בתשובה לחיים לוינסון, 15/05/02 2:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא צר לי בכלל שבשעות הלילה המאוחרות אני נאלצת להוציא כמה מילים מתחת למקלדתי כדי לענות לך. לא על הכל אני יכולה, לא על הכל אני רוצה, על חלק יש לי מה לומר. בנוגע ל"אורגיה הציונית קומוניסטית" ובכן, לטעמי יש להפריד בין השניים- אינני מבינה מה פסול מצא הכותב בציונות. לגבי הקומוניזם, היכן מצאת קשר בין השניים? בשום מקום לא ציינתי שאני תורמת למדינה בכך שאני מקדישה את חיי לקומונה. בניגוד למספר אנשים, אני לא רואה בחיי הקומונה איזשהו אידיאל שיש לשאוף לו. אני כן מאמינה שבשלב הזה של חיי ושל המטרות שלי, זוהי דרך חיים שיכולה לקדם הרבה יותר. אני לא מקדישה את חיי לקומונה- אני מקדישה את השנה הזו לקהילה אליה הגעתי. ובנוגע לחלק השני של דברייך, אני מנסה להתייחס בדרך הכי אובייקטיבית שאני יכולה, ולהתעלם מהכעס על הדרך שבה בחרת להעביר את ביקורתך. "הרצון הטוב של הנערות החייכניות ומלאות המוטיבציה וההורמונים"? וואלה, אני תוהה אם היית יכול להפוך אותי ליותר קטנה בפחות מילים. יותר מזה, אני לא בטוחה עד כמה הבנים בקומונה שלי יסכימו עם ההגדרה שלך. אבל אחרי שמחקתי את חמשת המשפטים האחרונים שכתבתי, אני חוזרת למטרתי המקורית- להתייחס לגופו של עניין. בשכונה שבה אני עובדת, קשה לי לומר שמערכת הרווחה לא פועלת. כמובן, תמיד אפשר עוד, ותמיד יש מה לעשות עם יותר, אבל כמות גדולה כל כך של פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות, ועובדות קהילתיות (וסליחה על חוסר הPC, פשוט זה המצב.) מעולם לא ראיתי לפני. וכן- יש גם הרבה מאד גופים נוספים שמתנדבים כאן. חלקם מקבלים תמיכה כזו או אחרת מהמדינה, וחלקם מתבססים על תרומות. לכל ילד שני בבית הספר "שלי" יש חונכ/ת, לחלקם אפילו יותר מאחד. שעות התיגבורים שלהם בבית הספר עצומות, וזה עוד לפני שדיברתי על יום הלימודים הארוך, הארוחות החמות ושיעורי ההעשרה המדהימים. אז יכול להיות שהמדינה מתנערת מעוד עני, אבל הילדים האלו מקבלים מה שהם לא יכולים לקבל בשום מקום אחר, בגלל כל המתנדבים האלו, שהורסים את המדינה בלי כוונה. ותיאוריות לגבי מערכת הרווחה, ואיך שהיא צריכה להבנות יש רבות. לילדים האלו, זה לא ממש רלוונטי. אם לא יהיה להם חונך צמוד אם לא ידעו לקרוא, אם הם לא יקבלו שיעורי העשרה בבית הספר, הם לא יקבלו את ההעשרה הזו בשום מקום אחר, ואם הם לא ישתמשו במחשבים שנתנו להם נדבנים- מעטים מהם יגיעו למצב בו הם יכולים לפרסם פרובוקציות באינטרנט. נכון, ההכשרה שלי איננה מקצועית. לא התיימרתי בשום שלב להיות. אבל מה שאני נותנת הוא לא מקצוע. הוא לא מתיימר להיות "במקום", אלא "בנוסף". והבנוסף הזה הוא חשוב מאד. יותר מזה, הבנוסף הזה לא מקבל משכורת. אם אני נותנת יותר שעות, אני ארוויח יותר. אם אני אגדיל ראש ואקום מוקדם יותר בבוקר, אף אחד לא יתן לי תנאים אחרים. נכון, המדינה מוציאה כסף עלינו. להחזיק דירה, לשלם חשבונות, הדברים האלו עולים כסף. אבל מסתבר שיש אנשים, שמאמינים שבמבחן הפשוט של "עלות-תועלת" אנחנו עומדים, ובכבוד. אני לא יודעת מה איתך, אבל היום שבו אני לא ארחם על ילד שאין לו ואתעלם ממנו כי "זה התפקיד של המדינה" יהיה יום עצוב מאד בשבילי. נכון, סדרי העדיפויות לא פעם דפוקים, ומערכת הרווחה לא משהו. אבל כבר מזמן הבנתי שלשנות את העולם אני לא יכולה. לשנות לילד אחד, שניים, עשרה- כן. ורק מתוך סקרנות, אתה מכיר אותי שאתה יודע כמה חייכנית ושטופת הורמונים אני? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בפרקי אבות כתוב, שחכם עונה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, והיפוך תכונה זו מצויה בגולם. מכיוון שאני בהחלט עונה להגדרה האחרונה, אתחיל מהסוף. עד כמה שידוע לי, איני מכיר אותך. איני יודע כמה חייכנית ושטופת הורמונים את, וכמה כאבי ביצים נגרמים לנערים צעירים הגרים במחיצתך. אם כי, מסגנון המאמר שכתבת, המתאפיין בהומור צופיפניקי ירוד הנלמד בקורסי קיץ, ומגילך, קל להסיק שאת אכן חייכנית ושטופת הורמונים. אני לא בא חלילה להעמיד את שתי העובדות הללו לגנותך. אני ציני מריר ושטוף הורמונים, מה שבטוח מעמיד אותי מתחתיך בסולם האנשים הנסבלים. יש לי מלוא כל ההערכה לעובדה שהחלטת להקדיש שנה מחייך על מנת לתרום לילדים בשכונה, במקום לעשות לביתך ולכיסך. אבל אני חולק עליך בהגדרת היעדים. ללא ספק, אותו נער מסכן שאת נכנסת לביתו ובית ספרו ומרביצה בו את תורתך, סיכוייו להצליח בחיים גודלים לעין ערוך מאשר אם היית מעדיפה להתגייס בצבא ולהקדיש את זמנך לצבא הכיבוש לישראל. אבל אני רוצה לקחת את הדיון הזה לרמת המאקרו. מכיוון שעד כמה שמרת בסוד את זהות השכונה שבה את מצילה ילדים משמד, אני אאלץ לדבר על מערכת הרווחה בירושלים עירי האהובה. או יותר מדויק, על ההעדר המוחלט של מערכת הרווחה בירושלים. לאגף הרווחה בירושלים, חסרים הסכומים כדלהלן על מנת לתפקד כמו שצריך: לטיפול בילדים בקהילה, 3,598,267 שקל. לסידור ילדים בפנימיות 5,136,000 שקל, לילדים במעונות יום, 2,160,00 שקל, פרוייקטים למען דרי רחוב, 663,334 שקל, לטיפול באלכוהוליסטים יחסרו 583,334 שקל. 1,500,000 יחסרו עבור סיוע למשפחות מצוקה ו940,000 שקלים למרכזים למניעת אלימות במשפחה. וזה רק רשימה חלקית, ולא בכלל דיברנו על חינוך וכיוצא בזה. עובדי הרווחה והעובדים הסוציאלים בירושלים הם אינם כמו הילד ההולנדי שדחף את אצבעו כדי לסתום את הפרצה בסכר. הם ממזמן טבעו מעוצמת הזרם העכור. יכולים באמת לבוא כמה נערות חייכניות ולעזור לילד פה, ולילד שם. אבל זה לא פותר את הבעיה בכללית - קריסת מערכת הרווחה. איני אתן לך דוגמה קטנה כדי להבהיר את הענין. כידוע, יש שכונות עוני בירושלים. לעירייה לא מספיר איכפת. בא איל היי-טק שלא אנקוב כאן בשמו מחמת היחסים העדינים ביננו (למען הגילוי הנאות: אני משמש ככתב החינוך בעיתון "כל הזמן" וכתבתי על נושא זה) וקרנות אחרות, והקימו פרויקט הוליסטי לטיפול בילדים בשכונות, פרויקט שהצלחתו מרשימה. מה רע אתם שואלים? יש מספר ומספר בעיות. תרומות הם לא דבר שיבוא תמיד. אנשים מתעשרים ויורדים מנכסיהם חיש קל. כל תרומה של איל הון הוא ירצה לגזור עליה את הקופון מתישהוא. ולעירייה זה נותן עוד תירוצים לקצץ בתקציב הרווחה שלה. אם בקטמונים נתנו לילדים ארוחה חמה, בואו ננסה להתנער מהקשישים. והמערכת קורסת. ותסתכלי על ארה"ב ששם מערכת הרווחה היא פרטית, איזה פערים קיימים שם. בסופו של תהליך שאנו נמצאים בעיצומו, שעותייך לא יתרמו עבור תוספת לילדים. אלא תהווה את הבסיס והעיקר, שמערכת הרווחה הרשמית תתנער לחלוטין מכל קמצוץ של דאגה לחלשים. ואני יחזור על דברי מתגובתי אתמול. תחשבי שכולם היו מפסיקים לתרום ולהתנדב. את יכולה לתאר לעצמך באיזו קטסטרופה חברתית היו נמצאים? ועוד כמה הערות לסדר היום. א. יש בציונות הרבה בעיות. הציונות היא חלק מההיסטוריה. אבל אני מניח שזה לא הדיון כאן. ב. אני מצר על כך שלא הצלחת להבין את דברי בנוגע לאורגיה הקומניסטית. הדברים התייחסו לדף התגובות, כפי שטרחתי לציין, ולא למאמר שלך. ג. אני מצר על עך שאת חשה כאילו הקדשתי מזמני וממרצי על מנת לעלוב בך ותרומתך, כפי שבא לידי ביטוי בתגובתך. מטרתי הייתה להעמיד את הדברים בפרספקטיבה הראויה, ואין חלילה להבין מכך כאילו יש בך איזהושהוא פגם. גם אנשים טובים טועים. ד. האם תואילי בטובך, בהודעתך הבאה לציין היכן את תורמת כל כך לחברה, ומה בדיוק את עושה למען ילדי ישראל? חג שמח לך ולכל בית ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הטענות אובות ויפות אבל למה אתה שופך את חמתך על הש"ש מה הקשר לא הבנתי. תיכעס על המדינה מה הקשר לאנשים האלו? או שמה באמת לדעתך אם הם לא יפעלו אז המדינה כן תתחיל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שאתה רואה במערכת סטטית למדי, ומנותקת לחלוטין מהחברה. גלית תגדל ותהפוך לאדם עובד, ותהיה טרודה בעסקיה שלה. אבל איפשהו בתודעה שלה ישארו הרעיונות שהיא קיבלה במהלך שנת השירות - ואת הרעיונות הללו היא תתרגם לתודעה פוליטית, וזה כבר מקור לשינוי מהותי. כשם שבאירופה קמו מפלגות ירוקות ושאר ירקות - בישראל יכולות לקום מפלגות חדשות שישימו את הנושאים החברתיים בראש מעייניהם (באמת, לא כמו ש''ס ששמה את המעיין בראש מעייניה...), וידרשו מהמדינה לתפוס את המקום שהיא וחבריה מילאו עד כה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא באמת חושבת שניסית לעלוב בי. כמו שציינתי, ניסיתי להתמקד בתוכן דברייך, ולא בצורתם, ולא ראיתי שם האשמה כל שהיא כלפי באופן אישי. מותר לך לחשוב שהדרך בה אני פועלת תזיק בטווח הארוך- מותר לי לחשוב אחרת. אני חושבת שהדבר נובע בעיקר מהעובדה ששנינו מסכימים על העובדות, רק הניתוח שונה. אני יודעת שמצב מערכת הרווחה בארץ בכי רע. אני מכירה את המספרים ואת החסרים. ההבדל הוא, שאני בהחלט לא מסתכלת על המאקרו. אולי זה נובע מכך שאני, בעוונותי, אכן נערה צעירה (ולעיתים אפילו חייכנית, אבל אל תספר) ואולי זה בגלל העובדה שבניגוד לביתר"י, אני לא מאמינה ביכולתי לשנות את המערכת. אני *כן* מאמינה ביכולתי לעזור ל"ילד פה, ילד שם". עברתי ילדות מאושרת, ונעורים מלאים וממלאים. ברור לי, שאם לא הייתי נחשפת לדברים מסויימים, אם לא הייתי לוקחת חלק במסגרות מסויימות, אם לא היו גורמים לי להרגיש משמעותית ומלאת חשיבות, לא הייתי היום אותו האדם שאני. אז אם אני יכולה להעניק לאדם נוסף את התחשות האלו, למה שלא אנסה? אני מסכימה עם כך שיש דברים שהם תפקידה של המדינה. אני פשוט מאמינה שהם חשובים מדי בשביל לוותר עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש אחד טייל על שפת הים,היה זה בבוקרו של יום,לאחר ליל סערה,והחוף היה מלא באלפי ואולי רבבות כוכבי ים קטנים וגדולים, שנפלטו בלילה. האיש הבחין בחוף באדם נוסף,שהיה מתכופף מדי פעם,נוטל כוכב ים, ומשליך אותו חזרה אל המים.הוא התקרב אליו ואמר,מה זה משנה המאמץ הזה שלך? השמש עוד מעט תייבש את כולם, ולא תספיק לעזור אפילו לחלק קטנטן. האיש התכופף,הרים כוכב ים קטן ואמר:לכוכב ים הזה זה משנה,והשליך אותו הרחק למים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |