בתשובה לדב אנשלוביץ, 29/10/01 16:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשבן-עמי אומר מה שהוא אומר, הוא בלי ספק מתכוון... להגיד מה שהוא אומר. לך ולי יש כלי עבודה בהם אנחנו משתמשים להשגת מטרות עסקיות בעבודתנו. חוץ מכלי העבודה שלנו (מחשבים וכו'), אנחנו גם אומרים במהלך היום כל מיני דברים בדרך כלל במטרה להביא לידיעת השומעים את דעתנו. אצל הפוליטיקאי, בניגוד אלינו, אמירת דברים לציטוט היא לא רק דרך ביטוי טבעית של דיעות ומחשבות אלא גם כלי עבודה מרכזי. כמו שאני לא משתמש ב-Excel כדי להביע את דעתי האישית על כל מיני דברים אלא על מנת להגיע בסופו של דבר לתוצאה מסוימת (נניח, לכך שיהיה לי תקציב מסודר לשנה הבאה), כך משתמש הפוליטיקאי בכלי הדיבור על מנת להשיג מטרות מסוימות. כל האמצעים כשרים על מנת להגיע למטרות הללו, כולל אמירת דברים שאינם תואמים את מה שהוא חושב באמת. יותר מזה, כל פוליטיקאי מוכשר יודע לנצל כלי עבודה ספציפיים ליצירת דרמה כמו למשל המכשיר "עכשיו תקשיב לי טוב נסים, אני אספר לך משהו ששמעתי היום במזנון הכנסת" או תוכנת העזר "אם אתה רוצה לדעת מה אני *באמת* חושב על <מישהו>, אני אגיד לך בשיא הכנות ש..." והוא משתמש בהם לצרכיו, בלי שום קשר למה שהוא שמע במזנון שלא לציטוט או למה שהוא באמת חושב על ההוא. בשום רגע אסור לערבב את השימוש המושכל שעושה הפוליטיקאי בכלים ובמכשירים הללו עם האדם הפרטי, רצונותיו האישיים ומחשבותיו הכמוסות שלא יחשפו במסגרת דברים שנאמרים לציטוט אלא בדרך מקרה. ההנחה שבדרך כלל יש זהות בין שני המישורים היא לדעתי טעות שגורמת לך לראות דברים מסוימים בצורה פשטנית שעלולה להוביל אותך למסקנות שגויות. למען שלמות האמירה והסרת כמה ספקות, אני חייב לסייג את הדברים. ראשית, כמו בכל מקצוע, יש פוליטיקאים מוכשרים יותר ומוכשרים פחות. ככל שהפוליטיקאי מוכשר פחות, כך עלול הוא בעצמו לערבב בין דברים שהוא חושב לעצמו לבין הדברים שעליו לומר ברגעים מסוימים וכך אנו (המאזינים) זוכים לקבל לעתים רחוקות הזדמנות להציץ אל תוך עולמו הפנימי של האיש שמאחורי הפוליטיקאי. כשמדובר בפוליטיקאי משופשף ומנוסה, הסיכוי שדבר כזה יקרה הוא אפסי. שנית, הדברים נכונים כמובן רק למה שאומר הפוליטיקאי בידיעה שדבריו עשויים להיות מצוטטים, ולכן מעידות-לשון אותנטיות (כמו אמירת "שתיחנק" המפורסמת של אברום בורג כלפי אהוד ברק) אינן עונות על הקריטריונים של "כלי עבודה" כפי שתיארתי כאן אלא אם כן בורג הוא פוליטיקאי מוכשר משחשבתי. הראיון של בן-עמי בעיתון הארץ, לעומת זאת, הוא דוגמא קלאסית לפוליטיקאי בפעולה, והקשר בין הדברים שבן-עמי אמר בראיון לבין הדברים שהוא חושב עמוק בלב הוא מקרי בהחלט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואף על פי כן, הטענה הבסיסית (או הפשוטה) ביותר היא: "הפוליטיקאי באמת מאמין במה שהוא אומר". אם תצליח להפריך טענה זו (כל מקרה לגופו כמובן), ניתן יהיה לדון בתאוריות אחרות. כך שלמעשה קביעתו של ע. בילינסקי כי אמירותיו של בן עמי באותו ראיון "מפורסם" אינן מבטאות את רחשי ליבו, הינה חסרת משמעות, כל עוד לא שלל והפריך הוא את המקרה הפשוט ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה א': הפוליטיקאי באמת מאמין במה שהוא אומר. טענה ב': הפוליטיקאי משתמש במה שהוא אומר כדי להשיג מטרה. למה טענה א' "פשוטה" או "בסיסית" יותר, ובאיזה מובן? לחילופין, האם היא יותר בת-הפרכה? להבהיר: אני גם לא חושב שטענה ב' פשוטה יותר, או בסיסית יותר, או בת-הפרכה יותר; אני חושב שהתער של אוקהאם לא עוזר לנו כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, למיטב הבנתי הפשטות היא בעיני המתבונן. אין בכוחי (וזאת אולי מכיוון שחסרים לי הכלים -- כלומר הבעיה היא בי) להוכיח כי טענה כלשהי (מסוג טענות אלו) פשוטה יותר מטענה אחרת. ובכל זאת, קל לראות כי טענה א' היא ''יותר בת-הפרכה''. כדי להפריך את טענה א' די להראות כי מעשיו של הפוליטיקאי מנוגדים לדבריו. לעומת זאת, כדי להפריך את טענה ב' צריך לבדוק (ולשלול) מספר אינסופי של מטרות שלהשגתן (ייתכן ש) כוונו דבריו. כלומר הטענה אינה בת-הפרכה. מן הסתם, ניתוח זה משתנה באם מוצעת מטרה מסויימת אחת. כאמור, זה לא המקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר שטענה א' (הפוליטיקאי מאמין בתוכן העובדתי של דבריו) יותר בת הפרכה מטענה ב' (הפוליטיקאי אומר משהו לשם השגת תכלית), כי אפשר להפריך אותה ע"י שמראים שמעשיו מנוגדים לדבריו. אבל אפשר להפריך את טענה ב'. זאת כי אפשר (במגבלות קשות) להסיק מה התכלית המעשית שדבריו יכולים לקדם, ואז לבדוק האם מעשיו תואמים זאת. בפועל, קשה מאוד להסיק בבטחון את התכלית המעשית. אבל קושי מעשי כזה שולל גם את ההפרכה שלך ל-א': מה פירוש "מעשיו מנוגדים לדבריו"? האם כל מיני אילוצים, נסיבות והסברים צדדיים לא מטשטשים את התמונה באופן אנוש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי טענה ב'; שלילת עובדת היותה של האמירה – אמירה לשם מטרה כלשהי, פשוט מובילה למסקנה כי הייתה לה מטרה אחרת, לכן אני עומד על כך שהטענה (בצורתה הכללית, כפי שהצגת אותה) אינה בת-הפרכה. ברור שאין אלו עניינים של שחור ולבן. למרות זאת, אם למשל בן עמי ינסה (שוב) להגיע להסכם על סמך הנחות היסוד שהתרסקו (כביכול), יהיה הדבר בגדר הפרכת הטענה כי דבריו כוונו לשם העברת תוכן עובדתי (שהוא מאמין בו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם למשל בן-עמי ינסה שוב להגיע להסכם על סמך הנחות היסוד שהתרסקו כביכול, יוכל מי שדוגל בדוקטרינת הברווז (כל מה שמגעגע וכו') לומר שבן-עמי פשוט שינה את דעתו ועכשיו הוא כן מאמין שאפשר להגיע להסכם על סמך ההנחות הללו. מכיוון שביסודה של דוקטרינה זו ישנה ההנחה שהפוליטיקאים מקבלים החלטות ומגיעים למסקנות בדיוק כמו בני אדם רגילים (ולכן הם גם טועים כל כך הרבה פעמים), אך טבעי יהיה לטעון שהם גם משנים את דעתם מדי פעם כמו ''קול צף'' מן היישוב ואין בכך כדי לסתור את הטענה שהם באמת התכוונו לכל מה שאמרו בכל נקודת זמן בעבר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |