|
בדיוק. אפילו לא בקטע של ילדי פרחים ״שלום עכשיויים בכיכר כזה כאילו״. אפילו רק מנקודת מבט מקיאבליסטית נטו, צריך להכניס מפלגות ערביות (או חלקים מהן) להיות חלק בלתי נפרד מהשלטון. זה א’ ב’ של הפרד ומשול - הרי יהיו ערבים ישראלים שיתמכו במהלך ויהיו כאלה שיתנגדו לו. אני ממש לא מבין את הדפקה הזאת של הישראלים היהודים מימין ומשמאל לדאוג כל הזמן שהציבור הערבי בישראל יהיה מיקשה אחת / גוף אחד. גם אם הגישה שלנו היא ״לנצח נחיה על החרב״ וגם אם אנחנו רואים את עצמנו כאדוני הארץ, זה אינטרס בסיסי של היהודים ליצור בקרב הציבור הערבי הישראלי דיונים, סכסוכים אידיאולוגיים פנימיים, דעות מגוונות ובעקבות זאת קושי לשיתופי פעולה בין הפלגים שנוצרים בקרב הציבור הערבי. ההתעקשות שלנו על אנחנו מול הם, רק מחזק את התופעה הפוליטית של ‘הקול הערבי’ כתנועה פוליטית מונוליטית עם לא מעט כוח בפוליטיקה הישראלית ורק מחזק את הצורך שלהם לפנות לגישות לאומיות אנטי ישראליות.
|
|