|
||||
|
||||
אני מזדהה לחלוטין עם הקביעה שלך וגם אני משתעשע לעיתים במחשבה, אבל - כיום, כעצמאי, אין לי מחסום טכני להמנע מתשלום מיסים מלבד מערכת הפיקוח והענישה והעניין העקרוני הערכי. אם נצא מהנחה שעל רקע העסק שלי ושיטת הפיקוח היפנית הסיכוי שאתפס הוא אפסי עד בלתי קיים אני נשאר רק עם המחסום הערכי. קשה לראות בתשלום מיסים ערך אבל מה בעצם עומד מאחורי מהלך כזה? הגישה של 'עכשיו כולם מממנים עבורי את השירות הרפואי, התחבורה הציבורית, המשטרה והתיאטרון' לא נוחה לי אף יותר מתשלום של כך או כך יינים בשנה. הסיבה היחידה שארגיש 'פראייר' תהיה גילויי שחיתות ושימוש לא נאות בכספי המיסים שלי. עד כאן לא חידשתי דבר אני משער אבל השאלה שלי היא האם קיימת חובה אזרחית לא נעימה כתשלום מיסים, שירות בצבא או הצטרפות לחבר מושבעים נניח, אשר תסכים לבצע גם מבלי שחרב הענישה תהיה מונחת על צווארך אלא עקב הרגשת מחוייבות למערכת המשרתת אותך? אם כן, אילו חובות כאלה אתה ממלא? לחלק השני של הבעיה, המדינה מחוייבת לשרת את אזרחיה והצבא הוא חלק מהשירותים בדיוק כמו המשטרה או בתי החולים. בדיוק כפי שהמדינה לא מחייבת את כל האזרחים לשרת כשנה או שנתיים כרופאים או כשוטרים על מנת לקיים מערכת רפואה או משטרה כך בדיוק צריך לנהוג בנוגע לצבא. אם המדינה צריכה כך וכך חיילים סדירים כדאי שתציע תנאים הולמים אשר ימשכו מספיק כח אדם למלא את המכסה. אם חיילים נחוצים יקבלו תנאים חומריים מצויינים המדינה תוכל לגייס מספיק מהם וגם לחסוך כסף מהחסכון בכח אדם לא נחוץ ולעיתים גם מזיק אשר מתגייס כיום, מבזבז את זמנו, מבזבז את תקציב הצבא רק על מנת לשמור על מראית עיין של קיום רעיון ישן שהיה נחוץ *אולי* לפני חמישים וארבעים שנה. הדבר נכון גם לגבי השירות הלאומי שבמתכונתו הנוכחית הוא ברובו הגדול בזבוז משווע של כח אדם, ופגיעה במשק. בתור חייל וקצין קרבי לשעבר אני דווקא שולל את הגישה של 'אם אני סובל אז שכולם יסבלו'. אני מעדיף שאנשים שפחות מתאימים לצבא אבל יכולים לעשות חיל בשוק הפרטי, בחברות ההי טק או בתעשייה שלא יבזבזו את זמני ואת זמנם ויתרמו למדינה ולמשק בתחום בו הם יכולים לבוא לביטוי. כשאני חושב כמה חיילים היו לי שהשירות שלהם היה עוול להם, לצבא ותועלת המדינה אני לא מבין את ההתעקשות הטפשית לנסות ולגייס את כולם. איכות הצבא תעלה ללא היכר אם הוא יהפוך לצבא מקצועי ויעיל ומדובר בשינוי שיביא ברכה לכולם - כולל למרקם החברה הישראלית. כל עוד השקר של 'צבא העם' ימשיך להתקיים בהנשמה מלאכותית הוא ישמש כדלק להעמק השסעים בחברה. מצד שני ולא פחות חשוב מכל מה שנאמר, המדינה צריכה לדאוג שהחיילים ידעו שהם מתוגמלים היטב בעבור הקרבן שם מקריבים בשירות הצבאי. המדינה צריכה לקבוע מדרגות עדיפות ולהבהיר שחיילים יקבלו הטבות מפליגות בכל ענף הנהנה מסיוע של כספי ציבור. החל ממעונות, מלגות, כרטיסי תיאטרון, דיור ועבודה - מי שרוצה יאמץ רגליו ויזכה בהטבות. |
|
||||
|
||||
החיילים אמורים כבר להיות מתוגמלים בשכר טוב.צבא מיקצועי או לא מיקצועי? לכן ההטבות האחרות אמורות להיות הטבות של מקום העבודה. אם אני לוקח דוגמה מהצבא האמריקאי תוך ההנחה שהשיטה הכלכלית שלנו דומה ורוצה להיות דומה לאמריקאית, אינני רואה הצלחות גדולות. בארה"ב, כ-40% מהכוחות בעיראק הן חברות פרטיות שמשלמות הרבה יותר מהממשלה. גם אצלנו תחליפי המישטרה נמצאים בהתקדמות. איך שלא אגלגל את הנושא, אני מגיע למסקנה שהבעיה אצלנו היא פוליטית -בסיסית. במישטר דמוקרטי- ולא רק דמוקרטי- העובדה שהממשלה יכולה להשתמש בכלי שנקרא צבא -צבא חזק ובעל מוטיבציה גבוהה- אינה צריכה להיות מובנת מאליה -אצלנו היא כן. אני מניח שאם בממשלות ישראל לדורותיהן, היתה השאלה הזאת- האם הצבא ילחם-נמצאת על שולחן השיקולים, אולי היו לנו היום הסכמי שלום. היום הצבא ומה שקשור אליו משפיע מאד-יותר מדי- על המדיניות הלאומית של ישראל, ואחד המוטיבים העיקריים של הצבא (לא משרתי החובה), הוא לקיים ולהעצים את עצמו. כדי שזה יקרה צריך שיהיה צורך לאומי בזה ואפשר לכוון שהוא תמיד יהיה קיים. בינתיים המוטיבציה של הלוחמים עדיין גבוהה אצלנו ולכן זה אפשרי. |
|
||||
|
||||
העברת פעילות מהצבא (ארה''ב או צה''ל) לחברות פרטיות זה לא תמיד רעיון כזה גרוע. כבר היום הצבא עוסק בפעילות שאינה צבאית (ליווי ילדים לחוגים, שמירה על ישובים, מתקנים, גבולות שקטים, קידום אוכלוסיות חלשות, נגינה, שידורי רדיו, שיטור ועוד) ואין שום סיבה לא להעביר תחומים אלו לגופים פרטיים (חלקם אולי למשטרה) שבהם ינתן תגמול הולם למשרתים ללא כפיה. |
|
||||
|
||||
130.000 אנשי החברות הפרטיות בעיראק אינן עוסקות בליווי ילדים עיראקיים לבתי הספר. רק לדוגמה: בין היתר, מפקד הצבא האמריקאי במיפרץ הפרסי נשמר בסיוריו על ידי חברה פרטית. בעיה הגדולה בחברות פרטיות בתחום הזה מלבד העובדה שהמוטיב המנחה אותן הוא מוטיב הרווח, היא שאין הן כפופות ממש לחוק הצבאי האמריקאי והתנהגות פושעת נקברת כדי לא לפגוע בחברה. |
|
||||
|
||||
אכיפת החוק בעירק היא נושא כאוב, מן הסתם. אני לא רואה שום בעיה בכך שמאבטחי הרמטכ''ל יהיו אנשי מקצוע מחברת אבטחה פרטית. נראה לי עדיף על חיילי לוט''ר. |
|
||||
|
||||
אני רואה שאתה מנסה לתפוס ולחלץ ממני משפט אחד ולהתלבש עליו. 130.000 חיילים פרטיים שומרים על קצינים בכירים? יש שם הרבה יותר צבא פרטי מכל הצבא הסדיר הישראלי. |
|
||||
|
||||
עיקר העבודה של חברות האבטחה הפרטיות בעירק היא הגנה על חברות פרטיות אחרות שפועלות שם (חברות בנייה, תשתיות וכו'). זה נראה לי הרבה יותר הגיוני שהחברות הללו (שנמצאות שם למטרות רווח) ישכרו לעצמם חברות אבטחה, מאשר שהצבא האמריקאי ייאלץ לבזבז משאבים בשביל להגן עליהן. אחרת עוד היית מלונן למה הצבא האמריקאי נמצא בעירק כדי להגן על חברות נפט פרטיות שעושות שם בוחטות של כסף על חשבון משלם המיסים האמריקאי... |
|
||||
|
||||
אם תקרא מחקרים על הצבאות הפרטיים, הם חורגים מתפקידי השמירה. הם מעסיקים אנשים מאומנים היטב, מצויידים לפעמים טוב יותר מהצבא האמריקאי הסדיר. המילה ''אבטחה'' היא מילה מאד רחבה ומהר מאד גולשים לתפקידי ''מניעה''. |
|
||||
|
||||
מה לעשות שמשימת אבטחה בעירק שונה מאוד ממשימת אבטחה בכניסה לקניון בנתניה? הם יכולים מצידי להשתמש במסוקים וטנקים, השאלה היא לא איך הם שומרים אלא על מי הם שומרים. |
|
||||
|
||||
התגובה שלך כללה שני משפטים והתיחסתי לשניהם, אז מה אתה בדיוק רוצה ממני? כפי שציינתי אין לי בעיה שאבטחת אישים או מתקנים (ואפילו גבולות) תעשה ע"י חברות אבטחה, להיפך, זה נראה לי עדיף על פני הצבא. צבא, לדעתי, צריך להלחם ולהתאמן ללחימה. זהו. לא לשמור על הסדר, לא לאכוף את חוקי התנועה, לא לאבטח אנשים ומתקנים, לא ללמד נערים, לא לשדר דיווחי תנועה, לא לחלץ ניצולים מרעידות אדמה, לא לקדם את מעמד האישה, לא להקטין את שיעור האבטלה ולא לספק מנהיגים לפוליטיקה. |
|
||||
|
||||
ממשלת(?) עירק שללה את רשיונה של חברת האבטחה הפרטית בלקווטר אחרי שהחברה הואשמה במעורבות במותם של 8 אזרחים בקרב יריות. Blackwater ששייכת ליוצא הקומנדו הימי מעסיקה כ 1000 איש וקיבלה חוזי אבטחה מהפטנגון בשווי 800 מליון דולר. החברה מעורבת בארועי מפתח בעירק, כמו הקרב על פלוג'ה בשנת 2004 בו נהרגו 27 מארינס ומספר לא ידוע של אזרחים, קרב שהחל כפעולת תגמול על רציחתם ושריפתם של 4 שומרים מחברת בלקווטר. נזכרתי גם בתגובה הזו תגובה 325078 |
|
||||
|
||||
היום כבר הוחזר הרשיון של בלקווטר. מצורף תקציר עדות מומחה של jeremy scahill שחקר את הנושא של חברות שמוכרות שירותי אבטחה ולחימה: |
|
||||
|
||||
כמו שציטטתי בתגובה 325078 מלפני שנתיים ש"אף אחד לא יודע מהיכן צמח הצבא השכיר העצום הזה. לא נערך שום דיון בפנטגון או בבית הלבן לתיכנון ובקרה עליהם, ולדברי המומחים, זה תוהו ובוהו גמור" סאחיל{?} טוען שמעמדו של "צבא הצללים" לא השתנה. |
|
||||
|
||||
טוב, אם אפילו רב"י בעצמו ציטט זאת לפני שנתיים, זו ודאי אמת לאמתה. (sca לעולם לא נשמע כסמ"ך, אני מנחש סקאהיל) |
|
||||
|
||||
Why won't you take a short walk on a long pier.
|
|
||||
|
||||
כי אז תהיינה לי פחות הזדמנויות להציב לך מראָה. שנה טובה! |
|
||||
|
||||
רק שלא מדובר היום על 25.000 אנשים. בסדרת הכתבות שלו שפירסם ב-THE NATION כותב סקהיל שהצבא הזה לא צמח יש מאין. זהו חלק מהתהליך שיש המכנים אותו כצמצום מכוון של הדמוקרטיה האמריקאית; להוציא כמה שיותר פעילויות מתחום האחריות והדיון הציבורי. נדמה לי שבעניין בלקווטר, נבנה גולם גדול מדי והמימשל טעה בחישוביו כמו בהרבה תחומים אחרים. על ידי הוצאת תחומי לחימה מאחריות ישירה של הצבא, הוא נפטר מהאחריות שיש עליו כמימשל אבל גם איבד שליטה והחליש את הצבא. הוא גרם להווצרות אופוזיציה נגדו בצבא- חיילים מנוסים מנסים לברוח מהצבא לחברות הללו, כי השכר והציוד טובים יותר. נוסף לכך -המטרות של החברות הללו אינן חייבות להיות חופפות למטרות של המימשל. אם למשל יחליט המימשל שמטרתו לצאת מעיראק מה שיותר מהר, הוא יתקל בלובי שהאינטרס הכלכלי שלו יהיה נגד היציאה. בינתיים החברות הללו פועלות מבלי משים ובלי כוונה דוקא לזירוז היציאה של ארה"ב מעיראק. |
|
||||
|
||||
שני עובדים לשעבר בחברת בלקווטר הגישו לבימ"ש תצהירים בשבועה המאשימים את החברה ואת מייסדה אריק פרינס ברצח, בסיוע לרצח ופשעים חמורים נוספים כגון הברחת נשק לעירק. בהצהרה הם כותבים שפרינס "ראה עצמו כנוצרי במסע צלב לחיסול מוסלמים ואת האמונה האיסלמית מעל פני האדמה" ושהוא "עודד ותימרץ את הרס החיים בעירק." בהצהרה נפרדת שהגיש איש מארינס לשעבר שעבד כאיש בטחון בחברה נאמר שעפ"י דברים שאמרו עמיתים בחברה ועמיתים לשעבר "אדם אחד או יותר שסיפקו מידע, או תכננו להעביר מידע על אריק פאינס וחברת בלקווטר, נהרגו בנסיבות חשודות". |
|
||||
|
||||
בימ"ש פדרלי דחה את כל ההאשמות כנגד חמשת אנשי החברה. ממשלת עירק מתכוונ להגיש תביעה כנגד חברת בלקווטר ואנשי הבטחון שלה. |
|
||||
|
||||
תמהתני- מה בחוק האמריקאי מונע מצב כזה בגבולות ארה"ב, אם בכלל? |
|
||||
|
||||
כתב אישום על 14 הריגות, 20 נסיונות הריגה, ושימוש במכונות יריה לביצוע פשעים אלימים הוגש ביוטה נגד חמישה אנשי אבטחה של חברת בלקווטר. השופט שיחרר אותם בערבות. |
|
||||
|
||||
4 אנשי אבטחה לשעבר בחברת בלקווטר נשלחו למאסר עולם ו-30 שנות מאסר על רצח 14 עירקים ב-2007. איש אבטחה חמישי הודה והעיד נגדם ומקווה שהוא לא יקבל עונש מאסר. |
|
||||
|
||||
"המדינה צריכה לדאוג שהחיילים ידעו שהם מתוגמלים היטב": אני לא בטוח שזה אפשרי. מובנת הנחת העבודה, ששחרור של "כל מי שהצבא לא צריך" יועיל למשק, ושהמדינה תוכל "לחסוך כסף מהחסכון בכח אדם". אבל אני לגמרי לא בטוח (אך מוכן להשתכנע) שהממשלה תוכל להעמיד את העתודות הכלכליות הדרושות לצורך תשלום הוגן לכל טייס, חי"רניק, תותחן, וכדומה - כך שיסכים לסכן את חייו, וכל זאת בתחרות עם השוק האזרחי בו (אולי) יוכל לעשות חיל מבלי להסתכן. מכיוון שלא הייתי חי"רניק - איני יודע כמה כסף הייתי דורש עבור שרות קרבי, אבל אתן את שני הסנט שלי, בתור עובד הייטק. היום אפשר לקרוא בעיתון על 'בריחת המוחות' מחיל המודיעין ומתפקידים טכנולוגיים צבאיים שונים. הבעיה ברורה - המשכורות בשוק האזרחי מנופחות למדי, וכוללות הטבות מפליגות כרכב, טלפון ולפטופ צמודים. מי רוצה להשאר כקצין ב- 8200 כשהאפשרות להקים סטארט-אפ ולעשות IPO במליונים כל כך קוסמת, ויותר מכך - נגישה? אכן, רוב מכרי שעבדו בעבודות טכנולוגיות בצבא לא נשארו מעבר לקבע הראשוני שחתמו. במקרה בו ניתן ליחידות הטכנולוגיות להתחרות בשוק האזרחי - מה יקרה? אני מניח שבריחת המוחות תרד פלאים - מלכתחילה, כמעט אף אחד לא יתגייס לצבא. הדרך היחידה למנוע את המצב היא להציע את אותן הטבות כלכליות מפליגות (מינוס השווי הכספי של "מעונות, מלגות, כרטיסי תיאטרון, דיור ועבודה", שלהערכתי אינו עד כדי כך גבוה) שמציעות החברות האזרחיות, ובכנות, אני לא חושב שזה אפשרי. |
|
||||
|
||||
''אבל אני לגמרי לא בטוח (אך מוכן להשתכנע) שהממשלה תוכל להעמיד את העתודות הכלכליות הדרושות לצורך תשלום הוגן לכל טייס, חי''רניק, תותחן, וכדומה'' - אל תדאג, אני בטוח שהטייס יקבל את שכרו. |
|
||||
|
||||
לא הייתי קורא למשכורות בשוק "מנופחות", אלא "גבוהות". "מנופחות" טוען שהן "גבוהות יתר על המידה". אם זה המצב, מה מונע מחברות שמשלמות פחות להצליח יותר? אם תענה שהחברות המשלמות משכורות מנופחות גונבות להן את השכירים - הרי לך התשובה למה המשכורות לא מנופחות - יש תחרות. "כשהאפשרות להקים סטארט-אפ ולעשות IPO במליונים כל כך קוסמת, ויותר מכך - נגישה" - העידן הזה עבר, ברוך השד. |
|
||||
|
||||
א. מקבל. "גבוהות" it is. ב. 'נגישה' זה מושג יחסי, כמובן. 'לעשות מליונים' נגיש הרבה יותר לאיש מחשבים ממוצע מאשר לביולוג / צייר / פסיכולוג ממוצע. ואני לא יודע על איזה עידן אתה טוען שעבר - הרבה אנשי מחשבים מנסים את מזלם בסטארט-אפים. בטח בהקשר שהבאתי (אנשי הייטק יוצאים מהצבא כי בחוץ יש כסף נגיש, והרבה-מאוד כסף במקומות פחות נגישים) אבל זו שיחה ליום אחר... |
|
||||
|
||||
ב. ומשרת המנכ''ל במיקרוסופט נגישה הרבה יותר לאמריקאים. עדיין לא הייתי מנסח משהו דומה למה שאמרת על אנשי הייטק והנפקות של מיליונים בהקשר של הגירה לארה''ב וזריקת כסאות. אני אשמח אם תשכנע אותי שעידן הבועה חי וקיים. |
|
||||
|
||||
לא ממש הבנתי את ההקשר. בכל מקרה, אנסח מחדש: א. לקצין קישור בקבע ממוצע, למשל, אין יותר מידי אינטרס כלכלי לצאת מהצבא. נכון, הוא עושה עבודה אדמיניסטרטיבית חשובה, אבל אם הוא משתחרר, הוא כנראה יעשה עבודה אדמיניסטרטיבית דומה באזרחות, ויקבל משכורת המתאימה לעבודות אלו - שאינה כל כך רחוקה מהמשכורת הצבאית; ואולי לצבא ולאנשים שמקיפים אותו הוא רגיל, הוא (אולי) אוהב את תחושת השליחות, החשיבות של עבודתו וכדומה - מה שמשאיר אותו בתפקיד. ב. לקצין טכנולוגי ממוצע, מצד שני, יש אינטרס כלכלי יותר גדול לצאת מהצבא. בגלל מנגנון המשכורת הוא מרוויח בדיוק כמו הקצין מ- (א), אבל אם הוא יוצא לאזרחות, ועובד בעבודה דומה - הוא מרוויח הרבה יותר. בד בבד, יש לו אפשרות להקים חברה. <hightechstuff> כאן אפשר להתחיל להתפלמס מדוע כיום לחברת הייטק יש יותר סיכוי להפוך לחברה שמגלגלת מליונים מכל חברה אחרת בנושא אחר, אבל אני מאמין ששנינו מסכימים על כך. וזה לא משהו לזלזל בו - זה הופך את הדיון לא רק עניין של משכורות. יש הרבה אנשי הייטק שהולכים לסטארטאפים, בשביל אופציות או בשביל אחוזים. גם אם תשווה את המשכורות הצבאיות למשכורות האזרחיות, עדיין תהיה 'בריחת מוחות', משום שציבור אנשי ההייטק (לפחות אלו שיותר בטוחים בעצמם) ירצה לצאת מהצבא, להקים חברה / להצטרף לחברה ולקוות להיות כמו החבר'ה האלה מ'מסודרים'.חי וקיים? לא יודע. אני שומע כל הזמן מסביבי באזז של 'הבועה חוזרת'. אולי הקנייה של google את youtube בימים שהמודל הכלכלי שלהם היה שנוי במחלוקת? מצד שני, זה רק באזז, אחרי הכל, ומחוץ לנושא הדיון. </hightechstuff>
|
|
||||
|
||||
מה שמפריע לי הוא הגדרת המיליונים כנגישים. משכורת טובה, גם מאוד, זה לא מאותת-מיליונים בהנפקה בבורסה. שלקצין הטכנולוגי הממוצע יש יותר אינטרס לעזוב את הצבא מלקצין מסוג אחר, אני מוכן לקבל. "ירצה לצאת מהצבא, להקים חברה / להצטרף לחברה" - זה שהם רוצים לא אומר שזה מה שקורה ליותר מפרומיל מהם. אני לא מאמין שהבועה חוזרת. אל תספר על ההרגשה של האנשים מסביבך, ספר על הנימוקים שהם מציגים. אשר לקניה של יוטיוב ספיציפית - אני לא יודע אם זה היה צעד חכם, אבל לא קשה להבין מה הרציונל. האתר הפך לשם דבר, ומוזכר בכלי תקשורת אחרים נונסטופ. דרך אגב, בלי לחפש, כמה מתחרים רציניים של אמאזון אתה מכיר? |
|
||||
|
||||
שוב. 'נגישים' זה יחסי. רוצה? אתקן ל- 'הרבה יותר נגישים'. מצוין. לא יודע כמה זה 'פרומיל', ואין לי סטטיסטיקות זמינות על יוצאי 8200 והאופקים העסקיים שלהם. אני יכול להגיד מה עיני רואות- יוצאי היחידות הטכנולוגיות שאני מכיר חושבים על סטארט אפ יותר מאשר חלקים אחרים באוכלוסיית הטכנולוגים. אולי כי זה מה שמספרים להם בצבא ("You're the best of the best" ושאר קלישאות), אולי כי הם צעירים ללא התחייבויות ויכולים להרשות לעצמם שעבוד מוחלט כפי שדורשות חברות סטארט-אפ, ואולי כי הם באמת 'יותר מתאימים מקצועית'. אבל אני יכול להגיד בוודאות שקיימים כאלה, שיוצאים מאיזה יחידה עלומה, ולא מוכנים לשמוע על עבודות "Nine to five", רק על סטארט-אפ. באמת שאני לא מעוניין לפתוח את הדיון הזה ('האם המצב הנוכחי הוא כן בועה או לא בועה'). מצטער. אולי. ולגבי מתחרים של אמזון, לא בדיוק הבנתי מה המטרה, ואני לא יודע אם אני הבנאדם לשאול אותו, אבל כרגע יש לי 12 לינקים ב Bookmarks לחנויות ספרים אינטרנטיות. האם הם 'רציניים'? לא יודע - מה זה 'רציניים'? |
|
||||
|
||||
שוב, גם אם הם כולם רוצים להיות הזנקיסטים, זה לא אומר שיותר מקומץ (פרומיל וחצי) מהם הם בבוא היום המקימים של משהו מצליח שמכניס להם הרבה כסף. גם בחברות הזנק יש מקום לאנשים שיעבדו מתשע עד חמש, יקבלו משכורת כמו בכל מקום אחר, ובמידה ויום אחד החברה תצליח, לא יהיה להם שום דבר נוסף לגאווה, אלא אם הבעלים במקרה רחב-לב. |
|
||||
|
||||
אה - ברור שפרומיל יהיו המקימים של משהו מצליח. אבל יש הרבה מהם שחולמים ופועלים להשיג זאת - מקימים חברות, מחפשים רעיונות / שותפים וכדומה - מאשר יוצאי השלישות, חיל הרפואה או חיל התחזוקה. כשאתה קורא בעיתון על 'יוצאי יחידת 8200' שהקימו הזנק שמגלגל מליונים לא כתוב כמה 'יוצאי' לא הצליחו להקים הזנקים משלהם. אבל זה לא משנה. מה שברור - לצבא קשה יותר להשאיר אותם מעבר לקבע הראשוני בגלל המצב בשוק. כשאני כותב 'המצב בשוק' אני מתכוון *הן* למשכורות לשכירים ו*הן* לכך שהאפשרות להקים הזנק קוסמת להם. מכאן ועד לעשות הנפקה, הדרך ארוכה, אבל אלו שדיברתי איתם בהחלט מרגישים שהיא נגישה להם. הרבה יותר מליוצאי משטרה צבאית. |
|
||||
|
||||
רוב רובם גם לא פועלים להשיג זאת. "מה שברור - לצבא קשה יותר להשאיר אותם מעבר לקבע הראשוני בגלל המצב בשוק" - על זה הסכמנו כבר מההתחלה. "ו*הן* לכך שהאפשרות להקים הזנק קוסמת להם" - מבחינת רובם זו פנטזיה בלבד, הוא שאמרתי. --- יש לי דוגמה שאני בטוח שתסיים את הדיון - לוטו. הסיכוי של מי שקנה כרטיס לוטו לזכות גבוה לאין-שיעור משל מי שלא זכה. ועדיין, גם למי שקנה, הסיכוי מזערי. |
|
||||
|
||||
טוב, אני חושב שאנחנו נכנסים לממלכה הקסומה של 'האם זה פרומיל, אחוז או עשירון?'. אני יותר נוטה לכיוון האחוזים הבודדים, אבל כאן מדובר ממש בהערכות. הטענה המרכזית שלי נשארת בעינה - מספיק בשביל שזה יכנס למערכת השיקולים של צה"ל. אני אתן דוגמא נגדית: למי שנשאר בצבא קשה להתקדם בקריירה אקדמאית-חוקרת. מפחיד להיות זה שהמציא את ה NSE, לכאורה המקדים של ה RSA, ולהשאר מאחורי חומות בטחון המידע. בפועל, צה"ל מאפשר לעשות עבודות מחקר 'סודיות' שכאלה, שאנשים 'בעלי סיווג' מהאקדמיה חותמים עליהם. גם כאן לא מדובר ברוב רובם של האנשים, אלא באליטה. ובכל זאת, הצבא מודע לתמריץ הנ"ל לשחרור, ומנסה לאפשר 'לרקוד על שתי החתונות'. --- ועדיין אנשים ממלאים לוטו, נכון? אם הצבא היה מעכשיו אוסר על חייליו למלא לוטו, היה אפשר להוסיף זאת לתמריצים להשתחרר, נכון? |
|
||||
|
||||
אולי קצין קישור בקבע יעשה עבודה דומה באזרחות* אבל לפחות הוא *יהיה באזרחות* ואין לזלזל בכך. נכון שיש דמיון בין תפקידי מטה בצבא לעבודה אזרחית רגילה (פערים קטנים יותר מאשר בין תפקידי שטח לעבודות אזרחיות) אבל עדיין - אתה חלק ממערכת ששולטת כמעט על כל אספקט של החיים שלך.** *אני תוהה מה המקבילה האזרחית של קצין קישור, אבל לא זו הנקודה, כמובן. **כן, בסדר, יש גם אי-אילו חברות היי-טק שמשתלטות לעובדים שלהן על החיים. זה עדיין לא אותו הדבר. מ"פ שהכרתי פעם ועזב את הצבא ניסה להסביר לי למה הוא עוזב אם הוא עובר לעשות תפקיד דומה בשב"כ. "זה לא משנה כמה מאוחר אני אגמור לעבוד או כמה עמוס אני אהיה, אני אחזור הביתה. בצבא, לא חשוב מתי אני גומר את העבודה, גם כשאני הולך לישון אני עדיין בצבא", הוא הסביר לי. כמה שבועות אחר כך שמעתי גירסה דומה מבחור אחר שעבר מסלול מאד דומה. |
|
||||
|
||||
את צודקת, אבל אני דיברתי על אינטרסים כלכליים, שאותם ניתן להשוות. המערכת אמנם שולטת על כל אספקט של החיים שלך - אבל אולי יהיה מי שיאהב את זה. אחרי הכל, כשאתה בצבא אין מעסיק פורמלי, רואה חשבון, ביטוח לאומי ומס הכנסה - יש "שלישות" :) |
|
||||
|
||||
בצבא יש לך מפקד (שזה הרבה יותר פורמלי לפעמים מכל מעסיק), סדרת הוראות מטופשות שגם אם אתה מוכן לקבל בגיל 18 אתה מוכן לקבל הרבה פחות בגיל 25 וכל מיני מצבים כל כך מגוחכים וחסרי הגיון שיכולים להביא את רוב האנשים לידי ייאוש. אולי אין לך רו"ח ובטו"ל, אבל יש לך רס"ר, מב"ס וכל מיני אנשים שאכפת להם מאורך השיער שלך. |
|
||||
|
||||
טוב, גם אני יכול: ההוראות שאתה מקבל בגיל 25 פחות מטופשות, אתה נמצא פחות במצבים מגוחכים, אתה לומד להסתדר עם המדים ועם אורך השיער; בנוסף - תחושת השליחות והתרומה חזקה יותר, העבודה יכולה להיות מאוד מעניינת (נראה לי שווה לחקור ביצועים של F16, אבל מה אני מבין), ואתה מחובר לאירועים אקטואלים - אני באמת קצת מקנא באנשי חיל האוויר שיודעים בדיוק מה קרה בסוריה (עפ"ז). ובעברית: הכל עניין של טעם. |
|
||||
|
||||
בקשר לנקודה האחרונה: האנשים שחוקרים ביצועים של F-16 לא יודעים מה קרה בסוריה... אם כל חיל האוויר היה יודע מה קרה בסוריה, אז כולם היו יודעים. מי שיודעים זה הטייסים שהיו שם ועוד קומץ קטן של בכירים. |
|
||||
|
||||
א. מן הסתם. ב. ברור שלא כל חיל האוויר. אבל יש מי שיודע, נכון? |
|
||||
|
||||
ב. אנחנו ממשיכים לקוות שכן. |
|
||||
|
||||
ב. יש כמה, אבל רובם סורים. |
|
||||
|
||||
אז מתי נפתחת עונת הגיוסים של צבא סוריה? |
|
||||
|
||||
בין 5 ל-7 בבוקר. |
|
||||
|
||||
אני לא מוכן למלא שום חובה (שירות צבאי, תשלום מיסים, מושבע וכו') מרגע שהגדירו אותה כחובה. אני כן מוכן לעשות דברים למען החברה בזמני הפרטי, במינון שנוח לי ובלי כפייה/התערבות חיצונית כלשהי. כרגע אני מתנדב במד"א בממוצע כ 8 שעות בשבוע, ותורם לעמותות שונות שאני מאמין בפעולותיהן ושאני סבור1 שהן מנצלון את הכסף בצורה הגונה וחכמה בממוצע כ 300 שקל בחודש. אני לא מסכים שההצדקה היחידה לאי-תשלום מיסים היא שחיתות. אני לא מסכים עם עצם הרעיון של המדינה כגוף כוחני שלוקח כסף מאנשים ומעביר אותו לאנשים אחרים. מלבד זאת אני חותם על כמה שאר ההודעה שלך בשמחה. _ 1 אפשר להחליף את "אני סבור" ב "הן הצליחו לגרום לי להאמין בכך". |
|
||||
|
||||
בהצלחה בתרומה לעמותות השונות, למשל 'העמותה לבניין כבישים', 'העמותה לחקר החלל', 'העמותה לאיסוף מודיעין על איראן' ו'העמותה לצדק' (שמפעילה ניידות ובתי משפט, כמלכ''ר, כמובן). |
|
||||
|
||||
דוגמאות לא טובות. כולן, מלבד העמותה לאיסוף מודיעין על איראן, מאויישות אקסקלוסיבית על ידי אזרחים שבחרו לעסוק בתחום, וגם במקרה של יוצאת הדופן - אם אגלה שיוצאי תיכון הם הקורה המרכזית שם בארגון, אני אהיה מאוד מודאג. |
|
||||
|
||||
מדובר בארגונים ש: א. מטיבים לחלק נכבד מהאוכלוסיה, אבל מאפשרים טפילות. ב. טיפה בים בעוגת הנהנים מהתקציב, מה שיגרום לכל אזרח להעביר את 'חוק התקציב' אצלו בחשבון הבנק כל שנה. |
|
||||
|
||||
''אני לא מוכן למלא שום חובה (שירות צבאי, תשלום מיסים, מושבע וכו') מרגע שהגדירו אותה כחובה'' זו אידיאלוגיה די מוזרה שלא לומר ילדותית בלשון המעטה והאזכור של תום סויר במורד הפתיל מדגים זאת בצורה יפה. אני גם, כמעט מידי שבוע, מתנדב במרכז לילדים מוגבלים אבל לא רואה בכך היתר או אליבי להתחמק מחובות אחרות שקשה או לא נעים למלא. אם אתה דבק באידיאולוגיה הזו אך לא נמנע מלפנות לשירותים לאומיים הממומנים על ידי אזרחים שומרי חוק אז כמו משטרה או בתי חולים או אפילו נסיעה בכבישים עירוניים אזי לא מדובר רק באידיאולוגיה ילדותית אלא גם צבועה וסוציומאטית. |
|
||||
|
||||
אני מתנגד לכל סוג של כפייה. אני לא רואה שום הצדקה למדינה לנהוג נגיד באלימות ולשלול את החופש שלי או לקחת את רכושי. גם לא בשביל לממן משהו ש 99% מהאנשים מאמינים בו. אם הם מאמינים בו אז שיממנו אותו בעצמם. הייתי מאוד מרוצה ממצב בו לא הייתי צריך לשלם מיסים ובתמורה לא הייתי מקבל שירותים מהמדינה כלל. למרבה הצער, אף אחד לא מציע לי את עיסקת החלומות הזו, ורוב הכנסתי עדיין נגזלת מידי חודש בכוח הזרוע ע"י המדינה. אני לא רואה בהתנדבות שלי היתר או אליבי לשום דבר, אתה שאלת האם יש משהו שאני מוכן לעשות למען החברה, ואני עניתי שאני אכן עושה דברים שאני בוחר מרצוני החופשי. גם אם אפסיק בפעילות זו אני עדיין אמשיך להתנגד למיסים. |
|
||||
|
||||
הבהרה: כשכתבתי: "אני לא מוכן למלא שום חובה מרגע שהגדירו אותה כחובה". לא התכוונתי שאם יש משהו שאני תומך בו, ברגע שמגדירים אותו כחובה אני כבר מתנגד אליו. התכוונתי שאני מתנגד לעצם הכפייה. כלומר, גם אם אני תומך במשהו, ואעשה אותו בעצמי, אני מתנגד לכך שהמדינה תכריח אנשים לנהוג כמוני. לדוגמא, יש (מעט מאוד, אבל יש) דברים שהמדינה עושה עם כספי המיסים שלי, שאני תומך בהם. ולמרות זאת, אני מתנגד לכך שהמדינה כופה על אנשים לממן את אותם דברים. באופן אפילו יותר ספציפי: אני תורם מידי פעם לעמותה שמקבלת גם כסף מהמדינה, הייתי שמח אם יותר אנשים היו עושים כמוני ותורמים כסף לעמותה הזאת. ואני עדיין מתנגד לכך שהמדינה מעבירה לאותה עמותה ממש כסף שנגבה ממיסים, אני מעדיף שהמדינה תפסיק לתת כסף לאותה עמותה ותשתמש בכסף כדי להוריד מיסים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |