בתשובה להפונז, 30/04/20 9:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מהפוליטיקאים דהיום כבר אין לי ציפיות. מה שמשגע אותי זה הלך הרוח הציבורי- ואני לא מדבר רק על הימין. מצד אחד התקבעה בתודעה הכללית בציבור איזו קונוטציה אפלה, שוחרת רע ובוגדנית למושג "שמאל". אף אחד כבר לא יודע מה זה שמאל (ראית שניסיתי לברר) אבל יודעים שזה משהו רע, אנטי ציוני ואנטי יהודי. כל כך התקבעה השליליות של המושג בציבור עד שרק השמאל העמוק (מרצ) מוכן לקרוא לעצמו שמאל בגאון. את השמאל הכלכלי החליפה המלה "חברתי". בתואר הזה כולם מוכנים להתהדר, בצדק או שלא. מצד שני לאף אחד לא אכפת כשהשלטון מתנהג בצורה בולשביקית. הממשלה קובעת את מחירי החמאה והביצים, מעניקה מכסות ומונעת יבוא, שוב ושוב נוצר מחסור מקומי (הלו, סטארט אפ ניישן- אין ביצים!) ורק כשעולה זעקה הממשלה מתעוררת ופותחת מכסות יבוא. מילא שכל הח"כים ה"ליברליים" בעיני עצמם שותקים, אבל למה הציבור לא רואה? השיא היה כמובן במתווה הגז, שמשלב בולשביזם והטבות לטייקונים כאילו השנה היא 1966 ושר האוצר הוא פנחס ספיר. המצחיק הוא1 שהמתנגדים למתווה, בלי קשר למה שהם טענו נגדו, תויגו כ"שמאלנים" (ולכן אסור להקשיב למלה שהם אומרים), אבל מה שכואב הוא שהציבור קנה את זה! הפשילו לו את המכנסיים והשעינו אותו על השולחן, אבל כיוון שנפנפו לו דגל מול הפנים הוא אמר "איזה כיף לי!". לא רק זה- אלא שעד היום, חמש שנים אחרי, הוא עדיין לא קולט כמה קורעים לו את הצורה עוד ועוד. אני לא מבין את זה. ב 2011 מאות אלפים יצאו לרחובות בדרישה לצדק חברתי, וחרם צרכנים על תנובה הכריח אותה להוריד את מחירי הקוטג'. לאן הם נעלמו? הריכוזיות במשק במרבית הענפים נותרה כשהיתה, ונוצר ענף מרכזי חדש- אנרגיה, שלא רק שהשליטה בו היא בידי דואופול, אלא שהממשלה לקחה באופן דורסני את הצד שלו מול הגורם היחיד שהיה יכול לעמוד מולו. גם בענף שבו הרגולטור הצליח לשפר את מצב הצרכן מול הריכוזיות של נותני השירותים3, עם סיום כהונתה נותר התפקיד מיותם, כאשר המחליף שלה נועד מראש להיות "דמות שככל הנראה תהיה הרבה פחות עצמאית ונחושה והרבה יותר "משתפת פעולה"... הרבה פחות מוטה לטובת רגולציה, שלשם שינוי נחשבת לטובת ציבור המבוטחים. אותה דמות תצטרך כנראה להיות גם יותר מכילה ומבינה לליבם ולאינטרסים של אנשי הביטוח - בעלים, מנהלים וסוכנים."4 כל זה עובר מעל ראשו של הציבור. מה שהכי מוזר זה שהישובים המבוססים יותר מצביעים באופן עקבי יותר שמאלה והישובים החלשים יותר מצביעים באופן עקבי יותר ימינה. לכאורה האמידים היו אמורים להצביע עבור פחות מסים- עבור הנאו ליברלים, והעניים עבור יותר מסים- עבור הסוציאליסטים, אבל זה הפוך. ההצבעה הסקטוריאלית של החרדים מובנת. מה שלא מובן הוא ההצבעה של בית שאן ודימונה מצד אחד, ושל רמת השרון מצד שני, נגד האינטרסים שלהם לכאורה. ____________ 1 הומור מאוד שחור 2 ועדת קדמי לבדיקת התחרותיות מצאה שמסוף 2005 ועד סתיו 2008 מחירי המזון בארץ זינקו בחדות מרמה נמוכה משמעותית מממוצע OECD לרמה משמעותית גבוהה ממנה. הועד קבעה ש "לגורמי מבנה השוק, לריכוזיות ולהעדר התחרותיות היה תפקיד מרכזי בהתייקרות המחירים". תביעה ייצוגית נגד תנובה 3 הבולדוזרית שלא השאירה אף אחד אדיש: סלינגר סוגרת כהונה גלובס 9.8.2018 4 כך ממונה מי שיפקח על 1.7 טריליון שקל מחסכונות הציבור גלובס 13.9.2018 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי רמת השרון חושבים שכסף זה לא הערך היחידי, ואולי גם זכויות אדם, דמוקרטיה ורווחה הן חשובות לא פחות. טוב, וכבר מיותר לומר שבארץ (ממשיכים להונות את הציבור ולשטוף את מוחו ש) שמאל וימין זה רק בטחון1. 1 שקר שטוף מוח נוסף - אין הבדל בתפיסה הבטחונית בין 70 האחוזים המרכזיים של המפה הפוליטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריאת ביניים: מהזכרון הלגמרי פרטי (והלא מחייב) שלי, לפני מכירת תנובה לא היה מחסור בחמאה ובביצים, למרות הפיקוח, התאום והמכסות. זה לא ימנע משטרסלר ותואמיו להמשיך לטפטף שזו הסיבה. לפני שנתיים-שלוש היתה תקופה של מספר חודשים ללא חמאה מלוחה. מה קרה? אזל המלח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שקרה בחמאה הוא אותו דבר כמו הפעם- שהחברות החליטו שלא משתלם להן למכור במחיר המפוקח, והן הקטינו את ייצור המוצר הפחות משתלם לטובת מוצרים יותר משתלמים. המחסור בביצים הוא עונתי. פסח הוא תקופה של ביקוש מוגבר כל שנה, ובכל שנה המכסות, שנקבעות לפי הממוצע השנתי, לא מספיקות לענות על הביקוש המוגבר, ומשרד החקלאות מאשר יבוא דרך קבע לקראת הפסח. הפעם, בגלל הקורונה, היה בלגן ביבוא, בעיקר משום ששתים מתוך ארבע המדינות היחידות שמשרד החקלאות מתיר לייבא מהן ביצים הן איטליה וספרד. שטרסלר- התומך הנלהב של מתווה הגז הבולשביקי לא יכול להטיף או לטפטף לי כלום. אתה מחמיץ את הנקודה העיקרית- כל הסיפורים שמספרים לציבור הפוכים לגמרי ממה שקורה בפועל. חוץ מהנרטיב לא השתנה כלום מימי הפנקס האדום- תכנון מרכזי והתערבות ממשלתית בוטה לטובת קבוצות לחץ על חשבון הציבור. מה שהשתנה הוא הסיפור. רק שבמקרה הזה לא יכלו להאשים את האליטות של מגדלי הביצים במחסור מדומה, כי אלו המושבניקים ולא הקיבוצניקים שמגדלים ביצים היום, והמושבניקים מצביעים לצד הנכון. הנקודה המשנית בסיפור הזה, עליה לא התעכבתי קודם כי היא שייכת לנושא אחר - העדר תכנון. תמיד הפתעה, תמיד היסטריה, תמיד כיבוי שריפות. אזלת היד הזו מתסכלת, מייגעת ומייאשת. חסרות ביצים? הפתעה! היסטריה! כיבוי שריפות. שלג בירושלים? הפתעה! היסטריה! כיבוי שריפות. גשם חזק? הפתעה! היסטריה! כיבוי שריפות. שריפה בכרמל? נו. ואותו דבר ההתמודדות עם הקורונה. הכי מתסכלת אותי הגאווה על ההחלצות של הפיקח מהבור שהחכם לא היה נכנס אליו: בזכות התגובה המהירה, הגניוס היהודי, כושר האלתור וההתערבות של ראש הממשלה הצלחנו להתגבר על המחסור בביצים, השלג בירושלים, ההצפות בנהריה, השריפה בכרמל והקורונה! תמיד תחזוקת שבר ואף פעם לא מתכוננים מראש, ואחר כך מתגאים שבזכות התגובה נמנע משבר גרוע יותר. כל הכבוד לראש הממשלה שהביא את הסופר טנקר. כל הכבוד לחיל הים שחילץ בנהריה ואשקלון. כל הכבוד למתנדבים שמחלקים מזון לקשישים שנעולים בבית. באמת כל הכבוד להם, אבל הם נכנסים לואקום שלא היה צריך לקרות. מה עם המערכת הרגילה שהיתה אמורה לטפל בזה מראש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף לעניין ההיסטריה וחוסר התכנון. יש לו אגב השפעה הרסנית כפולה: היסטריה מאד אוהבת משוב חיובי, ואתן דוגמה פרטית הניתנת להכללה: כשזוגתי כבר בתחילת הבלגן מילאה מדף שלם במקרר בביצים, 'למקרה שיחסר', התגובה הראשונית שלי היתה - בעדינות המתבקשת - חוסר אמון קל בכך שאכן נגיע לזה. מאחר שהגענו לזה, ונאלצתי להודות שטעיתי, בפעם הבאה אני ושאר אלה שפקפקו בהיסטריה יהיו הראשונים לקנות כמויות כפולות מהפעם של ביצים, אורז, לחם, שימורים וניירות טואלט. כי הוכיחו לנו צהוב על גבי לבן שאין על מי לסמוך שאפילו המוצרים הכי בסיסיים יהיו זמינים במקרה משבר. זה נכון לא רק לביצים, אלא למהירות שבה ניתן לסגור אותנו בבית. 'אין מה לדאוג, גם עוד שבוע נוכל לנסוע לקניות' גם הוא נזרק לפח האשפה של תחזיות לא היסטריות מספיק, יחד עם הרבה אחרים, כשהמסקנה מכל אלה תהיה פאניקת קניות כפולה ומכופלת בפעם הבאה שנרגיש במצב חירום מתקרב. כשמלמדים את האזרחים שאי אפשר לסמוך על הרשויות, הם לומדים לסמוך רק על עצמם. אם אפשר היה בארץ גם ליד חנויות הנשק יהיו תורים ארוכים בחירום הבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משבר הקורונה גרם לי דאגה לא מעטה במיוחד בתחילתו, הן מהפחד שנגיע לממדי חולים קשים ומתים כמו באיטליה ובמדינות אירופה, והן מהמשבר הכלכלי הכללי והפרטי. היו לי הפסדים ענקיים בחסכונות תוך ימים מעטים, וחשבתי לעצמי שכיוון שאנו רק בתחילת המשבר, אם התהליך יימשך כך לא יישאר לי שום דבר תוך זמן קצר1. אבל בסופו של דבר, כמו שהכול נפל כך הוא שב וקם לרמה סבירה בהחלט. נראה שיכולתי להעריך תהליכים כלכליים כאלה שמושפעים הרבה מפסיכולוגיה אנושית, קטנה אפילו יותר מלהעריך את תהליכי ההתפשטות של מגיפת הקורונה. אבל מדבר אחד לא חששתי, ולא הייתי אפילו לרגע אחד בפניקה בגללו, וזה החשש ממחסור במוצרים איזה שהם. לא עלה בדעתי לערוך קניות מעבר למה שאני צריך, ולאגור מזון או מוצרים אחרים. ההרגל היחיד שהשתנה הוא לערוך קניות באמצעות הזמנות במקום ללכת ולקנות, אבל זה רק מסיבות של זהירות מהידבקות. ובאמת לא היה חסר לנו דבר. אפילו לא חשנו בחסרון ביצים שדובר על מחסור בהן. זה בגלל שאנו רוכשים ביצים ועוד מוצרים חקלאיים כשמן זית, דבש ותמרים יבשים מישובי יו"ש (ובעבר גם חסות מגוש קטיף) באמצעות חברה שעוסקת בכך מזה שנים רבות, וגם כאן מדובר במשלוחים שמגיעים עד הדלת. בזמן משבר המחסור בביצים הגדלנו לעשות ורכשנו קרטונים רבים של ביצים אותם גם פזרנו בין משפחות צאצאנו. 1 בכל זאת לא עשיתי שום פעולת, מכירה וכדומה. כנראה שהפניקה שלי לא הגיעה ממש לשיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשבר הזה היתה עוד סיבה לאגירה - הסופרמרקטים הם מוקדי הדבקה פוטנציאליים. אז צמצום ככל האםשר של יציאה לקניות מזון בזמן המגיפה הוא מוטיבציה סבירה. עוברים גם למשלוחים מסיבה דומה, אבל גם אלו, כמו הביצים, מהר מאד הפכו לעמוסים עד קורסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להם ביצים אורגניות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק ביצים אורגניות. זה מה שאנו קונים מזה שנים. הייתי לפני המון שנים באיתמר. ביקרנו שם בחווה חקלאית (שנקראת חוות עולם) שבה, בין השאר, ראינו את המטילות מתרוצצות חופשיות. יש לנו אפשרות לקנות או מהם או מחווה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לענין המשוב החיובי. אני משוכנע שהמחסור בביצים היה בפועל די קטן ומאוד זמני. אבל מספיק הרמז שעומד להיות מחסור כדי שאנשים יאגרו כפליים מצרכיהם ויהפכו את המחסור (על המדפים, בבית יש להם טונה) לאמתי. את קניית היתר של ביצים אני בהחלט מבין- חג הפסח הוא חג הביצים, ובלעדיהן התפריט יהיה דל מאוד. אבל על נייר הטואלט ממש התפלאתי. למה מישהו צריך בבית נייר טואלט לחודשים? לא התפתיתי לצבור, ובתחילת השבוע הזה כשהחבילה הבודדת בבית התדלדלה קניתי שתי חבילות מהסוג החביב עלי במחיר מבצע שאי אפשר היה לחלום עליו לפני הפסח. על התור לנשק הייתי פוסח בכל מקרה. נשק בבית מעלה מאוד את הסיכוי שמישהו בבית ימות בירי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לדווח ממקור ראשון שכשבועיים אי אפשר היה להשיג ביצים כלל בכל הסופרים והמכולות שבשכונה שלי, שהם מקורות המזון היומיומיים שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי נייר הטואלט: א. זה אכן מצרך שקצת לא נעים כשהוא נגמר, והתחליפים לא פשוטים1. ב. גם כאן מסיבובים בסופרים: הרבה לפני הביצים הוא אזל לחלוטין מהמדפים, מה שרק מצדיק את האגירה. וכאמור, הסיבובים האלה עצמם צומצמו צמצם היטב. ג. בשגרה 70-80 אחוז משעות היום רוב בני הבית מבלים מחוץ לו. ומכאן גם שרוב השימוש נעשה מחוץ לבית. רק זה מצדיק עלייה של 200% בשימוש הביתי לפחות בזמן הסגר הביתי. 1 למשל, תחליפי הביצים החביבים על טבעונים - חומוס וקטניות למיניהן - לא ייסכנו למשימה זו. גם אם תשרה אותם ללילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסח - חג הבֵּיצות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין שהמחסור בנייר טואלט היה עולמי, במדינות רבות אנשים אגרו אותו משום מה. זה אכן לא ברור - הרי חבילה אחת של 36 גלילים מספיקה לבית נורמלי של חמש נפשות, נניח, לזמן ממושך למדי - אם הם גומרים יחד חצי גליל ביום אז זה לחודשיים פלוס, אז מה הטעם לקנות יותר מחבילה אחת? לענין הביצים צריך להוסיף עוד נקודה: בפסח בדרך כלל כמה אחוזים מהאוכלוסיה נמצאים בחו"ל (ואינם צורכים ביצים מקומיות) ועוד כמה אחוזים, וגם רוב התיירים המגיעים לארץ, נמצאים בבתי מלון שגם הם לא משתמשים בביצים טריות אלא בבלילה. ייצור הביצים המקומיות הוא, כמובן, קבוע ואינו ניתן לשינוי בטווחי זמן קצרים. לכן אם בדרך כלל מחשבים לפי מחסור של, נניח, עשרה אחוז ולפי זה מתכננים את היבוא לפסח אז השנה היה מחסור של עשרים אחוז (שכמובן הוחמר בגלל הריצה על הבנקים של הביצים ובגלל הקשיים ביבוא). גם עצירת הטיסות הקשתה על היכולת לייבא במהירות ביצים, והתוצאה היתה קטסטרופלית. שבוע לפני פסח נכנסתי למינימרקט, ועל החזה של הקופאי היה מודבק שלט בזו הלשון: "אין ביצים. אל תשאלו אותי מתי יהיו, לא קוראים לי תרנגולת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גפ המחסור בנייר טואלט נבע בחלקו הגדול ממעבר מהחוץ לבית, כאשר מסתבר שבשוק המוסדי והפרטי לא מוכרים בדיוק אותו מוצר ולכן לא ניתן היה בקלות להפנות את קווי הייצור והשיווק לייצור לסופרים. היתה על זה כתבה שאם אתאמץ אמצא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והתגובה הזו מעלה מהאוב את הכינוי הצה"לי נזל"ת (על משקל מחבת) לנייר הטואלט הצבאי הנפוץ. ___ זה מתחיל ב'נייר זכוכית'... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במכולת המקומית שלנו לא זכור לי מחסור בביצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב ביצים - אתה יכול להסביר לי איך קורה דבר כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אופציה היא התערבות בין שני צדדים על המחיר של סחורה מסוימת ברגע מסוים (מחיר הפדיון במועד הפקיעה של האופציה). הצד הקונה אומר שמחיר הסחורה יהיה גבוה (קונה קול) או נמוך (קונה פוט) ממחיר מסויים (מחיר המימוש של האופציה). הצד המוכר אומר- לא נכון. כשהם מתערבים הקונה משלם למוכר סכום שהוא מחיר האופציה הנוכחי. יוצא שמי שקנה אופציה חשוף להפסד רק בסכום שהוא שילם, אבל מי שמכר חשוף להפסד לא מוגבל. דוגמה: נניח שמדד מניות נמצא כרגע במחיר של 1000 נקודות. למדד יש אופציות למועדי פקיעה שונים ועל סטרייקים (מחירי פדיון) שונים. אם אני חושב שהמדד יעלה בחדות אני ארצה לקנות קול על סטרייק גבוה יותר, נניח על מחיר 1050 במועד הפקיעה הקרוב (בד"כ יום ששי השלישי של החודש). נניח שהמחיר של אופציה כזו הוא 10. הקונה שילם 10 והמוכר קיבל את הכסף. אם במועד הפקיעה המדד יהיה ב 1050 או פחות, ולא משנה איפה בכל הטווח, הקונה לא מקבל כלום בפדיון והמוכר נשאר עם ה 10 שהוא קיבל. אם המדד יהיה ב 1060 המוכר ישלם לקונה את אותם 10 בחזרה, והם יצאו תיקו. אבל אם המדד יהיה ב 1150 המוכר ישלם לקונה 100. הקונה ירוויח 90 על ה 10 שהוא שילם, והמוכר יפסיד 90 על ה 10 שהוא קיבל. קל לראות שהמוכר חשוף להפסדים גדולים אם השוק ינוע בחדות נגדו. אם המדד שהיה אתמול ב 1000 עלה היום בחדות ל 1100, האופציה הזו כבר לא שווה 10, היא שווה 60 לפחות, נגיד 65. למוכר יש כבר הפסד של 55, כשהוא קיבל רק 10. כדי למנוע מצב שבו המוכר לא יכול לעמוד בהתחייבות שלו לקונה נדרשים ממנו בטחונות בחשבון כדי למכור אופציות. אם הבטחונות הנדרשים (margin) גבוהים מסך כל הבטחונות בחשבון, המוכר נדרש לסגור את הפוזיציה (לקנות בחזרה את האופציה בהפסד), פעולה שנקראת margin call. במצבים קיצוניים התנודות בשוק חדות יותר מאשר אלו שהבטחונות הנדרשים חזו, והחשבון של המוכר נשאר במינוס אחרי שסגר (או סגרו לו) את הפוזיציה. זה המצב המדובר. השאלה על מי האחריות על ההפרש היא שאלה משפטית. לפני שבוע קרה מקרה מאוד קיצוני שבו מחיר הנפט ביום הלפני אחרון לפני הפקיעה של החוזים נע באופן קיצוני תוך שעה-שעתיים מ 14 דולר למינוס 40 דולר, תנועה של 54 דולר בזמן שהבטחונות על חוזה הם 10 דולר. לא מעט סוחרים נמחקו, כי הברוקר שלהם הרים להם טלפון (margin call) ואילץ אותם להביא עוד כסף או לסגור את הפוזיציה כאשר השווי של התיק שלהם התאפס. __________ 1 מודל בלק ושולס [ויקיפדיה] לתמחור אופציות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמידים הם לא פקטור. גם למי שמרוויח 40,000 ש"ח בחודש אין אינטרס לסבסד את תשובה. העניין הוא שיש הרבה חלשים ומעט טייקונים. כדי לשכנע את החלשים להצביע נגד האינטרס הכלכלי שלהם, הטייקונים מממנים מועמדים שתומכים בהם כלכלית אבל אידאולוגית (ורטורית) פונים למעמד הנמוך. ברוב המדינות זה מתבטא במפלגה עם אידאולוגיה דתית ושמרנית וכלכלה ניאו-ליברלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב "רמת השרון מצביעה נגד האינטרסים שלה" - לא בטוח שזה המצב. המרכז-שמאל בישראל, למרות הנוצות שמדי פעם הוא מתהדר בהן, כבר מזמן אינו רווחתי או סוציאליסטי. גנץ, לפיד, גבאי, אולמרט, לבני, ברק, הורוביץ ורבים נוספים שייכים ל"ימין" הכלכלי (זה לא אומר הרבה בשיטה הישראלית, כי שיקולים קואליציוניים מרובים ומשק שפותח כריכוזי לא מאפשרים יותר מדי תזוזה ימינה בכלכלה). ואפילו כשזה לא ממש המצב, ויש מנהיג עם ניחוח "רווחתי" יותר, הוא עדיין יקבל תמיכה, כי החבר'ה יודעים איזו קבוצת לחץ תשפיע עליו יותר, ותהנה יותר מקשרי ההון-שלטון. כמו שאמר מילטון פרידמן בלא אחת מהרצאותיו, כמו זו, "the middle class takes care of its own". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |