 |
אולי כדאי לא להתייחס לנושא בצורה קיצונית. זה לא או-או - זה לא שאו שאתה ממערב את כל הבדואים <הצב קבוצה אתנית-תרבותית אחרת> באופן מוחלט ובכך משמיד את התרבות הבדואית <אחרת וגו'>, או שאתה משמר את התרבות הבדואית תוך מניעת היתרונות שהחיים המודרניים יכולים להביא לבדואים <הצב בני הקבוצה האתנית-תרבותית הנ"ל>.
אם לחזור למקור, כפי שהובא בכתבה, הרי לא מדובר כאן בבורא עולמות ומחריבם אלא בעניין נקודתי - הצורך לעזור לאשה בדואית לטפל במחלת הסוכרת שלה. רופא טוב וקשוב שאולי גם עבר הכשרה מתאימה, היה מצליח לברר ולעלות על הבעיות הכרוכות במפגש התרבויות הזה - והיה טורח מראש להסביר לה כי הדיאטה היא חשובה בכל מקרה, וכי התרופות אינן באות במקומה אלא ביחד איתה (לא פעם חשוב להסביר ולהדגיש את זה גם לבני תרבותו-שלו, של הרופא - רוסי, ישראלי, אמריקאי או אחר). כמו כן היה עליו לברר אם האפשרות לצאת לטיול של 45 דקות מדי יום (כאימון גופני) היא סבירה, במקרה שלה. משום מה קצת קשה לי להאמין שרופא שנמצא בארץ 17 שנה אינו יודע שיש בישראל מגזרים שבהם האפשרות הזו היא מוגבלת. לאחר שהיה מברר - היה משתדל לגבש ביחד איתה (ואולי בעזרת אדם נוסף, אשה נוספת, אחות...) עצה ותושיה, מה ניתן להיעשות אם לא לצאת לטיול רגלי יומי.
ובאותו אופן, כמו בדוגמה זו, ניתן לטפל במצבים רבים אחרים, ובייחוד רפואיים (במשברים במסגרת המשפחתית הרבה יותר מסובך לטפל. בבעיות אלימות - זה כמעט נדון מראש לכשלון). פעם ראיתי (הצצתי מן הצד) כיצד הדבר נעשה. זה לא היה ע"י רופא אלא ע"י עובדת סוציאלית, עם עולה מאתיופיה, ובעניין אחר, אבל הבעיות היו בעיות מאותו סוג. זה לא בלתי אפשרי ולא בכל המקרים זה כרוך, בהכרח, בזעזועים תרבותיים דרמטיים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש