בתשובה להאלמונית השלישית, 30/11/06 19:59
Because I Can 422296
ניצה • בתשובה להאלמונית השלישית יום ה', 30/11/2006, 21:13
אני קוראת את התגובה שלך וממש שומעת את הטון של השאלה: "אבל מכות ל*ילד* - גם זה עניין של "אפשר"? בשביל הכיף? בשביל הקטע? בשביל מה?"

אני מסרבת בתוקף להכנס לסד התרבותי הזה המכריח אותי לראות בשימוש בסטירות לחי ככלי להצבת גבולות לילד, משהו בעיתי מבחינה מוסרית. זה לא יותר טוב לגדל ילד בלי סטירות, מאשר עם סטירות. ההלבשה של סאדיזם על העניין ("בשביל הכיף? בשביל הקטע? בשביל מה?") היא דמגוגיה במיטבה.

יש אנשים שמאוד קשה להם להציב גבולות לילדים שלהם בלי סטירות לחי. יש אנשים שאינם מסוגלים לתת סטירות למחמד עיניהם, ומציבים גבולות על ידי העמדתו בפינה, או בנו נו נו, או כל דבר אחר. כולם אינם סאדיסטים, ולכולם יש זכות מלאה לגדל ילדים. והילדים שגדלים בכל השיטות יכולים להיות מוצלחים וטובים.
אם יש משהו שבודאי מקלקל את היכולת של ההורה לגדל את ילדו בצורה טובה, זו העובדה שבמקום לעשות זאת לפי האינסטינקטים הבריאים שלו, הוא מצוי תחת בחינה בקורתית וחשדנית של הסביבה הקרובה והרחוקה. כמו מישהו שבמקום ללכת נורמלי, מתבלבל ברגליים כאשר עיניים שופטות עם גישה עויינת בוחנות אותו.

לדעתי, גידול ילדים הוא דבר בסיסי. לא צריכים תואר או תעודה על מנת לקבל ילד. לפיכך אפילו לפי גישה אבולוציונית פשוטה, סביר מאוד להניח שהאינסטיקטים הבסיסיים שיש לאדם כלפי ילדו הם המתאימים ביותר לגידול תקין של ילד. אצל רובם המכריע של מי שהפכו הורים, נולדת אהבה אינסופית כלפי ילדם, והם מוכנים להקריב הרבה למען טובתו ורווחתו. אני לא מבינה למה יש כאלו ששוכחים את האמת הבסיסית הזאת. פתאום, אנשים שאין להם שום מחוייבות אמיתית כלפי הילד, מתערבים ושופטים את התנהגות ההורה כלפי ילדו.
נכון, יש מספר מועט של אנשים חולים בנפשם, שמתיחסים באלימות ובסאדיזם לילדיהם. הם דורשים טיפול ספציפי. אסור להסיק מהמקרים הללו מסקנה, או תובנה כלשהי, לגבי התנהלות נורמלית של של הורים וילדים. בדיוק כפי שאנסים אינם מלמדים משהו על מהות הזוגיות.
Because I Can 422303
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לניצה יום ה', 30/11/2006, 21:26
תיקון קליל (בלי להביע עמדה):

"אפילו לפי גישה אבולוציונית פשוטה, סביר מאוד להניח שהאינסטיקטים הבסיסיים שיש לאדם כלפי ילדו הם המתאימים ביותר לגידול תקין של ילד" בסאוונה של אפריקה.
Because I Can 422306
יהונתן אורן • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ה', 30/11/2006, 21:30
למה? האינסטינקטים תלויים בגיאוגרפיה? האינסטינקטים הם אותו הדבר בשבט אפריקאי, בספרטא העתיקה ובישראל.
Because I Can 422337
אורי גוראל גורביץ' • בתשובה ליהונתן אורן יום ה', 30/11/2006, 23:39
בדיוק. האינסטינקטים אותם אינסטינקטים, אבל התנאים בשבט האפריקאי בספרטה ובישראל שונים.
Because I Can 422341
יהונתן אורן • בתשובה לאורי גוראל גורביץ' יום ה', 30/11/2006, 23:48
אולי. או שמקנים לאינסטינקטים מקום חשוב מדי בהסבר ההתנהגות של הורים לילדיהם. אם יש שונות כל כך גדולה בין חברות, זה מעלה את החשד שבמושג ''אינסטינקטים של הורים'' יש מרכיב רומנטיציסטי חזק.
Because I Can 422343
אורי גוראל גורביץ' • בתשובה ליהונתן אורן יום ה', 30/11/2006, 23:52
מוסכם. מטרת הדיונון היתה להפריך את המשפט:
"לא צריכים תואר או תעודה על מנת לקבל ילד. לפיכך אפילו לפי גישה אבולוציונית פשוטה, סביר מאוד להניח שהאינסטיקטים הבסיסיים שיש לאדם כלפי ילדו הם המתאימים ביותר לגידול תקין של ילד."
Because I Can 422348
יהונתן אורן • בתשובה לאורי גוראל גורביץ' יום ו', 1/12/2006, 0:08
צודק.

[אני פשוט מנסה לסחוב את שכ"ג לנקודה שבה הוא ימליץ לי אם למצוא בחורה צעירה (וסימטרית!) כי היא עוד פוריה או למצוא אישה מבוגרת כי היא כבר הוכיחה את היכולת שלה לגדל ילדים בהצלחה].
Because I Can 422364
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה ליהונתן אורן יום ו', 1/12/2006, 1:00
קח אחת מכל סוג.
Because I Can 422368
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה ליהונתן אורן יום ו', 1/12/2006, 1:06
על איזו שונות גדולה אתה מדבר? היחס המיוחד של ההורים (לפחות האם) לצאצאים אצל היונקים כולם הוא עניין די הכרחי.
Because I Can 422309
ברקת • בתשובה לניצה יום ה', 30/11/2006, 21:42
אבל מדוע את קובעת (כהנחת יסוד) שמתן סטירה הוא חלק מהאינסטינקטים האלה? ברבות הימים האינסטינקטים ההוריים והאחרים שלנו, המיניים למשל, היטשטשו בצווי התרבות וקשה למדי להפריד ולהבחין (בפרט שהכאת ילדים לא קשורה לתהליך הורמונלי מוכר בצורה בה אינסטינקטים אחרים קשורים).

דומה הדבר כאילו תדברי בזכות האינסטינקטים הגבריים בכל הקשור להעדפה מינית בנשים, ואז תקשרי את זה לדוגמניות בתת-משקל, שהן בבירור מודל יופי בן זמננו, "תרבותי" לגמרי ורחוק מאוד מההעדפה האינסטינקטואלית.
Because I Can 422321
ניצה • בתשובה לברקת יום ה', 30/11/2006, 22:22
מתן סטירה אינו האיסטינקט עליו אני מדברת, אלא הרצון לגדל את הילד נכון ולדאוג לטובתו. ההתפרטות של זה למעשים תלויה גם בתרבות, וגם באופי הבסיסי של האדם. אני מניחה שהאדם חש אינטואיטיבית מה ייטיב עם הילד שלו, בתוך ההקשר של הסיטואציה המסויימת בה הוא מצוי, ואם לא מפריעים לו, הוא פועל בדרך המיטבית לילדו.
Because I Can 422397
ברקת • בתשובה לניצה יום ו', 1/12/2006, 9:39
טוב ויפה, ועדיין הסטירה לא קשורה הנה.
Because I Can 422671
ניצה • בתשובה לברקת יום א', 3/12/2006, 1:27
היא קשורה במידה שההורה יחוש שזה נכון ומתאים לתת אותה.
Because I Can 422683
ברקת • בתשובה לניצה יום א', 3/12/2006, 8:34
כמו שאיציק אמר, להתפרץ על הילד ולתת מה שקוראים ''פליק'' ברגע של רתחה, או בשעת חירום (כמו כשהילד רץ לכביש סואן), זה אולי קשור לאינסטינקט (לא בהכרח הורי...). אבל להרביץ כמדיניות - זה לא קשור לאינסטינקט. זו לגמרי הבניה תרבותית, לכל דבר ועניין. זה כמו להחליט שממשיכים לקום לילד בלילה רק עד גיל מסוים (שנקבע שרירותית). או כמו ''לרווח ארוחות'' לתינוק.
Because I Can 422891
ניצה • בתשובה לברקת יום ב', 4/12/2006, 0:48
''זה כמו להחליט שממשיכים לקום לילד בלילה רק עד גיל מסוים (שנקבע שרירותית). או כמו ''לרווח ארוחות'' לתינוק.''. גם להחלטות הללו אני חושבת שאסור להכניס את החוק ואת בתי המשפט...

האינסטינקט שאני מדברת עליו מצוי ברובד בסיסי יותר- הוא הרצון של ההורה להיטיב באופן אמיתי ולטווח ארוך עם הילד שלו. אני חושבת שאסור למערכות חיצוניות להתערב באופן כפייתי (לא חוקי ולא חברתי), בדרך בה ההורה מתרגם את הרצון האינסטנקטיבי הזה למעשה.
ללא ספק -יש הרבה הבנייה חברתית בדרך בה הורה מגדל את הילד. אבל אם רוצים בטובת הילדים, צריך שיחסי הגומלין סביבה-הורים יהיו מושתתים על אמון בסיסי בכך שכל התנהגות של הורה כלפי ילדו נעשית למען טובתו של הילד. בסביבה בה מתפתחת חשדנות כלפי מניעיהם של ההורים, העסק מתקלקל. (כך זה גם אצל מטפלות וגננות- אנחנו נאכל את פירות הבאושים של הפסיכוזה כנגד גננות מתעללות, תוך שנים מועטות)
Because I Can 422939
ברקת • בתשובה לניצה יום ב', 4/12/2006, 11:45
את שבה ומטשטשת בין שתי טענות:

1. הכאת ילדים היא עניין לא ראוי.
2. הכאת ילדים מחייבת התערבות הרשויות.

לגמרי לא טענתי את הטענה השנייה. למעשה אפילו נכנסתי איתך במעין מו"מ על הראשונה. אלא שהטשטוש שלך חותר כנראה להעניק דה-לגיטימציה לטענה הראשונה. ולא היא, כמו שאומרים במשפטית.

לגבי הנקודה הנוספת שהעלית - אמון במטפלים של הילד - שוב יש להבדיל בין ההורים עצמם לבין מורשים מטעמם (מטפלות, גננות וכולי). מאוד מובנת הדרישה של ההורים שאותם מורשים יפעלו רק כטוב בעיני ההורים, ומצד שני אני גם רואה איך זה מוביל לשיתוק של מערכת הטיפול בילדים, למשפטיזציה של הטיפול (כולל כסת"חים) ולהרגשת "אכלו לי, שתו לי" כללית של ההורים (האשמת אחרים היא עוד דרך לא לקחת אחריות).

אבל שימי לב שניוותר חלוקים על כך, שייתכן שבאמת יש גננות מתעללות.

דבר נוסף הוא, כפי שכבר ציינתי, שהורים רבים התרחקו מהאינסטינקטים שלהם. לכי תבררי אם האם שמרחיקה את ילדיה ממנה או לחלופין נצמדת אליהם, עושה זאת מתוך אינסטינקט או מתוך הבניה חברתית. את לא באמת יכולה לטעון שכולם נוהגים רק על פי צו לבם - והמתרחש בשטח בהרבה תחומים של ההורות מראה בדיוק ההפך. אינספור סוכני תיווך נכנסים באמצע ו"חושדים" בהורים.

במצב הזה העצמת הורים היא דבר מתבקש, אלא שצריך לזכור שכל העצמה תהיה בסופו של דבר כפופה לאג'נדה של מישהו (כן להישמע לרצון התינוק, לא להישמע, לחנך לעצמאות מן ההתחלה, לחנך לביטחון עד שהילד מבקש עצמאות וכולי).
Because I Can 423073
ניצה • בתשובה לברקת יום ג', 5/12/2006, 1:34
בלי שום טשטוש אמרתי כבר בעבר שאני לא רואה שום פגם מוסרי או אחר בכך שהורים מפליקים לילדיהם. את ההבניה החברתית הגורמת לאנשים לראות בסטירות לחי לילדים דבר שלילי אני רואה כבלתי ראויה, ואפילו כמזיקה ליכולת של הורים בימינו לגדל את ילדיהם באופן נורמלי. החשדנות המצויה בבסיס ההבניה הזאת הורסת לאנשים את הלגיטימציה והיכולת להשתמש באינסטינקטים שלהם כדי לגדל את ילדיהם (בין אם היו מפליקים ובין אם לא). עצם הפוזה החברתית השיפוטית גורמת להם להתבלבל ברגליים.

לדעתי מספר הילדים שינזק מגננות מתעללות קטן לאין ערוך ממספר הילדים שיינזקו מחשדנות כללית במערכת, ומכסתו''ח שבא על חשבון הטיפול המיטבי. לכן בחשיבה חברתית כללית עדיף לטפל בכל מקרה התעללות לגופו, בלי הסטריה ציבורית.

את צודקת שמאז פרויד, האמהות מתקשות לנשק את ילדיהן בלי שבדל מחשבה של ''הנה אני אמא טובה ונותנת לילד שלי חום ואהבה'' ילכלך את התחושה הטבעית של ''אני משתגעת על הדבר החמוד, הנהדר, הנפלא הזה, מוווואה'' (זה במקום רעש של נשיקה).

את גם צודקת שכדי להפטר מסוכני התווך צריך להעצים את ההורים. לגבי האג'נדה- אני לא דואגת. בכפוף לכך שאת מאמינה שאת האם הטובה ביותר לתינוקך ומה שאת חושבת שטוב לו, זה טוב לו באמת, אפשר לגדל ילדים באינסוף וריאציות והכל יהיה טוב. ממה שראיתי בסביבתי, ילדים- אם יש להם בטחון בסיסי ואמון בהוריהם- יכולים להיות סובלניים לאג'נדות שונות ומשונות, ולצאת אנשים טובים, בטוחים בעצמם, ומשובבי עין ולב.
Because I Can 423661
ברקת • בתשובה לניצה שבת, 9/12/2006, 21:04
קשה לי להתווכח עם רוב התגובה הזו. רק לגבי המשפט האחרון: האם לא ייתכן שענישה פיזית תתרום לערעור הביטחון הבסיסי והאמון בהורים?
Because I Can 423665
האיילה שנהייתה הרגע לא רגועה • בתשובה לברקת שבת, 9/12/2006, 21:10
"קשה לי להתווכח עם רוב התגובה הזו" - האם זה במשמעות של "אוי כמה שאת צודקת", או במשמעות הפוכה של, למשל, "אם אתחיל עם כל הנקודות שעליהן יש לי אתך ויכוח, לא יהיה לזה סוף"? (או משהו באמצע)
Because I Can 423666
ברקת • בתשובה להאיילה שנהייתה הרגע לא רגועה שבת, 9/12/2006, 21:26
משהו באמצע. אני מסכימה עם חלק מהטענות שלה ועם חלק מהמסקנות שלה, אבל ההנחות והמסקנות מדבריה שאני מסכימה איתן לא בהכרח נפגשות זו עם זו (וצריך פינצטה כדי לחלץ את הכשלים).
Because I Can 423860
ניצה • בתשובה לברקת יום א', 10/12/2006, 23:42
אני משתפת את האיילים בשמחות שלי, אז אני מרשה לעצמי לשתף גם בדאגות. הנכדון שלי עבר ניתוח, והאיחורים שלי בתגובות נובעים, בין השאר, מכך שאני מחליפה את אמו בחלק מהלילות, לידו.

מניסיוני, אין בענישה פיזית שום סתירה עם אמון ובטחון בסיסי בהורים.
האמון והבטחון של הילדים בהורים נבנה על התחושה שהם חשובים להורים ושייכים אליהם באופן אבסולוטי, וכן שההורים שלהם גדולים וחזקים ויכולים לשמור ולהגן עליהם (מכירה את השיר העתיק "לאבא שלי יש סולם"?). את האמון הזה משיגים על ידי אהבה אמיתית (שבד"כ קיימת באופן טבעי), ועל ידי היכולת להיות "גדול" ו"מנהיג" כלפי הילד ולא נגרר ו"מונהג" על ידו. כלומר מצב בו ילד "טרוריסט" מצליח ל"כופף" את הוריו לפי גחמותיו, גורם לילד לאובדן אמון ובטחון בהם. (מצטערת על השימוש ההמוני במרכאות, אבל רק זה חסר לי, שהאיילים שעסוקים בניתוח הפסיכולוגי שלי יבינו את המושגים הללו כפשוטם...) קביעת גבולות לילד ויכולת לעמוד בהם, היא אחד הכלים הבסיסיים וההכרחיים ליצירת אמון ובטחון בהורה. ענישה גופנית, היא אחת הדרכים הישירות והפשוטות ביותר לקבוע גבולות.
(אם כבר נכנסים לעניינים הללו אוסיף בקצרה שלדעתי הביטחון והאמון בהורה, יקרינו בעתיד, באופן ישיר, על הביטחון והאמון של האדם בעצמו)

אם אין בכוונת ההורה להשפיל או לדכא ילד אלא לחנך אותו, תוך שימוש בענישה הגופנית- זה מה שיעבור אל הילד. גם ההפך נכון- אם ח"ו מתכוונים להשפיל ולדכא ילד, זה יעבור אליו גם אם מקפידים שלא להעניש אותו בעונש גופני. מילים רעות יכולות לגרום לנזק לא פחות מסטירה רעה.
Because I Can 423917
ברקת • בתשובה לניצה יום ב', 11/12/2006, 10:09
החלמה מהירה לקטנטן!

שוב הקפיצה גדולה מדי לטעמי: לצורך בקביעת גבולות לילד אני מסכימה. אלא שגבולות לא מחייבים ענישה גופנית (מכירה את הביטוי "כבוד לא לוקחים אלא מקבלים"?).
אני גם לא בטוחה שענישה גופנית היא אמצעי לקביעת גבולות - ייתכן שהיא אמצעי לגרום לילד לעשות (או להימנע מעשיית) משהו שאנחנו מעוניינים בו. זה לא גבולות.
ועוד - ענישה כאמצעי חינוך? אולי היא לא אמצעי חינוך אלא מכשיר ללמידה ביהביוריסטית? בין זה לבין חינוך יש מרחק גדול.

"מילים רעות יכולות לגרום לנזק לא פחות מסטירה רעה" - מסכימה בהחלט.
Because I Can 424063
ניצה • בתשובה לברקת יום ב', 11/12/2006, 23:00
"קביעת גבולות לא מחייבת ענישה גופנית"- אני מסכימה. כתבתי שזאת אחת הדרכים לעשות זאת, והיא לא פחות טובה מכל דרך אחרת.
הטרנד של פסילת הדרך הזאת בגלל טעמים שלדעתי לא רלבנטיים לענייני חינוך וגידול ילדים, לא מקובל עלי.

גבול- זה מה שאני, כהורה, לא מרשה לילד לעבור אותו. כאב גופני היא אחת הדרכים הפשוטות להעביר את המסר הזה בגילאים מסויימים. מה ההבדל העקרוני בין שיטת העברת המסר הזאת לשיטת הנו נו נו? למה נו נו נו זה פחות ביהביוריסטי מסטירה?

קביעת גבולות, שהיום כולם מסכימים על נחיצותם, זה בעצם הגבלת חופש העשייה/הבחירה של הילד. זה בהגדרה מצב בו ההורה אינו מכפיף את עצמו להסכמה של הילד (ולכן לא מסתפק בשכנוע), אלא כופה עליו (באמצעים פסיכולוגיים-נו נו נו, או באמצעים גופניים- סטירה) את מה שהוא חושב שנכון. אם את מבינה גבולות אחרת, אשמח לשמוע.
ענישה גופנית היא אמצעי לקביעת גבולות. קביעת גבולות הוא תהליך הכרחי (ומקדמי) לאפשרות לחנך. בלי גבולות אין אפשרות לחנך ולהעביר מסרים מורכבים של טוב ורע.
Because I Can 422597
איציק ש. • בתשובה לניצה שבת, 2/12/2006, 19:35
אני מניח שהכמות כאן היא גם האיכות. אם קורה שפעם בחצי שנה הורה נותן לילד שמאבד כל מיסגרת או נכנס להיסטריה- מכה בטוסיק, זה שונה מאשר לפתור בעיות יום יומיות בסטירת לחי.
Because I Can 422893
ניצה • בתשובה לאיציק ש. יום ב', 4/12/2006, 0:54
גם להעמיד בפינה או להשאיר בחדר על בסיס יומיומי זה ממש לא טוב.
מערכת היחסים הורים/ילדים צריכה להיות מושתת על שיתוף פעולה ולא על עונשים. הצבת הגבולות ההכרחית צריכה להיעשות באופן בו יבחר ההורה כדרך הטובה ביותר עבורו, ועבור הילד שלו, אבל אם הגבולות ברורים לו, הילד בדרך כלל מאושר לשתף פעולה עם ההורה, בתוכם.
Because I Can 422895
האייל האלמוני • בתשובה לניצה יום ב', 4/12/2006, 1:29
אם אופן הצבת הגבולות שההורה בוחר הוא6 באמצעות מכות, קשה לי להאמין שהילד יהיה מאושר לשתף פעולה עם העניין.
הכהניזם בפוליטיקה ובחינוך 422912
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 4/12/2006, 8:18
זה לא רק המכות, עכשיו סרקתי כי היו לי זכרונות עמומים מפתילים ישנים כאן. זאת אוירה שלמה ושיטה שלמה שאפשר לראות אותה מבצבצת מבעד לניסוחים רהוטים ומילים יפות. עכשיו כבר באמת לא נראה לי שמדובר בסטירה פעם בחצי שנה, אולי לא בסטירות יומיומיות, אבל לפי התמונה הכוללת - כנראה גם לא מדובר בהתפרצות נדירה, "פעם בחצי שנה". ועכשיו גם קל לי יותר להבין את כל ההסתבכות המוזרה סביב "האינסטינקטים", "האינסטינקטים" - אכן, אינסטינקטים נפלאים באמת - וזה לא סתם. גם גילויי הכעס כלפי החוק והמשפט שהוכנסו לפתיל הנוכחי ע"י ניצה, גם הם כנראה לא סתם.

בטח יש עוד הרבה, אבל הנה חמש דוגמאות מפתילים ישנים שמצאתי: תגובה 172012, תגובה 267959, תגובה 269988, תגובה 268768, תגובה 268494.

נו, אז תשומת לב היא עניין מופגן ומצועצע, הסיבה לרגשות קיפוח אצל הילד (מי בכלל דיבר שם על קיפוח) הם רגשי האשם של ההורים, ילד מאושר הוא ילד שמטילים עליו לעזור (עקרונית אני מסכימה, אבל יש הבדל גדול בין עזרה חינוכית סבירה לבין ניצול) ומגע פיזי הוא מוגזם ומיותר. עכשיו הכל מתיישב לי קצת יותר טוב בכל המשבצות.
Because I Can 423499
ניצה • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 7/12/2006, 23:48
אם זה באמת מעניין אותך אנסה להסביר למה זה כן עובד ולתת דוגמאות.
Because I Can 423501
האייל האלמוני • בתשובה לניצה יום ה', 7/12/2006, 23:55
אנא הסבירי. כולי קשב.
Because I Can 424613
ניצה • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 15/12/2006, 2:01
בשלבים מוקדמים, ההבנה של הילד היא רק דרך תחושות גופניות ולא דרך הסברים רציונליים, לכן העברת המסרים צריכה להיות בהתאם לשפה שהוא מבין. למשל כאשר הילד בן שמונת החודשים, שבקעה לו השן הראשונה, החמודה והחדה, נושך את דדה של אימו כשהיא מניקה אותו, צעקת הכאב שלה נראית לו משעשעת מאוד, והוא חוזר על המשחק. הדרך להסביר לו שאת זה אסור לעשות- זה סטירונת קטנה שאמנם גורמת לו לתדהמת מה(הפעם הראשונה שאמא מכאיבה לו!), אבל הוא מהר מאוד קולט את הקשר בין שני הדברים ומפסיק לנשוך. הוא גם קולט אגב כך שאמא זה לא הוא, ושצריך להתחשב בה, ברצונה ובכאביה.

בשלבים יותר מאוחרים אפשר אמנם להסביר לילד בצורה רציונלית דברים רבים, אבל יש לפעמים שהילד מחליט שעל אף כל ההסברים, הוא "אינו משתכנע" שלשפוך לאחותו את הילקוט ולפזר את כל העפרונות שלה, זה רע, מזיק ואסור. הרי גם לילדים יש בחירה חופשית, והרציונאל לא תמיד משכנע אותם.
מה עושים אז? אפשר כמובן להמשיך ולתת לו לעשות כרצונו, כלומר להכנע ולהפוך את הילד להיות זה שקובע את הגבולות והכללים בבית. (לדעתי, הדבר הנורא ביותר שאפשר לעשות לילד הוא לאפשר לו לרדות בהוריו). אפשר גם לנסות למצוא ענשים "יצירתיים" ומתישים, שהילד יכול די בקלות לפתח עמידות נגדם ולהמשיך לעשות כרצונו, ואפשר לתת לו שתי סטירות לחי. עד גיל מסויים הן משכנעות מאוד שלא לעשות את הדבר שהוריו לא מרשים לו. אבל מה שזה עושה בעיקר, זה מוציא את ההורים מלהיות תלויים בהחלטותיו ושכנועו של הילד. כי כל עוד המציאות תלויה רק ברציונל שלו, הוא זה ששולט בהורים, והוא זה שקובע את הגבולות.

אצל חלק מהאנשים אפשר אולי גם בלי פליקים. אבל את הילדים ב"ה מחלקים לכולם בלי צורך בתואר בפסיכולוגיה ופדגוגיה. אין שום הצדקה לכך שהחברה תקח מכל שאר ההורים את הכלי הפשוט והאינטואיטיבי שיש להם, כדי לגדל את ילדיהם בלי שהעניין יהפוך לסיוט.
Because I Can 424620
ברקת • בתשובה לניצה יום ו', 15/12/2006, 9:38
עכשיו תורי להיות בהלם. כנראה שלא דמיינתי ענישה קרת דם כזו. משום מה היה לי בראש בן 4-5 שרץ לכביש ומקבל על זה מכה בטוסיק מהאם הנסערת.

האם ניתוק מיידי והרחקה מהשד של בן 8 החודשים לא עושים את אותה העבודה? (בכל המקרים שאני מכירה, כן).

האם יש פרופורציה בין 2 סטירות לחי לבין הנזק שנגרם מפיזור העפרונות של האחות? כי אם את נותנת 2 סטירות על תעלול פעוט כזה (שאפשר לפתור בתוך דקות וגם לחנך תוך כדי), מה תתני על דחיפת האחות לכביש, למשל? בשביל לשמור על הפרופורציות תצטרכי מכת חשמל לפחות.
Because I Can 424794
ניצה • בתשובה לברקת שבת, 16/12/2006, 23:20
אחרי שגמרתי לטגן את הספנג'ים, והילדים המוכים שלי שבעים ומרוצים, אני יכולה לענות לתגובות הלא נחמדות שקיבלתי בסוף השבוע הזה.

אני חושבת שאנחנו מסכימות על כך היחס של הורה לילדו אינו שיפוטי, או ענישתי, אלא חינוכי. משמעות הדבר שכל ההתייחסות אל הילד היא מוכוונת עתיד ולא עונש על העבר. ענישה יש לה מקום רק כהצבת גבול, שהילד יוכל גם להבין את הרציונל שלו. (לכן עניין מכות החשמל שהעלית הוא סר טעם בעיני).

נראה לי שהיום כבר אין ויכוח על כך שהורים חייבים להציב גבולות לילדים. הצבת גבול משמעותו האמירה- "אמנם אתה רוצה, אבל לא". אפשר להגיד את ה"לא" הזה בהרבה דרכים והן כולן בסדר. העניין העקרוני הוא שה"לא" לא יהיה תלוי בהסכמתו של הילד אלא ברצונם של ההורים. אמירת ה"לא" הזאת תמיד אינה נעימה לילד. אפילו אם זה נעשה תוך כדי חיבוק. גם התינוק הקטן מבין מתי הוא רוצה משהו, אבל לא מאפשרים לו. (הרחקת התינוק מהדד באמצע הארוחה למשך זמן כזה שהוא יבין שאסור לנשוך, קשה לי, ולדעתי גם לתינוק, יותר מהסטירונת, שלכל האיילים המבוהלים אסביר שהתינוקי אפילו לא פורץ בבכי ממנה, אלא שמח לחזור ולעסוק בשלו, בלי לנשוך את אמו).
לדעתם של חלק מהאנשים, שימוש באמצעי פיזיים ככלי להצבת גבולות לילד, הוא דבר לא מוסרי. בעיני זה משונה. במיוחד שהדבר הזה היה בשימוש כמעט כללי בדור דוריים הקודמים, ותוצרי החינוך הזה לא יותר אלימים/נוירוטים/אגואיסטים/ מאלו של של החינוך חסר הפליקים, אפילו להפך. נראה לי שרבים מהמזדעזעים מכך היום, חונכו כך בעצמם.(הצעה לסקר באייל- האם קיבלת פליקים מהוריך בילדותך?).
על אף שאני ממש לא קרת דם, אני בוודאי לא חושבת שפליק נותנים כאשר אני נסערת ומבוהלת, ואולי להפך. זה אמצעי להצבת גבול שהוא פשוט, ישיר, קצר מועד, שמשמעותו ברורה, ואפשר אחרי שלוש דקות לחזור להתנהלות הרגילה. כן, גם מצד הילד.
Because I Can 424834
ברקת • בתשובה לניצה יום א', 17/12/2006, 10:20
לא יודעת. אני מרגישה לא בנוח להמשיך להסביר ולהתנצח אחרי תיאור הסטירה לתינוק. כל כך הרבה מפריד בין העולם הדיקנסיאני שאת מתארת לבין עולמי שלי, כל כך הרבה סבון עוטף את סכיני הגילוח בתגובה שלך, וכמו תמיד את מטשטשת מצטיינת (עמדתי על זה רק לאחרונה, אני עוקבת רק חלקית אחרי הדיונים הפוליטיים באייל, שבהם את משתתפת). צריך להתיישב עם פינצטה, מברג פיליפס, פטיש אוויר ומסרגה כדי להפריד טיעון-טיעון, לנסות לעמוד על מקורותיו החשיבתיים והרגשיים, לאבחן את הדיסוננס שיש בין כל טיעון וטיעון (שאני מסכימה איתו) לבין התוצאה בפועל (שמטרידה ומרתיעה אותי)... שאני פשוט מוותרת. לא נותר לי אלא לקוות שהבהרתי את עמדתי בקווים כלליים בתגובות קודמות.
Because I Can 425233
עדי סתיו • בתשובה לברקת יום ג', 19/12/2006, 20:25
בפעם האחרונה שישבתי עם עם ניצה וניתחנו טיעון-טיעון ודיסוננס-דיסוננס עם פטיש אויר ופינצטה, כמו מתארת, נכנסתי למשבר ערכי עמוק עד כדי כך שנאלצתי בסופו של דבר לטוס לגרמניה כדי לפגוש פלסטינים ולהחליט במה באמת, לעזאזל, אני מאמין. בסופו של דבר זה רק חיזק את עמדותי, אבל זה לא היה פשוט, למרות שהיה שווה. לכי תדעי, אולי הפעם ניצה תגלה משהו חדש.
Because I Can 425243
ברקת • בתשובה לעדי סתיו יום ג', 19/12/2006, 21:54
1. לי אין אפשרות לטוס לגרמניה כרגע. המשבר הערכי יצטרך לחכות..
2. תן לינק (אחד לפחות).
Because I Can 425277
עדי סתיו • בתשובה לברקת יום ד', 20/12/2006, 1:50
1. זה בסדר, יש פלסטינים גם בארץ. וגם אנשים המכים את ילדיהם, אם כבר.

2. לינק למה, לדיון הישן שלי עם ניצה? אני מזהיר אותך שהוא ארוך ומפורט בצורה חריגה ביותר, אבל יש בו חלקים מעניינים להפליא לטעמי. אנחנו מדברים על כל דיון 1650, אבל מבחינתי העניינים התחילו באמת להתחמם בתגובה 178474 שלי, אלא שבתגובה 187501 של ניצה, עם האנלוגיה של פיתוי אשת-איש, נסתתמו טענותי סופית ויצאתי לחפש לי תפיסה מוסרית-מדינית חדשה.

האמת היא שהסיבה שהגבתי פה בכלל היא שתגובה 424834 שלך נראתה לי כל-כך לא-תואמת את איך שאני מכיר את ניצה וצורת הדיון שלה (או שלך, אם כבר) שהייתי חייב לומר משהו. אני קורא את הדיון, אבל אני לא שותף לרגשות השליליים שאת מתארת בהקשר הזה. אולי זה בגלל שאין לי מעורבות אישית בנושא (אין לי ילדים), אולי זה בגלל שאני רק קורא אותו ולא משתתף, אולי זה בגלל שאין לי באמת משהו נגד מה שניצה אומרת (כמו שכ"ג). אבל כל אלה לא היו נכונים בדיון שעכשיו קישרתי עליו, ועדיין הרגשתי שהוא היה כן ופתוח והוגן עד כמה שאפשר בכלל לצפות באתר הזה; בניגוד למה שאת ואחרים מרגישים לגבי הדיון עכשיו. אני חושב שזה מסקרן. אחד הדברים שאני יכול להגיד על ניצה זה שהיא _באמת_ לא מתנצלת על אף היבט של הדעות שלה.
Because I Can 425422
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לעדי סתיו יום ד', 20/12/2006, 17:09
אני מצטרף.
Because I Can 425496
ברקת • בתשובה לעדי סתיו יום ד', 20/12/2006, 20:23
קראתי את התגובות שקישרת אליהן ועוד כמה (זה באמת ארוך מאוד, ואני לא מבינה גדולה בנושא הדיון).

לא יודעת מה קראת בתגובתי - לא האשמתי את ניצה בחוסר הגינות אינטלקטואלית. אם כי בהחלט חוויתי צרימה בין תגובתה האחרונה של ניצה בדיון הזה לבין תגובות קודמות שלה, למשל תגובה 422891 או תגובה 423073 . שים לב למשל שב תגובה 423917 הסכמתי איתה ברוב דבריה (וסתם המשכתי להתנצח...).

כנראה שהצרימה נבעה מהצתה מאוחרת שלי. "תגובת הסטירה לתינוק" אכן כיילה אצלי מחדש את התפיסה. תפסתי ששתינו דיברנו על "אוטונומיה הורית" וראינו בעיני רוחינו דברים שונים בתכלית. דימוי הסבון וסכיני הגילוח בהחלט מתייחס לדיסוננס הזה. דומה הדבר לזה, ששניכם תדברו במשך פתיל שלם על התנחלויות, תגלשו לשיחה על האהבה הגדולה של שניכם לארץ - עד שבסוף הדיון אתה תצא לטיול הליכה בנגב, ותקלוט פתאום שניצה יוצאת לחגיגת תמיכה במתנחלי חברון.

(להבדיל מרגשותיי כלפי מתנחלי חברון) אני בהחלט תומכת באוטונומיה ההורית של ניצה, כלומר אני לא חולקת על הלגיטימיות של המשטר שלה :-P בשני המקרים זה לא אומר שאני צריכה להצטרף לחגיגה. פשוט לא רוצה להיות שם.
Because I Can 425505
עדי סתיו • בתשובה לברקת יום ד', 20/12/2006, 21:31
אה. אוקיי. טוב, אני כמובן לא מצפה מניצה לעשות שום דבר חוץ מלצאת לחגיגת תמיכה במתנחלי חברון בכל מקום שבו יש כזו, ודאי. כנראה שזה פחות מובן מאליו כשמדברים על המקבילה החינוכית בדיון שלך; ניצה היא הרי פעילת-ימין ידועה עם תעודות שופרא דשופרא, בעוד שבענייני חינוך יכולות היו עקרונית להיות לה כל דעות שהן. כל שנשאר לי לומר זה: איזה יופי של מפגש תרבויות ודעות יש באתר הזה (גם אם את כרגע קצת מזועזעת). אני מקווה ששתיכן תבואנה למפגש האיילים הבא ויהיה שמח.
Because I Can 425510
ברקת • בתשובה לעדי סתיו יום ד', 20/12/2006, 22:07
בדיוק נזכרתי שגם יעקב חולק תפיסה דומה, כמובן מכיוון אחר לגמרי: תגובה 291805
Because I Can 425624
ברקת • בתשובה לעדי סתיו יום ה', 21/12/2006, 14:47
אגב, שוב יש מפגש ולא הודיעו לי?
Because I Can 425640
עדי סתיו • בתשובה לברקת יום ה', 21/12/2006, 15:24
לא שידוע לי. הייתי מארגן אצלי, אבל בקושי יכנסו ארבעה אנשים.
Because I Can 425694
ברקת • בתשובה לעדי סתיו יום ה', 21/12/2006, 19:26
ובפיצה שלידך? :-P

(סתם, סתם. שמעתי עליהם עוד חוות דעת טרייה, שהפיצה פחות מבינונית).
Because I Can 425698
האייל האלמוני • בתשובה לברקת יום ה', 21/12/2006, 19:45
לא נורא הפיצה אם יש פיצוי הולם:)
Because I Can 425823
ראובן(מהרהר בקול רם) • בתשובה לברקת יום ו', 22/12/2006, 21:05
אולי אפשר לארגן מפגש במקום ציבורי? נדמה לי שניסו את זה פעם (ובאו ארבעה).
Because I Can 425831
האייל האלמוני • בתשובה לראובן(מהרהר בקול רם) יום ו', 22/12/2006, 21:48
יש! רעיון דגול! מתי ואיפה?
Because I Can 425832
ברקת • בתשובה לראובן(מהרהר בקול רם) יום ו', 22/12/2006, 21:56
לדעתי, בשלב הזה של חיי האייל, אף בית פרטי סביר לא יכיל את כל השייגעצים. פיקניק האייל זה רעיון מצוין.
Because I Can 425845
עדי סתיו • בתשובה לברקת שבת, 23/12/2006, 1:25
בדקתי אותה, והמלצתי: לכי לעגבניה.
Because I Can 425902
ברקת • בתשובה לעדי סתיו שבת, 23/12/2006, 18:43
לא רוצה עגבניה! הבצק שלהם מזכיר לי קרטון ביצוע. אני אוהבת פיצות סופגניתיות, רכות ונימוחות, כמו של פיצה האט (אבל אין לי בעיה גם עם דומינו'ס).
Chicago Pizza Pie Factory! 425912
אורי גוראל-גורביץ' • בתשובה לברקת שבת, 23/12/2006, 19:42
רק שלצערי אפילו הסניף שלהם בפריז כבר נסגר..
Because I Can 425924
ניצה כהנא • בתשובה לברקת שבת, 23/12/2006, 21:54
עבר עלינו שבוע קשה קצת, אבל הנכדון שלי חזר כבר הביתה ב"ה, ואני מקווה שבזה גמרנו עם הפרק הזה.

האסוציאציה שלי מהדיון כאן היא דווקא הספר על הטרנדים של קוני ויליס - ה"משכוכית", ולא דיקנס. אני עם אצבעות מוכתמות בניקוטין, וכולם, ענודים בסרטים ורודים "פו מו", צועקים בהיסטריה -"החוצה" (עם ההסתייגות שהעישון באמת מזיק לבריאות, בעוד פליקים כאמצעי להצבת גבולות לילדים אינו מזיק, ואפילו להפך).
הטרנד של ההתנגדות לשימוש באמצעים פיזיים להצבת גבולות כל כך מתלהם וטפשי, שגם אנשים שחוו צורת גידול זאת בילדותם המאושרת, ויש להם יחסים נפלאים עם הוריהם, מצטרפים ל"זעזוע".

לגבי הטשטוש- אני מנסה להיות מדוייקת ובהירה ככל יכלתי. אולי יכולותי מוגבלות, וזה יוצא לי מטושטש (מאיפה באות סכיני הגילוח?).
אני שמחה לדעת שהנחות היסוד שלי מקובלות עלייך. יכול להיות שתמונת "התוצאות בפועל" שאת כביכול רואה מדבריי, אינה נכונה, וזה מקור הדיסוננס. שווה לבדוק את זה שוב.
אפשר גם שהדיסוננס אינו אצלי.
Because I Can 425939
ברקת • בתשובה לניצה כהנא שבת, 23/12/2006, 22:48
ברוך רופא חולים.

שמעי, את מבלבלת ביני לבין המגינים האחרים (רובם אלמונים), שנמנו על "המזועזעים" כבר מתחילת הדיון, ובאופן קטגורי. לא העברתי קו ברור בין שחור ללבן בתחום הזה, וכתבתי זאת מפורשות מספר פעמים. למעשה גם אני וגם איציק כתבנו פחות או יותר ש"זו שאלה של מינון ונסיבות".

ההסתייגות החריפה שלי היתה *מהתמונה הספציפית שתיארת*. ואני יכולה להסתייג ממנה כיוון שהיא נראית לי מוגזמת וקשה, בלי שתטעני שאני "עונדת סרטים ורודים" וכולי.

הסברתי גם סיבה נוספת, פרקטית לגמרי, להסתייגות שלי, בייחוד לגבי המקרה השני: לדעתי 2 סטירות הן מעשה החורג מפרופורציה בתגובה למעשה כמו פיזור עפרונות. גם שיחת הבהרה בת שעתיים עם הילד היתה חורגת מפרופורציה, לצורך העניין, וכך גם לקיחת דמי הכיס השבועיים של הילד. ילדים מפזרים עפרונות, זה קורה - לך ודאי אין צורך להסביר שיש להם מניעים שונים בגילאים שונים לעשות זאת. מה שכתבת היה פחות או יותר, שכיוון שאת לא רואה טעם או אין לך כוח להתמודד עם מניעים אלה בדרכים אחרות, את פונה לסטירה. לא תבדקי אם הילד עייף נורא, או דילג על ארוחה, או אכל יותר מדי ממתקים והוא "היפר", או מקנא באחותו מזה זמן, או חושב שהוא עורך ניסוי מדעי בזריקת חפצים לגובה או כל דבר אחר. במקרה שתיארת, הסטירה, גם אם תפסיק את ההתנהגות מייד באותה פעם ספציפית, לא מטפלת בסיבה לה ולכן אינה פתרון של ממש.

אז בסדר, תני לו את הסטירה הזו, תני לו שתיים, תני לו באופן קבוע; רק אל תאשימי את כל מי שחושב שזה פתרון לקוי, בצדקנות וגלגול עיניים. גם זה סוג של טשטוש.
Because I Can 425948
האייל האלמוני • בתשובה לברקת שבת, 23/12/2006, 23:57
"או אכל יותר מדי ממתקים והוא "היפר"": האם ממתקים באמת גורמים להיפר?
Because I Can 425969
איציק ש. • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 24/12/2006, 4:11
ועוד איך. שוקולד הוא לילדים מסויימים פצצת אנרגיה ואחר כך גלולת שינה. כמו שהילד טס למעלה כך הוא גם צונח למטה.
Because I Can 426020
האייל האלמוני • בתשובה לאיציק ש. יום א', 24/12/2006, 12:24
תודה.
Because I Can 425953
ניצה • בתשובה לברקת יום א', 24/12/2006, 0:56
כתבתי: "אבל יש לפעמים שהילד מחליט שעל אף כל ההסברים, הוא "אינו משתכנע" שלשפוך לאחותו את הילקוט ולפזר את כל העפרונות שלה, זה רע, מזיק ואסור. הרי גם לילדים יש בחירה חופשית, והרציונאל לא תמיד משכנע אותם."

אפשר להבין מהתיאור שאין מדובר במקרה יחיד של עייפות וכו' אלא מקרה שחוזר גם אחרי שכנועים, והסברים רבים. מן "דווקא". גם זה קורה אצל ילדים. אני חושבת שצריך לתת את הקרדיט לרוב מוחלט של ההורים (וגם לי) שהם אינם מפליקים לילדים שלהם בתור פתרון קל, או בגלל שאין להם כוח להתמודד, אלא משום שכשצריך להפעיל סמכות הורית חד משמעית ולומר לילד "עד כאן" (דבר שלעיתים נחוץ לילד כאוויר לנשימה), אחת הדרכים לעשות זאת זה פליק, וזה בסדר גמור. הסברתי כבר בתגובות קודמות ש*כל* דרך בה ההורה יחליט לשים גבול לילד, תהיה לא נעימה לו. זה מהות העניין, אבל הורים הרי חייבים לעשות זאת.

כמו שאמרתי כבר בתגובה לאיציק- *כל* פתרון שניתן "באופן קבוע", הוא פתרון לקוי. כי זה אומר שהילד מכניס את ההורה למן ריטואל מזיק שמבסס את מערכת היחסים על היזון שלילי ולא חיובי. זה נכון בין אם זה פליקים, חיבוקים, נו נו נו, או השארתו בחדרו.
כדי לשבור את הריטואלים הללו צריך דווקא לבדוק מהי מטרת הילד בהתנהגות הזאת, ולא מהי הסיבה לה, אבל זו כבר באמת אופרה אחרת....
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות