 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש אכן לא מעט צביעות בהזדעזעות האוטומטית הזו מרצח ילדים. אבל זה בדיוק מסביר את התזה שהוצעה זה מכבר ע"י כמה וכמה אנשים חכמים: הצביעות היא חלק שלא ניתן בלעדיו באבני התשתית של כל חברה תרבותית. אני מציע ורוצה שכולנו נמשיך להזדעזע כאשר נרצחים ילדים באיתמר, כאשר ילד ערבי המסתתר מאחורי גבו של אביו נורה באש ישראלית, כאשר שלוש ילדות פלשתיניות נורות באש ישראלית בזמן עופרת יצוקה. הנסיבות ההשערות ההסברים ואפילו האמת העובדתית המדוייקת פחות מעניינים כאן. עובדתית העולם לא עשה דבר כאשר הילד מוחמד אבו ראבו מת ברפיח ואתה רוצה לקחת ממנו גם את הזעזוע? אני פשוט לא רוצה לעמוד בקהלם של אנשים שבאמת אינם מסוגלים להזדעזע ממות אנושי וממותם של ילדים בפרט. אי לכך הצעתי להמנע מהצהרות מסוג זה שכמעט אינן מותירות שום מקום לשיג ושיח אחריהן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר הוכיח התחקיר של פיליפ קרסנטי, לא ייתכן שהוא נהרג דווקא שם! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מפריע לאנשים להזדעזע מכך :-( . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי לא מזועזעים בכלל אלא נתנעים לתעמולת זוועה זולה (הכותב התנגד בתוקף לפרסום תמונות הזוועה מאיתמר-לא על רקע מוסרי, אלא לאומני, כי זה מציג אותנו בחבורת אפרוחים שנורא קל לשחוט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מומלץ מאוד לקרוא את Muhammad al-Durrah incident [Wikipedia]. פשוט מקרה קלאסי של רשומון. יש שם הכל החל מכך שהילד בכלל חי, המשך בכך שאביו של הילד יחד עם נהג אמבולנס פלשתיני (שמת בעצמו) הרגו במזיד או בשוגג את הילד במטרה לביים את הריגתו בידי צה"ל וכלה בהצהרה שתמונת א-דורא המסתתר מאחורי אביו "מבטלת" את תמונת הילד היהודי מגטו ורשה. כאדם מן השורה הקורא את כל מסכת הכזבים והסתירות הללו, אני לא רואה לעצמי שום מוצא אחר מלבד לדבוק בצער ובזעזוע על מות הילד (שאפילו את שמו לא הצלחתי לזכור) בספט' 2000 בצומת נצרים (ואפילו הילד בחיים חייתו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט הראשון שלך, אם לכתוב בעדינות, מכיל סתירה פנימית. אם ההזדעזעות היא אוטומטית, קרי איננה פרי של כוונה מודעת, איך היא יכולה להיות צבועה, קרי ניגוד בין התנהגות חיצונית לבין מחשבה פנימית, או בין התנהגות לחישוב קר "רציונלי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתירה היא בין ההתנהגות החיצונית של גינוי רצח אזרחים בכלל וילדים בפרט לבין הידיעה הפנימית שבכל פעולה מזויינת נהרגים אזרחים. כל מדינה או קבוצה שאינה מתנערת לחלוטין מהשימוש בכוח מזויין מחזיקה בתובנה הפנימית שפגיעה באזרחים הוא אחד הכלים המרכזיים בארגז הכלים שלה. תפיסה פוליטית כמו זו שהתבטאה בנסיונו של גאנדי להפסיק את המאבק לעצמאות הודו בגלל הפגיעה בחיילים/שוטרים הינדו-בריטים לאחר הטבח באמריצאר (אאל"ט) היא עמדה כל כך אזוטרית שספק אם אנשים רבים מסוגלים בכלל להבין אותה. הפארדוקס האמיתי שאני מאמץ כאן הוא הרצון לאחוז בעמדת הגינוי הזו על אף הסתירה הפנימית שבה כחלק ממה שקרוי חברה "תרבותית". משל למה הדבר דומה? ברור שהצד המוסרי של חוק האוסר על הרעב לגנוב מזון הוא בעייתי ובכל זאת אני לא מכיר מערכת חוקים המתירה לרעב לגנוב את מזונו של השבע. כל חברה תרבותית זקוקה למידה מינימלית כלשהי של אמות מידה לא רלאטיביות. גינוי של רצח ילדים הוא אחד מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שככה הציגו אותו ביותר מדי סרטים (ת)קופתיים? וההודים הרבה פחות צמחוניים ממה שהם מציגים את עצמם בעיני לבנבנים תמימים שבאים אליהם לחפש הארה, ובעצם "לכפר על חטאי אבותיהם", הסאהיבים. מה מזכיר לך השם סובאס צאנדרה בוז? הידוע לך שהיה לגיון הודי בצבא הרייך השלישי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה מאד להגיב אליך כאשר אתה משנה כל הזמן את הניק שלך. אני חושב שההודים התקשו להבין את גאנדי לא פחות מה"לבנבנים התמימים". מה שטענתי שם הוא שהתפיסה של גאנדי היא אזוטרית וחריגה. הדבר נכון גם בהודו גופא. איני יודע אם אתה אדם שומר מצוות. אם כן, קל יותר להבין את גאנדי. לדעתי גאנדי היה בבסיסו אדם דתי מאוד ולא הומאניסט. האהימסא והסאטיאגראהא שלו (התנגדות לא אלימה) נתפסה על ידו כעיקרון דתי ולא כתוצאה של תפיסות הומאניסטיות. הוא דבק בהם לא משום שהוא ראה בהם אתיקה הומאניסטית אלא משום שהוא סבר שזהו חלק מקוד דתי שמבטיח קיום טוב יותר. התפיסה והדבקות הדתית של גאנדי הכשילה אותו לא מעט כאשר הוא ניצב מול השאלות המוסריות שהציבו בפניו הנאציזם והפאשיזם היפאני. (גאנדי סבר שיהודי גרמניה צריכים להאבק בנאציזם ההיטלראי ע"י התאבדות קולקטיבית, מה שעשוי להבהיר את הצהרתי הקודמת). אולם דוקא במקרה של צ'אנדרה בוס, היא מנעה ממנו טעות היסטורית מוסרית איומה. עם פרוץ מלה"ע ה-I נחתם הסכם בין בריטניה לבין הקונגרס ההודי הלאומי שבוס היו מראשיו (כמו נהרו ומאוחר יותר גאנדי). ההודים הסכימו ללחום לצידם של הבריטים בתמורה להבטחה בריטית להעניק להם עצמאות לאחר הנצחון. ב-1919 התברר שהבריטים (בניצוחו של שר המושבות צ'רציל) מתכחשים להתחייבותם ומנסים להתחמק ממנה (מכאן הביטוי "אלביון הבוגדנית" שאנשי האצ"ל והלח"י אמצו והשתמשו בו כלפי בריטניה). הדבר המתבקש כאן היה שההודים עם פרוץ מלה"ע ה-II ינצלו את ההזדמנות כדי להיפרע מן הבריטים הבוגדניים ולזכות בעצמאותם. כך סבר בוס. אלא שגאנדהי התייצב מולו בכל עוצמתו הרוחנית. גאנדהי התעקש שההתנגדות לאלימות היא חובה דתית ולא כלי מדיני להשגת מטרה כלשהי. להלחם לצידם של הגרמנים כנגד הבריטים יהיה חטא בדיוק כמו להלחם לצד הבריטים. גאנדהי התעקש על נייטרליות מוחלטת והטיף להודים להימנע בכל מחיר משרות צבאי מכל סוג שהוא. בפועל כמעט כל הצבא הבריטי בזירה האסיאנית היה מורכב ממגוייסים הודיים. גאנדהי גרם לפרישתו של בוס גורש ממפלגת הקונגרס הלאומי (INC) והקים מפלגה משלו. הוא עמד בראש ממשלת הודו בגולה (ממשלת אזאד הינד) שהיתה קשורה ל-INA, צבא של מתנדבים ומגוייסים בכפייה מבין שבויי המלחמה שלחם לצד יפאן בבורמה. הצבא הזה מנה כ-43000 חיילים (לעומת כאמור מאות אלפי הודים שלחמו לצד הבריטים. גם הלגיון ההודי שהזכרת שלחם לצד הנאצים הורכב משבויי מלחמה הודים שנשבו ע"י רומל בצפון אפריקה). אני לא זוכר בדיוק היכן היה גאנדהי עצמו בזמן המלחמה. נדמה לי שהוא היה במעצר או יתכן שזה היה בתקופה בה הוא פרש מן הפעילות המדינית בטענה שההודים אינם ראויים לעצמאות כל עוד אינם פותרים את בעיית ההאריג'אן (הטמאים). בכל אופן דוקא התעקשותו של גאנדהי להמנע מאלימות מכל סוג שהוא (בודאי מזויינת) לא מסיבות מדיניות כלשהן אלא מתוך דבקות דתית, מנעה ממנו שיתוף פעולה עם הנאציזם והיפאנים (מבחן בו כשל מנחם בגין ששתף פעולה עם הפאשיסט הפולני פילסודסקי, שלא להזכיר את אנשי הלח"י). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וממש מגוחך לקרוא לאויבו של סטאלין פשיסט. כל מה שלח''י רצה לעשות הוא לסייע להיטלר להגשים את חזונו של הרצל. אגב, קראתי באיזה מקום שדווקא חייליו של בוס זוכים בהודו של היום ליותר כבוד מאלה שלחמו בשורות הבריטים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן זה נכון. וגם בוס עצמו זוכה ללא פחות כבוד ואולי יותר מאשר גאנדהי. כתבתי מה שכתבתי מתוך תקווה שתבין למה. באשר לפילסודסקי, הוא היה עושה מה שעשה, גם בלי שיתוף הפעולה של מנחם בגין עם המשטר הסמי-אנטישמי שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה גאנדי נחשב למייסדה של הודו החדשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבין גאנדהי אינו פופולארי במיוחד בהודו של היום (לבטח פחות מנהרו). אפילו בקרב תומכי מפלגת הקונגרס (הזרם הפוליטי שלו) מעמדו הוא בערך כמו מעמדו של הרב צבי קאלישר בציונות הדתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שלכד את עיני במאמר הזה הוא המשפט "the great Indian apostle of peace, democracy and nonviolent protest, Mohandas K. Gandhi. לטעמי גאנדהי היה מחוייב לדמוקראטיה לא הרבה יותר מפייגלין או דניאלה וייס. הנסיונות שלו לכפות על הממשל והציבור בהודו את דרכו באמצעות שביתות רעב עד מוות אינן בדיוק דמוקרטיה פאר אקסלנס. אני חושב שתאורו של גאנדהי כאיש בעל אמונה דתית עמוקה מאוד ולא כליברל, דמוקראט או הומאניסט מערבי, הוא נכון יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא אמרתי שפידסודסקי ניצח בזכות סיוע יהודי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה מה פילסודסקי עשה? אאל"ט, פילסודסקי נחשב לאנטישם פחות מהממוצע בפולין. העליה מפולין, עקב אנטישמיות והגבלות על היהודים, דווקא היתה אחריו בימי גרבסקי. ____________________ אגב, אני לא רואה סיבה למה לא לשתף פעולה עם פאשיסטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני, הוא הדף את הצבא האדום מפאתי וורשה, כמעט ללא כל סיוע ממעצמות המערב (הצרפתים שהיו איתו רק נתנו לו עצות גרועות). ולא כל העולם חייב לאהוב דווקא אותנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהצרפתים רק נתנו לו עצות גרועות. זה הסיפור שמחזק את הגבורה הפולנית, אבל לאור זכייתו של דה-גול באחד העיטורים הפולניים הגבוהים ביותר* בזמן המלחמה וגם הקימו לכבודו פסל בוורשה על פעולות לחימה בשטח, כנראה שהיה עוד משהו חוץ מזה. *אני לא בטוח שהוא קיבל את הדרגה הגבוהה ביותר של ה-Virtuti Military. יש כמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז דה גול היה תמיד חריג לטובה בממסד הצבאי הצרפתי. מכיוון שהיה חריג, לא הצליח להציל את ארצו מכיבוש נאצי. לפחות עזר להציל ארץ אחרת מהפשיזם הסלאבי (ככה הגדיר מוסוליני את הסטליניזם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצרפתים הפיצו שווייגן הציל את ורשה. אולי הוא בא ללמד את הפולנים לארגן מלחמת חפירות. מה שקראתי הוא שהיה ויכוח בין פילסודסקי לגנראלים פולניים אחרים ובסופו של דבר יישמו את התכנית של פילסודסקי. יתכן שלדה גול היה חלק בגיבושה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היה מי שלא הצטיין במלחמת חפירות, זה דווקא הצרפתים. גם התוצאות של קרב וורדן עדיין שנויות במחלוקת עמוקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה היא שההכנה שלהם למלחמת העולם השניה הייתה קו מז'ינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם כאן הם עשו חצי עבודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן האחרון יצאו כמה ספרים על המלחמה בצרפת 1940 ("דנקרק" למשל), שעולה מהם שיש פיחות במעמדו של דה גול כאיש צבא. בעבר היה מקובל לראות את דה גול כנביא השריון בצבא הצרפתי וכן הלאה, אבל יתכן שהיתה הפרזה רבה מטעמים מובנים בעניין הזה. דה גול חיבר ספר על טקטיקות שריון בעתיד והשתתף בקרב שיריון מיד אחרי שהגרמנים צלחו את המז. מוזר שחלקו בקרב הזה והקרב עצמו (גומונט) כמעט שלא נזכרים בספרים האלו. נראה שעניין טקטיקת השיריון היה רק חלק מן הבעיות של הצבא הצרפתי והצבא המשלוח הבריטי שהיה עוד פחות משוריין מן הצרפתים בכל זאת נראה שהפגין עמידות רבה מזו של הצרפתים. בסופו של דבר נראה שהשגיאה המכרעת של הצרפתים היתה הזזת הכוחות הסדירים לתוך בלגיה, בזמן שהקו על המז מול סדאן, אוייש ע"י גייסות נחותים (כוחות מילואים). עובדה היא שלאחר שצלחו את המז, גם דה גול עם טנקים ובלעדיהם לא הצליח לבלום אותם. בניגוד למה שכתוב בויקיפדיה, נסיגות טקטיות ובלימות זמניות של ההתקדמות הגרמנית ע"י הצרפתים קרו בכמה מקומות ולא רק בקרב הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה נחשב לרע ליהודים? טוב מאוד שהוא בלם את הפאשיסטים הצבועים האלה! לפחות נכון לאותו עשור1. 1 אין ספק שמנק' מבט יהודית, לו הוא לא היה בולם והסובייטים היו נכנסים לורשה, עוד כמה אלפי ציונים, מורים לעברית, בעלי הון ושאר גורמים לא רצויים היו נאסרים ונשלחים לסיביר. בני משפחותיהם של כל הנ"ל היו נשלחים לתוככי רוסיה, ואף על פי שלא היו מלקקים דבש, סיכוייהם לשרוד את מלח"ע 2 היו משתפרים משמעותית. כפי שקרה במזרח פולין. אבל בזה באמת שאין מה להאשים את פילוסדסקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהים שלנו ניסה לגנות את פילסודסקי פה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא הגיב אלי, לתגובה בה ניסיתי להבין מה פסול בפילסודסקי (חוץ מזה שבגין, רחמנא ליצלן, לכאורה שיתף איתו פעולה). לתומי חשבתי שזה קשור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, לא כל העולם חייב לאהוב דווקא אותנו. ואחרי הצהרת בלפור, ובטח אחרי תחילת המנדט, לא היה לנו מה לעשות בגלות אדום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון, בין תחילת המנדט ב-1917, לספר הלבן הראשון של 1922. מה אני אגיד לך, חלון הזדמנויות רחב מאוד. 5 שנים שלמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה דעתך על אמצע המאה ה-17, בימי אחרון מלכי ישראל, שבתאי בן מרדכי צבי? (גם אותו הרסגור שנא. בין היתר כי הוא הוכתר בעזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? זה אנחנו יודעים איך נגמר. נראה לי שהשרשור הבא יעניין אותך. תגובה 562843 __________ למרות שעכשיו תוקפת אותי חרטה. זה היה שרשור טוב עד כה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי שגמר את זה היו עכברושי התלמוד, שהסגירו אותו לסלטאן, כדי לשמור על המצנפות שלהם ועל שלטונם בנתיניהם, כי ''אסור למרוד הגויים ואסור לעלות בחומה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחת התגובות הקודמות כתבתי על הדבקות הדתית של גאנדהי בעקרון אי-האלימות שהצילה אותו ואת הודו מן המשגה המוסרי של שת"פ פעולה עם מעצמות הציר שע"פ כל שיקול הגיוני או "הגינותי" היה מתבקש. חשבי על יאיר ואנשי הלח"י שניסו ליצור קשר עם הנאצים כדי ל"עודד" הגירת יהודים לא"י. הם בודאי לא עשו זאת מתוך שנאה עצמית יהודית ובכל זאת בעיני לפחות הכתם הזה דבק בהם ואין מחילה. אני "קצת הרבה" הגזמתי בקשרים של בגין עם המשטר של פילסודסקי, אבל זה היה קצת כדי לעקוץ את המגיב השני. באותה מידה יכלתי להאשים את בגין בשיתוף פעולה עם סטאלין (בגין התגייס לצבא של אנדרס במסגרת הסכם בין סטאלין לפולנים ולדעתי הוא לא עשה שם הרבה. מבחינה זו הצבא של אנדרס דומה ללגיו ההודי של הגרמנים). האהדה למדים החומים ולאידיאולוגיות הלאומניות-פאשיסטיות לפני ש-1941 ("יומנו של פאשיסטן" וככה), אני משער שחרגה מתחומי המחנה הרויזיוניסטי. לא ידוע לי על מישהו מלבדם שנתפס בכך (מרטין בובר? יונתן רטוש?) אבל זה לא אומר שלא היו. זהו חלק מן הויכוח הקבוע שלי איתך. אני באמת סבור שלאדם ההגון חייבים להיות מספר קטן של עקרונות "יהרג ובל יעבור", אחרת סופו שיכשיר כל שרץ. הרהרי לרגע ברשימת ליברמן. מבחינה מדינית אני ממקם אותה במקום כלשהו בין הליכוד לקדימה ובכל זאת אני חש זוועה שבמדינה יהודית יש לאיש ה"מאות השחורות" הזה הזה תריסר מנדטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה גירוש ערבים מהבית נקי יותר מגירוש יהודים מהבית? וליברמן אפילו לא מציע לגרש, אלא לאפשר לפלסטינים של 1948 להצטרף לפלסטינים של 1967. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה "תכנית הארבעים אלף" של ז'בוטינסקי בסיוע הממשל הפולני (גיוס 40,000 חיילים יהודים ונחיתה באוניות בחופי ישראל, שמעתי אומרים שאם הגרמנים היו דוחים את כיבוש פולין בשנה התכנית היתה מתגשמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגין? בגין היה בן 22 כשפילסודסקי נפטר. לא ממש הייתה לו הזדמנות לשתף איתו פעולה. ופילסודסקי לא היה פאשיסט אלא 'סתם' אוטוריטר שמרני, ואפילו לא מהגרועים שבהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. פה קצת קישקשתי. בגין התגייס לצבא של אנדרס ב-1942 או משהו כזה ולא נראה לי שהוא תרם משהו שם. העניין הוא יותר השורשים הרעיוניים של הימין הרויזיוניסטי בימין. הללו בודאי לא נבעו מן הפאשיזם הגרמני (או הרומני) עם האנטישמיות הפסיכו-פתולוגית שלו. מקורה הוא יותר בהשפעות של מה שכינית המשטרים האוטריטריים של מזרח אירופה. למעשה לדעתי השם הנכון יותר הוא משטרים פרוטו-פאשיסטיים (אני חושב שניתן לתאר כך את כל המשטרים של מזרח אירופה והבלקנים למעט צ'כוסלובקיה). התמהיל הזה של אוטוריטריות פולנית עם ליברליזם אנטישמי וינאי השתקף במראה הרחוקה של ברית הרויזיוניסטים-קונסרבטיבים בימין הישראלי. פילסודסקי עצמו היה משהו כמו הליכוד בימין אצלנו (אאז"ן היו לו גם נציגים יהודים), אבל הקואליציה שלו הכילה מפלגות פאשיסטיות ואנטישמיות של ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי הוא הבין שחטאי הכיבוש הבריטי כצמר ילבינו וכשלג יהיו לעומת חסדי ה"שחרור" היפני"? אולי, למשל, הוא ראה עד כמה היפנים אוהבים את אחיהם הצהובים בשנחאי ובננקינג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אתה משנה את טענתך מ"צביעות" ל"סתירה". בנוסף, אתה יצאת נגד "צביעות בהזדעזעות האוטומטית הזו מרצח ילדים", אבל עכשיו אתה מתרץ הזדעזעות מרצח ילדים באיזו אמירה כללית לא קשורה משום שהרצח באיתמר, אליו התייחסה תגובתך, לא קשור לשום "פעולה מזוינת", היינו פעולה צבאית, שעלולה לגרום ללמותם, לא לרצח, של ילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש סתירה בין מה שאתה אומר לבין מה שאתה חושב בפועל, זו צביעות. לא כן? אני לא מוכן להגרר בשום אופן לאפולוגטיקה של רצח הילדים באיתמר. "פעולה מזויינת" בין אם היא צבאית ובין אם לא, בין אם גורמת למותם של ילדים או רוצחת אותם, סופה שאותם ילדים הם מתים. בהקשר הזה אני רוצה לשאול מה דעתך על הערך של מוחמד א דורא בויקיפדיה האנגלית? האם זה לא גורם לך לחשוב שבכל הסבך הזה של כזבים וכזבים שכנגד (הממריאים כאן לרמה סוריאליסטית) הדבר היחיד שנותר לאנושיות להאחז בו הוא הצער על מותו של ילד שכל כך הרבה גורמים השתתפו במותו וכל כך מעט (אפס ממש) מוכנים לקבל עליהם את האשמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה הבדל עצום בין החייל שיורה לעבר מחבלים / חיילי אויב / לוחמי חופש / שוחרי רפורמות אגרריות, ופוגע גם בילדים, אפילו ידע שיש שם ילדים, לבין מי שבא על תינוק בשנתו, רואה שהוא תינוק, ושוחט אותו. ואתה יודע מה? גם בין הפצצה חסרת אבחנה (גרמניה על לונדון בבליץ, כוחות נאט"ו על שיירות פליטים ביגוסלביה לשעבר, ישראל על לבנון במלחמתנו האחרונה שם) לבין אותו נבל. גם אם נכון, בשורה התחתונה ילד מת הוא ילד מת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK. אני בעצם הבעתי את הדעה ההפוכה. סבך הנאראטיבים, ההצדקות, הטענות והטענות שכנגד הוא כזה שאיני רואה לעצמי שום אפשרות מלבד לדבוק בצערי על מות ילדים, בלי קשר לשאלה מי בדיוק עשה מה ולמה. אפילו אם הצער הזה עומד בסתירה להבנה שהמוות הזה היה מוצדק או נחוץ, אני לא רואה איך אפשר לוותר עליו. במילים אחרות, אני מנסה להפריד בין המסכת הפוליטית של ההקשר שהיא כל כך אמורפית ושנוייה במחלוקת לבין התוצאה הסופית המצערת שהיא בד"כ הדבר הודאי היחיד בכל העסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. מות ילדים באשר הם זה דבר מצער. בלתי נמנע1, אבל מצער. ולא צריך לותר על הצער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שום דבר על הערך בויקי האנגלית כל לא קראתי אותו. אתה אמרת שהזדעזעות אוטומטית מרצח ילדים היא צביעות, ואני לא מבין על איזו אפולוגטיקה אתה מדבר. אם התגובה האינסטיקטיבית לרצח היא זעזוע, מה צבוע בזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, איני רוצה להיגרר להסברים על המניעים של רוצחי הילדים באיתמר. איני אוהב את מה שעושים קרוביהם וחבריהם של נרצחי איתמר וצר לי מאוד על מה שקרה שם. זהו סוג מסויים של צביעות מצדי (אני מוכן לקבל כל מונח מוצלח יותר שתוכל להציע) אבל אני רוצה לדבוק בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הגרוע, הורסים רכוש ערבי. או שאולי אתה מתכוון למעשה הזוועה האמיתי להם-המשך "הבנייה הבלתי חוקית"?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך על שלילת זכותם הפוליטית להשפיע על גורלם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אנא ממך, אל תשווה אותם לאבותיך בגלות אדום! סבא שלך לא רצח לא רק ילדים פולניים, אלא אפילו לא חיילים פולניים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבריהם של הנרצחים באיתמר לא שוללים את זכותם הפוליטית של הפלסטינים להשפיע על גורלם. כולנו שוללים, כרגע. בפועל, הכוונה. זה לא משהו שהמתנחלים מצטיינים בו במיוחד, יותר מאחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם בטח מצטיינים בו פחות מכל הפלמחניקים שחיים על אדמה ערבית שדודה. ובטח פחות ממנהל הסניף הירושלמי של שלום עכשיו, שחי בבית ערבי שדוד (על הבית הזה אפילו אפשר לראות את שם הדייר הקודם ושנת הבניה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את שוב צודקת. איני מנסה לשחק את הרשע מן הקושיות ש"הוציא את עצמו מן הכלל" אלא שלדעתי זה החלק הפחות משמעותי של התמונה. א. אני רואה עצמי כחלק ממיעוט קטן במדינת ישראל המתנגד להתנחלות ביו"ש מטעמים עקרוניים ומוסריים ("זכותם הפוליטית של הפלסטינים להשתתף בקביעת גורלם"), ויודע שאין בכך כדי לפטור אותי מן האחריות הלאומית המשותפת. (לכן במקום לתמוך בחזרה לקווי 67, אני קורא לסיפוח חלקים מיו"ש לישראל, לא מתוך אידיאולוגיה אמונית אלא מתוך רצון שישראל תתייצב באופן אמיתי בפני המחיר של האידיאולוגיה הזו). ב. מצד שני הרוב הגדול במדינת ישראל אינו תומך באופן עקרוני ומוסרי בהתיישבות שם, הוא פשוט לא מתנגד לה מספיק. המתנחלים ותומכיהם גם הם מיעוט (אמנם גדול מזה שלי), אלא שעצמת רצונם ומסירותם לנארטיב שלהם (שלא לומר קנאותם) מכריעה את הרצון הפושר והלא מוחלט של הרוב. הרוב הזה עד עתה אף פעם לא התנגד באופן אידיאולוגי לפשרות טריטוריאליות או הסכמי שלום ואין סיבה לחשוב שיש שינוי מהפכני בכיוון הזה. ג. אמרי מעתה שהאידיאולוגיה של המתנחלים היא הכובלת את סיזיפוס הישראלי לסלע הפלשתיני יותר מאשר "דעת הציבור" שלהערכתי עויין את הערבים יותר מאשר אוהב את גבעות איתמר ועפרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האזרח הפשוט רוצה רק שלושה דברים: שביתו לא ייהרס, שבטנו תהיה מלאה, ושלא יחללו את כבוד אשתו" (מקיאוולי, "עיונים"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הנה עוד פעם אתה משנה את ההגדרה. מה שאתה לא אוהב זאת תגובת הקרובים בשם הזעזוע, וזה שונה לגמרי מ''זעזוע אוטומטי'' שאני מניח גם אתה וגם אני, וכן, גם הקרובים והחברים של הנרצחים (כולל של הילד מוחמד א דורא האומלל), מרגישים. להרגשה אוטומטית כזאת של תיעוב וזעזוע קשה לייחס צביעות. אתה מדבר על מעגל שני ושלילי של תגובות, ושם האוטומטיות כבר נגועה בחישובים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK בערך. אני מודה שהחלפתי סוסים באמצע הטיעון. תחילה קישרתי בין ה"זעזוע האוטומטי" וצביעות ואח"כ ייחסתי לעצמי וריאציה מסויימת של הצביעות הזאת ואמרתי שאני מתעקש לשמור עליה. יש כאן שני דברים קרובים אך לא זהים. אנסה לסדר את הטיעון שלי. א. אני אכן חושב שיש משהו לא אותנטי בגינוי הקבוע של רצח אזרחים וילדים ע"י קבוצות וגורמים פוליטיים (איני מדבר כלל על קרובי הנרצחים ובני משפחותיהם). מאחר וגורמים פוליטיים הנמנעים באופן קטגורי מן העוולה הזו, הם משהו נדיר במיוחד, אני מוצא שהגינויים האלו מקומם לרוב במחלקת "טובל ושרץ בידו". ב. בצד הנאמר לעיל, אני מוצא צורך לקיים גם ברמה הציבורית (ולא רק האישית) דחייה קטגורית ולא מותנית של האקטים האלה. לכל הפחות אנו חייבים ואפילו באופן אוטומטי להתיחס בשלילה מבחינה אתית למעשים האלו. גם כאשר נאלצים לנקוט באמצעים האלו בבחינת "ההכרח בל יגונה" יש לזכור שעדיין מדובר בפשעים מוסריים. האמירה של גולדה מאיר על כך שאינה יכולה לסלוח לערבים על שגרמו לנו להרוג בהם יש בה בו-זמנית מידה מסויימת של צביעות ומידה אחרת של אמת. ג. האמביואלנציה והסתירה הפנימית הזו אין בהם כדי לזכות את ציבור המתנחלים ותומכיהם הממהרים תדיר להצביע על אופיים הבלתי אנושי של אוייבינו בעודם טובלים ושרץ הטראנספר/אפרטהייד בידם. ד. כפי שטוענת נועה ו. אפשר למצוא נסיבות מקלות/צידוקים/הסברים.הבדלים מהותיים בין מקרים שונים. בהקשר הזה העליתי את פרשת מוחמד א דורא האומלל באמת. המקרה הזה הוא מייצג את מידת האי ודאות, הטענות, הכזבים וכזבי הנגד שיש ברוב הארועים הללו (בפרשת הזוועה הזו לא ודאי אפילו אם הילד חי או מת). מסיבה זו אני רואה צורך בשלילה מוסרית גורפת של כל המעשים הללו בלי קשר לנסיבות ולהקשר שלהם. מכאן גם סירובי לרדת להבדלה בין "מתו" ל"נרצחו". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |