בתשובה להפונז, 19/01/22 12:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה שום סקר לא יכול לקבוע ששני שליש מבני הנוער בדיכאון |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. איש קש בניסוח שלך (לפחות לגבי הטיעון שלי). ב. כל הכתבה היא די קשקוש, החל מאמירות כלליות ולא מספריות וכלה בהמלצות הגרוש להורים איך להתמודד. בקיצור, הכותב לא רציני וגם הכתבה לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר הוא מה שעליו גם אתה מסכים: לסקרים כאלה יש משמעות כלשהי רק אם אפשר להשוות אותם לסקרים זהים, או לפחות דומים מאד, בשנים שעברו (וגם אז צריך להזהר מהסקת מסקנות פזיזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומר זאת כך - הכתבה הקודמת (שאני הבאתי) הצביעה על מגמות שאין לי ספק שהן אמיתיות ומובהקות. ייתכן שהמתודולוגיה שלה והניסוחים שלה לקו בחסר. הכתבה שאליה את קישרת, שמסתיימת בפסקה שכותרתה ''הפתרון להורים - להתחיל להקשיב'', היא קשקוש מוחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבהרת הסיומת - כתבה על מגמות דכאון אצל בני נוער, שנכתבת על ידי מישהו שעל פי הטייטל הוא מומחה בתום (פסיכיאטר), ושמסתיימת בזה שהפתרון הוא שההורים יקשיבו לילדיהם (ועוד שטויות בפסקה האחרונה שלה), היא לא רק קשקוש, אלא כתבה חסרת אחריות ומזיקה ששקולה לזה שרופא מומחה יכתוב שהפתרון ללונג-קוביד זה לשתות תה עם לימון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לחובבי המספרים, כתבה היום בהארץ נותנת את הנתונים ההשוואתיים - עלייה של כ-70% בדכאון, הפרעות אכילה ותרופות אנטי-פסיכוטיות, 40 בתופעות של חרדה ו-30 בסטרס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקדמת אותי. האיש אוטוריטה ואני חושב שזה סוגר את הדיון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כאן תמצא חומר קצת יותר רציני (אני עצמי לא קראתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, זה כבר גם יותר רציני וגם יותר מתאים למה שאני מכיר. עם מסקנות והמלצות ראויות לגבי דרכי הפעולה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |