בתשובה לדורון הגלילי, 03/04/11 8:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. את הנזק של הדו"ח קשה יהיה כנראה לתקן, הוא קיבע את צרוף המלים "ישראל ופשעי מלחמה". 2. אם ליברמן טוען שאסור היה לשתף פעולה עם וועדת גולדסטון משום שמראש היה ידוע מה היא תקבע הרי שחומרת אי השיתוף עולה. מכיוון שכוחם של דימויים רגשיים חזק לאין מונים מטיעונים עובדתיים, הרי היה חשוב לשתץ פעולה כדי שאפשר היה למקד את המאמץ בניסוח המסקנות (אפילו אם הן נקבעו מראש). 3. לשמחה על חזרתו של גולדסטון מהאשמת ישראל עלולה היות חרב פיפיות. מי שכבר הושפע מאופי ההאשמות של דו"ח גולדסטון (ומי שבכלל לא זקוק לדו"ח), ומי שבאופן כללי נלחם אם נגד ישראל ואם למען מטרות פלסטינאיות יכול לטעון שגולדסטון היהודי שוכנע ע"י לחץ יהודי-ישראלי לשנות את דעתו כדי להגן על ישראל. כך שמסקנות הדו"ח יחוזקו ע"י האשמה בנסיון מניפולטיבי של דעת הקהל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
3. כמו שדני גילרמן אישר היום, הוא אכן שוכנע בעקבות לחץ כבד בשנה האחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ד"ר נביל שעת' אמר כי "עצוב מאוד שאדם מכובד, בעל מעמד כמו השופט גולדסטון, נכנע לטרור הישראלי שהופעל עליו מרגע פרסום הדו"ח ועד עכשיו. הוא הוחרם בכל מקום". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם גולדסטון הבין שהדו"ח שהוא חתום עליו סילף את האמת או שהסיבות לחרטה אחרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא יודע. אבל נראה לי ששווה לבחון למה מתרכזים דווקא באיש ובחרטה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא איך מנקדים את ''החרטה'' שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על זה כשכתבתי את התגובה אבל החלטתי שבאמת זה לא נושא שאפשר לצחוק עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה אי אפשר לצחוק על הנושא, אבל ניחא. גם אם נתייחס לנושא ברצינות תהומית, אז קרה כאן אחד משניים: או שגולדסטון עשה את מלאכתו רמיה1 (או לכל הפחות רשלנית) כאשר הפיק את הדו"ח הנושא את שמו, או שהחרטה אותה הוא מביע כעת היא חרטה מזוייפת. בכל מקרה הבטוי הבלתי פרלמנטרי חרטה (בשווא) הולם לפחות את אחת מפעולותיו. ____ 1 עם כל הכבוד לתרומתה של ממשלת ישראל אשר סרבה לשתף אתו פעולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לצחוק, בבקשה. אבל אני לא חושב שהדו''ח הוא חרטה (אפילו אם עובדתית הוא חרטה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. העובדות לא משנות כאשר המסקנה נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב העיתונות הישראלית גם טעתה לגבי העובדות. היות שקראתי את המאמר של גולדסטון בדיוק כמו העיתונאים, לא הבנתי את הפרשנות שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה נקודות מתוך המאמר שלו: 1. גולדסטון לא הביעה חרטה אלא "חשיבה מחודשת". 2. החשיבה המחודשת באה בעיקר בעקבות דו"ח וועדת דייויס שיישמה את המלצות וועדת גולדסטון. 3. דו"ח גולדסטון מצא פשעי מלחמה לכאורה והיתכנות לפשעים נגד האנושות ע"י ישראל והחמאס. 4. מסקנות חקירת צה"ל תומכת במסקנות הוועדה לגבי כמה מקרים של חיילים בודדים אבל מראה שלא היה ירי מכוון על אזרחים. 5. סביר שמסקנות ישראליות היו משפיעות על סיכומי הוועדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה ניזון מבן כספית,דן מרגלית ואחרים, לא תגיע לנקודות שציינת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה פוסל מראש את האפשרות שהוא עשה עבודה נאה וגם חרטתו היום היא כנה? (אגב, אני לא בטוחה שאפשר לקרוא לדבריו בנושא "חרטה". זו יותר, אולי, מחשבה שניה). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |