|
||||
|
||||
אולי משחקי אסטרטגיה במחשב יכולים להיות שיטת לימוד מרתקת של הסטוריה. חשבו לרגע מה MOD טוב של Company of Heroes יכול היה לעשות ללימוד תולדות מלחמת הקוממיות. |
|
||||
|
||||
הזדמנן לי במסגרת עבודתי לקראת שיעורי היסטוריה בחדר המחשבים. אני תולה תקוות רבות במה שמחשב יכול לחולל להוראה וללמידה. לצערי הרב עדין לא קיימים מחשבים בכיתה כמרכיב אינטגרלי של הסבביה הלימודית ולכן אני מסכים ומקבל את תרומתך, אך עדין היא תלויה במשאבים למימושה. טענתי כי ניתן לבצע שינוי בלי להשקיע כסף או משאבים. צריך לשבת ולרצות לשנות את המצב. |
|
||||
|
||||
יש מחשבים בבתים. |
|
||||
|
||||
...ולא לכולם יש בית. כן, נו? |
|
||||
|
||||
חשבתי שאנחנו מדברים על ישראליים, לא על רעבים באפריקה. דרך אגב, שמעת על הפרויקט של המחשבים הניידים עבור ילדי מדינות העולם השלישי? |
|
||||
|
||||
אכן דיברתי על ישראלים. ולא שמעתי על הפרוייקט, אם יש כזה. |
|
||||
|
||||
http://laptop.media.mit.edu/ מחשבים הם לא יקרים כל כך. אני מנחש שבארץ יש מספיק מחשבים ישנים לכל הילדים, כך שמלבד עלות ארגון המבצע, אפשר לשים אחד בכל בית בחינם אפילו. |
|
||||
|
||||
הלינק נשמע נפלא. ואני נוטה להסכים לניחוש שלך, אני רק לא יודעת לארגן דברים. ודאי לא בקנה מידה הזה. |
|
||||
|
||||
ראשית, אם הבחנתי נכון בנימה מתנצלת כאשר התיחסת לנסיונך במשחקי מחשב, אני מוחה בכל תוקף. לעצם העניין, מה שצריך היה משרד החינוך לעשות הוא לפנות לשוק הפרטי, לרכוש זכויות על משחקים או תוכנות לימודיות אחרות, ולשלח אותן לחופשי... יתכן שאפשר לרכוש זכויות על מנועי משחק המתאימים לצרכי משרד החינוך ולפתוח אותם, כדי להקטין את סף הכניסה ליצור לומדות. אני תוהה האם יתכן שהתפיסה המסורתית של ביה''ס וכתת הלימוד כמרכז פעילות ההוראה, צריכה להתאים עצמה לשינויים הטכנולוגיים, כלומר מערכת החינוך צריכה אולי להתמקד בתלמיד, אפילו הוא בביתו ומשתמש במחשב שרכשו הוריו. |
|
||||
|
||||
סליחה על ההתפרצות, אבל אני תוהה מה השם הלועזי (או האנגלי) ל''לומדות''. |
|
||||
|
||||
תסלח לי על הניטפוק, אבל "סבביה לימודית" זה מה שמקבלים בבית ספר עם מורות topless? |
|
||||
|
||||
אז הדוקטור לא טורח להגיה את התגובות שלו. זאת סיבה לרדת עליו? |
|
||||
|
||||
האם לא די בכך שתשובות שלך מופיעות בכחול, גם הראש צריך להיות בצבע הזה? |
|
||||
|
||||
זה תמיד עולה ומטריד אותי: אף אחד לא רואה בתגובות סגולות/אפורות? |
|
||||
|
||||
לא יודעת לגבי אחרים, אבל אותי מטריד בעיקר מי שיורד, לא מה שעולה.:) |
|
||||
|
||||
ודייק: אף אחד לא רואה את התגובות כסגולות/אפורות? או: אף אחד לא רואה בתגובות צבע סגול/אפור? (והכי טוב: *האם* אף אחד וגו'). התשובה: אני רואה בהן גוונים שונים של סגול. |
|
||||
|
||||
וואלה, נשמע יותר טוב. האם יש איזה שהוא שימוש תקין בצורה בה השתמשתי? אם כן, כיצד את מבחינה בין המקרים? |
|
||||
|
||||
לא, אין (מפני שסגולות/אפורות זה שם תואר). אפשר לומר: אף אחד לא רואה בתגובות איום. או כל שם עצם אחר. אפשר גם: אף אחד לא רואה את התגובות כאיום. בד"כ אנשים טועים ובוחרים בנוסח המצמרר "אף אחד לא רואה בתגובות כאיום". |
|
||||
|
||||
''אחרי שכוחות מדינות הברית נחתו על חופי נורמנדי, הפלוגה של מאט בייקר התקדמה בקצב מהיר תוך שהיא קוצרת בנאצים בהנאה מופגנת. לצערנו, הנאצים ניצחו בסוף, משום שמאט לא הספיק להגיע לפאנזרשרק שהיה זרוק מאחורי כמה ארגזים בזמן.'' אהם. |
|
||||
|
||||
נראה שהיה לך מורה נפלא להיסטוריה של מלחמת העולם השנייה.:) |
|
||||
|
||||
"פאנזרשרק"... לכבוד הוא לי לשוחח עם מקצוען. אני, אגב, מתכוון למשחקי אסטרטגייה, או משחקי אסטרטגייה בזמן אמת, ולא ל First-person shooters (ממליץ בחום על CoH). התוצאה אינה חשובה, הרי משחקים אותה "מפה" שוב ושוב עשרות פעמים, וברור שהתוצאה משתנה כתוצאה ממיומנות המשתתפים ואינה התוצאה ההסטורית. חשוב שהמפה תהיה שחזור תלת ממדי מדוייק של מקום הארוע ההיסטורי, שהצדדים המעורבים יהיו דומים ככל האפשר במראם וביכולותיהם למקור, ובקטעי המעבר יהיו עדויות ניצולים, סרטים וצילומים אוטנטיים. אין לי ספק שתלמיד שהתמודד מרצונו החופשי ומתוך התלהבות בRTS עם האתגר של ניהול כלכלי וחברתי של קבוצת כנרת, או פיקוד על ספינת מעפילים, או ניהול הקרבות בגוש עציון, יבין את המציאות ההיסטורית טוב יותר מתלמיד שהתמודד עם שעורי בית כפויים ומעצבנים בהסטוריה. |
|
||||
|
||||
<דיסקליימר: מעולם לא שיחקתי במשחקים שתוארו לעיל> השאלה לדעתי היא לא האם התלמיד יבין את המציאות ההיסטורית (מה זה?). השאלה היא האם התלמיד יידע *מה קרה*. |
|
||||
|
||||
משחק, מעצם טבעו, אינו דטרמיניסטי. בקטעים האינטראקטיביים שלו מהלך הארועים נקבע ע"י השחקנים, ואינו יכול להתאים למהלך הארועים ההסטורי. לוח המשחק (המפה), הכלים, חוקי המשחק ומצב הפתיחה יכולים, לעומת זאת, לשחזר את הארוע ההסטורי. ניתן לעקוב אחר השתלשלות הארועים ההסטוריים באמצעות קטעי מעבר שבהם השחקן פסיבי. לאחר הסבר הרקע השחקן מקבל אתגר,למשל תכנון וניהול מבצע במלחמת השחרור, ואז המשחק עובר לקטע אינטראקטיבי. כמה תלמידים מכירים את הטופוגרפיה של הרי ירושליים, והיכן נמצאת בכלל "דרך בורמה"? מי היו הלוחמים, מה היה ציודם, מה היו יכולותיהם? אם תכנס לאתרי קהילה של משחקי אסטרטגיה, תראה שהמשתתפים מכירים כל עץ וכל אבן במפות המשחק... ומה בדיוק התכונות, היתרונות והחסרונות של כל אחד מעשרות סוגי כלי הנשק. וחשוב מכל, מפני שהשחקן מנהל בעצמו את העניינים, ואם הסימולציה איכותית, הוא לומד על בשרו (אם אפשר לומר כך) בפני איזה דילמות עמד הפיקוד של צה"ל באותה תקופה. זו לדעתי הבנה של המציאות ההיסטורית. |
|
||||
|
||||
לא כדאי לעשות כזה דבר. זה יחשוף בפני התלמידים, עד כמה מפקדי צה"ל במלחמת השחרור היא חדלי אישים, ויפוצץ כמה מיתוסים (למשל יצחק רבין) |
|
||||
|
||||
כן, חדלי אישים שלא יכלו פשוט למות שלוש ארבע פעמים עד שהם ילמדו שחייל ערבי יצוץ מאחרי הדלת השלישית מיד אחרי שהם עוברים את האבן המחודדת... |
|
||||
|
||||
וזה בסדר אם המשחק היחיד שיצא לך להתנסות בו בימי חייך הוא DOOM. אבל לפחות תהיה מודע לכך שאתה בור בנושא, וכך לא תמצא את עצמך בטעות מזלזל בדברים שאתה לא אמור לזלזל בהם. משחקי אסטרטגיה הם לא דטרמניסטיים, ואין לך אירוע שחוזר על עצמו בכל פעם עד שאתה מבין מה היית צריך לעשות. וזה נכון אפילו כשאתה משחק נגד מחשב טיפש. הקטע היותר יפה הוא, שבעידן האינטרנט, אתה לא משחק נגד מחשב טיפש, אתה משחק נגד שחקנים לא פחות חכמים ממך, שאתה יכול להיות בטוח שלא יחזרו על אותה פעולה 3 פעמים כדי שתנצח אותם בפעם הרביעית. |
|
||||
|
||||
חוק וישנה מורחב? |
|
||||
|
||||
אמנם משחקי אסטרטגיה אינה הפורטה שלי (אני מעדיף שוטרים וקווסטים), אבל גם במשחקי אסטרטגיה "practice makes perfect" ואפשר ללמוד אסטרטגיות מועדפות עבור כל שלב אחרי כמה נסיונות, בהתבסס על ידע שאין לך כשאתה מגיע לשלב בפעם הראשונה. לגבי משחקי רשת - אני מודע שלא יוצא לי לשחק בהם הרבה, בעיקר בגלל שהרשתות שיש בהם פינג מספיק נמוך מלאות בילדים ישראלים בני 12 שנוטים להיות גריפרים וקמפרים (שלא לדבר על הנטייה שלהם לקלל נון-סטופ בערוץ הכללי). גם שם, אגב, ההצלחה במשחק תלויה במידה לא מועטה בהכרות של כל גומחה במפה. מי שמגיע למפה בפעם הראשונה מול אנשים שכבר מכירים אותה היטב, יתקשה להתקדם יותר מדי. (דווקא את דום לא ממש שיחקתי. אני חושב שלא נכנסתי לקטע של FPSים לפני מקס פיין. זה בסדר אם אין לך מושג עם מי אתה מדבר, אבל לפחות תהיה מודע לכך שאתה בור, ולא תזלזל בבן-שיחך כשאתה לא אמור לזלזל בו). |
|
||||
|
||||
<אבדה לי התגובה, ננסה שוב:> הבעיה היא שתלמיד שמשחק משחק כזה עשוי ללמוד כיצד לנצח במשחק, אבל לא בהכרח לדעת מה קרה שם *באמת*. דובי תאר זאת באופן ציורי באחת מתגובותיו. משחקי אסטרטגיה אולי טובים אם רוצים טקטיקנים (ואסטרטגים, כאילו דה?), אבל לא כדי לקבל ידע הסטורי. אם רוצים ללמד היסטוריה, אולי עדיף שהתלמידים *יתכננו* משחקי אסטרטגיה. |
|
||||
|
||||
לפני זמן רב הייתי ב"מרכז יגאל אלון" בגינוסר. יש שם משהו דומה לזה: משחק הרפתקאות היסטורי שבו אתה בוחר בכל צומת החלטה דרך פעולה מסויימת. למותר לציין שבסופו של דבר, כל האופציות מובילות לאותו מקום. |
|
||||
|
||||
לסמארה? |
|
||||
|
||||
לא, לא, לרומא. מהפגישה בסמארה עדיף להימנע. |
|
||||
|
||||
זאת הנקודה, לא? שכל ההתפתלויות לא הועילו. |
|
||||
|
||||
ביליתי שם פעמים מספר בילדותי, והחלק שאתה מתייחס אליו מדבר על מלחמות: אתה נדרש להכנס לנעליו של חייל או מפקד בעת המלחמה ולקבל החלטות. עבור כל אופציה אתה נדרש ללכת למסדרון אחר ולהמשיך משם. בתור ילדה, החלק הזה היה האהוב עליי ביותר מכל המוזיאון. |
|
||||
|
||||
ההיסטוריה בגדול, כלומר התמונה הכללית, צריכה להיות משולבת באמצעות מצגות בין קטעי המשחק. קטעי המשחק יהיו בדרך כלל ההתכתשות עצמה. מה קרה באמת בתמונת המיקרו, מאחורי איזה קיר כל אחד עמד, לפעמים אף אחד לא יודע באמת. אף אחד לא הסתובב עם מכשיר gps, את רשתות הקשר (אם היו) לא הקליטו, ולכל אחד מהניצולים יש הסיפור האישי שלו. (רוב החיילים המשתתפים בקרב אינם מבינים את התמונה הכוללת.) תאור טקטי של קרב הוא מיתולוגיה גם בקרבות מודרניים ומתועדים יותר. את עדויות הניצולים אפשר לשלב אולי במפת הקרב, אולי כאשר קורים ארועים שנקבאו מראש, ואולי בקטעי המעבר. היתרון עבור התלמיד, בנוסף למידע הכלול מפורשות במשחק, הוא המעורבות החוויתית. התלמיד מבקר כביכול האתר ההיסטורי ומשתתף בארועים. המושג "משטרת לטרון" הוא לא צרוף מילים שצריך לשנן לפני בחינה, אלא חלק מהזכרון האישי שלו. טוב, אני מסיים כאן את מסע הצלב שלי למען בניית mod מלחמת הקוממיות עבור CoH במימון משרד החינוך (...) לעניין תכנון משחקי אסטרטגייה, זה רעיון יפה, אלא שיש צורך בכשרון מסויים... והרי שטות אחרונה לסיום. נזכרתי כרגע ב"משחק של אנדר".זה באמת רעיון יפה, ואני מציע אותו כאן באופן חגיגי כפרויקט משותף למשרדי החינוך והבטחון. |
|
||||
|
||||
מביאים גדנ"עים ליום כיף לחמל פיקוד צפון, מושיבים אותם מו מסכי פלסמה ואומרים להם שהם מנסים משחק morpg חדש עבור צה"ל? |
|
||||
|
||||
מה זה "ידע היסטורי"? למה חשוב לדעת "מה באמת קרה"? זה יכול להופיע כסרט בסיום המשחק, או כתוספת, אבל מי שחושב שזה העיקר תומך, בעצם, בשיטה הקיימת, ומניח שכדי "לדעת היסטוריה" צריך לדעת "מה קרה מתי". אבל זה לא ככה! ההיסטוריה, כדיסציפלינה, היא כלי המאפשר לנו לנתח את העבר. לזהות תהליכים, צמתי החלטה, מניעים סמויים. הרבה יותר חשוב להכיר לתלמידים את הדילמות האלו, מאשר להתייחס לפתרון הספציפי של מה שקרה באמת (בהנחה שאנחנו באמת יודעים 'מה קרה באמת', מה שרחוק מנכון במקרים רבים). |
|
||||
|
||||
למה כל הכלים שתיארת אמורים לבוא על חשבון הידע של "מה באמת קרה"? |
|
||||
|
||||
לא על חשבון. אחרי הדיון, הניתוח, ההסתכלות מכל הכיוונים והמחבות אל האפשרויות שעמדו בפני המנהיגים והמונהגים, אפשר בהחלט לספר את כל הגרסאות המקובלות ל"מה באמת קרה" (הרבה פעמים יש יותר מאחת - שאלי מישהו מהימנים כאן מה באמת קרה על אלטלנה, ומישהו מהשמאלנים מה באמת קרה בטנטורה). זה כמו השיטה שאבא שלי נקט ללימוד פיזיקה: קודם עושים את הניסוי, כשהתלמידים עוד לא יודעים מה אמורות להיות התוצאות, ואז כשהם מופתעים למדים אותם את הפיזיקה שמאחורי הניסוי. |
|
||||
|
||||
זה לא שיעור היסטוריה - אתה בעצם מלמד פוליטיזציה של העבר. |
|
||||
|
||||
מה פירוש המונח הזה? האם יש משהו שאיננו פוליטיזציה? |
|
||||
|
||||
בהחלט. יש הרבה דברים שאינם פוליטיזציה. יש אפילו דה-פוליטיזציה בעולם. |
|
||||
|
||||
תסלחי לי, אבל היסטוריה היא בדיוק פוליטיקה של העבר. |
|
||||
|
||||
נו, זה מה שאתה טוען כדי להצדיק את הרצון שלך ללמד פוליטיזציה של העבר. |
|
||||
|
||||
מה אומר המישפט המוזר: פוליטיזציה של העבר? |
|
||||
|
||||
רודי הסביר את זה בעצמו: תגובה 416682 אני פשוט נתתי לזה שם קצת ציני. אבל אם מסתכלים על ההיסטוריה כעל ראשומון, מלחמת נראטיבים, הגיוני שכל צד ירצה לחלץ ממנה דווקא את הנראטיב שלו, והקרקע נוחה לעשיית פוליטיזציה. |
|
||||
|
||||
עדיין לא הבנתי את המילה פוליטיזציה. לוקחים עבר שהוא אפוליטי ועושים לו פוליטיזציה? |
|
||||
|
||||
לא מגולם בזה בהכרח עבר א-פוליטי (ומי יודע באמת מהו העבר?). אבל אם אתה יכול לחלץ אך ורק את הגרסה שלך, מן הסתם היא תהיה פוליטית. |
|
||||
|
||||
ומה לא יהיה פוליטי? |
|
||||
|
||||
אפשר לעקר את הפוליטי מן האישי, אם משתדלים. אבל זו תטל''א. |
|
||||
|
||||
זה לא רק מה שאני טוען. זה מה שטוענים רוב חוקרי ההיסטוריה (חוץ מאלו של ''היסטוריה של החברה'' שטוענים שזו סוציולוגיה של העבר. שימי לב שפוליטיקה של העבר לא חייבת להיות חופפת לפוליטיקה של ההווה. כשאתה מלמד את מלחמת העצמאות זה די קל ליצור חפיפה כזוף אבל כשלומדים, נניח, על מלחמת האזרחי בארה''ב אפשר לנהל דיון ''פוליטי'' בלי שהוא יהיה קשור למה התלמידים מתכוונים להצביע. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את הטיעון שלך. האם אתה אומר שלא ייתכן שידיעת העובדות היא חשובה מכיוון שזה תומך "בשיטה הקיימת"? איך אפשר לנתח את העבר אם לא מכירים אותו? |
|
||||
|
||||
אני אומר שידיעת העובדות חשובה *הרבה פחות* מידיעת האפשרויות, הרקע, הגרסאות השונות, המניעים (אני גם אומר שלא תמיד אנחנו יודעים בדיוק מהן העובדות). אני גם אומר שמי שנותן ל"עובדות" אותה מידה של חשיבות כפי שהוא נותן לכל השאר (ויותר), תומך בעצם בשיטה הקיימת. אין קשר בין הטענות, לבטח לא זה שיצרת. |
|
||||
|
||||
אני זוכר שלפני שנים היה לי משחק (לוח) אסטרטגי ששחזר בצורה מאוד מדויקת את הנחיתה בנורמנדיה. הוא לימד אותי הרבה מאוד על הארוע ההיסטורי. אכן, הרבה יותר חשוב לנסות להבין 'מה היה קורה אילו' או 'איך חשבו המנהיגים' מאשר 'מה קרה'. מעניין לא פחות, אגב, יהיה לשחרר משחקים המבוססים על היסטוריה כלכלית (ניהול קיבוץ) וחברתית (הקמת תנועה ציונית בברלין, נניח). |
|
||||
|
||||
אגב, http://www.seriousgames.org/index2.html |
|
||||
|
||||
ועוד אחד, קרוב יותר הביתה: http://www.seriousgames.dk/gc.html |
|
||||
|
||||
דווקא BiA מבוסס בדיוק על הרעיון הזה של שחזור מדוייק של תנאי השטח (הם אפילו מראים לך מפות מבצעיות מקוריות של האזורים בהם אתה משחק). העניין הוא שלימודי ההיסטוריה אינם לימודי אסטרטגיה, ולא ממש משנה לתלמיד מה היו תנאי השטח האמיתיים. זה יכול, אולי, לסייע לו "להכנס" לחומר יותר, אבל ככלי לימודי של ממש, לא הייתי נותן למשחקי מחשב יותר מדי כח. אם כבר, אולי אפשר לדבר על "קווסטים". אחד המשחקים שאני הכי זוכר מילדותי היה "הבהלה לזהב" של סיירה, שנתן לשחקן ממש להכנס לנעליו של צעיר אמריקאי בסוף המאה ה-19 שהצטרף לבהלה לזהב. אגב, אין סיבה להצמד לקטעי מעבר פאסיביים - אם משחקים כמו "מקס פיין" או "Half Life" לימדו אותנו משהו, הרי זה שמשחק יכול לתת לך אשליה של חופש פעולה בזמן שאתה מובל באף לאורך מסלול שנקבע מראש (מה שמכונה בברנז'ה railroad game). |
|
||||
|
||||
אני חייב לציין שקיימת היום סדרת משחקים איכותית אחת שממנה אכן ניתן ללמוד קצת היסטוריה, סדרת Total War כמובן. SHOGUN:Total War על יפן MEDIEVAL: Total War על ימי הביניים ROME: Total War על רומא לדעתי, כדי שזה יעבוד התלמידים חייבים לקבל את המשחק בתור משחק, וללמוד ממנו היסטוריה "במקרה", ולא לקבל אותו מראש בתור "לומדה", אחרת, לא משנה כמה טוב הוא יהיה, מראש הגישה שלהם אליו תהיה כעוד מטלה והוא לא יזכה להרבה צומת לב. הבעיה המרכזית שאני רואה כאן היא שבשלב מסויים עלול להיווצר טישטוש של היכולת להבחין בין מציאות היסטורית אמיתית לבין היסטוריה מדומה שנוצרה לצורך משחקי מחשב כאלו ואחרים. משהו בסגנון של: אם יספרו בבית ספר לאנשים שמה שהם פוגשים במשחקי מחשב זו הדמיה של אירועים היסטוריים אמיתיים, והם אכן יאמינו לכך, אז לדוגמא חובבי ה C&C , אולי סדרת משחקי האסטרטגיה הנמכרת ביותר בכל הזמנים, עלולים לחשוב שהנאצים מעולם לא עלו לשלטון בגרמניה ולכן מלחמת העולם השניה היתה בין רוסיה לארצות הברית (זו חלק מעלילת המשחק). |
|
||||
|
||||
וכמובן איך שכחתי את סדרת Age Of Empires הנפלאה, שמכניסה אותך בכל שלב במשחק לנעליו של מנהיג ממדינה שונה ותקופה שונה (ג'ינג'ס חאן, ז'אן אוף ארק וכו', סלאח-א-דין) ודורשת למלא מספר משימות שתואמות לאירועים היסטוריים (את קרב קרני-חיטין לדוגמא, הכרתי משם עוד לפני שלמדתי עליו בבית-הספר). כשאני חושב על זה עכשיו, המשחקים האלו הם בסיס ממש לא רע ללימוד היסטוריה, ואפילו יותר מזה ללימוד גאוגרפיה (כל ילד יידע לסרטט לך במדוייק מפה של גבולות המדינות עליהן ניסה להגן או שאותן ניסה לכבוש, כולל נהרות, הרים, יערות, ערים גדולות...וכל מכשול טנקים אחר לצורך העניין). אבל עדיין המקצוע העיקרי לו תורמים משחקי מחשב באופן כללי הוא אנגלית :) |
|
||||
|
||||
(חבל רק שהאנגלית באה על חשבון כל השפות האחרות. ז'אן ד'ארק, שמה). |
|
||||
|
||||
לאו דוקא <http://www.stjoan-center.com/Trials> |
|
||||
|
||||
כן, אני יודע שכך קוראים לה באנגלית. העניין הוא שלכתוב בעברית "ז'אן אוף ארק" נראה מגעיל ונשמע אדיוטי. בעברית אפשר לקרוא לה "ז'אן מארק", אם אתה מתעקש על תרגום, או "ז'אן ד'ארק", כפי שקוראים לה בשפת אמה. ואם כבר, למה לא ג'ואן אוף ארק? |
|
||||
|
||||
יוהנה מקשת? |
|
||||
|
||||
יוהנה? יוחננה! ולגבי קשת, האם אני עובד ב-Springhill? |
|
||||
|
||||
גבעת הקפיץ? נשמע לי מתאים. |
|
||||
|
||||
המחזה של ברכט עליה נקרא ''יוהנה הקדושה''. |
|
||||
|
||||
את משחקי האטרטגיה אינני מכירה, אבל לפני שנה שנתיים הגיע אליי אחד המיילים המסתובבים עם משחק של "מילוי" מפת אירופה. שיטה נפלאה לדעתי ללימוד *עובדות* גיאוגרפיות, וחבל לי שלא נתקלתי במפות כאלה של מדינות אחרות, ובמשחקים דומים ללימוד עובדות אחרות. |
|
||||
|
||||
מילוי מפת אירופה? אשמח לקבל קישור למשחק הנ"ל. |
|
||||
|
||||
לא יודעת איך לקשר, לצערי. יש לי אותו רק באי-מייל. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע עד כמה זה מקובל, אבל אשמח מאוד אם תוכלי לשלוח לי אותו במייל, תודה! |
|
||||
|
||||
תיבת הדואר שלי משום מה מסרבת לשלוח מכתבים לכתובת שנתת. אולי אנסה שוב מאוחר יותר. בינתיים, אני מתנצלת - זה לא הצליח. |
|
||||
|
||||
כנראה זה: http://www.yourchildlearns.com/puzzle_eur.htm |
|
||||
|
||||
זו לא המפה שלי, אבל זה כיף... תודה! |
|
||||
|
||||
זה אפילו כייפי יותר: http://www.eng.biu.ac.il/~noytza/nations.html |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
כייפי, אבל לא נכון מה זה "Palestine" בסוף? אין כזו מדינה! |
|
||||
|
||||
אין כזה עם! |
|
||||
|
||||
שיעור ה''היסטוריה'' המרתק ביותר שלמדתי היה הספר ''גמביט טורקי'' של בוריס אקונין. מכיוון שהוא לוקח לעצמו ''חופש ספרותי'' די נרחב, רצתי אחרי שקראתי את הספר לאנציקלופדיה כדי לברר לעצמי מה באמת הלך שם, ולא שמתי לב שאני לומד היסטוריה. אגב, עוד משחק שטורח ללמד את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה דרך קטעי מעבר פאסיביים הוא ''קומנדוס'' הזכור לטוב, אם כי אני תוהה עד כמה הוא מדוייק. |
|
||||
|
||||
קריפטונומיקון, כאן. אם כי הוא באמת לקח כאן חופש אומנותי, והיכן שהזירות הפיסיות של מלה"ע II והעולם בכלל לא הספיקו, הוא פשוט הוסיף מדמיונו הקודח. מה שאנחנו קוראים "בריטניה" זה בעצם, בשמה המלא, "הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה, צפון אירלנד, וקווגלם הפנימית והחיצונית", כמו שכל ילד בריטי בימינו יודע, וכן הלאה. |
|
||||
|
||||
מה? |
|
||||
|
||||
ספר טוב, אתה תאהב. מין "מלכוד-22" פוגש את "Soldier of Fortune" פוגש את Hackers פוגש את טריינספוטינג, כזה. מאוד ויזואלי. לא יעבור לסרט בתקציב של פחות משלושה מיליארד. |
|
||||
|
||||
ביליתי שבוע בקיץ כדי לקרוא את הספר הזה, ואני חייב להגיד שהוא ארוך מידי. גרוע מכך, קיבלתי את ההרגשה שגם סטפנסון חשב כך, ולאחר שהוא כילה שני שליש מהספר בתאור הרגלי ארוחת הבוקר של אחת הדמויות, הוא הפסיק לספר את הסיפור ועבר לתאורים טכניים של מערכות הפעלה. |
|
||||
|
||||
כן, הוא קצת ארוך ויש בו המון קווי-זמן ומלאנתאלפים דמויות. אבל התיאורים מדהימים, לא משנה בכלל של מה... אחרי התמונה של יום-הבנקים בשנגחאי (עם המוטות-במבוק והכל), והפלישה היפאנית, לא יכלתי להניח אותו מהיד. למרוד שהקטע הכי טוב בספר, לטעמי, זה כשמפציצים את השיירה הימית והגיבור צולל מתחת למים הבוערים עם גשם מימי של חלקי מתכת. הרגשתי כמו בציור של דאלי. לומדים קצת הסטוריה, על כל פנים, למרות שעד היום אני תוהה מה מזה קרה באמת ומה סטפנסון הוסיף. ואם ב"מערכות הפעלה" אתה מתכוון למחשב הפרוטוטיפי שבנוי מבוכנות ושסתומים של כספית, אז זה לבד שווה חצי ספר, לא? |
|
||||
|
||||
לא, התכוונתי ל FINUX. אגב, מעבר לעניין<ספויילר> שהוא הרג ואז החייה אחת מהדמויות ( הבנתי שבספרי הprequel זה מוסבר), יש כל מיני סתירות שלא מסתדרות. למשל, על ראנדי נאסר לחזור לפיליפינים, אם כך, מה הוא עשה שם בסוף הספר? אבל מה אני מבין, אני גם מעדיף את עידן היהלום על סנוקראש. |
|
||||
|
||||
ובצדק. "עידן היהלום" בכמה דרגות יותר מהוקצע מ"שלג דיגיטלי" (זה עדיף על "מיץ שלג", לא?). צריך לתת כבוד, בכ"ז הספר שהמציא את ה-Virtual Reality, אבל התאכזבתי למדי מהרעיון המרכזי של Snow Crush. לעומת זאת, ב-"Diamond Age" העלילה היתה קונסיסטנטית יחסית, והטכנולוגיה היתה הגיונית למדי. את קריפטונומיקון יש לי מאז שיצא, ועדיין לא הצלחתי לקרוא אותו... |
|
||||
|
||||
באמת? אתה מתכוון ל"תור היהלום"? כי אני ניסיתי לחצות את האמצע שלו כמה פעמים ונכשלתי, למרות שכל הזמן ציינתי לעצמי כמה הנושאים מרתקים. ודווקא על סנו-קראש שמעתי ביקורות כ"כ טובות, שהוא נכנס לרשימת המבוקשים שלי (הבנתי שלא תורגם לעברית עדיין). |
|
||||
|
||||
אחד המשחקים האהובים עלי בסביבות גיל 12 היה מין משחק אסטרטגיה / טקטיקה של הצפון נגד הדרום במלחמת האזרחים האמריקאית. הייתי משחק בו _המון_. ובכ"ז, עד שהתעניינתי מספיק כדי לקרוא על המלחמה, הדבר היחיד שידעתי עליה היה שהצפון ניצח, וגם זה לא בגלל המשחק. המשחק שהכי תרם לי להבנת היסטוריה היה דווקא "אינתיפאדה" הכהניסטי הזכור לטוב. וזה המקום לקשר לhttp://www.pointlesswasteoftime.com/games/wargames.h... |
|
||||
|
||||
הכוונה ל-North & South המפורסם? זה עם הרגלים, הסוסים והתותחים? |
|
||||
|
||||
כן, ההוא. הטקטיקה עניינה אותי הרבה יותר מהאסטרטגיה. |
|
||||
|
||||
ב"טקטיקה" הכוונה לקרבות עצמם? הם בעיקר זריזות ידיים (מי ששולט טוב בפרשים יכול לחסל איתם כל צבא). |
|
||||
|
||||
לא, אני זוכר שהייתי משקיע הרבה מאוד מחשבה טקטית בהצבה נכונה של התותחים, למשל, ונזהר לא לשלוח פרשים מול רגלים בנחיתות מספרים קיצונית מדי, וכן הלאה. זריזות ידיים לא הייתה אף-פעם אישיו, כי לא שיחקתי מול מחשב; היינו ארבעה בני-דודים, בנים ובנות, היינו עושים טורנירים של משחקי אסטרטגיה וטקטיקה במשך קייצים שלמים, כך שגם לי וגם לכל אחד מיריבי הפוטנציאליים הייתה ממילא קואורדינציה דיגטלית (תרתי משמע) של אנדר וחבריו. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שנגד שחקן אנושי זה יכול להיות שונה לחלוטין. מה שכן, אף פעם לא סבלתי את המקשים שנתנו לצפון, ולא הבנתי איך אפשר לשנות אותם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |