בתשובה לג. שמעון, 12/05/21 1:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לי הרגשה שאתה טועה, אבל בגדול. ללא ספק, יש בפרעות הנכחיות אלמנט מסויים של דת ולאומנות. אבל, ללא שום הוכחה אמפירית, מקננת בלבי ההרגשה שזה לא הסיפור. ליבו של הסיפור, הוא התפוררותו של שלטון החוק על כל היביטיו. חלק משמעותי של הצעירים הערביים (ולא רק הם) הפכו לכנופיות של נוער מתפרע החי על גבול החוק. תן ליבך, שאוירת ההפקרות בדרום, לא נולדה אתמול וככל הנראה אין לה שום קשר לתעלולי אב''ג ולזדון העזתי. יש משהו פאתטי במיוחד בהצעת דברים שאתה יודע שלא יקרו, אבל בכל זאת ..., יש לי איזו פנטזיה על פרקליטות הרודפת עד חורמה את עשרות או מאות הפורעים מלוד ודואגת להעמיד לדין את כולם, עד לאחרון שבהם. חלק מהם ירצו מאסר, אחרים ישלמו את מחיר הנזקים שנגרמו. הדובדבן על העוגה, יהיה אותם פורעים שיחליטו לפטור את לוד מנכחותם וימלטו מאימת הדין לכל הרוחות. אגב שמעתי הרגע את אבתיסאם מראנה מגיבה על האירועים. גם היא ציינה את הקשר בין ההתפרעויות לעבריינות ולאלימות הפנימית בתוך החברה הערבית. חוץ מזה היא דברה יפה ואני שמח שכתבתי כאן כמה דברים לזכותה ומצטער שלא הצלחתי יותר בכך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אני נוטה להסכים - אי-המשילות בלוד היא ההמשך הישיר של אי-המשילות בבני-ברק, אי-המשילות בטייבה, אי-המשילות בהר מירון ואי-המשילות בנגב. והאשליה שניתן להכיל בועות של אנרכיה ושלא יתפוצצו מתפוצצת לנו בפנים כבר שנה שלמה - כשלמרות זאת לא נראה שמישהו שממשלה הנוכחית רוצה לטפל בה. האמת - כמו שאומרת נועה קולר - ''אבל אין לי אינטרס''. למה להם, בינתיים זה עובד נפלא בכל החזיתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשליה של מי? מי הוא זה שמשלה את עצמו? אני חושב שזאת לא תקלה או מחדל אלא מדיניות מכוונת. אם הארץ היתה ארץ חוק שלווה ומסודרת, אז אין צורך במנהיג יחיד עליון/חזק שתמיד עושה צפצופים של זה שכאילו מגיע לעשות פה סדר ובלעדיו בטוח כל המדינה תתפרק. במדינות חוק מסודרות, נבחרי הציבור חיש מהר מקבלים את מקומם הטבעי והטוב של משרתי ציבור אפורים, כמעט פקידים שבסה״כ דוחפים עפרונות ומעלים הצעות לסדר. הם מוחלפים באופן תדיר או נשארים להסתובב, חצי אנונימיים, במסדרונות השלטון כחלק ממערכת בירוקרטית בריאה של פקידים ומשרתי ציבור בה לאף אחד אין יותר מידי כוח (וכך צריך שיהיה). אבל אם יש מובלעות של אנרכיה, העדר משילות ואוכלוסיות מסוכסכות, זה בדיוק השדה בו פורח המנהיג היחיד / הדמגוג / אב האומה / הפרצוף על הפוסטר שמנסה (וכנראה מצליח) לקחת לעצמו עוד ועוד סמכויות, לשים את עצמו בתפקיד המושיע התמידי (בלי אף פעם באמת לשפר את המצב כי המצב המשברי הבלתי נגמר הוא הלחם והחמאה שלו). ככל שהמצב נהיה רע יותר (בעקבות מעשיו) כך הוא יכול לדרוש לעצמו עוד ועוד כוח כדי לטפל במצב. ככל שיש לו יותר כוח, הוא ידאג להטיב למראית עין ולהרע את המצב למעשה (וחוזר חלילה). בקיצור, המובלעות של חוסר המשילות, אינן תקלה ואינן תוצאה של רשלנות. זאת מדיניות. אני מכנה את התופעה הזאת של חוסר רצון של מדינת ישראל לספח את השטחים מעבר לקו הירוק (בשני צדדיו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, ולזה כיוונתי בפסקה האחרונה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לכל מה שאמרת, לא נראה לי שאנחנו חלוקים, המציאות מורכבת, כתבתי את הפוסט הזה כבר אתמול מתוך הבנה שמה שראיתי אתמול יתפתח למה שנראה היום. והיום: בן גביר הצליח להפוך את לוד, רמלה, עכו, בת ים, יפו ועוד לשייח ג'ראח ועוד היד נטויה... יש האומרים הבן-גבירים, נערי הגבעות, לה-פמיליה "רק קומץ", אבל כבר הסביר גרבוז לפני שנים.. לא הם לא רק קומץ, הם מקבלים גיבוי מרוב דומם כביכול, אלא שהוא נוכח בשבעה מנדטים של הציונות הדתית, במפלגות החרדיות, ב"גרעינים תורנים", שהתנחלו ביפו ובלוד ועוד, ובכל מיני גיבויים שבשתיקה ו/או הסתות מצד פוליטיקאים נכלוליים ור"מ נאשם, וכשאני מונה את כל אלה נדמה כי "הם כבר היו לרוב, אלוהים הטוב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה רק מגדיל את הצורך בממשלת אחדות שכוללת מפלגה ערבית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט נגענו בזה, אני בעד גם עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל כזו שראשיה מגנים את ההתפרעויות של הציבור הערבי ומנסות לרסן אותם. מה שלא מפריע לנשיא המדינה - שהליכודניק הפנימי שלו מצא זמן לצאת לאור - לומר ששתיקת המנהיגים הערבים מחפירה, ולהתעלם מהמנהיגים ושלוחיהם מלבי האש מהצד היהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים אחרות / יותר בקצרה: שיתוף המפלגות הערביות רק יחליש בטווח הרחוק את הלאומנות הפלסטינאית בקרב חלקים (מסוימים) של הציבור הערבי ולא להיפך. חלק מההנהגה הערבית יודעת את זה ובגלל זה הם עצמם מאוד לא להוטים להשתתף במשחק הדמוקרטי של הרכבת קואליציות. אבל אם מצאנו כאלה שמוכנים? יאללה. תגידו תפאדל ופתחו להם את הדלת יא קסנופובים נודניקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. אפילו לא בקטע של ילדי פרחים ״שלום עכשיויים בכיכר כזה כאילו״. אפילו רק מנקודת מבט מקיאבליסטית נטו, צריך להכניס מפלגות ערביות (או חלקים מהן) להיות חלק בלתי נפרד מהשלטון. זה א’ ב’ של הפרד ומשול - הרי יהיו ערבים ישראלים שיתמכו במהלך ויהיו כאלה שיתנגדו לו. אני ממש לא מבין את הדפקה הזאת של הישראלים היהודים מימין ומשמאל לדאוג כל הזמן שהציבור הערבי בישראל יהיה מיקשה אחת / גוף אחד. גם אם הגישה שלנו היא ״לנצח נחיה על החרב״ וגם אם אנחנו רואים את עצמנו כאדוני הארץ, זה אינטרס בסיסי של היהודים ליצור בקרב הציבור הערבי הישראלי דיונים, סכסוכים אידיאולוגיים פנימיים, דעות מגוונות ובעקבות זאת קושי לשיתופי פעולה בין הפלגים שנוצרים בקרב הציבור הערבי. ההתעקשות שלנו על אנחנו מול הם, רק מחזק את התופעה הפוליטית של ‘הקול הערבי’ כתנועה פוליטית מונוליטית עם לא מעט כוח בפוליטיקה הישראלית ורק מחזק את הצורך שלהם לפנות לגישות לאומיות אנטי ישראליות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |