בתשובה לג'וד, 30/12/10 16:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שלא. אין לי תשוקה מיוחדת לכסף. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מתמיד1 היתה לי הרגשה שגברים שופטים עבירות מין לחומרה יותר מנשים, וחשבתי שהסיבה היא בערך מה שאמרת: אם אני לא אז שגם הוא לא. זה קצת מטריד כי משתמע מזה שחוש הצדק מתקומם לא בגלל עוול לקורבן העבירה, אלא בגלל עוול לי עצמי... --- 1 מתמיד, אבל בארץ זה השתנה מאד בשנים האחרונות בגלל הפמיניסטיות, והיום כבר אי אפשר לדעת מי שופט יותר לחומרה ואם מי ששופט יודע באמת למה הוא שופט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אצלי ההרגשה היא הפוכה. שגברים ממהרים להגיב על חשודים בעבירות מין2 בנימוקים ש"אי אמרה ככה והתכוונה אחרת", "זה יכול להיות דו משמעי", "היא סתם רגישה מדי" ודברים בסגנון,1 כי הם רוצים אישוש לכך שהם "בסדר" ושהמעשים שלהם לא נתפסים בצורה אחרת מזו שהם (כן או לא) מתכוונים לה. 2 הכוונה לא לאונס-בחדר המדרגות. 1והשורה החביבה עלי: "אתן הורגות את הרומנטיקה! איך אפשר יהיה להתחיל עם בחורה?" שזה מעניין,כי אני לא מכירה ולו גבר אחד שבפועל שורק לבחורות ברחוב, וגם לא מכירה זוג אחד שהקשר ביניהם התחיל בשריקה או בצפירת מכונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לימים הטובים ההם, כשמעשה מגונה היה מעשה מגונה, אונס היה אונס, ולא כמו היום ששריקה ברחוב היא הטרדה מינית... בדיוק אתמול נאלצתי להכניס בינה בראשה של אפרוחית חסרת דעת. היא "נפגעה" כי שרקו לה ברחוב, היא לא ידעה להחליט אם הוטרדה מינית או לא. הצגתי לה את התסריט הבא: את הולכת עם חברה ברחוב. שורקים לכן. את מפנה את הראש. הוא אומר: לא את, חברה שלך! מי מכן הוטרדה? מי מכן נפגעה? איזה אירוע יישאר חרוט בלבך, השריקה או התסריט הבדיוני? למה? המסקנה: חייכי לעצמך והמשיכי ללכת. אני מניחה שיש רק מעט זיווגים שהתחילו בשריקה ברחוב, ואכן מלחיץ לעבור ליד חבורת ערסים קטנים ולשמוע את הצחקוקים, ומצד שני צריך להפסיק להיתמם - אנחנו לא ילדות פתיות, אנחנו לא יצורים שמיימיים, אנחנו תאבות מחמאות כמו כל אדם, ולפעמים נשים אומרות לא ומתכוונות לתשכנע אותי. פאקט. לדלעתי. לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם שריקה מערס קטן מחמיאה לך, אין לנו אלא להסכים שלא להסכים אודות השאלה מחמאה מה היא (מה גם שמדובר בשריקה תיאורטית, אני לא חושבת שאי פעם שמעתי מישהו באמת שורק ברחוב. צפירות זה כבר עניין אחר1). מה גם שהרבה פעמים הערסים המצחקקים לא מסתפקים בצחקוק אלא שולחים ידיים. 1וגם הן, אגב, לא ממש מטרידות אותי. אנשים שחולפים במכונית וממשיכים לנסוע לא מהווים שום איום כלפיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערסים קטנים, בית הלורדים על הספסל בגינה הציבורית, אינני מפלה, כולם שווים! הם לא מהווים איום, זה לא מצב מאיים, לא התכוונתי בכלל למצבים מאיימים, סתם דברים שאפרוחית פתייה יכולה מרוב בלבול לחשוב שהם טראומת חייה, או שהיא יכולה לחייך ולזרום הלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שמה שמטריד אותי זו לא השריקה כשלעצמה וגם לא הערה כזו או אחרת1, אלא העובדה שלרבים וטובים (ומסתבר שגם רבות וטובות) המצב בו אני2 צריכה להתמודד עם הערות וקריאות ברחוב רק מעצם היותי אשה נראה כמו מצב נורמטיבי וסביר שאין סיבה למחות נגדו ולנסות לשנות אותו. 1מה גם שאני מקבלת את הרושם שאני נתקלת בהן הרבה הרבה פחות מאשר הישראלית הממוצעת. 2 לא אני-אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, אני לא בדיוק זוכרת מתי שרקו לי בפעם האחרונה, אני מקבלת בדרך כלל בוקר-טובים ומה-שלומכים מהאגף הסמי-גריאטרי, ואני מגיבה במאור פנים, מה כל כך פוגעני בזה. אחרי הכל השריקה היא ביטוי של הערכה לצורה החיצונית, הגבר אומר "משכת את תשומת לבי", ומה רוצה אישה לשמוע יותר מזה, ולשם מה היא משקיעה כל כך הרבה כסף וזמן ומחשבה? יש מיליון דברים נורמטיביים שבוער בעצמותי למחות נגדם לפני הקריאות, למשל הנורמה הגברית של יריקה ברחוב - זה פוגעני! ואני מעירה. זה לא כאילו שהשריקות הן מכת מדינה, פעם זה היה נפוץ הרבה יותר, במיוחד מכיוון חבורה של גברים כמו קבוצת פועלים. כשהקריאות הן מקבוצה פועלת שם דינמיקה אחרת, לא נעימה בכלל. שאלה ליהונתן: הבחורה שהאב שרק לה היתה יותר יפה או יותר מושקעת? כלומר האם היא היתה יפה במיוחד, או שנראתה כמי שמזמינה תשומת לב מיוחדת, כגון על ידי מיני מינימלי מדי או מחשוף חושפני מדי לרחובות העיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני מניח שזאת שאלה לירדן. אני אקח את הבלבול בינינו כמחמאה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל התגובה הזו (שאני לא מסכימה לה ברמות עמוקות), אותי מעניין לראות איך את מעירה לאיזה גברתן שהביא סמארק עסיסי על המדרכה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את לא מסכימה איתי עמוקות... -אנחה- איך אני מעירה לגברתן שהביא סמארק עסיסי על המדרכה? פשוט מעירה, במילים או במחווה, מה הוא יעשה לי? אני הרי אישה, אילו הייתי גבר לא הייתי מצייצת. אני מעירה גם על לכלוך, והערות על לכלוך כמעט תמיד מתקבלות ב"את צודקת". הערות על יריקה תמיד מתקבלות בהתנגדות או זלזול אבל זה לא משנה, להערה יש השפעה. יש נוסחים שמשפיעים במיוחד, למשל הזכרתת המילה "ערס" - אף אחד לא רוצה להיות ערס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אנחנו חלוקות בכמה הנחות יסוד. קודם כל, אני לא בטוחה אם שריקה היא ''ביטוי של הערכה לצורה חיצונית''. שנית, בתור אישה אני יכולה להבטיח לך שיש כמה דברים שאני רוצה לשמוע - ובטח בדרכים אחרות - מאשר ''משכת את תשומת ליבי'' מאדם זר ואקראי ברחוב. מה שכן, אני מסכימה שאכן יש דברים שראויים למחאה יותר מאשר שריקות וקריאות, אפשר גם וגם. הנה - אפילו את אומרת ש''פעם זה היה נפוץ הרבה יותר'', משמע המחשבה שהדבר אינו הולם ואינו ראוי אינה רק מחשבה פרטית ומוזרה שלי. השינוי מגיע לאיטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת, הנורמה השתנתה. המצבים הלא נעימים שזכורים לי היו מכיוון פועלי בניין ערבים, ולהרגשתי השריקות אז לא הביעו הערכה אלא להפך, היו ביטוי של מחאה וזלזול והיו מופנות כלפי כל אישה ואישה שעברה לידם. לכן זה היה כל כך לא נעים, זה היה עמוס פוליטית. לדעתי השינוי בכמות השריקות חל עם התחלפותם של הערבים ברומנים. מה לדעתך מביעות השריקה או הקריאה אם לא הערכה לצורה חיצונית? את יכולה לשנות את הנוסח ל"את מושכת אותי" או ל"הייתי רוצה לשכב איתך", אלא נוסחים שונים לאותו דבר. לפעמים זה בטח סתם רצון לאמן את שריר החיזור הגברי, אבל עדיין זה יהיה מופנה כלפי אישה נחמדה חיצונית, אני מניחה. צריך להפנות את השאלה לגברים, אבל האיילים כולם חנונים, אפילו יהונתן לא שורק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר שריקה מפועלים ערבים מבטאת זלזול, אבל שריקה מפועלים רומנים/עבריים מבטאת הערכה? זה ניתוח קצת משונה בעיני. אני לא יודעת מה איתך, אבל אני לא רואה שום דבר מחמיא בכך שאדם זר לחלוטין, שלא מכיר אותי ולא יודע עלי דבר וחצי דבר, מרשה לעצמו להגיד לי "הייתי רוצה לשכב איתך". אני קצת יותר מכוס מהלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה טו עפרונית? לא כתבתי שום דבר כזה... כתבתי: על פועלים ערבים - שרקו הרבה, להרגשתי כמוצא לביטוי רגשות מחאה ושנאה כלפי כל מה שישראלי. הרבה דרכי ביטוי אחרות לא היו להם. לכן היה לי מאד לא נעים לעבור ליד בניינים נבנים. יכול להיות שאני טועה ורגשי האשמה היו רק בראש שלי. על פועלים רומנים - לא שרקו בכלל. על פועלים עבריים - האחרון נראה בשת 1960 ומשהו. ------ אני חושבת שיש חוסר כנות עצום מצדנו. ההתמרמרות על החפצה פשוט אינה עולה בקנה אחד עם ההשקעה העצומה שלנו במראה החיצוני. לא סתם השקעה במראה חיצוני אלא השקעה במראה "סקסי", סקסיות היא צו השעה. למה? ככה, הפוך מאצל הטווסים אבל זה מה שיש. זה אפילו טיפשי, כי גבר יימשך לאישה באותו מידה ואולי יותר אם החצאית שלה תהיה ארוכה בעשרים סנטימטר. גברים רואים בנשים יפות יותר או יפות פחות אובייקטים מיניים מושכים יותר או פחות כי זה המנגנון שלהם. אפשר להתעלם מזה אבל אי אפשר לשנות את זה. אפשר גם לנצל את זה, ונשים עושות גם את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכבר אמרתי בתגובה קודמת, הנחות היסוד שלנו שונות מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנת 1972 עוד נראה בחיפה פועל עברי1. ופועלים עבריים, כידוע, נהגו לשרוק מין הסולם2 ____ 1ועל זה הבת שלי נוהגת לומר שכשהייתי צעיר הייתי ערבי. 2 כן, אני יודע שנעמי שמר כתבה "מן הסולם" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פועלים עבריים עובדים בבניין גם היום, אבל בשיפוצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובות (זו והקודמת לה, ואני בטח מערבבת עוד כמה תגובות אחרות) הטרידו מספיק את מנוחתי כדי שלא ארצה להסתפק ב"הנחות המוצא שלנו שונות". אז חשבתי על זה קצת, ואז עוד קצת, ונדמה לי שהצלחתי לפרוט חלק מחוסר הנוחות שלי לקשיים קונקרטים יותר. ראשית, החיבור שאת עושה בין מראה חיצוני לבין הערות וקריאות ברחוב הוא חיבור שעובדתית אינו הכרחי. לא רק בחורות "בעלות מיני ומחשוף" "זוכות" להן, אלא גם בנות-עקיבא עם חצאיות מטאטאות רצפה; גם בחורות שרחוקות מלראות כמו בר רפאלי ביום רגיל; גם בחורות מכונסות בתוך עצמן שלא מגלות שום סימן שמעניין אותן לתקשר עם העולם באותו רגע נתון. גם ההנחה שלך לפיה מי שמתלבשת באופן מסוים *מעוניינת* ביחס מסוים ולכן צריכה *לשמוח* שזה היחס שהיא מקבלת, היא הנחה שקשה לי לקבל. קודם כל כי המרחק בינה לבין האשמת קורבן אונס בכך שהתלבשה חשוף מדי הוא מרחק קצר מדי, שנית - כי עובדתית אין קשר הכרחי בין גובה החצאית לאורך הצפירה ושלישית - ייתכן שבחרתי להתלבש באופן מסוים לא כדי "משרוך את תשומת ליבם של עוברי אורח ברחוב" אלא של גבר או אשה מאד ספיציפים או אפילו - מי הייתה מאמינה! - כי נוח וטוב לי בבגד מסוים. ההנחה הנוספת שלך, לפיה "ככה זה ואין מה לעשות", גם היא הנחה שקשה לי לחיות איתה. בין השאר כי את עצמך מציינת שהספירה הציבורית עברה שינוי. אז את אומרת "נו, מה את רוצה אפרוחית? פעם היה יותר גרוע!" ואני אומרת "שמתחת לחופה שלך יקראו לך אפרוחית, וחוצמזה - אם פעם היה יותר גרוע זה לא אומר שהיום טוב. זה אומר שכנראה לחינוך והעלאת הנושא למודעות יש כוח וצריך להמשיך בדרך הזו". ההנחה לפיה לנשים יש זכות פחותה למרחב פרטי נקי מהפרעות מאשר יש לגברים היא הנחה מאד עצובה ואני לא רואה סיבה לקבל אותה כגזירת גורל. זו לא גזירת גורל. הזכות שלי ללכת ברחוב בלי שיציקו לי ובלי שיראו בי אובייקט (והאמיני לי, אף אחד לא "מחמיא" לאישיות שלי שאני חוצה את הכביש) לא פחות מהזכות של כל גבר. ייתכן שהתגובות היום מעט מקצינות. בהחלט יכול להיות. אבל אחרי שנים שהמטוטלת הייתה בנקודת קיצון אחת, לא מאד מפריע לי שהיא נעה לכיוון השני. גברים יצטרכו להזהר, את אומרת? ומה בכך? הרי אנחנו מצטוות להזהר יום יום שעה שעה. אל תלכי בחושך ילדה, ואל תכנסי למעליות עם גברים זרים, ואל תסתובבי עם גופיה ואם כן - אל תתפלאי שגופך הפקר. ואם תתפלאי, אל תצפי לקבל תמיכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לך "אפרוחית"? בלי לחפש ולבדוק אני ממהרת להתנצל, כנראה התבלבלתי עם האפרוחית הפרטית שסיפרתי עליה באחת התגובות למעלה. תודה על התגובה הארוכה, זה בדיוק מה שנחוץ, פירוט של הנחות היסודות, אז אקרא יותר מאוחר ואגיב בקריאות הידד או מה שלא יהיה, לפי הצורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא קראת *לי* אפרוחית. הרשיתי לעצמי מעט חירות אומנותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב הדברים אני מסכים איתך, רק הערה: ביחס לקביעה השלישית שלך, כדאי להבדיל: גם אם את מתכוונת למשוך את תשומת ליבו של אדם פלוני בלבד, את צריכה להיות מודעת לזה שבגד שמושך את תשומת ליבו ימשוך גם את תשומת ליבם של אחרים. מה הם צריכים לעשות עם זה (כלום) ומה את צריכה לעשות עם זה, זה עניין שלך. אבל העובדה שאת מתלבשת בשביל אדם ספציפי לגמרי לא אומרת ש*רק* הוא ישים לב לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה הזו הייתה בתשובה לקביעה של ג'וד לפיה "הגבר אומר "משכת את תשומת לבי", ומה רוצה אישה לשמוע יותר מזה, ולשם מה היא משקיעה כל כך הרבה כסף וזמן ומחשבה?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוסר ההסכמה שלי עם ההנחות של ג'וד נובע ממקום שונה. אני כן חושבת שנשים שמחות לדעת שהן נראות טוב כפי שהן מוערכות על דברים אחרים. השאלה היא אם: א. ההערכה הזו חייבת להיות מוחצנת באופן מיידי. גם אני מעריכה הרבה אנשים שאני רואה ברחוב על סגנון הלבוש שלהם, על אופן ההליכה, על משהו משעשע ששמעתי אותם אומרים, וכולי. למעט מקרים חריגים, האם זה נחשב "בסדר" חברתית שאפנה ספונטנית לכל אחד ואחד מהאנשים האלה, עשרות רבות ביום, אפריע את שגרת יומם, ואציין את הערכתי לסגנון הלבוש שלהם? לדעתי השריקה נופלת בתחום של הערות שנזרקות לסלבריטאים ברחוב: בסדר, כולם ידעו וראו שזה שלמה ארצי/יהודית רביץ. אתה לא צריך להיות החכם ה-2000 שמזכיר להם את זה. ב. הלאה. לגבי האופן שבו מבוטאת ההערכה הזו - שריקה היא קוד מוסכם חברתית, אבל קוד "נמוך". הוא בא לציין את המקום ה"נמוך" שממנו נובעת ההערכה, תרתי משמע. האם זה לא חורג מהקטגוריה "דברים שהיה רצוי שהבחורה תדע" ומתאים יותר לקטגוריה "מידע על דברים שהגבר חש ורצוי שישמור אותם לעצמו"? במידה שמתפתח קשר כלשהו, אפשר לחלוק את המחמאה בשלב מאוחר יותר, כשהיא תהיה בקונטקסט. כרגע, בחורה הולכת ברחוב וגבר שורק, אין לזה שום קונטקסט מלבד "את מתחת לראדאר". לא בטוח שזו מחמאה דווקא. אולי חיוך היה מספיק? לגבי נשים שמתלבשות בסגנון מיני ומוחצן - יש בהחלט מחשופים ענקיים ש"מבקשים" הערות, אבל זה מקרה קל מדי. בואו נזוז לתחום האפור יותר ואפילו ללבן. בסרט הוליוודי מצוין (כחום הגוף) אומר ויליאם הארט לקתרין דנב המדהימה, המופיעה בחולצת כפתורים סגורה וחצאית מחויטת ארוכה, שהיא לבושה באופן לא מהוגן. היא אומרת: אבל אני לבושה רגיל לגמרי. והוא עונה: Maybe you shouldn't wear that body. במילים אחרות, יש נשים שפשוט נראות מעולה גם במקטורן סגור. האם זו "אשמתן"? האם עליהן לכער את עצמן כדי לרדת מראדאר השורקים? מכרה שלי מהעבר, בלונדינית שנראית מצוין שלא באשמתה, אמרה שתקופות ההריונות שלה, שלושה במספר, היו לה פשוט מנוחה מבורכת מהשורקים וההערות הללו. אין לה מנוחה בכל פעם שהיא יוצאת לרחוב (אולי היא צריכה לעבור לארץ סקנדינבית כלשהי). ו-ג. מחלוקת נוספת על הטענה של ג'וד: לא כולן מתלבשות "בשביל גברים". בהחלט יש מושג כזה "נשים שמתלבשות בשביל נשים אחרות". כדי להפגין את הבנתן באופנה, כדי לקרוץ לאיזה טרנד עכשווי. ויש גם לבוש למען מצב הרוח: סתם נשים שקמות בבוקר ורוצות ללבוש חצאית מיני ורודה וחולצת תכלת, כדי להפגין אופטימיות (קרה לי בבוקר מבאס של יום הולדתי ה-29 ולא נשנה מאז). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ולא נשנה מאז". חכי. לפחות עד יום הולדתך ה-30. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדרת נכון, שריקה היא קוד נמוך. זה לא היה כך בעבר. טוב, לא נלמד בינה מהברקות של תסריטאים - לבוש פרובוקטיבי הוא לבוש חשוף יותר ממה שמקובל בקונטקסט, והיפיפיה המסכנה נשארת יפיפיה אפילו בגלביה, או איך שלא קוראים למעיל המכוער של הנשים הערביות. נכון, יש כל מיני סיבות להתלבשות סקסית, למעשה גם כשאישה מדדה על עקבים של 20 סנטימטר - שדבר ראשון כשהיא מגיעה הביתה היא מעיפה אותם ממנה באופן אינסטינקטיבי ומצננת את כפות הרגליים המעלות עשן - היא חושבת שזה כדי להיות "סקסית" ולא כדי למשוך גברים. ברובד העמוק ביותר נמצא הגבר, שלבטח לא יבין את ההגיון במה שכתבתי, אבל את אני חושבת כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני (גבר) מתלבש לפעמים בבגדים שנעים לי להראות בהם, וזה תקף גם אם אני בחברה גברית, מעורבת או נשית. למזלי, אין עלי שום לחץ להראות בנעלי עקב, אבל מה לדעתך ההבדל חוץ מזה? אני חושב שאני מבין את הבחורה שהולכת עם נעלי עקב באותה מידה שאני מבין בחור שהולך עם המון ג'ל בשיער - שניהם לא נוחים ובכל זאת יש מי שחושב שזאת השקעה טובה עבורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שמה שמפריע לי בהנחות היסוד שלך זה איזשהו צל של טון של יראת כבוד, נגיד, שאת רוחשת לליבידו הגברי (על פני זה הנשי, או בכלל). נכון, זה כוח מרשים ומסעיר, ועדיין, כמו שהיתה אומרת סבתי לו היתה יודעת יידית, כדאי שהבנאדם יהיה גם מענטש. מה איכפת לי אם גבר Y חושב שאשה X ברחוב ראויה לחסדיו, למה הוא מרשה לעצמו לקבל קדימות על כל כלל התנהגות חברתי אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבחנה יפה, ברקת-סאן (קידה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף למחמאות על ההבחנה היפה. אם יותר לי, אני רוצה לנסות לייצג לרגע את העמדה של ג'וד כמו שאני מבין אותה... הליבידו הגברי, או יותר נכון, הביטוי המסוים שלו אצל גבר בהקשר שלנו, לא צמח שם ספונטנית כמו חרקים על בשר רקוב. הוא הושתל, טופל, הושקה והואכל על־ידי הבחורה או בחורות בצורה מאוד מכוונת ומדוקדקת. אורך החצאית, אורך השיער, צבע השיער, האיפור, הנעליים, ההליכה, וזה עוד בלי לדבר על מחשופים וכתפיות, כולם נבחרו בקפידה ועוצבו בזהירות כדי להשיג אפקט מקסימלי, לבלוט, לשבור אדישות, להזכיר ולשחק עם דימויים נשיים ידועים, למשוך ולהחזיק תשומת־לב, לבצע כל מניפולציה אפשרית של מראה וזהות כדי להיראות מושכת, סקסית ומרגשת, אבל עדיין לא־נגישה בדיוק במידה המספיקה. הליבידו הגברי הוא כוח מרשים ומסעיר, כמו שאת אומרת, בדיוק בגלל שהוא לא כוח טבע, אלא נתון למניפולציה נשית מיומנת ובלתי־פוסקת. אז נכון, גברים עדיין אחראים למעשיהם, וודאי שיש לאשה זכות על גופה ועל המרחב הפרטי שלה בכל הנסיבות ובלי שום קשר למה היא לובשת. זה גם נכון שהסכנה לנשים ברורה לכולן ואין שום צורך לפתוח בקמפיין זהירות בנושא. כל אלה נכונים וברורים ומזכירים אותם שוב ושוב כל הזמן. ובכל־זאת, יש מידה מרגיזה של חוסר־יושר אינטלקטואלי, לפחות, בגישה הפמיניסטית הסטנדרטית לנושא שרואה את הנשים (כאינדיבידואליות או כקבוצה) כפסיביות לחלוטין וחסרות תפקיד של ממש בדינמיקה הזו. ג'וד, אמרתי את זה נכון? (אגב, אני חושב שאנחנו זקוקים נואשות למסגרת רעיונית כדי לדבר על הדינמיקה הזו ודינמיקות דומות לה בצורה שמצד אחד לא תתייחס לנשים כמו לסטטיסטיות שברור שהן לא, ומצד שני לא תגרום לדובר להשמע כמו פרימיטיב חשוך, כמו שהתגובה שלי נשמעת.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתמיהה אותי. איך יתכן שאחרי פסקה ראשונה מופרכת לחלוטין, על ליבידו שלא צומח באופן ספונטני ודברים כאלה, אתה כותב פסקה שנייה כל כך מדויקת. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די מוזר אבל גם אני נוטה להסכים עם הפסקה השנייה בהסבר שלך. וגם לסוגריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' להערכתי, וממה שלמדתי בההלך השנים מרעיי למגדר, מופע נשי סקסי אינו טריגר ראשי לעוררות מינית אצל זכר ממוצע. דמיון כן. הרי מינימום בד לכיסוי נהוג לאורך החופים. זה לא מוביל לשום אקסטרים מצד החרמנים. קצת מבטים לחים, כמו מול תצלומי דוגמניות במגזינים. גברים פשוט מתעניינים בסקס ורוצים בו הרבה יותר מנשים. בדקו ומצאו במחקרים מבוקרים כי תכיפות מחשבות על מין שחולפות במוחות זכרי אנוש גדולה במכפלה לעומת הנקבות. כפי שקיים שוני מהותי בגישה הנשית לרכישת עוד ועוד תיקים ונעליים (ומגפיים), לעומת אדישות גברית בנושאים שוליים אלו, לטעמנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוס, הפסקה הראשונה שלך זה בדיוק מה שאמרתי. שים לב במיוחד ל"לא־נגישה בדיוק המידה המספיקה". אני חושב שמיניות היא הרבה יותר אינהרנטית לזהות הנשית מאשר היא אי־פעם היתה אינהרנטית לזהות הגברית (גם ברקת אמרה משהו בכיוון איפשהו בדיון הזה). בתור דוגמה, תחשוב על האידיאל של כשלון במיניות. אולי זה רע להיות גבר שאף אשה לא נמשכת אליו, אפילו לא קצת – אפילו שיואו, להיות אשה שאף גבר לא נמשך אליה, אפילו לא קצת? גרוע פי אלף. הראשון נכשל טוטאלית באחד התחומים בחיים, אבל השנייה, לא ברור [למי?] אם היא בכלל אשה. זו פשוט מיניות מאוד שונה. בעניין הנעליים/תיק/לבוש אני גם לא מסכים איתך. הנושא לא שולי ואף גבר לא אדיש אליו, למרות מה שהוא חושב במודע. אתה לא צריך להתעניין בכמה היה קשה למצוא מגפיים שהולכים טוב עם החצאית הזו ולא נראים לגמרי ניינטיז, שלא לדבר על למצוא אותם במחיר סביר בחנות יד שנייה, ובגובה שיחמיא לירך גם כשנועלים אותם מעל גרביונים. אבל אתה גם בדרך־כלל לא מתעניין באיזה סיפור בירוקרטי מההפטרה זה להשיג אישור לטיסת מסוק־צילום מעל הדאון-טאון של שיקגו דווקא ביום עם סיכוי טוב למזג אוויר יפה ובלי רוחות חזקות. אבל לאפקט הסופי שאתה רואה בקולנוע של סצנת מרדפי־המכוניות המצולמת מהאוויר ברגע השיא של סרט הפעולה האהוב עליך יכול להיות אימפקט חזק מאוד, ואתה מודע אליו בלי שום קשר להבנה הטכנית שלך של איך האפקט הושג ומה מרכיב אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' לא הבנתי רבים מדבריך עד תום. אממה, כתבת כה יפה - פואטיקה בפרוזה (פובליציסטיקה) - חיבור שיקגו וצילומי נוף למגפיים בגובה ברך, עד שגם בקריאה שניה ושלישית רק התענגתי על מרקם המילים ומחשבות שזורות בינות לאותיות. תודות על הממתקים למוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה! אם אהבת את התגובה הזו ייתכן שתאהב גם את: הפוסטים של קרן שפי שכותבת לעתים באתר המשובח "הסיפור האמיתי והמזעזע של". אני מנסה לאחרונה לשחק בלחקות אלמנטים מהסגנון המיוחד שלה, ולפי תגובתך נראה שהולך לי. לאחדים מהפוסטים שלה, אמנם, יש נטייה להתחיל ברכבת־הרים של רגשות ודמויים מהסוג שנראה לי שתאהב, ואז, כשאתה מצפה לזאת פחות מכל, להפוך את עורם בהפתעה לתיאורטיים ועמוקים, לתפוס את מוחך בלפיתת־חנק ולסרב לשחרר. ובכל־זאת אני מציע (בהנחה שטעמך דומה לשלי) לפחות לנסות לקראם עד הסוף, כל־עוד כוחותיך עומדים לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' נהדר. קראתי את הפוסט האחרון 'בורגנות הזמן ובורגנות הכסף'.וגם קצת מהתגובות. ככה לאט, בהתכוונות. התרשמתי עמוקות. מודה לך מאוד על ההפניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אהבתי את הלינק שלך, ותודה. אבל האמת היא שלטעמי אתה כותב יפה ממנה:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהוא רצה לומר שלא מעניין אותו מראה אישה במגפיים יפים. הוא רצה לומר שהוא לא עוסק בהרהורים על קנייה ובחירה של נעליים כמו שעוסקת בו האשה הסטריאוטיפית (אני ממש לא יודעת כמה הסטריאוטיפ מתאים למציאות. יש לי רק מכרה אחת עם ''אוסף נעליים''. זה די סיוט לקנות נעליים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, עם המשפט הזה כפשוטו אני יכול להסכים, אבל מוס לא אמר אותו בעלמא. הכוונה שלו היתה (כך הבנתי) לתת אנלוגיה: נשים לא (או פחות) מתעניינות בסקס כמו שגברים לא מתעניינים באופנת־נשים. עולמות שונים, הפטיר הסאב-טקסט. ואני אומר, לא נכון, לא נכון בצורה יפהפיה אפילו, כי לא רק שנשים מתעניינות בסקס לפחות באותה מידה (רק בדרך שונה, לפעמים), ולא רק שגברים מתעניינים באופנת־נשים לפחות באותה מידה (רק בדרך שונה), אלא ששתי צורות ההתעניינות האלה הן שני צדדיו של אותו מטבע ממש. עם זה את אולי לא מסכימה, ואז יהיה מעניין. (בעניין הסטריאוטיפ, יכול להיות שהעובדה שזה סיוט מוכיחה עד כמה זה חשוב. אבל אני לא באמת מבין בזה. בכל מקרה, להיות גבר לא יותר קל, כמו שג'רי סיינפלד כבר הראה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון ברקת החכמה, הטסטוסטרון הוא כח מרשים ומסעיר. דבר נהדר וגרוע מאין כמוהו, מוליד פורצי דרך עזי לב ומפלצות מזוויעות, ברכה וגם קללה לבעליו. לידידי היו שני כלבים אסופיים אחים שהיו תוקפניים, מסוכנים בעיקר לעצמם כי הם היו קטנים. יום אחד הוא לקח אותם לקליניקה לסירוס. ראיתי אותם אחרי שבועיים בגינה והאפקט היה מסחרר. משני גמדים מחפשי מריבות הם הפכו לרודפי המשחקים העליזים ביותר עלי אדמות. יש כבוד לטסטוסטרון, בהחלט, יש דברים בהם לא אתחיל אפילו להתווכח עם איתו. אם רן שריג כועס על אשתו (לשעבר) כי היא לא רוצה לשכב איתו בכל יום, אין מה להתווכח עם ההרגשה שלו, אפשר להתבאס אבל הוא ימשיך להרגיש כך, את הרגשתו אי אפשר לשנות ללא עזרים כימיים. כל זה לא אומר שגבר לא צריך להיות מענטש, ואכן הגברים הם מענטשים. מגיל רך, החל מההתבגרות, הם לומדים לשלוט בדבר הזה. אני לא יכולה לדמיין אפילו את ההרגשה, אבל אין לי ספק שזהו כוח חזק. עכשיו צריך לעצור את הסחף המחשבתי ולהיזכר שאנו מתווכחות על שריקות. לא התקפות, לא נגיעות, לא עלבונות. כולה שריקות. כששאלתי מי מהאיילות מעודכנת אם בכלל שורקים היום, לא קיבלתי תשובה. נראה ששריקות אינן הנורמה ההתנהגותית כמו שאפשר להבין מהדיון, יתכן שבכלל לא שורקים אלא מעירים, וגם זה מעט. הנה מה שכתבת הרבה יותר טוב ממני על שריקות והערות. אני אשתמש בדברייך: " ...אני כן חושבת שנשים שמחות לדעת שהן נראות טוב כפי שהן מוערכות על דברים אחרים. השאלה היא אם: א. ההערכה הזו חייבת להיות מוחצנת באופן מיידי. גם אני מעריכה הרבה אנשים שאני רואה ברחוב על סגנון הלבוש שלהם, על אופן ההליכה, על משהו משעשע ששמעתי אותם אומרים, וכולי. למעט מקרים חריגים, האם זה נחשב "בסדר" חברתית שאפנה ספונטנית לכל אחד ואחד מהאנשים האלה, עשרות רבות ביום, אפריע את שגרת יומם, ואציין את הערכתי לסגנון הלבוש שלהם? לדעתי השריקה נופלת בתחום של הערות שנזרקות לסלבריטאים ברחוב: בסדר, כולם ידעו וראו שזה שלמה ארצי/יהודית רביץ. אתה לא צריך להיות החכם ה-2000 שמזכיר להם את זה. " לגבי האופן שבו מבוטאת ההערכה הזו - שריקה היא קוד מוסכם חברתית, אבל קוד "נמוך". הוא בא לציין את המקום ה"נמוך" שממנו נובעת ההערכה, תרתי משמע. האם זה לא חורג מהקטגוריה "דברים שהיה רצוי שהבחורה תדע" ומתאים יותר לקטגוריה "מידע על דברים שהגבר חש ורצוי שישמור אותם לעצמו"? במידה שמתפתח קשר כלשהו, אפשר לחלוק את המחמאה בשלב מאוחר יותר, כשהיא תהיה בקונטקסט. כרגע, בחורה הולכת ברחוב וגבר שורק, אין לזה שום קונטקסט מלבד "את מתחת לראדאר". לא בטוח שזו מחמאה דווקא. אולי חיוך היה מספיק? " אני שואלת - על זה אנחנו עושות מהומות? האם זה נקרא 'מרשים לעצמם לקבל קדימות על כל כלל התנהגות חברתי אחר'? אנחנו מתמרמרות על הערה כי אולי חיוך היה מספיק? נכון, גם אנו לא פונות אל אנשים ברחוב ומחמיאות להם על הבגד או הספורטיביות או הכלב או התינוק, אבל לפעמים כן ואנשים תמיד שמחים מזה. ואנחנו שמחות כשפתאום "נקלטנו בראדאר" של מישהו. עצם ההיקלטות בראדאר היא טובה. הערה, חיוך, משהו שמתקבל כמחמאה, זה הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כמה דברים: מה עם הצד השני, הנשי, של התמונה המסעירה הזו ששמה מיניות האדם והסובלימציות השונות שלה? אותי מרשימה ומסעירה גם העוצמה הנשית (כדי להבדיל, לא נקרא לה כוח). ראיתי אותה בנסיבות שונות וגם היא יכולה להיות מופלאה ויכולה להיות הרסנית. אבל נכון, בד"כ היא לא מתבטאת בתביעה עזה ל"מין עכשיו". לגבי רן שריג - הדרישה שלו נראתה לך ביטוי של רצון מיני טהור ותו לא. אני קראתי בזה יותר. למעשה הוא לא דרש שתשכב איתו אלא משהו יותר ספציפי: שתעניק לו מעשה אור*לי בכל בוקר. בעיניי יש כאן הצהרה ברורה בדבר מי צריך לענג את מי (הוא לא הציע את ההפך), על בסיס קבוע ובזמן קבוע כמו משימה יומית של עקרת הבית, ובהתעלם משאר תפקידיה של אשתו, שבהם הוא לא משתתתף (כמו טיפול בפעוטה שמעירה אותה כל בוקר). אפשר להתפעל מהביטוי שלו ליצר מיני גולמי, אפשר גם לסבור שזו תביעה ילדותית ומפונקת של מי שהורגל לא לקחת אחריות. האם זה בכלל "גברי" במובן התרבותי של המילה? בעיניי לא כל כך. ולגבי השריקות - אני מבינה שבסה"כ את אומרת: שריקה היא לא פעולה אלימה, זה ביטוי של רגש חיובי (התפעלות/תאווה שמבחינתך אפשר לשייך לקבוצה של חיבה/אהבה). אז למה נטפלים לשריקות? יש דברים דחופים יותר כמו תקיפות מיניות "אמיתיות". קשה לי לענות על זה בלי לדקלם קלישאות עם ניחוח משפטי, על פלישה למרחב האישי וכולי. או בלי להזכיר שוב את עניין המינון, או את עניין המיקום הפיזי והקביעות של העניין. בקצרה, מחמאה מזר ברחוב פעם ב... זה דבר נחמד. קבוצת פועלים קבועה ששורקת לאותה בחורה כל בוקר, בפינת הרחוב שלה, היא איום של ממש. הם אפילו יודעים היכן היא גרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא תענוג ההסכמה... אין כמוהו. אני מסכימה איתך מאל"ף ועד תו. ברור, קיימת עוצמה נשית מרשימה ומסעירה. היא לא באה לידי ביטוי דווקא במין אלא בדברים אחרים, כי כמו שכבר דיברנו בעבר, הליבידו הנשי לא משתווה לליבידו הגברי. (מצד שני, דווקא בגלל זה נתון בידי האישה כח אדיר שחבל שאנחנו לא משכילות לנצל. תארי לעצמך, יכולנו להביא שלום! אבל ליסיסטרטה היא רק בסיפור, זה לא יכול לקרות באמת, אינני יודעת למה, בעייה ארגונית...) רן שריג - תיארת מדויק. את בטח זוכרת שסיפרתי שהוא מילא אותי חלחלה והסיבה היא מה שאת מתארת - הילדותיות, העצלנות, האגוצנטריות, התביעה ל"הרפייה רפואית" מעוקרת רגש, מונעת על ידי בוז. את חושבת על עצמך או על מישהי יקרה לך נשואה לאדם כזה ונתקפת ייאוש. זה מילא אותי חלחלה - ומצד שני זה אמיתי, זו מציאות, אני יכולה להתחלחל עד מחר ולא אשנה אותו. בגלל זה אני לא תופסת איך דנה ספקטור התאהבה בו, היא כנראה לא ראתה את 'מחוברים', או שנדמה לה שאיתה זה יהיה אחרת. זה מעורר חלחלה גם כי סביר להניח שרן שריג הוא לא ספסימן יוצא דופן. אולי הוא נוטה ימינה או שמאלה בעקומה אבל לא משהו חריג. יוצא הדופן בו היה גילוי הלב שלו ולא ההרגשות עצמם. הבחור השני, רן משהו, לא היה מאד שונה ממנו. זה לא גברי, לא תרבותי ומאד לא סקסי - אנטי אפרודיזיאק חזק מזה אינני מעלה בדעתי. אנחנו רוצות לחשוב שלא בתוך כל הגברים יושב רן שריג קטן מוסתר היטב, שלא הכל העמדת פנים. מי יודע... באבא שלי לא היה רן שריג. ולגבי השאר - מסכימה גמכן. מינון, מיקום פיזי, קביעות וכל מה שאמרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסלח לי ליזיסטרטה - אני לא מתחברת לרעיון שהכוח הנשי טמון במניעת מין. קראתי לו עוצמה מפני שהוא יותר שקט וסמוי, והוא מתבטא בנביעה ולא בשצף קצף. הוא לא קשור לתאוות כיבוש או לשיאים של אקסטזה ושאר דברים שאנחנו מזהים מין איתם (זה זיהוי שרובו תרבותי, להרגשתי), לא תמיד הוא ''סקסי'', אבל יש בו הרבה מן המיניות, הוא ממש לא א-מיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...כי הנסיון להקטין את החוויה הנשית של לעבור ברחוב לכדי שריקות בלבד, מתעלם מההקשר שהוא רחב יותר. _________ העלמה עפרונית, תוהה אם להפנות להכצעקתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דבר שמחייה יותר את הנפש באמצע יום עבודה מתיש מאשר צרור תלתלים ריחני, ניחוח בושם וגוף, מראה עיכוסים חמדמדים וכריות רכות, עורף, צוואר, כתפיים. בדרך כלל זה מה שמציל את היום. בשביל מה אנחנו עובדים קשה כל יום? בשביל המדינה? בשביל הלאום? חייל על מה הוא חושב בעיצומה של משמרת אם לא על הפקידה הפלוגתית? ופקיד על מה הוא חושב כל היום אם לא על המזכירה? בשביל מה יוצאים גברים לבנות לכבוש להרבות שררה אם לא למען אישה, אנטוניוס בשביל מי נלחם אם לא בשביל קליאופטרה? לפעמים עד שעוברת אפרוחית או פרגייה יוצאת הנשמה..ועד שהיא מגיעה ומתייפה ומתבשמת במיוחד לכבודנו, בוודאי שנחייך וגם נשרוק, ונצעק לה מרחוק- "כל זה שלך?" או "מה את אומרת- קפה או סרט?" אחרת נשתגע או סתם נשקע בדיכאון. לשווא מוסיפות נשים סימן פקודה על מנת להדגיש ש"כשאת אומרת לא, את מתכוונת ללא" בלי לשים לב שככל שהמשפט נאמר ביתר תוקף, ככה גדל הספק וחותר תחת עצמו כי אם את אומרת לא את מתכוונת ללא..(?) הבנו..כן..את מתכוונת ללא (?) כי את אומרת לא כל כך בחן, שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) איפה הימים בהם יכלה נערה להיענות בגניחה רכה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. אם היו נוטלים מעבודות האיטום-שיפוץ בסנפלינג את ההנאה הקטנה של שריקה מאמצע הקיר היה עדיף כבר לחתוך את החבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי קת'לין טרנר (לא קתרין דנב. שתיהן מדהימות)? פעם הסתובבו באייל גברים שידעו לתת עצה טובה, איך להתלבש... תגובה 139397 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת כמובן. פעם הסתובבו באייל גם תנינים. והיום - אפילו יען לא ראיתי המון זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחשתי שהקישור יוביל לתגובה 405897 אבל טעיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת יפה ואני מסכימה עם הרבה מדברייך. אני חוזרת מרופא שיניים, הכל כואב לי ואני מתנצלת מראש על הבלגן שאני צופה להלן. ראשית ברצוני לחזור אחורה ולהזכיר שהגישה שלי היא חינוך הנערות הצעירות כדי שידעו להגן על עצמן, בניגוד לגישה הפמיניסטית שמבקשת לחנך את הגברים. חינוך פירושו ידע וכלים. מזה התחלתי, מהסיפור על האפרוחית חסרת הבינה. בסיפור הזה המסר היה: אל תוטרדי מינית מזוטות ואל תקבלי טראומות על כל צעד ושעל, כי נדמה לך שזה מה שאת אמורה לעשות. גם הגברים זקוקים לחינוך, והם קיבלו שיעור טוב במשפט קצב. אני מסכימה - קל יותר לקבל את המצב הקיים כי בעבר היה יותר גרוע. אני יכולה להעלות בדעתי שיש מקומות בהם יושבת חבורת צרצרים בני 15 על הברזלים ומבטאת חוות דעת על כל בחורה שעוברת. זה מצב בלתי נסבל, זיהום המרחב הסביבתי. בדמיוני אני מרחיבה את הכיכר בעיירת הפיתוח מהגהינום ורואה בעבר השני את חבורת הצרצריות שמעבירות ביקורת על כל גברבר שעובר, כי ככה עושים או כדי להחזיר להם. אם הייתי גרה שם הייתי פונה לעיריה שתנקה את הכיכר. מראה חיצוני - בחורה נאה מקבלת יותר התייחסות רחובותית וזו עובדת חיים. המראה הוא תלוי קונטקסט, במחוזות גבריים כמו אזורים של בתי מלאכה ומוסכים, הרף יורד והרהב הגברי עולה, ובמקביל יותר נשים מכל הסוגים מקבלות התייחסות רצויה או לא. (בחורה נאה גם מקבלת יותר עזרה רחובותית בסחיבת דברים או כשהאוטו שלה נתקע, ולכן, לדלעתי, אל לה להתמרמר.) שריקות וכו' - עוד שורקים היום בכלל? מי פה מעודכנת, מה עם "שריקות הפוכות"? היום השריקה קיבלה קונוטציה לא ברורה שעשויה להיות לעגנית, אבל אין רע בהתייחסות מילולית, וכשהשיפוצניק שעובד בבית שאני עוברת לידו פונה וקורא אלי "בוקר טוב", זה נחמד. אני עונה לו "בוקר טוב גם לך!" והוא שואל אותי "נשואה?" כי הוא המום מזה שעניתי לו. לבוש פרובוקטיבי - יש להבדיל בין הופעה יפה לבין הופעה פרובוקטיבית, ולכן עניין אותי לשמוע מירדן מה היתה הסיטואציה. ההתייחסות אליהן ברחוב היא שונה. כשנערה בת 14 מתהלכת עם מכנסיים בקו הערווה וחולצה קצרצרה (האופנה הזאת חלפה אבל היא לבטח תחזור מתישהו), היא לא מעלה בדעתה איך היא נתפסת בעיני הגבר הזר. היא רוצה להיות אופנתית וחמודה למראה בעיני החברים בכיתה, היא לא יכולה לדמיין שחתיאר בן 40 כמו מוכר הירקות עשוי להתגרות ממנה ושהוא בכלל מתעסק במחשבות כאלה. ומנגד הגבר שרואה ברחוב בחורה בלבוש מיני במיוחד לא מתעסק בפסיכולוגיה שלה ולא מהגג שכנראה ככה נוח לה וטוב לה כמו שכתבת, הוא מבין שהיא התלבשה כך כדי לגרות את הגברים והוא בכללם ומגיב בהתאם - קורץ לבנו הצעיר ומצפרר, במקרה הטוב. אין להבין מזה שמכאן מגיעים להצדקת את האונס כי הבחורה התלבשה חשוף מדי, כמו שכתבת. יש להבין מזה שאני מבקשת לחנך את הבנות להכיר את המחשבה הגברית ולהגן על עצמן מפני מצבים לא רצויים. לכן אני פוסלת מכל וכל את המנטרה החינוכית הפמיניסטית ש"גם אם באתי אליו עירומה אין לו זכות לגעת בי" - כי היא נכונה מאד אבל אידיוטית. ככה זה וזהו זה - כתבתי את זה על המנגנון הגברי באופן כללי, לא על ההתייחסויות ברחוב. גברים מעוניינים בנשים, גברים רוצים לשכב עם (כמעט) כל הנשים בעולם, ככה זה וזהו זה. זה רע וזה גם טוב. ומה רוצות נשים? הן לא רוצות גברים, הן רק רוצות שהגברים ירצו אותן... :-) טוב, זה לא שייך הנה, זה מבדיחה אחרת. אובייקטים - בואי נחליף את המילים "אובייקט מיני" ב"אובייקט נשי". לכך התכוונתי כשאמרתי שאני חושבת שהביטוי "איך-קוראים-לו מהלך" לא מתאר הרגשה גברית אמיתית. בזה יכול להיות שאני טועה. נדמה לי שהגבר האומר בוקר-טוב ואפילו הגבר השורק בדרך כלל לא רואים איך-קוראים-לו מהלך אלא אובייקט נשי - שזה אובייקט שיש לו עיניים נשיות, פה נשי, גוף נשי, אובייקט שאיך שרואים אותו צריך לעשות קולות של חיזור ותנועות של כיבוש... לא בטוח שהסברתי את עצמי היטב בעניין הזה. בטוח שלא בעצם. לעד תהיה האנושות מחולקת לאובייקטים גבריים ונשיים, "המצב החיזורי" קיים לנצח, גם אם היא בת 80 והוא בן 17, או להיפך. יש עוד הרבה מה ללמד את הבת הצעירה, דברים שלא לימדו אותי בנעוריי, ורק מעט כתבתי. כמו שכל אב חייב לבנו לימוד תורה, אומנות ושחייה, כך כל אם חייבת לבתה את כל השלושה פלוס אומנויות לחימה. אבל אעצור כאן. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל טוב ויפה, רק שאני מתקשה מעט להבין למה חינוך הגברים לשמור על גבולות הוא "תפיסה פמיניסטית" ולא פשוט תפיסה אנושית. אני גם מסרבת לראות בעצמי "יעד לכיבוש". אני לא החרמון וממילא - הרי ידוע שהכיבוש משחית. גם בחינת העלות-תועלת (בתגובה אחרת, נדמה לי) לא ברורה לי. לאנשים יפים קל יותר מלאנשים כעורים, כשם שלאנשים בריאים או עשירים קל יותר מלאנשים חולים או עניים. ומה בכך? האמירה "את יפה ומרוויחה מכך, אז תרכיני ראש ותקבלי בדממה (סאבטקסט - ובתודה) את הפגיעה במרחב הפרטי ובכבוד שלך", קצת תמוהה בעיני. הרי אם מישהו היה פורץ לי לבית וגונב לי שלל תכשיטים יקרים1 אני בספק אם מישהו היה מעלה על דעתו לומר לי "תגידי תודה שאת יכולה להרשות לעצמך לקנות יהלומים וזהב! יש אנשים שלא זוכים שיפרצו להם לבית כי אין מה לגנוב מהם! ובכלל, למה לא הכנסת אותם לכספת והתקנת סורגים?" 1לידיעת פורצים פוטנציאלים - אין לי תכשיטים יקרים (ומעט מאד תכשיטים באופן כללי), חבל על המאמץ שלכם. _____________ העלמה עפרונית, תוהה אם זה לא פער הדורות שמדבר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_____ לא, זה לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
D-: אז תגידי שאת יעד כיסופים, חוף מבטחים, הקוסמת הגדולה, ברצותך מעניקה וברצותך לאו. נועה בטח תמצא כמה מובאות יותר יפות וקולעות. צודקת, חינוך הגברים הוא לא יעד פמיניסטי אלא יעד אנושי. רק שעוד לא שמעתי מאף פמיניסטית על חינוך הנשים, רק חינוך הגברים. להפך, הן שוטפות את המוח בשטויות. למרות שאת מאד צעירה את בטח מכירה את הקלישאה הפסיכולוגית המשפחתית שדווקא יש בה אמת, שאיננו יכולים לשנות אף אחד אלא רק את עצמנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בנאדם, תודה לך. לא נעלית על פני גברים (ככלל) ולא פחותה מהם. לא צריך פמיניסטיות1 כדי "לחנך נשים". העולם כולו מגוייס כדי להעמיד אותנו בפינה ולהזכיר לנו להזהר בכל רגע נתון מהזאב הגדול והרע. לא מכירה, וגם לא חושבת שהיא נכונה. ואם היא נכונה, למה את לא מנסה לתקן את הרתיעה שלך מיריקות ברחוב במקום לנסות לגרום לזרים להפסיק? 1אני לא יכולה שלא לתהות איזה מן פמיניסטיות פגשת, שיש לך דעה כל כך שלילית עלינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתיבה יפה וחיננית. שרקתי בהתפעלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) חן חן, לא הסתובבתי, כמובן, אבל חייכתי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מכירה את המנטרה הפמיניסטית שהזכרת, ואני גם לא ממש מאמינה שיש כזאת. אדם - אישה או גבר - שמסתובב ברחוב עירום נשלח מהר מאוד לבית חולים לחולי נפש, וזה מקומו. אז סביר שסתם הקצנת את הטענה שאני יכולה להתלבש בבגדים חושפניים ככל העולה על דעתי, גם בלי לתת בזה היתר לכל זב חוטם לשלוח אליי את טלפיו. זו ודאי טענה נכונה: גם אם אצא לג'וגינג הרי לא אתן בזה היתר לכל כלב שנקלע על דרכי לנשוך אותי. אשר על כן צריך בעל הכלב - כמו בעל היצר - לרסנו. ואם אפשר לחנך בעלי כלבים שלא יתנו לכלביהם לנשוך אנשים רצים, אפשרר לחנך גם גברים בכלל שלא יתנו ליצריהם לגבור עליהם ביחסם לנשים ברחוב, |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ג'וד הסכימה שהעובדה שאישה לבושה בלבוש חושפני (או בגרסא שלה ערומה) לא נותנת לגבר זכות לאנוס אותה. היא פשוט אומרת שלפעמים זה לא במיוחד חכם. זכותה של אישה להסתובב בשכונה מפוקפקת כשהיא חצי ערומה. חובתה של החברה למצות את הדין עם כל מי שיעיז לפגוע בה. אבל אפשר בהחלט לפקפק בשיקול דעתה של אותה אישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב לי לומר שעם שאר התגובה של ג'וד אני, כרגיל, לא מסכים. פרט לנקודה הספציפית הזאת שבעצם אומרת שלפעמים עדיף להיות חכם מאשר צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטע מבריק של דייב שפל שדן בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שאפשר לפקפק בשיקול דעתה, אלא אם כן יצאה לאותו מסע הרה סכנות עם שומר ראש רחב כתפיים, אבל ודאי גם שאין לפסול את הטענה הפמיניסטית - אלא לנסות ולהטמיעה בחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב ושוב מייחסים לי דברים שלא כתבתי... לא כתבתי הולכת עירומה ברחוב, כתבתי "באה אליו עירומה", וכן, זו מנטרה מפורסמת, כל ילדה בת 16 יודעת לצטט אותה. היה סיפור על איזה בחורה שבאה אל איזה עיתונאי בארבע בבוקר והיה מה שהיה והיא הגישה נגדו תלונה על אונס. היא כנראה תכננה את זה מראש כי רצתה לנקום בו על משהו, ובכל זאת, על אף המנטרה המפורסמת, היא לא הצליחה בתביעה והוא זוכה. בכל זאת הוא נעלם מהתקשורת, כמדומני, אפילו אינני זוכרת את שמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלונה כלל לא הגיעה לכלל תביעה שוב מכל מקום מעולם לא טיפח אספירציות סליברטאיות והוא עדיין בתקשורת אם כי לא בקדמת מסך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "אל תוטרדי מינית מזוטות ואל תקבלי טראומות על כל צעד ושעל, כי נדמה לך שזה מה שאת אמורה לעשות..." את יודעת שבפועל המצב הוא הפוך, נכון? שברירת המחדל האוטומטית שלנו היא לא לקבל טראומה אלא לשתוק ולהשתיק את הפחד. לרוב לא לספר. הרי זה חלק גדול בשאלת ההסכמה: שבזמן אמת אל מול ההטרדה או התקיפה את קופאת ולא בורחת או צועקת. האימה הזו מחלחלת עמוק. אני דוחה מכל וכל את הטענה כאילו השיח הפמיניסטי בשאלת ההטרדה המינית הוא עד כדי כך מתקדם שבחורות *משכנעות את עצמן* שהן הוטרדו והן אמורות להיות בטראומה. ההפך הוא הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעזוב את השיח, אבל בפורום מסויים בו אני קורא לפעמים, מפעם לפעם מפציעות נשים ושואלות אם מה שעבר עליהן הוא הטרדה. לפעמים התשובה כן, ולפעמים לא, אבל פה ושם יש גם מקרים מוזרים כמו ההיא שטענה בתוקף שכשחרדי ישב לידה באוטובוס זו הטרדה (כי בתור חרדי, הוא לא אמור לעשות את זה, אז אם הוא עשה את זה, סימן שיש לו כוונות זדון ולכן זו הטרדה, מ.ש.ל.), או ההיא שכשבר-נש נשוי ניסה להתחיל איתה והפסיק כשהיא אמרה לו לא, אזי הוסבר שכיוון שהוא נשוי, אז עצם הנסיון הוא הטרדה (וזה חוקית לא נכון, הגם שמוסרית האיש חלאה). אז לא נאמר 'משכנעות את עצמן', אבל כן אפשר לומר שהשיח בקבוצות מסויימות בחברה הישראלית הוא מספיק מעורפל לגבי נושא הטרדה מינית (או כהגדרה ששמעתי לא ממישהי אחת בלבד, 'אם זה מטריד אותי - זו הטרדה מינית', שמן הסתם נכונה סובייקטיבית אבל יכולה להתקיים גם בלי שום כוונה מצד ה'מטריד' להטרדה, ובלי שום תוכן מיני ממשי, ובטח שלא נכונה משפטית), כדי שיהיו כאלה שיקטלגו את עצמן תחת הכותרת 'הוטרדו מינית' בלי הצדקה לכך. הלהפך גם הוא כמובן נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, מקבלת. המקרים שתיארת נשמעים מוזרים ביותר - מותר לדעת לאיזה מכנה משותף פונה הפורום? ההתנגדות החריפה שלי לתגובה של ג'וד נובעת מרוח ה"אל תעשי עניין" שנשבה ממנה. התחושה שלי היא שבחורה שמוטרדת מינית עלולה לקבל יותר תגובות כאלה מאשר "לכי ותתלונני". אם תלך לאתר שברקת קישרה אליו תמצא שפע של מקרים שקורים באופן יומיומי לחלוטין לבחורות מן השורה. באמת שאין צורך לחפש בנרות את ההטרדות המיניות, הן קיימות שם כל הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף לא לפרט על אות ופורום. אני כן יכול להעיד, שפעם מישהי תיארה לי הטרדה ברורה שעברה, ולמרות כל מאמצי לא הצלחתי לשכנע אותה להתלונן, ולו בגלל שסביר שהמטריד ימשיך גם עם מחליפתה בתפקיד וכן הלאה. את האתר ההוא אני מכיר לא מהיום (אגב, לא היה מזיק לו קצת סינון. יש גם שם לא פעם משהו שאיננו ממש הטרדה ונכנס בלי הסתייגות, למרות שהרוב בבירור כן הטרדות), ויצא לי גם לחוות הטרדה-שתיים על בשרי. לא צריך לחפש בנרות, ברור: אבל מצד שני גם לא צריך ליצור שיח שמעודד חולשה וקורבנות, אלא לנסות לחזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדגש באתר הוא יותר על דברים ש*נחווים* כהטרדה או כאיום, שזה דבר די סוביקטיבי. אני מקבלת את החויה הקשה שעברו המדוחות, על אף שחלק (ניכר) מאותן חוויות עברו גם עלי אך לא השאירו חותם. מצד שני, אני מטר שבעים וחמש, וגומרת על חלק ניכר מהגברים במכות, כך שאני לא מרגישה מאוימת בקלות. גם קשור לטפשת קשה שאני לוקה בה, שלא מעריכה סיכונים כראוי. כשגרתי בניו יורק הייתי נוסעת בסאבווי בכל שעות היממה (כולל שתים בלילה), ולא עלה בדעתי שמשהו עלול לקרות. אמרתי, טפשת. (כמו כן עוזר להיות מרחפת, קצת לקויית שמיעה ותמיד עם אוזניות. גם ככה 90% ממה שקורה מסביבי לא נקלט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, בהקשר לאמיתות מדומיינות מכור המחצבת הפמיניסטית: יש מצב שהביטוי "איך-קוראים-לזה מהלך" בא משם והוא לא מתאר הרגשה גברית מדויקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשנות שריקה מאדם זר ברחוב כ"אני רוצה לשכב איתך" (בהתבסס על מה בדיוק פרט לעובדה שאני אשה?) הייתה שלך, לא של "כור המחצבת הפמיניסטית". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני לא מבלבל אפיזודות (עברו כמה שנים), היא הלכה בטי-שירט צמוד ללא חזייה, ומצד שני(?) בהליכת-כושר מאוד מהירה שלפחות במידת מה דוחה תשומת-לב סביבתית בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) אהה, צפירה מהסוג הזה. עפרונית, מה דעתך על הסיטואציה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שריקה מרכב חולף עשויה להתפס כמחמאה. אם הרכב מאט, או אם השריקה באה מצד מישהו שעומד ברחוב - זה כבר מאיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמעתי פעם שריקה מרכב חולף. (לא, לא כלפי. למען האמת, אני נסעתי ברכב. לא, לא אני שרקתי. אני התכווצתי במושבי בבושת-מה. הנהג השרקן היה חאפר-הובלות שהוביל לי כמה רהיטים, יחד עם בנו בן השלוש עשרה בערך. לפני השריקה הוא גם הסב את תשומת ליבו של הבן לאובייקט. כלומר, השריקה היתה דוגמה חינוכית!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעריך שהאב השורק נחשף בשלב מסויים לכתביו של ז. פרויד, והפנים את הצורך בהכוונה מינית של הילד, עוד בטרם זה מגיע לצמתים המרכזיים של חייו. הורה שפיספס את גיל 3 הקריטי ולא לקח עמו את הגבר לעתיד למשחקים של בית"ר, כדי שזה יחשף מבעוד מועד למודלים בלתי מתפשרים של גבריות - שלא יתפלא אם בגיל 13, כדי לרסן את נטייתו של זה לריקודי בלט, נאלץ האב לנשוף דרך השפתיים אל מול כל פרגית חולפת בנוכחות הבן, כדי למתן ולו במעט את גובה הפירואטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הייתה, כנראה, הכנה לבר מצווה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תתנחמי בזווית הראייה (השגויה, אבל הנחמדה) של סיינפלד: "נשים יודעות מה גברים רוצים. גברים יודעים מה גברים רוצים. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים נשים! איך משיגים נשים? אה, את זה אנחנו לא יודעים. אחרי אותו צעד ראשון, אין לנו שום מושג. זאת הסיבה שרואים גברים צופרים במכונית וצועקים מאתרי בנייה; אלו הרעיונות הכי טובים שעלו לנו בראש עד עכשיו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפירות בעיניי מאוד מטרידות ואף מהוות איום. לפני כמה חודשים הלכתי ברחוב בלילה ומכונית עברה לידי וצפרה. מכיון שאני מתעבת את תשומת הלב הזו הוצאתי בתגובה אצבע משולשת לנהג תוך כדי שהוא ממשיך לנסוע. התוצאה הייתה שהוא הסתובב בכיכר הקרובה וחזר לכיווני, תוך השמעת צחוקים ונסיון לפתוח איתי בשיחה. העובדה שהיה מדובר לא בנהג בודד אלא בקבוצת ערבים (שמהווים להערכתי את הרוב המוחלט מבין הנהגים שצפרו לי אי פעם) בהחלט נחוותה כאיום. אפשר כמובן לטעון שכמו אישה טובה, לא הייתי צריכה להגיב אלא לספוג בשקט את ההשפלה וחוסר האונים שמתלווים לצפירה שמחרישה לי את האוזניים וגורמת לי להרגיש שלא בנוח. משיכת תשומת לב מינית מהסוג הזה בלי שיש לי אפשרות להגיב היא איומה בעיניי. לכן אין לי אלא לחזק את הטיעון שלך למטה: המרחב הציבורי הוא מקום הרבה פחות בטוח ונוח לאישה מאשר לגבר. ולטובת תרומת העובדות לדיון: כמו שציינת, צפירה לא קשורה בשום אופן לסגנון הלבוש. כלמודת ניסיון של עשרות אם לא מאות צפירות, הן לא היו קשורות בשום אופן לסוג הלבוש. אפשר לטעון שעבור ערבים גם גופיה היא הזמנה להטרדה מינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנעורי היו שריקות רבות. לדעתי פירושן היה "יש לך ח*ה גדול". אני נאלצתי לספוג רבות כאלה, וזה היה מאוד לא נעים, בלשון המעטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזה זאת מילה גסה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בלקסיקון שלי, אבל לא הייתי בטוחה לגבי האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר כנויים רבים לאסתר ואבי, חלקם בוטים, חלקם מעליבים, חלקם מקובלים בחברה מסוימת ולא באחרת, אבל למיטב ידיעתי המילה חזה אינה מילה גסה בשום לקסיקון.1 ____ 1 יש סיפור על יהודי שהביא את בתו בת השלוש לבית הכנסת, לחגיגות שמחת תורה. קפץ אחד מבאי בית הכנסת וצעק "פריצות, פריצות, אשה בקהל הקדוש." נעלב האב, והחלה מהומה רבתי. השתיק הרב את המהומה ואמר: "קנאה גדולה, קנאה גדולה מקנא אני בצועק, שכל כך גדול יצרו (קריא: הליבידו שלו) שאפילו תינוקת זו מעוררת אותו." אז אולי בלקסיקון של אותו צועק המילה חזה היא כן מילה גסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום הוא היה צועק לו "פדופיל!" אבל ברצינות, ראיתי כאן כבר כמה מלים מכוכבות שאני הייתיי משאירה אותן כפשוטן, אז לא הייתי בטוחה...:) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'וד, האם ב"פאקט" את מספרת לנו משהו? כשאת אומרת לא, את מתכוונת לתשכנע אותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאולי את מערבת כאן שני דברים שלי נראים כעניינים שונים. ''חוש הצדק'' הוא עניין אחד. הוא באמת מבוסס על סימטריה בין המעשה לגמול או בין מה שמגיע לי לבין מה שמגיע לזולת. הוא לא קשור במיוחד לקרבן העבירה. עניין שונה היא העובדה שאני עשוי לחוש אמפתיה לקרבנות העבירה. אני חושב שהאמפתיה הזאת לא קשורה לצדק. במקרה זה, אני חושב שהשמחה שלי לא הייתה מבוססת על אמפתיה לקרבנות העבירה. לא חשתי אמפתיה כזאת. אני חושב שאני מסוגל לאמפתיה, אבל אני לא מכיר את הקרבנות וגם לא נבנה בתקשורת נרטיב מעורר-אהדה שלהן. הן נשארו אותיות עלומות, דבר שהקשה על הזדהות נאותה איתן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |