בתשובה ליעקב דריהר, 10/08/08 16:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא התכוונתי לזה כי אני לא יודע מה תוחלת החיים של הבדואים, והשתמשתי בהם רק כדוגמה. אם זאת אני מניח שהיא עלתה כתוצאה מהשפעתה של התרבות והרפואה המערבית. חשוב להבהיר גם שאני דווקא בעד רגישות תרבותית ברפואה (ובשירותים אחרים) הן לתרבות הבדואית והן למגוון התרבויות האחרות בישראל - כפי שמרמזת כותרת המאמר. ובטח שאין לי טענות לצוות הרפואי, כאילו הוא כופה אורח חיים כלשהו. אבל נראה לי חשוב להבחין בין שתי גישות עקרוניות: א) "כור היתוך" - כלומר שעם הזמן נתיך את התרבות הבדואית (סתם דוגמה) כך שהם יתבוללו בתרבות המערבית בישראל (גם אם ישמרו על דתם ויאכלו פיתות כמו שאנחנו אוכלים מצות בפסח). במקרה כזה ההכשרה הרב-תרבותית של צוותי הרפואה היא פתרון זמני לתקופה (אולי דור או שניים) שבסופה הנשים הבדאויות יבינו רופאים "מערביים" ממש כמוני וכמוך, וילדות בדואיות יבחינו בין עיגול למשולש ממש כמו הילדים שלי. ב) "שימור תרבותי" - כלומר שגם בחלוף דורות תישמר התרבות הבדואית באופן קרוב ככל האפשר למה שהיא עכשיו. במקרה כזה הצורך ברגישות תרבותית ישאר לנצח. אלא שאם שימור תרבותם של הבדאוים הוא המטרה לטווח הרחוק, אז בחדירת הרפואה המערבית לתרבותם, יש סממנים של מיסיונריות שאולי דווקא ראוי להימנע ממנה. האם ידוע לך איזו מהשתיים הנ"ל מנחה את הודי התוכנית? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שהוגי התוכנית לא מונחים על-ידי אף אחת מהגישות האלו. כאנשי רפואה, הם יכולים להניח שיש להם מעט מאוד שליטה על התהליכים החברתיים העוברים על הבדואים. הם מסתפקים בלנסות להתאים את הרפואה למצב הקיים (יש הבדלי תרבות, לטוב או לרע), מתוך הנחה שהוא יהיה קיים עוד מספיק זמן כדי להצדיק את המאמץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שאתה צודק, והם לא מונחים על ידי תיאוריות חברתית אלא על ידי האינסטינקט לעזור לחולים. זה בסדר. אבל אני טוען שיכול להיות שהם מפריעים לחולים בני התרבויות האחרות ולאו דווקא עוזרים להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני מבין למה אתה מתכוון, ואני חושב שאני לא מסכים; אבל כדי שלא אטען סתם, פרט נא - איך הם (יכול להיות) מפריעים לחולים בני התרבויות האחרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בשביל זה צריך להשתחרר (להתגבר?) על האינסטינקט ולעשות מה שהרופאים - לטענתך - לא עשו. צריך לבחון אם קיומה של התרבות הבדואית (רק דוגמה) היא עניין שחשוב למישהו, ואם כן אז למי הוא חשוב (לי, למשל, זה לא מאוד חשוב). אם סוברים שקיומה של התרבות הזאת חשוב לבדואים, אז פעולה שתורמת להחלשתה של התרבות הזאת פוגעת בבדואים. תחת הסברה הזאת אי אפשר לומר שסיוע לאישה בדואית אחת להתמערב לא מפריע לשאר הבדויים. למעשה כשאתה מסייע לה בהתמערבות, אתה פוגע גם בה אישית, כי התרבות הזאת, סברנו, חשובה לבדואים. והיא הרי בדואית, לא? משל למה הדבר דומה (תחת אותה סברה), לנוצרים מיסיונרים שבונים כנסיה באפריקה ומציעם סיוע חומרי ורוחני - "הכל בדרכי נועם" ולפי בקשה מפורשת של האפריקנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה אינה לשנות את התרבות של הבדואים או של כל קבוצת מיעוט תרבותית שאנו מטפלים בה. הכוונה היא להתאים את הטיפול המוצע למה שמקובל תרבותית על המטופל. בוא ניתן דוגמא אחת שמראה איך זה עובד: יש לפניי זוג בדואי, בני דודים ראשונים, (בדיוני, אם דאגתם) שמגיע אליי למרפאה ומדווח שהאשה בהריון בחודש השני. הם עשו את הבדיקות השגרתיות ועלה חשד למחלה תורשתית. מה עושים עכשיו? תגובה א: להניח שהם בדואים ולא יעשו הפלה ולגרום ללידת ילד עם מחלה גנטית. תגובה ב: לנזוף בהם שהם התחתנו כבני דודים ולהטיף להם שאם לא היו מתנהגים בצורה פרימיטיבית כזו לא היתה בעיה של מחלה תורשתית. תגובה ג: לשלוח אותם כמו כולם לבדיקת מי שפיר. הם לא יעשו את הבדיקה כי בערבית שם הבדיקה הוא "מי ראש" ומכאן הם עשויים להבין בטעות שלוקחים מים מהראש של העובר. אם הם בכל זאת יעשו את הבדיקה, התוצאה הלא תקינה עשויה להתקבל מעבר ל-120 יום בהם מותר על פי ההלכה המוסלמית לבצע הפלה. שוב לא עשינו הרבה. תגובה ד: לברר מה הנכונות שלהם לבצע הפלה אם תהיה בדיקה לא תקינה. להבין מהם שיש מגבלה של 120 יום. לבצע בדיקת סיסי שליה שמתבצעת בשבוע מוקדם להריון ולפעול לפי תוצאות הבדיקה. הצלחנו! כלומר - הכוונה היא לא לשנות את התרבות של המטופל (תגובה ב), לא לפעול על פי סטריאוטיפים (תגובה א), לא לפעול כמו שהיינו פועלים כלפי בן התרבות הדומיננטית (תגובה ג), אלא להתאים את האפשרויות הקיימות לתרבות של המטופל, בלי להתנשא מעליו ותוך ניסיון למצוא פשרה בין התפיסה התרבותית שלו לתפיסה הביו-רפואית המערבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר אולי לשאול על הנכונות לבצע הפלה (במקרה של בדיקת תקינות הריון), ולהסביר את האפשרויות, בלי קשר למוצא המטופל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחשיב את עצמי מערבי שמייחס ערך גבוהה לחיי אדם ולכן מברך על כל מאמץ של הרופאים לשפר את השירות הרפואי בכל אופן אפשרי - כולל כמובן התאמת השרות לתרבותו של הלקוח. את הדוגמה שהבאת אני מעדיף לפרש (כנראה כמו יוסי) לא כהלימה תרבותית אלא כהתאמה אישית. בענפי תעשייה ושירותים אחרים, שעבדו עד לפני 20 שנה בשיטת הסרט הנע, קוראים לזה Mass Customization. כלומר ייצור המוני ובכול זאת מתאים ומיוחד ככל האפשר לכל לקוח. כלומר במקום לתת לכולם את השטנס של תגובה ג', אתם מציע ללקוחות שלך תפריט של תגובות א', ב' ג' ... ונותן להם לבחור מה שמתאים להם. זה כמובן מבורך. אבל הנקודה שאני מצביע עליה אחרת: אני אומר שהגדלת מספר האפשרויות שעומדות בפני היא ערך חיוני בעיני המערביות. וגם ערכם של חיי אדם גבוהה (למשל, יותר מכבוד המשפחה) בעיני המערביות. אבל כשאתה מציע את הערכים הללו לבני תרבות אחרת, אתה לא יכול לעשות זאת בלי לאיים על הערכים של תרבותם. אני לא מציע שתגרש אותם מבית החולים אבל מציע לך להכיר בעובדה שכאשר אתה מתקרב אליהם, הם מתקרבים אליך (התרבות הדומיננטית) ומחלישים את תרבותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת דוגמה טובה מאוד למה שאתה טוען מלכתחילה :) ההבחנה בין כללים שונים אצל אנשים שונים, שכולם מתנגדים להפלה מסיבות דתיות. יש את אותם נוצרים שמבחינתם זו הפלה אסורה מרגע ההפריה, והם מפורסמים בארה"ב. יש יהודים שמקלים עד 40 יום ובכל מקרה יכולים להתייעץ עם רב - ויכולים לבחור איזה רב, לפי הגישה הספציפית בה הם מעוניינים. ויש את הכלל המוסלמי, שלא ידעתי עליו קודם, של 120 ימים, שזה שלב די מתקדם של ההריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי לא להתייחס לנושא בצורה קיצונית. זה לא או-או - זה לא שאו שאתה ממערב את כל הבדואים <הצב קבוצה אתנית-תרבותית אחרת> באופן מוחלט ובכך משמיד את התרבות הבדואית <אחרת וגו'>, או שאתה משמר את התרבות הבדואית תוך מניעת היתרונות שהחיים המודרניים יכולים להביא לבדואים <הצב בני הקבוצה האתנית-תרבותית הנ"ל>. אם לחזור למקור, כפי שהובא בכתבה, הרי לא מדובר כאן בבורא עולמות ומחריבם אלא בעניין נקודתי - הצורך לעזור לאשה בדואית לטפל במחלת הסוכרת שלה. רופא טוב וקשוב שאולי גם עבר הכשרה מתאימה, היה מצליח לברר ולעלות על הבעיות הכרוכות במפגש התרבויות הזה - והיה טורח מראש להסביר לה כי הדיאטה היא חשובה בכל מקרה, וכי התרופות אינן באות במקומה אלא ביחד איתה (לא פעם חשוב להסביר ולהדגיש את זה גם לבני תרבותו-שלו, של הרופא - רוסי, ישראלי, אמריקאי או אחר). כמו כן היה עליו לברר אם האפשרות לצאת לטיול של 45 דקות מדי יום (כאימון גופני) היא סבירה, במקרה שלה. משום מה קצת קשה לי להאמין שרופא שנמצא בארץ 17 שנה אינו יודע שיש בישראל מגזרים שבהם האפשרות הזו היא מוגבלת. לאחר שהיה מברר - היה משתדל לגבש ביחד איתה (ואולי בעזרת אדם נוסף, אשה נוספת, אחות...) עצה ותושיה, מה ניתן להיעשות אם לא לצאת לטיול רגלי יומי. ובאותו אופן, כמו בדוגמה זו, ניתן לטפל במצבים רבים אחרים, ובייחוד רפואיים (במשברים במסגרת המשפחתית הרבה יותר מסובך לטפל. בבעיות אלימות - זה כמעט נדון מראש לכשלון). פעם ראיתי (הצצתי מן הצד) כיצד הדבר נעשה. זה לא היה ע"י רופא אלא ע"י עובדת סוציאלית, עם עולה מאתיופיה, ובעניין אחר, אבל הבעיות היו בעיות מאותו סוג. זה לא בלתי אפשרי ולא בכל המקרים זה כרוך, בהכרח, בזעזועים תרבותיים דרמטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב ששאלתי, כי מסתבר שבאמת לא הבנתי. אנחנו לא מדברים על רופאים המנסים לסגל עצמם לתרבותה של הבדואית? במה הם עוזרים לה להתמערב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אנחנו לא מדברים על רופאים המנסים לסגל עצמם לתרבותה של הבדואית?" לדעתי לא (וגם לא צריך לדרוש את זה מהם). שמעתי פעם שהקטצ'ופ של מקדונלד פחות מתוק בצרפת מאשר בארה"ב. לדעתי לא נכון יהיה לומר שמקדונלד מסגלת את עצמה לטעם הצרפתי. יותר מדויק לומר שהיא מחדירה את תרבות ההמבורגרים האמריקאית גם לפריז. באופן דומה, לא נכון יהיה לומר שהמסיונרים שבנו כנסיות באפריקה, סיגלו את עצמם לאקלים המשווני ולמלריה. יותר נכון לומר שהם עסקו במסיון כדי להחדיר את הנצרות לאפריקה. יש הטוענים שהמסיונרים גם הביאו קידמה לאפריקה ובכלל "העניקו לפראים האלו תרבות". אני לא לגמרי מגובש בדעתי על תוכניות של הלימה תרבותית כנ"ל. אני רק אומר שבהגשת רפואה (שהיא תוצר תרבותי) מערבית עם "תיבול בדואי" יש משהו שמזכיר לי המבורגר של מקדונלד עם קטצ'ופ צרפתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקדונלדס מחדירה את תרבות ההמבורגרים האמריקאית *בהתאמה* לחך הצרפתי. כמו שכמדומני במזרח הרחוק משווקת במבה בטעם אצות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם העובדה שמקדונלד פותחת סניף בפריז, היא מחדירה לשם את תרבות ההמבורגרים האמריקאית. בהינתן זה, כשהיא מגישה קטשופ פחות מתוק, היא מסגלת את עצמה לטעם הצרפתי. זו כמעט עובדה פשוטה - אני לא מבין מדוע לא נכון לומר זאת. זה *גם* משמש לה כמכשיר להעמקת ההחדרה התרבותית (אבל תוך פשרה תרבותית). אני לא חושב שיש טעם לשאול "מה יותר" - כמו שלא תאמר "לא נכון לומר שהנגר דופק חזק עם הפטיש על המסמר - יותר מדויק לומר שהוא מחדיר את המסמר לקרש". בנושא שלנו, המצב אפילו יותר ברור. אפשר לשאול האם זה טוב שמקדונלד פתחה סניף בפריז, ואולי אפשר לשקול לאסור זאת איכשהו; ואילו העובדה שהרופאים, על עיסוקם המדעי המערבי, מטפלים בבדואים, היא נתונה, מעל למחלוקת, ורצויה לכולם. סביר שזה מחליש במשהו את מעמדה של התרבות הבדואית, אבל עם מקסימום הכבוד שאפשר לתת לייחודה של התרבות הזו, אין מצב שהיא תעמוד מעל סבל אנושי ומוות (בפרט מות ילדים). מתקבל על הדעת לשאוף למנוע חדירה של הבטים תרבותיים מערביים כמו מוזיקת פופ, מזון מהיר, ואם אתה קיצוני מספיק, אפילו עיור; לא רפואה. בהינתן זה, אני לא יכול לראות איך אפשר לראות לשלילה כל דבר שהם יעשו שמסגל אותם (רק טיפ-טיפה, רק בשוליים, אבל זה אפילו לא משנה כמה) לתרבות הבדואית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהאנלוגיה שאתה עושה בין "מסגלת את עצמה לטעם הצרפתי" ובין "דופק חזק עם הפטיש" מחמיצה משהו. נכון שבשני המיקרים מדובר על אמצעי: בראשון להחדרת המבורגרים, בשני להחדרת מסמר. אבל ב"מסגלת את עצמה" יש גם אלמנט של שינוי עצמי שאין ב"דופק בפטיש". לדעתי מקדונלד לא מסגלת את *עצמה* (אין לה עניין) לתרבות הצרפתית יותר משהנגר מסגל את *עצמו* למסמר הדפוק. לכל היותר היא מסגלת את הקטשופ שלה לטעם הצרפתי כדי שההמבורגרים יחליקו ביתר קלות בגרונם של הצרפתים. אתה יכול לנחש שלא יעלה על דעתי לאסור על מקדונלד לעשות כסף דווקא בצרפת (לדעתי, אם כבר, צריך לסגור אותם בכל העולם, אבל זה סיפור אחר). כך גם לא הייתי אוסר על רופא ללמוד ערבית, אם הוא רוצה להיטיב עם חוליו (או אפילו להרחיב את הקליניקה שלו לצרכיו). אבל לגבי מעמדה של התרבות הבדואית, אני לא בטוח שכולם מסכימים איתך. ===> "אין מצב שהיא תעמוד מעל סבל אנושי ומוות (בפרט מות ילדים)." זה ביטוי - די בלתי מתחשב, הייתי אומר - לתפיסה מערבית. והטענה ש"היא נתונה, מעל למחלוקת, ורצויה לכולם" גובלת בשובניזם. בהחלט יש מצב שבתרבויות מסויימות פגיעה ומוות (אפילו של ילדים) יקבלו מעמד נמוך ממעמדה של התרבות - או הקולקטיב. אני מחזיק בתפיסה מערבית ולכן רוצה, כמוך, שערך החיים, של כל אדם בנפרד, יהיה ערך עליון (אם אתה רוצה הוא "תכלית בממלכת תכליות"). אבל במסגרת התפיסה המערבית אנשים מערביים גם רוצים להתיר לאנשים להנות ולשמר את התרבות שלהם - גם כשהיא לא מתיישבת עם ערכייהם המערביים. אז נדמה לי שיש קונפליקט בין שני הרצונות האלו וניסיתי להצביע עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדילמה בולטת יותר בהתייחס לזכותם הרב-תרבותית של גברים בדואיים להתנכל לזכויות-הפרט של נשים בדואיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן... ולרצוח אותן למען כבוד המשפחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או סתם להכות אותן כשעשוע נאה של אחר הצהרים. בכתבת היומן אתמול התרעם אחד הבדואים מהכפרים הלא מוכרים על המדינה, ש''נכנסת בינו לבין אשתו'' אם הוא מכה אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בשביל זה לא צריך להיות בדואי. גם אצלינו יש מזה. אבל השאלה היא אם המדינה, שפועלת לפי הערכים והתרבות שלי ושלך, צריכה להכניס עובדת סוציאלית (או רופא) בין הבדואי ובין אישתו... ועוד אחר-כך להתיפיף שהיא מכבדת את התרבות הבדואית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי השאלה היא אם כל פ]רט ופרט באורח חיים מסוים יכול להיקרא תרבותו ולהתקדש כחלק ממנה. הכאת נשים וילדים יכולה להיקרא גם חלק מהתרבות היהודית, שהרי החרדים בהחלט קידשו עליה דורות רבים - בעיקר לגבי הילדים. אז? אז אסור היה למשטרה להתערב בעניין הילדים המסכנים שהתעללו בהם אנושות במצוות איזה "רב" חולה נפש? ובכלל, משום מה כשחושבים על תרבויות אחרות משלנו, שאינן שייכות למערב באופן כללי, ישר מניחים שדרכן לשמר את עצמן צריכה להיות באמצעות קפיאה נצחית במצבן ההתחלתי. זו שטות: כל העמים והתרבויות שינו פנים במידה כלשהי - גדולה יותר או גדולה פחות - משחר ההסטוריה, ובדרך כלל גם דרך החיכוך עם תרבויות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>" כל העמים והתרבויות שינו פנים במידה כלשהי - גדולה יותר או גדולה פחות - משחר ההסטוריה". זה כמובן נכון. ובעיני זה מבורך, כך שאני מקווה שכל התרבויות שעדיין מתעללות בנשים וילדים (ולפעמים גם בגברים חלשים או חריגים) תשננה את פניהן במהרה בימינו. ובכל זאת, אני לא בטוח שדווקא אני מוסמך לקבוע את קצב השינוי של כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון ש - ואני רוצה לומר זאת בזהירות הראויה - הנשים הבדואיות מעדיפות את האפשרות להפסיק בעזרת המדינה את ההתעללות מצד בעליהן, וכיוון שהנשים הן יותר מחצי האוכלוסיה הבדואית, נראה לי שהן אלה שצריכות להיות מוסמכות להחליט על הקצב בעניין הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, היא צריכה, והיא צריכה גם להשתדל ולדאוג בכל האמצעים העומדים לרשותה שלא יקצצו לבדואיות את הדגדגן ואת כל מה שמסביבו, ושיז***ן הרלטיביזם. נשים בדואיות, בפעמים המעטות שיש להן הזדמנות להתראיין באמצעי התקשורת, לא מדברות על כבוד לתרבותן אלא על הצורך לשרוד, איכשהו, את ביצת החרא העמוקה שהיא החיים שלהן. ובכלל, סליחה על המעבר לפסים אישיים, אבל חוץ ממך אף אחד לא דיבר כאן על כבוד לפנים האכזריות של איזשהו מושג מופשט בשם "רב-תרבותיות". גם המאמר לא התייפייף במין "כבוד" מופשט שכזה אלא עסק בצורך בהבנת התרבות ובהתקרבות אליה כאמצעי להקלת מתן העזרה הרפואית. עקב תנאי מחיה קשים וקשר בעייתי עם הממסד הרפואי שמקשה עליהם, שיעור הפגים הנולדים במגזר הבדואי הוא גבוה מן הממוצע הארצי. עקב מסורות המעדיפות נישואין תוך-שבטיים, שיעור לידת ילודים בעלי מומים במגזר זה הוא הגבוה בארץ. 60% מן היולדות בביה"ח סורוקה בבאר שבע הן בדואיות תושבות הנגב, ואתה יכול לקחת את דברתי בעניין זה: אף אחד לא סוחב אותן לשם באוזן. הן - בד"כ בתמיכת בעליהן - מעדיפות שלא להמשיך את המסורת התרבותית של לידה באוהל או במרעה העיזים ובמקום זה הן מגיעות מרצונן הטוב והחופשי לביה"ח ע"מ ללדת בתנאים אנושיים, לאפשר לעצמן לידה טראומטית פחות ולאפשר לילודיהן שרידות ברמה סבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו שעבד איתי פעם סיפר על מח' יולדות בסורוקה: בזמן שאשתו ילדה, הוא שמע את המילדות בקרבת מקום צועקות על איזו בדואית שתשכב על המיטה ולא תלד על הרצפה. מבחינה רפואית זה דווקא חבל: עדיף ללדת בכריעה (אם יש לך רגליים מספיק חזקות). אני מקווה שהרב-תרבותיות בסורוקה התקדמה מאז ויכולה לקבל ולעודד את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר ללדת בכריעה גם *על* המיטה הנקייה, בפוזה שבה הרופאות והמיילדות יכולות לעזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"...אבל חוץ ממך אף אחד לא דיבר כאן על כבוד לפנים האכזריות של איזשהו מושג מופשט בשם "רב-תרבותיות"". נו, אז מה? אם אף אחד לא דיבר זה אומר שגם אני צריך לא לדבר על זה?! זה האייל או מה? ===>"...ובמקום זה הן מגיעות מרצונן הטוב והחופשי לביה"ח ע"מ ללדת בתנאים אנושיים..." בזה אין לי ספק. ומי שמכיר אותי כאן יודע שאני תמיד בעד הפרטים. אבל מה, אם כבר עוזרים לפרטים ובכך מחלישים את הקולקטיב התרבותי, אז כדאי לפחות להכיר בעובדה שזה מה שאנחנו עושים. ואם זה לא כ"כ נורא להחליש את התרבות הבדואית כדי להיטיב עם הפרטים הבדואים, אז אולי במקום ללמד רופאים מנהגים בדואים, נכפה על הבדואים את התרבות המערבית? זה ייעל את המערכת ויאפשר לרופאים להפנות את תשומת ליבם ללימוד ביולוגיה במקום אנתרופולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להשתמש באנלוגיה שהבאת, מקדונלד'ס יכולים לפרסם המבורגרים, להחדיר בחוזקה את התרבות האמריקאית לצרפת ולהשקיע המון בשיווק ומיתוג. או שהם יכולים לחלק קטשופ פחות מתוק. אפשר לנסות להחדיר את התרבות המערבית לבדואים; אבל לרופא, הרבה יותר קל להעניק רפואה "בתיבול בדואי" מאשר לבצע את אותה "הטמעה תרבותית" (מבלי להחליט האם מדובר במהלך חכם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי, כאמור, אין טענות אישיות נגד הרופאים. מבחינתי, שיעשו מה שקל להם ואם הם מצילים נפש אחת מ(מדינת) ישראל, הרי זה ....וגו'. אבל באייל - להבדיל מאגודת הרופאים - מותר להתעניין באספקטים רחבים או אחרים של התופעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לעניין "חוץ ממך אף אחד לא דיבר כאן על כבוד..." - אכן, הניסוח הזה הוא מטעה, והרי ניסוח חדש וענייני יותר: אתה מעלה בתגובה 488373 שאלה שיש בה יותר מרמז דק, כי יש להאשים את המדינה בהתייפייפות בכך "שהיא מכבדת את התרבות הבדואית". ובכן - מדינתנו היקרה מתייפייפת בהרבה דברים, אבל כאן, בדיווח שבמאמר זה, אין שום התייפייפות בשום כבוד מן הסוג שאתה מתאר בתגובותיך בפתיל זה, אלא יש בו רק סקירת הבעיה באמצעות הדגמה, סקירת התמודדות עם הנושא ברחבי העולם ואזכור של סדנה בהלימה תרבותית שנערכה בקיסריה לפני קצת פחות משנה. ב. "... אולי במקום ללמד רופאים מנהגים בדואים, נכפה על הבדואים את התרבות המערבית? זה ייעל את המערכת ויאפשר לרופאים להפנות את תשומת ליבם ללימוד ביולוגיה במקום אנתרופולוגיה." ב1. הממ... לי יש הצעת "אולי" אחרת לגמרי: אולי, במקום לחשוב שסדנה של יומיים (10-9 באוקטובר 2007) עלולה לפגוע קשות בידע הביולוגי של רופאי ישראל ולהפוך אותם, רחמנא ליצלן, לגדודים-גדודים של חובבי אנתרופולוגיה שרופים ששכחו מהו ההבדל בין ויטמין C לבין טיפול כימותראפי - נשמור על קצת פרופורציות? ב2. ובמיוחד לעניין המדאיג של - "אולי [....] נכפה על הבדואים את התרבות המערבית? זה ייעל את המערכת וגו' " - ובכן, מרגע זה והלאה אני עומדת להחליש את הקולקטיב התרבותי - גם את הקולקטיב, גם את התרבותי וגם את השאנז-אליזה עם הקטשופ ההוא, שגם הוא, באדמומיותו האיכסית, השתחל הנה איכשהו, ואני עוברת להוראות מדוייקות, שלא תגיד שלא היו כאן הוראות מדוייקות המובנות לכל נפש: בתרבויות עתיקות לא מעטות, יפות, עמוקות, עשירות ומעוררות התפעלות, חוזר אלמנט אחד מעניין שהוא, במידה רבה, המעצב אותן ונותן להן את צורתן הסופית: תרבויות אלה גורסות, כמעט באופן סדרתי, כי נשים וילדים הם יצורים שצריך להרביץ להם מכות רצח ולפעמים גם לחתוך להם כל מיני דברים. ולהלן ההוראה, שלא תגיד אחר כך שלא היתה הוראה: את האלמנט התרבותי הזה יש לסלק, להכרית, להשמיד, להעלים מעל פני האדמה - עכשיו - כרגע! - זהו הקצב הנכון! - ויש להחמיר בדין עם מי שלא מבין או שדוגל בכך שיתנו לו להסתגל לכפייה התרבותית החזירית הזאת בקצב שלו. אלמנט תרבותי נוסף, לא עתיק מי-יודע-מה אבל מרגש עד דמעות, כמעט פואטי, הוא חששם של כמה מסבירים וראשי אגודות צרכניות, כי הגאווה התרבותית של בדואים ונציגים אקזוטיים אחרים תיפגע אנושות אם יושיטו להם עזרה רפואית שאינה תואמת את תורת תרופות הסבתא, הגורסת כי את מחלת הסרטן יש לרפא בעזרת אבקה העשויה מסוסוני-ים מיובשים (זהו פטנט סיני, אבל בינינו - הוא מוצא חן בעיני יהודים ובדואים גם יחד. כאלה סוסונים חמודים... ). לרגישים האלה, הנה הוראה מדוייקת נוספת: יש להושיט לאנשים עזרה רפואית שת-ע-זור להם - זהו הרעיון הבסיסי - שתעזור להם, שתרפא אותם במידת האפשר - ושתאריך את חייהם (להוציא מקרים מיוחדים שיש לדון בהם בנפרד). סוסוני-ים מיובשים או מקביליהם הבדואים/יהודים/יהודים-פולניים - אינם עונים על התנאים האלה. הרפואה המדעית, לעומת זאת - עונה עליהם, לעיתים קרובות, ואפשר להסביר את העובדה הזאת באופן אנושי ואוהב לכל מי שנחוץ לו הסבר. חוץ מהתעללות בנשים וילדים וחוץ משימוש אדוק ברפואה עממית שאינה עוזרת, ישנם כל מיני אלמנטים תרבותיים אחרים - מוסיקה, שירים, ריקודים, כלי נגינה, מיתולוגיות דתיות, מיתוסים היסטוריים-לאומיים, מאכלים מסורתיים, סיפורים, משלים, דברי חכמים, פתגמים, ביגוד פולקלורי, רקמה פולקלורית, תורת בניית אוהלים מצמר גמלים, כלים, פחחות מסורתית, צורפות מסורתית, פינג'נים וקפה משובח - כל אלה הם תרבות, כולם יתקבלו בברכה ובאהבה, וכולם - יש לשמר אותם בכל דרך אפשרית, כולל דרכי תיעוד אקדמיות. למה אלה כן - ורפואה עממית ומכות - לא? - הנה, אני אגיד לך למה לא - זה משום שאני, בניגוד לאיש שמת לאחרונה, שבע ימים וסודות, לא מתביישת לומר במפורש: כי אני נתתי את ההוראה! עכשיו פארשטייסט? אני מקווה שכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שכל הזיתים של שבורים. או שנשבר לך המזגן. מה זה הלהט הזה? מרוד ברור מה את רוצה. לא ברור למה ולמי זה חשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 3021. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם בצד - נדמה לי שמנהג מילת הנשים עבר מן העולם בקרב הבדואיות בישראל, במהפכה שקטה. מתוך קטע שכתב דר' אבשלום זוסמן-דיסקין, יו"ר וועד העמותה נגד חיתוכים באברי המין: "37 נשים בדואיות מן השבטים, בהם אמורה הייתה להיות נהוגה מילת הבנות, נבדקו לגילוי תוצאות המילה בעת בחינה גניקולוגית מקפת. הנשים היו אמורות להיות נימולות בשיטה הסונית, שהינה הקלה והנפוצה מבין שלוש הצורות של מילת הבנות. בשיטה הסונית נכרתת רק עורלת הקליטוריס בדומה למילת הבנים. קבוצת החוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע גילתה להפתעתה שכל הנשים היו שלמות! הן אמנם עברו טקס, שבו הוחזקו על ידי שתי נשים בירכיים פשוקות, אך כל שנעשה הוא חתך אחד או שניים בסכין גילוח, שהותירו צלקות באורך של עד 1 ס"מ על עורלת הקליטוריס או על השפתיים הקטנות העליונות. כיוון שהנשים היו בנות 36-17, ניתן לשער שהטקס בצורתו הלא משחיתה הזו קיים לפחות מראשית שנות השבעים. טקס מילת הבנות אצל הבדואים הפך אפוא מטקס, שבו נכרתה כנראה עורלת הקליטוריס (לא ידוע אם אכן כך היה ואם כן מתי השתנה הטקס), לטקס של חתך סמלי בלבד. אצל יהודי אתיופיה טקס מילת הבנות היה עדיין בתהליך של שינוי, עת הגיעו לארץ והפסיקו באופן מיידי ודרמטי לבצעו, מתוך רצון להיות כשאר היהודים. מתוך 113 הנשים, שגילן נע בין 16 ל-47, אצל 71 (63%) לא היה כל זכר לחיתוך כלשהו ולו הסמלי ביותר; ל-4 (3%) היו צלקות קטנות באורך כ-4 מ"מ על עורלת הקליטוריס; אצל 8 (7%) הוסרה פיסה של 1 סמ"ר מהשפתיים הקטנות מתחת לקליטוריס; אצל 19 (17%) הייתה כריתה חלקית של הקליטוריס ואצל 10 (11%) כריתה מלאה". מתוך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור הוא משנת 99, ולפני שנים, באותה תקופה וגם לפני כן, גם לי יצא לקרוא וגם נאמר פעם במשדר רדיו שהמנהג פס מישראל לגמרי או כמעט לגמרי. לפי כתבה בעיתונות המודפסת (ידיעות, מעריב, לא זוכרת בדיוק..), לפני כחודשיים, המנהג עדיין קיים, אם כי יש סביבו קשר של שתיקה וקשה להעריך את היקפו. עפ"י העיתונאית, היה קשה להגיע לאינפורמציה הדרושה והתברר שגם לגורמי הרווחה ולקופ"ח אין מידע מספיק, והמעט הידוע מגיע באמצעות המקרים החמורים, כלומר דרך חדרי המיון. בכל אופן, המנהג בארץ, כפי שעלה מן התיאור, אינו מתבצע דווקא בצורתו הסמלית כפי שמתואר בקישור אלא בצורה ה"בינונית". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מידע ''מסודר'' אחר, אבל שמעתי על כך גם לאחרונה, ממיילדת בבי''ח בנגב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, את יודעת אם מבחינה חוקית זה מותר בישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לפחות עבירה של חבלה חמורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן לצרף לכתב האישום בגין חבלה גם סעיפים מהחוק הפלילי לגבי התעללות פיזית ומינית בילדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להרתיע את מבצעות הזוועה בבנות הנולדות הייתי מצרפת גם האשמות של עיסוק בפרוצדורה רפואית ללא הסמכה, וכמובן השחתת גוף בכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ניתן להגיש כתב אישום דומה גם על מילת זכרים? אם לא, האם מילת זכרים רשומה בחוק כיוצא דופן מיוחד, או שההבדל נובע ממקום אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה, יגעתי המון ומצאתי: "אין להן מילה", מוסף 24 שעות, ידיעות אחרונות, יום שלישי 15.7.08. העיתונאי, עיתונאי ולא עיתונאית: ניר גונטז'. והזכרון שלי טעה בעוד כמה דברים (מה שהכי זכור לי מיום קריאת הכתבה, יותר מן הפרטים עצמם, זוהי תחושת התדהמה, לאחר שחשבתי ש"זה בארצות אחרות, אצלנו כבר לא"), למשל ביחס למרפאות המטפלות באוכלוסיה הבדואית - בהן יודעים, דווקא, אבל אסור לדבר על זה. כאשר נודע ל"הנהלת המרפאה" כי אחות שוחחה עם העיתונאי, הוא נתבקש לעזוב את המרפאה מיד וכל בקשותיו לראיין את צוות המרפאה נתקלו בסירוב מוחלט. הכתבה מתחילה בסיפור על נערה שהגיעה לחדר המיון בסורוקה לאחר כריתת דגדגן, מדממת קשה וחסרת הכרה. בכותרת המשנה נאמר שרשויות החוק מכירות את התופעה אך עומדות מולה חסרות אונים. ממדי התופעה אמנם קטנו בעשרות השנים האחרונות אך היא נפוצה עדיין בחלק מיישובי הבדואים בנגב. ביישובי הבדואים בצפון הארץ נעלמה המילה הנשית כמעט לחלוטין (בטח עד שיגלו שגם זה לא נכון). האחות - זו שבעקבות השיחה איתה סולק גונטז' מן המרפאה - אמרה ש-90% מן הנשים הבדואיות באזור נימולות (יש להניח שהמספר מוגזם. זו לא סטטיסטיקה אלא, להערכתי, תחושה אישית הנובעת מכך שהיא נתקלת באותן בעיות לעיתים מזומנות, תחושת "עוד אחת ועוד אחת, הן כמעט כולן ככה"). לא ברור לי מה מקור הפחד "להתעסק" עם הנושא. נראה שהוא קשור בסטטוס קוו הרגיש שבין הבדואים, שמספרם בנגב, עפ"י הכתבה, כ-200,000, לבין המוסדות הרשמיים שאינם רוצים להסתבך עם תגובות אלימות של האוכלוסיה בעניין רגיש המוסתר בקפדנות. ואכן, מקובל שהגברים מכחישים כל קשר לנושא ומקובלת האמירה "זה עניין של נשים" |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |