בתשובה לאליהו גרייצר, 26/02/10 18:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק כעת התוודעתי לדיון הזה שמאיר סוגיות שפתחתי בתגובה 183456. אותי מעניין הקו שהשקתי אליו בפתיל שמתחיל בתגובה 185163. שם טענתי שאלקטרון וחתול הן מהויות שונות. האלקטרון הוא דבר מה מוגדר מאוד (הוא אינו יכול לאבד או לשנות מתכונותיו ועדיין להשאר אלקטרון) אך לא מוחשי, ואילו החתול מוגדר פחות (חתול קרח, אילם וחסר זנב עדיין יהיה חתול) אך מוחשי ביותר. הטענה שלך שהביטוי המתמטי של האלקטרון הוא הוא האלקטרון מפתה מאוד כי היא מקצינה את אי מוחשיותו של האלטרון, אך היא מתנגשת עם כמה הבנות שלי את היקום ואבקש הבהרות: - המתמטיקה אינה משתנה בזמן והיקום כן. אותו אלקטרון יכול להתנגש עם פוזיטרון ולהפוך לדבר מה שונה ואילו אותה הצגה בלתי פריקה של החבורה נותרת לעולם בעינה. יתרה מזאת, היקום מוגדר בזמן וככל הידוע לנו גם מוגבל בזמן (ישנו t=0 שהיקום מתחיל בו ולפניו לא היו בכלל אלקטרונים ופוטונים). המבנה המתמטי לא חל בזמן כלל. - המתמטיקה היא אידאה מופשטת. זה אמנם נס לא קטן שכל המאורעות ביקום מצייתים באורח עקבי למתמטיקה, אבל הרבה יותר קל לי להתיחס למתמטיקה כמצע ליקום, באנלוגיה כמו מערכת הפעלה שהיקום הוא תוכנה שרצה עליה תגובה 310809. - וכאן אולי ראוי לחזור להבדל המהותי בין החלקיק היסודי לבין המערכת המפוארת המכונה חתול: בעוד שהביטוי המתמטי של האלקטרון נותר תמיד זהה, הביטוי המתמטי של החתול הוא מעורפל, מסובך ומשתנה כל הזמן. אם קל יחסית לומר שהאלקטרון שקול לביטוי המתמטי שלו, קשה מאוד לומר זאת על החתול. יתרה מכך- ליצירה של באך ודאי ניתן לתת ביטוי מתמטי מדויק, אך המבנה המתמטי לא יהיה היצירה עצמה אלא תאור שלה. האזנה ליצירה של בך אינה שקולה להבנת המבנה המתמטי. אלו שני דברים שהמהות שלהם שונה. האחד יכול לתאר את השני או ליצג אותו אך זה אינו הופך אותם לזהים כפי שהציור אינו המצויר בכלל הייתי שמח לתגובתך לכל הפתיל ההוא כולל ההסתעפות בתגובה 321684 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"המתמטיקה אינה משתנה בזמן והיקום כן" המונח "יקום" המופיע במאמר אינו מתייחס רק ל"כל המקומות ברגע זה". (אגב, מתורת היחסות הפרטית אנו יודעים ש"רגע זה" הינו פיקציה של האינטואיציה.) הכוונה היא לכל המקומות בכל זמן - כפי שנהוג בקוסמולוגיה יחסותית. המכלול הזה אינו משתנה. "אלקטרון יכול להתנגש עם פוזיטרון ולהפוך לדבר מה שונה" האלקטרון הנ"ל אינו משתנה - הוא פשוט ממוקם בקואורדינטות מקום וזמן מסויימות. באזורי מקום וזמן אחרים ישנם אלקטרונים (או חלקיקים כלשהם) אחרים. "המבנה המתמטי לא חל בזמן כלל" אכן - זהו הזמן שחל במבנה המתמטי. אם ישנן שאלות נוספות, אשמח לענות עליהן, אבל אני מעדיף לעשות זאת כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתיחס לאיזה יקום ארבע מימדי שהוא בלוק פרמנידי שאינו משתנה, האם הוא דטרמיניסטי לחלוטין? ואם כן כיצד מתבטא בו כל הענף המתמטי של סטטיסטיקה והסתברות? וכיצד אתה מתיחס לחלק השני של התגובה שלי שעסק במהויות השונות של הדגם והמודגם. האם היצירה של בך היא מתמטיקה בלבד או שהמתמטיקה רק מתארת אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן פרמנידי ודטרמיניסטי (אגב, בניגוד לפרשנות קופנהגן של תורת הקוואנטים). באשר לסטטיסטיקה והסתברות, להבנתי אלו הן תורות המשמשות להתמודדות עם חוסר וגודש של מידע, כך שהשאלה אינה לגמרי ברורה לי. לגבי יצירה של בך, התוצר הסופי הוא אכן מבנה מתמטי (נסה לבנות מן הסרט רצועה "פרמנידית" הכוללת את כל היצירה בשלמותה, על כל 1300~ הפריימים שלה). אבל אם כוונתך לאופן בו נחווית היצירה, או לתהליך יצירתה - קטונתי וקצרה היריעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקום פרמנידי דטרמיניסטי הכל קבוע ואין דבר אקראי או "שהיה לכאורה יכול לקרות אחרת". עולות קושיות 1. אין תכלית. מה הטעם בחתירה למטרה כאשר כל בחירה היא אשליה? 2. אין יצירה. באך לא המציא דבר אלא פעל על פי התסריט. 3. המתמטיקה כלל אינה נמצאת בו- זה שאנחנו מתארים את ההתרחשויות באמצעות כללים מתמטיים לא מכניס את הכללים המתמטיים לעולם הפיזי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את 3 לא הבנתי, אבל בנוגע ל-1 ו-2, אלו בעיות שעולות גם בתורות הרבה פחות רדיקליות מזו הגרייצרית (אם כי לא קונצנזואליות) - אלו ש"רק" מניחות שכל העולם שלנו, כולל התרחשויותינו הנפשיות, בבסיסן אינן אלא פעולות "עוורות" של חלקיקים תת אטומיים. יש התמודדיות שונות עם בעיות אלו. זו החביבה עלי אומרת שתכלית, בחירה ויצירה הם מושגים "מסדר גבוה" שמתקיימים על גבי הרובד הפיזיקלי הבסיסי, בערך כמו שולחן. לפרטים, תגובה 466941. התשובה הזו טובה גם עבור התורה הגרייצרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין התכלית - יקום הבלוק אינו בר שינוי. הוא פרמנידי ולכן בכל תכלית שאתה בוחר לך לא היית יכול לכאורה לבחור אחרת כי הכל כתוב מראש (העתיד והעבר דטרמיניסטיים קבועים סגורים וחתומים). אם הכל כפוי מראש היכן הבחירה החפשית והיכן התכלית? לעניין 3. המתמטיקה אינה נמצאת ביקום הפיסי הפרמנידי ה(נגיד לשם הפישוט) 4 ממדי. המתמטיקה היא מבנה לוגי. המספרים 0 ו 1 הם תאור של יש פיסי והעדרו אבל הם עצמם אינם יש פיסי. אני מדבר על המושג 1 ולא הספרה הכתובה שהיא סימול שלו. היקום מתנהג על פי חוקיות שיש לה ביטוי מתמטי אבל החוקיות הזו אינה חלק מהיש הפיזי כלל. זה שכדורי הביליארד מתגלגלים תוך ציות לנוסחאות תנועה לא הופך את הנוסחאות הללו לחלק מהכדורים, להיפך. ליקום הבלוק הפרמנידי אין צורך בחוקי הפיסיקה או חוקיות בכלל. הוא יכול להיות כמו גוש בשר במקפיא. זה שישנה בכלל חוקיות מרמז על כך שהיא נמצאת ביסוד היקום הפיזי, כמעין מערכת הפעלה שהיקום הפיזי פועל עליה. תכל'ס- מי שמציג את יקום הבלוק הפרמנידי כ"זה כל היש" אינו מאפשר קיום המתמטיקה או חוקיות בכלל. פי הוא יחס קבוע בין הקף המעגל לקטרו אבל פי עצמו לא נמצא ביקום הפיסי כלל, ואם היקום הפיזי הוא כל היש אז פי לא אמור להתקיים. אבל היקום זקוק לפי כדי להתקיים באפיוניו הנוכחיים, אז היכן נמצא פי? פי אינו נמצא. הוא אידאה שאינה מוגדרת בתוך ארבעת המימדים. אין לאידאה מקום וזמן, אבל תסכים איתי שיש דבר כזה פי. לכן לא מקובלת עלי ההצגה של יקום הבלוק כ"כל היש". אני מקווה שהצלחתי להסביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היקום מתנהג על פי חוקיות שיש לה ביטוי מתמטי אבל החוקיות הזו אינה חלק מהיש הפיזי כלל" - אם אתה יוצא מהמשפט הזה ברור שאתה מגיע בקלות לשלילת התיזה שמובאת המאמר, שהיא בדיוק ההיפך מהמשפט המצוטט. "המספרים 0 ו 1 הם תאור של יש פיסי והעדרו אבל הם עצמם אינם יש פיסי." - שוב, אתה מבטא את הדיעה (המקובלת, האינטואיטיבית, ה"ברורה מאליה") שהמאמר מנסה להפריך. "פי אינו נמצא. הוא אידאה" - בדיוק להיפך! פי נמצא משום שהוא אידיאה. מי שאינו "נמצא" במובן האינטואיטיבי של "נמצא" הם אני ואתה. לא קל לעיכול, העסק הזה. הוא לוקח את עולם האידיאות של אפלטון צעד אחד קדימה ואומר שלא רק שהוא קיים, הוא היחיד שקיים וכל היתר אינו אלא אשליה (שגם היא אינה אלא מבנה מתמטי). והערה לסיום: היקום כבלוק קרח, כפי שירדן כבר אמר לך, מופיע גם בתיאור הרבה פחות מהפכני של העולם. למעשה זאת הגישה המקובלת על רוב הפיזיקאים (אני חושב. אין סימוכין) לפחות מאז איינשטיין אם לא מאז ניוטון. המכתב המפורסם של איינשטיין לאלמנת חברו בסו מבטא את זה. ________________ שכ"ג שולח הודעה בלי שהוא עצמו מבין אפילו רעיון אחד ממנה. נראה לי שזה שיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
__________ מאחר ולפי תיזת המאמר הרעיונות "נמצאים" וקיימים הרבה יותר מהשכ"ג עצמו, הרי אין בכך כל בעייה. נהפוך הוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני, אחרי שהפכתי והפכתי בכל האפשרויות, הגעתי למסקנה הפרמנידית, אלא שאני מסרב משיקולים (אסתטיים? הומניים? דתיים?) לקבל את היקום המכניסטי כ"יש" כולו. את הגישה שלי אפשר למצוא בתגובות שקישרתי מתגובה 596947 ובתגובה 554197 מאותו מאמר אלמותי שלך אני חושב שהבדל הגישה ביני לבין המאמר הנוכחי מתמצה במסקנה 4. שלו: 4. ככל הידוע לנו, היקום הוא מבנה, הנוצר מפתרונותיה של מערכת עקבית של אילוצים מתמטיים. זו גם בערך המסקנה שלי ולא "היקום הוא פתרונות של מערכת עקבית של אילוצים מתמטיים". כל עוד מניחים את הראשון יש מקום לכל ריבוי הפנים השפינוציסטי, אם מניחים את השני אנחנו נמצאים ביקום נורא משעמם. יקום הבלוק ככל שאני יודע הוא אכן ההנחה המקובלת על פיסיקאים (קוסמולוגים) והחלק המסקרן אותם הוא חץ הזמן- אם כבר בלוק למה יש לו גרדיאנט של אנטרופיה ואינו סימטרי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר בלוק למה יש לו גרדיאנט של אנטרופיה ואינו סימטרי"" - כי יש לו התחלה, והוא התחיל ממצב של אנטרופיה נמוכה. עכש"י זה ההסבר היחיד לחץ הזמן. אבל למה שיהיה סימטרי (בזמן) בכלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זה מה שמענין. יש מצב התחלתי (בדיעבד קוראים לו התחלתי, בגלל חץ הזמן) שהוא מאוד מאוד לא סביר. ההסתברות למצבי אנטרופיה גבוהה היא גבוהה לאין שיעור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המודל האינפלציוני מסביר את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מסביר מדוע נקודת המוצא של המפץ הגדול קיימת בכלל? כיצד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש"ז: 1.הוא מסביר למה היקום הנצפה היה בעל אינפלציה נמוכה אחרי התהליך האינפלציוני. 2.הוא לא אומר כלום על המפץ הגדול עצמו (אם כי, עכש"ז^2, יש גם איזה מודל לפיו "מפצים גדולים" הם חלק מהעולם האינפלציוני, כלומר קורים אחריו ויוצרים עולמות חדשים, וחוזר חלילה). אולי כדאי שהלפיד יעבור לידיו של פיזיקאי עם ידע בקוסמולוגיה במקום שאני אמשיך לשפוך את קטעי הזכרון המבולבלים שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לתכלית - גם ללא הנטען במאמר, כיצד יש בקיומו של הצורך האנושי במשמעות כדי לגזור את קיומה של תכלית חיצונית? באשר לאפשרות הבחירה - גם ללא הנטען במאמר, מדובר באשליה, כמתואר בדיון 2220. בעניין באך - אכן. האם יש בכך כדי לגרוע מן היופי והמורכבות אליהם היה באך מסוגל, או מהנאתנו מאלו? באשר למתמטיקה - כפי שמתואר במאמר, לא במקרה התברר לאחר אלפי שנים ושיטות שדווקא מלכת המדעים היא האמצעי המדוייק לשיקוף וניבוי העולם הפיסי. עוד קודם לשימוש האנושי בה להבנת הטבע, המתמטיקה היא עצם מהותו של היש הפיסיקלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני אגיד לך, כשמדובר על יקום הבלוק הדטרמיניסטי אני נשאר עם תחושה של "וזה הכל?" אם אכן זה כל היש אז באמת אין בחירה ואין תכלית. אבל מבחינתי עצם קיום המתמטיקה מוכיח את ההיפך. יקום בלוק דטרמיניסטי אינו זקוק למתמטיקה, או לוגיקה כדי להתקיים. לדעתי מעשה היצירה הוא אמיתי ואינו בר ניבוי מתמטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם האחרונה שהצצתי לקופסה, אפילו קיטוב של פוטון אחד לא היה בר-ניבוי מתימטי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |