בתשובה לעדי סתיו, 03/06/10 11:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מנכ''ל אמנסטי לא יוצא טוב מהראיון הזה. הוא לא מצליח להתמודד עם שאלות ענייניות. הוא מצטייר כבעל חשיבה נוקשה וחסרת גמישות, הוא מדקלם נוסחאות כאילו-לגאליסטיות, מתוך עיוורון מוחלט למצב בשטח, ולמען האמת, הוא כנראה לא העיפרון הכי חד בקלמר. בכלל, אמנסטי היה פעם ארגון שווה ביותר. אך לא עוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, חשיבה נוקשה וחסרת גמישות... רגע, אתה מדבר על המרואיין? קראנו את אותו ראיון? דחוח-הלוי בא עם אוסף של שאלות לא עניינות ואפילו לא מקשיב לתשובות שהוא מקבל. בחלק גדול מהראיון הוא בכלל מבקש ממנכ"ל אמנסטי עצות טקטיות לגבי מלחמה תיאורתית של ישראל עם סוריה?! מה השלב הבא, ראיון עם מנכ"ל אור ירוק בו המראיין מבקש ממנו הסבר איך לפתור את בעיית התקציב של דרום קוריאה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא מבקש עצות טקטיות אלא שואל האם תגובה כזו וכזו תהיה לגיטימית. המרואיין עונה שלא (בצורה מתחמקת). נראה לי די פשוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אז מה המעשים שישראל צריכה לעשות?" "איך מדינה צריכה להגיב על תקיפה בנשק כימי?" "האם יהיה אינטרס לאמנסטי, מעבר להצבת רשימת איסורים, לקיים דיון עם גורמים צבאיים ישראלים כדי *לגבש פתרונות פרקטיים אופרטיביים* לפעולה בשטח בנוי בו התמקדו ארגוני טרור? " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחליט. את ''אז מה המעשים'' הוא אומר בהקשר שונה. את ''איך מדינה'' הוא אומר אחרי שהמרואיין פוסל את הרחבת המטרות, ולכן נשאלת השאלה מה כן נופל בתחום הלגיטימי. השאלה האחרונה היא שאלה על שיתוף פעולה עתידי עם אמנסטי, לא בקשת עצות בגוף הראיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השאלות לגיטימיות, הן פשוט לא שאלות עליהן מנכ''ל אמנסטי אמור לתת תשובה (ביושבו כמנכ''ל אמנסטי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיכום הראיון: אפשטיין אומר לישראל מה אסור לה לעשות. כששואלים אותו מה מותר, הוא עונה שזה לא חלק מהמנדט שלו. יוצא שכדי להיות בסדר עם אמנסטי אתה צריך למות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגיד שדחוח-הלוי היה מראיין את מנכ"ל שומרי משקל. המנכ"ל היה אומר שלא כדאי לאכול ממתקים. דחוח הלוי היה שואל אותו אז מה אני צריך לאכול? המנכ"ל היה עונה, מן הסתם, "מה שבא לך, רק על תאכל ממתקים משמינים". דחוח הלוי היה, כהרגלו, מפרט, אז אם אסור לי לאכול שוקולד, מותר לאכול סופגניה? ואם אסור לי לאכול צ'יפס, אז מותר לי לאכול גבינה צהובה. ואז, הוא שוב היה חוזר, אז מה כן מותר לי לאכול, והמנכ"ל (המתוסכל, מן הסתם) היה עונה, שוב, תאכל מה שבא לך, רק על תאכל ממתקים משמינים. ואתה היית מסכם, מן הסתם, שכדי להיות בסדר עם שומרי משקל דחוח-הלוי צריך לרעוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שומרי משקל, ודיאטנים אחרים, תמיד, אבל תמיד, נותנים עצות לגבי מה כן לאכול, ומה לשתות, ובאלו שעות, ובאיזו תכיפות, וכו'. מי שרוצה שישעו לעצתו חייב להגיד מה כן, ולא רק מה לא. אין מחסור בטורי דיאטה באינטרנט, לך ותראה בעצמך מה כתוב בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש מחסור גם בטורי עצות טקטיות של תומכי זכויות אדם באינטרנט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על ''זכויות אדם'', המטרה המקורית של אמנסטי היתה לטפל באסירי מצפון, אנשים שנכלאו בגלל דעותיהם ועמדותיהם. הם לא נהגו להתערב בסכסוכים בין מדינות. אם אפשטיין מרחיב פתאום את המנדט של עצמו להתערבות בסכסוכים בין מדינות, אז שירחיב עד הסוף, ויגיד מה כן מותר לעשות כהגנה עצמית, ולא ייעצר איפה שנוח לו, מיד אחרי שפירט מה אסור. אבל הכי עדיף שאמנסטי יחזור לטפל באסירי מצפון, דבר שהם עשו טוב. ויפסיקו להסתובב בשטח כמו אדון לא-לא קטן, שמטיל צל הגדול פי שתיים ממידתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנסטי הרחיבו את הפעולה שלהם לטיפול בהפרת זכויות אדם בכלל. זאת לא החלטה של אפשטיין (מה נטפלת אליו? הוא מנכ"ל אמנסטי ישראל, ורוב העיסוק שלו הוא בהפרות של זכויות אדם במדינות אחרות), וגם היום הם לא עוסקים בסכסוכים בין מדינות (אלה אם כן יש שם גם הפרה של זכויות אדם). אני לא יודע באיזה שטח הם מסתובבים כמו אדון לא-לא קטן, שמטיל צל הגדול פי שתיים ממידתו. בסך הכל ארגון שמנסה לקדם את שמירת זכויות האדם בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדובר על זכויות אדם בכלל, הרי שכלולה בזכויות אלה גם הזכות לחיים. הזכות הזאת קודמת לכל זכות אחרת, ולכן אמנסטי צריך קודם כל לתמוך במאמצי הישראלים להישאר בחיים, ורק אחר כך לדאוג להעברת כוסברה לעזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה ישראלים ימותו אם יהיה בעזה יותר כוסברה?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה יהודים ישראלים מתו במשט הזה?? כמהמחברי המשט מתו בו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגיל, השאלה הנכונה היא כמה יהודים היו מתים אם החיילים שניסו להשתלט על הספינה היו נמנעים מלהפעיל אלימות, וכמה מחברי המשט היו מתים אם הם היו נמנעים מכל אלימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי השאלות הן סתמיות. א. אני מסכים שהיתה שם קבוצה שנלחמה בקומנדו באלימות רבה. ב. השתלטות על ספינה היא פעולה אלימה. השתלטות בלב ים היא גם אלימות לא לגיטימית, למרות הדיעה המובעת שעל פי אמנת סן רמו, אם מדינה מכריזה על סגר ימי, מותר לה לעצור אניה בלב ים. האם מדינת ישראל הכריזה מלחמה על מדינת רצועת עזה? אם כן, אז גם מותר להם לירות קסאמים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תדאג, גם השאלות שלך בב' הן סתמיות. דה פקטו יש מלחמה עם רצועת עזה, ואני לא חושב שיש ויכוח על כך שיש מצור על רצועת עזה - מטרתו המוצהרת של המשט הייתה לשבור את המצור. ההשתלטות על הספינה היא אולי אלימה, אבל יש מרחק בין האלימות של "השתלטו על הספינה" ובין האלימות של "ניסו להרוג חיילים/הרגו מתפרעים". יש צד אחד שבחר באלימות השנייה (אחרי שהוא כפה את הראשונה עם האלימות של "לשבור את המצור על עזה", שבתורה נבעה מהאלימות של "נשים מצור על עזה" שבתורה נבעה מהאלימות של עזה שבתורה נבעה מהאלימות של הכיבוש שבתורה נבעה מהאלימות של 48 שבתורה נבעה מהאלימות של הקולוניאליזם הציוני שבתורה נבעה מהאלימות של פרעות קישינב שבתורה נבעה מהאלימות של רצח ישו שבתורה נבעה מהאלימות של קין והבל שבתורה נבעה מהאקט האלים של בריאת העולם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה כתוב בתורה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעת? הכל כתוב בתורה. רק צריך לדעת את זה קודם, כדי לדעת מה לחפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשירות לציבור אם דחוח הלוי הוא גבר סביר אזי לפי שומרי משקל מותר לו לאכול 24 נקודות ליום http://www.shomreymishkal.co.il/Pages/PointsSystem.a... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה? פסטה? פיצה? לחם? אורז? בשר? דגים? יוגורט? עגבניות? מלפפונים? כל כך קשה להחליט לבד, למה ששומרי משקל לא יחליטו בשבילו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשל: יש מספיק דיאטנים שיביאו לך תפריט מפורט לרמת הגרמים. לגבי הנמשל: אני משער שאם מנכ"ל אמנסטי היה נותן אפשרויות תקיפה ומאפשר לישראל לבחור אף אחד לא היה מתלונן1. _________ 1 בנושא הזה כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנכ''ל אמנסטי לא צריך לתת אפשרויות כאלה. הוא מנכ''ל אמנסטי, לא יועץ לענייני בטחון ומלחמה. ישראל צריכה לבקש את התשובות האלה לא ממנו, אלא ממי שמביא את דבריו כאישוש למשהו. במשוואה בין הזכות להגנה עצמית לבין זכויות האזרח במלחמה אמנסטי מייצג במוצהר צד אחד. אני, למשל, לוחם באזני כל מי שמוכן לשמוע נגד רפואה אלטרנטיבית, אבל כששואלים אותי ''אז מה כן'' אני מפנה לרופא, לא ממליץ על אנטיביוטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא צריך לומר אם יש אפשרויות שמתישבות עם עמדתיו - לאו דווקא את איזו מהן לנקוט בכל מקרה מקרה. יתר על כן, איני משוכנע שמנכ"ל אמנסטי הפנה לרופא אותנו לרופא. אבל נניח שהוא הפנה, סביר שהרופא הזה ימליץ על רפואה אלטרנטיבית. ואם כך, מה הטעם לשמוע את עמדתו מלכתחילה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיועץ לענייני בטחון ומלחמה הייתי מבקש לדעת מה אפקטיבי, לא מה מותר, סביר להניח שלו הייתי שואל אותו מה מותר הוא היה עונה לי משהו בסגנון ''כל מה שיעזור לך''. שזה בעצם התוצאה מהסירוב של אמנסטי לענות תשובה מלאה. ''במשוואה בין הזכות להגנה עצמית לבין זכויות האזרח במלחמה אמנסטי מייצג במוצהר צד אחד'' זה בעצם המסקנה שדחוח הלוי מנסה לקדם. השאלה היא האם הוא היה אומר את זה בפה מלא (נניח ''עדיף שמדינת ישראל לא תתקיים מאשר שתתקיים הפרה אחת של זכויות אדם'') איך היינו מתייחסים אז לאמנסטי. מנכ''ל אמנסטי גם לא הפנה למקור סמכות אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, לא חסרים פעילי זכויות אדם שמוכנים לתת לך פתרון טקטי מפורט לרמת החייל. לא מנכ''ל אמנסטי ישראל בזמן שהוא לובש את כובע המנכ''ל. זה לא שהוא אמר שאסור לישראל לתקוף (אלא רק שכשהיא תוקפת, היא צריכה להקפיד לתקוף רק יעדים צבאיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לתת דוגמא (או אם כבר נתת, להפנות לתגובה הספציפית. בחיפוש שטחי לא מצאתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמא למה? לתומך זכויות אדם...? חפש בהעוקץ, הגדה השמאלית, החברים של ג'ורג', קדמה... חסרים לך אתרים שמאלנים ברשת או שאתה לא מכיר את גוגל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמוכן לתת פתרון טקטי מפורט ("עד לרמת החייל")? (למען הפרוטוקול: התעצלתי לחפש בעצמי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כן, בכל האתרים האלה (וברבים אחרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין מחכה לדוגמה. הנה מקום שבו מתחמקים מהאחריות הכבדה שהפלת עליהם: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל מי שכותב שם מפרט בכל מקום שהוא כותב את כל הפתרונות לכל הבעיות בעולם. הנה דוגמא http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1554 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הותשתי מהמראיין לא פחות משהותשתי מהמרואיין, אך קשה לי להבין מה לא-בסדר או לא-ראוי בשאלות הספקולטיביות. דחוח-הלוי ניסה כיוונים שונים כדי לבחון את רלוונטיות הדוקטרינה של אפשטיין: תחילה ניסה לעמת אותו עם המציאות שהוא מבקר, אחר כך ניסה לעמת אותו עם עצמו, ולבסוף עם תרחישים אפשריים שבהם הקביעות הנחרצות של אפשטיין יהיו ריקות מתוכן. הוא (כן, הוא) נכשל בכולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא ראוי או לא בסדר, סתם לא במקום. יש לדחוח-הלוי במה גדולה מספיק על מנת להביע את דעתו בהרחבה, גם למנכ''ל בצלם יש במה רחבה מספיק משל עצמו. על מנת שראיון יהיה מעניין יותר מאשר סתם שילוב של שני מאמרי פובליציסטיקה שחיברו ביניהם, צריך להתקיים איזה דיאלוג. בדרך כלל נהוג בראיונות שהמקשיב הוא המראיין והמשמיע הוא המרואיין (זה לא מחוייב המציאות), במקרה הזה, המראיין בכלל לא הקשיב לתשובות, ויצא לו מאמר פובליציסטי בו הוא (שוב) תוקף איש קש שמבקרה נמצא מולו (ואפילו עונה להתקפה, מה שלא מפריע לדחוח-הלוי להמשיך ולנפח את איש הקש אותו הוא ברא). אני לא חושב שאפשטיין ''נכשל'' בתרחישים של דחוח-הלוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני רציתי דיאלוג, אך כקורא איני מוצא הבדל של ממש בין לא־הקשיב לבין גם־על־זה־איני־מוכן־לענות. אם אפשטיין מצפה שהמראיין יגביל את עצמו לשיח־זכויות, מוטב שהוא לא יתראיין כלל. צריך להיות צר־אופקים להפליא כדי למצוא עניין ב"אסור להטיל מצור על אוכלוסיה אזרחית. [...] אמנסטי אינטרנשיונל לא עוסק בפתרון סכסוכים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשפקידה זוטרה בבצלם כתבה *לפני שהיא התחילה לעבוד בבצלם* את דעותיה הפרטיות בפורום שהיא חשבה בטעות שהוא פרטי, כולם, התנפלו על בצלם כאילו היא דוברת בשם בצלם (ובראש העם עמד אחד, דחוח-הלוי). אותו הדבר קרא כשאחד מעורכי הארץ פרסם את דעתו. אז, לדעתך, אם מנכ"ל בצלם, בראיון רשמי כמנכ"ל בצלם, יביע את דעתו האישית על מצב שוק המים, על הבחירות בקנדה, על המונדיאל או על מה ישראל צריכה לעשות מול סוריה, האם אין חשש שמישהו (נגיד, דחוח-הלוי) יטעה ויחשוב שמדובר בתשובה רשמית של אמנסטי? אני מניח שלמנכ"ל אמנסטי ישראל יש, כבן אדם, תשובות לשאלות האלה ולרבות אחרות. כשהוא יושב על הספה ביום שישי עם החברים והמשפחה שלו, הוא בטח מדבר על הרבה דברים. אבל כשהוא מתראיין כמנכ"ל בצלם כל תשובה שהוא יתן תחשב לתשובה רשמית של בצלם, ולכן יש שאלות שהוא באמת לא יכול לענות עליהן. לך תעשה ראיון עם הרמטכ"ל ותשאל אותו "למי הצבעת בבחירות באחרונות?" ותראה איזה תשובה תקבל. אני יודע שאם תשאל אותי בראיון כעובד נוקיה על ה-N8 אני לא אוכל לענות, ולא בגלל שאין לי דעה. הנקודה היא שכל מראיין אמור לדעת את זה. יש דברים שלא שואלים, לא בגלל שהם לא מעניינים, אלא בגלל שהמרואיין לא יכול לתת לך תשובה. ואם בטעות שאלת, אז אחרי שהוא הסביר לך שהוא לא יכול לענות, אתה אמור לעבור הלאה. חוסר הנכונות של דחוח הלוי לעבור הלאה מראה שהוא לא בא לראיון על מנת להקשיב, ושהשאלות האלו לא נשאלו בטעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי שמח לשמוע גם את עמדתו האישית, אבל לא לכך התכוונתי. אם אמנסטי מבקש להישאר רלוונטי, הוא חייב להציג עמדה בעניינים שדחוח-הלוי העלה. יש גופים רבים שנמנעים ממגע עם התקשורת מפני שרשימת ה''דברים שלא שואלים'' ארוכה מדי. הגופים האלה נדחקים לשוליים - וטוב שכך. ואם אמנסטי מבקש לחברו אליהם, שיועיל בטובו לשלוח את הנציג להתראיין אצל גדעון ספירו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שאמנסטי צריכה לגבש תוכנית מפורטת לגבי כל מאבק אותו היא מסקרת? אני לא חושב ככה. עד היום אמנסטי נמנעה מזה, ובכל זאת היא קיימת כמה שנים, ומצליחה להיות רלוונטית בכל העולם. השיטה של אמנסטי להיות רלוונטית (להבדיל מבצלם) היא באמצעות לובי במדינות זרות ולא באמצעות גיוס הציבור המדינה עצמה. אולי זה לא מוצא חן בעיניך, אבל זה דווקא מוכיח את עצמו. נסה לשאול את האגודה למלחמה בסרטן על האבק הוולקני באיסלנד. לא תקבל תשובה, האם זה אומר שצריך לדחוק את האגודה להאגודה למלחמה בסרטן לשוליים? אני לא מכיר גוף רציני אחד שאין לו נושאים בהם הוא לא עוסק, ואם כולם היו נדחקים לשוליים, היינו נשארים רק אם הדחוח-הלויים והספירויים שיודעים את התשובות לכל השאלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב: לא מדובר בתכנית מפורטת אלא בכללי אצבע ובסתירות פנימיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה מצאת סתירה פנימית? כלל אצבע דווקא יש: "להבחין בין מטרות צבאיות לגיטימיות לבין מטרות אזרחיות", "למדינת ישראל יש חובה ככל המדינות להבחין בין מטרות צבאיות למטרות אזרחיות גם במחיר של ויתור על הישגים צבאיים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למדינת ישראל יש חובה ככל המדינות להבחין בין מטרות צבאיות למטרות אזרחיות גם במחיר של ויתור על הישגים צבאיים" - יש מי שמתנגד לקביעה הזאת? אולי פה ושם, בחוגים הכהנסיטיים, אבל בטח לא בזרם המרכזי, וגם לא בצה"ל כפי שלימדתנו הגברת קם. הויכוח הוא רק על המינוח ועל המינון - האם אתר שיגור טיל נחשב יעד צבאי גם אם הוא ממוקם על גג של בית חולים? ואם שאת רק עמדת תצפית שם? האם הישג צבאי מסויים חשוב מספיק כדי להצדיק פגיעה בכמות מסוימת של אזרחים? כמה? למה? מי קובע? האם יש לך בכלל אפשרות להלחם אם בשום מקרה אינך מוכן להתיר פגיעה באזרחי אויב, והאויב יודע את זה ומשתמש בכך? האם מותר לך לא להלחם כשפירוש הדבר פגיעה באזרחיך שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כמה חבל שדחוח-הלוי לא עשה את העבודה שלו (ז''א, לא הקשיב למרואיין שלו ושאל שאלות המשך, כמו אלה שאתה שואל עכשיו) ואנחנו לא יכולים לשמוע את התשובות. מצד שני, אין ספק שהשאלה בקשר לפתרון צבאי מול מתקפה סורית היתה חשובה ומעניינת בהרבה, וכולנו למדנו מהשאלה והתשובה כל כך הרבה דברים חדשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המונח המשפטי המקובל זה "פרופורציונלי". השאלה מה זה "פרופורציונלי". נראה שאו שמנכ"ל אמנסטי חושב שאין שום יתרון צבאי שיכול להיות פרופורציונלי לשום פגיעה באזרחים, או שיותר גרוע – הוא לא מעונין או מסוגל לדון בשאלה. אפשר וצריך לרדת עליו על זה. מה שמטריד אותי מאוד זה שמעולם לא ראיתי, בשום מקום, *שום* דיון עקרוני בשאלה איזו פעולה פרופרוציונלית ואיזו לא. כל מה שיש הן תגובות בדיעבד לפעולות ספציפיות (של ישראל, בד"כ) שבה כל בעלי הדעה מתמיינים כמו ילדים טובים לפי דעה קדומה פוליטית, צווחים את עמדתם הידועה־מראש "כן פרופורציונלי" או "לא פרופרוציונלי" באסרטיביות בזה אחר זה וחוזרים מיד למקומם בשורה. זה מטריד אותי כי הרעיון המקורישל אמנות ז'נבה וכל השיח של דיני מלחמה הוא להגיע לכללי־משחק עקרוניים ומקובלים על כולם, בלי קשר לפוליטיקה, ונראה שאין כבר אף־אחד שזה ממש מעניין אותו ושפועל בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הצעתי פעם לקבוע שכל פעולה צבאית שנהרגים בה לא יותר משלושים אזרחים על כל חמוש -לגיטימית. למה דווקא שלושים? לוגיקה פשוטה. מארק גרלסקו, המומחה הצבאי (לשעבר, אבל לא בגלל זה) של Human Rights Watch הצהיר פעם כי בתפקידו כאחראי על חיסולים ממוקדים של בכירים עיראקיים במהלך הפלישה לעיראק, נקבע לו רף של שלושים הרוגים אזרחיים על כל בכיר; מעל זה הוא צריך להעביר לשיקול ערכאה בכירה יותר. כיוון ש-HRW קיבלו אותו לעבודה ואפילו לא פיטרו אותו אחרי שהוא הצהיר את ההצהרה הזו, ואפילו לא הוציאו הודעת גינוי, ובטח לא דרשו חקירה והעמדתו לדין - סימן שהרף קביל עליהם. אם כן, הרי שיש לנו קריטריון אובייקטיבי, מדיד וקביל על ארגון זכויות אדם חשוב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I used to travel by bus a lot and in almost every egged bus i took there was at least two armed Israeli soldiers.
By this logic, all the bus bombing by Palestinian terrorists is legitimate, since in many of the victims were armed soldiers (i don't have actual statistics but wouldn't be surprised if for every 30 civilians killed there was more than one soldier) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אכן בעיה שאין אייקון של 'ציניות' באייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני מודה שיש כאן שני עניינים שונים: עצם קיום הדיון, ותוכנו. בעניין עצם קיום הדיון, HRW בגלגולו הנוכחי זה בדיוק אחד השחקנים בעלי הגישה הידועה־מראש שדיברתי עליהם, ואפילו אחד הארכיטיפיים שבהם. יכול להיות מאוד משעשע להביך אותו עם הציטטה הזו! בעניין התוכן, טוב, "בכיר" ו"חמוש" זה לא בדיוק אותו הדבר. נשמע לי ברור שמספר ההרוגים יכול לעלות עם בכירות המחוסל. מכיוון שלא־סביר שמארק גרלסקו גיבש ואישר את רשימת הבכירים או את הקריטריונים לה בעצמו, הרי שמלכחילה אפשר שהשמות בה נבחרו בכוונה כך שהבכירות שלהם היתה מערך של 30 אזרח וצפונה, ואז המספר 30 שרירותי וקשור יותר לחלוקת האחריות במודיעין האמריקאי מאשר למוסר או דיני מלחמה. מה שאפשר לעשות זה להסתכל ברשימה (אם היא גלויה – אני מניח שידועים לפחות אלה שחוסלו בפועל) ולהשוות בכירות של עירקים מול אלה שישראל חיסלה או שוקלת לחסל. אני חושב שקריטריון כמותי פשוט יותר יהיה כמה הרוגים מהצד שלך אתה צריך לסבול לפני שאתה הורג אזרח. אף־אחד לא יודע כמה הרוגים באמת יהיו מכל דרך־פעולה אפשרית, אבל אפשר לנחש ואח"כ לעשות את המתמטיקה; למשל, להעריך כמה חיי אמריקאים יחסוך חיסול של גנרל עירקי נתון בסיכום כולל. נראה שמנכ"ל אמנסטי, עד כמה שבכלל יש לו עמדה בנושא, דוגל ביחס של 1:0, כלומר אסור להרוג אזרחים ולא משנה כמה חיילים (או אזרחים) יהרגו כתוצאה מהמחדל. נראה שלא מעט ישראלים דוגלים ביחס של 0:1 דווקא, כלומר, צמצום הרג אזרחים לעולם אינו שיקול כשיש סכנה לכוחותינו. גם 1:0 וגם 0:1 סותרים, לדעתי, את עצם המלה "פרופורציונלי" שמופיעה כפשוטה באמנות רבות. מפתה לשים את היחס על 1:1, אבל זה נראה לי מלאכותי ולגמרי חשוף לביקורת: מצד אחד, תפקידם של חיילים הוא להלחם ולמות, ולא כך תפקידם של אזרחים, מה שדורש יחס גבוה יותר. מצד שני, ברור שמטרתה של פעולה צבאית היא לפעול, באמצעות הרס והרג, לטובת המדינה שיזמה אותה, ולא לטובת רווחתם הגלובלית והשוויונית של כל תושבי הפלנטה, מה שדורש יחס נמוך יותר. לכן, נראה לי שצריך גם, או רק, קריטריונים מהותיים, ולא כמותיים. כמה שיקולים שאני יכול לחשוב עליהם: - האם חזקה שהנזק למטרות אזרחיות פרופורציונלי, או לא־פרופורציונלי? על מי חובת ההוכחה? באילו תנאים? - אולי אפשר לדבר על סדרי־גודל וזירות. למשל, שזה בסדר להפגיז שכונה אם זה הכרחי כדי לכבוש אותה, אבל זה מוגזם להפגיז עיר שלמה כדי לכבוש שכונה, וכיוצ"ב. או שזה בסדר להרוס בניין שיש עליו צלף (ספציפי), אבל לא את כל הבניינים ליתר בטחון (קטגורי). - האם אנחנו יותר נזהרים יותר מהגדרה שמרנית מדי, או מהגדרה נרחבת מדי של חוסר־פרופורציונליות? אני חושב שרוב האנשים יעדיפו, אינטואיטיבית, הגדרה נרחבת מדי, שהרי בחיי־אדם אנחנו עוסקים פה. אבל אני חושב שצריך לשקול את הנזק הפוטנציאלי של שני כיווני הטעויות. אם תיתן הגדרה שמרנית מדי, יהרגו יותר אזרחים ממה שהכרחי. זה ברור. מצד שני, אם תיתן הגדרה נרחבת מדי, אתה שומט את הקרקע מתחת לכל הקונספט של דיני־מלחמה, שהרי אם צבא צריך לספוג נזק לא־פרופורציונלי כדי לשמור על דיני־המלחמה, הוא יהיה תמיד בחסרון מול יריב שלא יעשה זאת וינסה להשתמש בזה כדי להכשיל את הצבא שומר־החוק, עד שלא תהיה לו ברירה אלא לעבור על החוקים הנוקשים־מדי כדי שלא להפסיד בקונפליקט. התוצאה תהיה התמוססות של עקרון הפרופורציונליות עד שיהיה במקרה הטוב אות מתה, ובמקרה הרע קרדום לחפור בו על־ידי זרועות התקשורת של הצדדים השונים, וכך יבאיש את ריח הרעיון של דיני־מלחמה וזכויות־אדם אוניברסליות בכלל. אני לא חושב שאנחנו ממש שם, אבל אי־אפשר לטעות בכיוון, ובטווח הארוך כך יהרגו הרבה יותר אזרחים. - דיני־מלחמה מלכתחילה זה הסכם ג'נטלמני בלי יכולת אכיפה אמינה. אני מקבל את הרושם שהרעיון של דרישת הפרופרוציונליות נועד למנוע שימוש־לרעה בטענה שהרג האזרחים היה הכרחי להשגת יתרון צבאי: למשל, להפציץ עיר הפצצת שטיח בטענה שזה דרוש כדי לחסל פעילי טרור שכנראה נמצאים בעיר, כשברור שהסיכוי שפעילי טרור יחוסלו כך קטן, וגם אם כן יחוסלו, זה הישג זעום ביחס, כך שברור לכולם שבעצם מטרת ההפצצה בכלל לא צבאית אלא אחרת (נגיד נקמה, או לחץ על האוכלוסיה האזרחית). אז אומרים שההפצצה גרמה לנזק אזרחי לא־פרופורציונלי ביחס ליתרון הצבאי שאולי היה מושג. אני חושב שאולי אפשר להשתמש בשימוש־לרעה בתור קריטריון – אם איסור על פעולה לא־פרופורציונלית לא יגרום לשום חסרון צבאי שעלול לפתות את הצבא להתפשר על דיני המלחמה, כנראה שהפעולה לא־פרופורציונלית. מצד שני, אם האיסור יאפשר לצד השני לנצל אותו לרעה (למשל, להקיף את בכיריהם באזרחים), אז הפעולה כן פרופורציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצר, עבה וגבוה. ראה דיון 76. אני אישית משתמש בלינוקס עם פריסת המקשים העברית של Lyx, ואז אני מקבל את המקף ע"י שיפט-מינוס (במקום קו תחתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא הפעם הראשונה שאפשטיין ואחרים לא מצליחים להסביר *מה מותר*. הם טובים מאוד בלומר *מה אסור* (לא תמיד זה נכון, אבל זו שאלה אחרת), אבל הנסיון להבין איך אפשר לנהל מלחמה, בהתחשב בכך שבכל שדה קרב יהיו אזרחים כפי הנראה, מעזה ועד לפתחת פולדה, הוא כמעט עקר. התשובות הן פחות או יותר 'אז אל תילחם' או 'אנחנו לא מומחים צבאיים'. ברור שדחוח-הלוי ביקש להשיג את התוצאה הזו בדיוק: להציג את מנכ"ל הארגון כדובי לא-לא, שיודע לצעוק ולהתנגד אבל לא מסוגל להסביר איך *יכולים* היו הדברים להיעשות אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, הם בלתי-נסבלים באותה מידה. חוץ מזה, אמרתי מה רציתי, אבל לא טענתי לתמימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לא מזמן שכעקרון, פעילי אמנסטי אף פעם לא פעילים בארצות שלהם, רק בארצות זרות. משום מה בארץ הכלל הזה לא תקף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה קראת את זה? מה שבטח קראת הוא שאמנסטי מקפיד שהחברים בו לא יהיו פעילים בנושאים שקשורים למדינתם, והכלל הזה תקף בארץ (ולכן חברי אמנסטי ישראל פעילים בעיקר בהפרות אדם בדרום אמריקה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |