 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלוש שנים עברו, וגמרתי סוף סוף לקרוא את Freedom Evolves של דניאל דנט (למי תודה, למי ברכה? לי. ג.-ברכה! וסליחה על האיטיות). אני חושב שהוא מציג את העניין בצורה מזהירה, ומשכנע מאוד בתזה הקומפטביליסטית: הנפש היא פיזיקלית, וחיה על "חומרה" דטרמיניסטית לצורך הענייין (ליתר דיוק, לא משנה אם העולם הפיזיקלי הוא דטרמיניסטי או אקראי), וזה לא מפריע לה - ההפך! - להיות חופשית, לרצות רצון חופשי, ולבחור בחירות חופשיות. והרצון החופשי הזה הוא בהחלט כן הרצון החופשי שעליו דיברו הפילוסופים לפני היות הפיזיקליזם, במלוא הדרו, והוא בהחלט מהווה בסיס חזק למוסר כפי שאנו מכירים אותו. השינוי שהפיזיקליזם דורש מהאינטואיציה הטרום-פיזיקליסטית הנפוצה הוא באמת מזערי, ככל שהדבר נוגע לחופש הזה. על הדרך דנט מתמודד גם עם הניסויים של ליבט, עם הניסיון של אחד קיין לבסס רצון חופשי על אקראיות קוונטית, ועוד. בדיון הזה קצת אני, ויותר ממני אייל מולד(ר), כבר הבענו את התזה, אבל בוודאי לא בלהט של דנט, ואני רוצה לנסות להשלים את החסר. בינתיים אני אסתפק בשני עניינים, שאולי יהיו רמז להלך המחשבה הדנטי. באיזושהי תגובה כאן אמרת על "הסוג הזה של רצון חופשי" שלחתול שלך יש כזה באותה מידה. על כך יגיד דנט, אני חושב: לחתול שלך בהחלט יש רצון חופשי ובחירה חופשית, אבל הרבה פחות מאשר לך. החופש הוא לא הכל-או-כלום. לחד-תאי שיכול לנוע בכיוון האור כבר יש איזה פרוטו-חופש שאין לבועת אוויר שעולה למעלה באוקיינוס: היכולת שלו לשרוד לנוכח לחצי הסביבה היא כבר הצעד הראשון בהפיכת הבלתי-נמנע לנמנע (דנט משתעשע הרבה במילה evitable), ומה שנותן לו את היתרון על-פני הבועה הוא התכנון (של האבולוציה) והפעולה למען תכלית. לחתול כבר יש יכולת לשקול כמה אופני פעולה, לחזות את העתיד הקרוב, ולבחור (איך אחרת תקרא לדבר הזה?) באופן פעולה מסוים, שיקדם את מטרותיו. אתה יכול יותר: אתה יכול לחזות השפעות של הבחירה שלך על העתיד הרחוק, על בחירותיהם של אחרים, על רצונותיהם של אחרים ועל רצונותיך שלך. היכולת שלך להנדס את העתיד שלך ושל אחרים היא עצומה. ומה זה אם לא חופש? ועכשיו, מה נאמר על טיעון השלישי הנמנע שלך מהמאמר? אתה מעמיד זו מול זו בחירה דטרמיניסטית, בחירה אקראית ובחירה חופשית. אבל הייחוסים האלו הם תלויי רמת הסתכלות. בוא נתרכז בשני סוגי הבחירה הראשונים, שאותם לטענתך אתה מבין. נניח תוכנת שחמט שבמצב נתון בודקת מאה מהלכים אפשריים, נותנת לכל אחד ציון , כמו שתוכנות שחמט יודעות לעשות, בוחרת את העשרה בעלי הציון הגבוה ביותר, ומגרילה אחד מתוכם בהתסברות שווה. מה דעתך על הבחירה הראשונה (של העשרה) - דטרמיניסטית או אקראית? היא התבססה על אלגוריתם מוכתב, שבהינתן קלט נתון (מצב הלוח) יש לו פלט אחד ויחיד. אבל המימוש רץ על חומרה שאם חופרים מספיק עמוק לפיזיקה שלה, מגיעים לאפקטים קוונטיים אקראיים. האם זה צריך לשנות את התשובה? ומה דעתך על הבחירה השנייה (של המהלך האחד מבין העשרה)? מבחינת המתכנת זה אקראי - אבל הוא השתמש בפונקציית ספרייה שאולי היא רק פסאודו-אקראית, ונותנת תמיד את אותו מספר בפעם המאה שקוראים לה. ומה אם האתחול של הפונקציה האקראית תלוי בשעה שבה לחצנו אנטר לתחילת הריצה? אם אנחנו רוצים להבין משהו על התוכנה (היכן נקודות החוזק ונקודות החולשה שלה? אילו שחקנים אחרים היא תנצח, ובאילו נסיבות), האם ההבחנות האלו משנות? היקום הפיזיקלי הוא אולי דטרמיניסטי ואולי אקראי, אבל אין לזה קשר לשום דבר שמעניין אותנו בנוגע לתוכניות שחמט: ממילא אנחנו יודעים להנדס אקראיות על מצע דטרמיניסטי, ודטרמיניזם על מצע אקראי, ואנחנו עושים את הדברים האלה כמה פעמים הלוך וחזור בדרך מהחלקיקים הקוונטיים אל תוכנת השחמט. במערכות מהונדסות (ובעצם גם במערכות פיזיקליות סתם), תהליך יכול להיות דטרמיניסטי בחלק מהרמות ואקראי ברמות אחרות. אבל יותר מזה: לפעמים הייחוס "דטרמיניסטי" או "אקראי" תלוי לא ברמת ההסתכלות, אלא בזווית ההסתכלות: בבחירה השנייה של התוכנה, אתה יכול לראות את המספר האקראי כחלק מתהליך הבחירה, ואז תאמר אולי שהבחירה אקראית, אבל באותה מידה אתה יכול לראות אותו כקלט, כמו מצב הלוח - ואז *הבחירה* היא דטרמיניסטית. באותו אופן, אין סיבה שתהליך שהוא דטרמיניסטי ואקראי (תלוי איך מסתכלים) לא יהיה גם דבר שלישי (מעוד זווית הסתכלות). אם נבחן בחירה אנושית טיפוסית - התלבתטי ארוכות בין לזלול את השוקולד או לשמור על הדיאטה, ובצער מה ויתרתי על השוקולד - אז נכון, ההכרעה נפלה לפי תהליכים דטרימינסטיים-כנראה במערכת העצבים (מדען מוח גאון במידה דמיונית שהיה בוחן את מצב הנוירונים שלי כשראיתי את השוקולד היה מגיע למסקנה ודאית שאוותר), והתהליכים האלה מבוססים על תהליכים פיזיקליים אקראיים-כנראה (בהסתברות אחד לזיליון כל האלקטרונים היו מסתחררים ימינה, והייתי בוחר לזלול) אבל כל זה לא רלוונטי למה שלרוב מעניין אותנו בנוגע לבחירות כאלו (כל הכבוד לי, הפגנתי כוח רצון ובגרות!). מה שיותר סביר שיעניין אותנו, מחוץ לדיונים פילוסופיים, הוא למשל שיפוט מוסרי (הערכה), או חקירה פסיכולוגית. מבחינות כאלו, נכון ותקף לומר ש*יכולתי* לבחור אחרת (כלומר, הבחירה לא דטרמיניסטית), והבחירה שלי היתה בעלת משמעות עבורי, ומכוונת (לא אקראית). במאמר מוסגר, האפיון של בחירה כחופשית אכן מדגיש את היותה לא דטרמיניסטית ולא אקראית, אבל לא הייתי קופץ על זה כ*הגדרה* טובה לבחירה חופשית - ייתכן שיש טעם לדבר על סוגי בחירה אחרים פרט לשלושה האלו. מה נאמר, למשל, על תוכנת שחמט שבמצב נתון בחרה במהלך טפשי למדי בגלל באג בתכנות? אז מה תהיה התשובה לשאלתך, איך בוחרים באופן חופשי? טוב, אם מקבלים את מסגרת הדיון שניסיתי לשרטט כאן, השאלה כבר מאבדת מעוקצה. בנה מערכת, בנה לה תכלית, בנה לה נקודות שבהן היא יכולה לעשות כמה דברים, בנה לה מנגנון שמכריע בין הדברים, בנה את ההחלטה כך שהיא תתבסס על ניסיון לקידום התכלית. הנה לך בחירה חופשית. היא יכולה להיות יותר חופשית או פחות חופשית: ככל שההחלטה מחושבת בתהליך משוכלל יותר, שלוקח בחשבון יותר גורמים, ויש יותר אפשרויות, כך יהיה מתבקש יותר לומר "היא היתה יכולה לבחור אחרת", ולתאר את המערכת כלא-דטרמיניסטית. הנה נקודה יפה של דנט שרמזתי לה קודם ב"ההפך" המסתורי: הדטרמיניזם של המצע ושל הסביבה הוא לא אויב של החופש, הוא ידיד שלו - הוא מה שמאפשר למערכת לחזות בהצלחה את מה שיקרה בכל בחירה, ומאפשר לבחירה להיות משמעותית. כפי שחזרת ואמרת במאמר ובדיון, כשהציעו לך כל מיני הסברים "שֵדיים" לבחירה החופשית, אתה רוצה משהו שתוכל לחקור אותו, לומר עליו משהו מעניין, ולא רק לנפנף בידיך. אבל דווקא ההתייחסויות לבחירות אנושיות משמעותיות כתהליכים דטרמיניסטיים או אקראיים, בגלל שהן מבוססות על מצע פיזיקלי, הן כאלו שלא משאירות לך אלא לנפנף בידיך - זה נכון, אבל אי-אפשר להתקדם מזה לשום מקום. כדי שתוכל לחקור את הבחירה ולומר עליה משהו מעניין, אתה נדרש לזווית ההסתכלות האנושית, זו שבה מדובר בבחירה לא דטרמיניסטית ולא אקראית - חופשית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק, בדיוק היום חשבתי על המאמר הזה. אני מסכים עם דבריך. הייתי תורם עוד כמה נקודות אבל אני בגמילה מהאתר - דבר שלכשעצמו מהווה ראיה לקיומה של בחירה חופשית :) אגב, איך הספר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר נהדר, גם באיכות הטיעונים וגם בכתיבה. לא מושלם; מבחינת כתיבה, הוא נכנס פה ושם לניסוחים מתנצחים מדי. יכול להיות גם שהפרק-שניים האחרונים (הוא מדבר על איך צריכה לעבוד החברה כך שתתמוך בחופש, ועל עוד כל מיני דברים שאני בקושי זוכר) קצת פחות בהירים ומסודרים, או שאולי רק אני הייתי פחות מרוכז. אבל אלו זוטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עורך דין (ולא חרדי) אבל... למרות שאני מאוד רוצה לא להסכים עם השכ"ג (אבל נכשל בכך שוב ושוב), אני חושב שהוא כבר התיחס בדיון לנקודות שאתה מעלה. הוא כבר הסכים שלצורך אמירת דברים מעניינים ולמען התקדמות מחקרית זה מאוד שימושי, נחוץ ואפילו בלתי נמנע לנתח את המערכות מ"עוד זוויות הסתכלות". כולל "זוויות הסתכלות" שמשתמשות ב"רצון חופשי". למרות זאת, הנחת המצע המכניסטי של העולם היא כן "אויב" של החופש כאשר מנסים לטעון את קיומו של אותו חופש ברמה האונטולוגית ולא רק כעוד מושג מופשט ושימושי (ואז מגיעים לסתירה). אם אנחנו מאפיינים מערכת מורכבת (שבבסיסה היא מכניסטית בדיוק כמו כל דבר אחר ביקום) ש"יכולה לבחור אחרת" כחופשית, משום שעוזר לנו לחקור באמצעות מושגים מופשטים יותר, אני לא חושב שהשכ"ג יביע התנגדות. לדעתי, הברירות הפילוסופיות שנשארו לנו הן רק או להניח את ההנחה האונטולוגית שמצעו של היקום הוא המצע המכניסטי (יהיה זה דטרמניסטי או לא, זה לא משנה) ולהתיחס אל המושג "חופש" כאל מושג שימושי מופשט (אך לא יותר מכך) או לא להניח כלל את ההנחה המכניסטית (אלא להתיחס אליה כאל עוד נקודת הסתכלות שימושית שעוזרת לנו להסביר תופעות). כל ברירה מן השתיים (אני מחזיק בראשונה ברוב ימי השבוע, בשניה בימים שמתחלקים בשלוש ללא שארית) משאירה אותי מסכים עם טענתו של השכ"ג וזה ממש מצער אותי. עזרה תתקבל בברכה :0). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח מה ההבחנה בין מוגשים שימושיים מופשים לבין אונטולוגיה, משהו שקיים *באמת*. שולחן הוא מושג שימושי מופשט, או קיים באמת? וגרביטציה? ובחירה? (השוטה כן מקבל בחירה, רק לא חופשית). כהצעת נגד, אני מציע שכל הפשטה שהיא שימושית מספיק, שלא יוצרת סתירות, שקשה להבין דברים בלעדיה, תיחשב לקיימת (ועכשיו אפשר לשלוף את גמביט המילה המומצאת: אם אתה לא רוצה, אז נקרא לזה "כיימת", ונמשיך אותו דבר, וגו'). אני חושב שאתה אולי תסכים לזה, אבל תאמר (בעצם, אמרת) שהרצון החופשי, כהפשטה שימושית מספיק, סותר את התזה המכניסטית. בוא נדבר על זה - היכן בדיוק הסתירה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתירה היא בדיוק במקום בו השוטה הצביע עליו. ברגע שאתה מקבל את ההנחה המכניסטית, זה לא משנה מה מידת ההפשטה שאתה מבצע למציאות. אתה אפילו יכול לא להניח את הידע המקובל היום בפיזיקה, ביולוגיה וכימיה ולהתיחס אל הרצון/תודעה כאל דבר שניתן לתאר במושגים מופשטים ללא ביצוע רדוקציה אל המכונה החלקיקית/פיזיקלית שאנחנו מכירים. אתה אפילו יכול להרחיק לכת ולהשתמש בתאורים דואליסטיים ולהפריד את הנפש מהגוף. לא חשוב עד כמה נרחיק לכת במידת ההפשטה נשאר עם אותה הבעיה של התאור המכניסטי - אין שום אלמנט של חופש או משמעות של חופש בתאור מכניסטי (יהיה זה דטרמניסטי או לא דטרמניסטי). אם אתה לא מציע מנגנון (יהיה זה באיזו רמת הפשטה שתרצה) אז אינך עוסק בתאור מכניסטי. אם הצעת מנגנון, בעצם תארת מכונה שהיא לא יותר משרשראות (יהיו אלה סבוכות ככל שתרצה) של סיבות ותוצאות שנובעות מהן. ביולוגים, זאולוגים או בוטניקאים(?) יכולים להתעלם לפעמים (פחות ופחות ככל שעובר הזמן) מהרמה החלקיקית של האורגניזמים אותם הם חוקרים, אבל גם התאורים המופשטים שלהם (בהם מקבלים "ישים" מופשטים יותר כגון אברי גוף וכו') אמורים להיות תאורים מכניסטיים לכל דבר. אנחנו נשארים עם מכונות טיורינג (נטולות חופש) בכל רמה של הפשטה, ברגע שאנחנו מנסים לתת הסבר מכניסטי לתופעות. בקיצור, לדעתי דעתו של השכ"ג היא מקרה פרטי של טענה כללית יותר שאומרת שאין בכלל משמעות לחופש בתאור מכניסטי (בלי קשר לתודעה או רצון). המשמעות היחידה שיכולה להיות למילה היא "חופש" - מספר תוצאות אפשריות לאותה הסיבה (אבל זה בסה"כ אי דטרמניזם - שום דבר שתומך בתזת חופשיות הבחירה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מוכן לומר על "ג'וניור" - תוכנת מחשב מוצלחת למשחק שחמט - שהיא "טובה בשחמט"? אפשר לתאר אותה - בוא ניקח ריצה שלה על חומרה נתונה - כרצף של זרמים חשמליים במעגלים. בזרמים חשמליים שזורמים במעגלים אין שום דבר שסביר לקרוא לו "טוב בשחמט" - הכל אוסף צעדים טפשים ועוורים לחלוטין. אם אתה מסכים שג'וניור אינה "טובה בשחמט", חוששני שאימצת דרך לא מוצלחת להסתכל על העולם. אני יכול לנסות לנמק יותר, אבל יש טעם רק אם זה אכן הכיוון שאתה בוחר בו. אם אתה חושב שכן נכון לומר שג'וניור טובה בשחמט, מה דעתך על הטענה שלמהלך נתון שביצעה התוכנה יש *תכלית* (למרות שלשום אלקטרון שזז מנקודה א' ל-ב' כדי להגשים את המהלך לא היתה תכלית)? אם שרשרת פעולות מכניסטית יכולה להיות מתוארת נכונה כטובה בשחמט, וכבעלת תכלית, למה לא כבעלת חופש? מה בחוויית החופש האינטואיטיבית שלנו, שעליה אנחנו מבססים את מושג החופש, סותר את האפשרות שהיא בנויה על מנגנון מכניסטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שהבטחתי לסתום עד שאקרא את הספר, אבל זה מה שהפריע לי גם בתחילת הספר המדובר וגם באחד הויכוחים הקדומים שלי עם ניצה (ומאוחר יותר עם אחרים): מאחר וה"תכלית" עצמה כפויה על התכנית המדוברת, צריך להזהר כשמתייחסים אליה. אין בה שום רע כמושג שעוזר לפשט1 את ההסתכלות בנסיבות מסויימות, אבל כשדנים בה עצמה צריך לזכור על מה הויכוח. אני טוען שהתכלית עצמה כפויה2 על בעליה, בדיוק כשם שהמסע פ-ד7 כפוי על ג'וניור שלנו. אדרבא, אני מאתגר אותך להמשיך את האנלוגיה לא רק לכיוון של "טובה בשחמט" אלא לכיוון הרצון החופשי. זה בהחלט מועיל לפעמים להסתכל על ג'וניור דרך עיני התכלית: התכלית שלו היא לנצח במשחק, ובשביל להשיג אותה הוא יודע לבנות לעצמו תסריטים שונים של העתיד בנוסח "אם אכה את הצריח המאניאק ממול יכול לקדם את הרגלי החופשי שלו, ולעומת זאת אם אגן על הרגלי המותקף...", ג'וניור יודע - או יידע עוד מעט - לקחת בחשבון גם את התכונות של השחקן שמולו ולשנות בהתאם את האיסטרטגיה ("נגד ירדן לא כדאי לפתוח בסיציליאנית, זאת המומחיות שלו"), ובהרבה מקרים ג'וניור אינו ניתן לחיזוי. ממש איש קטן! לפעמים נוח להסתכל על כל זה כאילו ג'וניור באמת רוצה לנצח, אבל אנחנו לא מסיקים מההסתכלות הזאת שום מסקנות מרחיקות לכת לגבי החופש של ג'וניור, מאחר ואנחנו יודעים היטב מה באמת קורה שם, ובייחוד ערים לכך שה"תכלית" של ג'וניור הוכתבה לו. הטענה שלי, אם יש צורך לחזור עליה, היא שבדיוק אותה לוגיקה תקפה לגבי התכלית, ליתר דיוק התכליות, האנושיות. מכל התכליות בעולם אתה צריך לבחור את אוסף התכליות שאותן אתה רוצה לממש, והבחירה הזאת עצמה אינה יכולה להיות חופשית מהסיבה שנטחנה כאן עד עילפון. הרעיון ש"תכלית" מכניסה למשחק איזה גורם בסיסי חדש הוא בעיני פשוט שגוי. אף אחד לא יטיל על ג'וניור אשמה מוסרית אם התכלית שבחרו עבורו מתכנתיו אינה נראית הולמת ("אם אתה משחק נגד שכ"ג על מליון דולר, תן לו לנצח"), ואם ג'וניור לא אחראי לתכלית שלו, למה מוישל'ה כן? _________ 1- יש קשר שורשי בין "להפשיט" ל"לפשט", כמו שניסיתי בשעתי להסביר להרבה נשים שסיבכו לי את החיים. לומשנה. 2- במובן הרחב, כלומר בזה שלוקח בחשבון את האפשרות של בחירה אקראית וקורא גם לה "כפויה" כדי לא לסרבל את הנאמר3 3- אלא שהוא משלם על כך בהערות רגל שמסרבלות את הכל לא פחות4 4- ביחוד אם לא מתגברים על המנהג הנלוז של שרשור הודעות רגל להודעות רגל5 5- וכו' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, לא אמרתי שתכלית היא תנאי מספיק לחופש. תכלית היא כן תנאי הכרחי לחופש, פשוט כי בהבנה שלנו מה פירוש המושג "חופש", בהקשר האנושי המעניין, התכלית היא מרכיב קריטי. כשדיברתי על תכלית בהקשר של ג'וניור זה היה רק בהקשר הטיעון, שגם הוא נטחן לעייפה, שהיעדרו של X ברמת הפיזיקה לא שולל היעדרו של X ברמת המערכת הגדולה המבוססת על פיזיקה. אני אחזור על אחד העקרונות החשובים שדנט דוחף בספר: חופש הוא סקאלה, לא משתנה של כן-או-לא. אני מניח שלג'וניור יש מידה של חופש בבחירת המהלך, לפחות אם יש הקשר שבו אנו יכולים לומר "הוא היה יכול גם לבחור צ-ג8 באותו מצב (אילו...)" - אני לא יודע אילו מה, אז זה קצת קשה, ובאמת תלוי הקשר, ובאמת השאלה היא מה אנו רוצים להסיק מהחופש הזה. בכל מקרה, זו מידה מגוחכת של חופש בהשוואה אלינו, בין השאר כי כדבריך, הוא לא חופשי לבחור את התכלית "לנצח בשחמט". אבל הסיבה שבגללה התכלית כפויה עליו לא מתקיימת עבורנו. הסיבה שהתכלית כפויה עליו היא לא "כי ככה זזים האלקטרונים אצלו" - כלומר, מבחינה מסוימת זה נכון, אבל זו בחינה מאוד מוגבלת. שינוי זעיר בתנועת האלקטרונים, שכשלעצמו היה נראה לנו חסר כל עניין, היה מקלקל את התכלית הזו לחלוטין. הקשר בין תזוזת האלקטורנים לתכלית עובר דרך כמה עשרות רמות וסדרי גודל , בצורה כה מסובכת שאין לנו שום יכולת לעקוב אחריה, ושום דרך לחקור אותה (והרי זה מה שאתה מבקש!). סיבה משמעותית יותר לכך שהתכלית כפויה על ג'וניור היא שכך תוכנן האלגוריתם שלו: בושינסקי ובאן תכנתו אותו לתכלית הזו, ו*מעולם לא הוכנסה בו שום יכולת לבחור תכלית אחרת*, או בכלל לשקול את התכלית. אנחנו, לעומת זאת, כן שוקלים כל מיני תכליות, וכן בוחרים ביניהן, למשל כדי לקדם תכליות-על. זה מה שמזכה אותנו בתואר "חופשיים" בבחירת התכליות, והמעשים, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוריי, הוריי! (ר' צרויה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואני עצמי עוד לא קראתי את הספר המדובר מעבר לשני הפרקים הראשונים (בוז גדול לשכ"ג!) אשמור את זכות התגובה למועד מאוחר יותר. מכל מקום, אני שמח שנהנית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |