|
||||
|
||||
אני לא מוכן למלא שום חובה (שירות צבאי, תשלום מיסים, מושבע וכו') מרגע שהגדירו אותה כחובה. אני כן מוכן לעשות דברים למען החברה בזמני הפרטי, במינון שנוח לי ובלי כפייה/התערבות חיצונית כלשהי. כרגע אני מתנדב במד"א בממוצע כ 8 שעות בשבוע, ותורם לעמותות שונות שאני מאמין בפעולותיהן ושאני סבור1 שהן מנצלון את הכסף בצורה הגונה וחכמה בממוצע כ 300 שקל בחודש. אני לא מסכים שההצדקה היחידה לאי-תשלום מיסים היא שחיתות. אני לא מסכים עם עצם הרעיון של המדינה כגוף כוחני שלוקח כסף מאנשים ומעביר אותו לאנשים אחרים. מלבד זאת אני חותם על כמה שאר ההודעה שלך בשמחה. _ 1 אפשר להחליף את "אני סבור" ב "הן הצליחו לגרום לי להאמין בכך". |
|
||||
|
||||
בהצלחה בתרומה לעמותות השונות, למשל 'העמותה לבניין כבישים', 'העמותה לחקר החלל', 'העמותה לאיסוף מודיעין על איראן' ו'העמותה לצדק' (שמפעילה ניידות ובתי משפט, כמלכ''ר, כמובן). |
|
||||
|
||||
דוגמאות לא טובות. כולן, מלבד העמותה לאיסוף מודיעין על איראן, מאויישות אקסקלוסיבית על ידי אזרחים שבחרו לעסוק בתחום, וגם במקרה של יוצאת הדופן - אם אגלה שיוצאי תיכון הם הקורה המרכזית שם בארגון, אני אהיה מאוד מודאג. |
|
||||
|
||||
מדובר בארגונים ש: א. מטיבים לחלק נכבד מהאוכלוסיה, אבל מאפשרים טפילות. ב. טיפה בים בעוגת הנהנים מהתקציב, מה שיגרום לכל אזרח להעביר את 'חוק התקציב' אצלו בחשבון הבנק כל שנה. |
|
||||
|
||||
''אני לא מוכן למלא שום חובה (שירות צבאי, תשלום מיסים, מושבע וכו') מרגע שהגדירו אותה כחובה'' זו אידיאלוגיה די מוזרה שלא לומר ילדותית בלשון המעטה והאזכור של תום סויר במורד הפתיל מדגים זאת בצורה יפה. אני גם, כמעט מידי שבוע, מתנדב במרכז לילדים מוגבלים אבל לא רואה בכך היתר או אליבי להתחמק מחובות אחרות שקשה או לא נעים למלא. אם אתה דבק באידיאולוגיה הזו אך לא נמנע מלפנות לשירותים לאומיים הממומנים על ידי אזרחים שומרי חוק אז כמו משטרה או בתי חולים או אפילו נסיעה בכבישים עירוניים אזי לא מדובר רק באידיאולוגיה ילדותית אלא גם צבועה וסוציומאטית. |
|
||||
|
||||
אני מתנגד לכל סוג של כפייה. אני לא רואה שום הצדקה למדינה לנהוג נגיד באלימות ולשלול את החופש שלי או לקחת את רכושי. גם לא בשביל לממן משהו ש 99% מהאנשים מאמינים בו. אם הם מאמינים בו אז שיממנו אותו בעצמם. הייתי מאוד מרוצה ממצב בו לא הייתי צריך לשלם מיסים ובתמורה לא הייתי מקבל שירותים מהמדינה כלל. למרבה הצער, אף אחד לא מציע לי את עיסקת החלומות הזו, ורוב הכנסתי עדיין נגזלת מידי חודש בכוח הזרוע ע"י המדינה. אני לא רואה בהתנדבות שלי היתר או אליבי לשום דבר, אתה שאלת האם יש משהו שאני מוכן לעשות למען החברה, ואני עניתי שאני אכן עושה דברים שאני בוחר מרצוני החופשי. גם אם אפסיק בפעילות זו אני עדיין אמשיך להתנגד למיסים. |
|
||||
|
||||
הבהרה: כשכתבתי: "אני לא מוכן למלא שום חובה מרגע שהגדירו אותה כחובה". לא התכוונתי שאם יש משהו שאני תומך בו, ברגע שמגדירים אותו כחובה אני כבר מתנגד אליו. התכוונתי שאני מתנגד לעצם הכפייה. כלומר, גם אם אני תומך במשהו, ואעשה אותו בעצמי, אני מתנגד לכך שהמדינה תכריח אנשים לנהוג כמוני. לדוגמא, יש (מעט מאוד, אבל יש) דברים שהמדינה עושה עם כספי המיסים שלי, שאני תומך בהם. ולמרות זאת, אני מתנגד לכך שהמדינה כופה על אנשים לממן את אותם דברים. באופן אפילו יותר ספציפי: אני תורם מידי פעם לעמותה שמקבלת גם כסף מהמדינה, הייתי שמח אם יותר אנשים היו עושים כמוני ותורמים כסף לעמותה הזאת. ואני עדיין מתנגד לכך שהמדינה מעבירה לאותה עמותה ממש כסף שנגבה ממיסים, אני מעדיף שהמדינה תפסיק לתת כסף לאותה עמותה ותשתמש בכסף כדי להוריד מיסים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |