בתשובה לטווידלדי, 16/10/12 20:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אגב, קראתי איפושהו שבולגנין כלל לא איים (איום גרעיני). היו אלו האמריקנים שהעבירו את המסר של בולגנין באופן שהשתמע ממנו איום גרעיני. מדוע הם עשו זאת? נראה שבאותה תקופה יחסי ארה"ב-מצרים היו א-מורפיים לחלוטין. האמריקנים כדרכם סברו שיש להם יותר השפעה בקהיר משהיתה להם בפועל ואולי אפילו חשבו שמצריים של הקצינים החופשיים תהיה קליינט שלהם ולכן ניסו לגונן על נאצר מפני הבריטים והצרפתים. בו בזמן שמשבר סואץ התחולל, התרקם גם קרע בין מצריים לארה"ב על רקע המימון לסכר אסואן. עד 1956 לבריה"מ לא היה אינטרס משמעותי במצריים מלבד הרצון להתייצב בצד העולם השלישי כנגד המעצמות הקולוניאליות. כנראה שהעמדה הרוסית הפרו-נאצריסטית (עם או בלי איום גרעיני) היתה חלק מהמאמץ הרוסי להחליף את האמריקנים באפוטרופסות על בניית סכר אסואן. לגבי האחזקה של חברת תעלת סואץ בבסיסים, זה היה חלק מההסכם של 1954 ועד כמה שאני מבין האקט של הלאמת התעלה התבטא בפועל בתפיסת הבסיסים הללו ע"י הצבא המצרי. באשר לדעת הקהל האנגלו-צרפתית, גם אם אקבל את תאורך, בסופו של דבר שתי הממשלות הוחלפו ולא היתה שום התנגדות משמעותית לפינוי הכוח הבריטי-צרפתי בהשוואה נניח לפינוי אלג'יר. אני לא טוען שהמקרים הללו דומים ואני מניח שגם בצרפת וגם בבריטניה היו סנטימנטים לאומיים-נוסטלגיים לתעלת סואץ, אבל אני לא יכול לחשוב שרוב הציבור שם היה מוכן להקריב יותר מדי בעבור השליטה בתעלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איים גם איים. הנוסח של המכתב שלו כלל איום עדין בסגנון 'מה תעשה בריטניה אם תותקף בכלי הנשק המודרניים וההרסניים ביותר'? האמריקאים שמו הרבה רגליים לבריטים, אבל לא זאת. גם האמריקאים רצו להיפטר מנאצר בעקבות משבר אסואן, אבל לא בצורה גלויה כזו (נזכיר שוב את מוצאדק), וקיוו שלחץ יעשה את שלו או בהפלת נאצר או שהוא יתגמש. אייזנהאואר חשש שפלישה כזו תוביל לחיזוק הסובייטים ולפגיעה בארה"ב, ולכן לא רק שלא הסכים לתמוך בה, כי אם אחרי כמה זמן יצא בצורה בוטה נגדה. לאחר מעשה (ולאחר נשיאותו), אייזנהאואר הצהיר שאם הבריטים והצרפתים היו מבצעים פעולת-בזק ומצליחים בה, ארה"ב הייתה מקבלת את זה; ההתמהמהות של המבצע הצבאי גרמה לכך שממשל אייזנהאואר-דאלס יצא בכל כוחו נגד הבריטים והצרפתים, כולל הצטרפות למהלך הבורסאי של הפגיעה בליש"ט, ומניעת כל התחייבות לבריטניה וצרפת לסיוע - צבאי, מדיני או הבטחת אספקת נפט - אלא אם יסכימו להיסוג. ובאמת הסכימו. מהרגע שהסכימו, דעת הקהל בבריטניה הבינה ש'אין ברירה', דעת הקהל בצרפת הרבה פחות. אבל זה היה עניין גמור ומוסכם. ברור שהציבור שם לא היה מוכן להקריב כמו שהיה מוכן אותה עת עבור אלג'יריה, למשל, אבל זה לא קשור: הציבור לא הוציא את ממשלותיו משם, ובצרפת גם התנגד ליציאה הזו (גם זו *עוד* סיבה לנפילת הממשלה, חוץ מנטיית הצרפתים אותה עת להחליף ממשלות כמו גרביים עד שבא דה-גול). חברת תעלת סואץ *לא* החזיקה בבסיסים. האקט של הלאמת התעלה התבטא בתכל'ס בשלושה דברים: 1. השתלטות על כל מבני חברת תעלת סואץ ומשרדיה, 2. השתלטות על ניתוב הספינות בתעלה, 3. גביית כל הכסף על המעבר בתעלה בידי ולידי הממשלה המצרית, ולא על ידי החברה (תוך הצהרה על מתן פיצוי בשער השוק לחברת תעלת סואץ). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |