בתשובה לברקת, 14/10/08 17:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כחברה מסחרית, כל דרך להרוויח היא לגיטימית בעיניה של הזכינית הספציפית. למה לה לוותר על כסף, גם אם הוא בא בנוסף לעלות ההפקה ? הטענות צריכות להיות מושמעות כלפי הרגולטור והצופים בלבד, קשת (או מי שזה לא יהיה) עושה את מה שטוב לקשת, שזה לקבל את המקסימום מכל מי שמוכן לתת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך לבוא בטענות לגנב שטרם נתפס? לא כל דרך להרוויח היא לגיטימית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשת לא היחידה שמגישה הצעה למיכרז בלי כל כוונה לעמוד בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הדקלום החוזר ''זו חברה מסחרית'' לא יענה על הכל. זו חברה מסחרית שעוסקת בתחום התוכן, וככזו היא אמורה לספק תוכן משביע רצון לצרכניה, בדיוק כפי שמחברה מסחרית שמייצרת מוצרי צריכה היית מצפה לאיכות טובה של המוצרים. ו''משביע רצון'' אומר לפעמים ללכת על הקו הדק שבין שיווקיות לתוכן מערכתי, בלי לחצות אותו. עובדה, בעיתונות הכתובה זה כמעט ולא קורה. נכון שגם שם יש לעתים בעיות של גילוי נאות, יש אינטרסים של בעלי עניין בעיתון, יש חרושת של טובות הנאה לכתבים וכולי. אבל כל אלה מתרחשים מאחורי הקלעים. לא תמצא כתבה שיווקית-מסחרית ב''ידיעות'' או ב''הארץ'', המתחזה לכתבה מערכתית, ללא ציון מפורש ובולט של המלים ''מדור פרסומי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלובס מוציא מהדורות שלמות הנחזות לז'ורנל רגיל, להוציא כיתוב קטן, ''המחלקה המסחרית'', או משהו בסגנון בעמוד השער. מכל מקום, זה לא חשוב. גם אם איכותה של העיתונות עולה לאין שיעור על זו של הטלווזיה, הצופה עדיין בוחר לצפות בזה. קשת מגיעה לאיזון האופטימלי בין כמות הצופים שנוטשים מעודף פרסומות לכמות הפרסומות. לכל היותר אפשר לדבר על פתיחת השוק לתחרות רחבה יותר (פרסומות בערוצים נוספים) כך שלצופה יהיה יותר לאן לברוח, או העמקת הרגולציה. כל ציפיה לרגולציה עצמית שתקטין את ההכנסה לא מפנימה את הסביבה בה פועלות החברות הללו. לבעלי המניות לא אכפת כמה מפרסמים המנכ''ל הצליח לדחוף לתוכנית, רק השורה התחתונה משנה. מי שלא ימקסם את הרווח ימצא את עצמו בחוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ולא רק גלובס - כל העיתונים הגדולים, ידיעות, מעריב והארץ, מוציאים מוספים כאלה במאות כל שנה. הכיתוב על השער, ולעתים גם רשימת החסויות שמופיעה שם, הם-הם האופן המקובל של הגילוי הנאות, לפיו מדובר במוסף שיווקי ולא מערכתי. אני קוראת את דבריך על ויסות השוק, "מיקסום הרווח" ו"האיזון האופטימלי" (מי אמר שהוא אופטימלי? אולי זו אנומליה?) ואני מתקשה להבין מדוע בתחום התוכן (שהוא מוצר לכל דבר לצורך דיון זה) הסטנדרטים בשוק אמורים או עשויים להיות נמוכים יותר מאשר בתחומים אחרים. דומה הדבר לכך שתנובה תתחיל להוריד את איכות הגבינות (בעצם זה כבר קרה :-P לא משנה), בטענה ש"מי שלא רוצה, שיקנה טרה, בסוף נגיע לאיזון אופטימלי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה בדיוק מה שקורה בכל שוק (להוציא אולי מוצרי חשמל מסויימים, שם בכוונה פוגעים באורך החיים של המוצר כדי שיהיה למי למכור מחר) תחרותי. אם יכלו למכור לך בשוק עגבניות שמזמרות שירי טמבור בתמורה לעוד שני שקלים לקילו מהחברה, זה מה שרוב האוכלוסיה היתה קונה. אופטימלי פירושו מיקסום הרווח, אני מאמין שהחברות עושות זאת כראוי. אם תוכלי להראות לי שאני טועה, שלחי העתק גם לבעלי המניות, אולי תתחילי קריירה חדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תנסה להתנער קצת מהז'רגון הכלכלי ה"ממקסם" לעייפה, אולי תוכל לראות את הדברים גם מכיוונים נוספים. אני מכירה את סיפור מיקסום הרווח ובעלי המניות ואין לי כוונה לבקש שקשת תעבור לעסוק במפעלי צדקה. אני אומרת שיש חבל דק בין ה"מיקסום" הזה לבין שמירה על איכות מינימלית של מוצר, ושבעולם התוכן החבל דק שבעתיים. אתה גם שוכח שאם מורידים את רף האיכות, בד"כ צריך גם להוריד את מחיר המוצר - אין דין מחירה של חולצת פשתן תפורה היטב באחת מרשתות העלית, כדין מחירה של חולצת טריקו+לייקרה מרחוב אלנבי. מה שקורה בטלוויזיה המסחרית הוא תחושה של הזכיינים שאפשר להוריד את איכות המוצר ועדיין לגרום לצרכנים לשלם אותו המחיר (בצפייה בפרסומות למשל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... מלבד זאת, המוספים הפרסומיים למיניהם באים *בנוסף* לתוכן המערכתי ולא במקומו, אפשר לזרוק אותם החוצה מייד ועדיין ליהנות מקריאת עיתון שלם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |