|
||||
|
||||
ההסברים שלך אינם מניחים את הדעת, משום שהתזה שלכם היא שפוליטיקאים אינם יכולים לטעות. אם ליברמן לא נכנס או אולמרט לא הכניס אותו, למרות שזה הדבר הנכון לעשות מבחינה בלבניסטית, הרי שאחד מהם טעה - ולא משנה מה מזוז עשה או לא עשה. אם ליברמן יכנס מאוחר יותר, הרי שהוא היה יכול להכנס מוקדם יותר, ושוב מסתבר שאחד מהם טעה. הרצפים אינם הסבר או ניבוי, הרצפים הינם עצה. אף ממשלה לא חייבת להיות רצופה, אבל אם ראש ממשלה רוצה ממשלה יציבה, הוא יצור רצף. רצף לא חייב לכלול מפלגה חרדית. רצף חייב להיות רצוף, וזהו. רצף של בל"ד, תע"ל, חד"ש, מרצ, עבודה, קדימה, גמלאים הוא עדיין רצף, גם אם הוא לא זקוק לחרדים. אם אתה רוצה הצגה אחרת, חשוב על המפלגות ככאלו שנמצאות על גרף דו-מימדי, וכל מפלגה מוקפת ב"בועה" - ממשלה רצופה תהיה כזו שבה כל בועה בקואליציה תגע בבועה קואליציונית אחרת - כלומר, שתי מפלגות קואליציוניות לא יופרדו ע"י בועה שלישית שנמצאת מחוץ לקואליציה. שוב, זה לא כלי ניבוי, זו עצה. אני, בניגוד אליך, אינני אוחז בכדור בדולח. ליברמן לא יכול להחליף את ש"ס, משום שש"ס מימין לאולמרט ומשמאל לליברמן (לגבי הליכוד הדעות כרגע חלוקות). אם ליברמן יכנס וש"ס תשאר בחוץ, לא יהיה רצף. אולמרט יכול להקים ממשלה כזו, אבל היא תהיה בלתי יציבה בעליל. אינני יכול לחייב אותך בדבריו של ערן בילינסקי, אבל הוא טען, בזמנו, שיש חברי כנסת זוטרים, צעירים, מהספסלים האחוריים, שאינם מבינים את הדיכוטומיה הפוליטית, ולכן לא ממש "סופרים" אותם בפוליטיקה. אם כך, הדיוטות יכולות להכנס לפוליטיקה. מדוע שיעשו כן? האם דינם אחד שלא להתקדם לספסלים הקדמיים, אלא אם ילמדו את רזי התפיסה הבלבניסטית? בלבן מנסה לנתח פוליטיקאים, אבל הוא קובע שני דברים לגביהם: א. הם אינם יכולים לטעות; ב. הם משתלבים או בדלנים. ניתוח שפוסל מיד כל אפשרות שמישהו שהגיע לכנסת במקרה אינו אחד משני אלו, או ניתוח אווילי שכופה את עצמו על המציאות. אינני אומר שלא יתכן שיש חברי כנסת שחושבים לפי הדפוסים הללו, אבל אני אינני חושב שהדפוסים הללו מכתיבים להם את כל פעולותיהם הפוליטיות, אינני חושב שאין חברי כנסת שאינם נענים לדרישות הבלבניזם, ואינני חושב שפוליטיקאים אינם כאחד האדם, מושפעים מכל מיני גורמים אישיים, רגשיים, אמונתיים, אידיאולוגיים וכו'. ההומו בלבנוס הוא יציר דמיון מופרך, חסר אחיזה במציאות. הבלבניזם הוא דוגמה שלא ניתן להפריכה משום שמאמיניה תמיד ימצאו תירוץ חלופי להסביר למה הם עדיין צודקים, למרות שאין שום אחיזה במציאות לניבויים שלהם, מעבר להימור גס ושווה לכל נפש. |
|
||||
|
||||
(סליחה שאני מתערב, אבל שמי עלה כאן) מה יהיה דובי, לא דשנו בזה מספיק? כבר חידדנו ודרשנו שלא "פוליטיקאים לא יכולים לטעות" אלא "טעות אינה הסבר לצעד פוליטי", כיוון שהיא אינה מסבירה מדוע פוליטיקאי טעה, ועל כן מהווה "קלף ג'וקר" בידי המסביר. תודה ושלום. |
|
||||
|
||||
כן, אני יודע. אבל אני חושב שזה אידיוטי להגיד שבגלל שמשהו מהווה "קלף ג'וקר" בידי המסביר, אפשר לשלול אותו כהסבר. לעיתים, אנשים טועים, ולכן לעיתים, פוליטיקאים טועים. לנסות לחפש מדוע הפוליטיקאי לא טעה, אלא תכנן את הכל כך מראש, זו סטייה כל כך חסרת הסבר מהתער של אוקהם, שהיא פשוט לא מצדיקה את עצמה. בינתיים, אגב, היחיד שטעה בדיון הנוכחי הוא הבלבניסט. מעניין איך אפשר להסביר את ההתנהגות שלו בלי שימוש בקלף הג'וקר "הוא טעה". (שאלה: אם פוליטיקאי אומר "טעיתי", האם אפשר להאמין לו, או שגם זה סתם ספין? מה אם פוליטיקאי אומר שהוא טעה אחרי שפרש? האם ביל קלינטון לא "טעה" כשנכנס לתוך שערוריית המין שלו? או שזה לא נכלל בהתנהגות פוליטית, ולכן שם הוא רשאי לטעות?) |
|
||||
|
||||
כאמור, מסיבה בלתי ברורה, אתה מתעקש להילחם כל הזמן נגד מספר אנשי קש. ''פוליטיקאי טעה'' זה לא הסבר - זו הימנעות מהסבר. זו עצירת התהיה שלך בטרם קיבלת תשובה. וכבר דשנו בכך רבות. אם פוליטיקאי אומר ''טעיתי'', ואתה בלבניסט, אז אתה צריך לחשוב מה משרתת האמירה ''טעיתי'' מצידו, בהקשר ובזמן שבו נהגתה. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שזה לא הסבר. זה הסבר מצויין. כמובן, אפשר להמשיך ולשאול "מה גרם לטעות", "מה הטעה את הפוליטיקאי" וכד', אבל אין זה משנה את העובדה שהפוליטיקה *טעה*, כלומר פעל במטרה להשיג יעד מסויים, וכשל בהשגתו, ואולי אף פגע ביעד הזה, למעשה. דשנו בכך רבות, אבל מעולם לא קיבלתי תשובה, וזו אבן הנגף של התאוריה שלכם - זה כמו להסתכל על פתרון שגוי של בעיה במתמטיקה ולהתעקש שלהגיד "המתמטיקאי טעה" זו לא תשובה, וצריך להסביר למה הפתרון השגוי הוא דווקא נכון. |
|
||||
|
||||
וכאן אנחנו חוזרים אחורה שוב, שכן את התשובה קיבלת פעמים רבות (רק הסניליות המפורסמת...). "פעל במטרה להשיג יעד מסוים וכשל בהשגתו": מי קובע לאיזה יעד שאף הפוליטיקאי - החוקר, ומי קובע שהוא טעה - גם כן החוקר. משמע, אובייקט המחקר לא התנהג כמצופה ממנו (לדעת החוקר), על כן אובייקט המחקר טועה (לדעת החוקר). בזמנו השוותי את זה למדעי הטבע. כך למשל, כשניסוי מייכלסון-מורלי הראה שהאור לא מתנהג כמצופה לפי התיאוריה הניוטונית אף אחד לא טען ש"האור טעה". בעבר הביא באדיבות רבה שמעון גלבץ את ג'אמבטיסטה ויקו בצמד המאמרים שלו (דיון 979 ודיון 988) על המדע החדש, וטען בשמו (ואני מקווה שאני מעוות אותו במינימום האפשרי) שהגישה שמחפיצה פוליטיקאים לכדי עצמים פיזיקליים, כפי שאנחנו מציעים, היתה אכן גישה מקובלת בחלק מעידן האורות, עד אשר התפתחו מדעי החברה והרוח כפי שאנחנו מכירים אותם, אשר בהם אפשרי גם סוג אחר של ידיעה, שבו, בין השאר, אנחנו שופטים את בני האדם - נשואי המחקר שלנו, ולפעמים מכריזים "טעות". אני מכיר בגישה הזו, אולם, כמו שאתה מן הסתם מתרשם, אני מעדיף את הגישה של עודד על פניה. אני לא חושב שיש לי הרבה מה לתרום לדיון בשלב זה בלי לחזור על דברים שכבר נאמרו בעבר פעם ועוד פעם. אני גם לא רוצה להצטייר כמו מספר טרחנים כפייתיים שפשו באזור בשנה האחרונה, אז אני מותיר לך את זכות התגובה האחרונה, אם תרצה בכך. |
|
||||
|
||||
נו, באמת, ערן. מי מאיתנו מסתכל על דבריו של פוליטיקאי ואומר "הוא לא התכוון לזה באמת, הוא אמר את זה רק כלפי חוץ, למעשה המטרה שלו היא דווקא ככה וככה"? הרי זה אחד הבסיסים המרכזיים של הבלבניזם, שפוליטיקאים לא אומרים מה שהם מתכוונים. אז מי מאיתנו קובע, כחוקר, איך צריך לצפות מהפוליטיקאי להתנהג? אתה או אני? אז נכון, אתה לא אומר שהאובייקט טעה, אבל מצד שני, גם אם האובייקט באמת טעה, אתה טוען שהוא לא טעה. גם אם האובייקט עצמו חושב שהוא טעה, אומר שהוא טעה ופועל כדי לתקן את הטעות, גם אז אתה טוען שהוא לא טעה, והוא רק אומר שהוא טעה כדי לעבוד עלינו, שלא מבינים כלום. אני אדם, ואני טועה המון. אני טועה אפילו בתחומים שאמורים להיות נהירים לי. אני טועה המון בהתנהלות שלי בדיונים פה, למרות שיש לי נסיון רב שנים בהתדיינות באייל. אני טועה בכתיב לעיתים, למרות שאני יודע לכתוב לא רע, יחסית. אני טועה. אתה טועה, כולם טועים. לנסות להסביר התנהגות של אדם בלי האפשרות שהוא יטעה אי פעם זה פשוט להתעלם מהמציאות. להסביר לי שוב ושוב ושוב שאי אפשר להגיד שאור טועה לא ישנה את העובדה שאנחנו לא עוסקים באור, אנחנו עוסקים בבני אדם. נסה להסביר לי *למה* אתה מעדיף את הגישה של עודד בלבן. אולי זה יסייע לי להבין אתכם. הייתי שמח לקבל תשובה ולא להשאיר את התגובה הזאת מיותמת, אבל זו בחירה שלך, כמובן. |
|
||||
|
||||
אינני רוצה להחריד אותך מרבצך, אבל הקטע שהזה שהפוליטיקאים אינם בני אדם בשר ודם (=אינם טועים לעולם) באמת לא כל כך מובן לי. אם לא בא לך ענות על שאלה שדנת בה כבר, אולי תפנה אותי לאחת מתגובותיך בנידון? |
|
||||
|
||||
(כאמור, אני לא הולך להרחיב מעבר לזה, אולי מישהו אחר יוכל להביא קישור לתגובות ישנות יותר) כאמור, זה לא ש"אינם טועים לעולם". זו פרשנות שגויה. הטענה היא ש"טעות" אינה הסבר ראוי, שכן היא סובלת מהחסרונות להלן: א. היא מניחה שאנחנו יודעים מה מטרותיו של הפוליטיקאי (אשר ביחס אליהן אנחנו מכריזים "טעות"), אבל בכך יש הנחת המבוקש, שכן תכלית המחקר שלנו היא לברר מה הוא רוצה, לא להניח את זה מראש. ב. היא איננה הסבר אלא תחליף להסבר. אנחנו לא מקבלים תשובה לשאלה מדוע הפוליטיקאי טעה, והעדיף אפשרות שהיתה ברורה כגרועה על פני אפשרות אחרת. בכל מקרה, אם בעת הבחירה זו היתה האפשרות היחידה, הרי שאינה טעות (שכן לא היתה אפשרות אחרת, כאמור), ואם היא נבעה בשל מידע חסר, הרי שגם זו אינה טעות (אלא החלטה נכונה ביחס למידע נתון). רציתי להפנות למאמר של עודד "The Use of Error as an Explanatory Category in Politics" אך לצערי לא מצאתי גרסה מקוונת שלו. |
|
||||
|
||||
* מהסוף להתחלה: גם אני לא הייתי רואה כטעות שיקול שלוקה בחוסר מידע, אלא אם כן הטעות היא בכך שלא הצטיידו במידע קיים בטרם החלטה. ובחירה באפשרות היחידה נראית לי רעיון עמום ביותר - קשה להעלות על הדעת מצב כזה - אבל אם הוא קיים, גם כאן אין טעות לעומת זאת, לא ברור לי מדוע איננו מקבלים הסבר בשאלה מדוע טעה הפוליטיקאי: האם המושג "חוסר ניסיון", למשל, אינו מוכר בפילוסופיה הבלבניסטית? או חוסר חוכמה? או מצב רגשי בעייתי? באשר ל-א': גם אני נוטה לבדוק את המטרות עפ"י תוצאות, אבל במקרים רבים, אם נצא מנקודת הנחה שהפוליטיקאי אינו טועה, דווקא אז נידרש לאקרובטיקה הסברית קיצונית: משום שתוצאות שונות בשטח עלולות להצביע עליו כבעל מטרות סותרות ולא מתקבלות על הדעת. ----------------- * לאור הצהרתך הפותחת, אני מפנה את דבריי גם לבלבניסטים אחרים - אם כי הייתי שמחה לקבל תשובה ממך. |
|
||||
|
||||
בוא ואספר לך סיפור מאוד לא תיאורטי, אוקיי? אשה אחת היא רופאה. היא עובדת כרופאה כבר שנים רבות, וזוכה להערכת עמיתיה. האשה נשואה, ולפני זמן לא רב, בעלה התלונן במשך כיממה על כאבים, שלשולים ושאר מרעין בישין. האשה החליטה, למרות תלונותיו של בעלה, להשאירו בבית ולצאת לעבודה. לקראת סוף המשמרת שלה, התקשר בעלה והתלונן על החרפה במצבו. היא אמרו לו להמתין, היא תגיע הביתה בקרוב ותקח אותו לבית חולים. היא התעכבה עוד כחצי שעה בבית החולים לפני שיצאה סוף סוף לאסוף אותו. כשהגיעה לביתה, בעלה כבר היה מוטל מת על הרצפה, בעקבות התקף לב. רופא מאומן, דוגמת האשה הזו, היה צריך לזהות את התסמינים שהופיעו אצל הבעל המעידים על אפשרות להתקף לב. רופא מאומן אף היה יודע שבמקרים כאלו, אין להתעכב, והיה מורה לגבר להזמין אמבולנס מיידית. עכשיו, בהנתן שהרופאה היא אשת מקצוע, ושלא הייתה לה שום סיבה לרצות במותו של הגבר - איך תסביר את התנהגותה, תחת הכלל המדעי שאי אפשר להשתמש בקלף הג'וקר "היא טעתה" כהסבר? אני לא מסוגל. טעות היא דבר אנושי, גם אצל בעלי מקצוע. לשלול את האפשרות להסביר התנהגות אנושית כ"טעות" זה פשוט להעלים עין מחלק גדול מההוויה האנושית. |
|
||||
|
||||
תגובה 383999 (ובאמת, לא אוסיף יותר, למרות שאתה לא מכבד את בקשתי) |
|
||||
|
||||
סליחה על ההתערבות, אבל אם טוענים שהציר שבין השתלבות להתבדלות מתלכד עם הציר קפיטליזם-סוציאליזם, יוצא שאנחנו מדברים על רצף ולא על שני קטבים. בהנחה שאנחנו מסכימים שיש הרבה גווני ביניים בין תכנון שכולו top down לבין העדר מוחלט של תכנון מרכזי (כלומר הכל הוא bottom-up), איפה מוצאים את דרך האמצע בין השתלבות להתבדלות? |
|
||||
|
||||
שוב מהמאמר שלא פירסמתי: דרך שלישית אינה קיימת כיעד סופי מעשי בפני עצמו, אלא רק כיעד ביניים. במאבק המתמיד בין כוחות הליברליזציה והרגולציה, הדרך השלישית היא התוצאה, הגבול הזמני של מאבקי הכוח הפוליטיים, ותמיד בתזוזה. אם אתה ליברליסט החי במדינה בעלת מינון ריכוזיות גבוה, הדרך הטובה ביותר להילחם בריכוזיות במסגרת המשחק הדמוקרטי היא להצהיר על דרך שלישית, למרות שזו אינה היעד הליברליסטי המושלם, אלא יעד ביניים בין הרצוי למצוי. בדרך זו יוצרים דימוי מתון ומרכזי, הסוחף פלח גדול יותר בציבור. בפועל, החלוקה היא באופן ברור לשניים: אלו שמשתמשים במגדלור של השוק החופשי וההשתלבות, ואלו שמשתמשים במגדלור של השוק הריכוזי והבדלנות. |
|
||||
|
||||
אני לא כל כך מבין. בוא ניקח, לדוגמא, שתי מדינות שהן קטביות מבחינת מידת מעורבות הממשלה במשק: למשל שוודיה ושוייץ (או שוודיה וארה"ב). ברור שבתוך כל אחת מהן יש כוחות קפיטליסטיים וסוציאליסטיים, אבל בכל זאת גם הימין בשוודיה לא רוצה לפרק לגמרי את המערכת הסוציאלית, והשמאל בארה"ב אינו מעוניין במיסוי של 80% על ההכנסה. בראיה של הכוחות הפוליטיים בראי הפיזיקה אפשר (וכדאי) לדבר על שני כוחות מנוגדים שמתעמתים, אבל בפועל, הסוציאליסטים של ארה"ב הרבה יותר ימניים מהקפיטליסטים השוודים. אני מנסה לומר שבראיה גלובלית, יש הרבה יותר משני מגדלורים אפשריים. בקיצור, אולי צריך קודם לזהות את האינטרסים המשותפים של שני המחנות (בכל מדינה), ורק לאחר מכן לנסות לזהות את קו התיחום ביניהם? |
|
||||
|
||||
אם כולם היו מסכימים על 50-50, לא היה מאבק. אין כמעט אינטרסים משותפים, למעט (אולי) שימור המדינה עצמה, למרות שמבקרי קיצון גם זאת לפעמים אופציה. שוודיה וארה"ב דווקא מאוד דומות במינון חופש השוק שלהן, לידיעתך. ו"הימין" (בעצם התש"חים) השבדים בהחלט בעד פירוק טוטלי של המערכת הסוציאלית, כי אין הם רואים בה תועלת אלא איום על דרך חיים והשקפה מסויימת (די אם תקרא את אורי רדלר באתר כדי להבין זאת). כמובן שגם ההיפך הוא הנכון. הרגולטורים, בהינתן ההזדמנות, ידחפו למיקסום הרגולציה במשק. מובן שבארה"ב מלאכתם תהיה קשה הרבה יותר מאשר בצרפת, אבל זה לא אומר שהיעד הסופי שלהם אינו זהה. |
|
||||
|
||||
אם כך, לא ברור לי איך מודדים חופש שוק. משקלו של הסקטור הציבורי בכלכלה השוודית גדול בהרבה מאשר בארה"ב - לפחות לפי הסטטיסטיקות שראיתי. האם יש מדד טוב יותר לחופש שוק? יש בי קצת סקפטיות לגבי הטענה שהימין בשוודיה רוצה לפרק לגמרי את מדינת הרווחה, על אף הכרזותיו על כשלונה המחפיר. אני גם לא חושב שהרגולטורים בארה"ב שואפים להשתלט על כל הכלכלה, מפני שרובם ככולם חונכו להאמין שיש דברים שהשוק הפרטי יכול לעשות היטב. האם יש איזושהי הוכחה, או ראיה תומכת, לטענות המעט קיצוניות האלו לגבי הימין השוודי והרגולטורים האמריקאיים? |
|
||||
|
||||
דירוג מדינות עפ"י מיד החופש הכלכלי נמצאת באתר הבא (הקישור הובא באייל מס' פעמים): לפי קישור זה שבדיה וארה"ב לא כל כך רחוקות אחת מהשניה בניקוד ובדירוג. מה שאומר שתומכי השוק בשבדיה לא רק רוצים לפרק לגמרי את החבילה, הם מצליחים לעשות זאת עם הזמן באופן טוב למדי, ואם הקו שלהם ימשיך, תמשיך גם החתירה לכיוון הגברת החופש של השוק. הרגולטורים של ארה"ב, כמו בכל מקום אחר בעולם, לא חונכו לאמונה בשוק הפרטי אלא להיפך - בכך שטוב שהממשלה מתערבת, ובוש עושה זאת בקיצוניות ראויה לשבח - אין אבן שהוא משאיר לא הפוכה בכל אספקט בחיי האמריקנים. כמובן שאני לא יכול להביא את מחשבותיו כהוכחה ניצחת, אבל הדחיפה הבלתי נלאית בכל חזית להגברת נתח הממשלה והרגולציה שלה אמורים לשמש כאינדיקציה טובה לכך. |
|
||||
|
||||
כשאתה מדבר על הרגולטורים שרוצים להקטין את השוק החופשי- אינני מבין על מה אתה מדבר. תאגידים גדולים משקיעים לא מעט מאמצים לא רק בקידום מוצריהם, אלא בסבוטז' של המוצרים היריבים. האם סבוטאז' הוא מדד לשוק חופשי? עד כמה שמוכרת לי הגותו של אדם סמית- סבוטז' הוא אנטי שוק חופשי. דוגמא למדיניות סבוטז' שיטתית-חברת עלית. הרגולטורים שאתה מביא כאויבי השוק החופשי אמורים להאבק בסבוטאז'. האם הממונה על ההגבלים העיסקיים הוא אויב השוק החופשי? להזכירך, הממונה על ההגבלים הוא האבא של הרגולטורים. ממתי רגולציה קשורה להגדלת ניתחה של הממשלה בשוק? לכן להביא את מדד החופש בו נמצאת שוודיה, כראיה לכך שמתנגדי השוק החופשי בה צוברים כוח רחוק מהאמת. בשוודיה יש שוק חופשי-מאד חופשי. רמת מדינת הרווחה אינה בהכרח ניגוד לשוק החופשי. אפילו מילטון פרידמן מאד מעריך את שוודיה והוא טוען שארה"ב איננה יכולה ללכת בדרכה בגלל חוסר ההומוגניות של אוכלוסייתה. מה שיש בשוודיה ואין בארה"ב הוא עבודה מאורגנת רבת עוצמה ואחראית. |
|
||||
|
||||
קודם כל, התאגידים עצמם הם חלק מהרגולציה (חוקי התאגדות וכו'). רגולציה לא אמורה למנוע תחרות באמצעים חוקיים בין תאגידים, גם כשזו תחרות שמקדמת מוצר אחד על חשבון פגיעה במתחרה. כל חוק נוסף כזה מקטין את גמישות השוק, ומייצר ממקרה ספציפי כלל שכובל במקרים רבים אחרים. הממונה על ההגבלים הוא דוגמה מצויינת לכך - זהו מינוי *פוליטי* שמשרת את אדוניו - לעיתים הוא יעשה מלאכתו בהתאם לרצון השוק החופשי ולעיתים בהתאם לרצון השוק הריכוזי. רגולציה קשורה להגדלת נתח הממשלה בשוק כי קשה (עד בלתי אפשרי) לבצע רגולציה ללא גיבוי ממשלתי הולם: אם חוקקת חוק חדש, יש לו מייד משמעויות תקציביות, ולו של רכיפה, שמצריכה עוד כוח אדם ציבורי. גם ההיפך הוא הנכון - שכבר יש לך מסה גדולה של עובדי שירות ציבורי, הגוף הבירוקרטי ירצה לשמר את גודלו ואף מעבר לכך ע"י הוספת תקנות חדשות לבקרים. יש שני מושגים שתמיד מחליפים ביניהם: רווחה במדינה ומדינת רווחה. במדינה יכולה להיות רווחה גם ללא מעורבות המדינה. מהרגע שמדינה מתערבת ויוצרת בעצמה את מנגנוני הרווחה, היא עושה זאת ע"י מיסוי גבוה לתמיכה בשירותי הרווחה, וע"י תקנות רווחה שקובעות מי זכאי לקצבאות השונות. זוהי התערבות רצינית הן ע"י מיסוי והן ע"י תקנות בשוק העבודה, ולכן חותרת תחת יסודות השוק החופשי. |
|
||||
|
||||
שאלת פעם את עודד בלבן מה דעתו על מדינת רווחה ומעורבות הממשלה במשק? מעניין מה הוא אומר. |
|
||||
|
||||
גם לך נראה שרבין היה שוקחופשיסט יותר מפרס? |
|
||||
|
||||
לא. אני גם לא מחלק את הפוליטיקאים לתומכים ומתנגדים של שוק חופשי. כבר ראינו שבמדינת שוק חופשי כמו שוודיה יכולה גם להתקיים מדינת רווחה. |
|
||||
|
||||
זה שמדינות אינן על טהרת שוק חופשי או שוק ריכוזי אינו אומר שהפוליטיקאים אינם מתחלקים כך, זה אומר שהשלב בו נמצאות המדינות הוא תוצאה של המאבק בין הכוחות. ראה תגובה 384494 שלי שהתחילה פתיל זה. |
|
||||
|
||||
לא שאלתי כי לא רציתי לקבל תשובה מתחמקת. כאמור, רוב המפגשים איתו היו במהלך קורסים בטכניון, וכמרצה הוא הקפיד שלא לערב דעות אישיות בעניין. התרשמותי מהנימה הכללית, ובוודאי עכשיו שראיתי את הקו המנחה של חוג אורנים אליו היה שייך, היא שהוא מצדד במשתלבים. |
|
||||
|
||||
אוקיי. אז עכשיו נסגר לי המעגל. אני למדתי לא מעט אצל מקים חוג אורנים- יגאל וגנר. לפחות לגביו אני יכול להעיד שהוא מרקסיסט. לא מרקסיסט לניניסט או בולשביק כפי שרבים נוהגים לקטלג באופן אוטומטי- ישר קושרים כל מרקסיסט לסטלין ולק.ג.ב. הוא מנתח דברים על פי התפיסה הדיאלקטית של מרקס. הרשה לי לנדב לך עיצה; כשאתה שומע מרצה והוא משפיע עליך, אל תיתן לו להתחמק מנושאים קשים שהוא נזהר לא לדבר עליהם. אם אתה בוחר לא להקשות עליו- אז אל תביא את התפיסה שלו כדרך ניתוח לסוגיות שלא דנתם עליהן בכתה. יגאל וגנר שהיה המורה שלו, מעולם לא התחמק בצורה כזו- לפחות לא לשאלות שלי. |
|
||||
|
||||
אני לא אוהב את ההתנשאות שבתגובה שלך ("הרשה לי לנדב לך עיצה"). המרצה השפיע עלי רק בכך שהראה שיטת ניתוח אחרת, ולא את דעותיו. לא בחרתי בהשקפת עולמי בשל מה שאמר או לא אמר. ושוב, איני מכיר את וגנר, יכול להיות שהיה מרקסיסט מדופלם (מה שזה לא יהיה), וייתכן שפשוט דיבר כמרקסיסט, והציג עצמו כמרקסיסט, רק בשל הרקע בו גדל, ללא קשר לדעות בהם תמך ושאותן ניסה לקדם. לדוגמה: יוסי שריד ויוסי ביילין שייכים לאותה מפלגה. שניהם ממושקפים ואינטיליגנטים המדברים בשפה רהוטה ובטון נינוח מרצים את השקפתם, תוך כדי שהם נעזרים בביטויים שמצפים מה"שמאל" להשתמש בהם. באופן מעשי, שריד יתזמן את דבריו ומשמעויותיהם באופן שיקדם השתלבות, וביילין - בדלנות. תרשה לי לתת לך עצה: כשבן אדם מחוג אורנים אומר לך שהוא מרקסיסט, אל תתפוס אותו במילה, תקשיב בזהירות מה הוא עוד אומר בנושא. |
|
||||
|
||||
כדאי לך לבדוק את הספר של עודד (Politics & Ideology). עד כמה שאני זוכר, הוא מדבר שם לא מעט על מרקסיזם, אבל חשוב לזכור שמרקסיזם זה לא רק תאוריה כלכלית אלא הרבה מעבר לזה (ואורי רדלר, מצד שני, היה אומר שאפילו זה לא). |
|
||||
|
||||
קראתי את הספר (די מזמן למען האמת). אני זוכר שלמרקסיזם מתייחסים גם כגישה פילוסופית, והדיאלקטיקה היא כלי עזר חשוב בנושא, אבל הדיון שלי עם איציק הוא על היותם של וגנר/בלבן מרקסיסטים גם בפן *הכלכלי*. |
|
||||
|
||||
אני דוקא לא רואה בעיצה שלך התנשאות. |
|
||||
|
||||
הצגת את עצמך כמלש''ב. אולי כדאי שלא תעלב מעצה שמשיא לך מישהו המבוגר ממך שנות דור. |
|
||||
|
||||
במקרה הזה, מלש"ב פירושו משהו אחר ממה שאתה חושב: תגובה 383765 |
|
||||
|
||||
לא נכון - תגובה 384391. |
|
||||
|
||||
נו, קל לפתור את זה - מלש"ב הוא ר"ת של שני הדברים, אבל רק אחד מהם נכון לגבי. לצערי/שמחתי, את שלב המלש"ביות הצה"לית עברתי לפני שנים רבות מאוד. |
|
||||
|
||||
סליחה; אבל אם כך, ה"גם" של תגובה 384391 מיותר. |
|
||||
|
||||
צודק. אין מה להגיד. |
|
||||
|
||||
האם הוא אמר פעם במפורש שרבין היה משתלב? |
|
||||
|
||||
כן. |
|
||||
|
||||
אז אתה כנראה צודק שהוא מעדיף משתלבים, אבל אני תוהה אם אתה צודק בשאר טענותיך... |
|
||||
|
||||
נראה שגם אתה למדת אצלו. אם יש לך הסתייגות מטענה מסויימת (או מקבוצת טענות) - אשמח לתהות ביחד איתך. |
|
||||
|
||||
ממש לא. רק הבנתי שהוא העדיף את רבין על פרס. מאידך גיסא, לא ברור לי איך אתה מסביר את עצם חתימתו של רבין על הסכם אוסלו, אם זה נראה לך בלתי משתלב. |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני יודע, פרס הציג לרבין את הסכם אוסלו המגובש בשלב שכבר אי היה אפשר להתנגד לו (כשבוע לפני החתימה). פעם אמר איתן הבר, שהיה ראש לשכתו של רבין, בתגובה לשאלה "למה לא שיתפתם את משרד החוץ בשיחות על הסכם השלום עם ירדן?" : "הם לא שיתפו אותנו באוסלו". |
|
||||
|
||||
מה פירוש "בשלב שלא היה אפשר להתנגד לו"? מה היה קורה לו רבין היה מתנגד? |
|
||||
|
||||
זה מזכיר מאד את הטענות הכבדות שאומרות שרמפסלד, צ'ייני וחוג הניאוקונים במימשל הכינו את הרקע לפלישה לעירק, והציגו אותה כתגובה נוקשה, חזקה ומתבקשת. כך שכשזה הגיע לנקודה בה הנשיא שהנשיא בוש היה צריך לצרף את קולו ולהחליט [חותמת גומי?], המחויבות האמריקאית הפומבית, התכנונית, פרישת הכוחות, הרטוריקה הבינלאומית, דעת הקהל ומדיניות פנים בתחומים שונים, הוצגה כך שהחלטה לא לצאת למלחמה תהיה כרוכה בנזק תדמיתי עצום, פגיעה בכושר ההכרעה האמריקאי, וכמובן פגיעה חמורה במצבו הפוליטי הפנימי. פעם הטלויזיה היתה משדרת סרטון תעמולה לנהיגה מונעת הערפל (אאז"נ), והנהג אמר "מה יכולתי לעשות?" מה זה אומר על כושר ויכולת ההחלטה, מטרותיו ומניעיו של פוליטיקאי שקרוץ מהחומר של הנשיא בוש, קרי הוא לא ברור (בלשון המעטה) אם באמת הוא הוא זה שמחליט על מדיניות ועל מטרות. |
|
||||
|
||||
דעתי על מדיניותו הבדלנית של בוש אינה חיובית, כמובן, אבל אני לא מזלזל בכישרונו של אדם שידע להגיע לשפל של פופולריות באמצע קדנציה ולהיבחר שוב, וגם להיות מספיק חזק כדי שהיועצים שלו לא יהיו פשרות כואבות מדי עם הכוחות המשתלבים בתוך המפלגה הרפובליקנית (רוב היועצים הבחירים בדלנים כמוהו, כמו צ'ייני ורמספלד, ורק חריגה אחת מפורסמת משתלבת - הגסרת רייס), וגם לקדם את מדיניותו בעוז בכל תחום. להציג אותו כקורבן של צ'ייני ורמספלד זה ממש ליפול בתרגיל הרגיל של גלגול אחריות (''זה היועצים שלי רעים, ואני אחליף אותם בקדנציה הבאה, אבל בינתיים תמשיכו לבחור בי''). |
|
||||
|
||||
הערה: לטעון שיש נסיון להציג את בוש בקורבן, זאת טענה צינית ודי מעוותת, וד"ל. |
|
||||
|
||||
נו, אז התכוונת למשהו אחר במשפט האחרון שלך בתגובה 384754. |
|
||||
|
||||
ולהציג שאלה שלא קשורה ישירות: איך גישת הבלבניזם מסבירה פעולות כמו הבאת יהודי אתיופיה? |
|
||||
|
||||
אני לא מכיר שמישהו מנסה להסביר פעולה כזו באמצעות ניתוח בלבניסטי או אחר. מה יש להסביר כאן? |
|
||||
|
||||
איזה מניע יכול לעמוד מאחורי הבאתם לארץ |
|
||||
|
||||
אין לי מושג. לא נראה לי אירוע קרדינלי מדי שיהיה סיבה למאבק בין הצדדים. זה דווקא יכול להיות אירוע יחצ''ני באופיו, שכל צד מעוניין לקחת עליו את הקרדיט להצלחת המבצע (וכנראה להתנער מאוחר יותר מהשגיאות שנעשו בקליטה). |
|
||||
|
||||
אם הבנתי נכון, הבלבניזם לא מסביר מעשים של פוליטיקאים בעזרת אידיאולוגיה. הבאת יהודי אתיופיה נראה לי כמו מעשה שקשה להסביר אותו שלא בעזרת מניעים אידיאולוגים. |
|
||||
|
||||
הבלבניזם מסביר פעולות של פוליטיקאים עפ"י אינטרסים כלכליים/מדיניים מעשיים, אבל זה לא אומר שאין מאחוריהם אידיאולוגיה מסוג מסויים (בסופו של דבר פוליטיקאי צריך לבחור עפ"י מטענו האישי אם הוא משתלב או בדלן). ניתן גם, כנראה, לנתח אספקטים במבצע העלאת יהדות אתיופיה עפ"י שיטת בלבן, אבל מעולם לא התעמקתי בכך. |
|
||||
|
||||
רבין ניסה שנים רבות להצמיח מנהיגות פלסטינית מקומית כאלטרנטיבה לאש"ף. מנהיגות שבמקום לתמוך בטרור כדרך חיים, תומכת בשיתוף פעולה עם הישות הישראלית, ובדו קיום. לאחר שנכשל בכך אינספור פעמים, בשל האחיזה החזקה של אש"ף בשטחים, ופרס בא ונפנף לו בטיוטת הסכם עם גורם פלסטיני מרכזי, שדחייתו היתה סותמת את הגולל גם על הניסיונות להידברות עם המקומיים, עמדו בפניו האופציות הבאות: לדחות את ההסכם, ובכך לדחות כנראה בשנים רבות את ההידברות עם העם הפלסטיני שיילך ויעשה ממורמר יותר, או לקבל את ההסכם במתכונתו הראשונית המינימלית, ולהתחיל לצעוד לקראת הסכם המשך נוח יותר, תוך כדי פגיעה בערפאת וחיזוק מתנגדיו. הוא עשה זאת בהצלחה רבה למדי - אוסלו היה תקוע לחלוטין, והאופוזיציה לערפאת התגברה, אבל באופן טרגי הוא נרצח, וסגנו הבדלן הבלתי נלאה המשיך את אוסלו מייד - בחירות, משטרה עם נשק, חברון וכיו"ב. |
|
||||
|
||||
תהיה רציני. פרס היה ראה"מ לא יותר מאיזה חצי שנה, ואחריו באה סדרה רצופה של משתלבים למופת. איך קרה שהם לא הצליחו לסדר כלום? |
|
||||
|
||||
זו חצי שנה קריטית שבה קרו דברים רבים. כששניים שייכים לאותו צד - דברים קורים מהר. זה לא התהליך האיטי של משתלב מול בדלן, כאשר הטקטיקה המשתלבת מעדיפה להפוך את ערפאת ללא רלוונטי ללא קרב (כי במלחמה היא מפסידה את הסיכוי לדו קיום לעוד מס' שנים). מה שפרס עשה היה פשוט איפשור מהיר של הסכם חתום, שלא בוצע עד אותה עת: בחירות שמרימות את ערפאת כמנצח דמוקרטי נבחר ולגיטימי, לא עוד מנהיג גולה מאכזב, הקמה דה פקטו של מנגנוני ביטחון פלסטיניים חמושים שנתנו לערפאת כוח מול האופוזיציה הפנימית שלו והשתיקו אותה לזמן רב, והכרזה שהתהליך ממשיך עם חברון. תאורטית, אפילו ביום אפשר לגרום נזק ששנים אח"כ לא ירפאו אותו, אם התנאים מתאימים. כאן אנחנו רואים כמה ההימור של רבין היה גדול: כל הקפאת אוסלו היתה תלויה בו, ובגיבוי אמריקני של קלינטון. הוא הימר שהוא ימשיך עוד קדנציה, וכך גם קלינטון. לגבי קלינטון זה פעל, אבל הוא לא זכה לכך. |
|
||||
|
||||
כלומר, ברק תכנן מראש לומר שאין עם מי לדבר. לפחות זה מתקבל על הדעת. |
|
||||
|
||||
כן, ברק וקלינטון תכננו מראש את התוצאה של הועידה. מה לא מתקבל על הדעת? |
|
||||
|
||||
שברק ו/או נתניהו היו משתלבים במובן המדיני. שרבין היה משתלב במובן הכלכלי. שרבין השתדל לבודד/להקפיא את ערפאת. שפרס חיזק אותו... |
|
||||
|
||||
אינדיקציה בולטת מאוד למשנה הכלכלית של רבין אפשר לראות במי שהוא מינה כשר האוצר שלו, שאני מקווה שאינך סבור שהוא נוטה לשוק ריכוזי (בייגה "הפרטה" שוחט) לגבי דעתו של רבין על קיום יחסים עם אש"ף 3 שנים לפני הסכם אוסלו (התקפה על פרס): ואין דרך טובה יותר מלראות את רבין בימי אוסלו מאשר דרך "מחנה השלום" (כי המחנה השני כרך אותו בעיוורון ושנאה עם פרס וערפאת): טניה ריינהרט על התנגדות רבין לפנות התנחלויות ולעכב את אוסלו מייד לאחר חתימתו (ראה פסקה שניה): ושוב טניה על שת"פ קלינטון-רבין נגד ערפאת בבניית הר-חומה שתוכננה ואושרה בתקופת רבין: והנה הגב' ריינהרט הנמרצת, מאוכזבת ב 94 מהתנהלותו של רבין בנושא אוסלו, והתבטאויותיו כלפי הפלסטינים, רק שנה לאחר חתימת ההסכם: ציטוט נבחר: "בפועל שום דבר לא קרה. התאריך המיועד לנסיגה עבר בלא כלום, ואווירת האופריה פינתה מקומה למשא ומתן מייגע שאינו שונה במאומה מ"תהליכי השלום" שבהם מעסיקים אותנו כבר שנים. הסדר הביניים של "עזה ויריחו תחילה"- נתפס עתה כעניין סבוך, קשה ובעייתי, ובוודאי לא מחייב כפי שנוסח, "כל הניסוחים המשפטיים של הסכם אוסלו הם בבל"ת" (רבין,הארץ,25.1.94 )." ועוד בהקשר המדיני - על הקשר המדיני של שרון-רבין: רבין היה ממקדמיו הראשיים של שרון בצה"ל עם מינויו כרמטכ"ל ב 1964, דרך מס' הקפצות מהירות עד הגעתו לדרגת אלוף. הוא היה הראשון שביטל את הקפאת הקידום ממנה סבל שרון (שעמדותיו היו ידועות) בימי הרמטכ"לים הקודמים (חיים לסקוב וצבי צור). רבין גם מינה את שרון כיועצו המיוחד, כשכיהן כרה"מ בין 75 ל 76. זהו רק מתאבן, כי קצת מייגע למצוא ברשת חומר אובייקטיבי הרלוונטי לנושא. אם השתכנעת מהתחלה זו - אמשיך על פרס, ברק ונתניהו. |
|
||||
|
||||
אני זוכרת ששר האוצר של רבין היה שוחט. לעומת נתניהו הוא מרקסיסט מושלם. דעתו של רבין על הסכסוך 3 שנים לפני אוסלו איננה רלוונטית. אנשים משנים גישה לפעמים. נכון שהיו עיכובים בביצוע ההסכם כבר בימי רבין, אבל בלי השוואה למה שקרה אחריו - כולל בתקופת פרס. (זוכר 40 ימי סגר? זוכר את עייאש?). רבין קידם כל מיני אנשים. שרון היה אתו בפלמ"ח. גם במפא"י. |
|
||||
|
||||
אתה ממהרת לנפנף הצידה עובדות מכריעות שלא נוחות לך. איך את מסבירה את העיכובים באוסלו ע"י רבין ("כל הניסוחים המשפטיים של הסכם אוסלו הם בבל"ת", "אין כוונה למדינה פלסטינית", "13 בדצמבר אינו תאריך קדוש", "צופה כי השיחות ייקלעו למשבר", "אין עם מי לדבר" ועוד ועוד) ? או אמרות שלו כמו בציטוטים שמביאה ריינהרט? אישור הר חומה ואי פינוי התנחלויות? כמו כן: כולם היו בפלמ"ח, אבל רק הפלמ"חניק רבין בחר לקדם את שרון ולמנות אותו לעוזרו האישי כרה"מ, כשדעותיו של שרון היו ידועות לכל, והיו כאלה (מאותו פלמ"ח) שעצרו את קידומו לפני רבין. משנים גישה לפעמים? למה? בעקבות מה? כמה אנשים את מכירה ששינו דעתם בגיל מופלג, ועוד באופן שגורם להם ללחוץ את ידו של אוייב שהיפנו את כל מרצם להילחם בו ובדרכו? מה קרה ב 3 השנים האלה, שבין 1990 ל 1993? בייגה שוחט סוציאליסט ליד ביבי? אולי פשוט רק פחות מוצלח או עם פחות הזדמנויות לקידום השוק החופשי (היו לו מתנגדים בדלניים חזקים בקואליציה דאז, לעומת הקואליציה המשתלבת הכמעט טהורה של שרון-לפיד בתקופת ביבי). בייגה הפריט את מפעלי ים המלח, והיה בדרך להפריט ולהפריט. להלן מאמר מהאתר "קו לעובד" המתלונן על ההפרטות. מאלפת במיוחד הפיסקה השלישית, שבין היתר מוסרת כי "קחו למשל את ה"תוכנית להגברת הצמיחה - 1998" (שר האוצר היה אז ח"כ דהיום של ה"עבודה", אברהם "בייגה" שוחט). מעיון בתוכנית "להגברת הצמיחה" שהוצגה באוגוסט 1997 עולה כי הממשלה אז רצתה לממש כמה מהצעדים המופעים עתה בתכנית של נתניהו, לדוגמא..." אבל אני כבר לא בטוח שזה יזיז משהו אצלך. |
|
||||
|
||||
מה קרה בשלוש שנים? מה קרה לשרון, החישוקאי הגדול, בפחות משלוש שנים, שהוא החליא על נסיגה מרצועת עזה ודיבר בריש גלי על מדינה פלסטינית? ועוד בגיל מופלג משל רבין? רבין אמר הרבה דברים וגם עשה הרבה דברים שעכבו את אוסלו, בסדר, וגם אולי אמר שאין עם מי לדבר, אבל הוא המשיך לדבר עם האיש שאי אפשר לדבר אתו. ושוב - פרס עיכב את ההסכם הרבה יותר ממנו. גם אתה, כפי שרואים, מתעלם מעובדות שאינן נוחות לך. ואין ספק שבייגה הפריט - ברור שרבין היה שוקחופשיסט בבסיסו, אבל שוב - ממש לא בקנה מידה של ברק ונתניהו. בסופו של דבר, הוא עשה צעדים רבים המתאימים למדינת רווחה. |
|
||||
|
||||
לשרון קרה בוש (שנבחר בכהונתו השניה, והחל ללחוץ על מפת הדרכים ובאיום בסנקציות). הוא לא שינה את דעתו, אבל היה נתון בלחץ קשה מצד הקוורטט, וקיווה שפינוי אזור אחד יוריד את הלחץ מהאחרים, וצדק בעניין, למרות המחיר ששילם בעזה. רבין דיבר עם ערפאת רק לשם מסמוס המו"מ, ורק תקע את התקדמותו יותר ויותר (ושוב מזמין אותך להביט בהצהרותיו ומעשיו לאורך כל התקופה שבין 93 ל 95). לעומתו, פרס לא עיכב שום סעיף בהסכם: ב 5.11 הפך פרס לרה"מ בפועל (עד ל 18.6.06), וניצל *מיידית* את ההלם העמוק ששרר במדינה (ובימין הקולני בפרט) לנסיגות המהירות שלא קרו כלל עד אז: נובמבר ודצמבר - יציאה מכל הערים הפלסטיניות הגדולות, שהאחרונות היו: 10 בדצמבר 95 - צה"ל מפנה את טול כרם, 11 בדצמבר 95 - צה"ל מפנה את שכם; 20 בינואר 96 - ערפאת נבחר רשמית כנשיא הרשות הפלסטינית; יוני 96 (ממש בסוף הכהונה) - פרס אישר את שליחתם של 40 אנשי "משטרה" פלסטינאית לקורס של ה CIA בוירג'יניה. אם זו לא התקדמות (ומהירה), אז מה זו התקדמות? במקביל הקדים פרס את הבחירות (כשהוא נעזר בסקרים מצויינים...) כדי להמשיך לנצל את ההלם ולסחוף את הציבור איתו לארבע שנים נוספות של אוסלו מול ערפאת, ורק אז "נזכר" להיות קשוח (רגע לפני הבחירות) ולכנס את ועידת שארם ב 13.3.96, ולהקפיא מהלכים (בין היתר בשל הלחץ מצד קלינטון המשתלב שהגיע במיוחד לישראל בתקופה זו). כמו כן ניסה לבצר תדמית "קשוחה" במבצע חסר התועלת של ענבי זעם חודש לאחר מכן - באפריל 96 (המבצע נפסק כלעומת שהתחיל ללא שינוי מהותי כלשהו, לאחר פרשת כפר קנא). אבל שוב, לא נראה לי שכל הנ"ל יזיז לך במשהו. |
|
||||
|
||||
זאת ודאי תשובה לתמיהה שהעלתה נוור מיינד לא מזמן. |
|
||||
|
||||
מהי אותה תמיהה, אתמהה? ומה נראה כתשובה עליה? |
|
||||
|
||||
היא תהתה אם הסטרובוסקופ (ידוע גם בשמו הארמי "פולסא דנורא") שעשו לשרון (אגב: באמת עשו לו? איכשהו לא שמעתי על זה) הביא עליו את מחלתו. מצאתי ש"החליא על הנסיגה" יכול לבטא את הרעיון בצורה נאה. |
|
||||
|
||||
הכל נכון אודות בייגה שוחט אך הוא לא היה שר אוצר, לא ב-97 ולא ב-98 . אז היה ראש ממשלה בשם נתניהו. אינני יודע מה קרה לדוידי, בד"כ הוא איננו טועה בצורה כזאת. |
|
||||
|
||||
עכשיו אני מבולבל, ומודה שאני לא מבין את שיטת הדירוג שם. לפי המספרים שהם מחשבים, החופש הכלכלי בארה''ב השתפר מעט בתקופת נשיאותו של בוש, מה שלא כל כך מסתדר עם התיאור שלו כמתבדל. בהנחה שהרגולטורים בארה''ב דומים בהשכלתם לרגולטורים בארץ, כלומר שהם בעלי השכלה כלכלית אקדמית, די ברור שהם מפנימים את התיאוריות השולטות באוניברסיטה לגבי יעילות השוק החפשי. לעתים קרובות רואים שפקידי הממשלה עצמם (כמו במשרד האוצר אצלנו) הם הדוחפים העיקריים להקטנת מעורבות הממשלה במשק. במקום לטעון שהרגולטור מנסה לצבור כוח, אולי עדיף לבדוק אם יש אנשי עסקים שמרוויחים מרגולציה מוגברת, כפי שביכלר וניצן (למשל) טוענים. |
|
||||
|
||||
הבאתי את האינדקס כשקלול גס למדד חופש. אני לא בטוח שהציון המשוקלל משקף את טיב השינויים לרעה בחופש בתקופת בוש. המלל משקף זאת הרבה יותר: Regrettably, some recent trends have raised questions about such traditions. The U.S. Supreme Court's June 23, 2005, Kelo v. City of New London ruling on eminent domain exposes many Americans' property to arbitrary seizure; and while countries in Eastern Europe are adopting flat taxes, deregulating, and privatizing, the U.S. may be drifting toward bigger government. The U.S. has continued a leadership role in free trade with eight ratified free trade agreements, another signed agreement, and ongoing negotiations with other countries. However, continued use of the "anti-dumping" Byrd Amendment, combined with anti-China rhetoric, indicates an ongoing protectionist mindset. Moreover, legislated government spending under such laws as the massive farm subsidies of 2002, the massive Medicare prescription entitlement of 2003, and the massive transportation bill of 2005 has expanded without constraints, and Sarbanes–Oxley and other regulatory laws have raised compliance costs. כמו כן לא משוקלל בציון החוב הלאומי הענק והתופח, ואי הטיפול במשבר הפנסיה, שיחייב כל נשיא שיגיע לאחר בוש להרים את המיסים לגובה רב מאוד, ובכך לתרום לרגולציה גוברת בדורות הבאים (משכון העתיד).לגבי פסקתך השניה: נקודת המוצא שלך היא שיש אינטרס משותף בין הכלכלנים הרגולטורים והדרגולטורים. אין כזה. נעיינם של הרגולטורים כלל אינו במיקסום היעילות, כי אם במיקסום השליטה על אלוקציית המשאבים, ולא משנה כמה בזבזני התהליך. פקידי האוצר שלנו הם תוצאה של מינויים של שרי אוצר רבים שתמכו בשוק חופשי. אי אפשר לומר אותו דבר על האוצר תחת שלטונו של בוש. דרך אגב, אין שום סתירה בין האינטרס של פקידי אוצר לכאלה של בעלי הון מסויימים. בעלי הון שעסקיהם נהנים ממכסי מגן ומתקציבי ממשלה ירצו בהעמקת הרגולציה, בעלי הון שנהנים מסחר חופשי ומיסוי נמוך ירצו בהקטנת הרגולציה. האחרונים הם בד"כ הרוב המכריע בעולם המערבי, אבל לא תמיד הם מצליחים למנף את עצמם לייצר ממשל תומך. לגבי ביכלר וניצן: הם הופיעו באייל מס' פעמים, אך לא מצאתי עקביות בניתוחיהם, ובוודאי שאיני רואה את ההפתעה הגדולה והצורך לצרוח "יוריקה" כשמישהו מספר לי שיש קשרי הון-שלטון. |
|
||||
|
||||
ללא ספק יש אנשי עסקים שמרוויחים מרגולציה. הרגולציה היא חלקית ובישראל ללא תקנות ברורות על תקופות צינון משמעותיות, היא בעייתית. יש עסקים שנפגעים מהרגולציה. שים לב מי יוצא בחרי אף נגד הרגולציה; אחד אני זוכר-פישמן. אבל היו אחרים- כולם אנשי ההון הגדול שטוענים שאי אפשר לעשות עסקים בישראל. גיא רולניק (לא מתנגד לשוק חופשי) עשה רשימה של הבוכים הללו והראה שכולם נהנו מאד לעשות עסקים דוקא בישראל; כשפעם אחת נתקלו ברגולציה שמנעה מהם למנוע מאחרים לעשות עסקים-הם החלו ליילל. |
|
||||
|
||||
האמת היא שלפי כל מה ששמעתי על בלבן עצמו, קשה לי להאמין שהבלבניסט שלנו מייצג אותו באיזה אופן. |
|
||||
|
||||
בלבן נשמע כמרקסיסט כלומר,המקור הוא הפילוסופיה של הגל. בכל דבר יש את הסתירה שלו; תיזה ואנטיתזה. |
|
||||
|
||||
לא יודע איך הגעת לזה. ההתרשמות שלי מבלבן, למרות שמעולם לא אמר את דעותיו במפורש, היא אחרת. |
|
||||
|
||||
אני אף פעם לא שמעתי אותו אך החלוקה לשנים מסגירה את המקורות. אני למדתי אצל יגאל וגנר ונדמה לי ששמעתי ממך דברים שהזכירו לי אותו. הוא מרקסיסט מוצהר- לא התבייש. |
|
||||
|
||||
אפשרי שוגנר מרקסיסט, אבל כפי שאמרתי, ההתרשמות שלי מפרופ' בלבן שונה (למרות מעולם לא הביע את דעותיו). |
|
||||
|
||||
ייתכן מאוד. אתה צודק שהוא היה שייך לחוג אורנים. וזו אחת הסיבות שלהטו התש''חיסטי של הבלבניסט לא מתיישב אתו בעיניי. |
|
||||
|
||||
עפ"י הקישור שהביא ערן, אפשר לראות שהקו שחוג אורנים נקט היה משתלב למדי, וזה כן מסתדר לי עם ההתרשמות שלי מפרופ' בלבן. לבושתי לא היכרתי את המקור עד כה. להלן קיטועים מהקישור: "חברי חוג אורנים, שראו ביגאל אלון את הדמות המופתית בפוליטיקה הישראלית, התגייסו לחסום את דרכו של פרס לשלטון" - תומכים במשתלב ופועלים נגד בדלן. "חברי החוג התנגדו לנסיגת ישראל לגבולות 67' ולהקמתה של מדינה פלשתינית. הם תמכו בתוכנית אלון, שהביעה נכונות לסגת רק ממקצת השטחים שנכבשו ב-67', והתנגדו לכל משא ומתן עם אש"ף." - תמיכה בתוכנית משתלבת והתנגדות למו"מ עם ארגון שנשלט בזמנו ע"י בדלן. "...אבא בשנותיו האחרונות, והוא מת לפני כארבע שנים, הלך והשתתק והיה שלב שהוא חדל מכל פעילות בקיבוץ ולא דיבר באסיפות. הוא חש שהארץ בסדר, אבל שיש לספח את הגדה המערבית ואת רצועת עזה. איל חשבה באופן דומה. השבר התחיל אצלה במות יגאל אלון, שהיא קיוותה שיהיה ראש הממשלה, כמי שהאמין בגבולות בני הגנה והתנגד להכנסת הנשק הגרעיני לאיזור. רצח רבין היה סתימת הגולל על איזו אפשרות שמשהו טוב ייצא מפה והיא הרימה ידיים". |
|
||||
|
||||
ראשי הדליל אינו תופס איך זה שהתנגדות לכל משא ומתן מצביעה על ''משתלבים''. וגם לא איך אתה, כמי שרואה עצמו כמשתלב מובהק, גם מגנה את הסכם אוסלו וגם, כנראה, מבכה את רצח רבין שחתם עליו. |
|
||||
|
||||
מי אמר "כל משא ומתן"? ציטטתי את ההתנגדויות לכל מו"מ עם *אש"ף של ערפאת* (בדלן), ולעומתו את הצער על רצח רבין (משתלב), שלמרות שחתם על ההסכם, לא הוא זה שהכין אותו, אלא ביצע מהלך נועז כדי לרוקן אותו מתוכן (ערפאת בעצם נתקע בתחילת התהליך בעזה ויריחו, כמנהיג גולה שאינו מצליח להגיע להישגים. השינוי במצבו חל רק עם רצח רבין, כשפרס אישר "בחירות" בשטחים שהפכו את ערפאת למועמד "נבחר", ומסר נשק ל"משטרה" הפלסטינית). דרך זווית זו רואים שיגאל עמיר לא היה רק רוצח מתועב, אלא גם אידיוט לא קטן. |
|
||||
|
||||
נאלמתי דום. |
|
||||
|
||||
ואחרי שרבין תכנן בצורה כזאת מבריקה את תקיעתו של ערפת בעזה, הוא התפנה לשלב הבא בתוכניתו - עצירה מוחלטת של תהליך אוסלו. אנחנו מבינים את התכנון המדוקדק רק כשגוללים לאחור את השתלשלות הארועים , סדרה של צעדים קטנים ובלתי מורגשים שהובילו לאותו יום הרה הגורל בו הפוליטיקאי הבלבניסטי נטול השחפ''ץ מתגלה במלא גדולתו. אמנם בדיעבד אבל זה מה יש. |
|
||||
|
||||
עכשיו אנחנו גם מבינים את הטענות שרבין עצמו אחראי לרציחתו. |
|
||||
|
||||
אחת מהעקיצות היותר חלשות. אני בטוח שאתה יכול לעקוץ יותר טוב. ודבר בשמך, לא בשם התולעים שבבטן. הביטוי ''אנחנו מבינים'' הוא שחוק מדי כהתקפה אד פופולום. |
|
||||
|
||||
דווקא פרס ודיין היו באגף הימני של מפא"י (לאחר מכן רפ"י ובהמשך: המערך). אלון ורבין הגיעו מ־"אחדות העבודה" אשר בראשיתה היתה גם חלק ממפ"ם. פרס עבר מהפך פוליטי רציני בשנות השמונים (אם כי לא רציני כמו זה של ויצמן) בתחום המדיני. בתחום הכלכלי עמדותיו לא ברורות לי במיוחד. |
|
||||
|
||||
להגדרות "ימין" ו"שמאל" אין רלוונטיות עפ"י שיטת הניתוח של בלבן. זהו מיצוב שיווקי-פוליטי שאינו מספר דבר על הצעדים האופרטיביים אותם יבצע הפוליטיקאי. המהפך שעבר פרס בשנות השמונים היה בהחלט מהפך תדמיתי שיווקי יפה: מהנץ שהיה בעד הפרדה ואבי תוכנית האטום, הוא הבין שיוכל לקדם יותר את דרכו הבדלנית אם ימצב עצמו כ"מר מזרח תיכון חדש". זהו אינו שינוי בדעות ובפעולות, אלא רק בעטיפה בה הם מוגשות. אבל באופן מקרי (או לא) חילקת בהתאם לשיטת בלבן את הפוליטיקאים הנ"ל: דיין ופרס בדלנים, ואלון ורבין - משתלבים. |
|
||||
|
||||
אזכיר לך שוב. מה שאתה מביא כאן זו אינה שיטת בלבן; זו שיטת חוג אורנים ובעיקר יגאל וגנר ואולי גם מיכה שטראוס.. |
|
||||
|
||||
איני רואה את ההבדל בין השיטות. בלבן הוא בוגר חוג אורנים, ועל פי כל מה ששמעתי על שניהם - יש זהות. |
|
||||
|
||||
יש שיטה שניקראת שיטת אלכסנדר. אני קיבלתי טיפול אצל אחד בשם יונתן. האם אתחיל לקרוא לשיטה בשם שיטת יונתן? |
|
||||
|
||||
old habits die hard. אני רגיל לקרוא לה שיטת בלבן, כי מעולם לא הוצגה לי כאחרת, וגם באייל רגילים להכיר אותה כך. אם אתה רוצה לקרוא לה ע"ש אורנים, תפדל. אני אבין על מה אתה מדבר. |
|
||||
|
||||
ועכשיו מר "מזרח תיכון חדש" חוזר להיות הביטחוניסט הישן, עם המשנה הבדלנית של סגירת גבולות ואי שת"פ כלכלי: וזאת כמובן בנוסף להצהרות המיליטנטיות בנושא התגרענות האזור ותקיפת האירנים. |
|
||||
|
||||
אם הוא כזה בדלן, למה הוא מעודד השתלבות כלכלית של הרשות הפלסטינית עם מצרים (ואפשר להעריך שגם ישראל תכנס איפשהו באמצע, באזורי התעשיה הללו שבין הרשות למצרים)? מדוע הוא מציע פתרון נוח וקשה לנטרול לייצוא פלסטיני לחו"ל? מעכשיו, אף שר בטחון בדלן וחצוף לא יוכל לסגור את מעבר הסחורות לייצוא רק בגלל שמישהו זרק אבן ליד אום-אל-פאחם - הן תעבורנה ישירות דרך מצרים. לי זה נשמע כמו רעיון מאוד מחוכם כדי לעקוף הן את הבדלנים ברשות (שיכלו לעצור שילוב כלכלי באמצעות פיגועים באזורי תעשיה משותפים) והן את הבדלנים בישראל (שיכולים לסגור את הגבול). אם, כמובן, היה דבר כזה, בדלנים ומשתלבים. אבל כמו שמראה מקרה פרס שלהלן, הפרשנות של המהלכים היא לחלוטין סובייקטיבית. חוץ מזה, ממתי אתה מייחס כזו חשיבות להתבטאויות של אנשים? פרס עוד לא עשה שום מהלך כדי לבצע את מה שהוא אומר שצריך היה לעשות. אה, נכון, ההתבטאויות שלהם משקפות מה שהם באמת חושבים רק כשהן מתאימות למה שאתה חושב שהם אמורים לחשוב. |
|
||||
|
||||
אהת לוקח את החבילה בצורה כוללת מדי: המשמעות המעשית של דברי פרס היא "לא נכון עכשיו להקים אזורים משותפים עם ישראל" - כלומר בדלנות לשמה. כל הרעיון הבדלני הוא הפרדה, ופרס מסייע מאוד למהלך זה תוך ניסיון לשתף את מובראכ הבדלן. זה לא אומר שמובראכ מחר מקים אזור תעשיה כזה, אלא שע"י אפשור זמני של מעבר סחורות דרכו, הוא מייצר אלטרנטיבה לישראל, ובכך פוגע במאמצים לדו קיום. זה גם לא אומר שאולמרט לא יחליט לצפצף על פרס. זוהי רק אמירה של יצירת אווירה מסויימת בציבור, מהסוג שפוליטיקאים אוהבים לייצר. דרך אגב, בתגובה ההיא לא ביצעתי ניתוח מהלך מלא, אלא רק הפניתי את תשומת הלב לדימוי שמשתנה: פרס הופך להיות מיליטנט בחזרה (מבחינת דימוי) כשזה נוח לו. |
|
||||
|
||||
מי יזם את הקמת אזורי התעשיה המשותפים, בעצם? אתה הסברת לי מאוד יפה שמי שתומך בבדלנות, צריך לתמוך בבדלנות של כל המדינות, ואי אפשר לעודד שיתוף פעולה בין מדינות אחרות ולצפות שהגבול שלך ישאר סגור. נו? ובינתיים, בדיון אחר: הופס! מעבר קרני נפתח שוב (ע"י הבדלן הזה, פרץ), והוא אף האריך את שעות העבודה במעבר והוסיף עוד 3000 אשרות כניסה לפועלים, בנוסף ל-8000 האשרות שכבר היו. היידה, לתרץ. |
|
||||
|
||||
תביט בסוף הכתבה - המעבר נפתח באופן דו כיווני במה שמכונה בכדורסל GARBAGE TIME (ולכן זה עדיין מס שפתיים - נחכה לכמה המעבר יהיה פתוח ב MONEY TIME): "עיקר הסחורות היוצאות מהרצועה הן תוצרת חקלאית. לסגירת המעבר היו השלכות כלכליות משמעותיות על תושבי הרצועה. בשיא העונה מוערך היקף היצוא מהרצועה דרך המעבר בכחצי מיליון דולר ליום, אולם בעונה זו היקפו קטן יותר." לגבי העלאת מס' האשרות: זה עדיין לא הרבה מדי, ויהיה לזה תוקף מעשי רק אם המעברים יישארו פתוחים באופן רציף, אחרת גם עוד עשרת אלפים אשרות לא יעזרו - המשק הישראלי ילמד להסתדר ללא העובדים שמגיעים בצורה ספורדית. בינתיים הוא הראה שהוא סוגר מעברים אחרי כל אירוע. נראה בהמשך. וכמו תמיד בעת הזאת - אל תשכח שפרץ, ברוב החלטותיו כעת, מתפקד מתוך "כלוב הזהב" של משתלבים בכל פינה (כולל אלוף פיקוד דרום, כמו שזה נראה). |
|
||||
|
||||
הוי, נו באמת... מה פרץ צריך לעשות כדי לנהוג כמו משתלב בלי שתוכל לתרץ את זה? באמת. תן לי משהו לחפש. מה דעתך על כך שפרץ הבדלן ביקש וקיבל את הסכמתו של אולמרט המשתלב כדי לתת כלי נשק לאבו מאזן המשתלב כדי שיוכל להלחם בהנייה המשתלב גם הוא? |
|
||||
|
||||
מי אמר לך שפרץ ביקש? רשום "שפרץ ואולמרט אישרו", מה שמראה את מרחב התמרון הקטן מאוד של פרץ. שאולמרט מבקש לאשר ביחד איתו כל פרט כזה. ומי אמר לך שאבו מאזן ישתמש בנשק נגד הניה? אבו מאזן עושה הכל כדי לחזק את הניה והקו שהוא מוביל, החל מההחלטה לקיים את הבחירות, דרך ההחלטה לאשר את הקואליציה, לאשר את הכוח הצבאי של החמאס, להעביר לחמאס סמכויות שהוא לא העביר בחיים קודם לאבו עלא ועוד ועוד. כדי לבדוק האם המהלך משתלב או לא, בודקים גם ביטויים של פוליטיקאים אחרים, וראה מה אומר על המהלך שטייניץ (בדלן אף הוא): "מי שייתן נשק לרשות נותן לגיטימציה לעולם כולו להעביר לה גם כסף" לגבי מה יראה לי באופן חד משמעי שטעיתי לגבי פרץ? קצת קשה כרגע, כי הרבה ממה שהוא עושה זה בשל המיקום הלא נוח שלו, אבל אם הוא יציע משהו שבמחינה כלכלית מתפרש כתמיכה מעשית בכיוון שוק חופשי, זו תהיה התחלה טובה. |
|
||||
|
||||
כלומר דובי צודק - התבטאויות של פוליטיקאים כן משמעותיות (בניגוד למה שאומרים הבלגניסטים), אבל רק כשהן תומכות בעמדות המופרכות הללו מראש. כן. כבר גיבשתי עמדה לגבי התיאוריה הביזארית הזו, תודה. |
|
||||
|
||||
גיבשת דעה מול איש קש. הניתוח מייחס משמעות רבה לכל ההצהרות של פוליטיקאים, כי זוהי אחת מהדרכים העיקריות העיקרית שלהם להשפיע. מה שצריך לשקלל (ודובי לא טורח לשקלל זאת) הוא גם את ההקשר של כל התבטאות. יתרון שלי על דובי בניסיונות לניתוח על פי השיטה הוא שאני לא מתחיל עם פרץ ללא ידע מוקדם. אם הייתי צריך לנתח האם פרץ משתלב או בדלן רק על סמך הצהרותיו בימים האחרונים, אין ספק שהייתי מבולבל מאוד, ולא יכול להגיע למסקנה חד משמעית. מאחר ואני מאוד בטוח בשלב זה בשיוכו של פרץ, אני מראה לדובי למה מה שפרץ עושה בעצם אינו סותר את הקו הבדלני שלו, או שהוא בחירה של ''הרע במיעוטו'' אל מול הלחץ בו הוא נמצא. |
|
||||
|
||||
נו, אבל זה בדיוק מה שאני אומר - שהניתוח שלכם מתבסס על דוגמה. מרגע שקבעת מה עמדתך הדוגמתית לגבי אדם מסויים, אתה תוכל להדגים איך כל פעולה או התבטאות שלו מתאימה לדוגמה. היפה הוא ששני בלבניסטים שיגבשו, במקרה, עמדות הפוכות באשר למיקומו של פוליטיקאי מסויים, יוכלו לתת הסברים הפוכים כדי לתרץ כל מהלך של אותו פוליטיקאי. אגב, אני לא צריך להתאמץ בכלל כדי להחליט אם מישהו הוא בדלן או משתלב (לפחות לשיטתך, אני לא בטוח אם ערן בילינסקי מסכים איתך) - סוציאליסטים הם בדלנים וקפיטליסטים הם משתלבים. זו כל התורה כולה, ולא צריך להתאמץ רגע אחד כדי להבין מעבר לזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |