 |
|
 |
||
|
||||
 |
דחיית היוזמה הסעודית. היה אפשר לאלץ את הפלסטינים לקבל הסכם קבע עם לגיטימציה שאין שום דרך אחרת להשיג אותה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לאלץ עם לוותר על זכויותיו הטבעיות באמצעות השליחים המרכזיים של האימפריאליזם האמריקאי במזה''ת. ע''ע ''הסכם לונדון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אילו זכויות טבעיות, לדעתך, היו נאלצים הפלסטינים לוותר לו התקבלה היוזמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, בתור יוזמה של הליגה הערבית היא נתמכה על ידי מדינות שהן, או היו, במובהק לא פרו-אמריקאיות, כמו סוריה ועירק. זה בדיוק מה שהיה יכול לתת לה קונסנזוס רחב כל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להזכירך, היוזמה הסעודית כללה יצירת שתי מדינות. אחת נקיה מיהודים וקרוב לוודאי עניה מרודה, והשניה מעורבת עם "זכות שיבה" פלסטינאית. זה באמת נראה לך מצב יציב לטווח רחוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט יכול להיות יותר יציב מהמצב הנוכחי. תלוי במימוש. אני גם אני לא חושב ש"עניה מרודה" ו"מעורבת" הם הכרחיים. אבל בוא תגיד לי אתה: יש מודל של "שתי מדינות" שכן יכול להיות יציב לטווח הרחוק? אם כן, במה הוא שונה מהיוזמה הסעודית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שהכי טוב שכולם יהיו עשירים ובריאים. אבל גם במסגרת המגבלות נראה לי שמודל של שתי מדינות, שבכל אחת מהן אוכלוסיה הומוגנית שמכירה בזכות הבלעדית של העם השכן במדינה השכנה, יהיה הרבה יותר יציב. אני מודע לכך שזה לא מוסרי ולא מעשי, אבל אילו יכולתי ללחוץ על כפתור ולפצל את ישראל לשתיים - מדינה אחת נטולת יהודים והשניה בלי מוסלמים - היתי עושה את זה בידיעה שזה הסיכוי היחיד להפסיק את הטירוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו: >> אני גם אני לא חושב ש"עניה מרודה" ו"מעורבת" הם הכרחיים. אאל"ט טועה, הודגש כמה פעמים שהיוזמה כוללת את זכות השיבה, ושישראל אינה רשאית לשאת ולתת על תנאיה (תנאי הכניעה?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין זכות השיבה אפילו נדום בכל מיני צורות-בד"כ לא רשמיות- עם הפלסטינאים. ברור גם להם שהתוכן של קבלת זכות השיבה על ידי ישראל היא בעיקר מוסרית: מדינת ישראל תכיר בכך שיש לה אחריות להיווצרות בעיית הפליטים. אני מניח ששני הצדדים יכירו באחריותם. חזרת פליטים תהיה שולית- כמו בהבנות ז'נבה. עיקר המעשה יבוא לביטוי בפיצויים כספיים. אני מניח שתוקם קרן בין לאומית ומדינת ישראל לא תהיה היחידה שתשלם. זה שיצטרכו להקבע פיצויים זה ברור לכולם חוץ מפוליטיקאים ישראלים שאינם רוצים שלום כי זה יחייב לפנות התנחלויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאמין שיושבי מחנות הפליטים יסכימו עם הנהגה שלא תפתור פיתרון אמיתי ועמוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "פתרון אמיתי עמוק"? לפנות את אשקלון מתושביה ולהחזיר את המגורשים משם? או שמא תשלום פיצויים? אנחנו לא שילמנו פיצויים למפוני ימית, רצועת עזה וצפון השומרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם האחרונה שבדקתי, מגורשי ימית, גוש קטיף וצפון השומרון היו אזרחים *ישראליים*. בשביל ההקבלה שלך, הרשות הפלסטינית הייתה צריכה לשלם פיצויים לתושבי גוש קטיף (שלא לדבר על פיצויים ליהודים שגורשו או הוברחו ממדינות ערב ונאלצו להשאיר רכושם מאחור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הרשות הפלסטינית היא זאת שהייתה צריכה לשלם פיצויים לתושבי גוש קטיף (שלא לדבר על פיצויים ליהודים שגורשו או הוברחו ממדינות ערב ונאלצו להשאיר רכושם מאחור)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. הליגה הערבית כולה היתה צריכה לשלם. הרשות הפלסטינית, כנציגת ה''עם הפלסטיני'' אשר לפי הגדרתו באמנה , הוא ''ראש החץ במאבק האיפריה הערבית כנגד הציונות'', צריכה להוות ראש חץ גם בתשלום הפיצויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל המדינות המפותחות/מבוקשות יתחייבו לקלוט מספר פליטים ביחס לגודל אוכלוסיתן, כמיליארד מארחים שיקלטו עד חמש מליון פליטים, הפליטים שיסרבו לפיתרון הזה יהיו לבה האמיתי של הבעיה איתה תמודד. היתי מוסיף גם את תושבי ישראל לעיסקה, וכך הארץ תתרוקן ממחצית יושביה ומרוב הטוענים לזכויות עליה (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קיוויתי שקונסנזוס ערבי מלא כמו זה שההצעה זכתה לו היתה פותרת את העניין הזה. (ואם זה לא יכול, אולי שום דבר לא יכול.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קונסנזוס של ההנהגה בלי הרחוב לא יביא לפיתרון, ראה ההסכמים עם מצרים וירדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקונסנזוס הערבי היחיד הניתן להשגה הוא ''היהודים לים והנשים לנו'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הקטגוריה הגדולה ביותר ראו דוקא בהסכם אוסלו את ההחלטה הגרועה ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסכם אוסלו היה גרוע בגלל שהוא היה הסכם ביניים. אז, כמו היום אני לא מבין איך אפשר היה לחתום על הסכם חלקי, שלא ברורה מטרתו הסופית1 ההסכם היה צריך להיות סופי, עם יישום שהיה נמשך מספר שלבים (ושנים), עם דרישות ידועות ששני הצדדים צריכים לעמוד בהם (ישראל שטחים, כספים, מים, אולי פינוי התנחלויות. פלסטינים - בטחון לישראל, הקמת מנגוננים אזרחיים, הכרה בישראל וכו') כדי להתקדם משלב לשלב, וסנקציות ידועות במקרה של אי עמידה בתנאים. ההסכם היה גרוע כי הוא לא סיים את הסכסוך, ובדיעבד רק העצים אותו. 1 ואז כמו היום, הצדדים גם לא הסכימו על המטרה הסופית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצדדים הסכימו על המטרה הסופית רק פחדו לפרסם את זה-לקחת אחריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסכמה מצד ישראל היתה מחייבת התמודדות עם מפעל ההתנחלויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הייתה הסכמה, או לא? או רק בנבכי הערפל הקונסטרוקטיבי של ביילין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק אם רבין ועראפת ראו עין בעין את התוצאה הסופית של הסכם אוסלו, אני בספק אם אפילו פרס ורבין שאפו לאותה תוצאה סופית, ותצטרך עדויות מאוד משכנעות בשביל לשכנע אותי שרבין הסכים למדינה (אפילו המילה מדינה לא נאמרה אז בקול רם) פלסטינית שבירתה ירושלים, ופינוי רוב ההתנחלויות, או שערפאת הסכים לפחות מזה. אבל זה בכלל לא משנה, אף אחד מאיתנו לא היה מסכם עם קבלן בעל פה על ''פינוי בינוי'' חותם על תנאי הפינוי, ומשאיר את תנאי הבינוי למשא ומתן עתידי, ועל אחת כמה וכמה הסכם מדיני צריך להיות חתום סגור ומוחלט ככל האפשר. הסכם אוסלו היה הסכם כושל, הכוונה (שלטון עצמי לפלסטינים בשטחים) הייתה טובה, המימוש גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמדה המסורתית של השמאל (ושל הסמול בפרט) אמורה להיות שההיסטוריה מונעת ע"י כוחות כלכליים/פסיכולוגיים/חברתיים עמוקים ושגם האידאולוגיות וגם הפוליטיקה הם רק "מבני על" שמשקפים את הכוחות האלו לא נראה לי שההסבר שלך עונה על כך ואפילו אם לא נקבל את התאוריה עדיין להסביר 20 שנים של כשלונות כתוצאה מבעיות ניסוח זה לא ממש משכנע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבל את תנחומי בקיצור הסכמי אוסלו הם לא מקרה בודד ב20 השנים האחרונות היו הרבה משאים ומתנים והרבה הסכמים וכולם נכשלו ההסבר שלך (חוסר הסכמה בין המנהיגים הביא לבנייה לא נכונה של ההסכמים) הוא נקודתי לאוסלו ולא מסביר את הכשלון המתמשך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא הטענה שלי, אבל מילא. מה לדעתך מסביר את הכשלון המתמשך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתכל על השעה בה הוא כתב. הבן אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לטעמי, הבעייתיות של הסכמי אוסלו, שורשיה בכך שהצדדים לא היו מסוגלים להסכים על שום דבר שמעבר להכרה בעובדות שכבר הפכו למציאות. אש"ף היה זקוק להכרה של ישראל בהיותו המייצג של העם הפלשתיני בערך כמו שישראל זקוקה להכרה פלשתינית באידיאולוגיה הציונית. העובדה שהצדדים היו מסוגלים אך ורק להכיר במצב הקיים ולא היו מסוגלים לנוע ממנו קדימה בכיוון "פרודוקטיבי", היא הכשלון האמיתי של הסכמי אוסלו. ב. אני מסכים שהטענה שלי נשמעת קצת מוזרה, אבל להבנתי הסיבה העיקרית לכך היא עוצמת התעמולה של הימין השלטוני. טענות הימין עיקרן הוא שהסכמי אוסלו הם שהביאו את אש"ף לתוך מדינת ישראל ובנו לו בסיס קבע בתוך גבולות ישראל. מנקודת המבט שלי, התהליך של יצירת הבית הלאומי הפלשתיני (שניים וחצי בתים נכון לעכשיו) לא התחיל בהסכמי אוסלו ולא הסתיים שם. הסיבה המרכזית לכך שהימין השלטוני שלנו "מטנף" כל כך את הסכמי אוסלו, היא שהמועמד השני ל"תפקיד" מקים היישות הפלשתינית הוא הסכם השלום עם מצריים שמסיבות מובנות קשה לימין להסית נגדו. ג. ומוזר לא פחות הוא, שטענתי זו (הסכם אוסלו לא היה אלא שלב אחד באמצעו של תהליך ארוך שהיו בו לא מעט נקודות חזור בהן הוחלט דוקא להמשיך) נכונה גם לגבי רוב האופציות האחרות שהוצעו בשאלון שפצח בדיון זה. אני רואה בכך תוצאה של המצב הלחוץ בו נמצא המפעל הציוני מראשיתו. במילים אחרות, מידת היכולת של המפעל הציוני להחליט ולהשפיע על גורלו מוגבלת מלכתחילה ורוב הזמן הוא נאלץ להאבק כנגד זרמים גדולים וחזקים ממנו. אני מנחש שהמצביעים על "גרוש המנדט הבריטי" הונעו בעיקר ע"י הומור/ציניות, ועל אף כך אזכיר שתרמו לסיום המנדט גם המופתי, הפלשתינאים, מדינות ערב ובעיקר נסיונו של הלייבור להקים את ירושליים החדשה (ע"פ ציטוט מן המשורר ויליאם בלייק) על אדמת בריטניה (ממשלת הלייבור שעלתה לשלטון ב-1946 ידעה שבריטניה נמצאת בפשיטת רגל שאינה מאפשרת את הקמת מדינת הרווחה הסוציאליסטית ללא תהליך דה-קולוניזציה. האימפריה הקולוניאלית התגלתה לפתע פתאום כבור ללא תחתית ומפעל מפסיד. לאחר שבריטניה התפרקה מנכסיה בהודו ובתעלת סואץ, מה היה הטעם להחזיק בקן הצרעות של פלשתינה-א"י?). במילים אחרות, אפשר לטעון כי הטרוריזם מבית מדרשם של בגין ושמיר פעל כדי ל"שכנע" את המשוכנעים ממילא. ד. עיקרו של דבר, צודק המועמד לנשיאות ו. מ. רומני: הסכסוך הערבי-ישראלי אינו פתיר (לפחות עד לרגע זה ואולי בכלל). אי אפשר לממש פתרון שאף צד אינו רוצה בו. הפלשתינאים וממשלת ישראל חיבלו בהתמדה ולאורך זמן בכל אפשרות לפתרון דו-לאומי, כך שהפתרון הזה שבק חיים לכל חי. מה שהסכם אוסלו הוכיח יותר מכל הוא שאפילו כאשר הקונסטלציה הפוליטית רצתה בהסכם פוליטי, המציאות הפוליטית לא איפשרה לאף אחד מן הצדדים לוותר על משהו מעבר למה שממילא כבר לא היה ברשותו. הממסד הישראלי בגילומו המפא"יניקי ובודאי בגילומו הרביזיוניסטי, אולי רוצה בשלום כאידיאה, אבל לבטח אינו מסוגל לפעול כדי לקדם אותו ובפרט אם הדבר מחייב אותו לוותר על משהו. בצד הפלשתיני-ערבי שום פתרון פשרה שיכול לעלות על הדעת אינו עדיף על ברירת המחדל (שב ואל תעשה עד לשובם של מוחמד וצבאות חייבר). אם הציביליזציה האיסלמית תשרוד מספיק זמן, הצבאות ישובו ואם לא, מה הטעם בשיכפול עוד עותק של לבנון או אלג'יריה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. הצבא הבריטי לא המשיך לשבת בתעלת סואץ עד שסולק משם על ידי נאצר? ארץ ישראל דווקא הייתה בסיס שימושי לאחר סילוק הצבא הבריטי מרובה של מצריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הצבא הבריטי ישב בתעלה ע"פ הסכם משנת 1936 עם ממשלה שמרנית בבריטניה (בולדוין) ואני מדבר על 1946 עם ממשלה סוציאליסטית בבריטניה כאשר הבית הלאומי היהודי לא היה אמור להגיע לתעלה. לא טענתי שהשמרנים היו שותפים לחזון "ירושליים החדשה" של ממשלת אטלי. ב. לבריטניה היו אינטרסים בתעלת סואץ גם ללא הודו, אך ברגע שהודו יצאה לראנדוו שלה עם הגורל, האינטרסים הללו הצטמקו באופן דרמטי. בכל מקרה הממשלה הסוציאליסטית של אטלי ובווין ספגה ביקורת רצחנית מכל עבר על יחסה ליישוב היהודי ולהעפלה. לעומת זאת אפילו הביקורת של האופוזיציה השמרנית מבית, על נטישת המנדט הבריטי בפלשתינה, היתה מצוות אנשים מלומדה של יציאת ידי חובה. ג. נאצר לא ממש סילק את הבריטים והצרפתים מסואץ. היו אלו הרוסים והאמריקנים ויותר מזה הזעם הציבורי של אזרחי צרפת ובריטניה על הפיאסקו של מבצע סואץ, שבסופו של דבר, גם העיף מכסאן את ממשלות צרפת ובריטניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. הבריטים חתמו ב-1954 על הסכם לנסיגה מסואץ ויצאו משם כעבור שנתיים. הפיאסקו היה נסיונם לחזור לשם אחרי הלאמת התעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה בכך? כתבתי ש"נאצר לא ממש סילק את הבריטים והצרפתים מסואץ. היו אלו הרוסים והאמריקנים ויותר מזה הזעם הציבורי של אזרחי צרפת ובריטניה על הפיאסקו של מבצע סואץ, שבסופו של דבר, גם העיף מכסאן את ממשלות צרפת ובריטניה". כוח צבאי בריטי-צרפתי פלש והשתלט על אזורים לאורך הסואץ (פורט סעיד, פורט פואד) בנובמבר 1956. איומים רוסיים ואמריקניים וסערת מחאה אנטי מלחמתית בצרפת ובבריטניה גרמה להן לפנות את הכוח הפולש בדצמבר 1956. מה לא בסדר? בריטניה חתמה באוקטובר 1954 על הסכם עם מצריים (אז כבר בשלטון מועצת הקצינים הצעירים נאצר ונג'יב) ובו הסכימה לפנות את הכוח הצבאי שלה מתעלת סואץ בתוך 20 חודש, אבל התעלה היתה אמורה להשאר בניהול חברת תעלת סואץ שהיתה חברה בינלאומית בבעלות בריטית-צרפתית לפחות עד 1968. החברה הזו גם החזיקה בבסיסים שהכוח הצבאי הבריטי פינה. מה שקרה הוא שנאצר במסגרת המלחמה הקרה הערבית (בין מצריים לעירק) חיבל בהסכם למן ההתחלה עד שלבסוף הכריז על הלאמת החברה. צעד זה הוא שגרם לפלישה הבריטית-צרפתית בניסיון להשתלט מחדש על התעלה, כפי שכתבת. אני לא רואה את הרלאבנטיות של זה למה שכתבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי אותך - חשבתי שאתה מדבר על הפינוי הבריטי הכולל ממצריים. מסתבר שהתכוונת לנסיגה אחרי 1956. בכל מקרה, הזעם הציבורי לא גרם את הפינוי. אייזנהאואר כן, וכן גם איומיו של בולגנין. למעשה, בצרפת הזעם הציבורי לא היה על הפלישה אלא על האמריקאים (והבריטים שנכנעו), עד כדי כך שיש תיאורים של תחנות דלק המסרבות לשרת דוברי אנגלית; בבריטניה היו מחאות רחבות היקף, אבל גם שם, פחות מהמיתוס על התנגדות כלל לאומית. בסופו של דבר הניהול הכושל של המשבר אכן הוליך לנפילת הממשלות, אבל בהחלט לא להסכמה לפינוי (שהושגה בלי שום קשר לזה). כמו-כן, חברת תעלת סואץ *לא* החזיקה בבסיסים שהצבא הבריטי פינה, אלא המצרים (אגב, כשהבריטים חיפשו סיבות להתערבות אחרי ההלאמה, התברר להם למפח-נפשם שכנראה ההלאמה חוקית לפי החוק הבינ"ל המקובל אז). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, קראתי איפושהו שבולגנין כלל לא איים (איום גרעיני). היו אלו האמריקנים שהעבירו את המסר של בולגנין באופן שהשתמע ממנו איום גרעיני. מדוע הם עשו זאת? נראה שבאותה תקופה יחסי ארה"ב-מצרים היו א-מורפיים לחלוטין. האמריקנים כדרכם סברו שיש להם יותר השפעה בקהיר משהיתה להם בפועל ואולי אפילו חשבו שמצריים של הקצינים החופשיים תהיה קליינט שלהם ולכן ניסו לגונן על נאצר מפני הבריטים והצרפתים. בו בזמן שמשבר סואץ התחולל, התרקם גם קרע בין מצריים לארה"ב על רקע המימון לסכר אסואן. עד 1956 לבריה"מ לא היה אינטרס משמעותי במצריים מלבד הרצון להתייצב בצד העולם השלישי כנגד המעצמות הקולוניאליות. כנראה שהעמדה הרוסית הפרו-נאצריסטית (עם או בלי איום גרעיני) היתה חלק מהמאמץ הרוסי להחליף את האמריקנים באפוטרופסות על בניית סכר אסואן. לגבי האחזקה של חברת תעלת סואץ בבסיסים, זה היה חלק מההסכם של 1954 ועד כמה שאני מבין האקט של הלאמת התעלה התבטא בפועל בתפיסת הבסיסים הללו ע"י הצבא המצרי. באשר לדעת הקהל האנגלו-צרפתית, גם אם אקבל את תאורך, בסופו של דבר שתי הממשלות הוחלפו ולא היתה שום התנגדות משמעותית לפינוי הכוח הבריטי-צרפתי בהשוואה נניח לפינוי אלג'יר. אני לא טוען שהמקרים הללו דומים ואני מניח שגם בצרפת וגם בבריטניה היו סנטימנטים לאומיים-נוסטלגיים לתעלת סואץ, אבל אני לא יכול לחשוב שרוב הציבור שם היה מוכן להקריב יותר מדי בעבור השליטה בתעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איים גם איים. הנוסח של המכתב שלו כלל איום עדין בסגנון 'מה תעשה בריטניה אם תותקף בכלי הנשק המודרניים וההרסניים ביותר'? האמריקאים שמו הרבה רגליים לבריטים, אבל לא זאת. גם האמריקאים רצו להיפטר מנאצר בעקבות משבר אסואן, אבל לא בצורה גלויה כזו (נזכיר שוב את מוצאדק), וקיוו שלחץ יעשה את שלו או בהפלת נאצר או שהוא יתגמש. אייזנהאואר חשש שפלישה כזו תוביל לחיזוק הסובייטים ולפגיעה בארה"ב, ולכן לא רק שלא הסכים לתמוך בה, כי אם אחרי כמה זמן יצא בצורה בוטה נגדה. לאחר מעשה (ולאחר נשיאותו), אייזנהאואר הצהיר שאם הבריטים והצרפתים היו מבצעים פעולת-בזק ומצליחים בה, ארה"ב הייתה מקבלת את זה; ההתמהמהות של המבצע הצבאי גרמה לכך שממשל אייזנהאואר-דאלס יצא בכל כוחו נגד הבריטים והצרפתים, כולל הצטרפות למהלך הבורסאי של הפגיעה בליש"ט, ומניעת כל התחייבות לבריטניה וצרפת לסיוע - צבאי, מדיני או הבטחת אספקת נפט - אלא אם יסכימו להיסוג. ובאמת הסכימו. מהרגע שהסכימו, דעת הקהל בבריטניה הבינה ש'אין ברירה', דעת הקהל בצרפת הרבה פחות. אבל זה היה עניין גמור ומוסכם. ברור שהציבור שם לא היה מוכן להקריב כמו שהיה מוכן אותה עת עבור אלג'יריה, למשל, אבל זה לא קשור: הציבור לא הוציא את ממשלותיו משם, ובצרפת גם התנגד ליציאה הזו (גם זו *עוד* סיבה לנפילת הממשלה, חוץ מנטיית הצרפתים אותה עת להחליף ממשלות כמו גרביים עד שבא דה-גול). חברת תעלת סואץ *לא* החזיקה בבסיסים. האקט של הלאמת התעלה התבטא בתכל'ס בשלושה דברים: 1. השתלטות על כל מבני חברת תעלת סואץ ומשרדיה, 2. השתלטות על ניתוב הספינות בתעלה, 3. גביית כל הכסף על המעבר בתעלה בידי ולידי הממשלה המצרית, ולא על ידי החברה (תוך הצהרה על מתן פיצוי בשער השוק לחברת תעלת סואץ). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |