בתשובה לדורון הגלילי, 28/05/08 8:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשמחה. אני חושב שצורת החשיבה שאתה מציג, מצביעה בדיוק על הנקודה שעליה תמהתי לגבי האופן שבו בוחר הציבור את נבחריו. אתה אומר שבהיותה "נסיכה", "באופן טבעי" היא בחרה בליכוד. כלומר הפוליטיקה אינה שליחות שבה לנבחר יש איזו דרך שהוא חושב שעליו להוביל, אלא צורה מסויימת של קריירה, שבה בוחר האדם לתועלת עצמו. זאת בדיוק הבעיה שאותה העלתי. אם אתה עדיין זוכר, כשהשתחרר יצחק מרדכי מהצבא, הוא החליט שה"מקצוע" הבא שבו יעסוק יהיה פוליטיקה. לא היה ידוע על איזו דרך או אידיאולוגיה שבה דגל. תחילה הוא עשה ביקור במפלגת העבודה, אבל הם, מה לעשות, לא הציעו לו משהו רציני, ואז הלך לנתניהו, ובאופן מפתיע הציע לו נתניהו את תפקיד שר הביטחון, למרות שלא היה לו אז שום ניסיון פוליטי, ומסיבה זו הוא בחר בליכוד (ה"מתנה" הזאת שנתן נתניהו ליצחק מרדכי הייתה אחד ממעשיו הראשונים שהפחיתו את דמותו בעיני). הדפוס הזה, מסתבר, היה קיים גם אצל צפי לבני. בדיעבד ברור, ואין שום סימן שהיא דגלה באידיאולוגית ארץ ישראל השלימה שבה דגל הליכוד אז. אבל הפוליטיקה היא קריירה, ובהיותה "נסיכה" ברור שהיא תלך לליכוד. שם יקבלו אותה, ושם יקדמו אותה במהירות. מבחינה אידיאולוגית אולי היה מתאים לה יותר ללכת למרץ. אבל מה פתאום ? שם היא אינה מוכרת כ"נסיכה" ותצטרך להתחיל מלמטה, ובכלל זו מפלגה קטנה שבה לתפקיד שר ממש אין לה סיכוי להגיע. אז לעזעזל האידיאולוגיה. תחי הקריירה והקדום האישי. זה בדיוק העניין שעליו דברתי. לדידך זה "טבעי". על כך בדיוק אני זועק. אגב, בעצם נכנסתי לאינטרנט כדי להעיר משהו לגבי צפי לבני בעקבות משהו ששמעתי כרגע ברדיו, ואז ראיתי את תגובתך (כבר חשבתי שבחרת לא להגיב, אחרי שחשבת והבנת . . .). שמעתי ידיעה שלפיה כועסים חברי העבודה על ברק בגלל שהוא התייעץ לאחרונה עם איזה פירסומאי שהוא גם היועץ של צפי לבני. אם כן, לצפי לבני יש יועץ פרסומאי, שבודאי ההתיעצות עמו אינה חינמית, בלשון המעטה, והוא יועץ לכל המרבה במחיר ללא קשר לעמדתו הפוליטית. כלומר, אמנם עדיין לא נתפסה במעשי שחיתות, אבל היא בדרך "הנכונה". זה אחד הסממנים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים עם התאור שאתה מציג, ומסתייג מההשוואה שאתה עושה בין לבני (ודומיה) לבין מרדכי (ודומיו). לבני גדלה בבית רויזיוניסטי, ובעל מודעות פוליטית. משבחרה ללכת לדרך הפוליטית (לא בהכרח בחירה טבעית, אם כי בהחלט בעלת סכוי גבוה משלי ללכת באותה דרך) הבחירה הטבעית עבורה היתה לעשות זאת במסגרת הליכוד. הן מתוקף הרגשת השייכות, והן מבחינת הקירבה הרעיונית. השאלה האם המעבר שלה בהמשך לקדימה נעשתה משיקולים אידיאולוגים או אופרטוניסטים (שעליה אין לי תשובה חד משמעית) לא רלוונטית לשיפוט של הצטרפותה לליכוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחזור שוב: בחירה בדרך פוליטית לדידי צריכה להיות לא לצורך קריירה אלא לצורך הובלת רעיון. הגדילה בבית בעל אידיאולוגיה מסויימת אכן יכולה להשפיע על האידיאולוגיה של זה שגדל שם, אבל אצל צפי לבני, מאז שנכנסה לפוליטיקה לא היה שום סימן שאכן קבלה על עצמה את האידיאולוגיה של הליכוד. אני, למשל, גדלתי בבית "מפאיניקי". ובכל זאת לו הייתי פוליטיקאי בודאי לא היית מוצא אותי במחיצת ברק ופינס . . . מכל מקום, גם תגובתי זו לא הוסיפה הרבה ורק חזרה על דברים שאמרתי, כך שאני מניח שאם לא הבנת אותי גם לא תבין, ודישה נוספת תהיה מיותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם האידאלי שלך אנשים עם אידיאולוגיה או השקפת עולם תמיד מוצאים דרך לחזק אותה או ללכת אחריה. אולי כפי שאתה רואה את עצמך. בעולם האמיתי אנשים לפעמים משנים את דעתם או מוותרים על חלומם. יש שזזים מימין לשמאל ויש שזזים משמאל לימין. לא צריך אפילו לדבר על מישהו כזה או אחר. הליכוד, למרות נסיונות לא מוצלחים לטעמי, לחזור לקו ניצי משהו, הלך כולו שמאלה. יהיה לך קשה למצוא בו אנשים שדוגלים עדיין ברעיון של ארץ ישראל השלמה, כמו שהיו בו לפני ששמיר הוביל את הליכוד לועידת מדריד. וזאת על אף אוסלו וחמאסטן המתהווה. מצע לוחמני משהו מצד אחד ודיעות יותר "פרגמטיות" * ופחות לוחמניות בראשי ראשיו מצד שני. * שמתי את זה בגרשיים, כי ההגדרה של פרגמטיות משתנה לפי עיני הקורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שיהיה קשה מאד למצוא הבדל גדול בין הקריירה הפוליטית של לבני לבין אלו של דן מרידור, אולמרט, מילוא ולמעשה גם של צחי הנגבי ובנימין בגין. דוקא השוואתה למרדכי ושילוחה למרץ מצביעים על בעיה יותר קרובה לבית. נראה שאתה לא מסוגל לקחת ברצינות אנשים המתאפיינים ע''י מתינות וקונפורמיזם. אם מישהו אינו דבק ללא פשרות בעמדות מקסימליסטיות ובלתי גמישות, הוא אינו יכול להיות מדינאי רציני. אם אינך נטורי קרתא של אף שעל, כלומר כל התחום שבין מרכז הליכוד למחנה מרץ, הכל הוא היינו הך. אם לבני מעולם לא הציגה עצמה כשומרת החומות של ניצי הרויזיוניזם (ואני לא משוכנע שזהו המצב), הדבר הוא לזכותה. הוא מוכיח על עקביות ונאמנות לדרך של מתינות ופשרה, שאינה בהכרח מונופול של השמאל. אישית אני מעדיף אנשים כאלו ע''פ כאלו שטבעם מוליך אותם בין קיצוניות אחת לשנייה (לפעמים היפוכה). גם הרושם שאינה מאלה המושכים כל מחלוקת לכיוון של עימות אישי עמוק, היא לזכותה. אני מפנה את תשומת לבך לאהדה העמוקה שהיתה לאריאל שרון (ולעניין זה גם מנחם בגין) דוקא בקרב המחנה של חסרי העמדה הפוליטית. מה שקנה אותם היה התדמית הסבאית והאנושית שאופיו ויועציו הפרסומיים קנו לו. נכון שחלק אחר של הדמות היתה המחנאות והסכינאות הפוליטית, אבל אופיו ה''ידידותי'' היה חלק מאישיותו. בהזדמנות זו, אני ממליץ על הסרט הדוקומנטרי הישן של אבי מוגרבי ''איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב את אריק שרון''. זהו סרט פוליטי מצויין שעשה איש שמאל קיצוני למדי, היכול להסביר לאנשי שמאל מובהקים את קיסמו של האיש (שרון). אחד מן הרגעים המרכזיים בסרט הוא הרגע בו אריק ולילי ברגע של עימות, מתחילים לשוחח עם מוגרבי על הקולנוע שהיה שייך למשפחתו. ברגע הזה מתחילים להתגלות צדדים נוספים של האיש מעבר לצד הפוליטי שלו. נראה שלאנשים מן הסוג הזה יש יתרון מסויים ע''פ מנהיגים מן הסוג המתעמת (נוסח רבין, פרס, נתניהו ברק ואולמרט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד התמנותו לראש ממשלה, אריק שרון היה פוליטיקאי מתעמת מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' לא רק שאיציק ש. מדייק בהגדרותיו, אלא מצמצם. אריק שרון היה פוליטיקאי לעומתי ודווקאי במובן הכי מכוער של המילה כל ימיו כח''כ ושר ואפילו רה''מ. אדם מתועב מוסרית. וגאון צבאי. איש בעל זכויות יסוד במפעל הציוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריק שרון היה ונשאר איש מתועב, לא משנה עד כמה אדם נחמד וידידותי היה. סירטו של אבי מוגרבי (שלמען הגילוי הנאות לא ראיתי אותו, אבל משמו ומתיאורו אפשר לעמוד על טיבו) הוא חלק ממגמת ההיתלקקות של אנשים השייכים למרכז הלאומני ומעיזים לקרוא לעצמם שמאלנים שהביאה עלינו את האסונות של השנים האחרונות. אם יש לאנשים אלה יושר עצמי הם חייבים בחשבון נפש פנימי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסרט, כפי שאני הבנתי אותו, עסק (גם אם באופן אירוני) בהתקרנפות, ונעשה בתקופה ש"התקרנפות" היתה מילת באז בקרב השמאלנים, להבלגה על מעשי ודברי אנשי הימין. משמע, הוא *מבקר* את ה"התלקקות", כדבריך, לאריק שרון ודומיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יו... איך הזכרת לי את המנטרה הזאת, התקרנפות. מתי זה נגמר, את זוכרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכרת לצערי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' אני כבר לא יכול להתאפק יותר :( הסרט של אבי מוגרבי - שהיה ונותר אולטרה-שמאלן, על גבול הפסיכי - הוא האמאמא של המניפולציה והכיוונון העדין בכפתורי מוח והתנהגות מושא ההתניה. מוגרבי תומרן בדיוק למקום שרצו אותו בו. סופקו לו זוויות צילום (תרתי. גם מבחינה ויזואלית וגם בהיבט העומק, עאלק) שיתאימו מראש לנראטיב הרצוי למתכנני המיזם הדוקו-פוליטי כאילו. מוגרבי נבחר לתפקידו דווקא בגלל היותו מי שהוא. אולטרה-שמאלן כאמור. במאי לא מהשורה הראשונה אבל מחובר היטב לבראנז'ה הרדיקלית בקולנוע ולמאפיה מטעם מרצ וצפונה בתקשורת. אחד שיהיה רעב לעשות סרט לאחר כמה שנים של יובש יצירתי. יתרון נוסף נזקף לזכותו בשל מוצאו המזרחי-עירוני. מעין ס"ט חילוני ממשפחה בורגנית אמידה. ההיפך מסטריאוטיפ הקולנוען-צנחן-קיבוצניק-לשעבר-שאוהב-את-אריק-כמפקד-ושונא-במקביל-את-שרון-הפוליטיקאי-מהימין. מצד שני גם לא מרוקאי ליכודניק חבר מרכז. באמצע כזה מבחינת הקרנת הרעיון בשוליים הסהרוריים, ומשם למרכז הבמה הפוליטית, עבור קודם דרך השמאל. הוא סיפק את הסחורה בגדול. יותר טוב ממה שתוכנן. גם העיתוי נבחר בקפידה. רצח רבין ליווה כעננה את שרון דאז. כל הזמן הזכירו לו איך נאם על המרפסת ההיא בירושלים. זו נקודת המפנה בקריירה המקרטעת שלו לעבר כס רה"מ. וזה לא קרה מזמן, כפי שנאמר כאן בטעות. בקושי לפני 11 שנה.http://www.nfct.org.il/movies/How_I_Learned.htm |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תציע לבמאי מרוקאי חבר מרכז הליכוד שיעשה סרט על שרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרה מישהי חכמה שאני מכירה: אני בד"כ חשדנית לגבי תיאוריות קונספירציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' אפשר לחשוד בתיאוריות קונספירציה מצוצות ממוחו הפורה של איזה סופר פיקשן או תסריטאי. רצוי ואף מומלץ. במקרה דנן זו לא תיאוריה בדיעבד (או הזיה פרועה) באיחור 11 שנה, אלא עדות מהשטח על התרחשות העלילה. כך היה, האמיני או לאו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הכוונה ב"עדות מהשטח"? של מי העדות? שלך? אם לא שלך - של מי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' כן, שלי. הייתי שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית איפה? היית נערת מים בסרט ההוא? ומה זה הפסיק הזה בראש כל הודעה? מחווה לבס"ד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' הייתי חלק מהקנוניה. ביחד עם אחרים סידרנו סרט כאילו דוקומנטרי על אריק שרון מטעם במאי שמאלן קיצוני (שבוי בדימוי עצמי ומנוהל ברוב שלבי היצירה) לטובת פרופגנדה פוליטית-אישית של האיש שלנו לתפקיד ראש הממשלה לעתיד. מוגרבי, כמו הרבה מחבריו לחוגי הפוסט-ציונות, הוא טמבל. קל ביותר לתמרן אותם. את לוחצת על הכפתור ההוא ויוצא לך הפלט שרצית מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בסרט מתועדים נסיונות רבים של מוגרבי להגיע לשרון ללא הצלחה, עד שניתנת ההסכמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' הפסיקי להעניש עצמך בגין אי-רציפות לכאורה של האירועים. אורי דן המנוח היה האחראי על המגעים עם אבי מוגרבי לאורך כל צילומי הסרט. ראובן אדלר הופקד על הלוקיישינים של ההפקה. כולל ובעיקר הקטעים ה'אנושיים' שבהם מתפקד אריק כסבא טוב וכחוואי שוחר כבשים. אני תרמתי כמה טקסטים. לילי שרון פתחה את דלת מטבחה וסלון האירוח השרוני הנדיב. זה נחשב כחלק הכי קל כי באמת היא היתה אשה מדהימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני תרמתי כמה טקסטים", אהמממ. אתה משחק איתנו פה "איפה אפי"? ועוד עם ברקת מהתקשורת? אז בשביל מה ה"מוס גולמי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' זהו, שתמיד העדפתי להישאר בצל. אריק הציע לי מקום טוב באמצע (23) ברשימת 'קדימה' לכנסת הנוכחית. סירבתי משום הנכות התמידית שלי להיחשף לכל משיסה תקשורתית. לא רוצה לבלות את חיי בלהסביר למה אני לא כזה וכזה. יותר נוח לכתוב פוסטים באייל הקורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה לפני 11 שנה. בן כמה אתה, אפשר לשאול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' כן, אפשר לשאול. כבר נשאלתי לגילי מספר פעמים פה. לא רוצה לענות בדיוק כי זה עלול לסמן אותי כמי שאני. ואני, כאמור, מעוניין בפרטיות. אבל לצערי איני ילד עוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה דווקא עושה רושם צעיר מכפי גילך (לא משנה מהו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' אני רוצה לנצל הזדמנות זו של דיון במשפחת שרון כדי לומר כמה דברים על לילי שרון. היא נולדה למשפחה ממוצא הונגרי. לכאורה זה כלום. בפועל, רק אידיוט גברי לא יודע שנשים הונגריות הן פאר הבריאה בכל הנוגע לתשמיש המיטה. לילי נהגה להעמיד מדי יום שני סירים לפחות של מרק על אש התמיד במטבחה. בנוסף לתבשילי כבש ובקר ודגים ופירות ים. מי שלא ראה את אריק מלחך מגש בגודל דונם של חלבון מהחי לא ראה פוד פרוססור אנושי בפעולה. לילי נתנה לחברות מושג חד. למרות הפרשי גילאים של עשרות שנים מתגעגעים אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לילי נתנה לחברות מושג חד"? גם אתה ממשפחה הונגרית? כזו שבניה התקשו ללמוד עברית ולכן החליטו לתרגם את המשפטים שלהם מאנגלית? מצחיק אותי תמיד, איך שהאגדות משתלטות על המציאות. האמת העצובה: הסקס הוא בעיקר עניין אינדיבידואלי ולא כל כך עניין של ארץ מוצא. תשמיש מיטה? לא אצל אשתי, ואם זכור לי מצהובונים ישנים - גם לא אצל זא-זא גאבור ההונגריה. היא עבדה קשה על תדמית ההונגריה המבוגרת-סקסית ואהבה מאוד להתחתן עם גברים עשירים, אבל לא כל כך אהבה את התשמיש, שהיה עלול לקלקל את הבלונד המנופח או את הסידור הקפדני של החזה המפואר בתוך המחשוף. איכשהו, מרחפת עננה קלה של חוסר אמינות על התגובות שלך בפתילון הזה. כל מה שאתה מספר על לילי, שהיתה באמת אישה מיוחדת וזה כבר נאמר בלי סוף, וסירי המרק והתבשילים והבית החם וכושר האכילה המפורסם של אריק - הכל כבר נלעס בעיתונות ובטלויזיה. אם תרצה שנאמין לך, תצטרך להתאמץ לגלות לנו משהו חדש שאנחנו עוד לא יודעים. ולהשתמש באורי דן המת בתור אסמכתא ללא-משנה-מה - זו לא חוכמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' את זה בטח לא תמצא בעיתונים תגובה 472596 וכן, שכחתי לציין כי לילי ניחונה בחוש הומור אדיר. הרבה יותר מבעלה שגם הצטיין בתחום (יותר בכיוון הציני-ארסי). לשבת איתה בבית קפה היה כמו לבוא למופע סטנד-אפ. ואהבה לקלל בשפת שוק בניגוד לאריק, שהמילה הגסה ביותר ששמעתי מפיו היתה "זאבלה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בילית בחברתם, יש לך איזה מושג בת כמה לילי היתה בתקופה שעשו את הסרט? בכל מקום כתוב שהיא מתה בשנת 2000, אבל בשום מקום לא מצאתי שנת לידה שלה. אני חייבת לומר שהדמות שלה עניינה אותי עוד בחייה. אשה שבחרה מרצונה להקדיש את עצמה ואת כל כולה לבעלה בצורה כל כך טוטלית, בזמנים שזה כבר לא הכרחי, זה דבר בלתי נתפס בעיני. ולמרות חושבים שזה שיא השיאים של אהבת אישה, אני לא בטוחה שזה בדיוק מאהבה. זה נראה לי סוג של שעבוד פסיכולוגי שלא ברור מאיזה סיבות הוא, אבל בטח לא מהסיבות הנכונות. דרך אגב לגבי הסיפור של הזיון בתגובה ההיא אני לא בטוחה כמה זה אמיתי. באיזה שנה זה היה? אריק עם המשקל שלו לא נראה לי שהוא היה מסוגל כבר באותם זמנים ליותר מידי אקרובטיקה מהסוג ששומרים בגאווה על קלטת, ובטח היו צריכים להרים אותו עם בולדוזר לאחר מעשה. יש בחיים שלהם גם סיפור שנשמע לי מאד לא נעים, לפני לילי אריק היה נשוי לאחותה הגדולה של לילי, והאחות, אשתו, ששמה היה מרגלית נהגה במכונית ונהרגה בתאונת דרכים. ואריק ולילי התחתנו פחות משנה אחרי זה. אמא שלי שהיתה אז נערה אומרת שעוד שנים אחרי כן היו רינונים גם על זה שהרומאן בין אריק ולילי התחיל עוד בזמן הנישואין הראשונים שלו ושהם השפילו וביזו את מרגלית, וגם היו כל מיני לחישות על איך קרתה התאונה והאם זאת באמת היתה תאונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' אענה לאט לאט. נדמה לי שהיא נפטרה בראשית שנות ה-60 לחייה. סרטן הריאות. הסרט נעשה ב-1997 ומכאן החשבון. היא חיה באופן עצמוני מעבר לקשר עם אריק, שהיה אכן הכי חשוב לה. במקביל, היא היתה העוגן שלו הכי חזק בחיים. זוגיות בלתי שכיחה. הם קיימו מערכת יחסים שאפשר רק לקנא בה. אהבה כמובן, וגם מין, ובעיקר חברות אמיצה. הוא נהג לומר שרק עם לילי יכול היה להפנות גב לחווה ולהסתער קדימה בידיעה שהיא יושבת במרומי מגדל המים, בחדר עם חרכי הירי, ונותנת לו חיפוי ותמיכה. מצידה, כמה אירוני, לא האמינה שאי פעם יגיע לכס ראש הממשלה. ולא זכתה. לילי גם קיימה תכונות של אמא אווזה לגבי הכלל. במלחמת המפרץ הראשונה היא פתחה קייטנה לילדי החברים מהמרכז. לאחר כל מטח טילים מעירק אריק נהג להתקשר אישית לכל אחד מהחברים מת"א והסביבה ולברר מה מצב הצאצאים. לילי הפצירה בכולם לשגר את הפעוטות לחווה. כך היה. רוב חבריהם דאז היו מטופלים בתינוקות. היא אספה עשרות ילדים לחיקה למשך חודשים. לאחר מכן דאגה לשלוח מדי שבוע-שבועיים ארגזי תוצרת חקלאית טריה לבתים. תסחטו מיץ לחבר'ה, היא אמרה. העניין עם מרגלית אחותה, אשתו הראשונה של אריק, לא ממש נהיר לי. שמעתי את השמועות וניסיתי בעדינות ללקט מידע ממוזי ורטהיים שהכיר מקרוב את המאורעות. הוא טען בתוקף שהכל שטויות. אני רק יכול להעיד כי כל ערב ראש-השנה הלכו לבקר את קבר הבן הבכור שנהרג בתאונת יריה. אריק הגיבור תמיד נשבר נוכח המעמד. לא יודע מה האמת בקשר לתאונת הדרכים של מרגלית. הייתי רחוק אז עשרים שנה ויותר מהמפגש הראשוני שלי עם הזוג שרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במלחמת המפרץ הראשונה רוב חבריהם היו מטופלים בתינוקות? הרי להם עצמם ודאי היו כבר נכדים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' אופסס, סליחה. ככה זה שלא מגיהים לפני הלחיצה על אשר. צ"ל: לאחרי כל נפילה של טיל(ים), ממש שניות ממתן אות ההרגעה, אריק היה מתקשר לבדוק האם הכל בסדר ומה שלום הילדים. לילי בכלל לחצה להעביר אליה את הצאצאים. רוב החברים דאז היו צעירים מהשרונים בהרבה ולהם ילדים קטנים ואף תינוקות. נכדי שרון נולדו שנים אח"כ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם מקבלים את כל מה שספרת על הפקת הסרט, התוצאה הסופית אינה מתכנסת לטמבליותו של מוגרבי. התאור של ברקת את הסרט היה מצויין ומדוייק. מדובר בסרט אירוני העוסק בהתקרנפות של הישראלי (כאשר מוגרבי עצמו מגלם את הישראלי). לפי התוצאות יוצא שבעזרת הימין הפוליטי הצליח מוגרבי להפיק סרט שהצליח באופן חד פעמי ומפתיע לחרוג באיכותו מן הרגיל אצלו. מה בדיוק הרויחו אדלר ואנשיו מסרט שאותו איש ממצביעיו של שרון לא ראה? כדאי גם להזכיר שבאותה תקופה שרון היה זקוק לקולות חובשי הכיפות במרכז הליכוד ולא לסימפטיה של שמאלנים מתקרנפים. יתר על כן מוגרבי הוא "בלעם" ידוע (גם ללא הכוונה של ר. אדלר). בסרט מאוחר יותר שלו שראיתי רק קטע ממנו (יכול להיות שזה "יום הולדת שמח מר מוגרבי") הוא עומד מול חייל במחסום בגדה המערבית ומתווכח איתו בקולי קולות על טיבו של הצו שהחייל מראה לו. מאחר ונראה בעליל שלחייל אין שום עניין בויכוח הזה, אישיותו של מוגרבי כובשת את מרכז הבמה כמקובל אצלו, אבל ליבו של הצופה הממוצע יוצא אל אותו חייל שנטפל אליו שמאלני מקצועי ותמהוני. (או שמא גם בסרט זה הייתם מעורבים איכשהו?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מלבד בסינמטקים הסרט הוקרן גם בטלוויזיה (כמה פעמים ובכמה ערוצים) כך שצפו בו כנראה הרבה מאוד אנשים. בתקופה ההיא שרון פיתח טינה סמויה כלפי הימין הדתי ובמיוחד ראשי המתנחלים. הוא טען במרירות כי הם רכבו על גבו שנים, אבל מעולם לא סיפקו לו את הסחורה הפוליטית במקביל. וייסגלס ואדלר ואריה גנגר הציעו כל הזמן לזוז למרכז, ואפילו הצליחו לשכנע את אורי דן לתמוך במהלך (הכאילו טקטי בלבד. רק שיפור עמדות...לא נסיגה). ושרון, כמו שרון, תמיד אהב לתמרן. אפילו אם זה בהילוך סרק. לגבי מוגרבי - הטמבליות שלו קשורה במיליטנטיות הפוליטית. אדלר עשה ניסויים דומים על שמאלנים 'קשים' מהמדיה והשיג תוצאות טובות יחסית. הרעיון היה לשווק את אריק באריזה חדשה, מרוככת, אנושית, גם במימד של הקולנוע הדוקומנטרי. כמובן שקשה לשלוט בכל האספקטים של המיזם, אבל היה קל יחסית לתמרן את מוגרבי בכל הקשור לקטעים הישירים בינו לבין שרון. בכל מקרה, החמ''ל של שרון מאוד אהב את הסרט והתגובות לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית קרוב /קשור לחצרו של שרון בזמנו, נורא מעניין אותי מה דעתך על המסמך המופץ במייל בזמן האחרון-על איך מערכות ההון/ שלטון/ שלום/ גז/שלאף /פלשתינים- מסובבות את המדינה. האם הוא אמין בעיניך? (את המסמך, לפי הרכילות במייל, כתב אחד מבכירי העתונאים שלא רוצה לחשוף עצמו) (אפשר להסתפק בתקציר, אבל כדי לדעת את המקורות והפרטים שווה לקרוא את המסמך עצמו) כדאי להוריד את המסמך המקורי- שם יש את הערות השוליים עם המקורות, ולא להסתפק בגרסת הhtml |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מה הקטע הזה של "אם היית קרוב /קשור לחצרו של שרון בזמנו..." אם? כאילו אולי לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לסכם, נראה שמאז שחשפת את הקשר הנ''ל שלך אתה מחכה שמישהו יערער על אמינותו, ועשית זאת בתגובה על שאלה תמימה שנוסחה במבנה תחבירי מקובל. לו באמת היתה כוונה לקרוא תיגר על אמינותך, היית נשאל שאלה ''שרק מקורב יודע לענות עליה'' כדי לספק הוכחה לדבריך. לדעתי כאן השואלת באמת מתעניינת במה שיש לך להגיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלמוני לעיל צודק, זה רק עניין של ניסוח. אני באמת מאד סקרנית לדעת מה יש לך לומר על המסמך הזה, *מפני* שהיית מקורב לחצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' גמני לא רואה את הקישור. לעניין: מאז מות לילי התרחקתי מהחצר (תרתי - מחצר החווה, ומחצר מקורבי שרון). לאחר כניסת אריק לתפקיד מלך-ישראל דה יורה, מה שכ"כ רציתי בזמנו, הצטמצם הקשר לכדי שיחות טלפוניות ספוראדיות. רה"מ לא פנוי לפטפט שעות עם אזרח בקו לא מוצפן. רוצה לומר שהידע שלי על המתרחש הלך וירד במרוצת השנים האחרונות. אבל כן, מרטין שלאף קשור לפרשת הכספים שבגינם, בסוף הסיפור, נידון עמרי שרון למאסר. כמובן שאריק ידע (ויזם) מהעניין, והקריב את בנו-בכורו לעולה. כבר כתבתי כאן ששרון היה איש מתועב מבחינה מוסרית. שלאף התחבר למשפחת שרון דרך שני אינטרסים כלכליים מובהקים - הקזינו ביריחו ונושא מכירת הגז הטבעי לחברת החשמל. סיריל קרן שימש רק כצינור. מין טלנסקי מתוחכם הרבה יותר. [אולמרט ניסה לחקות את אריק בקשריו ההדוקים עם אילי-הון. רק שאריק היה גוליבר ביחס לאהוד הננס בסדרי הגודל. בחיים לא חלם לקבל מעטפות ישירות ממי שעלול להפלילו בעתיד. ועוד בסכומים עלובים של אלפי דולרים בודדים... הכספים תמיד נוידו לפחות בין 3 נקודות עד לנחיתה הסופית. ותמיד דובר בסכומים של לפחות שש ספרות. (פעם, כשאריק היה שר השיכון, בארוחת ערב עם השרונים במסעדה ירושלמית, הייתי עד ליכולת המופלאה שלו. אחד מראשי "עטרת כוהנים" הגיע בדחיפות וביקש לגייס באותו הלילה 1.5 מיליון דולר לצורך רכישת איזה מבנה מהישמעאלים. אריק הרים טלפון להוא ולהם ועד שהגיע הקינוח כבר הונחו הכספים במקום הנדרש)] אציין רק כמה פרטים מפרשת שלאף, הגז הטבעי ושרון. מחמת הזהירות לא מעוניין להיחשף לפעולות עוינות מצד הנוגעים לפרשה. א. יו"ר דירקטוריון חברת החשמל בזמן ההחלטה על רכישת גז טבעי היה אלי לנדאו. מינוי ושפוט של שרון. ב. יו"ר ועדת המכרזים העליונה של חברת החשמל בזמן ההכרעה על רכישת גז טבעי היה עו"ד דן כהן. שופט מחוזי לשעבר, שהודח מתפקידו בצעד די נדיר במערכת המשפט. מינוי של רבין ושרון. האיש מבוקש כיום ע"י רשויות החוק ומסתתר במדינות שאין עימן הסכם הסגרה. ג. הסכמי רכישת הגז הטבעי שונו מספר פעמים לאורך העשור האחרון. מעולם לא הוצגו נתונים משווים בין החלופות. מדובר במיליארדי דולרים, ואף פעם לא הובא בפני גוף כלשהו אומדן השוואתי של העלות. ד. לפחות הקזינו ביריחו נותר סגור. מה שמראה שלא תמיד דרך רשעים צלחה. ה. אידיוט שכמוני. במקום לגזור קופון אישי אני מתמרמר על שחיתות אינהרנטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מכחיש כל זיקה ביני לחומרים משני תודעה! [באחד מתפקידיו כשר התפנתה משרה והוא הציע לי להיות קודקוד 'הסיירת הירוקה'. זה תפור עליך בול, אמר, והתפקע מצחוק...] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לך. לגבי ד. שמעתי בזמנו (לא זוכרת מאיזה מקור), לפני ההתנתקות, שההתעקשות של שרון להתנתק גם מה"תוחמת הצפונית" על אף שזה יכניס מתקנים אסטרטגיים באשקלון לטווח הקאסמים, נבעה מהתכניות של שלאף לשחזר שם את ההצלחה של הקזינו ביריחו. זה מדהים אותי שרשויות החוק בודקות ברעש ומהומה דברים אידיוטיים כמו המעטפות של טלנסקי, בהם העבירה על החוק מסופקת והבעיה העיקרית שעולה מהם היא הנהנתנות הנחותה המאפיינת את מנהיגי המדינה דהיום, ומזניחה "פילים" שעומדים לה מול העיניים כמו ההתנהלות המשונה של מספר ממשלות בעניין החוזה על אספקת הגז. (אם אני לא טועה גם העניין של פיצוץ הקלטת של פריצקי היה קשור בענייני עסקת הגז והיריבות בין מימן ואנשי שלאף). התקשורת, מצידה, גם היא לא ממש עטה על הדג השמן והמסריח הזה השוכב לפתחה, על אף שהרבה חלקים מהאינפורמציה הזאת מסתובבים ברשת כבר שנים. האם רק הראש הקונספירטיבי שלי חושד שלשלאף יש מהלכים גם ברשויות החוק וגם בתקשורת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הבורות, אבל את יכולה לתת לי תקציר קטן לגבי עסקת הגז המדוברת? זה ממש לא מוכר לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 1578. אשמח אם המוס הגולמי יוכל להרחיב ולחוות דעה אודות אותה פרשה שכפי שאפשר לראות שם בתגובות, אני עוקב אחריה כבר כמעט חמש שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' קראתי בעניין את הדיון בניהולך. הפרשה סבוכה וכל החלטות דירקטוריון חח"י מאז 2000 בנושא רכישת הגז נגועות בשחיתות אישית עמוקה ובהשפעה פוליטית מוטה. כך המחיר הראשוני לגז המצרי בשותפות יוסי מימן. כך הכנסת התאגדות 'ים תטיס' ויצחק תשובה כספק נוסף. וכמובן כל ההתפרעות סביב BP, שלאף והגז הפלשתיני מול עזה. רק אספר כי בישיבה מכרעת של ועדת המכרזים העליונה בנושא הגז הוגשו למשתתפים חוברות המכרז ובהם חסר רק פרט אחד קטן - המחיר המבוקש ע"י המתחרים השונים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' לא חושב שההתנתקות גם מהקטע הצפוני של הרצועה נעשתה בגין הקשר הפיננסי שרון-מרטין שלאף. עד כמה שאני יודע אריק באמת רצה לבצע מהלך של התבדלות מלאה מעזה, וזה חייב גם יציאה מהיישובים בצפונה. הקשר עם מרטין שלאף צרם לחלוטין לגבי כמה ממי שהיו *חברי* שרון. אישית, למשל, יכולתי לבלוע את העובדה שאריק מסתייע כספית לאורך שנים מטעם עשירים יהודים-אמריקאים. גם בגלל שהכספים הגדולים באמת הלכו למטרות ציבוריות (כפי שתיארתי בהודעה למעלה לגבי רכישת נכסים מערבים במז' ירושלים, ובעיקר באזור 'האגן הקדוש'). אפילו ניתן היה לעכל ידיעות על תמיכה קבועה וכיסוי הפסדים כבדים של החווה מדי שנה. כי מי שנתן את הכסף היו אכן תומכים פוליטית ואף חברים משך עשרות שנים. הלוואי עליי חברים כאלו שיממנו לי אורח חיים של נסיך סעודי. מרטין שלאף היה 'דבר אחר' בכמה מובנים. למיטב הבנתי אין למרטין שלאף השפעה ניכרת על התקשורת הישראלית. לבטח לא במערכת החוק. להיפך, רבים שוטמים אותו. הסיבה היותר קרובה להסבר אי-פיצוץ הפרשיות הללו קשורה במידור. אי אפשר לכתוב (או להוכיח משפטית) שום דבר בגלל קיומם של אנשי ביניים וגופים מתווכים אוף-שור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יישובי התוחמת הצפונית לא הפריעו להתבדלות מלאה מעזה. לא היו יישובים ערבים בינם לבין הקו הירוק. יותר מכך, היתה ממילא גדר בדרומם, בינם לבין הערבים. מסכימה אתך לגבי ההבדל בין טלנסקי ודומיו, לבין מרטין שלאף- שהיה בעל אינטרסים כלכליים ציניים. מעניין שעל אף שהוא יהודי (ואפילו נולד במשפחה חרדית) היה שלאף (לפי מה שנאמר בחוברת ההיא), במשך שנים רבות לפני אוסלו, שותפו ואיש סודו של ערפאת בניהול הכספים שלו. יכול להיות שהסיבה שמערכת המשפט אינה מטפלת בנושא היא עניין המידור וחוסר ההוכחות. אבל התקשורת, שאינה מחוייבת להוכחות משפטיות ויכולה להסתפק בלהצביע על סירחון ציבורי, יכלה גם יכלה לדבר על זה. חוץ מ''מקור ראשון'' שעשה על זה כתבה גדולה לפני הבחירות האחרונות, שלא זכתה להדהוד בשאר התקשורת, ''אף אחד לא קם''. כך נוצר מצב שחוץ מכמה משוגעים לדבר שקישרו בין הנתונים הספורדיים שהתפרסמו מפעם לפעם - האזרחים במדינה לא יודעים שמתרקם כאן דבר מסריח, שהוא הרבה יותר גרוע ומקיף מכל פרשיות השחיתות שהרעישו את המדינה עד היום (תשווה כמה דיו נשפך בנושא שלאף עם המיליארדים המעורבים בו - יחסית לפרשת דרעי, המתנות של נתניהו, טלנסקי, כרמיה ושאר זוטות) בקיצור- אם בענייני הימורים עסקינן, אני שמה את הכסף על ההשערה שלשלאף יש גם כמה ''אסים'' בתקשורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' התוחמת הצפונית עדיין נכללה במסגרת רצועת עזה בשירטוט השטחים הנבדלים של מדינת ישראל מטריטוריה זרה עבור לגבול 67'. שרון התייסר מאוד עם הצורך לפנות התנחלויות כדוגמת 'אלי סיני'. במיוחד שהיו לו שם חברים-פקודים-נאמנים כאבי פרחן שליוו אותו עשרות שנים. לשיטתו בהתנתקות לא היתה ברירה. התקשורת ככללה מעדיפה להתרחק מדיון בפרשה הרקובה של שלאף מחשש תביעות דיבה. בגלל קיומם של אנשי ביניים וקש השותקים כקיר ונמנעים מכניסה לישראל כדי לא להחקר. קשה ביותר להוכיח דבר-מה. האינטרס הראשי של מרטין שלאף קשור דווקא בקזינו ביריחו. עם כל ההשקעות שלו בשרון עדיין סבל מהפסד רווחים יומי בסדר גודל של מיליון דולר כאשר המקום נשאר סגור לישראלים. עד עצם היום הזה. מה שמראה כי לפעמים שוחד ושחיתות לא נושאים תוצאות מקוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מקור ראשון" פרסם כתבה רחבה (שמצוטטת במלואה בחוברת ההיא) על הנושא. הוא לא נתבע בתביעת דיבה, עד כמה שאני יודעת. מהכרותך את שרון- האם אתה חושב ששרון באמת שינה את דעותיו והאמין שהחזרה לקווי 67 ברצועת עזה תביא תועלת למדינת ישראל? אם כן, מה לדעתך גרם לשינוי הדרמטי הזה בתפישה שלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת את http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידיעות על הקשר בין ליברמן ושלאף התפרסמו כבר לפני כמה שנים. במאמר שהתפרסם ב"מקור ראשון" לפני הבחירות צפו שליברמן ייכנס לקואליציה של אולמרט על אף "ימניותו הקיצונית", מפני שגם הוא היה "השקעה" של שלאף ואנשי עסקים אוהבים שההשקעות שלהם תומכות האחת בשניה... (לפי אותו עיקרון שרון לקח לו דווקא את אולמרט, שהגיע רק למקום 33 ברשימת הליכוד ולא זכה לאהדה רבה שם, כממלא מקומו) האמת היא שהממשלה שהוקמה מיד לאחר הבחירות לא כללה את ליברמן. סימנתי לי אז שהיתה טעות בהערכה, אבל הסתבר שזו תוקנה עד מהרה - וליברמן הצטרף לממשלה בתנאים מגוחכים. הפרשנות שלי לפרישה של ליברמן מהממשלה עם דו"ח וינוגרד היא שזה לא בגלל הכשלונות של אולמרט (ליברמן ממש לא היה זקוק לוינוגראד כדי לדעת מה אולמרט שווה) אלא כדי שלא כל הביצים יהיו בסל שנתון בסכנה. צריך היה שליברמן יישאר כאופציה "ימנית" כדי שגם אם יהיו בחירות ותהיה ממשלה ימנית יהיה ל"משקיע" שלאף מהלכים בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי זה דווקא עובד. אם תפנה אלי בדוא''ל אשלח לך את הקובץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמת שם קישור ישיר לתיבת הדואר האלקטרוני שלך, שלא זמין למי שהוא לא את. את יכולה להעלות את הקובץ לשרת קבצים חופשי ולתת כאן קישור אליו. הנה שירות שכזה שמצאתי בגוגל: http://www.easy-share.com | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. ניסיתי להשתמש בלינק שלך ואפילו הצלחתי להטעין את הקובץ, אבל הדרך לראות אותו אחר כך היתה כל כך מפותלת (ועברה דרך הרבה תמונות לא צנועות בעליל....), שהחלטתי להתאמץ ולמצוא דרך אחרת (צעד נועז משהו, בשביל פחדנית מחשבים כמוני) הלינק הבא: מוביל להודעה בפורום, שממנה ניתן להוריד את הקובץ. בהצלחה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' הקובץ מכיל החשדות פרועות ורחוקות מהמציאות. אם יש מישהו ששרון שנא בלהט זה ערפאת. הקטע עם שלאף התבסס על 'תן וקח' בין פוליטיקה לעסקים. בלי שום קשר למאבק המדיני-מבצעי ביו''ר הרשות ומטרותיו. יש להזכיר כי אריק הפך את ערפאת לאסיר בצינוק המוקעטה עד מותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הבנתי, שרון לא היה צריך לאהוב את ערפאת. מספיק שהוא אהב את הכסף של שלאף. נראה לי שבחוברת הזאת יש אמנם קצת בעיה של "עודף אמביציה" בפרשנות של העובדות. אבל גם אם נסתפק בעובדות בלי הפרשנות אפשר להזדעזע: -שלאף היה מקורב הדוק של ערפאת לפני אוסלו. -אחרי אוסלו הוא נכנס בדרך המלך לפוליטיקה הישראלית ו'קנה' פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית, וגם אנשי צבא, עורכי דין בכירים ואנשי שב"כ, תוך שימוש בקשרים שיש לו עם הרשות הפלשתינית. -יש התנהלות מוזרה, בלשון המעטה, של הממשלות הישראליות בנושאים שקשורים לאיש. ומעורבים בכך הרבה כסף והרבה אינטרסים. זה מספיק בשביל לא לישון טוב בלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' בשביל לא לישון טוב בלילה מספיק לדעת שעמרי שרון ודובי וייסגלס עמדו בקשרים הדוקים עם מרטין שלאף. זה לכשעצמו מעורר חלחלה. לטעמי הפרשנות המרחיבה שלך לוקה באובר-דוז. הרקב עמוק וקשה מוסרית, אבל לא ממנו נובעות הכרעות מדיניות-בטחוניות מהותיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אני מתנצל על התמונות. הצצתי רק בעמוד הראשי שם ולא המשכתי מעבר לזה. שנית, גם מהקישור אני משום מה לא מצליח לפתוח את הקובץ. תוכלי לשלוח לי אותו בדואר אלקטרוני בבקשה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה זה, זה מי זה. האיש שירה ברבין ועצר את השעון של השוטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, שלאף השולף. הולם ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי ששולף תוך כדי שלאף הוא מסוכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 481092: "הרבה חלקים מהאינפורמציה הזאת מסתובבים ברשת כבר שנים." - עכשיו זה כבר באמת מתחיל להזכיר את סיפור השעון והשוטר, ואת התאוצה שהסיפור ההוא תפס פה, בזמנו, תוך כך-וכך תגובות/פתילים של יעקב הזכור לטוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה באמת מעניין אותך, תבלה: http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-152466-00.html?ta... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הטעיתי קצת את ארז. מאחר ורציתי רק להדגיש נקודה מסויימת לא תארתי יותר מדי את הסרט. ברור שכותרת הסרט היא צינית ואירונית. תאור הסרט כביקורת נגד ''התקרנפות'' היא בהחלט מוצלחת ונכונה. יחד עם זאת יש משהו בסרט שהופך אותו למעניין, מוזר ומפתיע, מה שקשה להגיד על סרטיו האחרים של מוגרבי. סרטיו בד''כ סובלים מן האגוצנטריות האקצנטרית שלו. בסרט הזה מתרחש מעין מעשה בלעם. מוגרבי רוצה להזהיר מפני ''השלמה'' עם הימין ה''מתחזה'' לנורמלי. כדי להראות את הסכנה, מוגרבי חייב להראות את צדדיו האישיים ה''נורמליים'' של שרון. אלא שאז לתוך התסריט של מוגרבי מצליחה להתפרץ אישיות נוספת, שרון עצמו. מוגרבי אולי רוצה להראות איך השטן שרון מתחזה לאיש מן הישוב, אבל הצופה רואה את שרון משוחח עם מוגרבי על הבעיה שיש לו עם הבורקסים המוגשים לו כל הזמן. מוגרבי אולי רוצה להראות ש''שרון הרוצח מלבנון'' רק נראה ככל האדם, אבל הצופה רואה ששרון ולילי בעיצומה של הפגנה נגדו, משוחחים עם מוגרבי (שלדעתי היה ממארגני ההפגנה הזו) על בית הקולנוע של הוריו. תמונת הסיום ההזוייה שבה מוגרבי מצטרף לשלושה או ארבעה חובשי כיפות בריקוד חסידי, היא אולי מיצוי של כוונת ה''משורר'' להציג את ה''התקרנפות'' שלו עצמו. אבל לעין החיצונית היא חושפת את המורכבות האינסופית של המציאות הישראלית בה מיעוטי הקצוות יכולים להתלכד לריקוד אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, המציאות מטעת את ארז כל הזמן :-) לי דווקא זכורה סצינה נחמדה שבה שרון מחייך ומתחיל לספר למוגרבי על ההמלטות של טליות ורחלות בחווה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי את הסרט. מסקרן: האם היה בו אזכור לפרשת אריק-ולילי-וגילה-ויענקל'ה (אגמון)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חושבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הפרשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יקירתי, היי סמוכה ובטוחה שראיית המציאות שלי, לפחות בכל הנוגע למצב הפוליטי והמדיני, חדה ובהירה משלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני שאם ברקת תקבל את המלצתך היא באמת תלקה בהבנת המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יתכן: המציאות הומוריסטית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שיהיה מובן מאליו לכל קורא שכאשר נתתי את הכותרת ''פוחת והולך הדור'', התכוונתי לתופעה שמאפיינת את רוב הפוליטיקאים של דורנו. בכך שהוספת לרשימה עוד כמה שלא היו ברשימה המצומצמת ההתחלתית שלי לא סתרת שום דבר שאמרתי. אין לי שום בעיה לצרף לרשימה את כל השמות שהוספת, למעט, אולי, בני בגין, שלדעתי האופיין הרדוד הזה אינו מתאים לו, וזו מן הסתם הסיבה שהוא לא נמצא הום בפוליטיקה. אשר ל''מתינות'', אם הכוונה היא לנכונות לויתורים, מדובר בסוג מסויים של אידיאולוגיה. האידיאולוגיה הזאת בעל הבית שלה הוא מפלגת מרץ שדחפה אותו שנים רבות ומי שמסכים עם האידיאולוגיה הזאת, טבעי היה שהיה מצטרף למפלגה. אם אין הוא עושה זאת, מסקנתי היא שיש לו מניעים בלתי ענייניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר ל"אהדה העמוקה" לאריאל שרון, שתכונותיו הטובות התגלו "במקרה" כשהפך להיות שמאלני(1), כאן פשוט הצחקת אותי. כי כאן מדובר בתופעה אחרת: צביעותה וחוסר יושרה של התקשורת השמאלנית. (1) אני מכיר מישהו ששלח לאריק שרון מכתב עוד לפני הבחירות שבהן ניצח, ובו הבעת חשש מכניעה לשמאל בגלל מה שהוא כינה "נכות נפשית" שבאה עקב הדמות הנוראה שיצר לו אז השמאל (זוכרים את "שרון רוצח" ?). כותב המכתב אמר באותו מכתב שאם אין בכוונתו של שרון להתמודד עם הבעיה הזאת, עליו להסיר את מועמדותו מראשות המפלגה בבחירות. בדיעבד, אני חושב, שבאותה נקודת זמן העניין כבר היה אבוד, שכן אריק שרון כבר החליט לתקן את דמותו ללא התחשבות במחיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי עוד הערה בעניין לא כל כך חשוב. לא ראיתי את הסרט, אבל בזמנו נתקלתי בשם הזה (והחלטית מסיבות שאיני זוכרן לותר על הצפייה). כששמעתי את השם של הסרט הזה חשבתי שיוצר הסרט לא באמת למד לאהוב את שרון, ובחר בכוונה בשם ציני. כי בפרוש מדובר בהעתקה מהסרט: "דוקטור סטריינגלאב" שבכותרותו השם המלא הוא: "דוקטור סטריינגלאב, או איך התחלתי לאהוב והפסקתי לשנוא את המלחמה". במקור ברור שלא מדובר בהצהרה אמיתית אלא באיפכא מסתברא. מה חשב יוצר הסרט על שרון באמת ? את זה איני יודע, אבל לו אני הייתי יוצר סרט כזה ומתכוון באמת שקודם שנאתי ועכשיו התחלתי לאהוב את שרון, הייתי מוותר על הכותרת הזאת שמזכירה כל כך את כותרת הסרט ההוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אתה טועה רק בשני פרטים. ראשית, טעות גדולה מאוד היא לותר על הצפייה בסרט הזה. הוא יכול להשכיל את הצופה בפרטים שלעולם לא נזכה לראותם בכתבות וראיונות פוליטיים רגילים. שנית, הסרט הוא ישן מאוד והוא מן התקופה בה אריק היה פטרונם של המתנחלים (תקופת "שרון רוצח" של השמאל). אחד מן הקטעים החזקים בסרט הוא תמונת הסיום בה מוגרבי מצטרף למעגל רוקדים קטן של מתנחלים. חוששני שהטעיתי את הקוראים לגבי הסרט של אבי מוגרבי. מוגרבי הוא למיטב ידיעתי איש שמאל קיצוני למדי עד היום וכותרת הסרט היא אכן צינית. מטרה עיקרת של יוצר הסרט היתה בודאי להראות את הסכנה הפוליטית הטמונה באישיות הפוליטית של שרון. מוגרבי בחר את המטרה הזו משום שהוא מתיחס בעיקר לאישיותו הפוליטית של שרון (כאמור המחנאות והסכינאות, האופורטוניזם וחוסר היושרה הציבורית). אך בסרט שלו קרה משהו מוזר ומפתיע. מכיון שבעיניו חלק גדול מן הסכנה של שרון הוא באישיותו הפרטית הנעימה והחברית העשוייה להצניע את הסכנה הפוליטית שבו. כדי להדגיש את הסכנה הזו נאלץ מוגרבי להציג את האיכויות הללו של האיש. וכך נחשף הצופה ליחסים המיוחדים שבין אריק ולילי, למאבקו בדיאטה ולאדם שבעיצומה של הפגנת "שרון רוצח" מסוגל ליצור קשר עם אחד מראשי המפגינים ולשוחח איתו על הקולנוע של משפחתו. ה"מהפך" השולי הזה, יוצר לסרט הקטן הזה קסם מוזר ומפתיע המציל אותו מלהפוך לעוד כתבה פוליטית משמימה. כל אלו שהגיבו למה שכתבתי נצמדים לאישיותו וההיסטוריה הפוליטית של שרון ומסרבים להתיחס לנקודה העובדתית שציינתי: בקרב הקבוצה הדי גדולה של אזרחים שיישובי איכות החיים של כמה מתיישבים (שכן בעיני גם חיים בקהילה דתית הומוגנית ומונוליטית היא סוג של איכות חיים), מעניינים אותם כשלג דאשתקד (כוונתי לחיוב ולשלילה), היתה אהדה גדולה לאריק שרון שבודאי לא היתה קשורה לתורתו הפוליטית. דוקא הסרט המוזר והמפתיע הזה יכל וצריך להסביר מדוע ה"מהפך המפתיע" בעמדתו הפוליטית של שרון אולי אינו כל כך מפתיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להבין את המשפט האחרון בדבריך. אחרי שתיארת בפרוט איך רבים אהדו את שרון בגלל תכונות נעימות כאלה ואחרות שהיו בו, אמרת שזה יכול להסביר את המהפך בדרכו הפוליטית. אני איני מבין כלל את הקשר. לעומת זה, אני עצמי ראיתי בו תמיד אדם שהוא חף מכל אידיאולוגיה, כשהצטרפותו לימין ולא לשמאל נעשתה מטעמי נוחות (כמו צפי לבני). בראשית דרכו הפוליטית ביקש מיוסי שריד שדעותיו הפוליטיות היו תמיד ידועות להצטרף למפלגה שביקש להקים . . . במאמר "גנראלים כמדינאים" שפרסמתי כאן ב 2000 הזכרתי את שרון כמי שהרצון לבצע הוא פסגת מאוויו כשתוכן הביצוע אינו חשוב. מבחינה זו ההתנתקות מתאימה. קשה לחשוב על מעשה ביצועי אחר, שגם יזכה אותו בתמיכת התיקשורת כמו המעשה הזה. אבל אני מודה שאף אני הופתעתי בגלל הגודל והמוחלטות של ההתנתקות. הרי יריבו בבחירות שהובס, מצנע, הציג באופן מפורש תכנית התנתקות, אבל לא הכול. משהו כמו "נצרים תחילה" ואחר כך נראה . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה היא שאופיו של אדם חשוב יותר מאשר עמדותיו הפוליטיות נכון לרגע שלפני בחירתו. שרון בחר את מקורביו לא לפי עמדתם ביחס להתנחלות ונאמנות אישית נחשבה בעיניו הרבה יותר מאשר דבקות אידיאולוגית. לשרון היו חיים מחוץ לעולם הפוליטי-אידיאולוגי. אילו אנשי הימין היו שמים ליבם לכל אלו ובודאי לו היטו אוזן לאותם אנשי השמאל המקפידים לזכור ולהזכיר תמיד את הסכינאות הפוליטית שאפיינה אותו, הם היו חוסכים לעצמם הרבה עוגמת נפש וזעזוע. לאנשי השמאל שאינם יכולים למחול לו את עלייתו על גבם, להנהגת מחנה הימין, כדאי להזכיר שאלמלא שרון לעולם לא היינו נפטרים מן החטוטרת של מיליון ערביי עזה. דוקא המצב שנוצר בדרום הארץ לאחר ההתנתקות, צריך להוכיח להם שלעולם לא יחסרו סיבות מדוע לא לצאת מעזה. רק אדם שאינו חי בעולם של סיסמאות פוליטיות ותאוריות אידיאולוגיות ויודע שהחיים חזקים מהן יכול היה להצליח בביצוע ההתנתקות. גם מנה גדושה של סכינאות פוליטית לא הזיקה כאן. מצנע לא הצליח להחזיק מעמד אפילו כמנהיג מפלגת העבודה, כיצד יכל מישהו לקוות שיצליח בביצוע תכניותיו היותר קשות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אופיו של אדם חשוב יותר מאשר עמדותיו הפוליטיות נכון לרגע שלפני בחירתו. לכן, יחסי האנוש ונועם הליכותיה של השרה לבני חשובים לא פחות ובעיני יותר מאשר מידת דבקותה בא''י השלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החטוטרת של ערביי עזה עדיין תקועה לנו על הגב. לפחות עד שנאפשר להם חופש תנועה בדרכי האוויר הים והיבשה, אבל ככל הנראה רק לאחר שנאפשר להם לשוב לבתיהם באשקלון וביבנה. בינתיים, החטוטרת נשארת, וההבדל היחיד הוא שכעת האזרחים הרוגי הפצצות הם קיבוצניקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש שם גוף לאומי הבוחר מיזמתו לפתוח עלינו באש, מדוע בדיוק אנו חייבים ל"אפשר להם חופש תנועה בדרכי האוויר הים והיבשה", לספק להם מים מזון וחשמל, או בעצם כל דבר אחר? מה מבחינתך יחשב להסרת החטוטרת, פצצת אטום? טרנספר של מיליון אנשים? בצורת חשיבה כזו גם קיומה של יבשת אפריקה הוא חטוטרת על גבה של מדינת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד הכיבוש נמשך, וכל עוד הגירוש נמשך, החטוטרת נשארת. אני לא חושב שצריך לטרנספר אף אחד, או לתת לו חשמל. אני רק רוצה שהישראלים יפסיקו לדמיין שבהורסם ההתחלויות ברצועה, נעלמה להם החטוטרת. את אפריקה לא כבשנו (פרט לכמה ק''מ במשך כמה חודשים), לא גירשנו את תושביה, ולא מנענו את חופש התנועה שלהם. כך שההשוואה תמוהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין איני בטוח שאני מבין, אבל אם אתה אומר ששרון העדיף כל מיני דברים כמו יחסים אישיים וכדומה על עמדה פוליטית אידיאולוגית, אז בעצם אנו אומרים אותו דבר. כמובן, אני גם חושב שהתנהלות כזאת פסולה על הסף, ועוקרת את הסממנים הדמוקרטיים העיקריים של המדינה, כי הבוחר כלל אינו יודע באיזה דרך הוא בוחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן בדיוק אני חושב נמצא לב המחלוקת ביננו. א. לפי תפיסתך, בפוליטיקה דמוקרטית יש מקום אך ורק לפוליטיקאים שהם טהרנים אידיאולוגיים. כוונתי לאנשים המצהירים למפרע על עקרונותיהם האידיאולוגיים וכל פעולותיהם הם תוצאה של נאמנות לעקרונות אלו ללא כל התחשבות בנסיבות המשתנות. לפוליטיקאים שהם אנשים פרגמטיים ופשרנים המכוונים את פעולותיהם ע"פ המציאות המשתנה, אין כל מקום בדמוקרטיה שלך. אנשים כאלו, באם הם בעלי יושרה, כלל אינם יכולים להתחייב למפרע על פעולותיהם מאוחר יותר וממילא אינם יכולים להיבחר. ב. לפי תפיסה זו ארה"ב היא דמוקרטיה מאוד מאוד חולה. כמעט כל נשיאי ארה"ב הבטיחו (או לכל הפחות רמזו) במערכת הבחירות שלהם להעביר את שגרירותם בישראל לירושליים ואיש מהם לא עשה זאת. כל בחירה שעושה הבוחר האמיקני היא פסולה למפרע, משום ששום אדם אינו תמים עד כדי כך שיאמין להבטחותיהם של המועמדים. ג. להבנתי, תפיסה כזו מגבילה את הדמוקרטיה שלך ל-3 טיפוסי הנהגה. הפאנאט האידיאולוגי ההולך בדרך של "יקוב הדין את ההר" היכול גם להתברר כמטורף פוליטי (חיי אדם למרבה הצער אינם הר) , או אנשים שאינם מצטיינים ביושרה כמו אריאל שרון או משטר המתבסס על נבחרים אפורים ופקידותיים שכל תפקידם מתמצה בהוצאה לפועל של הוראות פעולה שנבחרו ע"י הבוחר (שיקול דעת או כריזמה או אישיות עצמאית רק מחבלים במשטר כזה). לטעמי תפיסה קשיחה כזו היא מרשם לחיסולה של המדינה הדמוקרטית בפרט אם היא מרובת אויבים וחלשה אינהרנטית כמו מדינת ישראל. ד. לפי תפיסתי, העקרונות האידיאולוגיים של מועמד הם חלק חיוני בהצגת אישיותו ותפיסותיו של המועמד ולא התחייבות בנקאית בלתי חוזרת לפעולה כזאת או אחרת. אני מבקש לדעת מה הם העקרונות בהם מאמין המועמד כדי ליצור לעצמי תדמית של המועמד וכוונותיו ולא כדי לכבול את ידיו כמדינאי המנהיג את עמו. ה. אני לא חושב שאוכל להצביע עבור גב' לבני משום שתפיסת העולם ה"ליכודית" שלה לא מקובלים עליי. מצד שני יקשה עליי להצביע שוב עבור אהוד ברק שעקרונותיו דוקא כן מקובלים עליי, משום שאני חושב שאישיותו מבטיחה שלבוחריו לעולם לא יהיה מושג מה הוא יעשה בפועל וע"פ איזה הוראות כיוון הוא ינהג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעניין הבטחת מועמדים לנשיאות להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים אינו רלוונטי. מדובר בנושא פעוט שם, שרוב אוכלוסיית ארצות הברית כלל אין לה בו שום דעה. לו היה ויכוח בארצות הברית אם כן או לא להחזיר את כל השטחיש שכבשה ממקסיקו חזרה אליה, והיו שתי מפלגות שהיו מציגות לבוחר עמדות מנוגדות בשאלה הזאת לא היה אפשר לחשוב שיחליפו את עמדתן אחרי הבחירות. אילו כן עשו זאת הייתי אומר שארצות הברית הפסיקה להיות מדינה דמוקרטית. עכשיו, וזו באמת נקודה חשובה, אני רוצה לתקן את הפרשנות שאתה נותן לעמדותיי. אין זה נכון שלדעתי אסור לשנות עמדות לנוכח מצבים משתנים. למשל, אם נחזור שוב למה שכתבתי קודם, לו היה בארצות הברית מועמד שהיה מציג עמדה של אי החזרת שטחים למקסיקו, לעומת יריבו הותרן, אבל אחרי הבחירות היה מתברר שמקסיקו מחזיקה ב"נשק יום הדין", ויש בה שליט מטורף שמאיים להשמיד את כל אוכלוסיית העולם, אם לא יקבל לידיו את כל "השטחים ששייכים חוקית למקסיקו", היה בפרוש מקום, ואף הייתה חובה לשנות עמדה. בתגובות שהוספתי למאמר "כנסת בלתי לגיטימית" (ואולי גם במאמר עצמו. אני מתעצל לבדוק כרגע) כתבתי בפרוש שכל מה שאני אומר מתייחס רק למקרים שבהם השינוי בעמדה נעשה בלי שיש איזה שינוי נראה לעין במצב. אבל אצלנו הפך המושג "שינוי נסיבות" לתירוץ עלוב שבא לטהר מעשים נוראים שלא יעלו על הדעת. כשאני שומע, למשל, את המושג "מורשת רבין" איני יכול שלא להזכר בקול הבס שלו אומר: "מי שיורד מרמת הגולן פוגע בבטחון ישראל", דברים שאמר בזמן מערכת הבחירות כסייר בגולן. באותן בחירות הוא לא נבחר ברוב גדול, וייתכן שהמלים האלה היו הקש שגרם להיבחרו. והנה, זמן קצר אחרי הבחירות, התברר שהיה מוכן לותר על כל הגולן. אילו "נסיבות" גרמו לו לשנות את דעתו ? אם ישנן נסיבות כאלה טוב היה להציג אותן. אבל פשוט לא היו. ושינוי דעתו של שרון היה בגלל "נסיבות משתנות" ? מה היו הנסיבות האלה ? למה לא שמענו אותו מציג אותן ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' במערכת הבחירות שקדמה לכניסת רבין לכס רה''מ הוא אמר עוד דברים בנחרצות ג'ינג'ית. אחד מהם בסגנון - ''לא ננהל משא ומתן עם האש''פיסטים הרצחניים והטרוריסט מטוניס ערפאת''. במערכת הבחירות של שרון מול מצנע הוא(אריק) פסל בליגלוג את הרעיון(של עמרם) לפנות חלק מהתנחלויות עזה. מאז שמיר, פוליטיקאי אפור כשק אבל בהחלט לא נכלולי, אכן הולך ופוחת הדור. ופני הדור כפני הכלב התורן המדברר את הקברניט. ואולי זנב הכלב המתחפש לקברניט מתעתע בנו. המסקנה האופרטיבית שלי מזה זמן רב להצביע רק למפלגה ייעודית. עלה ירוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמיר זה לא ההוא שהסביר לדגל התורה מה הם יכולים לתלות על הקיר וקבע ש-"בשביל ארץ ישראל מותר לשקר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אתה מתבלבל. שמיר שאתה מדבר עליו הוא אחד, יצחק שמיר, ראש ממשלה כושל, ערמומי, שקרן וטרוריסט . שמיר שהוא מדבר עליו הוא אחד, ''יצחק שמיר'', ראש ממשלה מיתולוגי, מוצלח, ישר, לוחם ואמיץ. הראשון הוא דמות היסטורית, השני הוא דמות מיתולוגית (יום אחד מישהו יצטרך להתחיל לתעד את המיתולוגיה של הימין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכספתח למתעד, אם שאלתם את עצמכם למה פתאום העלו את טלנסקי מהאוב, מתברר שזה בכלל בשביל להפיל את שר המשפטים. http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7566 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' בהחלט הוא. יום לא יבוא, ובו לא אפרסם את חוסר געגועיי לקיסינג'ר, רבין, פרס , בגין ובמיוחד באדר. סיפרו על האיש המיוחד ההוא שידע לכתוב בשתי שפות שונות בשני נושאים שונים באותה העת. לצערי הייתי פעוט בזמן ההתרחשות. יוחנן באדר חמק ממסך הרדאר שלי בתקופת ההתבגרות. אבל יצא לי לפגוש את שמיר כרה''מ, פעמיים. איש בינוני מינוס. לא מושחת כאולמרט אבל לא מושחת ומתועב מוסרית כשרון הגאון ביתר התחומים. סתם יהודי קשיש שנקלע לפוזיציה של ראש ממשלה ובחר לא לעשות מאומה. קידם את נסיכי הליכוד הרקובים מהיסוד - דן מרידור, רוני מילוא, אהוד אולמרט. שנא וניסה לעצור את ביבי נתניהו למרות היותו הכי אותנטי מבחינת האידיאולוגיה החרותניקית של הליכוד. היום הוא מוטל באיזה מוסד סיעודי גריאטרי ומשפחתו מנסה להוציא עוד כספי ציבור כדי לממן את שהותו שם. כאילו המיליונים של בנו יאיר אין די בהם. מגעיל ודוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הרבה שנים שרוב המצביעים בישראל (חוץ מהשמאל הקיצוני והימין הקיצוני שאלין אתה שייך) רוצים בדיוק מנהיג כמו שרון או רבין - מנהיג ימני שיעשה הסדר שלום. יתרה מזו הבוחרים מעדיפים מישהו שישקר להם ויאמר שלא יחזיר שטחים אבל אחר כך יחזיר אותם, ולראיה הפופלריות של מנהיגים שעשו זאת רק עלתה. אני חושב שהסיבה היא שאנשים מבינים שארץ ישראל השלמה זה חסר סיכוי, אבל הם רוצים מנהיג שמתפשר כי אין ברירה ולא כי הוא נהנה מזה או חס וחלילה ''אוהב ערבים'' (בגלל זה בוחרים מעדיפים מישהו כמן רבין או שרון שיש לו דם של ערבים על הידיים). יש גם איזה אמונה שאם הוא אומר שהוא לא יתפשר לפני הבחירות אז הוא ישיג תנאים טובים יותר. למעשה זה כבר כמה שנים ההבדל בין האיחוד הלאומי לליכוד - המצע די דומה אבל ראשי הליכוד תמיד קורצים לבוחרים שהם יסטו מהמצע ויעשו שלום אבל בתנאים טובים יותר משהעבודה תשיג. (מי שיצביע לנתניהו וחושב שהוא יתנהג אחרת יכול להאשים רק את עצמו.) הבעיה היא שכשבוחרים מעדיפים מנהיג שישקר להם, הם מקבלים אנשים עם יושרה אישית בעייתית... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, דוקא העובדה שעניין השגרירות בירושליים הוא עניין פעוט וחסר חשיבות עבור רוב האלקטורט האמריקני, מחזקת את טענתי. אם המועמדים הנשיאותיים אצים כל כך להבטיח הבטחות שווא כדי לרצות קבוצת בוחרים מצומצמת יחסית, כיצד אפשר להתיחס ברצינות להבטחותיהם היותר קרדינליות. בכל אופן גם בעניינים ממש מרכזיים לא ממש קשה לדלות הבטחות שוא (''לא עוד מיסים'' למשל). עמדתי היא שצריך לבחור מועמדים לפי התרשמותנו מעמדותיהם, נסיונם, כישוריהם והתדמית שהם בוחרים לעצמם ולא ע''פ הבטחותיהם והתחייבויותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מסכים אתך. הבאתי באותה תגובה עליה ענית דוגמה (החזרת שטחים למקסיקו) למקרה שבו, לדעתי, באמת יש שינוי משמעותי, בלתי מוצדק בעמדה. מה דעתך ? האם דבר כזה היה יכול להתחולל בארצות הברית ? ולו אכן, התחולל, האם לא היית מסכים עמי שמדובר בצעד בלתי דמוקרטי ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין השטחים המכסיקניים של ארה''ב אתה מפתח תסריט תאורטי לחלוטין ומתעלם מאנלוגיות ריאליסטיות שיש בין המצבים. א. בתסריט ההיפוטתי של פנצ'ו וילה עם נשק גרעיני, מבלי להתעמק במבנה החוקתי של השלטון בארה''ב (נדמה לי שנשיא ארה''ב בתסריט שלך, בכל מקרה יצטרך ללכת לקונגרס), אני חושב שמותר לנשיא ארה''ב להשיב את טקסס, ניו-מקסיקו, קליפורניה וכו' למכסיקו ומותר לא גם לסרב (מה שהבטיח בבחירות ומה שהשתנה או לא השתנה, לא רלאבנטי). פעולה שלטונית בניגוד לרצונו של רוב ציבור הבוחרים אינה צעד בלתי דמוקרטי. צעד בלתי דמוקרטי הוא פגיעה בחוקי המשחק הנוגעים לאופן קבלת ההחלטות ולאופן בחירת שלטון (כמו שלילת זכות ההצבעה של מיליוני בני אדם). בישראל דהיום קל מאוד לשכוח שגם בדמוקרטיה, ציבור הבוחרים מוסר להנהגה הנבחרת את הזכות לבצע מהלכים גם בלתי הפיכים וגם בניגוד לרצונו. ב. השינוי המציאותי שחל במדינות הדר'-מז' של ארה''ב הוא שיש שם היום רוב לטיני. ושוב, מבלי להתעמק בחוקת ארה''ב, אני מניח שאילו בתי הנבחרים של טקסס, ניו-מקסיקו, קליפורניה או הוואי היו מחליטים על התנתקות מארה''ב (עם או בלי הסתפחות למדינה אחרת), הממשל הפדראלי על אף התקדימים מן ההיסטוריה, תהיה נאלץ להשלים עם כך. זוהי האנלוגיה האמיתית לשטחי יו''ש ועזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני טוען הוא שגופי השלטון שאותם הזכרת לא היו מעלים על דעתם לעשות צעדים כאלה בניגוד לדעת בוחריהם. אתה טוען, שמבחינה פורמלית, לו בכל זאת פעלו כך זה היה ''מותר''. ייתכן. זו גם טענה שנטענת בעניין שלנו. אבל אני טוען שגם אם פורמאלית היה ''מותר'' להם לפעול כך, לו פעלו כך, מאותו רגע אי אפשר היה לראות בארצות הברית מדינה דמוקרטית. לא במובן שאני מבין מהי דמוקרטיה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמואל רוזנר חושב על הבטחות של מועמדים (לנשיאות, בארה"ב) אפשר לקרוא כאן: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1000817.html הדובדבן שבקצפת הוא פיסקת הסיום:"לאלה עושה כעת אובמה שירות גדול: הוא מחנך אותם מחדש, מושך אותם לקרקע המציאות. כמו כל פוליטיקאי, הרבה ממה שיבטיח לא יוכל לממש. ויש גם הבטחות שפשוט לא ירצה לקיים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"כל מה שאני אומר מתייחס רק למקרים שבהם השינוי בעמדה נעשה בלי שיש איזה שינוי נראה לעין במצב". נו, זה מעביר את הויכוח לתחום חדש: האם קיים שינוי במצב, האם הוא נראה לעיין והאם הוא מצדיק שינוי בעמדה? יש הסוברים ש"המצב" לא השתנה מאז ברית בין הבתרים. ולראיה, מאז ועד היום השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |