בתשובה לג'וד, 30/12/12 20:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שדידי אמר. ואם כבר אמרנו קאנט אז האמונה בקיום האל היא דבר מה יסודי כמו הרגשת ''אני קיים''. כשם שאדם חי כל חייו עם הוודאות של עצם קיומו, ישנה לאדם המאמין וודאות נוספת (חמקמקה יותר בהכרח) שמלווה אותו, והיא קיום השלם שמחוצה לו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שהוודאות הזאת (אמונה) נולדת עם האדם כמו וודאות ה"אני קיים" (גם היא בעצם לא וודאות, אבל נניח לזה כרגע). סביר הרבה יותר שהוודאות הזאת היא פשוט אמונה בסוג של סיפור שסיפרו לו (הוריו בד"כ) מספיק פעמים עד שהוא שוכנע באמיתותו. ולראייה יש קורלציה כמעט מוחלטת בין אמונתם של ילדים ושל הוריהם. ואם נוסיף לקלחת ילדים בודהיסטים1, שגדלים ללא אמונה בשום אל שהוא, נראה שטענת היסודיות הזאת של קאנט2 מתפוגגת כערפל. 1 יש כאלה קצת יותר מילדים יהודים, באיזה סדר גודל או שניים. 2 בקריאה שנייה של ההודעה שלך אני לא בטוח שייחסת אותה ישירות לקאנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עם ה"אני קיים" אני לא בטוח שנולדים. אולי הוא מתגנב אליך בין החודש השלישי לששי? במקרה שלי גיליתי את האמונה בהכנה לבר מצווה, והיא הייתה שם קודם לא יודע מאיזה גיל. ככל שהצלחתי להבין- דווקא אם לוקחים את הלוגיקה עד הסוף מגיעים ליש האחד הבלתי משתנה הפרמנידי, ומה שמפריע לקבל את הפתרון הלוגי הוא רשמי החושים. ב"אני קיים" והיש האלוהי מחויב המציאות טיפל דקארט, וקאנט המשיך את דרכו בנסיון מעניין לפתור את הסתירה בין רשמי החושים לחיוב הלוגי. שניהם דואליסטים ונוצרים דתיים שניסו לגשר בין הפיזי למטאפיזי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושניהם גדלו על ברכי התפיסה המונותיאיסטית הנוצרית. כבר נתתי קודם את הדוגמא הנגדית הבודהיסטית, שלא ענית עליה, ולידיעתך גם הם השקיעו לא מעט בלוגיקה. וניטפוק - מה בין היש האחד הבלתי משתנה והאל היהודי? יש אחד ובלתי משתנה לא יכול בהגדרתו לדרוש מצוות וקיומן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה הייתי צריך לענות בקשר לבודהיסטים? הבאת דוגמה נגדית של בודהיסטים שאין להם את האמונה הזאת, אבל לא טענתי שהאמונה היא אוניברסלית, רק ליסודיות ההרגשה של מי שכבר יש בו אמונה כזו. יכול להיות שחוסר האמונה שלהם יסודי באותה מידה, איני יודע. והלוגיקה לא קשורה לאמונה היסודית, היא מגיעה אחר כך בנסיון לבצע רציונליזציה. ובעניין הניטפוק- על כך הרחיב והעמיק הרמב"ם במורה נבוכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. אם כך, ההרגשה האינדיבידואלית של אדם מסוים לפיה האמונה היא יסודית זה דבר שקצת קשה לדון בו כמותית או לומר כמה הוא יסודי או לא. זה כמו שאני ארגיש - או לא - שהאמונה שהאדם הוא נזר הבריאה והאבולוציה היא הבל הבלים היא משהו יסודי. אוקי, אז אני מרגיש ככה, לא ברור לי איזה אמירה אוניברסלית יותר אפשר לומר על זה. ובאשר לרמב"ם, הוא אכן הרחיב והעמיק, אבל זה לא אומר שמה שהוא כתב מקובל במסדרונות היהדות האורתודוכסית, למשל ציטוטים נבחרים מויקי: בתקופת הרמב"ם: "היו שהחרימו ואף שרפו את ספריו, בטענה שיש בהם דברי כפירה. היו כאלו שביקרו את השפעתו היתרה של אריסטו והפילוסופיה היוונית בכלל, עליו ועל הגותו, והתנגדו לשיטת הרמב"ם של "שמע האמת ממי שאמרה". והיו שטענו שספר זה – והעיסוק בפילוסופיה בכלל – מחלישים את האמונה הדתית ואת המחויבות ההלכתית." ובתקופתנו: "יש הרואים סכנה במסרי הספר ובהיעזרותו במקורות שאינם מהעולם היהודי, ועל כן מגבילים מאוד את הלימוד בו. בין כותלי הישיבות החרדיות לא ניתן לרוב למצוא את הספר, ואף בישיבות הציוניות יש רבנים המגבילים את הלימוד בו לגיל או רמת השכלה מסוימת" זה אגב מתקשר לפתיל אחר מהימים האחרונים, העוסק בנסיון להגדרות קשיחות של "מהי היהדות" (או בפרט עד כמה האמירה "היהדות היא דת גזענית" תקפה). דעות כמו של הרמב"ם והפולמוס עליהם מחדד את הטענה שה"יהדות" איננה מהות מונוליתית ומוצקה אלא אוסף רב, ולפעמים סותר, של זרמים, אמונות והלכות. וזה נכון גם לדתות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. כל הזמן מנסים לערבב הגיון ואמונה וזה הולך מאוד קשה. לגבי מורה נבוכים והרמב"ם: זה אכן ספר יוצא דופן, והרמב"ם בהקדמה לספר סייג מאוד למי הוא מיועד1. הייתה הסתייגות גדולה מהספר בזמנו, כי הוא ממש ספר פילוסופיה שמתעמת עם אריסטו וה"מתכלמין" המוסלמים, אבל למרות ההסתייגויות מהפן הפילוסופי שלו הרמב"ם נשאר פוסק חשוב, אחד משלשה הפוסקים המרכזיים עליהם נשען השולחן ערוך. ליהדות האורתודוקסית יש את הגוף המונוליטי (תורה, משנה, גמרא, פוסקים, שולחן ערוך) ויש בה את הזרמים הנוכחיים: חסידים, ליטאים ודתיים לאומיים. למרות שנראה למתבונן מבחוץ כאילו רב השונה על הדומה ביניהם כולם מצייתים לקודקס ההלכתי המונוליטי בהבדלי גוונים דקים מן הדק. 1 תרגום קאפח: אלא מטרת המאמר הזה להעיר לאדם דתי, שכבר נקבע בלבו והושג בדעתו אמיתת תורתנו, והוא שלם בדתו ומידותיו, ועיין במדעי הפילוסופים וידע ענייניהם , ומשכו השכל האנושי(...) וישאר במבוכה והיסוס; |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יסלחו לי מרצים לשעבר שלי וחוקרי פילוסופיה אחרים על הבוטות, אבל צריך לומר זאת: פרמנידס, דקארט וקאנט פשוט טעו (בשלוש הטענות שאתה מאזכר כאן). לא נורא, קורה, רוב הטענות של רוב הפילוסופים מאז ועד היום שגויות (זה תמיד מתברר עשור-שניים, או פחות, אחרי שהם טוענים אותן, ומי שמבהיר זאת הוא תמיד פילוסוף אחר עם טיעון נגד, ולא משנה שגם הפילוסוף החדש בתורו טועה...). זה לא אומר שהם לא דגולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן להביא לי קישור למישהו או משהו שהצליח לשבור את הלוגיקה של פרמנידס. ככל שאני יודע הדבר היחיד שאמרו נגדו באלפיים וחמש מאות השנים האחרונות הוא "רואים ש..." בזמן שהוא טוען שידיעה אמתית של הממשות נתפסת באמצעות השכל בלבד, ללא שימוש בחושים. כל הפילוסופים שניסו להגיע להכרה שכלית של היקום, מסוקראטס עד דקארט, נתקעו ב"אני קיים" ולא הגיעו לשום מקום. האפשרות השניה ממנה ניסו כל הזמן לחמוק היתה הפרמנידית. בא שפינוזה ונתן ביטוי מודרני ליש הפרמנידי. גם שפינוזה טעה? אני קראתי ש"ההתחלה האמיתית של כל פילוסופיה היא בהליכה בעקבותיו של שפינוזה"1 1 אתר מטח מצטט את יוסף בן שלמה מצטט את היגל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...הוא טוען שידיעה אמתית של הממשות נתפסת באמצעות השכל בלבד, ללא שימוש בחושים." יצא לך לקרא, למשל, את אנתוניו דאמסיו? תגובה 56947 או דיון 1133 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודה בהכנעה שלא. מה לנוירולוג ולבריאת העולם? יצא לך לקרוא את "חץ הזמן ונקודת ארכימדס"? נראה לי יותר רלבנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוירולוג רלוונטי [מעט יותר מפילוסוף יווני עתיק] לעניין "ידיעה אמתית של הממשות נתפסת באמצעות השכל בלבד, ללא שימוש בחושים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל שמתחיל בתגובה 536849 הקישורים שנתתי לפתילים בתגובה 596947 רלבנטיים כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי מעט תטל"א, הלא כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם הרבה על תפיסת המציאות בעזרת השכל ואיך אני מבין את פרמנידס. אתה מוזמן לקשר לי במקביל למקומות בהם אתה מסביר איך אתה מבין את ידידנו הנוירולוג. הייתי גם שמח לשמוע את דעתו על מהות האלקטרון בדיון ההוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מוכן להגן על פרמנידס, בוא והסבר לי תחילה למה "ידיעה אמתית של הממשות נתפסת באמצעות השכל בלבד, ללא שימוש בחושים." על שפינוזה אני מהסס לומר שהוא טעה, רק בגלל שכשלמדתי אותו הצטייר לי שבמבט מהיום הוא not even wrong; הוא דורש הרבה פרשנות כדי להבין, במונחים שאנחנו חושבים בהם היום, מה הוא בכלל אומר (דיסקליימר: היה לי מרצה גרוע בקורס ההוא, ולא היתה לי ועדיין אין לי מוטיבציה להשלים את הפער בעצמי.) אבל אני אגייס חוצפה ואנחש שאם וכאשר אבין טענה משמעותית שלו אז אומר שהיא מוטעית. אם יש טענה שלו שאתה רוצה להגן גם עליה מפני יבחושים כמוני, הבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אם אתה מוכן להגן על פרמנידס, בוא והסבר לי תחילה למה "ידיעה אמתית של הממשות נתפסת באמצעות השכל בלבד, ללא שימוש בחושים." כי ידוע לנו שאת החושים שלנו ניתן להטעות ולהשלות. אלו מכשירי מדידה שמותאמים לשרידה מתוך תהליכים אבולוציוניים, ולא לצפייה אובייקטיבית. בכל הגישות הפילוסופיות להבנת המציאות חייבים לוותר על משהו כבד. פרמנידס מוותר לדעתי על פחות מהמטריאליסטים והדואליסטים תגובה 554197 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את השכל ניתן להטעות, זה קורה כל הזמן. הפרדוקסים של זנון, למשל, הטעו את השכל הקולקטיבי האנושי הרבה זמן. אבל אפילו אם השכל לא טועה, בלי החושים הוא יגיע למעט מאוד ידע. מעט מדי לטעמי. אני לא חושב שראוי לוותר לא על החושים ולא על השכל, אלא להשתמש בשניהם באופן מושכל וביקורתי. לא רבותא גדולה, אני לא חושב שאיזשהו אדם בעל תבונה מינימלית פעל אחרת אי פעם1; רק פילוסופים יכולים להגיע לפינות קיצוניות, וזה כי... השכל שלהם טעה. רוצה לתמצת לי (שוב?) או להפנות אותי לתגובה מסודרת, על מה לדעתך מוותרים המטריאליסטים? 1 עם שונות גדולה במידת המושכלות והביקורתיות, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 315534 סעיף 5. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |