בתשובה לשוקי שמאל, 09/10/12 22:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ג. הצבא הבריטי לא המשיך לשבת בתעלת סואץ עד שסולק משם על ידי נאצר? ארץ ישראל דווקא הייתה בסיס שימושי לאחר סילוק הצבא הבריטי מרובה של מצריים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. הצבא הבריטי ישב בתעלה ע"פ הסכם משנת 1936 עם ממשלה שמרנית בבריטניה (בולדוין) ואני מדבר על 1946 עם ממשלה סוציאליסטית בבריטניה כאשר הבית הלאומי היהודי לא היה אמור להגיע לתעלה. לא טענתי שהשמרנים היו שותפים לחזון "ירושליים החדשה" של ממשלת אטלי. ב. לבריטניה היו אינטרסים בתעלת סואץ גם ללא הודו, אך ברגע שהודו יצאה לראנדוו שלה עם הגורל, האינטרסים הללו הצטמקו באופן דרמטי. בכל מקרה הממשלה הסוציאליסטית של אטלי ובווין ספגה ביקורת רצחנית מכל עבר על יחסה ליישוב היהודי ולהעפלה. לעומת זאת אפילו הביקורת של האופוזיציה השמרנית מבית, על נטישת המנדט הבריטי בפלשתינה, היתה מצוות אנשים מלומדה של יציאת ידי חובה. ג. נאצר לא ממש סילק את הבריטים והצרפתים מסואץ. היו אלו הרוסים והאמריקנים ויותר מזה הזעם הציבורי של אזרחי צרפת ובריטניה על הפיאסקו של מבצע סואץ, שבסופו של דבר, גם העיף מכסאן את ממשלות צרפת ובריטניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. הבריטים חתמו ב-1954 על הסכם לנסיגה מסואץ ויצאו משם כעבור שנתיים. הפיאסקו היה נסיונם לחזור לשם אחרי הלאמת התעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה בכך? כתבתי ש"נאצר לא ממש סילק את הבריטים והצרפתים מסואץ. היו אלו הרוסים והאמריקנים ויותר מזה הזעם הציבורי של אזרחי צרפת ובריטניה על הפיאסקו של מבצע סואץ, שבסופו של דבר, גם העיף מכסאן את ממשלות צרפת ובריטניה". כוח צבאי בריטי-צרפתי פלש והשתלט על אזורים לאורך הסואץ (פורט סעיד, פורט פואד) בנובמבר 1956. איומים רוסיים ואמריקניים וסערת מחאה אנטי מלחמתית בצרפת ובבריטניה גרמה להן לפנות את הכוח הפולש בדצמבר 1956. מה לא בסדר? בריטניה חתמה באוקטובר 1954 על הסכם עם מצריים (אז כבר בשלטון מועצת הקצינים הצעירים נאצר ונג'יב) ובו הסכימה לפנות את הכוח הצבאי שלה מתעלת סואץ בתוך 20 חודש, אבל התעלה היתה אמורה להשאר בניהול חברת תעלת סואץ שהיתה חברה בינלאומית בבעלות בריטית-צרפתית לפחות עד 1968. החברה הזו גם החזיקה בבסיסים שהכוח הצבאי הבריטי פינה. מה שקרה הוא שנאצר במסגרת המלחמה הקרה הערבית (בין מצריים לעירק) חיבל בהסכם למן ההתחלה עד שלבסוף הכריז על הלאמת החברה. צעד זה הוא שגרם לפלישה הבריטית-צרפתית בניסיון להשתלט מחדש על התעלה, כפי שכתבת. אני לא רואה את הרלאבנטיות של זה למה שכתבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי אותך - חשבתי שאתה מדבר על הפינוי הבריטי הכולל ממצריים. מסתבר שהתכוונת לנסיגה אחרי 1956. בכל מקרה, הזעם הציבורי לא גרם את הפינוי. אייזנהאואר כן, וכן גם איומיו של בולגנין. למעשה, בצרפת הזעם הציבורי לא היה על הפלישה אלא על האמריקאים (והבריטים שנכנעו), עד כדי כך שיש תיאורים של תחנות דלק המסרבות לשרת דוברי אנגלית; בבריטניה היו מחאות רחבות היקף, אבל גם שם, פחות מהמיתוס על התנגדות כלל לאומית. בסופו של דבר הניהול הכושל של המשבר אכן הוליך לנפילת הממשלות, אבל בהחלט לא להסכמה לפינוי (שהושגה בלי שום קשר לזה). כמו-כן, חברת תעלת סואץ *לא* החזיקה בבסיסים שהצבא הבריטי פינה, אלא המצרים (אגב, כשהבריטים חיפשו סיבות להתערבות אחרי ההלאמה, התברר להם למפח-נפשם שכנראה ההלאמה חוקית לפי החוק הבינ"ל המקובל אז). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, קראתי איפושהו שבולגנין כלל לא איים (איום גרעיני). היו אלו האמריקנים שהעבירו את המסר של בולגנין באופן שהשתמע ממנו איום גרעיני. מדוע הם עשו זאת? נראה שבאותה תקופה יחסי ארה"ב-מצרים היו א-מורפיים לחלוטין. האמריקנים כדרכם סברו שיש להם יותר השפעה בקהיר משהיתה להם בפועל ואולי אפילו חשבו שמצריים של הקצינים החופשיים תהיה קליינט שלהם ולכן ניסו לגונן על נאצר מפני הבריטים והצרפתים. בו בזמן שמשבר סואץ התחולל, התרקם גם קרע בין מצריים לארה"ב על רקע המימון לסכר אסואן. עד 1956 לבריה"מ לא היה אינטרס משמעותי במצריים מלבד הרצון להתייצב בצד העולם השלישי כנגד המעצמות הקולוניאליות. כנראה שהעמדה הרוסית הפרו-נאצריסטית (עם או בלי איום גרעיני) היתה חלק מהמאמץ הרוסי להחליף את האמריקנים באפוטרופסות על בניית סכר אסואן. לגבי האחזקה של חברת תעלת סואץ בבסיסים, זה היה חלק מההסכם של 1954 ועד כמה שאני מבין האקט של הלאמת התעלה התבטא בפועל בתפיסת הבסיסים הללו ע"י הצבא המצרי. באשר לדעת הקהל האנגלו-צרפתית, גם אם אקבל את תאורך, בסופו של דבר שתי הממשלות הוחלפו ולא היתה שום התנגדות משמעותית לפינוי הכוח הבריטי-צרפתי בהשוואה נניח לפינוי אלג'יר. אני לא טוען שהמקרים הללו דומים ואני מניח שגם בצרפת וגם בבריטניה היו סנטימנטים לאומיים-נוסטלגיים לתעלת סואץ, אבל אני לא יכול לחשוב שרוב הציבור שם היה מוכן להקריב יותר מדי בעבור השליטה בתעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איים גם איים. הנוסח של המכתב שלו כלל איום עדין בסגנון 'מה תעשה בריטניה אם תותקף בכלי הנשק המודרניים וההרסניים ביותר'? האמריקאים שמו הרבה רגליים לבריטים, אבל לא זאת. גם האמריקאים רצו להיפטר מנאצר בעקבות משבר אסואן, אבל לא בצורה גלויה כזו (נזכיר שוב את מוצאדק), וקיוו שלחץ יעשה את שלו או בהפלת נאצר או שהוא יתגמש. אייזנהאואר חשש שפלישה כזו תוביל לחיזוק הסובייטים ולפגיעה בארה"ב, ולכן לא רק שלא הסכים לתמוך בה, כי אם אחרי כמה זמן יצא בצורה בוטה נגדה. לאחר מעשה (ולאחר נשיאותו), אייזנהאואר הצהיר שאם הבריטים והצרפתים היו מבצעים פעולת-בזק ומצליחים בה, ארה"ב הייתה מקבלת את זה; ההתמהמהות של המבצע הצבאי גרמה לכך שממשל אייזנהאואר-דאלס יצא בכל כוחו נגד הבריטים והצרפתים, כולל הצטרפות למהלך הבורסאי של הפגיעה בליש"ט, ומניעת כל התחייבות לבריטניה וצרפת לסיוע - צבאי, מדיני או הבטחת אספקת נפט - אלא אם יסכימו להיסוג. ובאמת הסכימו. מהרגע שהסכימו, דעת הקהל בבריטניה הבינה ש'אין ברירה', דעת הקהל בצרפת הרבה פחות. אבל זה היה עניין גמור ומוסכם. ברור שהציבור שם לא היה מוכן להקריב כמו שהיה מוכן אותה עת עבור אלג'יריה, למשל, אבל זה לא קשור: הציבור לא הוציא את ממשלותיו משם, ובצרפת גם התנגד ליציאה הזו (גם זו *עוד* סיבה לנפילת הממשלה, חוץ מנטיית הצרפתים אותה עת להחליף ממשלות כמו גרביים עד שבא דה-גול). חברת תעלת סואץ *לא* החזיקה בבסיסים. האקט של הלאמת התעלה התבטא בתכל'ס בשלושה דברים: 1. השתלטות על כל מבני חברת תעלת סואץ ומשרדיה, 2. השתלטות על ניתוב הספינות בתעלה, 3. גביית כל הכסף על המעבר בתעלה בידי ולידי הממשלה המצרית, ולא על ידי החברה (תוך הצהרה על מתן פיצוי בשער השוק לחברת תעלת סואץ). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |