 |
|
 |
||
|
||||
 |
צפיתי אתמול לראשונה ב"יהיה בסדר", תוכנית של ערוץ 2 שבה מומחה מגיע לסדר ולעצב את ביתה של משפחה מבולגנת (יש לי חיבה פרוורטית לסוג זה של תוכניות). במהלך הצפייה הסתבר כי לתוכנית 3 חסויות מסחריות: של הום סנטר, של טמבור ושל חברת חומרי ניקוי כלשהי. כחלק מהחסויות גם נעשה שימוש במוצרים של כל חברה. ספרתי כמה וכמה צורות של פרסומת גלויה בתוכנית: 1. שקופית חסות לפני ואחרי כל יציאה לפרסומות. 2. ציון מילולי של שם החברה במהלך התוכנית ("הנה הגיע מומחה צביעת החללים של טמבור"). 3. שימוש במוצרי החברה בתוכנית (צבעים ושבלונות לקיר, אביזרים לבית במקרה של הום סנטר, חומרי ניקוי) וצילום שלהם בצורה בולטת. 4. ציון מילולי של יתרונות מוצרי החברה (כמה קל לצבוע בשבלונות, כמה טובים חומרי הניקוי וכולי). 5. צילומי הקניות שנערכו בחנות החברה - זה היה הגילוי הכי בוטה, שבמסגרתו ביימו את בני המשפחה משתעשעים בסניף של הום סנטר, עם העגלות וכולי, לצלילי House of Fun של מאדנס1. ברקע המומחה מגלה ש"כאן אפשר למצוא הכל לבית!". היו גם 2 פריימים בולטים של שלטי הרשת. מהשוואה לתוכניות המקבילות ב-BBC פריים, שהיוו השראה לזו, גם תכני התוכנית הישראלית לא יוצאים טוב. ב-BBC המומחים הבלתי תלויים לוקחים לעצמם חופש להמליץ למשל על חומץ מדולל לניקוי הבית, בעוד שהמומחה הישראלי צריך לציין, כחלק מהתסריט, שהתכשיר של חברת X "מכיל אקונומיקה". ב-BBC גם יש כלל שבו משתמשים רק בחומרים קיימים בבית כדי לעצב, כולל צבעים ובדים ישנים - גם בתוכנית הישראלית הצהירו על הכלל הזה, אבל לא יישמו אותו (באמת לא קנו שום רהיט, אבל ערכו מסע קניות מסיבי לצבעים, כריות, בדים וכולי). בקיצור, התקציב הישראלי לכאורה בזבזני יותר, אבל זה בא על חשבון הצופה. אני תוהה לגבי שווי החסויות הללו - נאמר שבמקרה של הום סנטר נתרמו לתוכנית אביזרי בית בשווי כמה אלפי שקלים. נאמר שזה מצדיק פרסומת גלויה ובוטה. אבל מה לגבי חברת חומרי הניקוי? כמה כבר עלו 5-6 התכשירים שהוצגו בתוכנית? 100 שקל? 200 שקל? למה בעצם צריך חסות לזה, כשמדובר בתקציב של ערוץ 2? גם לגבי טמבור אני תוהה. קופסאות צבע ל-3-4 חדרים עולות כמה מאות שקלים, אולי קרוב ל-1,000 שקל. התשלום לכוח העבודה הוא מן הסתם הסעיף העיקרי, שכנראה מגיע לכמה אלפי שקלים - מספר עובדים שעסקו בצביעה (היו 2 מומחיות לסידור הבית, שגם כן זכו לפרסומם תמורת השתתפותן, אם כי לא צוין שם העסק שלהן. לגיטימי בעיניי). ייתכן שטמבור שילמו על כוח העבודה, אבל לא ברור אם הסכום הזה מצדיק שכיבה על הגב ופישוק רגליים פרסומי. 1 יש תיאוריית צפייה שמדברת על "משא ומתן" (negotiating) שהצופה עורך מול הטקסט הטלוויזיוני - אם התכנים סותרים במשהו את אמונותיו או רעיונותיו, הוא לפעמים יתפשר עליהם כדי להמשיך לצפות בטקסט הכולל (שכן מתאים לו). למשל, צופה הומו ששומע התייחסות מעליבה להומואים בתוכנית, יכול להמשיך לצפות ולתרץ לעצמו למשל שאלה רק דברים שהושמו בפי הדמות כדי להראות את ההומופוביות שלה. לעומת זאת, אם יש גם דמות של הומו נלעג ייתכן שהצופה ההומו "לא יתפשר" יותר ויפסיק לצפות בתוכנית. כזו הרגשה היתה לי כשהגיעו לסעיף 5 - שזה גבול הצפייה מבחינתי (טוב, כמובן שהמשכתי לצפות כדי לראות איך עיצבו להם את הבית. לא יודעת אם היה כזה שווה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל מה שהם אמרו זה "כמה קל לצבוע בשבלונות" זה לא נשמע לי כמו פרסומות. שבלונות יש להרבה חברות, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ציינו במפורש של איזו חברה הן, וגם עשו את כל הסעיפים 1-5. מעבר לזה, אם טמבור מעוניינת לתת בתקופה זו דחיפה למכירת השבלונות מבין כל מוצריה (נאמר), אפשר לנחש שבדרך פלא גם החדר בתוכנית יעוצב עם שבלונות, גם אם המעצב היה חושב בכיוון עיצובי אחר לגמרי. זו פרסומת טהורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אמרת שקל להשתמש בשבלונות, מתבקש שתתן דוגמא. בתוכנית צרכנות, מתבקש להשוות בין המוצרים של החברות השונות, בתוכנית עיצוב מתבקש לבחור שבלונה אחת. סעיפים 1-3 ו-5 הם באמת פרסומות (לא שיש בזה משהו רע). סעיף 4 זה קבלת חסות סטנדרטית למדי, הרי אם צריך שבלונה, צריך שבלונה של חברה מסויימתף ואין שום סיבה שהיא לא תהיה של מי שנתן כסף למפיקים. ואם המעצב היה בוחר בטפטים, היית חושדת שטמבור מעוניינת למכור טפטים, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתוכנית עיצוב בלתי תלויה מתבקש להשתמש בשבלונה בלי לציין את שם המותג שלה (ובלי לקבל כסף מהיצרן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים, ציון שם היצרן הוא שירות לציבור (שאולי ירצה לקנות שבלונה כזאת). מה הבעיה בלקבל כסף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא רק לטמבור יש שבלונה כזאת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אם אני רואה את התוכנית ורוצה לקנות כזאת שבלונה, אני לא רוצה ללכת לחפש ב-15 חנויות, עד שאמצא בדיוק את מה שאני מבקש. את חושבת שבביקורת קולנוע אסור להגיד את שם הסרט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבקר קולנוע הוא בלתי תלוי - הוא לא מקבל כסף מהמפיצים כדי לשבח את הסרט. הוא חופשי גם לקטול את הסרט. יש מן הסתם שבלונות בשוק מתוצרת של פירמות שונות. מי אמר שזו של טמבור הכי טובה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "הכי טובה", זאת שבלונה, כולן טובות. יש את "הכי מתאימה למה שאני רוצה", ואם מה שראיתי בטלוויזיה זה מה שהכי יפה בעיני? אז למה שאני אחפש בכל החנויות האפשריות ובכל המותגים? איזה סיבה טובה לך להסתיר ממני את המידע הזה. ואם מה שראיתי בטלויזיה מכוער בעיני, ואני רוצה שבלונה אחרת, למה שלא תחסכי לי את החיפוש בטמבור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי "לחסוך את החיפוש" ו"להציג בפני הלקוח את המוצר ואיכויותיו" משמעו לפרסם. פרסום עולה כסף. לכן קיבלת רק מידע חלקי. יש עוד מידע שכן מוסתר ממך - המידע של החברות שלא שילמו כסף על הפרסום. מה כאן לא ברור? אגב, איך אתה יודע ש"כולן טובות"? ואם היה מדובר במכונית, או בהמבורגר, או בדוד שמש, ולא בשבלונה? גם אז היה נראה לך שאין הבדל בין המוצרים של מותגים שונים? (שבלונה, סתם להשכלה כללית, בהחלט יכולה להיות גרועה, למרות שהיא עולה רק 10-50 שקל. יכולה להיות שבלונה עם נטייה להתעקם או להישבר, עם דגם לא אסתטי, מיושן או צורה שקשה להעביר אל הקיר באופן אחיד, וכולי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסום עולה כסף, ואני מניח שקשת קיבלו את הכסף שלהם, ואם לא זה בעיה שלהם, לא שלי ושלך. המידע שאנחנו מקבלים מהטלויזיה הוא כמעט תמיד חלקי, תמיד יש עוד מידע שמוסתר מאתנו. לא ברור לי מה כל כך שונה ולא אתי כאן. אגב, בסדר, לא כולן, יש הרבה טובות. את מצפה מתוכנית אוכל שמבקרת במסעדת המבורגרים ואומרת שהיא מסעדה טובה, לפרט את כל שאר המסעדות בארץ ולפרט איזה מהן טובות ואיזה לא? מי ירצה לצפות בתוכנית משעממת כל כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסום אינו אמור להיות חלק אינטגרלי מהתוכניות. זה מה שלא אתי כאן. מבקר מסעדות, כמו מבקר סרטים, לא מקבל כסף כדי להמליץ המלצה חיובית על מסעדה X. למעשה דעתו נחשבת בעיקר בגלל העובדה שנשמרת לו הזכות לתת גם ביקורת שלילית. לא מובן לי אם אתה באמת לא מודע לאלמנטים הללו של פרסום, שיווק ואתיקה תקשורתית, או שסתם משעמם לך (או שאתה אמא שלי שגילתה את האייל ורוצה לשגע אותי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכאן את מתממת, אני לא זוכר שראיתי תוכנית בידור שלא הכילה פרסומות, זה שהגיבורים כותבים במחשבי אפל, לובשים גאפ, נועלים נייק, נוסעים בב.מ.וו או אוכלים במקדונלד, זה פרסומות. ה"תודה לביתילי" בסוף כל סדרה ישראלית זה לא בגלל טוב ליבה של ביתילי.... לא מובן לי אם את באמת לא מודעת לאלמנטים הללו של פרסום, שיווק ואתיקה תקשורתית. את חושבת שמדובר בתוכנית ביקורת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שבניגוד לשנינה של ברנרד שואו, למחיר (או למינון) יש משמעות אשר עושה את ההבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר למה שכבר נכתב 10 פעמים, זו לא (רק) תוכנית בידור אלא תוכנית הדרכה. הקשב אליה שונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכנית הדרכה? בערוץ 2? כאן את מתממת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות חלק מהצופים מתייחסים אליה כאל תוכנית הדרכה שאפשר לשאוב ממנה רעיונות. בדיוק כמו סופר-נני למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגיד את שם הסרט (השבלונה) כן, אבל לא להמליץ דווקא על בית קולנוע (טמבור) מסוים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בא ביחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי תוכניות שמבקרות סרטים מציינות איפה הם מוקרנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן לא צריכות להגיד, ברוב האיזורים בארץ כל סרט מוקרן רק בבית קולנוע אחד, וברגע שבחרת בסרט, בחרת בבית הקולנוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לראות את הסרט בעיר אחרת, לקחת אותו בבלוקבאסטר או בספריות סרטיות אחרות, להוריד אותו באימיול או לחכות שיוקרן בסינימטק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערים אחרות זה בדרך כלל באותה רשת. לקחת בבלוקבאסטר או בסינימטק זה כבר מוצר אחר (את יכולה לעשות שבלונה לבד), ואימיול זה לא חוקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק - תוכניות לביקורת סרטים מבקרות את הסרט (כלומר, את התוכן) ולא את המדיום בו אתה צורך אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא ברור אם הסכום הזה מצדיק שכיבה על הגב ופישוק רגליים פרסומי" למה את חושבת שתרומתה של החברות המאוזכרות התמצתה בשי למשפחה? הן ודאי שילמו לגוף המשדר הרבה יותר תמורת הזכות לתרום מתנה בשווי 1000 שקל. כמה עולה דקת פרסומת בערוץ 2 בשעה הרלוונטית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע כמה עולה דקת פירסום, אבל יש מגבלה לכמות דקות הפירסום המותרות ביחס לדקות התוכן. שיגדירו את התכנית כ''פרסומת'' ולא כ''תוכן'' ובלצ''ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דקת פרסומת עולה הרבה. אבל לא מעניין אותי כמה טמבור שילמה. אני שואלת האם אי אפשר להפיק תוכנית שכזו, שהתקציב שלה לא מאוד גבוה, בלעדי תמיכה מסיבית של גוף מסחרי. יש תוכניות שהפקתן ודאי לא היתה מתאפשרת ללא תמיכה כזו (למשל כל התחרויות והריאליטי שמצולמות ביעדים רחוקים, כולל טיסות ושהייה של עשרות אנשים במקום, או דורשות פרסים יקרי ערך שחברות מסחריות תורמות). השאלה שלי היא, האם ומדוע על ערוץ 2 לראות בתוכן מסחרי-שיווקי דרך לגיטימית להתפרנס גם כשמדובר בתוכניות שערך ההפקה שלהן נמוך, וכשברור שהתוכן מושפע לרעה מצורת הפרסום הזו. (תוכן מסחרי/שיווקי - להבדיל מתשדירי פרסומת, וולהבדיל מתוכן יח"צני כמו למשל נציג של חברה מסוימת בתוכנית אירוח ש"נותן טיפים" כלליים לשימוש במוצרים גנריים שבמקרה גם החברה שלו מייצרת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כחברה מסחרית, כל דרך להרוויח היא לגיטימית בעיניה של הזכינית הספציפית. למה לה לוותר על כסף, גם אם הוא בא בנוסף לעלות ההפקה ? הטענות צריכות להיות מושמעות כלפי הרגולטור והצופים בלבד, קשת (או מי שזה לא יהיה) עושה את מה שטוב לקשת, שזה לקבל את המקסימום מכל מי שמוכן לתת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך לבוא בטענות לגנב שטרם נתפס? לא כל דרך להרוויח היא לגיטימית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשת לא היחידה שמגישה הצעה למיכרז בלי כל כוונה לעמוד בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הדקלום החוזר ''זו חברה מסחרית'' לא יענה על הכל. זו חברה מסחרית שעוסקת בתחום התוכן, וככזו היא אמורה לספק תוכן משביע רצון לצרכניה, בדיוק כפי שמחברה מסחרית שמייצרת מוצרי צריכה היית מצפה לאיכות טובה של המוצרים. ו''משביע רצון'' אומר לפעמים ללכת על הקו הדק שבין שיווקיות לתוכן מערכתי, בלי לחצות אותו. עובדה, בעיתונות הכתובה זה כמעט ולא קורה. נכון שגם שם יש לעתים בעיות של גילוי נאות, יש אינטרסים של בעלי עניין בעיתון, יש חרושת של טובות הנאה לכתבים וכולי. אבל כל אלה מתרחשים מאחורי הקלעים. לא תמצא כתבה שיווקית-מסחרית ב''ידיעות'' או ב''הארץ'', המתחזה לכתבה מערכתית, ללא ציון מפורש ובולט של המלים ''מדור פרסומי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלובס מוציא מהדורות שלמות הנחזות לז'ורנל רגיל, להוציא כיתוב קטן, ''המחלקה המסחרית'', או משהו בסגנון בעמוד השער. מכל מקום, זה לא חשוב. גם אם איכותה של העיתונות עולה לאין שיעור על זו של הטלווזיה, הצופה עדיין בוחר לצפות בזה. קשת מגיעה לאיזון האופטימלי בין כמות הצופים שנוטשים מעודף פרסומות לכמות הפרסומות. לכל היותר אפשר לדבר על פתיחת השוק לתחרות רחבה יותר (פרסומות בערוצים נוספים) כך שלצופה יהיה יותר לאן לברוח, או העמקת הרגולציה. כל ציפיה לרגולציה עצמית שתקטין את ההכנסה לא מפנימה את הסביבה בה פועלות החברות הללו. לבעלי המניות לא אכפת כמה מפרסמים המנכ''ל הצליח לדחוף לתוכנית, רק השורה התחתונה משנה. מי שלא ימקסם את הרווח ימצא את עצמו בחוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ולא רק גלובס - כל העיתונים הגדולים, ידיעות, מעריב והארץ, מוציאים מוספים כאלה במאות כל שנה. הכיתוב על השער, ולעתים גם רשימת החסויות שמופיעה שם, הם-הם האופן המקובל של הגילוי הנאות, לפיו מדובר במוסף שיווקי ולא מערכתי. אני קוראת את דבריך על ויסות השוק, "מיקסום הרווח" ו"האיזון האופטימלי" (מי אמר שהוא אופטימלי? אולי זו אנומליה?) ואני מתקשה להבין מדוע בתחום התוכן (שהוא מוצר לכל דבר לצורך דיון זה) הסטנדרטים בשוק אמורים או עשויים להיות נמוכים יותר מאשר בתחומים אחרים. דומה הדבר לכך שתנובה תתחיל להוריד את איכות הגבינות (בעצם זה כבר קרה :-P לא משנה), בטענה ש"מי שלא רוצה, שיקנה טרה, בסוף נגיע לאיזון אופטימלי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה בדיוק מה שקורה בכל שוק (להוציא אולי מוצרי חשמל מסויימים, שם בכוונה פוגעים באורך החיים של המוצר כדי שיהיה למי למכור מחר) תחרותי. אם יכלו למכור לך בשוק עגבניות שמזמרות שירי טמבור בתמורה לעוד שני שקלים לקילו מהחברה, זה מה שרוב האוכלוסיה היתה קונה. אופטימלי פירושו מיקסום הרווח, אני מאמין שהחברות עושות זאת כראוי. אם תוכלי להראות לי שאני טועה, שלחי העתק גם לבעלי המניות, אולי תתחילי קריירה חדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תנסה להתנער קצת מהז'רגון הכלכלי ה"ממקסם" לעייפה, אולי תוכל לראות את הדברים גם מכיוונים נוספים. אני מכירה את סיפור מיקסום הרווח ובעלי המניות ואין לי כוונה לבקש שקשת תעבור לעסוק במפעלי צדקה. אני אומרת שיש חבל דק בין ה"מיקסום" הזה לבין שמירה על איכות מינימלית של מוצר, ושבעולם התוכן החבל דק שבעתיים. אתה גם שוכח שאם מורידים את רף האיכות, בד"כ צריך גם להוריד את מחיר המוצר - אין דין מחירה של חולצת פשתן תפורה היטב באחת מרשתות העלית, כדין מחירה של חולצת טריקו+לייקרה מרחוב אלנבי. מה שקורה בטלוויזיה המסחרית הוא תחושה של הזכיינים שאפשר להוריד את איכות המוצר ועדיין לגרום לצרכנים לשלם אותו המחיר (בצפייה בפרסומות למשל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... מלבד זאת, המוספים הפרסומיים למיניהם באים *בנוסף* לתוכן המערכתי ולא במקומו, אפשר לזרוק אותם החוצה מייד ועדיין ליהנות מקריאת עיתון שלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח יש בין בעלי המניות של קשת כאלה שמחזיקים מניות של טמבור, או שחבר טוב מחזיק, כשאתה עשיר כדאי להיות נחמד לאנשים עשירים אחרים. תודה על הטיפ ללחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא צפיתי בתוכנית. לא ידעתי על קיומה. בגלל שאינני מצוי בפרויקט של שיפוצים או בשלב של מעבר דירה, גם אילו ידעתי עליה, כנראה לא הייתי צופה בה. אבל אילו הייתי מצוי באחד מהשלבים הנ"ל, (או שהייתה לי חיבה פרוורטית לסוג זה של תוכניות), הייתי צופה בה וכנראה אפילו מפיק ממנה תועלת. זה נכון שאילו הייתי פחות עצלן, ומצליח לבצע מחקר מעמיק יותר בעצמי, הייתי לומד יותר. אבל אני, כמו רוב אחי בני ישראל, אוהב לקבל מידע - שיטחי ומוטה ככל שיהיה -דווקא תוך כדי שכיבה על הספה כשבחייקי בקבוק בירה ושקית צ'יפס. זה לא שלא מגיעה לי סחורה יותר טובה. הייתי מעדיף שבעודי שוכב עם שקית הצ'יפס שלי, הטלוויזיה הייתה מחנכת אותי, נוטעת בליבי ערכים אנושיים ומעבירה למוחי דוקטוראט בכימיה של הצבע. אבל גם אם זה בכלל אפשרי, נדמה שאף אחד לא טורח לעשות את זה, ואני מסתפק בסחורה הזמינה והפגומה, בדמות המומחה של טמבור. ואם אני קונה את זה, יהיה מי שימכור את זה. מה שלא ברור מהדיווח שלך זה אם לדעתך יש פה עניין מובהק של תרמית. כלומר, האם "האדם הסביר" שצפה בתוכנית זו חשב שהיא אובייקטיבית ומדעית, או אם הועבר הרושם שמשרד הבריאות או מכון התקנים או הבד"צ או מועצת הפועלים, עומדים מאחורי ההמלצות שהשתמעו בתוכנית או מאחורוי מודעות החסות ששודרו. אם לא הועבר רושם כזה, אז אין תרמית. עדיין מוכרים לנו סחורה פגומה אבל *אנחנו* עדיין קונים. אגב, אני חושב שאם בד"צ או מכון התקנים או החברות המתחרות לאלו שהשתתפו בתוכנית, ייזמו ויממנו תוכנית שמוסרת מידע אחר או אפילו הפוך (ובלבד שאינו תרמית או השמצה מובהקת), הנהלת הערוץ השני תשדר גם אותה בשמחה. אם זה נכון, אז מה שיש להצטער עליו זה לא שהם משדרים את התוכנית הזאת, אלא שלא מופקות (על ידי אחרים) תוכניות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בעיה - אני לא יודעת מיהו האדם הסביר. הרגלי הצפייה שלי חשדניים למדי (אבל בסוף מתפשרים, או מזפזפים). רוב החברים שלי בכלל מורידים פרקים של סדרות זרות מהאינטרנט. הצופה היחידה שאני מכירה את הרגלי הצפייה שלה לעומק היא משום מה אמא שלי, שמאמינה למודעות פרסומת ולא מבחינה ביניהן לבין מידע אובייקטיבי (''היה כתוב בעיתון שמרגרינה זה שומן בריא'', ''אומרים ששוקולד קינדר זה חלב'' וכאלה). אין לי לב לשבור לה את המילה. לגבי ''מי עומד מאחורי ההמלצות'' - נו מה, המומחה לסידור ועיצוב הבית עומד מאחוריהן (הוא לא היה סתם מנחה או יועץ, הוא בא על תקן גורו, קואצ'ר וכאלה). הקריינות לגבי הום סנטר היתה בקולו שלו, הוא הדגים איך מנקים בחומרי הניקוי והוא בחר את הצבעים שטמבור תמרח על הקיר. הוא הסמכות לענייני תוכנית זו, לא צריך את משרד הבריאות בשביל זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגילוי הנאות אין שום חשיבות עבורה, כי היא ממילא מאמינה גם לפרסומות שנראות כמו פרסומות. למעשה תוארו כאן שתי צופות: אחת מזהה תוכן פרסומי "סמוי" גם ללא אזהרות-גילוי-נאות; שניה מייחסת אמינות לכל התוכן הפרסומי, כולל הגלוי והמוצהר. למיטב הבנתי, עבור שתי הצופות אין תועלת באזהרת-הגילוי-הנאות. לצופה הראשונה היא מיותרת, לצופה השניה היא ממילא לא תועיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק רציתי לדעת, אם את סבורה שהיה שם נסיון מובהק לתרמית והתחזות. כלומר אם הרשת ניסתה ליצור רושם שהמידע המשודר הוא על דעת מומחים או גופים מוסמכים שהציבור נותן בהם יותר אמון מזה שהוא נותן בחברות שהשתתפו? אני לא שואל "מי עומד מאחורי ההמלצות". הבנתי שהמומחים (ביחוד לשיווק) של הום-סנטר וטמבור עומדים מאחוריה. אני שאלתי אם ניסו להסתיר את העובדה הזאת ולגרום לצופים לחשוב שזה המומחה של משרד הבריאות או של מכון התקנים, או סתם עקר בית חרוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה סתם מסריח. למה דווקא תרמית והתחזות בעייתיות בעיניך בהקשר הזה? ומה קשור מכון התקנים לצביעת הבית? לכל מומחה התחום שלו. ואין כמו הטלוויזיה לבנות מאגר של "מומחים" שימשיכו להיתפס ככאלה בעיני הצופים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי על טעם וריח קשה להתווכח. כל אחד היום (אולי מאז אדם סמית) "מומחה" למשהו. כשאת כותבת כאן את נתפסת בעיני ציבור הקוראים כ"מומחית" לתקשורת. בטוח שאת יותר מומחית ממני - זה המקצוע שלך, בזה את עוסקת. אבל אפילו בעיני, ההדיוט, את לא המומחית האולטימטיבית. יש יותר מומחים ממך. אם חיים יבין, למשל, היה כותב פה בניגוד לדעתך, כנראה שהייתי מחשיב יותר את דעתו. ככה זה עם הדיוטות - הם מדרגים את המומחים שלהם. את כותבת פה את דעתך, על סמך ידיעותיך כמומחית, אבל הם לא העובדות האובייקטיביות. זו *דעתך* כמומחה. יש מומחים אחרים בתחום עם דעות אחרות. המערכת לא פסלה את המאמר משום שהוא לא מייצג את כל קשת הדעות. וכל זה בסדר,לטעמי, אלא אם תכתבי את המאמר והתגובות שלך תחת השם חיים יבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שגוף השידור התחייב מרצונו, וזכה בזכות זאת במכרז, שלא לפרסם פרסום סמוי, ולהגביל את הפרסום לדקות ספורות שנפרדות מהתוכניות. אולי אתה סבור שלא היה צורך לתבוע התחייבות שכזו. אבל התחייבות כזו ניתנה. אי קיומה הוא הונאה של הציבור, וחמור מכך[*] - הונאה של הגופים שלא זכו במכרז. [*] בעיניך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני אם גוף השידור לא עומד בהתחייבויותיו או נתפס בהונאת הציבור או הרשויות, צריך לשלול לו את הרשיון. לפי הסיפור של ברקת אני מתרשם שלא מדובר שם על פרסום סמוי ולא על הונאה - כי לא היה שם שום דבר סמוי. הכל על השולחן. ברור ל''צופה הממוצע'' שהמומחה של טמבור והדובר של הום-סנטר. השאלה היא, האם מומחה (נגיד מהנדס) של טמבור, שאומר בטלוויזיה שהמוצרים של טמבור טובים, פסול לעדות וייחשב לפרסום סמוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בעיני אם גוף השידור לא עומד בהתחייבויותיו" למה "אם"? יש לך ספק שמספר דקות הפרסומת חרג מהגבול המותר במכרז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אין ספק שמספר דקות הפרסומת חרג בהרבה! מגבול הטעם הטוב. לכן לא תתפוס אותי כמעט צופה בערוץ 2. באשר לחריגה מהמכרז - אין לי מושג. אם זה נכון אני מקווה שיסגרו את הערוץ.(האמת, לא איכפת לי אם יסגרו אותו בלי סיבה). אבל נדמה לי שאנחנו מתרחקים מהנושא שברקת העלתה לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצופה אולי מבין שזה לא סמוי, אבל עדיין הוא נחשף לפרסומת במשך דקות ארוכות. חשיפה לפרסומת היא עניין שמשלמים עליו כסף, שכן היא נחשבת לגורם שקשור ביחס ישר לעלייה במכירות המוצר שפורסם (ובוא לא ניכנס בבקשה לדיון של ''מה פתאום, אני צופה כל יום בהמון פרסומות וזה לא מזיז לי''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"הצופה אולי מבין שזה לא סמוי, אבל עדיין הוא נחשף לפרסומת במשך דקות ארוכות" טוב, אז לפחות זו לא "פרסומת סמויה". לגבי השאר, יכול להיות שזה עניין סמנטי - למה אנחנו קוראים פירסות? האם, למשל, 'חברת טבע הכריזה על תרופה חדשה בשם xyz, פרי מחקר של 5 שנים, המסיעת להורדה דרמתית של לחץ הדם' זה מידע חדשותי או פרסומת? או האם 'ממוחי טמבור קובעים שאקרילק הוא הצבע האולטימטיבי למטבח' זה מידע או פרסומת? ובעניין דומה, האם 'נתניהו אומר שחלוקת ירושליים היא אסון למדינת ישראל', זה מידע או תעמולה? אני לא בטוח שאפשר או צריך להכריע בשאלה הזאת. אבל רציתי להצביע על העובדה שכלי התקשורת מלאים בדיווחים, פנלים של מומחים, וראייונות שאם מסתכלים על כל אחד מהם בנפרד, אפשר לראות בהם פרסומת, אבל אם רואים בכלי התקשורת במה ציבורית (שפתוחה גם למתחרים), אז גם כשבעלי עניין (מסחרי או פוליטי) מביעים בו את דעתם, זה לא בהכרח פירסומת או תעמולה, אלא מידע (אפילו שהוא לא בהכרח אובייקטיבי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שלא פרסומת סמויה. היא גלויה באופן מחפיר. ההבדל בין מידע חדשותי לפרסומת/תעמולה תלוי בהקשר (באיזו תוכנית הדברים מובאים, ומפי מי), ברמה של בדיקת העובדות (האם מדקלמים מה שהחברה מוסרת או בודקים) ובאופן הצגת הדברים (האם יש גם מידע מאזן, פרספקטיבה היסטורית או רוחבית וכולי). אבל נראה לי שהתגובות שלך גולשות להיתממות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת נפגע שאת משתיקה אותי באשמת היתממות (לא פעם ראשונה), ואני כופר באשמה. ===>"...ובאופן הצגת הדברים (האם יש גם מידע מאזן, פרספקטיבה היסטורית או רוחבית וכולי)." בדיוק על זה אני מדבר. על תוכניות שמציגות רק מומחה אחד או שניים, בלי להביא באותה תוכנית מידע מאזן אבל גם בלי לטעון שהתוכנית מציגה את האמת היחידה והאובייקטיבית. לדעתי, בגלל ריבוי הדעות ומגוון המוצרים, היצרנים ודעות המומחים, אי אפשר לצפות שכל תוכנית טלוויזיה תהיה מאוזנת ותגיש פרספקטיבה היסטורית ורוחבית. תוכניות כאלו יהיו יקרות מדי, ארוכות מדי וומשעממות מדי עבור חלק ניכר מהצופים. את האובייקטיביות של ערוצי השידור, ושל "התקשורת" בכלל, אפשר ליישם גם על ידי פתיחתה לכל היצרנים - לאו דווקא באותה תוכנית או אפילו באותו ערוץ. למשל, אם טמבור הציגה את חידושיה בערוץ 2, ונירלט ו/או יעקובי יציגו (אם הם רוצים) חידושים בערוץ 10, אני חושב ש"התקשורת" תעשה שירות טוב ואובייקטיבי לאזרחים. זו דעה שאפשר לקבל, לדחות או להסתייג ממנה, אבל למה לקרוא לה התממות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה לכך שתוכנית טלביזיה אחרת מאותו הזאנר לא נופלת לאותה המלכודת: מתוך התגובה של ברקת שהתחילה את כל הפתיל הזה. אני מניח שקראת אותה מתישהו: מהשוואה לתוכניות המקבילות ב-BBC פריים, שהיוו השראה לזו, גם תכני התוכנית הישראלית לא יוצאים טוב. ב-BBC המומחים הבלתי תלויים לוקחים לעצמם חופש להמליץ למשל על חומץ מדולל לניקוי הבית, בעוד שהמומחה הישראלי צריך לציין, כחלק מהתסריט, שהתכשיר של חברת X "מכיל אקונומיקה". ב-BBC גם יש כלל שבו משתמשים רק בחומרים קיימים בבית כדי לעצב, כולל צבעים ובדים ישנים - גם בתוכנית הישראלית הצהירו על הכלל הזה, אבל לא יישמו אותו (באמת לא קנו שום רהיט, אבל ערכו מסע קניות מסיבי לצבעים, כריות, בדים וכולי). בקיצור, התקציב הישראלי לכאורה בזבזני יותר, אבל זה בא על חשבון הצופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם קראתי, שכחתי. ועכשיו אני לא מבין את ההקשר. אתה מראה לי שב-BBC עושים את זה אחרת? אם כן, אני לא חולק על העובדה הזאת. אני אומר שאם ערוץ 2 מדווח שבתכשיר של חברת X יש אקונומיקה, זה (בעיני) לא פרסומת אלא מידע, די שימושי אפילו. ואם הוא מקפיד לומר שחברת X מוסרת שבתכשיר שלה יש אקונומיקה, אז זה דיווח גלעאט כושר. וזה גם לא מפלה את המתחרים אם גם להם יש אפשרות, עקרונית, לדווח על מוצריהם בערוצים שונים של "התקשורות". מאידך, אם ערוץ 2 אומר שהתכשיר של חברת X הוא הטוב בעולם, זה פרסומת. ואם לחברה Y אין אפשרות לדווח בתקשורת, אז זו אפליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר אם ה"מומחה האובייקטיבי" באולפן הוא בעצם חבר מרכז "קדימה" (ולא סיפרו לנו את זה) אז אפשר לקבל את הערותיו על ההתרחשויות האחרונות בזירה הפוליטית כפשוטן? ואם יסתבר שהכתב חייב לו טובה ולכן העלה אותו לשידור? יש כאן מידע שמספק "מומחה מטעם" והוא מספק אותו בצורה אובייקטיבית לכאורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך התגובות הממש אחרונות בפתיל הזה (אני מניח שקראת אותן מתישהו), עליך לדעת ששמת בסוגריים דווקא את החלק החשוב ביותר: *ולא סיפרו לנו על זה*. ברקת ואני מדברים על מצב שאין שום דבר סמוי ואין תרמית. אנשים אומרים דברים רק בשם אומרם. מדובר על מצב שידוע שהדובר הוא חבר קדימה (או מהנדס בטמבור) ומדברר את דעתה של המפלגה/החברה. בסיטואציה הזו - ורק בה! - האם אתה מתנגד שישמיעו מה שלקדימה, הליכוד וכו' יש להגיד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה עניתי ב תגובה 493472 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ענית. ועניתי. ויש לנו חילוקי דעות. אבל הסכמנו שאין בזה פרסומת סמויה. פתאום בא צפריר ואומר ש"(לא מספרים לנו על זה)". הרי לא בזה מדובר אלא על מצב שזהות הדובר ידועה. את (להבנתי) אומרת שאם קדימה/טמבור מדווחת את עמדתה/מוצריה אז יש לזה השפעה ישירה על הצלחתה בבחירות/מכירות ולכן זו פרסומת/תעמולה. אני אומר שגם אם הן מדווחות באופן חד צדדי ("לא מאוזן"), זה לא יותר מדיווח אחד (וכמובן שהוא משפיע, אבל הבמה פתוחה גם לדיווח המשפיע של אחרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הלנתי על פרסומת סמויה. הבמה לא פתוחה לאף אחד אחר, אם טמבור ''קנתה את התוכנית''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כנראה שאת צודקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) (טאגליין!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לך שאני, היבחושה, מסוגלת להעלות על הדעת להשתיק אותך? "היתממות" - כי בוא נאמר שאני מתלוננת שמס הכנסה גבו ממני לאחרונה המון כסף, יותר מהמגיע להם. ואתה עונה לי "כן, זה באמת מרגיז כשלוקחים כסף בלי הצדקה, אבל תדעי לך שזה קורה כל הזמן, למשל אנשים גונבים מאחרים, או מועלים בכספי החברה שלהם, או פותחים חשבונות בנק בשווייץ ומזרימים לשם הון שחור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא! מה פתאום. אה, עכשיו את מייחסת לי את טענת ההגנה של המושחתים: "כולם עושים את זה, אז חשבתי שזה לא נורא". אם לא היית יבחושה הייתי נעלב עד עמקי נישמתי. אני בכלל לא טוען שמותר לטמבור לגנוב דקות פרסומת בגלל שכולם עושים זאת. אני אומר שמה שטמבור עשתה בגלוי זה בכלל לא גנבה (או עוולה אחרת) ולכן לכולם מותר לעשות זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם מה שטמבור עשתה בגלוי זה בכלל גנבה או לא, אבל מה שעשה הערוץ השני (או הזכיין) זאת אכן גנבה: המדינה (שזה גם אני ואתה) הקצתה לזכיין משאב מוגבל (ספקטרום תדרי שידור) בתנאים מסויימים. בין התנאים הנ"ל נכלל גם היחס בין זמן שידור פרסומות לזמן שידור תוכן. אם התנאים לא התאימו לזכיין, אף אחד לא כפה עליו את הזכיון. ברגע שהוא משדר פרסומות במשבצת התוכן הוא מספק לצופה (שוב - אני ואתה) סחורה אחרת (ולטעמי - נחותה) מזאת שהתחייב לה בהסכם בינינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו כבר העלה את הטענה הזאת למעלה. אני מניח שאם הייתה פה הפרה מפורשת של חוזה, מישהו כבר היה תובע אותם ורשיונם היה נשלל. אבל הבעיה המשפטית לא כ"כ מעניינת פה. ברמה הפחות פורמאלית, אני חושב שגם מה שעשה הערוץ/זכיין איננו גניבה משום, כפי שטענתי למעלה, שהבאת דברים בשם אומרם איננה פרסומת אלא תוכן לגיטימי שמשרת את הצופים. גם אם זה תוכן, אני לא אומר שזה תוכן משובח. אבל לדעתי, הצופים מפיקים מתוכנית כזו - כמו מראיון עם ח"כ או מנכ"ל חברה - יותר תועלת מאשר מתוכניות "תוכן" מובהקות כמו "רוקדים עם כוכבים", "המטבח", "היפה והחנון", "השמנים", "השורדים" ו"המשועממים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי תובעת אותם, אבל אני עסוקה בימים אלה. לשאר הדברים שלך לא אתייחס, כי אחרת שוב אהפוך ליבחושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערת אגב: היום, כשרוב האוכלוסיה קולטת את ערוץ 2 דרך הכבלים או הלוויין ולא בקליטה ישירה מהאוויר באמצעות אנטנה, ואת ערוץ 10 רק דרך הכבלים או הלוויין, לדעתי כבר אין טעם לדבר על "ספקטרום תדרי שידור" ועל "משאב מוגבל". אגב, עד כמה המשאב הזה באמת היה מוגבל? כלומר, כמה תחנות שידור טלוויזיה שונות היה ניתן, פוטנציאלית, לפרוש בשטח מדינת ישראל ולקלוט "מהאוויר", כמו רדיו, מבלי שיפריעו אחת לשניה ולרשתות אחרות כמו רדיו, משטרה וכו'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת נהיית בעיה של כדאיות כלכלית: כמה תחנות טלוויזיה נורמליות יכולות להתפרנס מפרסום לאוכלוסיה של 7 מליון בלבד? האינטרנט מלא בתכנים חופשיים וזולים, אבל בד"כ רואים שהם באיכות יותר גרועה מאשר הטלוויזיה. תכנים טובים יותר דורשים יותר כסף. ככל שיש יותר תחנות טלוויזיה המתפרנסות מפרסומת, יש פחות כסף לכל תוכנית. יש ערוצי טלוויזיה שבהם אנחנו משלמים על התוכן באופן ישיר יותר, בכבלים ובלווין. בהם יש גם פחות תוכן שיווקי, עד כמה שאני רואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בעיית הכדאיות הכלכלית אני מוכן להשאיר כאן לשוק החופשי. אם מישהו רוצה לזרוק כסף על תחנה שלא תחזיק את עצמה כלכלית, אני לא חושב שהמדינה צריכה להתערב בזה ולהגן על בעל הון מעצמו. לעומת המשבר הכלכלי הנוכחי, הנזק שיגרם מקריסת תחנת טלוויזיה הוא פחוּת לאין שיעור. ריבוי תחנות יצור לדעתי מצב קצת יותר מורכב - יותר "זמן אוויר" לשידור פרסומות, אשר יגרור, לדעתי, ירידה במחיר הפרסומות, מה שיגדיל את שוק הפרסומות ויכניס יותר כסף למערכת. איפה נקודת האיזון שבה סך הכסף חלקי מספר הערוצים מתחיל לרדת? אני לא יודע. אני לא כלכלן. ברוב הערוצים (פרט ל-2, 10 ומוזיקה 24, אא"ט) אסור לשדר פרסומות (יש כמובן תוכן שיווקי בתוכניות, ועל כך בין השאר נסוב פתיל זה), כך שמלכתחילה אין להם ברירה אחרת, אבל לפי מה ששמעתי <דמייני קישור כאן> יש לחצים מצד בעלות הערוצים לאפשר הצגת פרסומות גם בהם. ובכל זאת, למישהו יש תשובה לשאלה ששאלתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים אתך שטלוויזיה בכבלים צריכה להיות כמו האינטרנט: מי שרוצה שישדר למי שרוצה לשלם עבור זה (אם כי לא הייתי רוצה לחיות ברחוב שכל יומיים פותחים בו את הכביש לטמון כבלים של ספק חדש1). השידור האוירי הוא עדיין - משאב מוגבל, וזכייניות ערוץ 2 קיבלו את הזכות לשדר בו בתנאים מסוימים. לשאלת האגב שלך אני לא יודע את התשובה, אבל עובדה היא שלערוץ 10 לא הוקצה תדר אוירי, אולי זה מעיד על משהו. ___ 1 ועובדתית - גם באינטרנט, למרות שיש כמות (תאורטית) בלתי מוגבלת של ספקים, הרי ספקי תשתית יש רק שניים עיקריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רק פתיחת הכביש לצורך התקנת הכבלים, זה גם עצם זה שהם שם, במקום דברים אחרים שיכלו להיות שם. גם חברות הכבלים, בזק וחברת החשמל נהנות ממשאב ציבורי מוגבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ולכן הן תחת רגולציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה לגבי ערוץ 10 לא משכנעת אותי. אולי למישהו יש תשובה מוסמכת יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז מה? אני לא מקבלת כסף כדי לכתוב באייל דעה מסוימת. כשזה יקרה, תהיה בעיה אתית (תרמית או לא תרמית). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |