|
אני לא מסכימה. הילד צריך להרגיש ולתפקד כחלק מהיחידה שנקראת משפחה. היותו חלק חשוב ונחוץ בתוך היחידה הזאת, רק עושה לו טוב. אם זקוקים לו, והוא עוזר, זה אמיתי ונפלא לכולם. אפשר אמנם לחנך ילד לקחת אחריות רק כדי לבנות אותו, אבל זה יהיה מעושה, ונתון למצבי רוח הרבה יותר מהזדקקות אמיתית, וממילא גם פחות מחנך ובונה.
ניצול של ילד, זה רק כאשר רוצים לנצל אותו, ומתנהגים אליו שלא בהגינות (לפי אמות מידה סובייקטיביות לחלוטין), ולא כאשר זקוקים לו.
האמת היא שהתחושה הסובייקטיבית של ''ניצול'' אותה יכול לחוות ילד, קשורה בדברים שונים לגמרי מאיזה מדד אובייקטיבי. באותה סיטואציה, אפשר שילד אחד ירגיש מנוצל, ואחר ירגיש חשוב ומאושר. אני מהמרת על רגשות אשם של ההורים בנושא, כגורם מספר אחת של רגשות קיפוח וניצול אצל הילדים...
|
|