשיו מגלים הרבה יותר דלי תסמינים מבעבר. יחד עם זאת, אני לא חולק על כך שעד עתה אין שום מידע בדוק על מה גורם לעיכה "הטבעית" של הגל. זה יכול להיות בכיוון של חשיפה לנגיף יותר רחבה מההערכה (הבדיקות חא מהימנות או לא רלאבנטיות) או לכיוון של חסינות טבעית הקיימת בגלל חשיפה לוירוסים דומים ל- covid, או לתופעה של צמצום פעילות ובידוד אוטונומי של חברה במגיפה. בכל מקרה, היגיון לא פחות תקף יכול לטעון שהוכח שהיעילות של הסגרים בממשלות נתניהו היא אגדה אורבנית. אם אתה באמת חושב שהיה סגר אפקטיבי על החרדים או הערבים, אתה חי על הירח. מה שצריך לומר הוא שממשלת בנט-לפיד גלתה אזלת יד מוחלטת בטיפול במגיפה. ממשלות נתניהו בתוך גל הפייק פעילות לכאורה (כמו סגרים מדומים, פיקוח מדגמי בנתב"ג ומינוי פייק פרוייקטור) לפחות היתה אפקטיבית בעניין החיסוני. ממשלת בנט לא עשתה דבר מלבד הבלתי נמנע ובלבול מוח. כאשר המחדל הקולוסאלי שלה הוא עניין החיסונים בבתי הספר. כמו במקרה של נתניהו, אני לא יודע מה הערך או ההצדקה של הביקורת כמו זו שלי. אני מפקפק מאד באפשרות שממשלה אחרת היתה פועלת בצורה אחרת. הבעיה היא שאי אפשר להמנע מהעלאת הנקודה הבאה: אם ממשלות דמוקרטיות הן כל כך לא אפקטיביות במציאות החיים, האם הן אינן בבחינת מותרות שמקומן לא יכירן בעידן של משבר אקלימי ואנושי (מלשון אנושות). |
|
||||
|
||||
ממשלת בנט עשתה את הדבר הכי חשוב בשני הגלים האחרונים - השאירה את מערכת החינוך פתוחה כנגד כל הסיכויים, והצילה את נפשותיהם ורווחתם של מאות אלפי ילדים1. המחשבה על איפה היינו היום עם הממשלה הקודמת (בסגרים מתמשכים מיולי) היא מסוג הדברים שעושה לי סיוטים, ואני מאד מרוצה מהממשלה הנוכחית בענין הזה (למרות שיכולה היתה לעשות יותר עם החיסונים). 1 ועל הדרך גם בעלי עסקים נפגעו הרבה פחות, מה שפחות אקוטי בסביבה הישירה שלי. |
|
||||
|
||||
אתה מזכיר לי את הפיתרון של ממשלות ישראל לבעיית הרקטות בדרום: מרכזי חוסן וטיפול פסיכולוגי מסובסד לנפגעי טראומה. בהזדמנות זו, אני רואה כעת בעצמי את נזקי הזום בחינוך של ילדי חטיבת הביניים. יחד עם זאת, עדיין מעניין היה לבדוק אם לא מדובר בהגברה ובחשיפה לאור של נזקים הקורים גם בחינוך הפרונטלי הרגיל. זה שאתה שם את הילד בכיתה, מצריך לרסן ולהשקיט אותו לרמה נסבלת, עדיין אינה אומרת שהוא לומד משהו באופן משמעותי. יתכן שהזום רק חשף את כל התלמידים שיושבים בכיתה ומבטלים את זמנם וגם את זמן מחנכיהם. |
|
||||
|
||||
כבר הבהרתי כאן שהפגיעה בהרכשת החומר הלימודי היא כקליפת השום בעיני ביחס לנזקים האחרים של הסגרים והזומים. |
|
||||
|
||||
Mea culpa. הערתי כאן הערה הקשורה למשהו אחר שאינו קשור ישירות לעניין הנידון בינינו. בדיון זה אני לגמרי מבין שאתה מדבר על מה שקשור הנזקים החברתיים והרגשיים ולא אלו הקשורים לחומר הלימוד. פשוט, אני שומע את הביקורת מקיר לקיר על הזום והיא פשוט עומדת בניגוד לדעה הקדומה שפיתחתי לפיו התועלת מלימוד ברשת תלוייה יותר מכל דבר אחר באיכות הלומדה. |
|
||||
|
||||
מאד ייתכן שהפרמטר בתיזה (קדומה או לא, מה זה משנה) שלך - יעילות הלימוד ברשת - תלוי מאד חזק בגיל הלומד. ילד בכיתה ב' וסטודנט לדוקטורט הן שתי חיות שונות לגמרי. ברור לי שלגבי אישית, איכות הלמידה הרשתית שלי תלויה מאד באיכות הלומדה (הרצאות מצולמות היטב, מרצים טובים, שקפים ומערכי שיעור טובים). ואורתוגונלית לזה, תמיד1 העדפתי ללמוד בכיתה עם מרצה. 1 גילוי נאות - הפעם האחרונה שזה קרה באופן רציני היתה ממש מזמן, אז הנסיון שלי יכול להיות לא מעודכן. יכול להיות שהיום הייתי שמח להרצאה פרונטלית, אבל כזו שמלווה ב-Lecture notes2 טובים כדי לעבור עליהם לבד בבית. 2 למישהו יש תרגום טוב למונח הזה? |
|
||||
|
||||
ולמי שאוהב מספרים: 60-70% מתלמידי היסודי מגלים תסמיני דכאון בעקבות הקורונה והשלכותיה. |
|
||||
|
||||
מבלי לזלזל בהשפעות הקורונה, אני חושב שמשפט כמו "בקרב תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים, כ-75% מרגישים חוסר עניין וקושי להירדם" יכול להיות נכון תמיד. אולי בשגרה זה רק 60%, אבל דרושה השוואה. |
|
||||
|
||||
בדיוק רציתי לכתוב שאני שמח לראות שיש שיפור במדדים האלה בעקבות הקורונה. |
|
||||
|
||||
דרושה השוואה, אבל למרות הזלזול שכולכם מפגינים, מי שיש לו ילדים בגילאים המתאימים ו/או חברים של ילדים בגילאים המתאימים יודע שהמציאות תואמת את הנתונים, וזה הרבה פחות משעשע אותו. הה הה, ילדים בני תשע בדכאון, איזה מצחיק. |
|
||||
|
||||
סליחה. זה באמת היה נגוע בחוסר רגישות. (למען האמת זאת היתה עקיצה עצמית, כי בדיוק לפני כמה ימים יצא לי לדבר על שנות הנעורים המופלאות שלי, ונזכרתי איך קראתי אז במעריב לנוער את הסופרלטיבים המוכרים על גיל 16 בתור התקופה היפה ביותר בחיים, ומה שזה עשה לצפי שלי לגבי המשך חיי. אני שמח לבשר שהתחזיות התאמתו). |
|
||||
|
||||
(לגבי אכן גילאי 16-18 היו מהתקופות המופלאות בחיי). |
|
||||
|
||||
היי, כשאני כותב ''מבלי לזלזל'' אני מתכוון לזה. ממש לא בסגנון הקידומות ''עם כל הכבוד...'' וכד' שאחריהן מגיע קיתון חירופים. אם יש משהו שאני מזלזל בו זה רק כותרות בעיתון שמכילות אחוזים. |
|
||||
|
||||
מה רע בכותרות בעיתון שמכילות אחוזים? לא עדיף על "המון נדבקו", המנייה "זינקה", או "מפץ גדול בין מגישי תוכנית הבוקר"? |
|
||||
|
||||
מסכים, והטעויות בניסוח הכותרת יכולות להיות אפילו בלי לציין במפורש אחוזים. למשל - "מחקר בקליפורניה: הסיכוי להתאשפז בשל הדבקה באומיקרון נמוך בחצי מאשר בדלתא". מה שהכתב / עורך רצה להעביר זה שההסתברות המותנית של המאורע "אשפוז" בהינתן המאורע "הדבקה באומיקרון", היא חצי מההסתברות המותנית של המאורע "אשפוז" בהינתן המאורע "הדבקה בדלתא". במקום זה יצא לו שההסתברות של המאורע "הדבקה באומיקרון ואשפוז" היא חצי מההסתברות של המאורע "הדבקה בדלתא ואשפוז". עדיף היה לכתוב בכותרת "הסיכוי של נדבקים באומיקרון להתאשפז נמוכה בחצי מאשר של נדבקים בדלתא". |
|
||||
|
||||
ההבדל העיקרי שעיני הקהות רואות בין הכותרת שציטטת לבין הנוסח האלטרנטיבי שהצעת הוא שבהצעה שלך נפלה שגיאה לשונית. לדעתי כל אדם בר דעת (קרי: אני) מפרש את הכותרת כראוי. _____________ התגברתי על הרעיון להכניס שגיאה מכוונת בהודעה זאת כדי לרדת עוד רמה ביישום החוק מהכותרת ("כהות" במקום "קהות" ממש דגדג בקצות אצבעותי). |
|
||||
|
||||
רואים שלא לימדת עשר פעמים את הקורס "מבוא להסתברות". איזו שגיאה לשונית נפלה בהצעה שלי? |
|
||||
|
||||
אוקיי, מצאתי: נמוכה -> נמוך. |
|
||||
|
||||
גם אני, כמו השוטה, קראתי ''בשל'' כ''בהינתן''. |
|
||||
|
||||
אני חייב לשאול אם במסגרת הקורס אתה חושף את תלמידיך לכל מיני "פרדוקסים" כמו חידת המעטפות שהביאה לך תהילת עולם או פרדוקס ברטרנד (בכוונה לא קישרתי לסנדרסון, כי ההדגמות הגרפיות שהוא מראה מוציאות את העוקץ וכדאי להשאירן לסוף). אני שואל מפני שלא פעם אני נתקל במשהו שמעורר אצלי את התמיהה למה כאשר למדתי משהו קשור המורה/מרצה לא השתמש באותו משהו אפילו רק כ-clickbait להגברת ההתעניינות הכללית בנושא השעור. חושבני שכבר הזכרתי את זה פעם בהקשר ההוכחה המופלאה לכך שמס' אירציונלי בחזקת מספר אירציונלי יכול לתת מספר רציונלי כתוצאה (למי שלא מכיר אני ממליץ בחום להתעניין. חוויית "אהה" אמיתית מובטחת), הוכחה שלא נאמרה עליה מילה בתיכון. |
|
||||
|
||||
בזכותך (באמת), אני תמיד מלמד את ה"פרדוקס" של קלף אדום / קלף כחול. פעם הייתי מלמד גם את בעיית מונטי הול, אבל הפסקתי אחרי שהגעתי למסקנה שהיא נוטה יותר לבלבל סטודנטים טריים מאשר לתרום להם משהו. |
|
||||
|
||||
מבחינתי הלקח העיקרי שצריך ללמוד ממונטי הול ודוגמאות דומות אחרות הוא איך לתרגם את השאלה לשפה פורמלית ולנתח את מה שמתקבל. לקח נוסף וספציפי יותר הוא ששכמנתחים הסתברות מותנית לא מספיק לדעת מה קרה בשביל לדעת במה להתנות, אלא צריך גם לדעת מה היה יכול לקרות. |
|
||||
|
||||
מסכים בהחלט עם חשיבות הצורך ללמד איך לתרגם שאלה לשפה פורמלית, ולנתח את מה שמתקבל. אבל אם אפשר לעשות את זה עם דוגמאות פחות טריקיות, לא עדיף? ותוכל להבהיר את כוונתך במשפט השני? |
|
||||
|
||||
טוב, זו בהחלט לא הדוגמא היחידה או העיקרית, אבל אני חושב שזה נחמד להגיע לתשובה מתוך הפורמליזם שלומדים ולא לפי נימוקים אד-הוק שהתקפות שלהם לא ברורה. דרך אגב, מהסיבה הזו בדיוק (הטריקיות של הדוגמאות), בספר ההסתברות שאני כותב (יחד עם שותף) החלטנו לדחות את הטיפול בדוגמאות מהסוג הזה לתת-פרק נפרד, בסוף הפרק על הסתברות מותנית. לגבי המשפט השני: הכוונה היא שאנחנו יודעים מה קרה (המנחה פתח דלת וחשף עז), אבל זה לא מספיק בשביל הפורמליזציה (צריך לדעת לפי איזה כללים הוא מחליט מתי ואיזו דלת לפתוח כדי שנוכל לתאר את זה כהתניה במאורע במרחב הסתברות). |
|
||||
|
||||
וואו, תודה. אין לך מושג מה זה עושה לי. |
|
||||
|
||||
העונג כולו שלי, ואנצל את ההזדמנות לקשר לשיר הזה. |
|
||||
|
||||
אהה! (על ההוכחה עם האי-רציונליים) (שאני לא בטוח אם לא נתקלתי בה פעם, אבל אם כן אז שכחתי מזמן.) |
|
||||
|
||||
נתקלת (אבל אני לא נעלב ששכחת). |
|
||||
|
||||
אני מקוה שיורשה לי להגיב, למרות שלימדתי את הקורס "מבוא להסתברות" רק 7 פעמים. אני בהחלט חושף אותם לפרפראות המוזכרות ואחרות אבל אני לא יודע אם זה באמת מעלה את רמת ההתעניינות. |
|
||||
|
||||
ואם יותר גם למי שבקושי למד בעצמו את הקורס של ההסתברות פעם או פעמיים להתערב, אוסיף שהבעיה אינה רמת העניין. הדוגמה של מונטי הול בודאי משעשעת ופופולרית. הבעיה היא שהעיסוק בה חושף את העומק שבו הכנת את הנושא ואת היקף יכולת ההסברה והשכנוע שלך. העובדה שגם אנשים עם רקע מתמטי ואפילו מתמטיקאים מקצועיים, נתפסים דוקא לתשובה הלא נכונה מלמדת על האתגר לשכנע שנוטל על עצמו המורה. למיטב הבנתי, הדרך לשכנע עוברת דרך תיאור פילוג ערכי ההסתברות כשדה הערכים המתקבל כאשר חוזרים על הניסוי/הגרלה שוב ושוב ואת ההסתברות המותנית כמיון של השדה הזה לפי ההתניות השונות. מכאן ואילך, זה תלוי ביכולת השכנוע שלך ובמידה שאתה עצמך משוכנע בתשובה שלך. במחשבה שנייה, יתכן שיובל צודק, מפני שהדוגמה של מונטי הול "מדגישה" חד-פעמיות "אנטי פרודוקטיבית" של אירוע הבחירה. זה עומד בניגוד למהות הרפטטיבית של מדידת ההסתברות ולכן היא יותר מטעה מאשר עוזרת. |
|
||||
|
||||
רק על עצמי לספר ידעתי (וגם זה בקושי): עבורי "רמת העניין" היתה הפרמטר הכי חשוב כשלמדתי כל דבר חדש. אנקדוטה: בחמישית בתיכון היתה לי מורה גרועה לפיזיקה, מאלה שפחות או יותר מדקלמות את ה"חומר" היבשושי כאילו הן מקריאות את רשימת הקניות מהמכולת. פיזיקה היתה עבורי מקצוע משעמם והתחרתה בזאת רק בתנ"ך (הכל מזוית הראיה שלי, כמובן), והציונים שקיבלתי שיקפו את זה במהימנות. בשישית זכינו למורה מצויין ולפתע הפיזיקה הפכה לאחד הדברים הכי מעניינים שהכרתי, עניין שנשאר איתי במידה זאת או אחרת עד היום. הציון בבגרות: 10. |
|
||||
|
||||
אני פעם הצלחתי לשכנע חבר בגרסה פרקטית של התיאור שלך (אם הבנתי אותו) - הצעתי לבדוק מה יקרה אם יכתוב סימולציה ממוחשבת למונטי הול. מה שיפה בזה,לדעתי, הוא שברגע שאתה כותב את זה (או מתכנן מה לכתוב), מיד מובן מה תהיה התוצאה גם בלי לכתוב באמת את הקוד. |
|
||||
|
||||
משהו דומה עשיתי עם חידת הקלפים שיובל הזכיר היום (מהפיסקה הרביעית ואילך). |
|
||||
|
||||
אכן דומה מאד. |
|
||||
|
||||
האמת, ברגע שהמח המסויד נזכר שכל שורש אי-רציונלי (מהסוגים הכי נפוצים בטבע) מקיים את הדרישה, הפליאה פוחתת אקספוננציאלית. |
|
||||
|
||||
כל אדם בר דעת מפרש את הכותרת כראוי בגלל שלכל אדם בר דעת יש את ההקשר ממנו ברור שהפרשנות המילולית1 לא הגיונית. 1 באוכלוסיה של 100 אנשים עם 40 נדבקים בדלתא, ו-20 באומיקרון, אם 20 מהנדבקים בדלתא מאושפזים אז האפשרות המילולית היא שמספר המאושפזים מתוך הנדבקים באומיקרון הוא 10 והאפשרות הסבירה היא שמספר המאושפזים מתוך הנדבקים באומיקרון הוא 5. |
|
||||
|
||||
למה שום סקר לא יכול לקבוע ששני שליש מבני הנוער בדיכאון |
|
||||
|
||||
א. איש קש בניסוח שלך (לפחות לגבי הטיעון שלי). ב. כל הכתבה היא די קשקוש, החל מאמירות כלליות ולא מספריות וכלה בהמלצות הגרוש להורים איך להתמודד. בקיצור, הכותב לא רציני וגם הכתבה לא. |
|
||||
|
||||
העיקר הוא מה שעליו גם אתה מסכים: לסקרים כאלה יש משמעות כלשהי רק אם אפשר להשוות אותם לסקרים זהים, או לפחות דומים מאד, בשנים שעברו (וגם אז צריך להזהר מהסקת מסקנות פזיזה). |
|
||||
|
||||
אומר זאת כך - הכתבה הקודמת (שאני הבאתי) הצביעה על מגמות שאין לי ספק שהן אמיתיות ומובהקות. ייתכן שהמתודולוגיה שלה והניסוחים שלה לקו בחסר. הכתבה שאליה את קישרת, שמסתיימת בפסקה שכותרתה ''הפתרון להורים - להתחיל להקשיב'', היא קשקוש מוחלט. |
|
||||
|
||||
להבהרת הסיומת - כתבה על מגמות דכאון אצל בני נוער, שנכתבת על ידי מישהו שעל פי הטייטל הוא מומחה בתום (פסיכיאטר), ושמסתיימת בזה שהפתרון הוא שההורים יקשיבו לילדיהם (ועוד שטויות בפסקה האחרונה שלה), היא לא רק קשקוש, אלא כתבה חסרת אחריות ומזיקה ששקולה לזה שרופא מומחה יכתוב שהפתרון ללונג-קוביד זה לשתות תה עם לימון. |
|
||||
|
||||
אז לחובבי המספרים, כתבה היום בהארץ נותנת את הנתונים ההשוואתיים - עלייה של כ-70% בדכאון, הפרעות אכילה ותרופות אנטי-פסיכוטיות, 40 בתופעות של חרדה ו-30 בסטרס. |
|
||||
|
||||
הקדמת אותי. האיש אוטוריטה ואני חושב שזה סוגר את הדיון הזה. |
|
||||
|
||||
אולי כאן תמצא חומר קצת יותר רציני (אני עצמי לא קראתי). |
|
||||
|
||||
תודה, זה כבר גם יותר רציני וגם יותר מתאים למה שאני מכיר. עם מסקנות והמלצות ראויות לגבי דרכי הפעולה. |
|
||||
|
||||
קורולר למובאה שלך: 30-40% מתלמידי היסודי הם אידיוטים או שקרנים (אתה יודע: אין שכל, אין בעיות). |
|
||||
|
||||
ובכל זאת החיסונים האפקטיביים ביותר פותחו במדינות דמוקרטיות. ההיסטוריה מלמדת שדמוקרטיות מגיבות לאט יותר מדיקטטורות,וזו נקודת חולשה שלהן. אבל כאשר החלטות מתקבלות בדמוקרטיה, איכותן בד''כ עדיפה על זו שבדיקטטורות, וזה מקור חוזק. אני חושב, כמובן, על מלחה''ע השניה כדוגמה עיקרית. |
|
||||
|
||||
גרף אירע אמש ב 22:03 הבזק של התעדכנות, אבל היפהפייה נרדמה שוב, ועד רגע זה לא היה בינתיים עדכון נוסף. אני מציג את הגרף של אתמול לפי העדכון הנ"ל. |
|
||||
|
||||
ולפני זמן קצר הופיע בכל זאת העדכון הראשון של היום: גרף לפני מספר ימים מועט כתבתי בתגובה 745650 שבהשוואה בין מספר המתים בתחילת הגל הקודם לגל הנוכחי אין הבדל דרמטי, אבל עברו רק ימים מעטים והתמונה השתנתה. כרגע בכל זאת מסתמן הבדל גדול. כלומר כפי שהדברים נראים ברגע זה מספר המתים בגל הנוכחי הרבה יותר קטן מזה שהיה בתחילת הגל הקודם, וזה אולי סימן טוב. |
|
||||
|
||||
גרף |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |