בתשובה למוס גולמי, 09/06/08 14:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם בילית בחברתם, יש לך איזה מושג בת כמה לילי היתה בתקופה שעשו את הסרט? בכל מקום כתוב שהיא מתה בשנת 2000, אבל בשום מקום לא מצאתי שנת לידה שלה. אני חייבת לומר שהדמות שלה עניינה אותי עוד בחייה. אשה שבחרה מרצונה להקדיש את עצמה ואת כל כולה לבעלה בצורה כל כך טוטלית, בזמנים שזה כבר לא הכרחי, זה דבר בלתי נתפס בעיני. ולמרות חושבים שזה שיא השיאים של אהבת אישה, אני לא בטוחה שזה בדיוק מאהבה. זה נראה לי סוג של שעבוד פסיכולוגי שלא ברור מאיזה סיבות הוא, אבל בטח לא מהסיבות הנכונות. דרך אגב לגבי הסיפור של הזיון בתגובה ההיא אני לא בטוחה כמה זה אמיתי. באיזה שנה זה היה? אריק עם המשקל שלו לא נראה לי שהוא היה מסוגל כבר באותם זמנים ליותר מידי אקרובטיקה מהסוג ששומרים בגאווה על קלטת, ובטח היו צריכים להרים אותו עם בולדוזר לאחר מעשה. יש בחיים שלהם גם סיפור שנשמע לי מאד לא נעים, לפני לילי אריק היה נשוי לאחותה הגדולה של לילי, והאחות, אשתו, ששמה היה מרגלית נהגה במכונית ונהרגה בתאונת דרכים. ואריק ולילי התחתנו פחות משנה אחרי זה. אמא שלי שהיתה אז נערה אומרת שעוד שנים אחרי כן היו רינונים גם על זה שהרומאן בין אריק ולילי התחיל עוד בזמן הנישואין הראשונים שלו ושהם השפילו וביזו את מרגלית, וגם היו כל מיני לחישות על איך קרתה התאונה והאם זאת באמת היתה תאונה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
' אענה לאט לאט. נדמה לי שהיא נפטרה בראשית שנות ה-60 לחייה. סרטן הריאות. הסרט נעשה ב-1997 ומכאן החשבון. היא חיה באופן עצמוני מעבר לקשר עם אריק, שהיה אכן הכי חשוב לה. במקביל, היא היתה העוגן שלו הכי חזק בחיים. זוגיות בלתי שכיחה. הם קיימו מערכת יחסים שאפשר רק לקנא בה. אהבה כמובן, וגם מין, ובעיקר חברות אמיצה. הוא נהג לומר שרק עם לילי יכול היה להפנות גב לחווה ולהסתער קדימה בידיעה שהיא יושבת במרומי מגדל המים, בחדר עם חרכי הירי, ונותנת לו חיפוי ותמיכה. מצידה, כמה אירוני, לא האמינה שאי פעם יגיע לכס ראש הממשלה. ולא זכתה. לילי גם קיימה תכונות של אמא אווזה לגבי הכלל. במלחמת המפרץ הראשונה היא פתחה קייטנה לילדי החברים מהמרכז. לאחר כל מטח טילים מעירק אריק נהג להתקשר אישית לכל אחד מהחברים מת"א והסביבה ולברר מה מצב הצאצאים. לילי הפצירה בכולם לשגר את הפעוטות לחווה. כך היה. רוב חבריהם דאז היו מטופלים בתינוקות. היא אספה עשרות ילדים לחיקה למשך חודשים. לאחר מכן דאגה לשלוח מדי שבוע-שבועיים ארגזי תוצרת חקלאית טריה לבתים. תסחטו מיץ לחבר'ה, היא אמרה. העניין עם מרגלית אחותה, אשתו הראשונה של אריק, לא ממש נהיר לי. שמעתי את השמועות וניסיתי בעדינות ללקט מידע ממוזי ורטהיים שהכיר מקרוב את המאורעות. הוא טען בתוקף שהכל שטויות. אני רק יכול להעיד כי כל ערב ראש-השנה הלכו לבקר את קבר הבן הבכור שנהרג בתאונת יריה. אריק הגיבור תמיד נשבר נוכח המעמד. לא יודע מה האמת בקשר לתאונת הדרכים של מרגלית. הייתי רחוק אז עשרים שנה ויותר מהמפגש הראשוני שלי עם הזוג שרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במלחמת המפרץ הראשונה רוב חבריהם היו מטופלים בתינוקות? הרי להם עצמם ודאי היו כבר נכדים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' אופסס, סליחה. ככה זה שלא מגיהים לפני הלחיצה על אשר. צ"ל: לאחרי כל נפילה של טיל(ים), ממש שניות ממתן אות ההרגעה, אריק היה מתקשר לבדוק האם הכל בסדר ומה שלום הילדים. לילי בכלל לחצה להעביר אליה את הצאצאים. רוב החברים דאז היו צעירים מהשרונים בהרבה ולהם ילדים קטנים ואף תינוקות. נכדי שרון נולדו שנים אח"כ. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |