בתשובה לנועה ו, 17/05/09 11:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תיקון קטן: בוני הפירמידות לא היו עבדים. הפירמידות שאכן נבנו לפני תקופת האבות, נבנו ע"י בנאים מקצועיים, כאשר את כח העבודה הלא מקצועי גייסו מן העם המצרי. כל החקלאים המצרים היו מחוייבים למספר חודשי עבודה עבור פרעה בכל שנה (בדיוק לפי השיטה המתוארת בתנ"ך כעבודת מס בימי דוד ושלמה. פשוטי העם גם במצריים וגם בישראל היו בעצם צמיתים לפי השיטה הפיאודלית). חודשי העבודה הללו היו בקיץ כאשר הנילוס הציף את השדות והעבודה החקלאית שבתה. באותה תקופה מלאו המצרים את עבודת המס שלהם כאשר עבור עבודתם קבלו המגוייסים בעיקר מזון (לחם) ומשקה (בירה) וכנראה גם תשלום מסויים. עד לתקופה הרומאית העבדות התקיימה באופן שונה ממה שהתפתח אח"כ. עבדים היו בד"כ מבני אותו העם כמו מעבידיהם, שהפכו לעבדים בגלל חובות ופשעים אחרים. הסיבה לכך היתה שהתחבורה בין הארצות היתה איטית ויקרה וכאשר כבשת ארץ זרה היה עדיף להטיל עליה מס עובד מאשר לטלטל את אנשיה לספק עבודה שפשוטי העם סיפקו במילא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מחנה עובדים שנחפר ליד אחת הפירמדות, מלמד על כחמשת אלפים עובדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטלטל עם שלם - לא (אלא אם כן קוראים לך תגלת פלאסר). לשעבד את שבויי המלחמה - כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בירה? כבר הייתה להם בירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. הבירה הומצאה בבבל והגיעה גם למצריים העתיקה והייתה פופולרית מאוד כבר בימי העולם העתיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך קראו לה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו לה שמות שונים בעולם העתיק עד שבאירופה של ימי הביניים היא קיבלה את השם בירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשומר היא נקראה שיקארו (ומכאן גם שיכר בעברית וסיקרה ביוונית), קש, קורונו וניוד. במצריים - הגט, קורמי, ויין פלוס. ביוון היא נקראה בנוסף זיטום. בקלטית - סרוואז ומכאן סרוויזיה בלטינית, סרווצה בספרדית וסרווחה בפורטוגזית. בפרו בתרבות הפרה-אינקה - צ'יצ'ה, בקרב ההונים - קמון, הסקיתים - קסיטו והסלבים - פיבו. המילה בירה באה מהמילה הטבטונית לשעורה או דגן (ומשם גם לאנגלית העתיקה, ההולנדית והדנית) או מהמילה הלטינית ביבר שפירושה לשתות. המינוח הרשמי מופיע לראשונה בצרפת במלחמת מאה השנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לימדתני דברים חדשים. רק הערה אחת - מנסיוני צ'יצ'ה זה יין תירס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע יותר מדי:) איפה מצאת את כל השמות האלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסיפרו של שלמה פפירבלט, עולם הבירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכרתי שבאיזושהי שפה יש קשר בין בירה לבין שכר. זו כנראה המילה הקלטית שהתגלגלה לסרווצה הספרדית. הקלטים היו ידועים בחיבתם לבירה. כוהנים, לוחמים ופועלים שהיו במשימה קבוצתית כלשהי, קיבלו מכסות יומיות של בירה ולכן נוצר קשר בין בירה לבין שירות (בכוח עבודה מגוייס, בצבא). לכן חשבתי שגם בעברית הדמיון אינו מקרי, למרות שא''י כמו שאר איזור הים התיכון שייכת היסטורית לתרבות היין, בניגוד לתרבות הבירה של צפון אירופה. בקשר לצ'יצה, זוהי מילה משותפת לכל אמריקה הלטינית המתארת משקאות תוצרת בית (בירה, יין וגם משקאות לא אלכוהוליים) המותססים בד''כ מסוגים שונים של תירס אך לא רק. מקור המילה דוקא במרכז אמריקה (מקסיקו) ומשם היא כנראה הגיעה לאנדים. אצל האינקה לשתיית צ'יצ'ה היתה משמעות דתית, כמו יין אצל היהודים והנוצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "א"י... שייכת היסטורית לתרבות היין"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה היא שהמשקה האלכוהולי הנפוץ כאן בימי אבותינו היה יין ולא בירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. מרחב הים התיכון הוא איזור גידול הגפן. א. אפשר לציין כאן את הרומאים שנטו לראות במקומות שלא ניתן לגדל בהם גפן, אזורים שאינם ראויים ליישוב של בני תרבות. יש המסבירים כך מדוע נבלם הכיבוש הרומאי על גדות הריין והדנובה ועבר אותם רק כאשר גידול הגפן חצה אותם. אפשר לומר שהגפן הלכה לפני הלגיונות הכובשים. ב. מצריים אני חושב היתה חריגה עוד לפני האיסלם. יתכן שכלכלת נהר אינה מתאימה לגידול גפנים ושם דוקא הבירה היתה פופלרית יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שגפן צריכה קור שקצת קשה להשיג אותו במצרים. כמו כן, יתכן שהיא מתקשה להסתדר עם השקיה בהצפה, ואילו התבואות מסתדרות איתה טוב יותר. גם גידולים אחרים שמאפיינים את ארצנו ואת המזה''ת וסביבת הים התיכון בכלל (זיתים למשל) נדירים במצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעברית=שיכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם לצטט את אבשלום קור, שאפשר להגיד עליו דברים טובים, אבל מחובר לכל קצוות העם הוא לא -- "כמו הצעירים שאומרים היום, "תביא איזה שיכר!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אמר:המוזגת, הבי שיכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אם אני זוכרת נכון, כך אמר. באחת מתוכניותיו בגל''ץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת אף פעם לא בטוחה במה הוא יותר מצחיק - כשהוא מתכוון לשעשע או כשהוא רציני... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזגת, טלי שיכר מבין שנייך! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני מדמיין את הברמנית פותחת בקבוק גולדסטאר עם השיניים ומגישה אותו לדוקטור ההולל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכריני ואעגנך ותעדיפיני בשרתייך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שלזה התכוונת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אבל אם אתה רוצה לשכל אותיות זה בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שני לוגין שיכר אני תמיד משכל אותיות (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתרי לוגין וכבר משתכלות אותיותיך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה חשבתי שלוג שווה לליטר, בדיקה העלתה שמדובר בחצי ליטר. המוזגת! הבי עוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מזכיר לי את האנגלי שיצא מתנדנד מהפוּב, והסביר זאת בעובדה שהוא ערבב משקאות. הוא ערבב פיינטס, ליטרים, גלונים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כןןן, גלוניםםם... דורון? תהשומעעע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני זה במקור ''גזזיני ואגרשך, העדיפיני במילייך''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר ליבנת0 את הסוגיה האם היה זה שלונסקי או ביאליק1, שאת פותחת חזית חדשה: האם חציו השני של המשפט הוא בלשון צווי או בזמן עתיד? ___ 0 בלי קשר ללימור 1 אמרו ברדיו2 לא מזמן שזה ביאליק, אבל אני מצדד בשלונסקי3. זה הרבה יותר מתאים לו: הן מבחינת לישת העברית והפיסול בה, והן מבחינת התוכן. 2 אלי לפיד ונועם גילאור ב 88FM, לא תורה מסיני. 3 זה שהעדיף פה רך על פני פרח (וכשנאמר לו כי מדובר בפרח בחי"ת, הוא לקח על עצמו את החטא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנם של שלונסקי וביאליק, טרם נפוץ המנהג הישראלי להמנע מלשון ציווי ולנבא את העתיד במקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[אתה ודאי זוכר, אז לטובת הציבור] אמנם ויקיפדיה טוענת: "ביאליק", אבל הרשכ"ג פסק "שלונסקי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשכ''ג עוד זוכר את אותו ערב אביבי שבו זה נכתב. (רק מנסה להוציא אותו ממחבואו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יפה :), שכ"ג לא "פסק" אלא אמר "כמדומני", ואחר כך התנצל בנימוס בפני רוח המשורר המת על הטעות, בפתילון מתגובה 93025. ואגב, מפלגת ביאליק נהנתה מניצחון ללא עוררין בנוגע להוגה של "גזזיני.." עוד בילדותי, הרבה לפני שמישהו חלם על הקמת ויקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מביאין ראיה מבת קול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. השורש המשותף של שיכר-שכרות-שכר לדעתי אינו מקרי. במזה''ת היה מקובל לשלם או לתת לעובדים הקצאות של משקאות אלכוהוליים כחלק משכרם. בפרט החיילים והעובדים המצרים קבלו הקצאות של בירה כחלק משכרם. ב. הבירה המצרית לא היתה הרבה יותר מלחם שעורים שהושרה והותסס במים (הכשות לא היתה ידועה אז), כך שקרוב לודאי שאנו לא היינו מזהים אותה כבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מעניין. אבל זו ֹשין וזו שֹין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הבדל מינורי ביחס לשנויים אחרים המוכרים בחקר השפות העתיקות,מם ונון מתחלפות, למד וריש, כל אותיות התנועה ועוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. את יודעת אם ֹשין ו שֹין הן שתי אותיות שהיו לאחת או אות אחת שהתפצלה לשתיים? אני חושב ששמעתי פעם שבמקור ש הפוכה (שהתגלגלה לֹשין) סימלה את מה שהפך אח"כ לסמך. ב. אפשר גם לומר שהשיכר בתנ"ך אינו בהכרח בירה. שיכר בתנ"ך היא מילה נרדפת ליין (תְּנוּ-שֵׁכָר לְאוֹבֵד; וְיַיִן, לְמָרֵי נָפֶשׁ. (משלי ל"א ו')), אולי במובן של משקאות אלכוהוליים שאינם עשויים מענבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סימני הכתב הפרוטו סינאי השתמשו בצורה של שניים, כמו שיני ארנב בסירטי אנימציה, לסמן שין. הסימן לסמך היה עיגול בתוך דג, שממנו שרד רק העיגול, דג בערבית - סמק, בתנ''ך שמך. שוב מלים דומות בשין וסמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שעורה היתה בארץ לפני שהיתה שם גפן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |