בתשובה להאייל האלמוני, 23/08/08 15:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סתם בצד - נדמה לי שמנהג מילת הנשים עבר מן העולם בקרב הבדואיות בישראל, במהפכה שקטה. מתוך קטע שכתב דר' אבשלום זוסמן-דיסקין, יו"ר וועד העמותה נגד חיתוכים באברי המין: "37 נשים בדואיות מן השבטים, בהם אמורה הייתה להיות נהוגה מילת הבנות, נבדקו לגילוי תוצאות המילה בעת בחינה גניקולוגית מקפת. הנשים היו אמורות להיות נימולות בשיטה הסונית, שהינה הקלה והנפוצה מבין שלוש הצורות של מילת הבנות. בשיטה הסונית נכרתת רק עורלת הקליטוריס בדומה למילת הבנים. קבוצת החוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע גילתה להפתעתה שכל הנשים היו שלמות! הן אמנם עברו טקס, שבו הוחזקו על ידי שתי נשים בירכיים פשוקות, אך כל שנעשה הוא חתך אחד או שניים בסכין גילוח, שהותירו צלקות באורך של עד 1 ס"מ על עורלת הקליטוריס או על השפתיים הקטנות העליונות. כיוון שהנשים היו בנות 36-17, ניתן לשער שהטקס בצורתו הלא משחיתה הזו קיים לפחות מראשית שנות השבעים. טקס מילת הבנות אצל הבדואים הפך אפוא מטקס, שבו נכרתה כנראה עורלת הקליטוריס (לא ידוע אם אכן כך היה ואם כן מתי השתנה הטקס), לטקס של חתך סמלי בלבד. אצל יהודי אתיופיה טקס מילת הבנות היה עדיין בתהליך של שינוי, עת הגיעו לארץ והפסיקו באופן מיידי ודרמטי לבצעו, מתוך רצון להיות כשאר היהודים. מתוך 113 הנשים, שגילן נע בין 16 ל-47, אצל 71 (63%) לא היה כל זכר לחיתוך כלשהו ולו הסמלי ביותר; ל-4 (3%) היו צלקות קטנות באורך כ-4 מ"מ על עורלת הקליטוריס; אצל 8 (7%) הוסרה פיסה של 1 סמ"ר מהשפתיים הקטנות מתחת לקליטוריס; אצל 19 (17%) הייתה כריתה חלקית של הקליטוריס ואצל 10 (11%) כריתה מלאה". מתוך |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור הוא משנת 99, ולפני שנים, באותה תקופה וגם לפני כן, גם לי יצא לקרוא וגם נאמר פעם במשדר רדיו שהמנהג פס מישראל לגמרי או כמעט לגמרי. לפי כתבה בעיתונות המודפסת (ידיעות, מעריב, לא זוכרת בדיוק..), לפני כחודשיים, המנהג עדיין קיים, אם כי יש סביבו קשר של שתיקה וקשה להעריך את היקפו. עפ"י העיתונאית, היה קשה להגיע לאינפורמציה הדרושה והתברר שגם לגורמי הרווחה ולקופ"ח אין מידע מספיק, והמעט הידוע מגיע באמצעות המקרים החמורים, כלומר דרך חדרי המיון. בכל אופן, המנהג בארץ, כפי שעלה מן התיאור, אינו מתבצע דווקא בצורתו הסמלית כפי שמתואר בקישור אלא בצורה ה"בינונית". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מידע ''מסודר'' אחר, אבל שמעתי על כך גם לאחרונה, ממיילדת בבי''ח בנגב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, את יודעת אם מבחינה חוקית זה מותר בישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לפחות עבירה של חבלה חמורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן לצרף לכתב האישום בגין חבלה גם סעיפים מהחוק הפלילי לגבי התעללות פיזית ומינית בילדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להרתיע את מבצעות הזוועה בבנות הנולדות הייתי מצרפת גם האשמות של עיסוק בפרוצדורה רפואית ללא הסמכה, וכמובן השחתת גוף בכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ניתן להגיש כתב אישום דומה גם על מילת זכרים? אם לא, האם מילת זכרים רשומה בחוק כיוצא דופן מיוחד, או שההבדל נובע ממקום אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה, יגעתי המון ומצאתי: "אין להן מילה", מוסף 24 שעות, ידיעות אחרונות, יום שלישי 15.7.08. העיתונאי, עיתונאי ולא עיתונאית: ניר גונטז'. והזכרון שלי טעה בעוד כמה דברים (מה שהכי זכור לי מיום קריאת הכתבה, יותר מן הפרטים עצמם, זוהי תחושת התדהמה, לאחר שחשבתי ש"זה בארצות אחרות, אצלנו כבר לא"), למשל ביחס למרפאות המטפלות באוכלוסיה הבדואית - בהן יודעים, דווקא, אבל אסור לדבר על זה. כאשר נודע ל"הנהלת המרפאה" כי אחות שוחחה עם העיתונאי, הוא נתבקש לעזוב את המרפאה מיד וכל בקשותיו לראיין את צוות המרפאה נתקלו בסירוב מוחלט. הכתבה מתחילה בסיפור על נערה שהגיעה לחדר המיון בסורוקה לאחר כריתת דגדגן, מדממת קשה וחסרת הכרה. בכותרת המשנה נאמר שרשויות החוק מכירות את התופעה אך עומדות מולה חסרות אונים. ממדי התופעה אמנם קטנו בעשרות השנים האחרונות אך היא נפוצה עדיין בחלק מיישובי הבדואים בנגב. ביישובי הבדואים בצפון הארץ נעלמה המילה הנשית כמעט לחלוטין (בטח עד שיגלו שגם זה לא נכון). האחות - זו שבעקבות השיחה איתה סולק גונטז' מן המרפאה - אמרה ש-90% מן הנשים הבדואיות באזור נימולות (יש להניח שהמספר מוגזם. זו לא סטטיסטיקה אלא, להערכתי, תחושה אישית הנובעת מכך שהיא נתקלת באותן בעיות לעיתים מזומנות, תחושת "עוד אחת ועוד אחת, הן כמעט כולן ככה"). לא ברור לי מה מקור הפחד "להתעסק" עם הנושא. נראה שהוא קשור בסטטוס קוו הרגיש שבין הבדואים, שמספרם בנגב, עפ"י הכתבה, כ-200,000, לבין המוסדות הרשמיים שאינם רוצים להסתבך עם תגובות אלימות של האוכלוסיה בעניין רגיש המוסתר בקפדנות. ואכן, מקובל שהגברים מכחישים כל קשר לנושא ומקובלת האמירה "זה עניין של נשים" |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |