בתשובה לימני מתוסכל, 30/12/10 12:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אילו הוא היה מזוכה היא לא היתה אומרת את זה מאחר וזה לא היה מוכיח שום דבר הקשור לענייני שיוויון , כפי שהיבחרות האופוזיציה "מוכיחה" דמוקרטיוּת בעוד שהיבחרות השלטון הקיים אינה מפריכה דמוקרטיות. אבל זו נראית לי היטפלות לטפל. אני מסכים שזהו יום עצוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה יום שמח. אל ההבנה שאיש ציבור כה בכיר הוא עבריין נקלה הגעתי אני, ורבים אחרים, כבר מזמן. אולי אז היה יום עצוב. היום הזה שמח כי התברר שמעמד, קשרים, כסף וספינים תקשורתיים לא תמיד מקנים חסינות מפני החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים גם לזה, גם מהיכרות עם מישהי שהוא הטריד לפני שנים רבות, ביומה הראשון בעבודה תחתיו. מצד שני, כואב לי עליו אישית וגם על זה שנשיא של המדינה מורשע בכגון אלו. נסכים שזהו יום ביפולרי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, ואני מכיר (היטב) מישהי שהוא הטריד בת דודה שלה. כמה כאלה עוד יש? מצטער, אבל אני לא מסכים להתפשר על ביפולריות. בלב אני מרגיש רק שמחה. גם בכלל לא כואב לי עליו אישית - נהפוך הוא. בשביל שלום הבית במערכת, אני מסכים להוסיף לפרוטוקול שכואב לי על הפגיעה במעמד הנשיאות :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כואב לי על גילה קצב וחשוב לי להזכיר אותה כאן, ולא משום שהיום ''נתגלתה'' אמיתות הסיפור, כביכול, וקיבלה גושפנקה רשמית מבית המשפט. אומרים שלכל אחד יכולות להיות מעידות קלות מדי פעם, אבל נראה שבמקרה של קצב אלה לא מעידות אלא שיטה, והיא בטח יודעת מזמן, כבר מלפני שנים, שכל נישואיה וכל חייה הם שקר. בניגוד לאנשים ''סתם'', שאצלם הדברים קורים בדל''ת אמות - היא נאלצת להשתתף במשחק אל מול פני האומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי מאלץ אותה להשתתף? היא יכולה להיפרד ממנו כבר כעת, מבחינת מעמד היא לא תפסיד הרבה (אולי מבחינות אחרות כן). ע"ע כוכי מרדכי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, עקרונית זה אפשרי. מעשית - פחות, במשפחה מסורתית-דתית ולא סתם במשפחה מסורתית-דתית אלא במשפחתו של ילד הפלא שהיה הסטודנט הראשון מקרית מלאכי וגאוות קרית מלאכי. אני מתארת לי שבהתחלה היא פחדה מהשינוי. מאוחר יותר, עם ילדים גדולים וכשהתנאים נוצרו - יכול להיות שהיא גילתה שעדיף לה לשמור על המסגרת. ככה זה עם עוד כמה זוגות של פוליטיקאים שלא חיים ממש חיי משפחה, גם אם לא מדובר במקרים קיצוניים של מנייאקים כמו קצב. כוכי מרדכי? כן, נכון, זוהי הדוגמה שעולה לראש. אבל קשה לדמיין שתי נשים שונות יותר מכוכי וגילה, גם חזותית וגם מבחינות אחרות. כוכי כבר עברה כמה קריירות מאז שהתגרשה, ואא"ט, גם כמה מערכות יחסים, כאילו שהעולם רק חיכה לה. את גילה באמת שום דבר לא מאלץ, אבל גם שום דבר לא מחכה לה חוץ מבדידות וממבטי רחמים שאולי יהיו אפילו עוד יותר נוראים מאשר עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סימפטיה מאוסה לכרמלה סופרנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שכל עוד לא היתה הרשעה התיאור שלך נכון. ברגע שהיתה הרשעה הוא הופך מ"הגבר שמשתובב לפעמים" לעבריין עם קבלות, ואז אני לא חושבת שיש כבר לחץ חברתי או לגיטימציה מוסרית שהיא תישאר איתו, אפילו בתוך רקע מסורתי-דתי. לדעתי היא תקבל מבטי רחמים אבל גם הכרה בכבודה העצמי. אבל זה נכון שאולי אין לה בכלל את השריר הזה, של לעזוב / להיות לבד. (מה מקצועה בעצם, אם יש לה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שמאשימים את גילה בכל הברדק כיוון שהיא כזו כבשה, ואשר על כן אין זה פלא שקצב יצא לרעות בשדות זרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך על משה קצב בויקיפדיה כתוב שהיא עבדה 30 שנה בבנק לאומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. פחות שנים מאמא שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, חשבתי הרבה היום על כוכי מרדכי. אבל היא הייתה כמובן צעירה בהרבה מגב' קצב, וגם נאה ממנה ועם הרבה יותר אפשרויות להתחתן מחדש עם אדם נורמלי. זה בכל זאת מצב שונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם סיכוייה הקלושים להינשא מחדש עומדים כאן מול היושר הפנימי שלה ומול הצורך לחיות כאשתו של עבריין מורשע (אם כי מן הסתם לפחות היא כבר לא תצטרך לדאוג לתפריט ולכביסה של המנוול, מקסימום להביא לו איזה חריימה לביקור השבועי בכלא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבריין מורשע, אבל עם פנסיה לא רעה בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל''ט במקרה של גירושין, גם הפנסיה נחשבת לרכוש משותף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן את כבר מייחסת לה ציניות שאני לא חושבת שיש בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש ממש לא ציניות. רק פכחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי העיסוק בגילה קצב הוא לא ראוי. מותר ולדעתי אף רצוי ומהנה לדוש את נשיאנו השמיני בקוצים ובעקרבים. אשתו לא הורשעה בדבר ואינה חייבת דבר לאיש. מותר לה לעשות מה שהיא רוצה ומוטב לנו לכבד את פרטיותה ולא לעסוק בה כלל ועיקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא הורשעה בדבר ונתונה לה אמפתיה רבה ממני, אבל היא לכאורה נבחרה יחד איתו, כחלק מהחבילה, למשרת הכבוד של הגברת הראשונה. אני לא חושבת שזה לא רלוונטי לדבר עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מסכים אתך. צריך להפריד בין דמויות כמו הילארי קלינטון (או נניח שרה נתניהו, לאה רבין) ששם אכן מדובר בעסקת חבילה פוליטית בה בן הזוג הוא חלק מן המערך הפוליטי של הנבחר לבין דמויות כמו סוניה פרס או להבדיל גילה קצב. במקרה הראשון בן הזוג משתף פעולה ביודעין עם המערכת התקשורתית-יחצנית כאשר הדבר נוח לו ובכך מנמיך את גדרי הפרטיות שלו במו ידיו. במקרה השני מדובר באנשים פרטיים שאינם מטרידים את הציבור בדעותיהם או במעלותיהם האחרות ובכך שומרים על זכותם לפרטיות. הגב' קצב פחות או יותר, חסכה לציבור את מופע האימים המתבקש של בני המשפחה המספרים לנו איך ה"מערכת" רודפת על רקע ע/דתי/פוליטי את בן משפחתם החף מכל עוון, ובכך לדעתי היא יותר מהרויחה ביושר את זכותה לפרטיות. אך די לנו בגב' קצב ובבעלה המושחת. אני סקרן לגבי חלקה בפרשה של אישה הרבה יותר מעניינת וחשובה וכוונתי לחה"כ שלי יחימוביץ. אחת מן המקובלות התקשורתיות היא שחה"כ הנ"ל מוחזקת להיות אחת מאותן דמויות פוליטיות נחשקות שהן בעלות יושרה ואומץ לב ציבורי. במקרה הזה גב' יחימוביץ נקלעה למצב בו שתי אג'נדות שלה התנגשו. אני אשמח אם מישהו ישכיל אותנו כיצד בדיוק נהגה חה"כ במצב העדין הזה והאם היא הוכיחה באמת את אומץ הלב הציבורי שאני באמת מאחל לה. אני מאוד סקרן לדעת אם לאחר שא' פנתה ליחימוביץ, חה"כ יעצה לה באופן שאינו משתמע לשתי פנים לפנות לרשויות החוק והבטיחה לעמוד לצידה לאורך כל הדרך או שמא החליטה להסתתר מאחורי כל מיני פגמים באישיותה של המתלוננת כדי להנמיך פרופיל ולחמוק נכל העסק המביך הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו שתי אג'נדות של יחימוביץ' התנגשו לדעתך? (אולי אני לא מצויה מספיק בפרטים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה להתבטא בשיא העדינות: ההתנגשות היא בין האג'נדה הפמיניסטית של "קידום מעמד האשה" לבין האג'נדה של "קידום בני עדות המזרח". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא פרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמורה בודאי תוכל להזדהות עם חוסר היכולת שלי לבלום את הדחף לנקוט בטון פדגוגי ונוזפני, על אף שבד''כ רצוי להמנע ממנו לפחות כאן. לדעתי אין מה לפרט. למיטב ידיעתי הדלה בעניין זה, אחת מן המתלוננות הראשיות בעסק המביש הזה הגיעה אל ח''כ יחימוביץ וספרה לה את סיפורה. חה''כ יחימוביץ יכלה לעמוד על ראשי הגגות ולזעוק את זעקת המוטרדות, להצהיר שהיא משוכנעת בכנותן ולדרוש בכל תוקף את העמדתו לדין של המנוול הנשיאותי. אני הייתי רואה בכך ניצול נכון של חסינותה הפרלמנטרית. לי לא ידוע שהיא עשתה זאת. זה לא אומר שהיא לא עשתה משהו מעין זה או בדיוק כזה. מתוך רצון לדעת יותר על אלו הרוצים להיות נבחרנו, אני מנסה לברר אם מישהו יודע מהן העובדות לאשורן ויכול להשכיל את כולנו. רצוני הוא לדעת טוב יותר את העובדות בעניין זה ולא כמנהג הימים האלו, להתגולל על נבחרינו ולמהר להטיל עליהם רפש ועלילות דברים שאולי אין להם שום יסוד במציאות העובדתית. אם ידוע לך משהו על פעילותה של ח''כ יחימוביץ בעניין זה, אנא מהר וספר לנו ואל תנסה ל''עודד'' אותי להשמצות מוטעות והלבנת פנים של חינם. בפרט לא כשהמדובר בחה''כ שכבר זכתה, אולי אפילו מסיבות ממש לא הגונות, לעביט שופכין, מטעם ליצני ומוקיוני התקשורת שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שלח"כ יחימוביץ' מגיע מידע דומה על אחד השרים היום. יש מתלוננת אחת. לא בטוח שהיא מוכנה להעיד. אין עדויות מוצקות. המתלוננת נראית כנה, אבל היא רק מתלוננת אחת. קיים סיכוי (נמוך, אך לא לגמרי זניח) שהיא בדתה מליבה את הכל (או חלק חשוב). האם על יחימוביץ' בשלב זה פשוט להצהיר במליאת הכנסת "יש חשדות חמורים נגד השר ומן הראוי שהוא יתפטר"? יחימוביץ' יכולה להיות יריבה פוליטית שלו. שהוא יתפטר על־סמך הצהרתה? ואם לא על־סמך הצהרתה: האם היא חושפת את המתלוננת? אם היא חושפת את המתלוננת: מה הועלנו? יכול להיות שיש תועלת בדרך החשיפה הזו. אולם לא מעבר לזו שיש בכתבה בעיתון. לחבר כנסת אמנם יש חסינות, ולעיתון אין. אולם אם זה יהפוך למנהג, יספיקו 2־3 "חשיפות" שגויות כדי ליצור ביקורת על החסינות הרחבה מדי ואולי גם לצמצם אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכן. זוהי אחת המטרות המקוריות של החסינות הפרלמנטרית. היא יכולה כמובן גם לציין את ספקותיה והיא יכולה גם להחליט שהמתלוננת לא מספיק אמינה ולהסתפק בהפנייה לפרקליטות . מה שאני חושש הוא שחה''כ נהגה כיהודי חובש כיפה שאינו שש לצאת נגד רבנים ולכן מניח את המלאכה הזאת לאחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזכור, במקרה הזה יחימוביץ' פגשה את המתלוננת לאחר שזו כבר פנתה למשטרה. אבל אני לא רוצה שחברי כנסת יתחילו לעקוף את המשטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי את יחימוביץ' ברדיו אומרת נחרצות שהיא מאמינה למתלוננת הראשונה מיד לאחר התפוצצות הפרשה. היא חטפה על זה באבי אביה ולא ויתרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעניין קרוב, יחימוביץ' מחטיפה לנחום ברנע באבי אביו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מדהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מדהים. אילולא ששלי יחימוביץ' מפרשת שמדובר בתצלום הזה, לא הייתי מאמין - הפער בינו לבין מה שברנע מתאר מופלג ביותר. אכן, הכל בראש שלו, כמסתבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שיש לו דמיון פורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה מעניין מאד לו שלי יחימוביץ היתה כותבת את מה שכתבה ללא התצלום, מחכה לתגובות, ואחר כך מוסיפה את התצלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש למישהו לינק לכתבה המקורית שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מן הסתם מופיע בטור שלו ב''מוסף לשבת'' שלא עולה לרשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בשבוע שעבר פורסם כאן קטע שבחן את השאלה מתי הופכת אישה לאובייקט מיני", כותב ברנע. "הקטע כלל התייחסות לפוליטיקאת אחת בלי ששמה הוזכר. ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) זיהתה בקטע הזה את עצמה. סיפרתי שם איך ביום הפריימריס כאשר התחרתה עם מאות מועמדות ומועמדים הופיעה דווקא התמונה שלה בעמוד הראשון של מעריב. עד כמה שזכרתי התמונה הציגה אותה כאובייקט מיני. לאחר הפרסום ראיתי את התמונה ונוכחתי שטעיתי: יש אובייקט. אין מיני. מאז אני מתייסר בשאלה איך זה קרה לי, האם אני שוביניסט מודחק או שהדרך השערורייתית שבה נכנסה יחימוביץ' לפוליטיקה קיבעה אותה כך במוחי. כך או כך טעיתי, אני מצטער על הטעות". (מתוך האתר של שלי יחימוביץ http://www.shelly.org.il/node/4492) אז מה היה לנו? ברנע התעצבן על יחימוביץ כאשר עברה מעיתונאות לפוליטיקה, ובאופן טבעי שנאתו גרמה לו לצייר אותה בדימיונו כאובייקט מיני. נו, הרי זו ממש תאוריה פמיניסטית בפעולה: תוקפנות מינית שנובעת מתוקפנות יותר מאשר ממין.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד מקווה בשבילה ובשבילנו שהיא אכן נהגה באומץ לב ציבורי בפרשה. חשבתי מלכתחילה שיש אפשרות שהיא נהגה כך והתקשורת פשוט לא גלתה עניין משום שכל התנהלות משפטית בארץ משרה על רובנו א-פריורי, סוג של דכדוך ודיכאון. מה שהתמיה אותי היה המינוריות של התנהלותה בנושא קצב, ביחס נניח לטענות שהיו כנגד הרב הראשי האשכנזי או אפילו בדוגמה שהבאת שבה היא אכן נכנסה באבי אביו של עיתונאי שכתב דבר הבל. אני אשמח למצוא שהמינוריות הזו לא היתה מצדה שלה. אני בהחלט מצפה שחברי כנסת יעקפו את המשטרה, את הפרקליטות, את בתי המשפט ואפילו רחמנא לצלן את הטלביזיה. זו לא אחת הסיבות לכך שיש להם חסינות פרלמנטרית? אם המעמד הפוליטי-עסקי-משפטי מנסה לסגור שורות ולטאטא מתחת לשטיח עבירות מין מן הסוג המביך ביותר (ע"ע עסקת הטיעון), אני בהחלט מצפה שלוחמת לזכויות האשה כמו ח"כ יחימוביץ, לא תשב בשקט ותניח למשטרה ולפרקליטות ל"טפל" בזה ללא התערבות. הסיבה שאני מצפה לזה ממנה, היא בעיקר שאני לא יכול לצפות לזאת מאף אחד אחר (ותעדנה הפרשות האחרונות במשטרה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא בכלל לא התנהלה במינוריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק אתה מצפה שהיא תעקוף את בית המשפט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מילא, איך היא תעקוף את הטלויזיה? (ואיך נדע שהיא עשתה את זה?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה תבוסתן אתה! מה, כבר אין טלפתיה? אינטרנט? רכילות מתודית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ששלי יחימוביץ פירטה את הדברים עליהם אתה כותב. שתי מתלוננות פנו לשלי יחימוביץ-א' מבית הנשיא וא' ממשרד התיירות. שלי התערבה רק לאחר שהנשים התלוננו כי לא היתה יכולה לנהוג אחרת. גם שלום ירושלמי ידע ולא היה יכול לכתוב עד שהפרשה התפוצצה. התנאי לכתוב או לדבר על כך היתה נכונות האשה להעיד. אולי אתה חושב ששלי יחימוביץ שוטה- אני לא. מי שיכול היה לפעול הם אלו מחברי הכנסת שידעו ולא פעלו לקראת ההצבעה בכנסת. כשקצב עמד לבחירה, צריך היה לפעול באופן דיסקרטי בין חברי הכנסת השונים ולהעלות את הספקות. כדי לצאת לתקשורת צריך את נכונות הנשים להעיד. צפריר ענה לך נכון- אסור למתוח את החסינות יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שלום ירושלמי (או כל עיתונאי אחר שידע, והוא לא היה היחיד) לא יכול היה לכתוב עד שהפרשה התפוצצה? למה הוא לא יכול היה לפוצץ את הפרשה בעצמו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אינו יכול לכתוב אם הנשים מסרבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הוא לא יכול? יכול. הוא לא צריך את רשותן של קורבנות העבירה בשביל לכתוב על מעשיו של העבריין. נכון - זה מורכב ומסובך יותר. זה דורש אולי כתיבה מעט יותר מעורפלת מאשר הכתבות שמתפרסמות בהתבסס על חקירות משטרה או כתבי אישום. זה דורש ביצים גדולות יותר ומאמץ עיתונאי גדול יותר - אבל זה אפשרי (ושוב - זו לא ביקורת כלפי ירושלמי עצמו. הוא לא היחיד שידע) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהוא יכול. בדיוק בשביל זה המציאו את התחקיר העיתונאי. הן מסרבות להתלונן? שיעשה הכתב תחקיר וימצא כמה שיסכימו, בעילום שם, לדבר לעיתון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא הבנתי למה בדיוק התכוונת, אבל לפי מה שרביב דרוקר כתב בבלוג שלו, ח"כ יחימוביץ' עשתה בדיוק את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK, תודה. שוכנעתי. טוב שיש חברי כנסת כמו הגב' יחימוביץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלי יחימוביץ' מקדמת את "בני עדות המזרח"? היא פועלת לקידום בני השכבות החלשות1, ללא קשר למוצאם. קצב כבר מזמן אינו נמנה על השכבות החלשות. מעמדו גבוה בהרבה משל כל המתלוננות מולו. אין לי מושג מה בדיוק היה תפקידיהן השונים ואם חלק מהן היו עובדות זמניות או בחוזה בתנאים לא כ"כ מוצלחים. אך עדיין אין כאן שום סתירה. 1 כדי למנוע ויכוחים צדדיים מיותרים, אני מוכן להתפשר על "מצהירה שהיא פועלת לקידום בני השכבות החלשות", לצורך הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה. (תרשמו בבקשה, זו הפעם הראשונה שנצפית תגובה כזו שלי לצפריר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מנסה לייצג פה את צורת־החשיבה הנפוצה אצל מי שמצהיר, בניסוח הזה, שהוא "פועל לקידום בני השכבות החלשות" (ואני חייב להדגיש אלף הדגשות שאני אישית דווקא לא מסתבסקרב בדרך־כלל לצורת־החשיבה הזו), אז זה לא ממש ככה. מי שהוא בן לקבוצה מוחלשת לא מפסיק להיות בן לקבוצה מוחלשת ברגע שהוא מצליח בחיים. הוא תמיד בחסרון. אם הוא אשה, אז מצפים ממנה לפשר בין הדרישות הסותרות של משפחה וקריירה, מתייחסים אליה כאל ילדה שלא מבינה דברים, במקום להתייחס אליה עניינית מתייחסים למיניותה המתפרצת, במקום להתייחס אליה עניינית מתייחסים לחוסר־מיניותה האפרורית והאינדיקטיבית לכל־מיני בעיות נפשיות, מייחסים כל חוסר־הסכמה לחוסר־שפיות או היסטריה, וככיוצא באלה. אם הוא בן לעדות המזרח, אז יש לו פחות חברים או חברים בפחות מקומות רלבנטיים, ולכן פחות מהלכים בפחות קבוצות, ובציבור תוהים מה הוא בכלל עושה שם, למה הוא ולא אדם מוכשר יותר כמו שמעון, אומרים שהוא חסר השכלה וכישורים, מעלים השערות שהוא קיבל את המשרה באפלייה מתקנת מצד החברים הספרדים שלו ש"ס, אומרים שהוא פרימיטיב, שהוא חשוך, רומזים בעדינות שהוא בסך־הכל מתנהג כמו שהוא למד בארץ־מוצאו או בעיר־מוצאו, שהוא לא מבין ולא רוצה להבין איך דברים עובדים בחברה מודרנית ושוויונית, מאמינים לכל מי שמתקיף אותו ולא משנה במה ועד כמה זה נשמע מופרך, לא מאמינים לו כשהוא מגן על עצמו ולא משנה עד כמה זה נשמע סביר, מתייחסים הרבה יותר בחומרה לכל מעידה שלו שהוא כן ביצע, יש לו הרבה פחות סיכוי להיות מזוכה במשפט מאשר לאשכנזי בתנאים זהים, ובסופו־של־דבר הוא יקבל עונש יותר חמור. ובכל־זאת, אני לא חושב שיש כאן שום סתירה. אם ח"כ יחימוביץ' מאמינה לטענות נגדו (ואו-הו, היא מאמינה), אז העובדה שהוא יליד־פרס לא מעלה ולא מורידה, ממש כפי שאם יתברר לה שמנהלת כלשהי באיזה משרד ממשלתי, נגיד, הפלתה לרעה ובכוונה־תחילה עובדים מזרחים בגלל מוצאם, אז זה שהמנהלת אשה לא יעלה ולא יוריד. היותו של אדם בן לקבוצה מוחלשת מזכה אותו לכל היותר באפלייה מתקנת, ובכל מקרה לא בזכות להפלות או לפגוע באחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "זה לא ממש ככה"? קודם כל, יש די נשים שלא מתייחסים אליהן כפי שתיארת, ולא חשוב אם הן באו מרקע של מצוקה. ול"מזרחיים" (טעות גיאוגרפית, כמובן, אבל נעזוב) יש חברים רבים בדרך כלל, לחלקם במקומות גבוהים בהחלט. וכו' וכו'. ושנית - אתה יכול לקדם שכבות נחלשות כך שמצבן יהיה טוב משהיה. זה לא אומר שהוא יהיה הטוב ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא באמת יכול1 להגן בצורה אפקטיבית על תפיסה שאני לא מחזיק בה. רק רציתי להגיד שזו צורת ההסתכלות במעגלים מסוימים (ושח"כ יחימוביץ' כן או לא מחזיקה בה). 1 יש לי בעיית מוטיבציה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות גאוגרפית? לא במקרה של קצב. קצב הוא מזרחי ולא מוגרבי או יָמַנִי. (אבל גם "מזרחי" של התנועה והבנק הוא שגיאה גאוגרפית. אז לא נורא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אישית, אני לא סובלת את המונח "מוחלש", שמסתתרות מאחוריו שלל אג'נדות1. 1 אתם זוכרים שעד לפני שנים ספורות אמרו "חלשים" ולא "מוחלשים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלה הזאת תמיד מזכירה לי את החיסון נגד פוליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, ואני מכיר (היטב) מישהי שנשיא אחר (בטרם היה נשיא) הטריד אותה. קצב לא הראשון, אני מקווה שהוא האחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי להזכיר שמות, שם המשפחה שלו מתחיל בו"ו ודוד שלו היה הנשיא הראשון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לנחש שהוא גם היה מפקד חיל האוויר פעם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה דוגמה למישהו שכנראה כן קיבל מחילה בתמורה להתפטרות. ההאשמות נגדו היו בכלל בתחום השוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה הוא, זו לא הטרדה. הוא הרי טייס! כפי שנאמר - "כשאומרים לו "בלי ידיים", הוא צוחק בלי משים, כי אם הטובים לטייס - הטובות לטייסים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה הדבר הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר "הטובים לטיס" (והטובות לטייסים). לצערי (או לשמחתי?) אין את המילים ברשת. וגם לקשר ליוטיוב אי אפשר, כי אף אחד לא טרח להעלות את פיסת התועבה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דידי מנוסי כתב את זה בתקופה מאוד שוביניסטית (בכל המובנים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד ל"כשאת אומרת לא", שיש לו נסיבות מקלות1, ואני סבורה שעושים לשיר עוול, קשה לי למצוא נסיבות מקלות ל"הטובים לטיס". 1 אם תקראו את מילות השיר בעיון, תשימו לב שהבחור חי בסביבה המעודדת נשים להיות מניפולטיביות. לא שהוא חושב שהוא פטיש אויר, או שלא צריך לכבד את רצונה של הבחורה (כחניכי המרכז לאמנות הפיתוי, למשל). להיפך. הוא מכבד את רצונה, שנאמר: כי אם אינך רוצה בכלל בכלל הגידי "תסתלק כבר וחסל!" תגידי "די" או: "עוף מפה" רק אל נא, אל תגידי "לא" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד בתקופה שהשיר הושמע, חשבתי שהוא תועבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין משמיעים אותו. שמעתי אותו לאחרונה לפני כשבועיים, ב-103FM, בשבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי. מעולם לא הכרתי את הזוועה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטריד אותה זה דבר אחד. אנס זה כבר סיפור אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי לא כואב עליו אישית כלל ועיקר, אלא רק עלינו שאיש כזה זכה להיות כאן שר ונשיא. למעשה, כשפלדמן זעק כקוזק נגזל ש''לא התחשבו ברגישות המיוחדת של האיש הזה'' התגברה אצלי הבחילה למימדים קשים במיוחד. אני מבינה שבשביל הפרקליט הידוע לקורבנות הרי אין כל רגישות שהיא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: לא "הטריד" אלא תקף מינית (שם יד על החזה שלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קשרים, כסף וספינים תקשורתיים לא תמיד מקנים חסינות מפני החוק". מכאן נובע, שגם אתה סבור, שהתכונות והיכולות הללו לעתים כן מקנות חסינות מפני החוק ונותר רק לברר מתי, למי ולפי איזה מפתח בדיוק הן מקנות חסינות. נדמה לי שתוצאות הבירור הזה תהיינה עגומות למדי וזו עוד סיבה שלא לחוש שמחה (פרט לכך, שלדעתי יש צורך במידה לא מבוטלת של קשיות לב שלא לומר אכזריות, כדי לשמוח לנוכח נפילתו של אדם - גם הוא הוא עבריין נקלה, כלשונך - מאיגרא רמה לבירא כל כך עמיקתא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המלה "תמיד" הוספתי ממש לפני ששיגרתי את התגובה, כדי שלא ישתמע מדבריי כאילו היום התברר שמעמד, קשרים וכו' לעולם לא יקנו יותר חסינות מפני החוק. השאלה מי זוכה לקבל את החסינות הזו ומי לא היא שאלה נפרדת, שאין לי עניין להיכנס אליה. תודה על הניתוח המעמיק והמדוייק של האופי שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העצב שלי הוא לא על קצב, שאני שמח מאוד שהוא בדרך לכלא, אלא על כך שאלמלא טיפשותו של קצב הוא היה חומק כמעט מכל הסיפור הזה באמצעות עסקת טיעון מגוכחת שהייתה משאירה אותו בחוץ. בראיון ברדיו אמר אחד ממקבלי ההחלטה בפרקליטות לא להגיש כתב אישום אלא להסתפק בעסקת טיעון, שלא היה להם את כל המידע שהתבהר במהלך המשפט. אבל אותה אחת בפרקליטות שהתנגדה לצעד הזה אמרה שכבר אז היו הררי ראיות שהצדיקו תביעה. איכשהו אני נוטה להאמין לה וכואב על האיפה והאיפה הקיימת במערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרהרתי בדבר, ומסקנתי היא שהשמחה והעצב במקרים שכאלה הם פונקציונליים לחלוטין. ביום שבו עבריין (שאני בטוחה באשמתו) מורשע, אני שמחה על כך שמערכת המשפט פועלת לפי מה שצודק לדעתי. אני מתחילה לרחם על הבירה העמיקתא של העבריין דנן לאחר ששילם (להערכתי) את חובו לחברה. אתן לך אבל דוגמה לקשיות לב. ביום בו מוחמד ותד ז"ל נהרג בתאונת דרכים, אמר אחד העובדים במשרד הממשלתי בו עבדתי: "כן יאבדו כל אוייבך ישראל" או משהו בסגנון. מהיכרותי עם המנוח הוא היה אדם טוב ונוח לבריות, ישר דרך ובר לבב. דעותיו הפוליטיות וכנראה שגם מוצאו האתני לא היו לטעמו של אותו "מספיד". זה לא יכול היה להצדיק את התבטאותו החריפה בעיני. אני לא חשתי שום צורך להתבטא באופן דומה ביום מותו של גנדי, וגם לא ביום מותו של כהנא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני שמח. אבל אני לא מסכים שהתברר שמעמד, קשרים וספינים לא מקנים חסינות בפני החוק. למר קצב כבר אין מעמד, קשרים או חסינות. הוא נשפט כבר ע"י התקשורת וחברי הכנסת. המעמד הציבורי שלו הוא בדיחה. אין כאן פגיעה באליטה אלא במישהו שעמוק בתחתית. אז נותר לי לשאול את עצמי: מדוע אני שמח? בהתחלה חשבתי שזה סוף של סיפור שמאשש את תחושת הסדר בעולם. הרעיון של Retributive justice עובד. וזה טוב. אבל אז נזכרתי שאני לא מאמין באלוהים, בגאיה או בשלטון התבונה. אי אפשר לדבר ברצינות על צדק במובן הזה. אנשים רעים אינם נענשים וצדיקים גמורים חיים באומללות. אבל גם אחרי שנזכרתי בכך, נשארתי שמח כשחשבתי על תוצאת המשפט. אבל אז חשבתי על עוד משהו. פרויד לימד אותנו שלא רק שהפושעים הם בבסיסם בני-אדם כמונו, אלא שגם אנחנו בני-אדם כמו הפושעים. לכולנו יש יצרים קרימינליים שרוחשים מתחת לפני השטח, ושאנחנו מדחיקים ועוצרים בגלל התרבות. ההרשעה של קצב היא חיזוק לדרך חיינו ולויתורים שאנחנו עושים כדי להיות הגונים ומתחשבים. השמחה שלי, אני חושב עכשיו, היא באישור המחודש ש"אני בסדר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצפת אל השטח משהו שמעניין אותי. שאלה: האם היית מרגיש כך (השמחה שאתה "בסדר") אם העבירות לא היו עבירות מין אלא עבירות כספים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא. אין לי תשוקה מיוחדת לכסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתמיד1 היתה לי הרגשה שגברים שופטים עבירות מין לחומרה יותר מנשים, וחשבתי שהסיבה היא בערך מה שאמרת: אם אני לא אז שגם הוא לא. זה קצת מטריד כי משתמע מזה שחוש הצדק מתקומם לא בגלל עוול לקורבן העבירה, אלא בגלל עוול לי עצמי... --- 1 מתמיד, אבל בארץ זה השתנה מאד בשנים האחרונות בגלל הפמיניסטיות, והיום כבר אי אפשר לדעת מי שופט יותר לחומרה ואם מי ששופט יודע באמת למה הוא שופט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אצלי ההרגשה היא הפוכה. שגברים ממהרים להגיב על חשודים בעבירות מין2 בנימוקים ש"אי אמרה ככה והתכוונה אחרת", "זה יכול להיות דו משמעי", "היא סתם רגישה מדי" ודברים בסגנון,1 כי הם רוצים אישוש לכך שהם "בסדר" ושהמעשים שלהם לא נתפסים בצורה אחרת מזו שהם (כן או לא) מתכוונים לה. 2 הכוונה לא לאונס-בחדר המדרגות. 1והשורה החביבה עלי: "אתן הורגות את הרומנטיקה! איך אפשר יהיה להתחיל עם בחורה?" שזה מעניין,כי אני לא מכירה ולו גבר אחד שבפועל שורק לבחורות ברחוב, וגם לא מכירה זוג אחד שהקשר ביניהם התחיל בשריקה או בצפירת מכונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לימים הטובים ההם, כשמעשה מגונה היה מעשה מגונה, אונס היה אונס, ולא כמו היום ששריקה ברחוב היא הטרדה מינית... בדיוק אתמול נאלצתי להכניס בינה בראשה של אפרוחית חסרת דעת. היא "נפגעה" כי שרקו לה ברחוב, היא לא ידעה להחליט אם הוטרדה מינית או לא. הצגתי לה את התסריט הבא: את הולכת עם חברה ברחוב. שורקים לכן. את מפנה את הראש. הוא אומר: לא את, חברה שלך! מי מכן הוטרדה? מי מכן נפגעה? איזה אירוע יישאר חרוט בלבך, השריקה או התסריט הבדיוני? למה? המסקנה: חייכי לעצמך והמשיכי ללכת. אני מניחה שיש רק מעט זיווגים שהתחילו בשריקה ברחוב, ואכן מלחיץ לעבור ליד חבורת ערסים קטנים ולשמוע את הצחקוקים, ומצד שני צריך להפסיק להיתמם - אנחנו לא ילדות פתיות, אנחנו לא יצורים שמיימיים, אנחנו תאבות מחמאות כמו כל אדם, ולפעמים נשים אומרות לא ומתכוונות לתשכנע אותי. פאקט. לדלעתי. לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם שריקה מערס קטן מחמיאה לך, אין לנו אלא להסכים שלא להסכים אודות השאלה מחמאה מה היא (מה גם שמדובר בשריקה תיאורטית, אני לא חושבת שאי פעם שמעתי מישהו באמת שורק ברחוב. צפירות זה כבר עניין אחר1). מה גם שהרבה פעמים הערסים המצחקקים לא מסתפקים בצחקוק אלא שולחים ידיים. 1וגם הן, אגב, לא ממש מטרידות אותי. אנשים שחולפים במכונית וממשיכים לנסוע לא מהווים שום איום כלפיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערסים קטנים, בית הלורדים על הספסל בגינה הציבורית, אינני מפלה, כולם שווים! הם לא מהווים איום, זה לא מצב מאיים, לא התכוונתי בכלל למצבים מאיימים, סתם דברים שאפרוחית פתייה יכולה מרוב בלבול לחשוב שהם טראומת חייה, או שהיא יכולה לחייך ולזרום הלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שמה שמטריד אותי זו לא השריקה כשלעצמה וגם לא הערה כזו או אחרת1, אלא העובדה שלרבים וטובים (ומסתבר שגם רבות וטובות) המצב בו אני2 צריכה להתמודד עם הערות וקריאות ברחוב רק מעצם היותי אשה נראה כמו מצב נורמטיבי וסביר שאין סיבה למחות נגדו ולנסות לשנות אותו. 1מה גם שאני מקבלת את הרושם שאני נתקלת בהן הרבה הרבה פחות מאשר הישראלית הממוצעת. 2 לא אני-אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, אני לא בדיוק זוכרת מתי שרקו לי בפעם האחרונה, אני מקבלת בדרך כלל בוקר-טובים ומה-שלומכים מהאגף הסמי-גריאטרי, ואני מגיבה במאור פנים, מה כל כך פוגעני בזה. אחרי הכל השריקה היא ביטוי של הערכה לצורה החיצונית, הגבר אומר "משכת את תשומת לבי", ומה רוצה אישה לשמוע יותר מזה, ולשם מה היא משקיעה כל כך הרבה כסף וזמן ומחשבה? יש מיליון דברים נורמטיביים שבוער בעצמותי למחות נגדם לפני הקריאות, למשל הנורמה הגברית של יריקה ברחוב - זה פוגעני! ואני מעירה. זה לא כאילו שהשריקות הן מכת מדינה, פעם זה היה נפוץ הרבה יותר, במיוחד מכיוון חבורה של גברים כמו קבוצת פועלים. כשהקריאות הן מקבוצה פועלת שם דינמיקה אחרת, לא נעימה בכלל. שאלה ליהונתן: הבחורה שהאב שרק לה היתה יותר יפה או יותר מושקעת? כלומר האם היא היתה יפה במיוחד, או שנראתה כמי שמזמינה תשומת לב מיוחדת, כגון על ידי מיני מינימלי מדי או מחשוף חושפני מדי לרחובות העיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני מניח שזאת שאלה לירדן. אני אקח את הבלבול בינינו כמחמאה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל התגובה הזו (שאני לא מסכימה לה ברמות עמוקות), אותי מעניין לראות איך את מעירה לאיזה גברתן שהביא סמארק עסיסי על המדרכה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את לא מסכימה איתי עמוקות... -אנחה- איך אני מעירה לגברתן שהביא סמארק עסיסי על המדרכה? פשוט מעירה, במילים או במחווה, מה הוא יעשה לי? אני הרי אישה, אילו הייתי גבר לא הייתי מצייצת. אני מעירה גם על לכלוך, והערות על לכלוך כמעט תמיד מתקבלות ב"את צודקת". הערות על יריקה תמיד מתקבלות בהתנגדות או זלזול אבל זה לא משנה, להערה יש השפעה. יש נוסחים שמשפיעים במיוחד, למשל הזכרתת המילה "ערס" - אף אחד לא רוצה להיות ערס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אנחנו חלוקות בכמה הנחות יסוד. קודם כל, אני לא בטוחה אם שריקה היא ''ביטוי של הערכה לצורה חיצונית''. שנית, בתור אישה אני יכולה להבטיח לך שיש כמה דברים שאני רוצה לשמוע - ובטח בדרכים אחרות - מאשר ''משכת את תשומת ליבי'' מאדם זר ואקראי ברחוב. מה שכן, אני מסכימה שאכן יש דברים שראויים למחאה יותר מאשר שריקות וקריאות, אפשר גם וגם. הנה - אפילו את אומרת ש''פעם זה היה נפוץ הרבה יותר'', משמע המחשבה שהדבר אינו הולם ואינו ראוי אינה רק מחשבה פרטית ומוזרה שלי. השינוי מגיע לאיטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת, הנורמה השתנתה. המצבים הלא נעימים שזכורים לי היו מכיוון פועלי בניין ערבים, ולהרגשתי השריקות אז לא הביעו הערכה אלא להפך, היו ביטוי של מחאה וזלזול והיו מופנות כלפי כל אישה ואישה שעברה לידם. לכן זה היה כל כך לא נעים, זה היה עמוס פוליטית. לדעתי השינוי בכמות השריקות חל עם התחלפותם של הערבים ברומנים. מה לדעתך מביעות השריקה או הקריאה אם לא הערכה לצורה חיצונית? את יכולה לשנות את הנוסח ל"את מושכת אותי" או ל"הייתי רוצה לשכב איתך", אלא נוסחים שונים לאותו דבר. לפעמים זה בטח סתם רצון לאמן את שריר החיזור הגברי, אבל עדיין זה יהיה מופנה כלפי אישה נחמדה חיצונית, אני מניחה. צריך להפנות את השאלה לגברים, אבל האיילים כולם חנונים, אפילו יהונתן לא שורק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר שריקה מפועלים ערבים מבטאת זלזול, אבל שריקה מפועלים רומנים/עבריים מבטאת הערכה? זה ניתוח קצת משונה בעיני. אני לא יודעת מה איתך, אבל אני לא רואה שום דבר מחמיא בכך שאדם זר לחלוטין, שלא מכיר אותי ולא יודע עלי דבר וחצי דבר, מרשה לעצמו להגיד לי "הייתי רוצה לשכב איתך". אני קצת יותר מכוס מהלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה טו עפרונית? לא כתבתי שום דבר כזה... כתבתי: על פועלים ערבים - שרקו הרבה, להרגשתי כמוצא לביטוי רגשות מחאה ושנאה כלפי כל מה שישראלי. הרבה דרכי ביטוי אחרות לא היו להם. לכן היה לי מאד לא נעים לעבור ליד בניינים נבנים. יכול להיות שאני טועה ורגשי האשמה היו רק בראש שלי. על פועלים רומנים - לא שרקו בכלל. על פועלים עבריים - האחרון נראה בשת 1960 ומשהו. ------ אני חושבת שיש חוסר כנות עצום מצדנו. ההתמרמרות על החפצה פשוט אינה עולה בקנה אחד עם ההשקעה העצומה שלנו במראה החיצוני. לא סתם השקעה במראה חיצוני אלא השקעה במראה "סקסי", סקסיות היא צו השעה. למה? ככה, הפוך מאצל הטווסים אבל זה מה שיש. זה אפילו טיפשי, כי גבר יימשך לאישה באותו מידה ואולי יותר אם החצאית שלה תהיה ארוכה בעשרים סנטימטר. גברים רואים בנשים יפות יותר או יפות פחות אובייקטים מיניים מושכים יותר או פחות כי זה המנגנון שלהם. אפשר להתעלם מזה אבל אי אפשר לשנות את זה. אפשר גם לנצל את זה, ונשים עושות גם את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכבר אמרתי בתגובה קודמת, הנחות היסוד שלנו שונות מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנת 1972 עוד נראה בחיפה פועל עברי1. ופועלים עבריים, כידוע, נהגו לשרוק מין הסולם2 ____ 1ועל זה הבת שלי נוהגת לומר שכשהייתי צעיר הייתי ערבי. 2 כן, אני יודע שנעמי שמר כתבה "מן הסולם" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פועלים עבריים עובדים בבניין גם היום, אבל בשיפוצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובות (זו והקודמת לה, ואני בטח מערבבת עוד כמה תגובות אחרות) הטרידו מספיק את מנוחתי כדי שלא ארצה להסתפק ב"הנחות המוצא שלנו שונות". אז חשבתי על זה קצת, ואז עוד קצת, ונדמה לי שהצלחתי לפרוט חלק מחוסר הנוחות שלי לקשיים קונקרטים יותר. ראשית, החיבור שאת עושה בין מראה חיצוני לבין הערות וקריאות ברחוב הוא חיבור שעובדתית אינו הכרחי. לא רק בחורות "בעלות מיני ומחשוף" "זוכות" להן, אלא גם בנות-עקיבא עם חצאיות מטאטאות רצפה; גם בחורות שרחוקות מלראות כמו בר רפאלי ביום רגיל; גם בחורות מכונסות בתוך עצמן שלא מגלות שום סימן שמעניין אותן לתקשר עם העולם באותו רגע נתון. גם ההנחה שלך לפיה מי שמתלבשת באופן מסוים *מעוניינת* ביחס מסוים ולכן צריכה *לשמוח* שזה היחס שהיא מקבלת, היא הנחה שקשה לי לקבל. קודם כל כי המרחק בינה לבין האשמת קורבן אונס בכך שהתלבשה חשוף מדי הוא מרחק קצר מדי, שנית - כי עובדתית אין קשר הכרחי בין גובה החצאית לאורך הצפירה ושלישית - ייתכן שבחרתי להתלבש באופן מסוים לא כדי "משרוך את תשומת ליבם של עוברי אורח ברחוב" אלא של גבר או אשה מאד ספיציפים או אפילו - מי הייתה מאמינה! - כי נוח וטוב לי בבגד מסוים. ההנחה הנוספת שלך, לפיה "ככה זה ואין מה לעשות", גם היא הנחה שקשה לי לחיות איתה. בין השאר כי את עצמך מציינת שהספירה הציבורית עברה שינוי. אז את אומרת "נו, מה את רוצה אפרוחית? פעם היה יותר גרוע!" ואני אומרת "שמתחת לחופה שלך יקראו לך אפרוחית, וחוצמזה - אם פעם היה יותר גרוע זה לא אומר שהיום טוב. זה אומר שכנראה לחינוך והעלאת הנושא למודעות יש כוח וצריך להמשיך בדרך הזו". ההנחה לפיה לנשים יש זכות פחותה למרחב פרטי נקי מהפרעות מאשר יש לגברים היא הנחה מאד עצובה ואני לא רואה סיבה לקבל אותה כגזירת גורל. זו לא גזירת גורל. הזכות שלי ללכת ברחוב בלי שיציקו לי ובלי שיראו בי אובייקט (והאמיני לי, אף אחד לא "מחמיא" לאישיות שלי שאני חוצה את הכביש) לא פחות מהזכות של כל גבר. ייתכן שהתגובות היום מעט מקצינות. בהחלט יכול להיות. אבל אחרי שנים שהמטוטלת הייתה בנקודת קיצון אחת, לא מאד מפריע לי שהיא נעה לכיוון השני. גברים יצטרכו להזהר, את אומרת? ומה בכך? הרי אנחנו מצטוות להזהר יום יום שעה שעה. אל תלכי בחושך ילדה, ואל תכנסי למעליות עם גברים זרים, ואל תסתובבי עם גופיה ואם כן - אל תתפלאי שגופך הפקר. ואם תתפלאי, אל תצפי לקבל תמיכה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |