בתשובה לסמילי, 29/10/01 10:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שערן כבר תיאר, נשענת "תיאוריית אנשלוביץ" על הנחת יסוד מפוקפקת למדי לפיה מהנדס בשם אנשלוביץ (הכוונה היא כמובן לכל אדם מן היישוב שאינו פוליטיקאי מקצועי ולא לדוב באופן אישי) קורא בעקביות את המפה הפוליטית ואת המצב בשטח טוב יותר משלל פוליטיקאים שעושים זאת לפרנסתם שנים רבות באופן מקצועי לאחר שהתמחו בנושא. האם הנחה זו הגיונית מספיק כדי שתשמש כברירת המחדל במבחן התער של אוקהם? בעיני הגיוני לא פחות לטעון שדווקא הנחת היסוד של ערן (הפוליטיקאים יודעים מה הם עושים גם כאשר זה לא נראה ככה לאנשים שפוליטיקה אינה מקצועם) היא ההנחה הטבעית וההגיונית ביותר ועד שלא תופרך אין טעם לשקול בכלל את תיאוריית אנשלוביץ. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין לנו דרך לדעת מה הניתוח (האמיתי) של הפוליטיקאים. יש לנו שתי תיאוריות אחת של מר אנשלוביץ והשניה של מר בילינסקי שניהם מוכשרים באותה מידה, ושניהם מסכימים על אותם נתוני יסוד (העצם נראה ומגעגע כמו ברווז), אחד מהם מציע תיאוריה יותר מורכבת (וקשה להפרכה) והשני יותר קלה (גם להפרכה). אין כאן הנחת עליונות של מר אנשלוביץ על הפוליטיקאים או אפילו על מר בילינסקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תיקח בן שבט פרימיטיבי ותראה לו בפעם הראשונה בחייו את כביש חיפה-ת"א, הנחת היסוד שלו עשויה להיות שמדובר בעצם בשביל שבו דוהרות להן חיות גדולות ורועשות. יהיה לו די קשה להוכיח לעצמו בכלים שברשותו שהנחה זו היא שגויה, גם אם יבוא מומחה (כל אחד שיודע מה זו מכונית הוא מומחה לצורך העניין) ויטען נגדו שיש הרבה דברים שהוא (בן השבט) פשוט לא מבין. גם במקרה הזה לא יהיה ויכוח בינו לבין המומחה על כך שמדובר במשהו גדול ורועש שנע במהירות, ויתכן אפילו שהפרימיטיבי יטען בלהט ש"אם זה נראה כמו קרנף..." וירגיש מאד חכם עם עצמו. זה כמובן לא יהפוך אותו לצודק. הייתי צריך לכתוב את כל הסיפור הזה כדי להבין את ההבדל בינינו: אני זיהיתי ויכוח לא בין אנשלוביץ לבילינסקי אלא בין אנשלוביץ לרוב הפוליטיקאים כשערן משמש לצורך העניין רק כנציגם עלי האתר. התבססתי על כך שערן דווקא כן מוכשר (פורמלית ובכלל) בתחום, ולכן דבריו אמונים עלי כחוות דעת של מומחה ולא כפרשנות של אנשים מן היישוב כמו דוב וכמוני שאינם מצוידים בכלי הניתוח הדרושים כדי להבין כל אמירה וכל צעד של פוליטיקאי לאשורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שהמומחה צריך לעשות הוא להפריך את טענתו של בן השבט הפרימיטיבי (ע"י הבאת נתונים שסותרים את דעתו). מר בילינסקי לא מנסה להפריך את טענתו של מר אנשלוביץ ע"י נתונים חדשים (כזכור, הוא מקבל את כל נתוניו של מר אנשלוביץ, ולא מביא נתונים נוספים) (אני מתיחס כאן לדוגמת הברווז...), אלא טוען שהעצם יכול להיות ברווז ויכול להיות פיל (שום מומחה לא יסכים שהכביש יכול להיות קרנף) ומנסה לבנות את תיאוריית הפיל (שהיא, על פניו, מורכבת יותר) בזמן שתיאוריית הברווז נשארה שלמה. דרך אגב, את התגובה הראשונית כתבתי, לא על מנת לסתור את המטא-תיאוריה של מר בילינסקי (שכזכור, אינה ניתנת להפרכה, ולכן לא יכולה להחשב כתיאוריה) , אלא להסביר למה אוקהם הוא הכרחי (לדעתי, ראה http://haayal.co.il/thread.php3?rep=39154). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל. מר אנשלוביץ קובע מתי פוליטיקאים ''טועים'' ומתי לא. זו הנחה חזקה למדי. אני מסתפק בהנחה צנועה יותר (או שהם טועים כל הזמן או שלא, לשם הקיצוניות המתודית). אבל בעצם (וכאן אסתור את עצמי מעט) מלכתחילה אנו חוזרים כאן לדיון במקום אחר על התער המפורסם ועל כך שאין לנו ממש דרך לקבוע איזו הנחה ''חזקה'' או ''חלשה'' יותר מהנחה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בכל מה שקשור לברווז-פיל, התיאוריה שלך הייתה הרבה יותר מורכבת (מדובר בפיל...). ב. את ההנחה של מר אנשלוביץ (במה שנוגע לפוליטיקאים, וגם בקשר לברווז), ניתן לסתור, את שלך, כזכור, לא (גם בשני המקרים, הרי גם אם נביא ברווזה, וניתן להם להתרבות, ויצאו ברווזונים, תוכל לטעון, שהברווזה היא פילה מחופשת...). ג. הבחירה היא לא לפי חוזק הנחות, אלא לפי מורכבות תיאוריות. ד. יש דרך לקבוע איזו תיאוריה יותר מורכבת, קלות ההפרכה שלהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן? אני חושב שהעובדה שדב מרשה לעצמו לקבוע מתי פוליטיקאי טועה ומתי לא הופכת את התיאוריה שלו להרבה יותר מסובכת בתחפושת של פשוטה (ולמען האמת, לבלתי ניתנת לסתירה בזכות אלמנט ה"נחום-תקום" שלה - אם המציאות לא מתאימה להנחות אזי זו טעות של סובייקט המחקר). כמובן שגם המונח "קלות ההפרכה" הינו מונח סובייקטיבי, שוב, בגלל הטענה שהעלתי בתגובה הקודמת בדבר אי-יכולתנו להעדיף בין הנחות. אגב, אני מקווה שאתה מקפיד להבדיל בין התיאוריה למטא-תיאוריה (ויש לי תחושה שלא). מטא-תיאוריה היא בבחינת "פילוספיה של המדע" ואינה עומדת להפרכה או לאישוש – היא-היא הנחות היסוד (פוליטיקאים לא טועים, פוליטיקאים הם אנשים מעשיים וכו'). מה שעומד למבחן הן התיאוריות הנגזרות משימוש בהנחות אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בכל מה שנוגע לברווזים, התיאוריה שלך היא המסובכת. ב. קשה לי לראות מצב בו שתי הנחות שוות ערך מבחינת קלות הפרכתן , בכל מקרה זה מצב נדיר (בו אפשר לומר ששתי ההנחות שוות ערך), וכמובן שככל שעולים במספר ההנחות קשה יותר להגיע למצב שכולן שוות ערך מבחינת קלות ההפרכה (והן עדיין שונות זו מזו במובן ניתן לבדיקה). למשל תיאוריה א': העצם הוא פיל מחופש לברווז, תיאוריה ב': העצם הוא ברווז. על מנת להפריך את תיאוריה ב', כל מה שצריך הוא לבדוק מאפיין אחר של הברווז וכך להפריך אותה (או לחזק אותה) ואילו על מנת להפריך את תיאוריה א' נצטרך לבדוק שהעצם לא עונה למאפייניו של הפיל או הברווז (כי התחפושת יכולה להיות יותר מאשר מראה ושמע) ורק במידה ונמצא עדות לכך שמדובר בחיה שלישית (כמו קרנף) נוכל להפריך את ההנחה הזו (שים לב, בעוד שתוך כדי הפרכת התיאוריה א' הפרכנו את ב', הרי שכאשר הפרכנו את ב' לא הפרכנו את א', וזו סיבה נוספת לבחירת ב'). ג. אלמנט "נחום-תקום" יש גם בתיאוריה שלך, אם המציאות לא מתאימה, סימן שלא הכל ידוע לנו... ד. אני מנסה לא להתייחס ל"מטא-תיאוריה" בגלל האופי האקסיומטי הלא מנומק שלה, להבדיל מהדוגמא של "הפילוסופיה של המדע" שאופיה האקסיומטי מנומק (למעשה בדיון הזה, כמו בקודם, אני מנסה להסביר את הנימוק מאחוריה, לא מדובר בהחלטה שרירותית כמו "פוליטיקאים לא טועים" או "בראשית ברא ה"' אלא בהחלטה מנומקת). אני מתייחס בעיקר לתיאוריית הפיל המחופש לברווז שלך, או שגם זו מטא-תיאוריה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח הוא אם בן עמי התכוון ל ''התרסקו'' כאשר השתמש במילה זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר דיברנו על כך פעם: http://haayal.co.il/thread.php3?rep=13573 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שלפחות שמו שייך לויכוח הזה אני מרשה לעצמי להתערב ולהעיר שהויכוח שלי עם ערן במקרה זה, אינו על דעתי על צדקתם וטעויותיהם של פוליטיקאים, אלא על השאלה אם כשבן עמי אומר: "ההנחות שביסוד הסכמי אוסלו התרסקו", הוא באמת מתכוון לכך. לי אין סיבה להניח אחרת. ערן מתוך הגדרה של שיטתו טוען שבן עמי לא מתכוון לבכך באמת, אלא אומר זאת כדי להשיג מטרה איזו שהיא. אנא הפנימו את הנושא, ואחר כך אתם יכולים להמשיך לעקור הרים ולהטיחם זה בזה . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשבן-עמי אומר מה שהוא אומר, הוא בלי ספק מתכוון... להגיד מה שהוא אומר. לך ולי יש כלי עבודה בהם אנחנו משתמשים להשגת מטרות עסקיות בעבודתנו. חוץ מכלי העבודה שלנו (מחשבים וכו'), אנחנו גם אומרים במהלך היום כל מיני דברים בדרך כלל במטרה להביא לידיעת השומעים את דעתנו. אצל הפוליטיקאי, בניגוד אלינו, אמירת דברים לציטוט היא לא רק דרך ביטוי טבעית של דיעות ומחשבות אלא גם כלי עבודה מרכזי. כמו שאני לא משתמש ב-Excel כדי להביע את דעתי האישית על כל מיני דברים אלא על מנת להגיע בסופו של דבר לתוצאה מסוימת (נניח, לכך שיהיה לי תקציב מסודר לשנה הבאה), כך משתמש הפוליטיקאי בכלי הדיבור על מנת להשיג מטרות מסוימות. כל האמצעים כשרים על מנת להגיע למטרות הללו, כולל אמירת דברים שאינם תואמים את מה שהוא חושב באמת. יותר מזה, כל פוליטיקאי מוכשר יודע לנצל כלי עבודה ספציפיים ליצירת דרמה כמו למשל המכשיר "עכשיו תקשיב לי טוב נסים, אני אספר לך משהו ששמעתי היום במזנון הכנסת" או תוכנת העזר "אם אתה רוצה לדעת מה אני *באמת* חושב על <מישהו>, אני אגיד לך בשיא הכנות ש..." והוא משתמש בהם לצרכיו, בלי שום קשר למה שהוא שמע במזנון שלא לציטוט או למה שהוא באמת חושב על ההוא. בשום רגע אסור לערבב את השימוש המושכל שעושה הפוליטיקאי בכלים ובמכשירים הללו עם האדם הפרטי, רצונותיו האישיים ומחשבותיו הכמוסות שלא יחשפו במסגרת דברים שנאמרים לציטוט אלא בדרך מקרה. ההנחה שבדרך כלל יש זהות בין שני המישורים היא לדעתי טעות שגורמת לך לראות דברים מסוימים בצורה פשטנית שעלולה להוביל אותך למסקנות שגויות. למען שלמות האמירה והסרת כמה ספקות, אני חייב לסייג את הדברים. ראשית, כמו בכל מקצוע, יש פוליטיקאים מוכשרים יותר ומוכשרים פחות. ככל שהפוליטיקאי מוכשר פחות, כך עלול הוא בעצמו לערבב בין דברים שהוא חושב לעצמו לבין הדברים שעליו לומר ברגעים מסוימים וכך אנו (המאזינים) זוכים לקבל לעתים רחוקות הזדמנות להציץ אל תוך עולמו הפנימי של האיש שמאחורי הפוליטיקאי. כשמדובר בפוליטיקאי משופשף ומנוסה, הסיכוי שדבר כזה יקרה הוא אפסי. שנית, הדברים נכונים כמובן רק למה שאומר הפוליטיקאי בידיעה שדבריו עשויים להיות מצוטטים, ולכן מעידות-לשון אותנטיות (כמו אמירת "שתיחנק" המפורסמת של אברום בורג כלפי אהוד ברק) אינן עונות על הקריטריונים של "כלי עבודה" כפי שתיארתי כאן אלא אם כן בורג הוא פוליטיקאי מוכשר משחשבתי. הראיון של בן-עמי בעיתון הארץ, לעומת זאת, הוא דוגמא קלאסית לפוליטיקאי בפעולה, והקשר בין הדברים שבן-עמי אמר בראיון לבין הדברים שהוא חושב עמוק בלב הוא מקרי בהחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואף על פי כן, הטענה הבסיסית (או הפשוטה) ביותר היא: "הפוליטיקאי באמת מאמין במה שהוא אומר". אם תצליח להפריך טענה זו (כל מקרה לגופו כמובן), ניתן יהיה לדון בתאוריות אחרות. כך שלמעשה קביעתו של ע. בילינסקי כי אמירותיו של בן עמי באותו ראיון "מפורסם" אינן מבטאות את רחשי ליבו, הינה חסרת משמעות, כל עוד לא שלל והפריך הוא את המקרה הפשוט ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה א': הפוליטיקאי באמת מאמין במה שהוא אומר. טענה ב': הפוליטיקאי משתמש במה שהוא אומר כדי להשיג מטרה. למה טענה א' "פשוטה" או "בסיסית" יותר, ובאיזה מובן? לחילופין, האם היא יותר בת-הפרכה? להבהיר: אני גם לא חושב שטענה ב' פשוטה יותר, או בסיסית יותר, או בת-הפרכה יותר; אני חושב שהתער של אוקהאם לא עוזר לנו כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, למיטב הבנתי הפשטות היא בעיני המתבונן. אין בכוחי (וזאת אולי מכיוון שחסרים לי הכלים -- כלומר הבעיה היא בי) להוכיח כי טענה כלשהי (מסוג טענות אלו) פשוטה יותר מטענה אחרת. ובכל זאת, קל לראות כי טענה א' היא ''יותר בת-הפרכה''. כדי להפריך את טענה א' די להראות כי מעשיו של הפוליטיקאי מנוגדים לדבריו. לעומת זאת, כדי להפריך את טענה ב' צריך לבדוק (ולשלול) מספר אינסופי של מטרות שלהשגתן (ייתכן ש) כוונו דבריו. כלומר הטענה אינה בת-הפרכה. מן הסתם, ניתוח זה משתנה באם מוצעת מטרה מסויימת אחת. כאמור, זה לא המקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר שטענה א' (הפוליטיקאי מאמין בתוכן העובדתי של דבריו) יותר בת הפרכה מטענה ב' (הפוליטיקאי אומר משהו לשם השגת תכלית), כי אפשר להפריך אותה ע"י שמראים שמעשיו מנוגדים לדבריו. אבל אפשר להפריך את טענה ב'. זאת כי אפשר (במגבלות קשות) להסיק מה התכלית המעשית שדבריו יכולים לקדם, ואז לבדוק האם מעשיו תואמים זאת. בפועל, קשה מאוד להסיק בבטחון את התכלית המעשית. אבל קושי מעשי כזה שולל גם את ההפרכה שלך ל-א': מה פירוש "מעשיו מנוגדים לדבריו"? האם כל מיני אילוצים, נסיבות והסברים צדדיים לא מטשטשים את התמונה באופן אנוש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי טענה ב'; שלילת עובדת היותה של האמירה – אמירה לשם מטרה כלשהי, פשוט מובילה למסקנה כי הייתה לה מטרה אחרת, לכן אני עומד על כך שהטענה (בצורתה הכללית, כפי שהצגת אותה) אינה בת-הפרכה. ברור שאין אלו עניינים של שחור ולבן. למרות זאת, אם למשל בן עמי ינסה (שוב) להגיע להסכם על סמך הנחות היסוד שהתרסקו (כביכול), יהיה הדבר בגדר הפרכת הטענה כי דבריו כוונו לשם העברת תוכן עובדתי (שהוא מאמין בו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם למשל בן-עמי ינסה שוב להגיע להסכם על סמך הנחות היסוד שהתרסקו כביכול, יוכל מי שדוגל בדוקטרינת הברווז (כל מה שמגעגע וכו') לומר שבן-עמי פשוט שינה את דעתו ועכשיו הוא כן מאמין שאפשר להגיע להסכם על סמך ההנחות הללו. מכיוון שביסודה של דוקטרינה זו ישנה ההנחה שהפוליטיקאים מקבלים החלטות ומגיעים למסקנות בדיוק כמו בני אדם רגילים (ולכן הם גם טועים כל כך הרבה פעמים), אך טבעי יהיה לטעון שהם גם משנים את דעתם מדי פעם כמו ''קול צף'' מן היישוב ואין בכך כדי לסתור את הטענה שהם באמת התכוונו לכל מה שאמרו בכל נקודת זמן בעבר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |